דנה עופר שקופה בסטודיו בחיפה

בדף מופעי החודש של תיאטרון הסטודיו בחיפה קראנו שההצגה שקופה היא "מונולוג מטלטל של נערה עם הפרעת אכילה". מסקרן. הרי כולנו שמענו פה ושם על אנשים עם הפרעות אכילה, לפעמים אפילו בסביבתנו הקרובה. בדרך כלל, אותם אנשים אינם חולקים את החוויה עם אחרים, המידע שמגיע אלינו בא מצד שלישי, ובדרך כלל איננו חף משיפוטיות. בעצם, שתיקת האנורקטים והבולמים, וכנגדה פטפוטיהם של אלה שלא חוו את ההפרעה, יוצרים מסך של דעות קדומות ותאוריות בלתי מבוססות. זוהי הפעם הראשונה שאני נתקל באירוע בו מוצגת הפרעת אכילה ממקור ראשון – ללא מַעֲטֶה של פרשנות, צדקנות, שיפוט או האשמה.

אנחנו מגיעים לסטודיו סמוך למועד תחילת ההצגה ומגלים שהוא כבר מלא מפה לפה. הקהל מורכב בעיקרו ממטפלות פסיכולוגיות, כלומר – צופות בעלות ידע… וגם בעלות דעה. בלית מקום קרוב יותר, אנחנו מתיישבים בשורת ה"יציע", ממש לפני קונסולת התאורה. מנהל הסטודיו, יונתן שוורץ, מגיש כמנהגו את מונולוג הפתיחה, טלפונים מוחרשים ומואפלים וההצגה מתחילה.

ההצגה שקופה בתיאטרון הסטודיו בחיפה

נוגה, על סף פגישה ראשונה עם גבר זר (!!) במסעדה (), נוברת בחשכת זכרונותיה, ומנסה להתמודד עם האֵימָה שמטיל עליה האירוע הכל כך חריג – פגישה עם אדם זר תוך אכילה. המונולוג מתערבב עם דיאלוג עצמי עם אִימָּהּ, שאיננה חפה מהפרעות אכילה. נוגה היא בת דמותה של השחקנית דנה עופר – יוצרת ההצגה. המונולוג נע בין היום, לבין זכרונות העבר שמוצגים בזמן הווה.

אני מתקשה להתמודד עם הדמות שמוצגת בסיפור. בשיחה שאחרי ההצגה מישהי תאמר שחשה הזדהות עם נוגה-דנה, אני חוֹוֶה תחושות אחרות. אינני יכול ואינני מוכן להזדהות איתה. תוך התפתחות ההצגה אני קולט שמה שאני רואה כאן הוא קודם כל הפרעת תקשורת. הפרעת האכילה, להבנתי, נובעת מהפרעת התקשורת שמתווה את מסלול חייה. זוהי רמת הבנת המצב שאני מסוגל לעכל. זה איננו המסר של ההצגה אלא תפיסת החוויה בעיני.

לנוגה יש בעיית תקשורת עם אִימָּהּ, עם זרים, עם החבר מהמושב… אבל בעיית התקשורת העיקרית היא בינה לבין עצמה. נוגה בונה לעצמה עולם שִׂקְרִי אמיתי לחלוטין. היא מרמה את הסביבה ביודעין, ומסתירה מהאחרים את העלמת האוכל, משום שברור לה שכל הסובבים אותה זוממים לגרום לה להשמין. היא מסתכלת במראה ורואה נערה שמנה במשקל חמישים ואחד קילוגרם. היא נחרדת מהמשקל שמראה לה עד כמה היא שמנה, גם כאשר משקלה כבר פחות מארבעים ואחד קילוגרם. הדיאטנית וילדיה נראים כמקררים, והמטפלת במוסד היא רוטווילר. עולם השקרים וההסתרות שולט בחייה, ועם זה אני דווקא מזדהה בקלות. אני מניח שכמעט כולנו חווינו תקופות של שקרים והסתרות מסיבה זו או אחרת. תמיד זה הרסני, אבל אנחנו מצליחים להחלץ מהמצב מבלי לשקוע עמוק לתוכו. לא, לא כולנו נחלצים מהמצב – יש כאלה ששוקעים עמוק לתוך הפרעות מסוגים שונים, ובין השאר גם הפרעות אכילה.

השחקנית מציגה לנו הצגה מובנית היטב, שהיא בעצם מסמך שמתעד את המציאות שלה בכלים אומנותיים. ההצגה גורמת לנו לסטות במחשבותינו ולחפש נקודות אחיזה במקומות שאנו מכירים. קצת קשה לחמוק אל השקר הנֹחַ, הרי כולנו בעצם הכרנו או מכירים אנשים עם הפרעות אכילה. בדרך כלל אנחנו מעדיפים להתעלם. בעלי ההפרעה אינם מעוניינים לשתף, ואנחנו איננו מעוניינים לשקוע ב"צרות של אחרים", כאילו אין לנו מספיק משלנו.

הגבול בין התנהגות "נורמטיבית" לבין הפרעה מטושטש, ולכן קל לסובבים את בעלת ההפרעה וביניהם גם להורים, להתעלם מהבעייה עד שהיא הופכת לחמורה מאוד. במילים אחרות, למרות ש"גילוי מוקדם" אפשרי וקל, הסביבה מעדיפה לא לראות את הבעייה. כולם מרמים את עצמם וככל שמתקדם הזמן בעיית התקשורת מחמירה ואיתה כל ההפרעות הנלוות. חשוב לציין שזוהי ההבנה התמימה ומאוד לא מקצועית שלי – זה מה שאני חוֹוֶה.

ההצגה מסתיימת ומייד מתחיל הדיון. זהו חלק בלתי נפרד מהאירוע. להצגה יש מסר ומטרה. הקהל בסטודיו מורכב בעיקרו מבעלות מקצוע בתחום, ויש להן שאלות מעניינות, שאת מרביתן השחקנית כבר שמעה בעבר, והיא שולפת במהירות תגובות מתאימות עם סיפורים הולמים. תוך כדי השאלות והתשובות אני תוהה כיצד הפכה הנערה בעלת הדימוי העצמי המעוות, שניתקה כל קשר עם הסביבה, לאישה שמציגה בפנינו הצגה לאור הזרקורים ולאחר מכן מתמודדת עם שאלות שנזרקות מהקהל.

ההצגה היא מונולוג אישי, היא איננה מנסה לפתח תיאוריות והשערות, ואיננה מנתחת תופעות נלוות. אני שומע בקהל התייחסויות לכך שמרבית הלוקות בהפרעות האכילה הן נערות, התופעה כמעט שאיננה קיימת בקרב נערים – אך זה איננו בתחום הדיון שלנו היום.

ההצגה שקופה היא חוויה שמעוררת הרבה מאוד מחשבות ותהיות ומכריחה אותנו להתמודד לרגע עם "בעיות של אחרים" מתוך נסיון להזדהות – לא לבקר או לשפוט, אלא לנסות לפצח את המסלול שיאפשר לנו לזהות מבעוד מועד את אלו שזועקות זעקה אילמת לעזרה… ולעזור.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: