החייל האמיץ שוויק

לאחר שהזמננו מקומות במלון לקראת מסענו בעקבות החנוכיות בירושלים של מטה, גילינו שממש באמצע הטיול בירושלים, יש לנו הצגת מנוי בתיאטרון חיפה – מעט רחוק מירושלים. הזזנו את ההצגה מיום רביעי למוצאי שבת שאחרי טיולנו הגשום והחלקלק.

תמונת השער של תוכנית החייל האמיץ שווייק - צילום: ז'ראר אלוןבכניסה לתיאטרון מתברר שהמקומות שלנו לא עודכנו בכרטיס הדיגיטלי. התיאטרון שולח לנו מסרון תזכורת לכל הצגה, וכאשר ההצגה איננה במועד או במקום הקבוע שלנו – המסרון מפרט גם את מושבינו. אשתי שתחיה שולפת את הסלולרי, חיפוש קטן בקופה ומישהו שולף את כרטיסינו.

לאחר שנפתרה תעלומת הכרטיסים אנחנו רוכשים תוכניה מרשימה, מושקעת ועשירה בחומר קריאה ונכנסים לאולם. המקומות טובים לא פחות ממקומותינו הקבועים. המסך סגור. אני אוהב מסכים צופני סוד. מאוחר יותר נגלה שהמסך הלבן משמש גם כמסך הקרנה, וכן כמצע להצגת צלליות אנושית. אחרי שהמסך נפתח, אנו מגלים שהוא ראשון מבין שלושה מסכים דומים שתוחמים את אזורי ההתרחשות ומשמשים למשחקי צלליות. אני כבר אוהב את התפאורה שעיצב ערן עצמון.

שמעתי על החייל האמיץ שווייק לא מעט, אך את ההצגה לא ראיתי מעולם. הדמות שעיצב הסופר ירוסלב האשק בדמות עצמו, מהווה השראה להרבה יצירות, בעיקר סטיריות, על יחסים בין בני אדם במצבי מלחמה ובין המלחמות. הרי מלחמות מתחילות כל הזמן … וגם מסתיימות, ואפשר לקבוע משהו ל"שש אחרי המלחמה". הביטוי "נפגש בשש, אחרי המלחמה" מצוטט בהרבה מאוד וריאציות בהקשרים רבים ושונים. לראשונה נתקלתי במחווה לביטוי זה כשלמדתי בגימנסיה. החוג הדרמתי העלה אז הצגה מקורית שנכתבה על ידי הבמאי, יצחק ברקת, עם שחקני החוג. שם ההצגה היה "בעוד שבועיים בְּכנרת" ונושאו היה הדרך אל המפגש שיתקיים אחרי המלחמה בקפה 'כנרת' – מקבילו של קפה 'הגביע' של האשק. ממש באותם ימים כתב יוסי גמזו את ספרו בשש אחרי המלחמה ועמוס אטינגר כתב את רבע אחרי המלחמה, כולם על אותה מלחמה – מלחמת ששת הימים.

אני ושווייק עם מטען עודף בקרלובי ואריסיפורו של האשק-שווייק שייך לתקופה אחרת – מלחמת העולם הראשונה – אך ככל הנראה, כל המלחמות בכל המקומות ובכל הזמנים, מוציאות מהאנשים התנהגויות דומות. לכל הדמויות במחזה אפשר למצוא מקבילות בכל תקופה וגם בתקופתנו. הדמות של שוויק היא סמל לאומי עממי בצ'כיה, משהו כמו שרוליק של דוש אצלנו. בביקורי בצ'כיה, לפני למעלה מעשור, הצטלמתי בקרלובי-וארי לצד פסלו של החייל האמיץ שווייק. מבט בתמונה מזכיר לי עד כמה דמיתי לו אז. לשמחתי, דמיון זה נמוג בינתיים.

הבמאי, משה נאור, הצליח להביא את ההצגה אלינו ובשפת ימינו, מבלי לנסות לנתק אותה מתקופתה. הרבה דברים יוצרים אסוציאה מרומזת היטב לסובבים אותנו, אך הסיפור איננו מתחזה להיות בן זמננו. הסטירה העוקצנית של אז ממשיכה לעקוץ גם היום בזכות המקור, ואולי יותר מכך בזכות העיבוד של יוסף אל דרור.

אבי קושניר בדמות החייל האמיץ שוויק, מצייר לנו תמונה נאמנה של הסוחר – החייל, הנוכל – התמים, הטיפש – הערמומי, המשתמט – הפטריוט… והוא עושה זאת כל כך טוב שאיננו רואים כלל את השחקן אלא רק את הדמות. בכל פעם שהדמות הראשית מגולמת על ידי שחקן מאוד מוכר, אני חושש שלא אוכל לראות את הדמות מעבר לשחקן – כאן זה לא קרה, וטוב מאוד שכך.

יש בהצגה המון דמויות. ספרתי בתוכניה שלושים ושבעה תפקידים ושני תפקידי כלבים. כל התפקידים מוצגים על ידי שתי שחקניות, שנים עשר שחקנים ושני כלבים. התלבושות שעיצבה עפרה קונפינו מעניקות לכל דמות אופי מתאים, ומפרידה היטב בין הדמויות שמגולמות על ידי אותם שחקנים.

הבימה ותיאטרון חיפה הפקידו את ההצגה בידי קבוצה של שחקנים מאוד מוכשרים, כולם מוכרים היטב ו"עם קבלות" וכולם מעולים בתפקידיהם. אני מתמוגג במיוחד מהכומר היהודי – אורי הוכמן ומחילופי הדמויות של נבו קימחי ושל ג'יל בן דוד שהמימיקה המדהימה שלו מקדימה כל משפט שנאמר בהבעה שאומרת הכל. מנסיון העבר, אני נזהר שמא מישהו יסיק מכך שהזכרתי חלק מהשחקים, שהאחרים היו פחות טובים. ובכן – כל השחקנים מעעניקים לנו חוויה מדוייקת ומושחזת היטב – תענוג.

לאורך ההצגה משמיע שווייק מיני הכרזות של חיל אידיוט עם אישורים, שמתחבאת בתוכן חוכמת חיים גדולה בעלת עומק סטירי. לצערי, אין לי גישה לטקסט העברי, ואינני רוצה לכתוב כאן ציטוטים שגויים בתרגום קלוקל. אז מה עושים? פשוט הולכים לראות את ההצגה, לצחוק, להנות מכל רגע ולצאת החוצה עם הרבה מחשבות על עצמנו, על דמותנו הלאומית, הצבאית והעממית.

הצגה עשויה היטב מכל היבטיה, למרות אורכה, הזמן חולף כהרף צחוק – תענוג צרוף.

בסיום ההצגה שבים השחקנים בזה אחר זה להשתחוויה. אני מצפה לאורי הוכמן שראוי למחיאות כפיים עזות במיוחד, אך הוא כבר לא כאן, וכן גם דורית גביש והכלבים רקסי ומקס לא עולים להשתחוויה, אז מכסאי בבית אני נושא תשואות לכל מי שנטל חלק בהצגה.

יוצרים
מאת : ירוסלב האשק
מוסיקה : אורי וידיסלבסקי
עיבוד : יוסף אל-דרור
בימוי : משה נאור
עיצוב תפאורה : ערן עצמון
תלבושות : עופרה קונפינו
תאורה : מאיר אלון

שחקנים
אבי קושניר
אורי הוכמן
ז'יל בן דוד
נבו קמחי
עמי סמולרצ'יק
איציק כהן
דוית גביש

נתי רביץ
ג'סאן עבאס
ריקי בליך
שמוליק כהן
קובי מאור
שמעון כהן
דורון עמית

הכלב קיקי
הכלב מקס

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: