כמעט נורמלי – חוויות מהצגה מוסיקלית בהבימה

חוויה מוסיקלית מטלטלת בביצוע מבריק של קבוצת שחקנים-זמרים מעולה.

זוהי הפעם השניה שאני רואה את כמעט נורמלי בהבימה. בפעם הקודמת הגעתי מבלי לדעת דבר על ההצגה המוסיקלית. בנוסף היו כל מיני גורמים סביבתיים שפגמו ביכולתי להנות מהחוויה. ליבי, שישבה לצידי הכירה את המחזה ואת כל השירים והצליחה לשרוד את כל ההפרעות ואף להפיק מידת הנאה.

המסקנה שלי הייתה שלמחזה מוסיקלי, מחזמר או אופרה, צריך להגיע לאחר הכנה מוקדמת. כלומר – להכיר היטב את הסיפור ואת המוסיקה. העומס החוויותי במחזה מוסיקלי רב מכדי לקלוט הכל בזמן ההצגה. מוסיקה, שיחה, תנועה, תפאורה ותאורה מורכבת עוטפות עלילה בעלת עומק רגשי רב. יותר מידי, אי אפשר לעכל הכל בעת ובעונה אחת בלי לפספס שום דבר. מזה מספר ימים אני שומע את שירי ההפקה האמריקאית וקורא על עלילת המחזמר וקצת על מה שסביבו. הפעם אקבל את החוויה במלואה.

ליבי ואני יושבים במקומותינו ואני כבר מתרגש. השירים מתנגנים בראשי עוד בטרם עלו הנגנים לבמה. תפאורת ההצגה מעניינת, מעין שלד של מבנה שיכול לשנות את צורתו באמצעות מאפיינים חיצוניים שיורדים אליו מלמעלה או גולשים מהצדדים. משטח הבמה שמקיף את בית משפחת גודמן סובב כך שבכל פעם החלק שפונה אלינו מייצג אתר התרחשות שונה. התזמורת נמצאת על הבמה, הצ'לנית והכַּנֶּרֶת נמצאות במפלס העליון ושאר הנגנים בצד הבמה. תמונת במה מאוד מעניינת. ערן עצמון עיצב תפאורה על בסיס הרעיון המרכזי של התפאורה מברודווי – קונסטרוקציה עם מספר מפלסים וללא קירות קבועים – ופיתח אותו לכיוון מקורי וקולע.

סתם עוד יום בבית משפחת גודמן. במבט ראשון, זוהי משפחה אמריקאית טיפוסית שיוצאת בכל בוקר לעיסוקי יומה. ככל שמתקדם השיר אנחנו מתחילים להבחין בחריקות בתפקוד המשפחה. בהמשך מוצג תסכולה של הבת בשיר מאוד יפה ומרגש שמתאר כיצד המוסיקה תציל אותה. קל מאוד להזדהות עם מצוקתן של כל הדמויות, מלבד הפסיכלוגים. איכשהו דווקא התסכול של נטלי, האחות הבלתי נראית של סופרבוי, נוגע ללִבי במיוחד. אין לי מושג למה.

imageהבן גייבּ מקיים דיאלוג שירה עשיר עם אימו. בפעם הקודמת שראיתי את ההצגה המוסיקלית, לא ידעתי בשלב זה שהוא דמות שקיימת רק בדימיונה של אימו. את זה הבנתי רק בארוחת ה"יום הולדת" שלו, ואז התחלתי לגלגל את התמונות בראשי לאחור. לא מדובר כאן בסיפור מתח וההפתעה איננה תורמת לחוויה, היא דווקא מסיחה את הדעת. כדי להפיק את החוויה בשלמותה צריך להכיר מראש את העלילה. תקציר העלילה בתוכניה הוא בסך הכל שמונה שורות שמספקות רקע התחלתי. אילו קראתי תקציר זה לפני הצפיה הקודמת, הרבה דברים היו נראים לי אחרת לגמרי. הפעם, כאמור, הגעתי מוכן. אפילו מוכן היטב.

קראתי שמדובר במחזמר רוק. אכן יש במחזה מוסיקלי זה לא מעט רוק, אך זה איננו הקו המוסיקלי הבלעדי. השירים אינם מוגבלים לסגנון מוסיקלי אחד. הקו המוסיקלי מתאים את עצמו לעלילה, לתמונת ההתרחשות ולמצב הנפש של הנפשות הפועלות. המעברים בין הסגנונות המוסיקליים זורמים היטב, מרתקים, מתפתחים לפעמים לכיוונים מפתיעים ואפילו מעלים פה ושם חיוך, כשמגלים בתוך המוסיקה ציטוט ממקום אחר שמתאים באופן מושלם לתוכן המוּשר.

אני מאוד אוהב דרמה. ביחוד כזאת שמעלה בעייה שאינה מרפה ממך זמן רב אחרי ההצגה. אני טוען בדרך כלל שאינני להוט אחרי מחזות זמר. למרות זאת, הצצה קצרה בהיסטוריה של תרבות הפנאי תגלה שהתרגשתי מלא מעט מחזות זמר. כמעט נורמלי נמצא באיזשהו מקום בין דרמה לבין מחזמר. השירים ממלאים כמעט את כל הזמן, הם אינם גיבוי או חיזוק לעלילה אלא העלילה עצמה. כמעט כל השירים הם דיאלוג או שיחה מרובת משתתפים. אני מאוד אוהב את זה, אך זה גם הדבר שמקשה על קליטת כל הדקויות בזמן ההצגה המוסיקלית, אם לא מכירים אותה מראש.

אין כאן מקהלה ולהקת רקדנים כמקובל במחזות זמר. לכל משתתפי ההצגה יש תפקיד משמעותי מוגדר היטב. סך הכל שבע דמויות שמגולמות על ידי שישה שחקנים-זמרים מאוד מוכשרים.

הבמאי, חנן שניר, בנה תמונות מעניינות שמעשירות את המילים והמוסיקה בצורות הבעה נוספות. מאוד אהבתי את הדיאלוג המושר בין האב, דן, לבין הבן המת – גייבּ. כל אחד מנסה לכבוש את מקומו בלב האם, דיאנה. שניהם עולים בגרם המדרגות כאשר הבן הדמיוני מנסה לחסום את דרכו של האב וקורא לו לראות אותו. האב שאיננו רואה אותו ממשיך להתקדם. הם צמודים זה לזה כמעט עד כדי מגע, הבן מתייחס אל האב, ואילו האב איננו מודע כלל לקיומו הדמיוני של בנו.

כל השחקנים-זמרים מדהימים ומרגשים מאוד גם בשירה וגם במשחק. לכל אחד יש בעיות משלו והכל משתלב לסיפור אחד שלם שכל דבר בו קשור לכל שאר המרכיבים. השירים מאוד יפים, איילת רובינסון והראל סקעת מגישים את השירים פשוט נהדר – שניהם מרגשים בטירוף תרתי משמע וסוחטים את רגשותי עד הקצה. רונה פרמצ'נקו כובשת את לִבי בהבעות התסכול מחד וברוחב הלב כאשר היא שרה שהייתה מסתפקת בחיים כמעט נורמליים. תומר שרון מציג שני פסיכיאטרים שונים בתכלית, עם הבלחות של דמות הרוקיסט. גלעד שמואלי רוכש את אהדתי בתפקיד הנרי שמוכן להיות באמת בן הזוג המושלם לנטלי. נראה לי שהוא שחקן וזמר שהתפקיד לא נתן לו את כל מרחב היריעה להוכיח את כל יכולותיו. אני מצפה לראות ולשמוע אותו בתפקידו הבא. דורון אורן נושא על כתפיו תפקיד מאוד קשה. דן, בעלה של דיאנה שאינה מרפה מבנה הדמיוני, נאלץ להתמודד עם מצוקות דומות. הוא מחזיק בדמות הבעל החזק, התומך שמנסה להוביל להחלטות הנכונות, בעוד הוא עצמו עדיין לא מיצה את האבל הפרטי שלו על אותו אובדן בדיוק. רק לקראת הסוף, כאשר דיאנה איננה נמצאת לידו ולכן איננו צריך ויכול להגן על שפיותה הוא מתיר לרגשותיו שלו לצאת החוצה.

המחזה המוסיקלי כמעט נורמלי מספק חוויה מדהימה ומרגשת. אבל קודם כל – שעורי בית – לקרוא לפחות את תקציר העלילה ולהכיר את השירים. נכון, אפשר להנות מהמחזה המוסיקלי גם ללא הכנה, אך אם ברצונכם לקבל את החוויה במלואה כדאי לדעת למה לצפות,

אפשר למצוא את תקציר העלילה בויקיפדיה, באתר המכון לתיאטרון מוסיקלי MTI ובמקומות נוספים.
כאן אפשר לשמוע את כל הטרקים של המחזמר במקורו – באנגלית.
והנה המילים של כל השירים באנגלית.

בינתיים לא מצאתי את הנוסח העברי לקריאה או לשמיעה בשום מקום. אני מאוד מקווה שהתיאטרון הלאומי יפיק אלבום של המחזה המוסיקלי עם כל השירים לשמיעה ולקריאה – אני אהיה הראשון שירוץ לחנויות לרכוש אותו.

הגעתי לישון בארבע לפנות בוקר והתעוררתי לפני שמונה כשבראשי דוקטור פיין מונה יחסי גומלין בין כדורים בשלל צבעים וצורות כשברקע מתנגנת הסונטה של מוצרט שתחלץ את האחות הבלתי נראית, נטלי, ממצבה הבלתי אפשרי. ההצגה ושיריה עדיין חיים ובועטים בתוך ראשי ממש כמו גייבּ שמפמפם "אני חי, אני חי…" לתוך ראשם של כל מי שיכול ורוצה לשמוע, ואף מצליח לפרוץ החוצה מתוך הזיות אימו. בהחלט חוויה מטלטלת.

השירים רצים אצלי בראש בגרסה האנגלית ששמעתי אינספור פעמים. את זו העברית שמעתי רק במהלך ההצגה. אם יצא האלבום עם שירי ההצגה, מלווה במילים בגרסה העברית, אוכל להחליף את הקולות בראש לאלה מההצגה המוסיקלית המופלאה שראיתי בהבימה ואז הצלילים יתמזגו עם הדמויות.

חוויה מוסיקלית מטלטלת בביצוע מבריק של קבוצת שחקנים-זמרים מעולה.

מחזה ופזמונים : בריאן יורקי
מוסיקה : טום קיט
תרגום : דניאל אפרת
בימוי : חנן שניר
תפאורה : ערן עצמון
תלבושות : ארז מעיין
תאורה : מאיר אלון
ניהול מוסיקלי : יוסי בן-נון
פיתוח קול : דוקי עצמון
עיצוב סאונד : אריק אביגדור

עוזר למנהל המוסיקלי, קורופטיציה ופסנתר : נדב רובינשטיין
קונטרבס, גיטרה בס : אבנר יפעת
גיטרות : זיו ריינר
כלי הקשה : אסף רוט
כינור : הדס פבריקנט
צ'לו : חגית גלזר

דיאנה גודמן : איילת רובינסון
דן גודמן, בעלה : דורון אורן
בנם, גבריאל : הראל סקעת
בתם, נטלי : רונה פרומצ'נקו
הנרי, חבר של נטלי : גלעד שמואלי
ד"ר מאדן-ד"ר פיין, פסיכיאטר, פסיכולוג : תומר שרון

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: