שם פרטי – קומדיה בבית ליסין

clip_image002השעה 19:30 ואני עדיין בעבודה. אין סיבה למהר לשוב הבייתה – הבית ריק. אשתי שתחיה מלווה הערב קבוצת תלמידים מבית הספר להצגה בתיאטרון הצפון. הטלפון מצלצל. מסתבר שנותרו מספר כרטיסים להצגה ואם אזדרז אוכל להצטרף. אינני יודע אפילו באיזו הצגה מדובר, לא חשבתי שאזכה לראות אותה היום. מנהרת הכרמל מאפשרת לי להגיע מהמת"מ שבדרום חיפה לתיאטרון הצפון בקרית חיים בזמן מניח את הדעת. אני מגיע ללא ציפיות ואפילו מספיק לשתות כוס קפה ולעלעל בתוכניה בטרם נכנס להצגה. מתוכנית ההצגה "שם פרטי" אני למד שבאתי לראות קומדיה שעוסקת במתן שמות לילדים.

יושבים בקצה השורה האחרונה. בדרך כלל אני מעדיף מקומות טובים יותר אך לא בודקים את שיניו של סוס שניתן במתנה. אין דבר, בתיאטרון הצפון רואים לא רע אפילו מירכתי האולם.

תפאורת ההצגה היא סלון דירתם של פייר גארו ואליזבת גארו-לארשה, השחקנים דב נבון ויעל לבנטל. שניהם שחקנים קומיים מעולים – הצחוק מובטח. ברמקולים נשמע קולו של ונסן לארשה, השחקן ליאור אשכנזי, שמספר לנו את הרקע לאירוע שעומד להתרחש לפניננו ותוך כך מציג את הנפשות הפועלות וגם דמות רקע שמאוחר יותר נגלה שיש לה חלק משמעותי בעלילה למרות שאיננה מופיעה על הבמה.

ונסן לארשה מגיע לדירתם של הזוג גארו ומייד מתחיל לפזר הלצות ומתיחות. פייר גארו שמכיר אותו היטב איננו יודע עדיין להבחין בין אמת למתיחה וכך מתגלע עימות סביב כוונתו של ונסן לקרוא לבן שעומד להולד לו בשם אדולף [במִלרע]. בדירה מתקבצים גם קלוד גאטיניול, השחקן מורדי גרשון, ואנה קאראוואטי – זוגתו של ונסן, השחקנית מיכל לוי. חבורת בורגנים שהתכנסה לארוחת ערב בסיגנון מרוקאי. אליזבט הכינה את האוכל האקזוטי שאפילו את שמו איננה יודעת לבטא כראוי כאקט פלצני של סנוביזם בורגני סטראוטיפי להפליא.

מה שהחל כהלצה מתפתח למערכת עימותים שמובילה לגילויים שונים שאף אחד לא תכנן לחשוף. ככל שמעמיקות המחלוקות מתגלים עוד ועוד פרטים שחושפים את הצביעות של כל הנוכחים והיוצרות מתהפכות מספר פעמים לאורך ההצגה. בסופו של דבר אנו מקבלים קומדיה מאוד מצחיקה. שם הרך הנולד איננו נושא ההצגה אלא הגורם המפעיל את מערכת העימותים והגילויים.

אם ההצגה נועדה לגרום לנו לחשוב על יחסי קרבה, משפחה וחברוּת, על נאמנות, בגידה ושאר ערכים – זה לא קרה. לעומת זאת הרבינו לצחוק צחוק בריא ומשחרר לכל אורך ההצגה. כשרונם הקומי של דב נבון, יעל לוונטל וליאור אשכנזי מופגן במלוא עוצמתו בקטעי ההתפרצויות ההיסטריות שנועדו להצחיק אותנו באמצעות דגדוג ישיר של בלוטות הצחוק. בדרך כלל אני נרתע מסוג זה של הומור, הפעם הוא עובד עלי לא רע ואני צוחק במלוא פה מבלי לחוש כל מבוכה. אני נהנה מאוד בזמן ההצגה ולמחרת בבוקר כבר אינני זוכר אותה ושב להגות בשתי ההצגות שראיתי מוקדם יותר השבוע.

קומדיה קלילה ונעימה, בביצוע קבוצת שחקנים קומיים מעולים ובניצוח קצבי וקולח של הבמאי משה קפטן. חוויה מרעננת של בידור איכותי.

מאת: מתְיֶה דֶלָאפּוֹר ואלכסנדר דה-לה פָּאטָאלְיֶיר
תרגום: דורי פרנס
בימוי: משה קפטן
עיצוב תפאורה ותלבושות: נטע הקר
מוסיקה: אפי שושני
עיצוב תאורה: אורי מורג

משתתפים:
– ליאור אשכנזי
– מורדי גרשון
– מיכל לוי
– דב נבון
– יעל לבנטל

התוכניה עוסקת בשמות של ילדים ואנשים מהיבטים שונים, חומר קריאה מעניין מאוד אם כי לא בדיוק קשור להצגה – בהחלט שווה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Daniel Anvar  On 15 באפריל 2012 at 01:27

    אוקיי – אז אני ראיתי את ההצגה בשבוע שעבר בבית ליסין, וההצגה התישה אותי בתחילה, העירה אותי אחרי כרבע שעה, חיכיתי להפסקה – בהצגה או בסצנה – כדי לנוח קצת, ושכחתי ממנה לחלוטין מייד כשנגמרה.
    כמו שתיארת מצוין, היא לא גורמת לנו לחשוב. מצד שני, ההומור, לצערי, כמו העיסוק המרכזי בהצגה, בורגני לחלוטין וסחט הרבה צחוקים מהקהל, אך מעט מאוד ממני. זה נראה לי כצחוק מעושה, צחוק של מבוגרים כזה. דב נבון מעולה, אבל בעיקר בגלל המימיקה ומי שהוא, ולא בגלל הטקסט. אני חייב לחזור לנושא ההומור – הוא גרם לי להרגיש כמו הולדן קולפילד….

    ותגיד יוסי, זה אני או שההצגה היתה חייבת איזו הפסקונת, לפחות איזו החשכת מסך? זה התיש אותי לגמרי, ועוד הייתי אחרי מיץ אשכוליות מעורר.

    אהבתי

    • יוסי רן  On 15 באפריל 2012 at 03:17

      התרגום של דורי פרנס קולע למדי ומוסיף מידת מה של שנינות, אך ההצגה מבוססת בעיקר על מחוות קומיות של השחקנים. ההצגה שראיתי יועדה לקהל של תיכוניסטים שצחקו לא מעט, אם כי לא ברור לי בדיוק ממה. יכול להיות שהיו להם בדיחות פרטיות שלא הגיע לאוזני. על כל פנים הגֶגִים לא היו מביכים, ולא נעשה שימוש יתר בהצחקות בכח על ידי עיוותי פנים, קול וגוף. כאשר הצגה איננה מתפתחת ומתחילה להיות טרחנית, בדרך כלל אינני מעוניין בהפסקה שתאריך את השהות שלי בתיאטרון. במקרים כאלה אני מעדיף לצאת מהתיאטרון מהר ככל האפשר. הצגה זו דווקא קלחה במהירות וללא רגעים מתים כך שלא נחפזתי אפילו לצאת. אני רואה בה קומדיה קלילה ולא מזיקה שאיננה משאירה חותם. למען האמת, כששאלת עליה נאלצתי לבדוק אם אכן ראיתי אותה… וזה אומר לא מעט.

      אהבתי

  • אהובה  On 20 במרץ 2013 at 08:23

    לא ללכת. ראיתי את ההצגה השבוע, יצאנו באמצע, יעל לבנטל וליאור אשכנזי לא שיחקו.
    משעמם , ללא פואנטות, השחקנית שהחליפה את יעל לבנטל אנמית וללא נוכחות, ממש לא שחקנית קומית. מדוע בית לסין לא מפרסם מראש אלו שחקנים ישחקו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: