דילוג בפיזמונים מהספסל עד המעטפה

האוהבים על הספסלאחד מעיסוקי הפנאי עליהם לא סיפרתי כאן, לפחות עד עכשיו, הוא שעשועון מוסיקלי שבו מעלים שירים על פי נושא. מי שהעלה את השיר הנבחר – בוחר בנושא הבא. באחד הַאֶמֶשִׁים נבחר שיר שהעליתי, וכך עלה בחלקי לבחור נושא. לאחרונה משתרבבים ספסלים לדברים שאני כותב, ומטבע הדברים, הנושא שעלה בדעתי היה ספסל. זה נשמע אולי תמוה, האם יש בכלל שירים עם ספסלים? ובכן יש, ואפילו לא מעט. עם הצעת הנושא העליתי את השיר Les amoureux des bancs publics של ז'ורז' בראסאנס.

הספסל הציבורי - יעל שרזדן אלמגור כתב לשיר זה נוסח עברי בשם "הספסל הציבורי". השיר התפרסם בילדותי בפי יעל שרז.
בעקבות השיר של ז'ורז' בראסאנס, אני מתגלגל להאזין לעוד ועוד משיריו הזכורים לטוב ונקלע לטור מעניין שנושאו גלגולו של ניגון: שבע הגרסאות של השיר 'ויוֹיוֹ גַּם' בבלוג עונ"ש של דוד אסף. הרשימה עוסקת בשירו של מיודענו ז'ורז' על 'אשתו של הקטור' – La femme d'Hector – עוד שיר שגוייר על ידי דן אלמגור והפך להיות יויו גם.
La femme d'Hector תוך קריאת הטור המרתק והאזנה למבחר הגלגולים שעברו על השיר, מטרטרות בערפי החדשות על אולמרט, הולילנד, המעטפות, היזמים ונבחרינו. שמות החשודים שהפכו לנאשמים והואשמו, מתגלגלים לי לתוך היויו גמים עליהם אני קורא ושומע, ומפה לשם מתחבר לי כמעט מאליו נוסח עברי נוסף ואקטואלי להחריד של 'אשתו של הקטור'.
אינני מאלה שמתעמקים בענייני דיומא, פלילים ורכילויות שלטוניות, אך מפרשת הולילנד קשה לחמוק. ממש בזמן שאני כותב כרגע על יויו גם, ועל 'אשתו של הקטור', עולה בראשי הרעיון שהשיר בנוי להפוך בקלות גם ל'אשתו של ביבי'.

הנה הפזמון שיצא לי. אתם מוזמנים לפזם אותו להנאה או לגועל – על פי טעמכם – לפי מנגינתו של ג'ורג' בראסאנס.

עוֹד כְּשֶׁהָיוּ פְּקִידוֹנִים
בְּשֵׁרוּת הַמְדִינָה,
כְּבָר אָז לָמְדוּ לְהַשְׁלִים
פֹּה וָשָׁם הַכְנָסָה,
כְּבָר אָז תָּפְסוּ אֶת הַשִׁיטָה
שֶׁל מְקָבְּלֵי הַהַחְלָטָה
וּכְשֶׁאָסְפוּ כְּסָפִים מִטַעַם
שָׁמְרוּ קְצָת לְעַצְמָם לֹא פַּעַם.

יַחַד עִם דָּנִי דָּנְקְנֶר
עִם אֲבִיגְדוֹר קֶלְנֶר
וְעִם לוּפּוֹלִיאָנְסְקִי.
יַחַד עִם שׁוּלָה זָקֵן
וְעִם צֶ'רְנִי הִלֵּל
וְעִם פָיִינֶר  אַבְרָהָם.
יַחַד עִם אוּרִי שִׁטְרִית
וְעִם רָבִּין מֵאִיר
וְעִם אֵלִי שִׂמְחָיוֹף.
וְכָמוּבָן
עִם הַאָח הַקָטָן
וְגַּם
וְאוֹלְמֶרְט גַּם.

עֵת הַפְּקִידוּת נֶעֱלְמַה
הֵם נוֹשְׂאֵי הַחוֹתָם,
כֹּל בַּעַלֵי הַיוֹזְמָה
מְבַקְשֵׁי טוֹבָתָם,
בִּינּוּי הַעִיר צוֹבֵר תְּנוּפָה
וְהִנֵּה עוֹד מַעֲטָפָה,
הַיַזָּמִים בּוֹנִים בְּלִי הֶרֶף
וּלְכִיסָם נוֹשֵׁר עוֹד כֶּסֶף.

יַחַד עִם דָּנִי דָּנְקְנֶר …

סוֹף סוֹף נִגְמָר הַמִשְׁפָּט
הִתְקַבְּלָה הַגְזֵירָה,
אֵין לָנוּ פֹּה עִיר מִקְלָט
מָחְזִירִים לַחֶבְרָה,
דָּי לְרָמוֹת אֶת הַעוֹלָם
זֶהוּ הַכֶּסֶף שֶׁל כּוּלָם,
עוֹד זְמָן קָצָר יִקְרֶה הַפֶּלֶא
וְהֵם יוּבְלוּ יַחְדָיו לַכֶּלֶא.

יַחַד עִם דָּנִי דָּנְקְנֶר …

© יוסי רן 2014

אוֹלְמֶרְט גַּם

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: