פאפעג'ינה – הצגה חושנית

פאפעג'ינה – הצגה חושנית - תיאטרון יפו, מרכז לתיאטרון ערבי-עבריבכניסה לאולם ביתנו שבחיפה מקדמים אותנו ניחוחות תבשילים. אנחנו נכנסים לאולם ומגלים שעל הבמה ניצב שולחן מטבח רחב ידיים עמוס בירקות. על השולחן כיריים, סירים ומחבתות מהבילים ומאחוריו אשה מבשלת. ההצגה כבר התחילה? מחצית האולם עדיין ריקה. לקהל שהגיע להצגה קשה, ככל הנראה, להתנתק מהכיבוד, היין והבירה שמחולקים חינם ברחבת הכניסה לבאי הבמהניה. הקהל ממשיך לזרום פנימה ואנחנו מגלגלים את הרוק בפינו ומסניפים את ריחות הבישול הביתי.

הצגה מתחילה. הקומה התחתונה של שולחן המטבח היא המיטה של הילדה ימימה. האשה שמאחורי הסירים והמחבתות עוברת למרכז הבמה ומתחילה לספר לנו את סיפורה. גם היא ימימה – ימימה הבוגרת. מכאן מתפתח סיפור משולב בהצגה. ימימה הבוגרת מספרת וימימה הילדה משלימה את הסיפור במשחק כשהטקסט זורם בין שתיהן. אני כותב שורות אלה יומיים אחרי ההצגה וממש ברגע זה עולים באפי ריחות התבשילים מההצגה. אני יודע שאף אחד לא מבשל כאן תבשילים עם ריחות כאלה. בולע את הרוק וממשיך.

ההצגה מערבת את כל החושים והתחושות. הקהל איננו יכול לא להיות חלק מההצגה. למרות שהבמה מוגבהת אנחנו מרגישים קִרבה אל ההתרחשות ממש כאילו היינו על הבמה, כאילו הבמה הגיעה אלינו. אנחנו רואים, שומעים, מריחים, חשים בנתזי מים וגרעינים קלויים ובסוף ההצגה נוכל גם לטעום מהמאכלים.

הילדה נקראת ימימה ויודעת שמאחורי גבה קוראים לה פאפעג'ינה – ילדה בצק… אשה בצק – כינוי שאומר שממנה לא יצא כלום – הכל נופל לה מהידיים. היא בת אחת עשרה שנים, כבר מספיק גדולה להבין את יחסי הגדולים ובכל זאת עדיין ילדה אך היא כבר יודעת שיש דברים שאי אפשר לספר לאף אחד.

מטבח קומותים שבמרתפו מיטה - תפאורה: דניאלה מורהאבא של ימימה חוזר מעבודת הלילה שלו, בשקט, כמו גנב. מבחינתה האבא הוא מטרד מעיק שאיננו מסוגל ליצור קשר עם הסביבה. כל הקשר שלו איתה מסתכם במילים בודדות, בדרך כלל בלשון ציווי. האמא היא עקרת בית שכל חייה סובבים סביב המטבח והבית. תמונת הבית מוכרת לי היטב. כך הצטייר הבית במשחקי ילדותי. כאשר שיחקנו ב"אבא ואמא" חילקנו בינינו את התפקידים – האמא במטבח, הילדים עושים כל מיני דברים, וזה שלא רוצים לשתף במשחק "נבחר" להיות האבא – "קח תיק ולך לעבודה".

יום שישי בבוקר, העולם רץ ורק לימימה יש זמן. ימימה סקרנית, היא רואה ושומעת הכל – גם מה שאי אפשר לספר. היא רואה ושומעת אהבות, אכזבות ובגידות מעבר לקירות, לחלונות, במדרגות ובכלל, ותוך כדי כך מתחילה לגלות את מיניותה. ימימה מתארת את מה ששומעות אוזניה, וגם תחושות גופניות שפוקדות אותה לשמע הצלילים והגניחות. התיאורים מאוד מוחשיים וחושניים והם מסופרים בלשונה של ילדה.

המספרת, ימימה הבוגרת, היא המחזאית והבמאית חנה וזאנה גרינולד. ימימה הילדה היא השחקנית מוריה בשארי, ושתיהן ביחד ולחוד משלימות לנו תמונת ילדוּת מרגשת, שמשתפת אותנו בתחושת העלבון של ילדה שאפילו הוריה אינם תולים בה תקוות. האמא – יפה, השחקנית לימור זמיר, מעבירה אלינו היטב את תחושת ההחמצה של מי שבן הזוג שלה איננו בדיוק אביר חלומותיה. חלומותיה נמצאים במקומות אחרים ואנחנו שותפים לחוויותיה האמיתיות והמדומות. האבא, השחקן שמוליק מטלון, מציג לנו את הפלקט המדוייק של אדם קשה יום, נטול חלומות ותקוות, שתקן, שמביע את תסכולו בהתפרצות  זעם גואה, ששוככת כלעומת שבאה.

חברות הכיתה של ימימה מפגינות גם הן זלזול בימימה. השחקניות ענת לוי ואוולין קצ'ולין מגלמות את הסביבה הנשית, גם ילדות הכיתה וגם השכנות שבוחשות בכל המתרחש בשכונה. הן שותפות לכל ההתרחשויות ומשלימות את התמונות. כשנכנסת מכונית האלפא רומאו של אבי, כולן משתתקות ומביטות באבי בכליון עיניים. תמונה מדהימה שבה כל השחקניות אומרות במבט יותר משיכלו מילים לומר. בימוי נהדר שמנווט את כישוריהן של כל השחקניות המדהימות בדיוק למטרה.

הרוכל הערבי – בולבול, השחקן רמי קאשי, מקסים את יפה ואת ימימה ואת כולנו כשהוא עובר בטבעיות ממעמדו כרוכל לתפקיד העוֹגֵב וחזרה. ובינתיים ימימה שותפה בכל התחושות ומשתפת בהן גם אותנו. ימימה הבוגרת מספרת והסיפור גולש למשחק של ימימה הילדה וחזרה – מרתק.

ועדיין לא סיפרתי עד כמה התוצאה מצחיקה. אנחנו שותפים בכל הרגשות והתחושות של כולם ואיכשהו, מפה לשם פורצים גלי צחוק ששוטפים את כולנו. את ההצגה מלווה מוסיקה מסוגים שונים בהתאם לסיטואציה. בולבול ויפה מפליאים לשיר בערבית שירים שמוציאים אותנו ואותם לעולם החוויות שלהם, בעוד ימימה הילדה מספרת לנו את התחושות שמלוות את התמונה. בתמונת בית הספר עוברים לשיר שוקו חם, שמוביל אותנו לשיר שמלווה משחק ילדות "…מי תושפל ומי תרומם, מי לכסא המלכות…" הכל מתואר ומשוחק מראות עיניה של ימימה שגם כאן, מחוץ לבית, היא סוג של פאפעג'ינה.

ריחות, צלילים, תחושות, נתזי מים ועוד ריחות – הגרעינים על המחבת מתחילים להחרך ולעשן והריח משתנה, הוא פחות נעים אך ריח החריכה חולף, התבשילים מוכנים וגם הסלטים הצבעוניים מעטרים את השולחן. ימימה מתארת את הצבעוניות וריחות התבשילים גורמים לי לבלוע את הרוק יחד איתה.

הצגה מדהימה של חושים, חושניות ותחושות – ניחוחות וצלילים מעורבים בתחושות השפלה ותאווה. קבוצת שחקניות ושחקנים מוכשרים שמכניסה אותנו אל תוך החוויה בניצוחה המהודק והמוקפד של הבמאית-מחזאית חנה וזאנה גרינולד.

לקראת סיום ההצגה מתואר מה שקורה בבית על רקע הסרט הערבי ובעקבותיו מגישה לנו השחקנית המדהימה מוריה בשארי חיקוי של דיאלוג מתוך הסרט הערבי – קטע שגורף מאיתנו שאגות צחוק שמהן היא חוזרת אל האמירה הכואבת שמלווה את ההצגה – "השם שלי הוא ימימה, כשקוראים לי ימימה אני עונה… מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה… והמילה שאני הכי אוהבת היא … רגע!"

לאחר סיום ההצגה, המחזאית והבמאית חנה וזאנה גרינולד מזמינה אותנו לקול תשואות הקהל לאכול מהתבשילים שהרחנו לכל אורך ההצגה.

מחזה ובימוי: חנה וזאנה גרינולד
עיצוב תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
מלחין: אייל וייס
עיצוב תאורה: אורי וייס
עיצוב סאונד: יהונתן שחר
הנחייה: דר' דפנה בן שאול
מפיקה ועוזרת במאי: יערה קיפניס
עוזרת במאי: לינוי אלבכר

שחקנים:
חנה וזאנה גרינולד
מוריה בשארי
לימור זמיר
ענת לוי
אוולין קצ'ולין
שמוליק מטלון
רמי קאשי

דף ההצגה באתר תיאטרון יפו, מרכז לתיאטרון ערבי-עברי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

  • […] ההצגה מינימליסטית. דניאלה מור שעיצבה לפאפעג'ינה תפאורה מאוד עשירה ומורכבת, הסתפקה כאן בספה, במספר […]

    אהבתי

  • By אף פ'ם לא | תרבות הפנאי on 5 במאי 2015 at 03:10

    […] ידעו שהוא טיפש. איכשהו עולה בי אסוציאציה לא רלוונטית לפאפעג'ינה שגם ממנה לא יצא כלום כי הכל נופל לה מהידיים. סיפר […]

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: