חוויות ממחזמר עם קהל כמעט נורמלי בהבימה

חוויות נוספות – מאוד חיוביות – מאותה הצגה מוסיקלית עם קהל אחר – בתרבות הפנאי:
חוויה מוסיקלית מטלטלת בביצוע מבריק של קבוצת שחקנים-זמרים מעולה.
אני מאמינה שהדבר הכי טוב שתוכלו לעשות, זה פשוט לצפות בה.

אם הגעתם הנה בחיפוש אחרי ביקורת תיאטרון אינכם במקום הנכון – אני רק חולק חוויות שלי – אינני מבקר.

לא ידעתי דבר על המחזמר ‘כמעט נורמלי’, כשליבי התקשרה להודיע לי שאני רוצה ללכת לראות ובעיקר לשמוע אותו בהבימה המתחדשת. ליבי, לעומתי, יודעת על המחזמר הכל, היא אפילו עבדה על שירים מהמחזמר בסדנת שירה בתיאטרון אוניברסיטת תל-אביב. היא כבר רכשה עבורינו כרטיסים במחיר מוזל, אז הולכים.

זו הפעם הראשונה שאני מגיע להבימה המחודשת. מכיוון רחבת היכל התרבות, הבניין נראה מלבני ומשעמם. גם פנים המבנה איננו מלבב לטעמי. ברחבת הכניסה ניתן להתכבד בעוגיות לחמי וביין בלתי מזוהה. כנראה הערב מתקיים אירוע מיוחד – לא ידענו. אנחנו נכנסים לאולם שנראה דומה למדי לאולם הישן. על הבמה משהו שנראה כמסך הקרנה מאולתר ועליו נראה סרטון מחזורי על הבימה. הזמן מתמשך. הקהל כבר ישוב במקומו. מחכים לתחילת ההצגה אבל זה לא קורה. לבסוף ניגש השחקן תומר שרון, לבוש בחליפה, לפודיום נואמים שבצד הבמה. מישהו בקהל מתפרץ בצעקות ובטענות כנגד האיחור בפתיחת ההצגה. למרבה הפליאה, לפחות שלי, חלק לא מבוטל מהקהל מעודד את הצועק ואף מצטרף אליו. קהל מעניין הגיע היום להצגה. מנכלית התיאטרון תופסת את מקום השחקן ומתנצלת על האיחור שנגרם בגלל בעיות עם ציוד ההקרנה. מסתבר שלכבוד האירוע החגיגי נאלץ לצפות בסרטון תדמית שהתיאטרון הכין לציוּן פתיחתו המחודשת. התיאטרון נטל לעצמו את החרות לגזול מזמננו כדי העניק לנו מנת תעמולה עצמית. זוהי, להזכירכם, איננה הצגה למוזמנים – שילמנו עבור הכרטיסים. הסרטון מלווה בפס קול צורמני, בלתי מאוזן ועתיר באסים מפוצצי אוזניים. בהמשך נגלה שזה הסאונד שילווה אותנו לכל אורך המחזמר.

clip_image002זהו, הפארסה הסתיימה ופועלי הבמה מפנים את הקונסטרוקציה מהבמה וחושפים את תפאורת המחזמר. פיגומי מתכת מסמלים את בית משפחת גודמן. חלקי קירות יורדים אל הבמה ועולים ממנה במהלך ההצגה. על הבמה המסתובבת יש שלושה איזורי התרחשות שבכל זמן מופנה חלק אחר אל הקהל. התזמורת נמצאת על הפיגומים ולצידם. תפאורה מעניינת שמשתנה מאליה במהלך התמונות ומתאימה את עצמה אל ההתרחשויות.

המחזמר עוסק, בין השאר, בענייני חיים ומוות וכנגדם בטעם החיים ובאיכותם. מעניין, שתי הצגות שראיתי לאחרונה עסקו ברעיונות דומים מהיבטים שונים לחלוטין. בפתיחת המחזמר מוצג לנו בוקרו של סתם עוד יום בבית משפחת גודמן. במבט ראשון, זוהי משפחה אמריקאית טיפוסית שיוצאת בכל בוקר לעיסוקי יומה. ככל שמתקדם השיר אנחנו מתחילים להבחין בחריקות בתפקוד המשפחה. בהמשך מוצג תסכולה של הבת בשיר יפהפה שאת מרביתו פספסתי מסיבות טכניות. לשמחתי, ליבי והיוטיוב השלימו לי את החסר אחרי ההצגה.

השירים יפים, איילת רובינסון והראל סקעת מגישים את השירים פשוט נהדר – הם מרגשים בטירוף תרתי משמע, ואפילו הסאונד שלהם בדרך כלל מאוזן. נראה לי שכל האחרים טובים מאוד אבל העיוות באיזון הצלילים פשוט מונע ממני את החוויה הרצויה. גם הקהל שחלקו לא מצליח להתנתק מסמרטפוניו תורם לקלקול החוויה. ממש לפנינו יושב זוג מבוגר שמסמס באון תוך כדי ההצגה. הם אפילו מחליפים ביניהם חוויות ממה שקראו על המסך הפרטי שלהם. לשמחתנו, הכסאות שלהם פנויים בחלק השני של ההצגה – אולי המוסיקה הפריעה להם.

תוכן המחזמר מאוד מטריד ומרגש. השירים מצויינים. הביצועים מעולים ובכל זאת המחזמר חולף לידי מבלי להשאיר עלי שום חותם רגשי. יש לי הרגשה שגם השחקנים לא תמיד נמצאים בהצגה במלוא חושיהם. יכול להיות שתרומת הקהל הרועש והמהבהב משפיעה גם עליהם.

החוויה של ליבי, אגב, שונה לחלוטין משלי. ליבי הגיעה למחזמר כשהיא יודעת את כולו בעל פה. היא מתרגשת מהשירים עוד לפני הצליל הראשון. כשמגיעות צרימות באיזון הצלילים אני מציץ לעברה ורואה את הבעת הכאב הרגעית. ברור לי שהיא שומעת ברקע המחזמר את פס הקול המקורי שהיא מכירה היטב והוא מתקן עבורה את מה שנמנע ממני. אחרי המחזמר היא מספרת שזה נשמע כאילו "מישהי/ו התיישב/ה על הקונסולה של הסאונד, ולחץ/ה רנדומלית על כפתורים, שהוציאו הכל מאיזון. לפיכך, כמה דמויות נשמעו פחות מדמויות אחרות, וזה ללא ספק פונקציה של באלאנס."

בסיום המחזמר השתחוויה – אנחנו מוחאים כפיים בעוז. כל השחקנים-זמרים והנגנים על הבמה בהחלט ראויים. השתחוויה, ועוד אחת, והנגנים חוזרים למקומם לנגן על רקע המשך ההשתחוויה אבל הקהל בשורות לפנינו כבר בדרכו החוצה. תופעה שאינני מכיר – זו איננה רשימת קרדיטים שמתגלגלת על מסך בסיום סרט – יש על הבמה אנשים חיים שכרגע שיחקו, ניגנו ושרו מחזמר מאוד קשה מבחינה רגשית. מעט כבוד, הייתי מצפה מהקהל לפחות שישב במקומו. לאלה שאוהבים לקטלג קהל – מרבית אלה ששועטים החוצה מבוגרים ממני בהרבה, ואני כבר מזמן אינני ילד. הצעירים הם אלה שממשיכים למחוא כפיים ולכבד את האמנים שעל הבמה. בדיעבד נודע לי שחלק ניכר מהקהל בהצגה מסויימת זו שילם 85 ש"ח. יכול להיות שזו הסיבה שנמצאו בקהל לא מעט אנשים שהתנהגו כאילו היו במבצע הנחות מטורף בקניון האיזורי.

הערב התקיימה הופעה של מדונה באיצטדיון רמת-גן והרכבת דחוסה למשעי בפליטי מדונה מותשים. אני מגיע הבייתה לקראת שלוש בבוקר. בינתיים ליבי כבר מספרת חוויות בפייסבוק ולהקת חיות הלילה מנהלת איתה שיחה ערה. היא מצרפת גם קישור ליוטיוב עם שירים מההפקה המקורית של המחזמר. ליבי מספרת ש"הקול של איילת רובינסון נשמע יותר יפה מהקול של הזמרת בקאסט האמריקאי". אני כותב שורות אלה בבית כשברקע מתנגנים כל הטרקים של המחזמר בזה אחר זה ומבהירים לי שמשהו התפספס בחוויה שלי, וכן שליבי צודקת – איילת רובינסון וגם הראל סקעת נשמעים טוב יותר מההפקה המקורית.

לקח ראשון – למחזמר, כמו לאופרה, צריך לבוא אחרי הכנה מוקדמת. אילו שמעתי לפני המחזמר בהבימה את היוטיוב שאני שומע כרגע הייתה לי האפשרות להחליק טוב יותר על הקטעים בהם קול חלק מהזמרים נטמע בין שאר הצלילים מהבמה ומהקהל.

לקח שני – ביום בו ממטירים על הקהל כרטיסים במחיר מבצע, אנחנו עלולים לשבת בין אנשים שנקלעו לתיאטרון בטעות.

אני מניח שהקדמנו מעט להגיע למחזמר. בהנחה שהמחזמר ימשיך לרוץ זמן רב, כדאי אולי לשוב ולראות אותו לאחר שישתפשף מעט וההפקה תגמל ממחלות הילדות. כן, גם אז אנסה להשיג כרטיסים מוזלים, אך לא להופעה שכולה מוזלת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Ofir Hillel  On 3 ביוני 2012 at 20:00

    תודה על הביקורת!
    הזמנתי כרטיסים ל-"כמעט נורמלי" היום.
    אכין את עצמי לקראת הצפייה בהצגה.

    אהבתי

    • יוסי רן  On 3 ביוני 2012 at 20:29

      בילוי נעים אופיר,
      אתה הולך לראות ולשמוע מחזמר מעולה.
      התקלות שהיו מנת חלקי אינן חייבות להשתחזר בהצגה שאתה תראה.
      כבר עברו מספר ימים מאז שהייתי במחזמר והוא עדיין איננו מרפה ממני. שמעתי את שירי המחזמר באנגלית מספר פעמים ואני מתגעגע לשמוע שוב את הביצועים העבריים של אותם שירים.
      הכנה לקראת ההצגה ללא ספק תוכל להעשיר את החוויה שלך. יש בויקיפדיה תקציר של המחזמר ובו רשומים שמות השירים. קריאה מלווה בהאזנה תוכל להכין אותך לחוויה מאלפת.

      בילוי נעים,
      – יוסי
      והערה קטנה בשולי הדברים – אני רק חולק חוויות שלי – אינני מבקר

      אהבתי

  • RONI=ׂ)  On 19 ביולי 2012 at 18:52

    לאיזה גיל זה מתאים?

    אהבתי

    • יוסי רן  On 20 ביולי 2012 at 03:17

      זה איננו מחזמר מתקתק – זוהי דרמה אנושית קשה. מתאים לאנשים בוגרים, לפחות בנפשם וברוחם. כאלה שמסוגלים להבין שלכל אדם יכולות להיות בעיות שונות ושהחיים אינם בהכרח גן של שושנים.

      אהבתי

    • אני  On 8 בספטמבר 2012 at 19:51

      גם גילאי 14 כבר יכולים לראות את זה.. אני ראיתי את זה בגיל זה ומאד נהנתי.. וגם ביקשתי ללכת שוב.. והלכתי עם חברה שגם נהנתה וגם היא בת 14. הכל תלוי באופי של הבן אדם. אם את מספרת את כל הסיפור לילד והוא עדיין רוצה לראות את המחזמר אחרי ההסברים והקשיים ששם, הוא ייהנה.. מבטיחה. יהיה לו גם קשה ועצוב אך הוא גם ייהנה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: