קיפוד הזהב 2013 בתיאטרון קרוב

השחקנית הותיקה חנה ריבּר נבחרה לקבל השנה את פרס קיפוד הזהב על מפעל חיים.

תיאטרון קרובקיפוד הזהב, לאלה שעדיין לא יודעים, הוא פרס תיאטרון הפרינג'. הפרס של אלה שהתיאטרון הוא נשמת אפם והם עושים תיאטרון עם תגמול זעום – אם בכלל, ולא על מנת לקבל פרס. השחקנית חנה ריבּר היא כזאת. היא משחקת בתיאטראות שונים בכל רחבי הארץ, בסרטים, בטלוויזיה, בהפקות פרינג' ובהפקות סטודנטים. באוגוסט האחרון ראינו את חנה ריבר – ילידת 1927, בהצגה אינגעלע בתיאטרון הסטודיו בחיפה. אינגלה היא ההצגה הזוכה בפסטיבל אקט2 השני בתיאטרון הסטודיו, שהוא – לצערי – מעוז הפרינג' היחיד בחיפה שמפיק הצגות מקוריות. ובכן, חנה ריבּר מקבלת את הפרס שהיא כל-כך ראויה לו והטקס עומד להתקיים בתיאטרון קרוב. בצהרי יום שלישי אני קורא את הידיעה, ומייד שולח אי-דואר לתיאטרון קרוב לברר אם מדובר באירוע למוזמנים בלבד או שמא יש סיכוי להיות נוכח. כעבור חצי שעה עונה לי לירון, מנהלת השיווק וקשרי הלקוחות של תיאטרון קרוב, "זה אכן אירוע למוזמנים בלבד אך אני רוצה לבדוק…" .

ביום חמישי, בעודי רץ מישיבה לישיבה בעבודה, מצלצל הטלפון – לירון מודיעה לי שאוכל להגיע לטקס, וכן שאני מתבקש להעניק את אחד הפרסים. לזה ממש לא ציפיתי, הרי אינני נמנה עם היוצרים ולא עם הפרנסים. אני אמור להגיש את הפרס כנציג הקהל.

יום שישי, 25 באוקטובר, השעה 12:00 – גיל ואני מתייצבים לאירוע בתיאטרון קרוב. תיאטרון קרוב מורכב משני חללים – אולם התיאטרון והאכסדרה שבה מתקיימות בעיקר הצגות היחיד של ניקו ניתאי – הנפילה, פינוק מטריף וגעגועים לטחנות רוח. מידי פעם גולש התיאטרון לאזורים הפתוחים בתחנה המרכזית של תל-אביב. הזבובים, געגועים לטחנות רוח ופסטיבלי האזרח כאן נפתחו בתחום התחנה וגלשו פנימה אל חללי התיאטרון. קהל המוזמנים גדול מכדי שיוכל להכנס לאולם תיאטרון קרוב, שהוא קודם כל תיאטרון פרינג' ולכן הכל בו קרוב. טקס הענקת פרסי קיפוד הזהב מתקיים בחלל התחנה המרכזית.

ברחבה שלפני התיאטרון במה, ולפניה ניצבות שורות של כסאות פלסטיק. הכסאות בשורה הראשונה ובמעברים שמורים למגישי הפרסים ולמועמדים. הקהל מתאסף לאיטו. מנהל תיאטרון הסטודיו, יונתן שוורץ, הפעם בכובע תרבוטיוב, ערוך לתעד עבורנו את הטקס. paoag9katan[1]לירון ואריקה נותנות לי תדרוך קצרצר בעניין הגשת הפרס. תפקידי מתמצה בפתיחת המעטפה, בקריאת תוכנהּ ובהענקת הפרס, מעבר לכך אינני אמור לעשות דבר. בהמשך אגלה שמרבית מעניקי הפרסים מתקשים לעמוד על במה מבלי לנכס אותה לעצמם. אנחנו מחליפים ברכות עם מארחים, אורחים ומועמדים שנמנעים בנימוס מלהעיר לי שהתמקמתי בטעות בשורת מחלקי הפרסים. גיל מציין שחלק נכבד מהמועמדים לא הגיע, ואני מגיב באופן ספונטני שהם כנראה ממלצרים, אחרת ממה יתפרנסו – מפרינג'? … התגובה שלי מעציבה אותי, אך לצערי היא מאוד מציאותית, כפי שנשמע מאוחר יותר מהזוכה בפרס השחקן. הקהל מבוגר מידי לטעמי, ציפיתי למצוא כאן קהל הרבה יותר צעיר – בגילם של מרבית יוצרי הפרינג'. במחשבה שניה, הייתי צריך להציע שגיל יגיש את הפרס כנציג הקהל – מבחינת הגיל, הוא הרבה יותר מתאים ממני. אינני מבקר ואינני שופט, לכן אני מרגיש חופשי לומר לחנה ואזנה גרינוולד, למוריה בשארי וללימור זמיר, כל אחת לחוד, שמבחינתי ההצגה פאפעג'ינה היא ההצגה הזוכה בכל ארבע הקטגוריות שלהן היא מועמדת.

הטקס מתחיל בדברי פתיחה של ד”ר חיים פרלוק, יו"ר המועצה לתרבות ואמנות ומדור הפרינג', שאיננו חדל מלהתהלל בכך שמדור הפרינג' יזם את פרס קיפוד הזהב ושהוא הקפיץ את תקציב הפרינג' לשבעה עשר מיליון שקל. דבריו מלווים ברחש של חוסר שביעות רצון והבעת אי אמון מכל עבר. מאוחר יותר נשמע מספר התבטאויות שסותרות את דבריו ומביעות אכזבה ממהלכים שונים שחותרים תחת התקציב שכבר הוקצה לפרינג'. המנחות מציגות את הקטגוריות בחן רב בשילוב קטעי משחק קצרים. בין המועמדויות מוצגים קטעי תיאטרון – שיר מההצגה לעוף אל החופש שמועלית בימים אלה בתיאטרון קרוב, דיאלוג בין בוגרת ובוגר טריים של בית ספר למשחק ועוד.

מתחילים בהצגת המועמדים בקטגוריות השונות ובהענקת הפרסים. אני נקרא בתורי להעניק את פרס עיצוב התלבושות. במעטפה שבידי מצויין שהזוכה היא שירה וייס, מעצבת ההצגה אדיפלית. ציפיתי שאתרגש מהמעמד, אך האוירה הפוליטית המתנצחת והמתלהמת, הפכה את המקום מהיכל קודש של תעשיית החלומות לזירת התגוששות פוליטית – דבר שאולי מלהיט את הרוחות אך איננו מרגש אותי במיוחד. מחד – צר לי שההתרגשות של ממלכת האמנות פסחה על האירוע, מאידך – זה בדיוק המקום להביע עמדה. בעולם הפרינג' אין מקום לסתימת פיות – זה המקום לומר הכל בגלוי ללא אֵימָת הָרָשׁוּת.

לא עלה בידי עד כה לראות את כל ההצגות המתחרות על הפרסים, ואני רושם לעצמי חובות צפיה. פה ושם אני קופץ בהתלהבות למשמע זכיה זו או אחרת, ובמקרים אחרים נחמץ ליבי על כך שהבחירה שלי לא זכתה – וזה קורה ארבע פעמים. אין לי ספק שכל הזוכים אכן ראויים, אך לי יש העדפות משלי.

קוראים לחנה ריבּר, זוכת הפרס על מפעל חיים, לעלות לבמה, ומתחילים לקרוא את כל קורותיה ואת נימוקי השופטים לזכייתה. ניכר שהזוכה איננה חשה בנח מהמעמד. מן הראוי היה, לטעמי, להניח לה לשבת במקומה בעת קריאת השבחים, ולהעלות אותה לבמה רק כאשר מגיע רגע הענקת הפרס. אני סוף סוף מתרגש. אינני לבד, כל הקהל קם על רגליו ומוחא כפיים לכלת הערב. אני מאוד מתרגש, עומד בשורה הראשונה בעוד חנה ריבר מודה על הברכות. מישהו מאחורי טופח על שכמי ואני קולט שכל הקהל כבר התיישב ורק אני נותרתי עומד בשורה הראשונה.

האירוע מסתיים בְּוַרְיַאצְיָה על שיר הסיום מהקברט הסטירי טרמפ, שהותאמה במיוחד למעמד –

אל תפחדו רבותי
אל תפחד ממסד נכבד
לא כדאי!
אנו לא דומים לכם,
לא דומים לאף אחד.

אל תביטו בנו כמו במראה
אנו דמויות מקרטון
אין לנו תקציב מכובד
כמו שלכם
ואם יש איזשהו דמיון
הוא מקרי בלבד

אל תביטו בנו
גם לא מהצד
מפני שאנו
בעלי התקציב הנמוך
אנו פועלים בפריפריה
בפרוורי החברה

תשכחו אותנו עד מחרתיים
או עד מחר
כמו חלומות רעים
ואם לא
תשכחו אותנו יותר מאוחר!

בינתיים, תשאירו אותנו בצד
בצד הפחות מואר
ואתם תמשיכו לבד
ברייטינג המפואר
אנו נביט עליכם באירוניה
ונחכה לכם בפינה.

© ניקו ניתאי – תיאטרון קרוב

זהו זה, תם הטקס לשנה זו ואנו מופנים אל האכסדרה לקבלת כיבוד שהוא ממש סעודה של פיתות דרוזיות, עלי גפן, אורז ושאר מטעמי המזרח. מספר מכרים שפגשתי לפני האירוע, בטרם ידעו שאני אמור להגיש פרס, ניגשים אלי לספר לי שזו הפעם הראשונה שקיים באירוע מעין זה נציג לקהל. לא ידעתי. לדבריהם זה רעיון מצויין, שהרי על מרבית התפקידים בתיאטרון ניתן לפעמים לפסוח, אך ללא קהל אין לתיאטרון קיום.

המועמדים והזוכים בפרס קיפוד הזהב לשנת 2013 הם:

הקטגוריה המועמדים והזוכה
הצגת השנה

"העלמה והמוות"- קבוצת אורתו דה
"
פאפעג'ינה"- התיאטרון הערבי עבריביפו
"המלך הולך למות"-אנסמבל עיתים
"עיניים" – התיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף אלמינא

במאי השנה

אפרת שטינלאוף, "גפרית וצרי",אי"ב
יפתח אופיר ארז דריגס,
תיאטרון רפרטוארי, אי"ב
רינה ירושלמי, "המלך הולך למות", אנסמבל עיתים
נורמן עיסא, "עיניים" – התיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף אלמינא
יעל טל, "
חמור אוכל תפוז", תיאטרון תמונע

מחזאי השנה

יעל טל, "חמור אוכל תפוז", תיאטרון תמונע
ניצן כהן, "פרייבט קולקשן", תיאטרון תמונע
חנה ואזנה גרינוולד, "
פאפעג'ינה", התיאטרון הערבי-עברי ביפו
אלדד כהן, "תיאטרון רפרטוארי", אי"ב

שחקן ראשי

מיכאל כורש, "היריקה", צוותא
דורון תבורי, "המלך הולך למות", אנסמבל עיתים
נטע וינר, "זו היא הארץ", אי"ב
ג'יל בן דוד, "שעור לדוגמא", תיאטרון תמונע

שחקנית ראשית

עדי נוי,"גפרית וצרי",אי"ב
מוריה באשרי, "
פאפעג'ינה"-התיאטרון הערבי עברי ביפו
אורה מאירסון, "כל יום חמישי",תיאטרון הסימטה
איליה גרוס, "אדיפלית", אי"ב

שחקן משנה

אברהם הורוביץ, "גולם", תיאטרון תמונע
גיא מסיקה, "קאסדה", אי"ב
נעם בן אז"ר, "המלך הולך למות", אנסמבל עיתים
ניר מנקי,"גפרית וצרי",אי"ב

שחקנית משנה

מגי אזרזר,"אדיפלית",אי"ב
פזית ירון מינקובסקי, "להיות בתו", תיאטרון קרוב
לימור זמיר, "
פאפעג'ינה"- התיאטרון הערבי עברי ביפו
נטלי ברמן, "המלך הולך למות",אנסמבל עיתים

מבצע בהצגת יחיד

חן אשרוב,ציפור האש, אי"ב
פנינה רינצלר, "טיפול שורש", המרכז לתיאטרון עכו
עלית קרייז, "לו היתה הדה גבלר", תיאטרון תמונע
נעם מאירי, "אבשלום", תיאטרון תמונע

עיבוד למחזה

בלהה מס, "ציפור אש",אי"ב
איילת גולן, "קוראג' של אמא",תיאטרון תמונע
עלית קרייז ושלומי ליברמן, "לו היתה הדה גבלר", תיאטרון תמונע
עבד נטור, נורמן עיסא, יגאל עזרתי, "עיניים", התיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף אלמינא

מעצב תפאורה

ודים קשרסקי, "הנזיר השחור", תיאטרון מלינקי
קלאודיו אדלברג, "טיארות", מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי
אשרף חנא, "המלך הולך למות", אנסמבל עתים
רקפת לוי, "מחכים לגודו", תיאטרון פסיק

מעצב תלבושות

שירה וייז, "אדיפלית", אי"ב
שני טור ואורטל שוטלנד, "הרדופים", תיאטרון תמונע
רקפת לוי, "אדיפוס המלך", תיאטרון פסיק
יהודית אהרון, "המלך הולך למות", אנסמבל עתים

מעצב תאורה

נדב ברנע, "חתונת הדמים", התיאטרון הערבי-עברי ביפו
מאיר אלון וגיא זך,"הרדופים", תיאטרון תמונע
אבי-יונה בואנו (במבי), "המלך הולך למות", אנסמבל עתים
קרן גרנק,"גן ריקי", תיאטרון תמונע

מלחין

גוסטבו בוסטמנטה, " מתוק חמוץ מתוק", תיאטרון רב תרבותי הגליל
שחר ימפולסקי, "לא משלמים יותר",תיאטרון הפרינג' באר שבע
שילה פרבר, "ציפור האש",אי"ב
מירה עוואד, "עיניים",התיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף אלמינא

עבודה קבוצתית

"הרדופים", תיאטרון תמונע
"חמור אוכל תפוז", תיאטרון תמונע
"להיות בתו", תיאטרון קרוב
"בובע מייסעס", תיאטרון נוצר

שפת במה

"לו היתה הדה גבלר", תיאטרון תמונע
חמור אוכל תפוז",תיאטרון תמונע
"זו היא הארץ", אי"ב

"פרייבט קולקשן",תיאטרון תמונע

תנועה / כוריאוגרפיה

ערן לביא, "בובע מייסעס", תיאטרון נוצר
רון עמית, "ד.נ. הקדוש ברוך הוא", תיאטרון יפו
מירי לזר, "הרדופים", תיאטרון תמונע
מרינה בלטוב, "המלך הולך למות", אנסמבל עיתים

הבהרת שוליים – בלוג תרבות הפנאי איננו מקור מידע עיתונאי. אנחנו חולקים כאן את חוויותינו מאירועי תרבות הפנאי שלנו. המידע על המועמדים והזוכים מצוטט ממקורות אחרים.

  • הארץ – "המלך הולך למות" בבימויה של רינה ירושלמי היא זוכת "קיפוד הזהב" ל-2013
  • הבמה – המועמדים לפרסי קיפוד הזהב 2013
  • וואלה – פרס קיפוד הזהב 2013: "המלך הולך למות" היא הצגת השנה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: