סוכר חמוץ – רונה ונורית בסטודיו בחיפה

clip_image002אני מתעורר בשבת בבוקר ובראשי עננים. זה היה השיר האחרון ששמעתי אמש. מביט מהחלון אל העולם – לא גשום, והחזאים דוקא הבטיחו לנו גשם.

לפני מספר שבועות בישר העלון של תיאטרון הסטודיו החיפאי על הופעה משותפת של נורית קרני ורונה בר. "סוכר חמוץ", כך הן קוראות למופען המשותף. את שתיהן אני מכיר זה מכבר. שמעתי וראיתי כל אחת מהן שרה בהזדמנויות שונות בעבר. פיסבוקיהן משתפים אותנו עם חוויות לימודי המוסיקה שלהן, ובכל זאת, החיבור ביניהן להופעה משותפת הפתיע אותי. שתיהן כותבות טקסטים מאוד אישיים, אך המוסיקה שלהן, לפחות מה שהכרתי עד כה – שונה.

בינתיים מזכירים לנו הפייסבוק והסטודיו שהמופע קרב, אפילו מסרונים אישיים מגיעים אלינו. אין צורך בכל התזכורות, ממילא הייתי מגיע גם להופעה של כל אחת מהן לחוד אם הייתה מתקיימת בחיפה. מלבד זה, החיבור מאוד מאוד מסקרן. מעולם לא שמעתי אותן שרות יחד. אני מכיר היטב את הקולות של שתיהן ואינני מצליח לחבר בראשי את השירה המשותפת. הפייסבוק מספר שההופעה ביום שישי בתשע בערב, בכרזה של הסטודיו כתוב עשר, ובמסרון "פתיחת דלתות ב 21:00".

ביום שישי בשעה תשע אשתי שתחיה ואני מתיצבים בפתח תיאטרון הסטודיו בחיפה. רונית מברכת אותי על הענקת פרס בטקס קיפוד הזהב. אני מגחך, את היחידה שיודעת על זה, בשום מקום לא נכתב כמעט דבר על טקס הענקת פרסי קיפוד הזהב. עדיין יש מקומות פנויים בשורה הראשונה. מתמקמים, מחליפים מילים וחיבוקים עם אנשי הסטודיו וכן עם רונה ועם נורית. הקהל נאסף לאיטו. ההופעה אכן אמורה להתחיל בעשר. אשתי שתחיה מציינת שגם מסע הבלוז של איתי פרל התחיל בעשר.

הקהל מתרבה מרגע לרגע, מסכת החיבוקים מעידה על כך שכולם מכירים את הזמרות באופן אישי. אני פוגש מכר שלא ידעתי שמכיר את נורית ואת רונה, הקשרים בעולמנו מפגישים אותנו במחוזות שונים ומפתיעים. על הבמה שלושה כסאות, שלושה מיקרופונים ושתי גיטרות. הגיטריסט זהר רץ, ילווה ככל הנראה את השירה גם בקולו.

הגיעה השעה. יונתן, מנהל הסטודיו, עולה להשמיע את המניפסט הקבוע ולעדכן אותנו באירועים הבאים בסטודיו, יש למה לצפות. אני שמח לראות שהסטודיו המתחדש מביא לנו, בנוסף לרפרטואר אליו הורגלנו, גם הופעות שבעבר הגיעו למרתף 10 הזכור לטוב.

נורית ורונה עולות לבמת הסטודיו, זהר נוטל את הגיטרה, וההופעה מתחילה. רונה שרה שיר בליווי זהר שמעביר בסיום השיר את הגיטרה לנורית שתלווה את עצמה בשיר הבא. כל אחת שרה את שיריה בנפרד, וכולם כל הזמן על הבמה. ההרגשה היא כמו במסיבה פרטית שכולם יושבים בה יחד. אין כניסות לבמה ואין יציאות. כולם מכירים את כולם והמופיעות מרגישות חופשי לדבר עם עצמן ועם הקהל גם טקסטים לא מתוכננים.

רונה שרה את השיר גשום שהכרנו כבר ב"רעל מסוג אחר", ומיד אחריה נוטלת נורית את הגיטרה ושרה גשם. אינני מכיר חלק ניכר מהשירים. לשתיהן יש שירים שלא היו בדיסק ובהופעה של נורית במרתף 10 ולא ברעל מסוג אחר של רונה. משום מה ציפיתי לשמוע את החומר המוכר, לא חשבתי על כך שעם הזמן נולדו שירים חדשים. ההופעה הנוכחית קרויה "סוכר חמוץ" ומתוארת כ"רוק נשי, אישי, רגשי, שרמנטי, ספונטני ובעל חוש הומור". תוכן השירים נכנס עמוק לתוך פרטים אישיים ואינטימיים עד כדי מבוכה – הרגשה של מציצנות. אלא שבעצם איננו מציצים אל עולמותיהן הפנימיים, הן חושפות אותם בפנינו. בין שיר לשיר חולקת נורית מחשבות עם הקהל ואומרת שהיא כבר איננה מרגישה צורך להתנצל ולומר ש’זה היה מזמן’ ו’היא כבר במקום שונה לגמרי’. נורית פונה בחלק משיריה, בגוף ראשון, אל גבר נעלם, ואומרת לו הכל בצורה גלויה… וכולנו שומעים. גם המילים של רונה חולקות חוויות מחדרי חדרים. כשאני חושב כיצד לתמצת את תאור המופע, המשפט הראשון שעולה בדעתי הוא "מופע של חשפנות רגשית, נשית, מאוד אינטימית". לפני אחד השירים נורית מבקשת מאיתנו – הקהל – להאנח, הקהל נאנח פה אחד ונורית מכריזה שהשיר הבא נקרא אומללוּת.

imageשירי המופע אינם קלים. יש בחלקם הלקאה עצמית, האשמה והשלמה מלנכולית. גם במעברים בין השירים הן חולקות איתנו חוויות אישיות, בעיקר מן הקשר המפרה שנוצר ביניהן, והשיב את נורית אל הבמה. לקראת סוף המופע, אולי להמתקת הסיום, הן שרות לנו ביחד "אני אוהב שוקולד", ולפתע האוירה משתנה, הקהל מצטרף לשירה ומשב רוח קליל אופף את כולנו. מחיאות כפיים… ועוד… הקהל קורא להדרן. נראה שהן לא התכוננו לכך. מבוכה קלה – מה לשיר? הקהל המריע דווקא יודע מה הוא רוצה ונוקב בשמות מספר שירים. נורית שבה ושרה לנו את "העננים" שלה שאנחנו מכירים מההופעה הקודמת. רונה שרה "תחתונים אדומים" – נדמה לי שזה איננו שם השיר, אך כך מכיר אותו הקהל. שני השירים אופטימיים ומרוממים את הרוח. ההופעה מסתיימת ואף אחד לא הולך, מרבית הקהל נשאר להחלפת חיבוקים ונשיקות.

מצגת שקופיות - סוכר חמוץ - רונה ונורית בסטודיו בחיפה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: