הטווס מסילואן – הפעם בחיפה

תודה רבה שלקחת אותי להצגה ברמה גבוהה שמשאירה אותך עם כל כך הרבה… כך אשתי שתחייה, בדרכנו חזרה מההצגה. כל הדרך הביתה היא מדברת על ההצגה. בהמשך היום, עולות חוויות ההצגה ומתערבות בשגרת השבת שלנו. חוויה שאיננה מרפה.

לפני כשבועיים בישר לנו פייסבוקנו שהטווס מסילואן מגיע אלינו לחיפה. ראיתי את ההצגה בפסטיבל עכו דאשתקד ויצאתי ממנה עמוס חוויות. ההצגה הייתה תפורה על בית מגורים מסויים בסמטאות עכו, לכן הנחתי שלא יהיה להצגה המשך אחרי הפסטיבל. לשמחתי, התבדיתי. יוצרי ההצגה מצאו מתחם מתאים בעירי חיפה והתאימו אליו את ההצגה. המתנ"ס ברחוב טבריה בחיפה הוא בית אבן עם חצר וגג שמשקיף אל הסביבה – ממש כמו בעכו. אז אם עכו יכולה להיות סילואן, אז למה לא חיפה?

צילום: רוני אלפנדריהכרטיסים להצגה אזלו בטרם הספקתי להבטיח את מקומותינו. לשמחתי, הודיעה המפיקה – שחר נאמן – בפייסבוק, שיש גם חזרה גנרלית. ביקשתי לבוא לגנרלית ונעניתי בחיוב. גם בעכו ראיתי את ההצגה בטרום הפסטיבל.

שבת בבוקר, יום יפה, ואנחנו בחצר המתנ"ס, הקהל מתקבץ לאיטו, פוגשים את טלי, מחליפים ברכות עם שחר, דורי, הבמאים. לחזרות יש דינמיקה משלהן, איכשהו כולם מרגישים בנח לדבר עם כולם יותר מאשר בהצגות רגילות. אני מבקש מסיני פֶּתֶּר רשות לצלם ונענה בשלילה… אולי רק בחוץ. אני גונז את המצלמה, רציתי לעטר את הרשימה במספר תמונות אך ברור לי שנוכחותה של מצלמה עלולה להוות הסחת דעת מיותרת. זו הסיבה שאני מבקש רשות.

ההצגה מתחילה. זוהי אותה הצגה, אבל חללי ההתרחשות שונים והמאבטח הוא הפעם השחקן אורי יניב. לא אכנס לפרטי ההצגה – את אלה אפשר לקרוא בחוויות הפסטיבל שלי. בצפיה שניה בהצגה החוויה שונה, הכל צפוי ויש זמן להבחין בפרטים נוספים. מסלולי ההליכה מאתר לאתר הפעם ארוכים יותר וחלל סלון היופי – הטווס מסילואן – צפוף יותר. גם הסביבה שקטה יותר. בפעם הקודמת ראיתי את ההצגה באוירת פסטיבל, עם ההמולה שמסביב ועם הרגשת החיפזון שבריצה מהצגה להצגה. הפעם אנחנו בבוקר שבת בשכונה שקטה בהדר הכרמל ורעשי ההצגה בולטים על רקע השקט של יום המנוחה.

ההצגה מאוד מרגשת ומטרידה. אני עסוק כל הזמן גם במה שאני רואה וגם במה שאני יודע שאראה בעוד רגע או שניים. מספר דקות לפני שאימאן – השחקנית המדהימה סמירה סריה – מתחילה את קטע הראפ, אני כבר מתרגש. השיר אותו שיר, הביצוע דומה למה שראינו בעכו, ואני מהופנט ממנו ממש כמו בראשונה.

לקראת סוף ההצגה, אחרי שעורך דין יורם – השחקן דורי אנגל – מתאר את חזון השינוי הסביבתי, אנחנו יורדים לחצר בה נפתחה ההצגה. כאן נראה את תמונת הסיום עליה לא סיפרתי ברשימתי הקודמת מהפסטיבל, ככלות הכל אני משתדל להמנע מספוילרים. הסיום הוא, מן הסתם, אותו סיום כמו אז, ובכל זאת אני מקווה שמשהו ישתנה, וכמו אז נשנק בדמעות כאילו לא ידעתי מה צפוי. ההצגה עובדת עלי גם בפעם זו ממש כמו אז – בסילואן שבעכו.

אני מקווה שההפקה תמצא מקום להמשיך ולהניע את ההצגה אצלנו בחיפה ובמקומות נוספים. אין לי ספק שקיימים בתים מתאימים גם ביפו, ברמלה-לוד וכמובן בירושלים. יש מקום להעלות את ההצגה בפני קהלים רבים ושונים ולהניח לדיון להתפתח – אין לי ספק שההצגה תעלה אסוציאציות שונות בראשים שונים בהתאם למטען התרבותי האישי של כל אחת ואחד. בדרכנו הביתה אומרת אשתי שתחייה שאיננה מבינה מדוע המשפחה מניחה למתנחלת לשכון בביתה ומייד, ללא כל תגובה מצידי, מזכירה את סיפורי סבתהּ על פלישת הכובשים לבתים באירופה במלחמת העולם השניה. בעלי הבית היו צריכים להיות אסירי תודה על כך שהפולשים השאירו לכל המשפחה חדר אחד ולא שלחו אותם לסיביר. אבל זה רק סוג אחד של אסוציאציה. גם התנהגות עורך הדין מעוררת הדים מסוגים שונים בחוויות אישיות שונות. העולם כמנהגו נוהג ואף עם איננו לומד אפילו מנסיונו שלו.

ההצגה עשויה היטב, כל השחקנים מפליאים לגלם את כל התפקידים – והתפקידים רבים מהשחקנים במידה ניכרת. כל פרטי ההצגה – מוסיקה, תפאורה, תלבושות… מוקפדים היטב ומשלימים את החוויה.

הפעם, כשהכל מוכר וצפוי, אני יכול לקלוט טוב יותר את התאמת צלילי האקורדיאון לתיאורי הדמויות השונות בסיפור. הקריצה לצלילים מוכרים ולצורת הסיפור של פטר והזאב בולטת יותר, ממש כמו הציטוט מאורזי מזוודות של חנוך לוין בפי השומר. לא מבינים על מה אני מדבר? אני מאוד מאוד מקווה שיזדמן לכם לראות את ההצגה.

לאחר ההצגה כולנו עדיין מכונסים בחצר ומחליפים חוויות בינינו לבין עצמנו. זוהי חזרה גנרלית וכולם נשארים מעורבים, הקהל, השחקנים וכל ההפקה. כולם סקרנים לדעת כיצד זה עבד בחלל החדש ומה הייתה חווית הקהל והשחקנים. סמירה סרייה מספרת לנו שבאחת היציאות שלה מחלל הצגה נתקלה בשוטרים שהוזעקו למקום בעקבות תלונת השכנים על הרעש הלא צפוי. היא הרגיעה אותם שמדובר בהצגה. לנו היא אומרת שחבל שהמשטרה איננה מגיבה באותה מהירות על תלונות בנושאי אלימות. אבל זה שייך כבר לסיפור אחר. מהר מאוד חוזרים לחוויות ההצגה וכבר אני יודע שאם ההצגה תעלה פעמים נוספות, ארצה לשוב לראות אותה ולהתרגש פעם נוספת מאותה חוויה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: