לילה לבן 2013 בחצי האי הירקוני

אני חי בחיפה כבר 35 שנים, כלומר מספר שנותי החיפאיות עולה על התל אביביות ובכל זאת, אי שם עמוק בפנים, נותרתי תל אביבי. אני אוהב את העיר חיפה בה אני חי, אך תל אביב היא אהבה ראשונה שנשארת תמיד יפה, לפחות בזכרונות.

גלי נחוםאשתי שתחיה השתתפה במהלך השנה האחרונה במספר השתלמויות מורים שכללו סיורי ערב עירוניים במקומות רבים ברחבי הארץ. סדרת הסיורים הקודמת התקיימה בעירי חיפה. השבוע היא נוסעת מידי ערב לתל אביב, העיר בה גדלנו ובגרנו שנינו. כל לילה היא שבה אחרי חצות מסיור הערב שלה עמוסה בחוויות שאותן היא חולקת איתי בהתלהבות לתוך השעות הקטנות של הלילה. אני גומע בצמא את הסיפורים ועוקב אחריהם במפות גוגל שמראות לי את התמונות מגובה הרחוב. כל ערב אני שומע על עוד מקומות בתל אביב שלי ששינו את פניהם במהלך השנים. מתמונות גוגל אני מגלה שהשינוי הוא, במרבית המקרים, לטעמי. אמש אשתי בקשה מהמדריך, גלי נחום, לצרף אותי לסיור האחרון, זה שפותח את הלילה הלבן.

אנחנו מתקבצים בחניון רידינג, ממש לפני בית ההלוויות הנטוש של תל אביב שמשמש היום כמחסן חירום של פיקוד העורף. גלי, המדריך, מספר לנו על העבר ועל ההווה של המקום ואנו חוצים את הכביש בואכה פארק הירקון. גלי מזכיר ששמו הרשמי של הפארק הוא גני יהושע ואני חושב לעצמי שזה הדבר היחיד הטוב שנשאר לנו מראש העיר יהושע רבינוביץ, ולא הוא עשה את זה.

אני מכיר היטב את האזור. פעם, כאשר עוד הייתי ספורטאי, היה המקום בו אנו צועדים חלק ממסלול ריצת החימום שלי. המקום ממש לא דומה לתמונה שבזכרונותי. הפארק מטופח, ירוק, נקי ואפילו שובצו בו מתקני מי שתיה קרים לרווחת העוברים ושבים, לרבות אלה שהולכים על ארבע.

בתחילת דרכנו אנו עוברים בגן הבנים – שהוא אתר הנצחה לזכר בני תל אביב-יפו שנפלו במערכות ישראל.  בין העצים מוצבים עמודי גרניט שחורים שעליהם רשומים שמות הנופלים. כל אלה שאוהבים להשמיץ את הזחיחות של צעירי "מדינת" תל אביב מוזמנים לבוא ולראות מה רב חלקם בהגנה על המולדת. ממשיכים במסלול "שלי" ששינה את פניו ועוברים את הירקון על הגשר שהיה בתקופתי גשר ביילי בריטי למהדרין והיום הוא יצוק בטון ופלדה אך עדיין מעוצב בדמות אותו גשר ביילי.

מעבר לנהר עוצרים לשמוע סיפורים. אני, שהמקום היה חלק מילדותי, מגלה שאינני יודע הרבה מאוד דברים. ממש שווה לצאת לסיור מודרך אפילו במקום שאנחנו מכירים ולגלות את צפונותיו. גלי נחום הוא אוצר של ידע הסטורי, תקופתי ואף רכילותי. יותר מכך – הוא מספר סיפורים מוכשר שמסוגל לרתק את השומעים כמעט בכל דבר. אני מטייל לאורך הירקון שהכרתי עוד בימים ששרצו בו דגים, אני זוכר את הימים שהפך למדמנה ונהנה לראות את מימיו ששבו להיות צלולים ונקיים.

גלי נחוםגלי מסביר לנו שהירקון היה פעם נהר רחב ידיים שחסם את דרך הים והיטה אותה עד למקורותיו בראש העין. הוא מדלג אלפי שנים אחורה, שב לימינו, קופץ לתחילת הישוב לפני כמאה שנה וחוזר חלילה. מדברים על שבע טחנות ועל עשר טחנות. אני מנסה להזכר כיצד נראה המקום בימים בהם טיילתי בו, נזכר ששם צולם הסרט חסמב"ה ואומר לאשתי שהגיע הזמן לשוב ולטייל באותם מקומות בהם שיחקתי כילד.

עצירה נוספת ליד עמודי הנצחת כ"ג יורדי הסירה מול מרכז דניאל עמיחי. המקום היה זה לא מכבר מגרש אושיסקין הזכור לטוב. בניין הפועל עדיין עומד על תילו – נטוש. גלי מציין שהבניין שימש לחדרי הלבשה. אני מתקומם – כאן היו אולמות האימונים של המשקולאים, הקלעים, המתעמלים, המתאבקים וכל אלה שעסקו בתחומי האתלטיקה שאיש איננו מתעניין בהם באמת… כולל אותי. אני מספר על כל מיני פאדיחות שהיו לנו, המשקולאים, עם כדורסלן הרכש סטיב וקסמן שהגיע אלינו מג'ורג'יה, אלא שאני טועה בלשוני ואומר סטיב קפלן. כל מוקירי הפועל רמת-גן מייד מעמידים אות על טעותי.

גלי נחום מספר לנו על תולדות המכביה ושוב אני מגלה כמה מעט אני יודע על דברים שהייתי משוכנע שזורמים בעורקי. לדוגמא – המכביה הראשונה תוכננה על ידי יהושע אלוף לשנת 1930 אך נדחתה ל 1932 כדי שתתקיים 1800 שנה לאחר מרד בר כוכבא. מגרש המכביה וסביבתו שוכנים על לשון יבשה במקום בו מתחבר הירקון אל הים שזכתה בכינוי המעט מגלומני לטעמי ‘חצי האי הירקוני’. הסיפורים של גלי מערבים היסטוריה ופיקנטריה, תרבות, ארכיטקטורה, ספורט ועסקנות פוליטית ואני מהופנט מהסיפורים – מרגיש כאליס בארץ הפלאות בעיר ילדותי.

הפועל העבריממשיכים אל הגמל המעופף, יריד המזרח של תל אביב. המקום שימש משך שנים בעיקר כבתי מסחר לכלים סניטריים וחומרי בניין. בשנים האחרונות הייתה תנופת שיחזור שחיברה את מתחם יריד המזרח, מגרש המכביה ונמל תל אביב למתחם תיירות ובילוי. לא ביקרתי במקום מזה שנים רבות והמקום המחודש מדהים אותי. במרכז המתחם מתנוסס הקצה שנותר מביתן תוצרת הארץ שהיה גולת הכותרת של היריד. אני רואה את השלט הענק ומייד מתחיל להתפזם בראשי השיר לתוצרת הארץ שכתב נתן אלתרמן במיוחד לפתיחת היריד. מורה הדרך ישראל ארד טוען שהשיר היה בעצם שיר מחאה על כך שהיו ביריד יותר מוצרי יבוא מאשר תוצרת הארץ.

כבר מהכניסה אני מתרגש לקראת המפגש הצפוי עם גלידרית מונטנה המיתולוגית. מול ביתן תוצרת הארץ אנו מגלים שמונטנה המקורית נהרסה וכעת משחזרים אותה. אם נרצה להזכר בה, אפשר לראות אותה בסרט אסקימו לימון. טוב שיש לנו סרטים עבריים לשחזור ההיסטוריה. הנוסטלגיה עובדת שעות נוספות, הגלידה ה"אמריקאית" של מונטנה לא הייתה משהו שראוי להתגעגע אליו… אבל החוויה… אמריקה.

מונטנה 2011 מונטנה 2013

אני כל כך מוקסם מהמעמד שאני פשוט שוכח לצלם חלק מהמבנים. אין דבר, הרי את הכל ניתן למצוא באינטרנט. ובכן, מסתבר שצילומי המבנים הישנים נדירים ובאיכות ירודה, ואילו החדשים עדיין אינם. אני פונה אל אוצר התמונות של גוגל מפות ורואה כיצד נראה האיזור ממש לפני תחילת השחזור – באוקטובר 2011. כנראה ארצה לשוב לשם בקרוב ולצלם לפחות את הקצה שנותר מ"ארמון" תוצרת הארץ ואת פסל הפועל העברי. בינתים אני אוסף הנה מספר תמונות ממפות גוגל בטרם תוחלפנה בחדשות.

ארמון תוצרת הארץ 1936     ארמון תוצרת הארץ 2011 

ככר צינהגלי נחום מספר לנו על הקונצרט הראשון של הפילהרמונית הישראלית בניצוח טוסקניני – קונצרט ששמעתי עליו סיפורים מרתקים גם בתכניתו של ניר ברנדט. מבקרים במוזיאון עם צילומים של תל אביב מימי יריד המזרח הראשון. את הרצפה מכסה תצלום אוירי ענק של תל אביב ואנחנו מטייילים על פניו ומאתרים את המקומות בהם ביקרנו. על אחד הקירות מתנוססת תמונת כיכר צינה כפי שאני מכיר אותה מילדותי.

אפשר להשאר כאן שעות ולשמוע על היריד, אבל הזמן קצר ויש לגלי עוד הרבה מאוד סיפורים, אז ממשיכים לגשר יוסף יקוטיאלי לכיוון רידינג לשמוע קצת על רוטנברג שהביא את בשורת החשמל לעירנו. גם כאן מספר לנו גלי דברים שלא ידעתי, כמו למשל – תחנת הכח הראשונה שבנה רוטנברג בארץ הייתה ברחוב הקרוי בימינו רחוב החשמל. בין סיפורי תל אביב משתחל לו סיפור על נחל איסקנדר שהפך להיות נחל אלכסנדר, על שם אלכסנדר ינאי, ולכן הישוב הסמוך מכונה בית ינאי.

ממשיכים לתוך נמל תל אביב. על קיר הנמל מתנוסס שירה של לאה גולדברג – שיר לנמל

למרחקים מפליגות הספינות,
אלף ידיים פורקות ובונות
אנו כובשים את החוף והגל,
אנו בונים פה נמל.
מורק הבטון ומורם המנוף,
סירות המטען מגיעות אל החוף
תכלת מלמטה ותכלת מעל,
ככה נבנה הנמל.

אני קורא וחושב על כך שהשיר איננו אופייני לה. זהו בעצם שיר שנכתב בזמן שהיא הצטרפה לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי והיה עליה לחץ לכתוב שירים "לאומיים" שמפארים את ההתישבות. שירתה בדרך כלל אישית, להבדיל משירתו של אלתרמן שהייתה באותם ימים "מגוייסת". כעבור מספר שנים פרצה ביניהם מריבה בעקבות השיר את תלכי בשדה. אלתרמן טען שבתקופה כזו אין לכתוב על רגשות אישיים, על נופים, שדות ושלוות הטבע…

גלי נחוםאנחנו בנמל תל אביב המחודש בתחילת הלילה הלבן שאותותיו ניכרים במועדונים ובמתחמי הופעות חוצות שהוכשרו ללילה זה. מטיילים עד שובר הגלים של נמל תל אביב וצופים ממנו לכיוון נמל יפו. אתם רואים? אומר גלי – שם התחלנו את הסיור הראשון, עברנו את כל המקומות במרכז והנה אנחנו בנמל תל אביב. לפני כמאה שנים לא היה כאן כמעט כלום, רק חול, והיום יש כאן עיר גדולה ושוקקת – זוהי הציונות בהתגשמותה.

הלילה עוד צעיר, עוד מעט נפגוש את ליבי כאן בנמל ונמשיך אל מופע הזריחה בחוף הצוק.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: