התסביכים המיניים של הורינו – לוקס ברפוס בתיאטרון אוניברסיטת תל-אביב

image קיבלתי מתיאטרון אוניברסיטת תל-אביב הודעה על ההצגה 'התסביכים המיניים של הורינו'. התקציר בהחלט מעניין, הליהוק מבטיח ואני מתכנן להגיע אך מסיבות בלתי צפויות לא זכיתי כמעט לישון בלילות האחרונים. אני עייף מאוד וכבר מוכן לוותר על ההצגה. ברגע האחרון אני מחליט בכל זאת לוותר על עוד כמה שעות שינה לטובת ההצגה. אני כותב שורות אלה בחצות, גמור מעייפות וקפוא מקור ברכבת חזרה לחיפה, ואינני מצטער לרגע.

התסביכים המיניים של הורינו היא הצגה שממש חבל להפסיד.

ההצגה מתקיימת על במת האולם בבניין גילמן. הכל על הבמה, גם הקהל. כל השחקנים נמצאים כל הזמן במקום גלוי, הכניסות והיציאות הן ממושבי השחקנים סביב הבמה ואליהם. היחידה שאין לה כניסות ויציאות היא דורה שנמצאת במרכז ההתרחשות לכל אורך ההצגה. דורה יושבת על שולחן במרכז הבמה. היא איננה מרבה לדבר, לפחות לא בתחילת ההצגה, בשלב זה היא בעיקר מגיבה בתנועות גוף ובמימיקה ואומרת הרבה מאוד גם ללא מילים. השחקנית ענת זאוברמן נושאת את ההצגה על גבה ומראה לנו פעם נוספת עד כמה היא מוכשרת. הפעם הקודמת הייתה בהצגה ליוויתנים בה ראיתי אותה לראשונה בתפקיד שריגש אותי עד דמעות.

דורה היא היחידה שפניה גלויים לחלוטין. כל השאר מאופרים בלבן – מעין מסכה. אני מתקשה להבין מהי מטרת האיפור הלבן. הדמויות עשירות מאוד בעומק ובהבעה מילולית וחזותית ולא נראה לי שהאיפור הלבן הוא מסכה שנועדה להסתיר הבעה. המעברים בין התמונות ואיזורי ההתרחשות מסומלים באמצעות שקופיות שמוקרנות ברקע הבמה. התמונות קצרות והמעברים מהירים. שקופיות המעבר שעיצבה מריאלה פיבניקה מציגות ציורים ומשפטים בכתב יד ילדותי. ככל שמתקדמת ההצגה השקופיות פחות ילדותיות ויותר בוטות עד שלקראת הסוף התמונות מכות בנו בעוז. בתחילה נראו לי השקופיות כאמצעי ביטוי מאולץ משהו אך בדיעבד מאוד אהבתי תפיסת בימוי זו, שמשלבת את התמונה החיה עם השקופית המשלימה, ומאיצה את המעברים.

ההצגה קשה. קשה מאוד. הוריה של דורה מחליטים לשחרר אותה מהתרופות שמווסתות את התנהגותה. דורה יוצאת מהאפאטיות ומתחילה ליטול יוזמות, אלא שמגבלותיה הנפשיות לא מאפשרות לה לבחון את המצבים הנקרים בדרכה באופן בוגר. ואולי אנחנו אלה שמוגבלים בתפיסתנו, ודוקא דורה, שעושה ככל העולה על רוחה, צודקת בהשקפת עולמה. בהמשך אנו מגלים שהחלטותיה אינן פועלות בהכרח לטובתה, אך גם שדורשי טובתה מכל הכיוונים לא בהכרח פועלים לטובתה.

כל השחקנים טובים מאוד ומשתלבים היטב בקצב המוקפד של ההצגה. גלעד אדלר, הרופא, נושא מונולוג מאוד מרשים בו הוא "מחנך" את דורה להתנהגות מינית נאותה. מילנה סנדלר, אימו של הבוס, מציגה דמות כובשת שמכוונת את דורה בדרכי החיים לפי תפיסת עולמה ללא מעטפת הצביעות שמאפיינת את האחרים. היא דמות מאוד צבעונית ואין לה צורך להיות צבועה. אביה של דורה, השחקן אבישי מינגרסקי, איננו נוכח רוב הזמן במרכז ההתרחשות, אך כאשר הוא עושה זאת הוא כובש בנוכחותו. במיוחד אהבתי את הבעת הסלידה מהריח באמצעות מימיקה מרומזת שמביעה היטב את התחושה.

התפאורה והתלבושות מוכתמים במתכונת בעלת אופי אחיד, לא הצלחתי להבין מה אומרים הכתמים. התאורה שעיצבה עדי שמחוני מעשירה את החוויה ומעצימה תחושות. ברגע של מועקה, הדמויות מוארות בהבהוב אדום איטי שמגביר את תחושת הרדיפה, כלומר – אני, בקהל, מרגיש מעט רדוף על ידי התאורה. אפשר להפליג עוד ועוד בתיאור הדמויות והשחקנים – אסתפק בהכרזה שכולם עושים עבודה מצויינת ומעבירים את החוויה הנדרשת בקצב הנכון.

זוהי, ככל הידוע לי, עבודת הבימוי הראשונה של גד קינר ובתור שכזאת קיים החשש שמא תהיה בוסרית משהו למרות ניסיונו העצום כשחקן, מתרגם, דרמטורג ובכלל. יתר על כן, בגלל מעמדו האקדמי הרם סביר להניח שהשחקנים ירתעו מלהצביע על דברים שאינם נראים להם. ובכן, הבימוי הוא, לתפיסתי, מאוד קולע ומעביר היטב את רוח ההצגה ואת אופיין המאוד מגוון של הדמויות השונות. אינני תלמיד של גד קינר ולכן אינני חשוד בנסיון לרצות את ראש החוג, הבימוי פשוט טוב.

שם ההצגה איננו קולע לטעמי. התסביכים המיניים של הורינו אינם מרכז ההצגה. כן, אני יודע שזה שם ההצגה גם במקור, ובכל זאת – ההצגה עוסקת בתמורות שחלות בדורה בעקבות הפסקת נטילת התרופות בתקופת ההתבגרות שלה, ובתרומת הסובבים אותה לאותן התרחשויות והתנהגויות. הייתי מעדיף לקרוא להצגה פשוט בשם "דורה" אך שם זה כבר תפוס על ידי הצגה אחרת שנולדה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב ועושה חיל גם מחוץ לגבולות האוניברסיטה.

ההצגה חופרת בבני מעינו ולבסוף אנחנו נשארים תקועים עם הרגשת מועקה שאיננה מרפה בקלות. על פי הפרסומים ההצגה תוצג שבוע אחד בלבד, כך שמי שלא יראה אותה השבוע, ככל הנראה יפסיד, כדאי להזדרז. התסביכים המיניים של הורינו היא הצגה מעולה – ממש חבל להפסיד. כבר אמרתי.

תרגום ובימוי: גד קינר

דרמטורגיה: אינה איזנברג
עיצוב תפאורה, תלבושות ושקופיות: מריאלה פיבניקה
תנועה: אירינה שולמן
מוזיקה: אייל לנזיני
עיצוב תאורה: עדי שימרוני

בהשתתפות: 
  גלעד אדלר – הרופא של דורה
  איתי בלייברג – האדון המעודן
  ענת זאוברמן – דורה
  נדב יהודאי – הבוס של דורה
  אבישי מינגרסקי – אביה של דורה
  מילנה סנדלר – אישה, שהיא אמו של הבוס
  שירה קצנלנבוגן – אמה של דורה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: