לקראת תיאטרונטו 2013 – הצגות התחרות

לפני מספר ימים גיליתי בדף הפייסבוק של תיאטרונטו את התמונה הזו ובה מרוכז כל המידע. איזה יופי – נותנים לנו את המידע על כל האירועים וההצגות בצורה נוחה לקריאה ולבחירה מה אנו רוצים לראות.

נחפזתי לכתוב בפייסבוקי: הנה כל המידע על התיאטרונטו הקרב ובא. סופסוף ההפקה למדה שאנחנו רוצים לקבל את כל המידע בצורה מרוכזת וברורה. השנה אינני צריך ללקט ולערוך מחדש בתרבות הפנאי.

כשניגשתי לבחור לעצמי הצגות, גיליתי שהמידע רחוק מלהיות קריא. שוב התחלתי לנדוד בין הדפים וללקט.

מקור המידע הוא אתר מכירת הכרטיסים.

להתראות בתיאטרונטו.

	חמישי 28/3	שישי 29/3	שבת 30/3
17:00		טיק תיק
18:00	קוראים לי רייצ'ל קורי אמנית הרעב רייטינג 100%	האישה של אבא עורבא פרח מריה קוזנצובה	האישה של אבא קוראים לי רייצ'ל קורי רייטינג 100% אמנית הרעב
20:00	האישה של אבא עורבא פרח טיק תיק קוראים לי רייצ'ל קורי	רייטינג 100% אמנית הרעב	טיק תיק עורבא פרח מריה קוזנצובה
22:00	האישה של אבא טיק תיק עורבא פרח מריה קוזנצובה	קוראים לי רייצ'ל קורי רייטינג 100% אמנית הרעב מריה קוזנצובה

100% רייטינג מאת : אילנית סוויסה בימוי : שרית וינו אלעד שחקנית ויוצרת : יעל ארד צפריר תיאטרון הסימטה מיכל שחף, כוכבת טלוויזיה ענקית שירדה מגדולתה באחת ושהפכה לפרסונה נון גראטה בתעשיית השואו ביזנס, משדרת באמצעות בלוג אינטרנטי את התוכנית האחרונה שלה : "זו התוכנית האחרונה שלי. לא סיום עונה, לא יציאה לחופשה ללא תאריך חזרה, לא חילופי מנחים, לא הפסקה לצורך ריענון- פשוט תוכנית אחרונה. אני בטוחה שזה נשמע לכם מוזר אבל עד סוף התוכנית כבר תבינו הכל…." צופי הבלוג הקבועים של מיכל ומעריציה מימי הטלוויזיה, באשר הם מנסים בתחילה להניא את מיכל מתוכניתה אך מיכל מתעלמת מהם ואילו קהל אקראי ממשיך להיכנס ולהיכנס ולהיכנס לבלוג ומסייע למיכל לייצר את התוכנית האחרונה של חייה.
	טיק תיק עיבוד לבמה ע"פ טקסט מאת ניר יוספי עיבוד, עריכה ובימוי:  אלירן כספי משחק: ניר יוספי תיאטרון הסימטה סיפור התמודדותו האוטוביוגרפי של ניר יוספי עם תסמונת הטורט. "יום אחד ללא שום הודעה מוקדמת כולם בכיתה התחילו לצחוק , הסתובבתי והתחלתי לצחוק אתם עד שהבנתי שהם צוחקים עלי" מאז ובמשך שני עשורים מנסה ניר יוספי לחיות חיים רגילים, הוא שחקן תיאטרון, בחור צעיר המנסה למצוא בת זוג ולהקים משפחה, בכל מפגש עם אנשים חדשים, יש מה שהולך לפניו, הטיקים , העוויתות והקולות המוזרים של תסמונת הטורט. סיפור הירואי, מצחיק , עצוב ומגוחך לפעמים ,על אדם צעיר שמתמודד עם הרתיעה של כולנו מהשונה.
אמנית רעב מונודרמה טרגית-קומית מבית היוצר של קבוצת התיאטרון  החברתי "משו-משו" מאת: עמיטל שטרן בימוי: מירית ינאי משחק: ורד רגב יוני 1967, ניו יורק. תיאטרון הסימטה לילה פרנקל, בתולה ירושלמית בת 22,  בורחת מבית אביה אל ניו יורק של הסיקסטיז ביום בו שומעת על פרוץ מלחמת ששת הימים. היא משאירה מאחור את עברה, את ירושלים ואת כל מה שהעיר מסמלת עבורה. "אמן רעב", סיפורו של פרנץ קפקא, נשזר במסע, ומפגיש את לילה עם הרעב הגדול שלה עצמה, רעב שלמרות כל ניסיונותיה היא לא מצליחה למלא.
	עורבא פרח מאת ובביצוע: עדי חורש מסעו של זיכרון נגוע. תיאטרון הסימטה מחזה המורכב משלשה סיפורים קצרים העוסקים בגלגוליו של זיכרון מלחמה לא רצוי. בסיפור הראשון הזכרון קופץ על בעליו ושב עמו הביתה משדה הקרב. בעליו מבקש לנתק אותו ודוחק אותו לקרקע. בסיפור השני זיכרון מנותק, יתום, אשר זוכר אין לו, מחפש בית. בסיפור השלישי מתעוררת נערה ישראלית בבעתה על שבילו הראשי של מחנה הזיכרון המפורסם והשקט אשר לכדה עצמה בתוכו מול ספק מלאכי מוות המבקשים לפנותה, ספק פועלים שמצאוה באקראי בדרכם לשפץ את המחנה. היא מנסה לשכנעם להוציא אותה החוצה, משום ש"אינה משם", ולהסביר שנעשתה טעות בזיהוי, או בזהות. האמנם?
קוראים לי רייצ'ל קורי על פי כתביה של רייצ’ל קורי בעריכת אלן ריקמן וקאת’רין ווינר תרגום: אביהוד תדהר בימוי: ארי רמז משחק: סיון קרצ'נר תיאטרון יפו ב-16 במרץ 2003, רייצ'ל קורי, סטודנטית אמריקנית בת עשרים וארבע, מתנדבת בתנועת הסולידריות הבין-לאומית (ISM), נדרסה למוות בידי דחפור צה"לי בעזה. השחקן אלן ריקמן יחד עם העיתונאית קתרין וינר, ערכו מתוך יומניה, מכתביה ומכתמיה של קורי סיפור המגולל עלילה אנושית ומרגשת על התבגרותה של ילדה שנקטעה לפתע ומשאירה את התמימות שלה כמסר נצחי. מה מביא נערה מבית טוב בוושינגטון לעזה? על אלו מצוקות, מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני נותנות מענה? למה דווקא כאן? ככל שהצופה הישראלי יעמיק את הזדהותו עם דמותה של קורי, כך יוכל להביט באופן רענן על סיטואציה שהפכה כולה להיות מנת חלקם של משמיעי סיסמאות ריקות מתוכן. המחזה, שלראשונה הוצג בתיאטרון הרויאל קורט הלונודוני ב-2005, מבוסס על היומנים והאימיילים של מי שמתה כשפעלה כמגן אנושי מפני הריסתם של בתי פלסטינים במהלך האינתיפאדה השניה.	ביצוע המחזה הזה בעברית, בפני קהל ישראלי, מעניק פרספקטיבה חדשה למחזה שרבים ביקרו על חד צדדיותו – שחקנית ישראלית תגלם צעירה אמריקנית המצטרפת למאבק נגד הצבא הישראלי בו היא עצמה שירתה.
	מריה קוזנצובה מאת ובבימוי: רוני פלדמן שחקנית: ליאת אקטע תיאטרון יפו מריה קוזנצובה, נזירה בתולה, הגיעה לארץ הקודש על מנת לטפל בילדה מפגרת, כאן מאלצים אותה להיות זונה והיא לוקחת את המקצוע למקומות מפתיעים ומרגשים. ההצגה משלבת סיפור חיים, עצב, הומור ועוסקת במוסר חברתי ודנה בו מזויות שונות, כמו גם באיך אנחנו הישראלים, על פנינו הרבות, נראים מבעד לעיניה של נזירה אלבנית. יש בהצגה התפשטות רוחנית ופיזית ובחלק מההצגה השחקנית מופיעה בערום. ערום מלא? זה תלוי בקהל..
האישה של אבא מאת: סביון ליברכט בימוי : גאורג דארוואס משחק: אביבה יואל מוזיאון אילנה גור מונולוג המבוסס על הרומן "הנשים של אבא" מאת סביון ליברכט שיצא בהוצאת "כתר" בשנת 2005. סיפורה של פולה, אישה מבוגרת המאושפזת בבית חולים לחולי נפש. היא מאושפזת כבר למעלה מעשרים שנה, מאז שקרה האסון שבו אחותה התאומה, אולה, שהתגוררה איתה באותה דירה, נרצחה בעת שגבר ובנו הקטן התגוררו בדירתן. את הגבר ובנו פגשו שתי האחיות בבית קפה. הן היו שחקניות וזמרות שהגיעו בשנות העשרים שלהן מוינה והופיעו יחד לפרנסתן. הגבר היה נשוי לאישה אמריקאית שנמצאה באותו זמן בארצות הברית והם נותרו חסרי בית. האחיות הוקסמו מהגבר ונענו לבקשתו לבוא לגור איתן עם בנו. במשך חודשיים חיו הארבעה באידיליה מושלמת. אולה היתה אהובתו של הגבר ופולה התאהבה בילד וטיפלה בו. לילה אחד נרצחה אולה בחדר השינה. הגבר הואשם ברצח שלה, נשפט ונשלח לבית כלא. הילד הוטס לאמו בארה"ב ופולה איבדה את שפיותה ואושפזה בבית חולים לחולי נפש.	הילד הקטן, עכשיו גבר אמריקאי בן 30, מגיע לבקר את פולה בבית החולים בנסיונו להבין את סיפורו של אביו שכבר נפטר בינתיים. מכיוון שהוא דומה לאביו ובערך בן גילו כשהאירוע הטרגי התרחש, פולה מבלבלת ביניהם ונסחפת לסערת רגשות שבה היא מספרת את סיפור המעשה ומגלה שהיא עצמה היתה מאוהבת בגבר ומעלה אצל הצופה את החשד שהאיש שנשלח לכלא לא היה זה שרצח את אחותה.