לא נהפוך לשיר ! – לפחות לא אני.

מזה עשר שנים, בימים שבין יום השואה ליום הזכרון, מאיימת עלינו תחנת הרדיו הצבאית השכם והערב ש"עוד מעט נהפוך לשיר". כבר כתבתי על כך בעבר. מוזר בעיני שהשם המצמרר – עוד מעט נהפוך לשיר – עדיין לא הוחלף בשם פחות מאיים. מי רוצה להפוך לשיר? אני לא רוצה. אני רוצה להמשיך להתקיים – בשום פנים לא להפוך לשיר. הייתי מצפה גם שיקבע איזשהו קוד אתי אלמנטרי להלחנת ופרסום שירי נופלים. הרי לא כל חייל שנהרג היה רוצה שיפרסמו את מכתביו האישיים, את הגיגיו הפרטיים ואת אלה שחלק עם חבריו. לא כל מילה שכתב חייל הופכת עם מותו לשיר ראוי להלחנה. הרבה יודעים זאת, אך נמנעים מלבקר מילים שמנציחות חייל שנפל על מזבח המולדת. אילו שמע אותו חייל שמכתבו האישי הולחן, שהדברים שכתב לאחת ויחידה שלו מושרים ברדיו, יכול להיות שליבו היה נחמץ. אבל הוא לא כאן להגן על עצמו. ישנם גם חיילים שכתבו שירים מתוך כוונה שאלה יתפרסמו. כאן הסיפור שונה לחלוטין. אם חבריו ומכריו של אותו נופל יודעים שזה היה רצונו, יש בהלחנת שיריו משום הנצחת כשרונו – זוהי בהחלט תרומה חיובית להנצחת זכרו. אך לא תמיד זה כך.

clip_image001ההרהורים הובילו אותי לכך שאני, ככל הנראה, כבר לא אהפוך לשיר. זה מכבר אינני חייל לוחם. אלא שאז קלטתי שאם תהיה עוד מלחמה בימי, זו תהיה מלחמת עורף. במקרה כזה גם אני עלול להפוך לשיר. אני מפרסם את דברי כאן בתרבות הפנאי. קל מאוד לקטוף מכאן מילים כדי להפכם לשיר. המילים שלא נכתבו במטרה להיות שיר, עלולות להיות מולחנות ולהפוך לשיר גרוע, ללא משקל או חריזה ראויים – וזה עלול להחשב כהנצחה של כשרוני. לא!!! – אינני רוצה להיות מושפל כך באוזני כל ברדיו. אם כתבתי משהו שלדעתי הוא שיר שראוי להלחנה, או מחזה שראוי להצגה, מכרי יודעים על כך. עלה בראשי הרעיון שהגיע הזמן לכתוב צוואת תרבות. צוואה תרבותית. מסמך שיבהיר היטב שאני מתיר לפרסם אחרי מותי רק מה שלדעתי ראוי לפרסום ורק בדרך שנראית לי ראויה.

צוואת תרבות

אינני מתיר להלחין, לעבד לסיפור או למחזה דברים שפרסמתי בבלוג תרבות הפנאי. הרשימות שכתבתי בבלוג תרבות הפנאי אינן מכילות שירים מקוריים, מחזות, קטעי פרוזה, צילומים או סרטים שנועדו להפצה בכל דרך אחרת.

אינני מתיר להלחין, להמחיז או לעבד להפצה בכל דרך שהיא, בין בשמי ובין שלא בשמי, את הקנין הרוחני שהשארתי אחרי. האמור מתייחס לכל קנין רוחני בצורת –

  • מכתב
  • דואר אלקטרוני
  • מסר מיידי [מסנג'ר ומיני צ'ט אחרים]
  • מסרון [SMS]
  • ציוץ [Tweet]
  • שרבוט במחברת בבית או בעבודה
  • סטטוס בפייסבוק
  • פתק
  • רשימת קניות
  • כרטיס ברכה
  • הקלטה
  • צילום
  • סרטון
  • כל צורה הבעה אחרת שלא נועדה במפורש להפוך ליצירת אומנות להנצחה, גם אם היא נראית למישהו ככזאת.

אני מוריש בזה את כל התוכן של בלוג תרבות הפנאי לביתי – ליבי רן, ולבני – גיל רן. היורשים זכאים לעשות בבלוג ובכל תוכנו כרצונם כל עוד אינם חורגים מהאמור בצוואה זו.

כל חומר כתוב שלי, שראוי לדעתי להשמר או להתפרסם, מסומן בשוליו בסימן שמעיד על כך שאני בעל זכויות היוצרים. אני מוריש בזה את זכויות היוצרים לביתי – ליבי רן. היורשת רשאית, על פי שיקול דעתה המקצועית ובהפעלת ביקורת אמנותית ראויה, להלחין, להמחיז, לביים, ואף לשנות דברים מתוך החומר הכתוב. כמו-כן היא ראשית imageלפרסם, בין בשמי ובין שלא בשמי, את העזבון הרוחני המתואר בסעיף זה.

צוואת תרבות זו תקפה כל עוד לא כתבתי צוואה מאוחרת יותר.

יוסי רן
– ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה 2012

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • lifeaccordingtonir  On 24 באפריל 2012 at 21:20

    חזק! התכוונתי לכתוב על זה אבל הקדמת אותי. כאות מחאה על הדבר הזה שמתי בקיטבג שלי תסריט לסרט פורנו. נראה מה היו עושים עם זה.

    אהבתי

  • gheva  On 1 במאי 2012 at 03:47

    ראוי להלחנה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: