סְטֶמְפֶּנְיוּ – הקאמרי בחיפה

נראה שהצלם השתלט על הגרפיקאי, טען כנגדנו אחד המבקרים שהעריכו עבודה שהגשנו בקורס פוטוגרפיקה במכללה לעיצוב… והתוצאה מצויינת.

נראה שהכוריאוגרף השתלט על הבמאי, אני מהרהר בעודי צופה בהצגה סְטֶמְפֶּנְיוּ… והתוצאה היא חוויה מאוד מעניינת, מרתקת ומפתיעה. אני מניח שאילו נקלע שלום עליכם אל ההצגה היה גם הוא מרותק מההצגה ומופתע מן התוצאה שהתרחקה מאוד מהרומן היהודי – גלותי – יידישאי שכתב.

לא עשיתי שעורי בית לפני ההצגה. בלהט הזמנים אני יוצא מהעבודה בחופזה, אוסף את אשתי שתחיה בדרכי אל התיאטרון, ומקווה להספיק לקרוא משהו על ההצגה לפני שהיא מתחילה. מסתבר ששוב לא הגיעו התוכניות מהתיאטרון הקאמרי לתיאטרון חיפה, ובזמן הצפיה אינני יודע עדיין מי תרגם, מי המחיז, מי הלחין ואפילו מי ביים את ההצגה.

תפאורת ההצגה היא מעין יער של צללים מונוכרומטי ומספר ספסלים. זה הכל. פרט לכך הבמה פנויה לחלוטין ומוכנה להיות אולם ריקודים. התנועה היא המרכיב הדומיננטי בהצגה, היא מובילה את ההתרחשויות ומכתיבה קצב, וזאת מבלי לפגום בהתפתחות העלילה. התפאורה כמעט שאיננה משתנה לאורך ההצגה ואיננה מזכירה כלל את דמות העיירה היהודית-גלותית שמאפיינת את סיפורי שלום עליכם. התלבושות, לעומת זאת, מתבססות על הלבוש המוכר של יהודי העיירה ומועשרות בצבעים ובפרטים מאפיינים שמעידים גם על אופי הדמויות. בחירה מאוד מעניינת של התפאורנית ומעצבת התלבושות אורנה סמגורסקי.

clip_image001

בפתיחת ההצגה, לאחר שסטמפניו – יחזקאל לזרוב – רוקד לנו קטע נגינה בכינור, הנפשות הפועלות מציגות את עצמן זו אחר זו והכל בתנועה מתמדת – מעין כסאות מוסיקאליים שלכולם יש בהם מקום. מכאן והלאה ההצגה משולבת בתנועה כל הזמן. חלק גדול מהפעולות מומחשות באמצעות תנועה. הכלייזמרים רוקדים את נגינתם עם כלי נגינה דימיוניים שרוקדים בידיהם. מאוד מעניין ומלווה במוסיקה שנתפרה להצגה ביד אומן של אסף תלמודי. המוסיקה מרמזת על הסגנון הכליזמרי ועם זאת מדברת בשפה שכולנו מכירים גם היום. הניגון היידישאי לא קיים כאן כלל. ניגון הדיבור, הטמפרמנט והמוסיקה שייכים לעולם התרבות שלנו היום. מי שמחפש כאן שלום עליכם אוטנטי, עלול להתאכזב – זה בפירוש לא זה. מאידך, כפי שכבר ציינתי, יש לי הרגשה ששלום עליכם היה מתרגש מהפיתול הלולייני שסיפורו עבר בידי המחזאית-במאית עדנה מזי"א, הכוריאוגרף-במאי-שחקן-רקדן יחזקאל לזרוב והמוסיקאי אסף תלמודי.

סטמפניו של שלום עליכם הוא רומן קצר. לא זוכרים? יש תקציר בויקיפדיה. המחזה, כאמור, התרחק מהרומן המקורי וההצגה התרחקה עוד יותר. אחת התפניות המרתקות בעיני היא תמונת הריקוד של סְטֶמְפֶּנְיוּ הנשוי לפריידל עם רוחל'ה הנשואה למוישה-מנדל. קטע ריקוד זה מלווה בצלילי "עשן בעינייך" של הפלטרס. גם מי שלא מכיר את השיר, יכול להנות מהריקוד בליווי המוסיקה הרומנטית. בני דורי, ששירי הפלטרס נטלו חלק משמעותי בפסקול של תקופת ההתאהבויות, מכירים גם את מילות השיר. אני רואה את הריקוד, שומע את המוסיקה ובראשי נשמעות גם המילים שמתארות את ההתאהבות שנדלקת כלהבה ונמוגה בעשן – רמז לבאות.

ביציאה מהתיאטרון מישהי אומרת "אני דווקא נהניתי". למה דווקא? – אני שואל, והיא עונה – כי קראתי שהדיעות חלוקות. אני לא קראתי על ההצגה מראש ואין לי שמץ מושג מה חושבים עליה אחרים. אני בהחלט נהניתי. אם מישהו ציפה לראות מחזה מהווי העיירה היהודית אי שם בגולה, יכול להיות שהתאכזב – זה ללא ספק משהו אחר לגמרי, ויש לו זכות קיום משלו כיצירה עצמאית.

Smoke Gets in Your Eyes The Platters

They asked me how I knew
My true love was true
Oh, I of course replied
Something here inside cannot be denied

They said someday you'll find
All who love are blind
Oh, when your heart's on fire
You must realize
Smoke gets in your eyes

So I chaffed them and I gaily laughed
To think they could doubt my love
Yet today my love has flown away
I am without my love

Now laughing friends deride
Tears I cannot hide
Oh, so I smile and say
When a lovely flame dies
Smoke gets in your eyes

עשן בעינייך

צוות השחקניות והשחקנים שמופיע היום על הבמה שונה בחלקו מזה שמפורט באתר התיאטרון הקאמרי. בנוסף ליחזקאל לזרוב, אורלי זילברשץ, עדנה בליליוס ואלון דהן, אני מזהה על הבמה גם את דניאלה וירצר ודינה סנדרסון – כולם מצויינים, כולם משחקים, רוקדים ומעניקים חווית תיאטרון מסוג אחר.

ההצגה סטמפניו היא חווית תיאטרון תנועה מוסיקלי מרשימה.

הסיפור של שלום עליכם הוא חומר רקע בלבד ואיננו מספק את חווית העיירה השלום עליכםית – אם רק את זה אתם מחפשים אפשר לוותר. אם אתם רוצים לראות רומן מרגש – זה גם לא זה. אם אתם מעוניינים בחווית חושים מרנינה – לא לוותר.

בלי קשר לאיכות ההצגה, שני מטרדים מציקים לי שלא באשמת היוצרים. אני יושב שתי שורות מסוף האולם של תיאטרון חיפה ובכל זאת עוצמת ההגברה מחרישה את אוזני ללא כל טעם. בנוסף, ממש שתי שורות מאחורי ממוקם חדר הבקרה שמחלונו בוקעת תאורה אדירה שמאירה חלק לא מבוטל מהקהל. בכל פעם שתאורת הבמה נחלשת אני רואה את עורפי כל האנשים לפחות בחמש השורות שלפני מוארים באור לבן בוהק – חבל.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: