אילו אמר לי מישהו שאתרגש עד דמעות מהשיר "טיפ טיפת מזל", במחזמר גבירתי הנאוה, הייתי אומר שככל הנראה נטרפה עליו דעתו. אף אחד לא אמר לי דבר כזה – אך זה בדיוק מה שקרה.
את היום אני מבלה עם ליבי. קבענו מראש שאנחנו נפגשים ככה סתם, ללא כל תכנית מוגדרת. כל אחת מפגישותינו האחרונות הסתיימה כשיש לנו עוד הרבה מאוד דברים להגיד, ואף פעם איננו מספיקים הכל. אז אנחנו נפגשים בשעות הצהריים בתל-אביב, מטיילים מבית קפה לבית קפה, מדברים, חורשים חנויות וחוויות, ובערך בשעה שבע ורבע בערב, נקלעים בדרך מקרה לככר הבימה.
הערב מוצג המחזמר גבירתי הנאוה. אין ספק שהכרטיסים אזלו זה מכבר. אנחנו מחליטים לנסות בכל זאת, עם טיפ טיפת מזל, נוכל אולי לצוד כרטיסים מוחזרים. כעבור כעשרים דקות מצליחים לקנות זוג כרטיסים במרכז השורה האחת עשרה באולם רובינא – היש מקומות טובים מאלה? רוכשים תוכניה ערוכה היטב, שמעשירה את החוויה לפני ההצגה ואחריה, ונכנסים.
בחזית הבמה מסך תפאורה מצוייר. מאחוריו עוד מעט יתגלו כל איזורי ההתרחשות. כבר ראיתי את המחזמר שלוש פעמים בעבר על הבמה, ותמיד הייתה התפאורה עשירה מאוד. התפאורה של ערן עצמון נאמנה למדי לתפאורות שראינו בעבר, וקולעת היטב לרוח המחזמר. עם זאת, נראה לי שהפעם התפאורה עשירה, מגוונת ומורכבת מאלה שראינו בהפקות הקודמות. אחד הדברים המרשימים הוא שינוי צבעי התפאורה. את זה אני מבין רק לאחר ההשתחוויה, כשהתאורה יורדת, ואנו מגלים שתמונת מסך הרקע של לונדון היא בצבעים אפורים, ואת שינויי הצבע מעניקה התאורה. השילוב של התאורה של קרן גרנק, עם התפאורה של ערן עצמון, והתלבושות של ילנה קרליך, משלים תמונה מאוד מרהיבה וקולעת.
המפגש הראשוני בחזית הקוֹוֶנט גרדן בלונדון, ממש מוּכר. כמי שראה את המחזמר בקולנֹע ובמספר הפקות על הבמה אני מתקשה לא להשוות. אני מגלה גם שאני יודע בעל-פה חלק ניכר מהטקסטים המדוברים והמושרים, ואפילו מבדיל בין הגלגולים השונים של אותו טקסט. אני חי בתוך המחזמר, נהנה, ולמרות שהכל צפוי וידוע מראש – מתרגש לא מעט. נתן דטנר הוא פרופסור היגנס לתפארת. מדוייק, קולע ומרגיז במינון הראוי. הוא מפגין את קור הרוח האדיש לאורך ההצגה, ומדגיש בכך היטב את המהפך שמתחולל בו כשההתרחשויות יוצאות מכלל שליטתו. שני כהן בתפקיד אלייזה דוליטל – זו שרבים צקצקו בלשונם ואמרו שהיא איננה זמרת – עושה לכולם בית ספר. אולי היא לא הייתה זמרת כאשר לוהקה לתפקיד, על הבמה היום, היא ללא ספר זמרת שמפיקה מגרונה את הצלילים המדוייקים בשירה ממש כמו בדיבור. המשחק שלה נוגע ללב ומאוד מאוד אנושי, הרבה יותר מזה של האלייזות שראינו בעבר. כך לפחות לטעמי.
באופן מפתיע למדי, הדמות שמרגשת אותי יותר מכולן היא זו של אלפרד דוליטל. פיני קדרון הוא האלפרד דוליטל האולטימטיבי מבחינתי. אהבתי את בומבה צור ואת אריק לביא בתפקיד זה, אך פיני קדרון מקפיץ את התפקיד לגבהים חדשים. הוא איננו עושה את זה, מן הסתם, לבד – הבימוי של משה קפטן, הכוריאוגרפיה של אביחי חכם והעיבוד המוסיקלי של יוסי בן-נון, נותנים לו את הכלים שבאמצעותם הוא כובש אותי מהבמה.
השיר טיפ טיפת מזל נחלק לשלושה חלקים שביניהם נמשכת ההצגה. באחד החלקים, משתנה קצב השיר ונכנס קטע מחול מדהים בסגנון שונה לחלוטין מסביבתו. בסיום אותו קטע שבים אל השיר במתכונתו הראשונית, ואני מגלה שאני שטוף דמעות מהתרגשות. זה מעולם לא קרה לי בעבר. הקטע איננו מרגש רעיונית – זו התרגשות מהביצוע האמנותי נטו.
המחזמר גבירתי הנאוה הוא מהקלאסיים במחזות הזמר. הכל צפוי וכל השירים מוכרים, לכן אינני מוצא טעם להתייחס לתוכן, אלא לביצוע האמנותי של ההפקה המסויימת הזו. החוויה מאוד מאוד מרגשת. אני נהנה במיוחד מהכוריאוגרפיה המרהיבה ומהלהקה – ובדרך כלל אינני כזה. מחול אינננו הצד שמלהיב אותי בדרך כלל. יכול להיות שבגלל שאני מכיר הכל – עלילה, מילים, מוסיקה ואפילו תפאורה – היטב, נותרים לי הפעם משאבי נפש להתרגש מהחדש ומהבלתי מוּכר.
המחזמר גבירתי הנאוה – הבימה 2013 –
הוא הפקה מעולה שאשמח מאוד לראות ולשמוע שנית.
אני מניח שהמחזמר יתקשה לנדוד מאולם רובינא של הבימה. התפאורה נכנסת לבמה מכל הכיוונים, ולכן היא דורשת חללים בגודל של במה שלמה מכל צידי הבמה, וכן יכולות שינוע מורכבות. מספר האולמות בארץ שיכולים לקלוט תפאורה כזאת מועט מאוד. בנוסף לכך, צוות ההצגה כולל, בנוסף לכל אלה שאנחנו רואים על הבמה, תזמורת, והרבה מאוד אנשים שמלאכתם נעשית מאחורי הקלעים.
אני מסופק אם המחזמר יוצג מחוץ לתל-אביב. אז אם אתם בירושלים, בבאר שבע, בחיפה – כמוני, או בכל מקום אחר – ממש שווה להתאמץ מעט ולהגיע אל ההצגה בהבימה. אני הגעתי ברכבת ושבתי ברכבת מאוחר מאוד בלילה והחוויה בהחלט הצדיקה את זה.
מאז יום הבילוי עם ליבי, שהסתיים במחזמר גבירתי הנאווה, אני מפזם כל הזמן את כל שירי המחזמר. את שיריה של אלייזה, את אלה של פרופסוור הגינס וקולונל פיקרינג, ואפילו את שירו של פרדי אינספורד היל. השירים שאינני שר כלל הם שיריו של אלפרד דוליטל – פיני קדרון. שירים אלה נדבקו אצלי בראש היטב לכוריאוגרפיה מורכבת ומרשימה ועיבוד מוסיקלי שונה מזה ששגור בראשי מההפקות הקודמות. אני מתחיל לשיר את טיפ טיפת מזל, אבל יוצא לי הביצוע של בומבה צור, ואני מתבאס שאינני זוכר, ואינני מסוגל לבצע את החידוש המדהים של פיני קידרון והלהקה. אני רוצה לרקוד… אבל אינני יודע.
|
יוצרים |
|
|
מוסיקה : פרדריק לאו |
עיצוב סאונד : איציק פריד |
|
שחקנים |
|
|
פרופסור היגינס : נתן דטנר |
גב אינספורד היל : גבי אוהד דוד |
|
להקה |
מוסיקאים |
|
אורן חבוט , אשוט גספריאן, ג'סיקה אוזן, להטוטני רחוב |
פסנתר וניצוח : אוהד בן אבי |
בשולי השוליים:
האות אלף במילה נָאוָה נחה – כלומר אין להגות אותה כלל.
אנא, אמרו גבירתי הנָאוָה – Nava, ולא גבירתי הנָאָוָה – NaAva
רסס תגובות
גיל רן
ליבי רן
יוֹסִי רן
