שיגעון באופרה – קומדיה של דלתות וטעויות

ביציאה מהתיאטרון מרוח על פני כולם חיוך דבילי זחוח שאיננו ניתן למחיקה… לפחות לא מהפרצוף שלי.

clip_image002היומן מזכיר לי שיש לנו הערב הצגה במנוי. שוב אינני מוכן, אין לי מושג מה אנחנו הולכים לראות וכרגיל אני יוצא טיפה מאוחר מידי מהעבודה. בכניסה לתיאטרון קונה תוכניה. התחלה טובה, אני רואה בתוכניה חלק מהחוויה, ולאחרונה מתרשל תיאטרון חיפה במכירת התוכניות. מהתוכניה אני למד שמדובר בקומדיה, וכן שכל האמונים על המלאכה – המתרגם דורי פרנס, הבמאי משה נאור וכן , מעצבי התפאורה, תלבושות, תאורה, קול… הם מאלה שהעניקו לנו בעבר חוויות מצויינות. גם רשימת השחקנים מבטיחה. בהחלט יש למה לצפות.

מסך בורדו סגור מקבל את פנינו. אני, כפי שסיפרתי אינספור פעמים, אוהב מסכים סגורים באולמות גדולים. במרכז המסך כתם תאורה אצילי שנקשר באסוציאציות שלי לבתי האופרה המפוארים בעולם – מתאים לשם ההצגה.

כשהמסך נפתח מתגלה בפנינו זוג חדרי מלון יוקרה ולא פחות משש דלתות שכולן נפתחות ונסגרות ואפילו מגיעות עד הרצפה. היום, זה ממש מתאים לי – מכרינו יודעים שאנחנו חיים כבר שמונה חודשים עם דלתות שאינן מגיעות עד הרצפה. יצרן הדלתות והטעויות, שלח לנו דלתות חדשות מספר פעמים, וכולן לא נסגרו כראוי. אתמול הותקנו סופסוף בביתנו דלתות תקינות, הטראומה כבר מאחורינו ואנחנו פנויים לצחוק על הנושא.

ההצגה היא קומדיה של דלתות וטעויות. הצגה שמתנהלת במהירות תוך בניית סיטואציות קומיות על ידי החבאת אנשים מאחורי דלתות ושליפתם ברגעים לא צפויים בתזמון מדוייק. סוג זה של הומור עובד כמעט תמיד וגורף רעמי צחוק. עם זאת, קל מאוד להגרר בקומדיה מסוג זה לשטחיות ולהשען רק על גגים קומיים שעובדים ללא מאמץ. הבמאי, משה נאור, בנה את ההצגה היטב, הקטעים ההומוריסטים מתפתחים בקצב הולם, והתנועה על הבמה משעשעת ומדברת היטב עם הטקסט. הכוריאוגרף, ערן לביא, בנה מספר תמונות של מעין מחול קרקסי ממש משובב. מאוד אהבתי את מרדף הנשים שמתגלגלות, כל אחת בתורה, לרוחב המיטה בקצב מחול וכן את סצינת ה"משגל" שמרקידה שני זוגות במעין תמונת ראי.

לתפאורה של לילי בן נחשון יש תפקיד דומיננטי בהצגה – היא מספקת את שני חללי ההתרחשות שמחוברים-מופרדים באמצעות דלת וקיר דמיוני וכן את מערכת הדלתות. התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי מדגישות את המפריד ואת המאחד בין שתי דמויות מאוד שונות שהופכות כהרף התלבשות לתאומות וחוזר חלילה. צבעי השמלות של שלוש הנשים שמתחרות על תשומת ליבו של הזמר, שהוא בעצם שני שחקנים, משלימות תמונה קרקסית ומאפיינות היטב כל אחת מהמְחַזרוֹת.

clip_image003הרקע של ההצגה הוא אופרה, ולשירה יש כאן תפקיד משמעותי. מקס, השחקן עידו רוזנברג, עובר במהלך ההצגה שני מהפכים. הוא משתנה מדמות העוזר הנמושתי משהו, דרך דמות זמר האופרה המתחזה לעבר דמות האדם הגאה שמכיר בחשיבותו העצמית. כל הכבוד לבמאי ולשחקן שהעניקו לנו תמונת מעברים כל-כך מדוייקת ומוקפדת. בנוסף הוא הופך מזמר חובבני שאיננו משתלט על קולו לזמר אופרה מרשים. ניכרת כאן היטב ידה האמונה של המדריכה הקולית, דוקי עצמון, שבנתה עבורנו את החוויה הקולית גם בהצגה המוסיקלית כמעט נורמלי שירדה, לצערנו, מהבמה טרם זמנה.

ההצגה מצחיקה מאוד וכפי שניתן להבין ממה שכתבתי, אין כאן סוג אחד של הומור אלא שילוב של הומור רעיוני, טקסטואלי, פיסי, מוסיקלי וקרקסי. מעברי מצבים בין חללים ודלתות, טעויות וחילופי זהות שמשתלבים זה בזה סוחטים מהקהל גלי צחוק קל ומשחרר לכל אורך ההצגה. מספר פעמים במהלך ההצגה פורץ מהקהל גל של מחיאות כפיים למבצעים. כל השחקנים מאוד מרשימים וקולעים ובמיוחד שובה את הלב עידו רוזנברג שמגלם מגוון דמויות מפתיעות שיוצאות מתוך דמות אחת.

ההצגה מסתיימת בהשתחוויה, שבתוכה משולב בקצב מהיר במיוחד, רצף מצבים שגזורים מתמונות ההצגה. ההשתחוויה הקרקסית מקבעת את החיוך הדבילי שציינתי בפתח דברי על פנינו. הזוג שיושב לשמאלי מחמיץ פנים, איננו צוחק, ואף משלב ידיים בהפגנתיות במהלך מחיאות הכפיים הרועמות. ראיתי כבר הצגות עם הומור מאולץ עד כדי מביך, אך כאן זה בהחלט איננו המצב. אין לי מושג מה עובר על שכני הזעומים ואינני יודע אם מצבם קשור באיזושהי דרך למה שרואים על הבמה. אני, על כל פנים, מאוד נהנה לצחוק צחוק בריא ומשחרר וכך גם אשתי שתחייה.

שיגעון באופרה היא הצגה קלילה, מצחיקה, מאוד מהנה – ללא בשורה, דילמה או קונפליקט – קתרזיס ללא מועקה.

אם יזדמן לי, אשמח לראות אותה הצגה שנית ולצחוק כמו בפעם הראשונה, שכן, מחר סביר להניח שאשכח את מרביתה. ההצגה עושה את פעולתה, מסיחה את דעתנו מהיומיום ומשחררת אותנו בסיומה חזרה למציאות החיים עם חיוך.

מאת: קן לודוויג
נוסח עברי: דורי פרנס
בימוי: משה נאור
תפאורה: לילי בן נחשון
תלבושות: אורנה סמורגונסקי
ניהול מוסיקלי, עריכה ועיבודים: עדי כהן
הדרכה קולית: דוקי עצמון
תאורה: חני ורדי
אקרובטיקה: ערן לביא
עוזרת במאי: יעל גולדברג
אפקטים: ליעד גורדון
הדרכת איטלקית: חמדי כפיר
ע. מעצבת תפאורה: שני קאין

על הבמה:

מנהל האופרה, סונדרס: מוטי כץ
עוזרו של סונדרס – מקס: עידו רוזנברג
ביתו של סונדרס – מגי: יעל טל
הזמר טיטו מרלי: דביר בנדק
אשת הזמר,מריה: עירית קפלן
ראש אגודת ידידי האופרה: גילת אנקורי
בל-בוי: אסף פריינטא
זמרת ומקצוענית – דיאנה: תמר קינן

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: