לא נהפוך לשיר – אלה האחים שלי

אלה האחים שלי - מכל הלבמזה למעלה מעשור, במהלך השבוע לפני יום העצמאות, מאיים עלינו הרדיו הצבאי ש"עוד מעט נהפוך לשיר". השנה זה לא קורה – האח!
האם יכול להיות שמישהו שעה להגיגי והסיר את האיום מסדר היום שלנו? התכנית שנשאה שם מאיים זה הביאה לנו לא מעט שירים, חלקם טובים וחלקם טובים יותר, אם כי לא ברור שהדבר אכן היה על דעת כותבי השירים.

שירי הנופלים ומכתביהם לא נעלמו מחיינו, רק המתכונת השתנתה – וגם השם. השנה חיילים בשירות סדיר הלחינו ומבצעים שירי נופלים תחת השם אלה האחים שלי – שם שמביע אחווה בין בני האדם ומכבד את כולם – גם את אלה שעודם בין החיים.

כתבתי על “עוד מעט נהפוך לשיר” מספר פעמים בעבר. בערב יום הזכרון 2010 כתבתי על הצבוֹע, העיט וזכר הנופלים, ב-2011 התחננתי רק שלא נהפוך לשיר, ב-2012 פסקתי שלא נהפוך לשיר ! – לפחות לא אני, וכדי להבטיח שזה לא יקרה, צרפתי למאמר צוואת תרבות תרבותית.

אני מברך על השינוי, ומקווה בסתר ליבי שבהחלפת השם טמון רמז לתום עידן החינוך הלאומי לאובדנות. יש שיאמרו שחינוך לאבדנות איננו חלק מתרבותנו. כנגדם יאמרו אחרים שאין בשינוי השם רמז לכלום, החינוך הלאומי לאבדנות שריר וקיים. אני, לצערי, נוטה להסכים עם האחרונים.

לאלה שסבורים שחינוך לאומני לאובדנות הוא נחלת שלטונות טוטליטאריים, גזעניים וחשוכים, ברצוני להזכיר על מה התחנך הדור שלי, הדור של ילדי, ונראה לי שגם ילדי בית הספר של היום.

ילדי כיתות היסוד של בית הספר, יודעים ש"טוב למות בעד ארצנו"-טוב למות! טוב למות?! הם גם יודעים ש"שנית מצדה לא תיפול". “גיבורי מצדה” לא הניחו לאוייב להשפיל אותם, הם התאבדו בהמוניהם ובדרך גם הרגו את משפחותיהם. גם "מות קדושים" ו"קידוש השם" אינם ביטויים זרים במיוחד למערכת החינוך שלנו. אז, אם כל כך טוב למות, אז לפחות שעוד מעט נהפוך לשיר- לא? לדור שלי, סיפרו שאנחנו "דור התקומה", הדור שבא אחרי ה"צאן לטבח", לכן תפקידנו לשמור על המדינה למען כל העם היהודי באשר הוא. אנחנו שתינו כל מילה בצמא – זה היה ממש מובן מאליו שהגנת המולדת חשובה מחיינו האישיים.

כשבגרתי התגייסתי לצבא ההגנה לישראל, וכך נהגו גם אשתי וילדי. זוהי כמובן זכותנו וחובתנו למולדת. להסיר כל ספק – אני עומד מאחורי כל מילה ללא שמץ של ציניות, סרקזם או אירוניה – זוהי זכותנו וחובתנו למולדתנו. זוהי זכותם וחובתם של כל אזרחי המדינה שלנו. בטקס ההשבעה לצה"ל אמרנו מילים אלה:

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.

אני נשבע… להקריב את חיי. להקריב את חיי! להקריב את חיי?!

כל החיילות וכל החיילים נשבעים להקרבה זו. לדתיים ניתנת הברירה להצהיר במקום להשבע, ולחרדים ניתנת האפשרות להעדיף למות באוהלה של תורה. בימי הזוהר של הלהקות הצבאיות, עיקר היעוד שלהן היה להעלות את מורל החיילים תוך העברת מסרים חינוכיים, צבאיים ולאומיים. אחת המטרות הייתה להאדיר בעיקר את הכוחות הלוחמים בכלים הומניים שנוגעים ישירות בנימי הנפש ומתחזים לשירי אהבה וחדוות חיים – יש לי אהוב בסיירת חרוב, הטובות לטייסים, המלח שלי, שלווה… ועוד שירים רבים וטובים ששבו את אוזנינו ואת ליבנו.

בין השירים שנועדו להחדיר רעיונות לאומיים, הוגנבו פה ושם גם שירים "חתרניים". האריזה החביבה הסתירה מעיני הגנרלים שלנו את המסרים של שירים מסוג בשמלה אדומה של להקת הנח"ל. העניין הוא שגם המאזינים שרו את השיר בחדווה בלי לקלוט את התוכן. יענקל'ה רוטבליט הביא לנו את שיר לשלום עם מסר הרבה יותר ברור "שאו עיניים בתקווה לא דרך כוונות", מסר שטרד את מנוחתם של כמה ממנהיגינו הרוחניים וזכה ברקע אדום בכיסו של יצחק רבין. גייסות השריון הכריזו בשיר מי שחלם ש"מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם". להקת חיל האויר שרה לנו שמוכרחים להמשיך לנגן "על מיתר אחד פחות". כולנו שמענו, שרנו, נהנינו ורק מעטים בינינו הבחינו במסרים ובמחאה. זאת הייתה מנת חלקנו, עד שגנדי [לא ההודי] גילה בשירו של צנחן מסר שפוגע במורל. תיקון קטן השביע את רצונו עד ששמע את גבעת התחמושת עם הקריאה המפורשת לסירוב פקודה "מי שעוד רצה לחיות – אסור היה לו להיות על גבעת התחמושת", ופירק את להקת פיקוד מרכז. אחריו בא רפול שפירק את כל הלהקות, אך הן חזרו לחיינו בהתגנבות יחידים, והזכירו לנו בשיר חורף שבעים ושלוש ש"הבטחתם לקיים הבטחות".

די ליהגתי. שירים טובים נכתבו, נכתבים ויכתבו בידי אלה שכשרונם בוער בעצמותיהם. פה ושם יכול להיות גם לוחם בעל כשרון כתיבה, מאיר אריאל ויהונתן גפן – למשל. אך לא כל נייר שננטש בתרמילו או במגרתו של חייל שנפל, הוא בהכרח יצירה שמכבדת אותו ואת זכרו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: