יוליסס על בקבוקים בתיאטרון חיפה

image– אתה מוצא משמעות בחיים שלך?
– זו לא שאלה לשאול קצין במחסום.
– זו השאלה שצריך לשאול.

לפני פחות משבוע ראינו כאן, בתיאטרון חיפה, הצגה על עצם החיים כנגד טעם החיים, וכבר אנו נקלעים להצגה נוספת שעוסקת במשמעות החיים. ההצגה איננה כלולה במנוי, זוהי הצגת בחירה. אנחנו מגיעים אליה בעקבות המלצה חמה ונרגשת. נכנסים כרגיל ממש ברגע האחרון. האולם של במה שלוש איננו מלא והסדרנים מתירים לנו לשבת איפה שנרצה. ממש לפני ראש גדול שמסתיר לי את הבמה, אנחנו בוחרים לעבור לשורות רחוקות יותר. בדיעבד מסתבר שזו בחירה מצויינת, בהצגה זו כדאי לראות את רצפת הבמה.

על הבמה חדר שחור, קירות שחורים, הרבה דלתות שחורות, שולחן ומספר כסאות. חלל חסר זהות זה משמש לכל ההתרחשויות. התאורה מציירת את ההבדלים בין התמונות השונות, מעניקה משמעויות נוספות לדלתות הנפתחות ולמה שמתגלה מאחוריהן ולפעמים גם תוחמת אזורים. שילוב של תפאורה ותאורה מאוד קולע שמשרת היטב את ההתרחשויות ואת המעברים הרגשיים בהצגה.

הפרקליט איזקוב מתנדב בסנגוריה הציבורית לייצג שני אנשים – יוליסס ומר ביטחון. מר ביטחון רוצה להשתמש במודל מרובה דמויות קרטון כדי להמחיש את הבעיה הדמוגרפית שמתפתחת בעזה. הוא מנמק את כמויות המזון הזעומות שמותר להכניס לעזה באמצעות טבלאות של צריכת המזון המינימלית שמאפשרת קיום. איזקוב הוא פרקליט קר רוח ואדיש. המטרות שלו משפטיות בלבד ואין לו כל עניין אישי או רגשי עם אלה שהוא מייצג ועם רעיונותיהם.

יוליסס הוא מורה לספרות. אידאליסט שמשוכנע שמה שיעניק טעם לחייהם של תושבי עזה הוא ספרות רוסית. הוא ניסה להביא להם את הספרים בדרך היבשה אך לא נתנו לו לעבור את המחסום. הוא ניסה להביא לעזה את הספרים דרך הים. לשם כך הוא בנה רפסודה במקבוקים, העמיס את הספרים ונעצר שנית. עכשיו הוא עומד למשפט. אין לו כוונה לוותר – אם הוא לא הצליח בדרך היבשה ובדרך הים הוא עוד ינסה בדרך האויר.

לא לתת לאנשים ספרים זה כמו לא לתת להם אוכל. כך אומר יוליסס לפרקליטו, איזקוב, שמייצג גם את מר ביטחון שמגביל את האוכל שמגיע אל אותם אנשים. הפרקליט איננו כל-כך קהה חושים כפי שהיה רוצה להיות. חורש, פרקליט אחר ממשרדו מוצג למולו כמי שבאמת אטום לסביבה – אין לו רגשות ואין לו עכבות, הוא יעשה הכל כדי להתקדם, ולא יבחין כלל בבני האדם שמסביבו.

imageהשחקן ח'ליפה נאטור הוא יוליסס. ההתלהבות, ההתרגשות והאמונה שלו ממש מְדַּבְּקוֹת. הרעיונות שלו מעט מופרכים ובכל זאת קל מאוד ללכת שבי אחרי האמונה שלו בצדקת דרכו. השחקן יוסף אבו ורדה הוא מר ביטחון. הוא מוצג כאדם שרגליו נטועות היטב בקרקע המציאות. נראה כאילו יוליסס הוא איש הספרים ההוזה ואילו מר ביטחון איננו קורא דבר מלבד טבלאות נתונים והערכות מצב. במפגש בין שניהם מסתבר שגם מר ביטחון מכיר את אותם ספרים רוסיים ואפילו אוהב אותם, אך הוא מסתכל עליהם מנקודת מבט אחרת. שני השחקנים מעבירים אלינו את כל התחושות שלהם באופן כמעט מוחשי, כך שלמרות שאיננו יכולים להזדהות עם דרכו של איש מהם, אנחנו יכולים להבין את שניהם.

השחקן איצ'ו אביטל הוא הפרקליט איזקוב. יוליסס ומר ביטחון נאמנים היטב לאמונותיהם ולתפיסת עולמם. איזקוב, הפרקליט האדיש שמייצג אנשים שדרכיהם סותרות מבלי לבניד עפעף, הוא זה שמתהפך לנגד עינינו מקצה לקצה. בכל תמונה בהצגה אנחנו פוגשים איזקוב מעט שונה מזה זהכרנו עד כה. תמונת הסיום של ההצגה היא יצירת מופת בפני עצמה. בתמונה זו, שהיא תמונה כמעט דוממת, אנחנו חווים את השינוי שעבר על הפרקליט בכל עוצמתו ועם החוויה הזו אנחנו יוצאים מהתיאטרון.

את כל מה שתיארתי כתב גלעד עברון וביימה אופירה הניג. הדמויות בנויות היטב והסיטואציות מאוד חזקות. יש פה ושם קטעים שדווקא חוסר המילים מעצים את החוויה. imageבימוי מעולה ורב מעוף שמוביל אותנו במסלול מטלטל רגשות. חלק מהעוצמה של החוויה הרגשית נבנה על ידי המוסיקה. שמעון בוזגלו, שעד היום היה מבחינתי מחזאי ומתרגם, אחראי בהצגה זו על העריכה המוסיקלית. בחירת השירים שמלווים את ההצגה וכן צורת ההגשה ושינויי העוצמה מעשירים מאוד את החוויה. אני הרגשתי את המוסיקה מטלטלת אותי באופן פיסי ככל שהתגברה עוצמת השיר הרוסי שמוכר בשפתנו כ"חיל פרשים אנו" שהחליף את שפתו. לעומתו, שיתקה אותי השירה השקטה עד כדי בלתי נשמעת של קיי סרה סרה – שירה שעוטפת שתי תמונות בהצגה בשלל תחושות ומשמעוית נלוות בהתאם לדמיונו של הצופה ולעולמו הפרטי.

הצגה נהדרת. מחזה, משחק ובימוי מעולים, עטופים בתפאורה, תאורה, מוסיקה ותלבושות שבונות ביחד חוויה מטלטלת.

מאת: גלעד עברון
בימוי:
אופירה הניג
עריכה מוזיקלית:
שמעון בוזגלו
עיצוב תפאורה:
אבי שכוי
עיצוב תאורה:
חני ורדי
עיצוב תלבושות:
פרידה קלפהולץ-אברהמי

משתתפים:
חליפה נאטור
יוסף אבו-ורדה
– איצ'ו אביטל
– יורם יוספסברג
נעמי פרומוביץ-פנקס

הנה שני ביצועים של השיר Полюшко-поле שמלווים את ההצגה. אלה אינם בהכרח הביצועים ששמענו בהצגה אך הם יכולים להעביר את התחושה.

אני שמח מאוד לראות עוד הצגה טובה מבית התיאטרון העירוני חיפה ומקווה שיש בכך רמז לבאות.

הפינה האישית שלי:
למחרת ההצגה שוחחתי עם מכר שראה אותה לפני זמן מה. גם הוא אמר שאי אפשר לצאת מההצגה אדיש, אך הוא חש שלא בנח עם החד-צדדיות של המחזה. ההצגה פרו-פלסטינית מידי לטעמו. אני דווקא ראיתי בהצגה בעיקר את הצד האנושי – הדיון סביב משמעות החיים. לא חסרים, לצערי, מקומות בעולם שבהם מונעים מאנשים אוכל וספרים. יכול להיות שאותו מכר היה יכול להסיר מעל עצמו שכבת הגנה פוליטית, אילו התרחש המחזה באיזשהו מקום מרוחק בפאתי אסיה, אפריקה או דרום אמריקה…או באירופה הנאורה. וכרגיל – אולי זה רק אני.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: