שחיתויות קטנות | כרמן פוסאדס

clip_image002על כריכתו הקדמית של הספר כתוב "שילוב מושלם בין פרדו אלמודבר לאגאתה כריסטי…" לה פיגארו. לא בדיוק ברור לי השילוב בין הבמאי המהולל לבין סופרת הבלשים שהערצתי בילדותי, על כל פנים סקרנותי התעוררה.

כבר בפתיחת הספר מתואר מותו של רב הטבחים נֶסטוֹר צָ'פִינוֹ בקפיאה בתוך חדר קירור בטמפרטורה של שלושים מעלות מתחת לאפס. העלילה מזנקת ישר אל פנינו, ממש כמו אצל אגאתה כריסטי – איזה יופי. בהמשך הפרק מתוארת חווית הקפיאה ישר מתוך מחשבותיו של נסטור הקופא לאיטו.

אני שועט עם העלילה ומצפה שתגרור אותי קדימה בסגנון אגאתה כריסטי, אלא שכאן החליטה הסופרת לשנות כיוון. תפסנו את הפואנטה, עכשיו תורה של האקספוזיציה – הדמויות מוצגות כל אחת בעיתה ולכל דמות סיפור חיים שלם ומעניין משלה. סיפורי הדמויות בינתיים אינם מתחברים – הם צפויים להפגש מאוחר יותר. בינתיים האקספוזיציה נמשכת ועדיין איננו מגיעים אל סיפור המוות של נֶסטוֹר צָ'פִינוֹ. אצל אגאתה כריסטי ואלמודובר היינו בשלב זה כבר עמוק בתוך החקירה. הבנתי – זהו ספר מסוג שונה לחלוטין.

יש שקוראים ספרים ברצף מתחילתם ועד סופם. סגנון הקריאה שלי שונה, אני מניח את הספר בסיומי פרקים, בנקודות עצירה בעלילה או כאשר מחוייבויות אחרות קוראות לי. כאשר אני חוזר אל הספר, אני נאלץ, מטבע הדברים, לעלעל מעט לאחור – לאסוף תנופה להמשך הקריאה. מבנה הספר ומגוון הדמויות מאלץ אותי לנדוד לא מעט לאחור לגלות לאיזו אסוציאציה מהעבר קשור הקטע הנוכחי. קראתי כבר למעלה ממאה עמודים ועדיין – הצגת דמויות. לא הרבה דמויות, אך דמויות שלמות בעלות סיפור חיים מפותל ומפורט. כעבור כמאה וחמישים עמודים אני מבין שזו איננה אקספוזיציה, כל הספר הוא כזה. מותו של נֶסטוֹר צָ'פִינוֹ הוא המְתַאֲבֵן לעלילה, והוא גם יחתום אותה. הוא הקו המקשר והמוביל, אך איננו העיקר, הספר עוסק בכל הדמויות באותה מידה של העמקה.

ובכן, הספר איננו שועט יותר באותו קצב בו הוא נפתח. ישנם מקרים בהם אפילו הקריאה מעט מעיקה. אשתי שתחייה, נטשה את הספר בשלב מסויים. אני החלטתי להתעקש – וזה לא היה קל, אבל מתגמל. במבט לאחור – הספר מאוד מעניין. הפגשת כל העלילות בנקודות מפתח שונות לכל זוג דמויות יוצרת מארג סיפורים מרתק, אבל המבנה איננו נח לקוראים כמוני, שהסימניה נוטלת חלק נכבד בחווית הקריאה שלהם.

אז לקרוא או לא לקרוא? – אם עיתותיכם בידיכם, בחופשה נינוחה או סופשבוע שקט, הייתי ממליץ לשקוע אל תוך הספר ולקרוא אותו ברצף מתחילתו ועד סופו. אם אתם קוראים במקוטעים – כמוני – צפו חוויה מעט מתישה, ובכל זאת בהחלט שווה את המאמץ.

כנרת זמורה ביתן | מספרדית: רינת שנידובר | 270 עמודים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: