גם אני צפיתי ב"כמעט נורמלי" בתיאטרון הבימה

מאת: ליבי רן

את המחזמר "כמעט נורמלי" הכרתי במקרה, כשחיפשתי שיר לביצוע בסדנת הגשת שירים במחזות זמר, שהעביר נדב ויזל באוניברסיטת תל-אביב. החלטתי לחפש ביוטיוב את קטעי המופעים מטקס פרסי הטוני האמריקאי, כדי להכיר קצת ממה שמציג בברודווי ממש עכשיו. נתקלתי במחזמר דרך שיר שהופיע בטקס, אבל המשכתי להאזין לשאר השירים, שהועלו לרשת בגרסת הדיסק שליווה את ההפקה המקורית. השיר שבחרתי לבצע, לבסוף, היה "Everything Else", ששרה הבת, נטלי. בשיר הזה, היא תולה את כל תקוותיה ברסיטל לפסנתר, שבו היא עתידה לנגן יצירה מורכבת של מוצרט. מוצרט היה פסיכי, ממש כמו אמא שלה, אבל המוסיקה שלו ברורה, ואי אפשר לשמוע בה את החובות שלו, את הצרות שלו, את המחלות שבהן לקה. הרסיטל הזה הוא נקודת היציאה שלה מהבית המטורף שבו גדלה, עם אמא מניה-דיפרסיבית ואבא שאף פעם אינו משקר כדי לגרום לבתו להרגיש יותר טוב.

imageלפני כשנה, שמעתי על כך שהמשכן החדש של הבימה יתחדש גם ביצירה הלא קלה הזאת, כשהידיעה הרכילותית הכילה רק את שמו של הראל סקעת. בחיים לא הייתי מנחשת, שמי שתלוהק לתפקיד אמו תהיה איילת רובינסון, שהפרש הגילאים ביניהם אינו גדול. לאחר הצפייה אני מבינה, שזה לא משנה. שחקנית כל כך מופלאה כמו איילת רובינסון אינה צריכה לעמוד בהגדרת גיל, כאשר הדמות שהיא בונה על הבמה כל כך שלמה ומרתקת.

לצפייה הראשונה בהצגה אנחנו מגיעים, כשאני מכירה היטב את השירים, וכבר באקורד הפתיחה אני מתרגשת. למזלי, ההיכרות עם השירים גורמת לי להשלים אותם בראש, כי בהצגה הראשונה בה אנחנו צופים יש בעייה מהותית בסאונד. בהצגה השנייה, אליה שנינו מגיעים מוכנים, גם הצד הטכני אינו מכזיב. כל השחקניות והשחקנים במיטבן/ם. דורון אורן בתפקיד דן גודמן, עובר מסע מרתק שמתחיל בהדחקת בעיותיו האישיות על מנת לתמוך באשתו החולה, ומגיע להתמודדות אישית עם הטרגדיה המשותפת שלהם, ששייכת לו לא פחות משהיא שייכת לה. הוא מעורר חמלה והזדהות, והדמות שלו עוברת תהליך מורכב ואמיתי. גלעד שמואלי נוגע ללב בתפקיד הנרי, החבר התיכוניסט של נטלי – בת המשפחה, ומהדהד את דמותו של אביה, כשהוא מתעקש לתמוך בחברתו המתוסבכת, גם כשהיא מזיקה לעצמה. רונה פרומצ'נקו בתפקיד נטלי מרגשת מאוד בתור המוסיקאית המחוננת, שפוחדת כל כך לִדמוֹת לאמא שלה, שהיא לא שמה לב כמה ההתנהגות שלה הופכת אותה לבת דמותה הצעירה. תומר שרון (תומש) הוא הפסיכופרמקולוג שאיתו רוקדת אם המשפחה, דיאנה, ואלס חולני בין גלולות בצבעים ובצורות, ובעיקר – דוקטור מאדן הרוקסטאר, שמוביל אותה במורד מדרגות חשוכות לתת המודע שלה. אני משוחדת, אני פשוט אוהבת את תומש, והוא מחשמל כרוקסטאר, ומקסים כרופא נפש אכפתי, שדואג גם לדיאנה וגם לדן. הראל סקעת טורד מנוחה בתפקיד גבריאל (גייב), הבן המת, שכל מה שחשוב לו הוא שיכירו בכך שהוא חי. והוא חי לחלוטין, בכל חדרי הבית, בכל שעות היממה. הוא אפילו פותח את ההצגה. בלילה שלאחר ההצגה הראשונה, אני חולמת שהוא בא ותופס אותי בגרון. זו לא פעולה מתוך ההצגה, אבל זו התחושה שהדמות שלו טובעת בי לכל אורכה (והרבה אחריה). את איכויות השירה הפנומנליות של סקעת כבר למדנו להכיר בתשע השנים האחרונות, אבל יכולת המשחק האדירה שלו באמת תופסת אותי בגרון. אחרונה, אבל בעצם ראשונה – איילת רובינסון בתפקיד דיאנה גודמן, שאותה אני רוצה לחבק חזק. דיכאון קליני אינו מצב זר לי. למעשה, את ההצגה שלי, "נקודה.", שעלתה לפני שנה, כתבתי על הדיכאון הפרטי שלי. דיאנה של ההפקה הישראלית, מניה דיפרסיבית וקשה לעיכול, אבל גם סופר-אנושית ומעוררת הזדהות. הפחד שלה משינוי, אפילו חיובי, מכה אותי בדיוק איפה שכואב. אין צורך להיות דכאונית כדי להבין את הפחד הזה. מה שמניע אותה, הוא הרצון לא להרפות מהמחלה, מתוך הדאגה שמא יבוא משהו רע יותר מהמוכר והרע שעכשיו. רובינסון נותנת את הנשמה שלה על הבמה, ובונה דמות עשירה, שהתהליך שלה הוא המורכב והקשה ביותר. התפקיד הזה הוא מתנה, ואין מתאימה ממנה לבצע אותו.

יכולתי לכתוב על ההצגה עוד המון, אבל אני מאמינה שהדבר הכי טוב שתוכלו לעשות, זה פשוט לצפות בה. אני שומעת מסביבי הסתייגות מהנושא. נכון, זה מדכא. עצוב. קשה. מטלטל. בכיתי הרבה. אבל הצגה שגורמת לי לכזאת התרגשות, אני תמיד רוצה לראות שוב. לא פלא שבסופו של דבר, נדבק לראש השיר של הבן גייב, "אני חי, אני חי, אני חי כל כך…". קתרזיס מזכיר לך שאת/ה חי/ה, גם אם החיים שלך לא נורמליים, וגם אם הם כמעט נורמליים.

אגב, את המחזמר התחילו לכתוב בריאן יורקי וטום קיט, במסגרת הסדנה היוקרתית BMI בניו-יורק, בה לומד עכשיו גם נדב ויזל. תזכרו את השם שלו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: