פסטיבל חנוך לוין הבינלאומי 2013

תוכנית פסטיבל חנוך לוין הבינלאומיפסטיבל הצגות חנוך לוין הבינלאומי הראשון מתקיים בימים אלה בתיאטרון הקאמרי של תל אביב. הקביעה שזה הפסטיבל הראשון מכילה הבטחה לכך שיהיו נוספים. מזה למעלה משלוש עשרה שנים חנוך לוין נח על משכבו ואילו הצגותיו, שהמוות נוכח בלא מעט מהן, ממשיכות לרוץ על במות הארץ והעולם. זהו פסטיבל בינלאומי שמעניק לנו הזדמנות לחווֹת מחזות שאנו כבר מכירים בתרגום לשפות, לתרבויות ולגישות בימוי שונות. מסקרן. לפני שנתיים ראינו בקאמרי את יסורי איוב בצרפתית, והחוויה הייתה שונה לחלוטין מכל דבר של חנוך לוין שהכרנו עד לאותו רגע. המבחר בפסטיבל עשיר ומבלבל, ומספר הגיחות לתל-אביב שאני יכול להרשות לעצמי מוגבל. יש הצגות מהארץ ומהעולם. אני מחליט להתמקד בגישות בימוי שונות להצגה אשכבה שראיתי בקאמרי לפני כשלושה חודשים.

הבוקר ראיתי בפייסבוק של הקאמרי תמונות ממסיבת יומולדת שמונים של יוסף כרמון. המסיבה חתמה את הצגת אמש של אשכבה. פתאום מתחברים לי מספר אירועים. לא מזמן ראיתי את ניקו ניתאי חוגג יומולדת שמונים עם ההצגה במערכה האחרונה שכתב על פי מחזות צ'כוב, בשבוע שעבר ראיתי את אלברט כהן חוגג יומולדת שמונים ואחת עם ההצגה האנשים הקטנים של צ'כוב, ואמש חגגו ליוסף כרמון יומולדת שמונים עם אשכבה של חנוך לוין – הצגה שנשענת על שלושה מסיפורי צ'כוב. שוב עולה במוחי המחשבה שהגיע הזמן לשוב ולהתעמק ביצירות צ'כוב – מתחבא שם כנראה אוצר שעדיין לא חדר להכרתי.

את אשכבה בבימוי חנוך לוין עם התפאורה והתלבושות של רקפת לוי אני כבר מכיר, הגיע הזמן להיחשף לגישות נוספות של אלה שמכירים את יצירות חנוך לוין כ"תרבות זרה". אני מניח שהחוויה צריכה להיות דומה לזו של בריטי שרואה עיבוד עברי למחזות שייקספיר או של רוסי שרואה צ'כוב בשפה שאיננו מבין. קודם כל אראה אותה הצגה שנית כאשר אני כבר יודע למה לצפות, מנסיון – החוויה תהיה שונה. בגיחה הבאה, בכוונתי לראות הקרנה של סרט על ההצגה אשכבה בהשראת הפולקלור המקסיקני בספרדית, ומייד אחריה הפקה של התיאטרון העירוני לובליאנה מסלובניה שמשלבת מחול מקאברי עם בובות.

היום אני רואה את ההצגה שכבר ראיתי. לפני ההצגה קראתי את המחזה יותר מפעם אחת, הטקסטים טריים בראשי, אני זוכר באופן כללי את ההצגה וגם שבתי לקרוא את מה שכתבתי בעקבות הפעם הקודמת.

אקורדיונים ומזוודות

לפני ההצגה יש לנו סיור מודרך מאחורי הקלעים של התיאטרון. השחקנית אילנה באואר מובילה אותנו בנבכי האיזורים המוצנעים של התיאטרון ובין לבין מעשירה אותנו בסיפורים על ההיסטוריה של הקאמרי ועל יצירתו של חנוך לוין מאז ימי מלכת אמבטיה ועד היום. ממרום גילי המופלג, הסיפורים מוכרים לי היטב. כשבנו לתיאטרון הקאמרי משכן חדש בדיזנגוף פינת פרישמן, שיחקתי בערימות החול של אתר הבניה, ולאחר שהוקם התגנבתי לחזרות. השערוריות הנלוות למלכת אמבטיה התרחשו ממש בימים שהתכוננתי לבחינות הבגרות וכך פיספסתי את ההצגה שעלתה בסך-הכל תשע עשרה פעמים בטרם נגנזה.

מחלקת אביזרים של הקאמריאנחנו מסיירים במחלקת האביזרים, מקום שקל לטוות בו חלומות ורעיונות בהשראת מכונות כתיבה, טוסטרים, אקורדיונים, מזוודות, מסכות ועוד הרבה חפצים מעולם המציאות והדמיון. מבקרים בחדר התזמורת וממשיכים למחסן התלבושות ולארכיון. הארכיון מצית את דמיוני דווקא משום המסתורין – לא רואים שם דבר פרט לארונות עמוסים בתיקים. בכל תיק "ארוזה" הצגה שהוצגה בקאמרי. בנוסף יש מאגר של הקלטות מהצגות, תוכניות וטקסטים. כולם ניתנים לרכישה, הקטלוג איננו פומבי – צריך לדעת מה מחפשים ולהתקשר לשאול את מנהל הארכיון ד”ר אבי ברכר שיודע כל מה שיש במאגר המחזות.

הצלצול הראשון להצגה כבר עבר, השני נשמע ואנחנו נחפזים אל האולם. ליבי ואני יושבים ומביטים אל המסך הסגור. זהו מסך טוּל שיפתח ויסגר מספר פעמים. משני צידי הבמה מסכי תרגום לרוסית ומעליה מסך תרגום לאנגלית. נוכחות מסכי התרגום עזה, ובקטעים בהם התאורה עמומה, האור שמוחזר ממסך התרגום מסיח את הדעת.

ההצגה מתחילה. יוסף כרמון על הבמה – הוא יהיה על הבמה כמעט לכל אורך ההצגה. אני מתפעם בפעם המי-יודע-כמה מכשרון המשחק שלו. אני מתרגש. הכל מוּכר, אין הפתעות, ואני מתרגש. הפעם באתי מוכן היטב, הטקסט יושב בראשי, אני פנוי לקלוט פרטים רבים שנעלמו מעיני בפעם הקודמת, ובכל זאת ההתרחשות עושה את שלה ואני כל הזמן מרגיש כאילו יש כאן עוד משהו שהחמצתי. הליהוק מעולה – כל השחקניות והשחקנים, לרבות אלה שמשמשים כתפאורה חיה, מדוייקים מאוד בתזמון וביצירת החוויה. בימוי מעולה. אחרי ההצגה ליבי אומרת לי בקול חנוק שכולם מהללים את המחזאי חנוך לוין ושוכחים לציין את גדולתו כבמאי. המעברים בין הסיפורים בנויים היטב והתפאורה, התלבושות, התאורה והאביזרים משלימים חוויה חזותית מאוד מרגשת. נדמה לי לרגע שאני מגזים בשימוש בשורש ר.ג.ש. ומייד משלים עם עצמי – אינני מגזים, פשוט הכל כאן מאוד מרגש.

המחזה משלב כאן מספר סיפורי הפסד והחמצה. הכל היה כאן ולא התייחסנו אליו, ועכשיו הוא כבר איננו ואנחנו מצטערים על כך שלא ראינו. לא במקרה אני כותב על עצמנו ולא על הדמויות במחזה, הרי כל אחת ואחד מאיתנו חווה את הטוב שחלף לידה או לידו ולא טרחנו לעצור ולהבחיו בו. כל כך הרבה הפסדים "ולא ראינו כל השנים שהיה נהר, והיה עץ ערבה, ופעם נולדה תינוקת בהירת שיער…".

הפייסבוק של הקאמרי

השתחוויה, ומחיאות כפיים, ועוד השתחוויה, ומחיאות כפיים, ועוד… וההתרגשות גוברת גם בקהל וגם על הבמה. אורות האולם עולים וכולם יוצאים בשקט, בלחש, בקול רוטט. אין צילצולים סלולריים ושיבה קולנית אל היומיום כפי שאנחנו חווים לא פעם ביציאה מהצגות. אני תוהה אם הקהל הפעם מיוחד או שזו ההצגה שגורמת לכולם להשתנק קמעה ולהשאר כלואים בחוויה מעט יותר מהרגיל.

המשך חוויות הפסטיבל באשכבה שניה ושלישית בפסטיבל חנוך לוין 2013

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: