הצגה שניה – מאוצר התסכיתים של קול ישראל

שבת. השעה שתיים אחר הצהריים. בשלוש בכוונתי להאזין לאמנות נקודה עם יובל מסקין – שיחות קצת יותר ארוכות על אמנות ותרבות, אבל השעה עדיין שתיים. בשעה זו משודרת התכנית הצגה שניה – מאוצר התסכיתים של קול ישראל. העורכת, רעיה אדמוני, מקדימה ואומרת שהיום אנחנו עם חלקו הראשון של תסכית שהוקלט ב 1967. לשמחתי, אינני שם לב שמדובר בחלק ראשון של תסכית בהמשכים, אילו שמתי לב, ככל הנראה הייתי מוותר – אינני נוטה להתחיל דבר שאינני בטוח שאוכל לסיים. לשמחתי, כאמור, אינני שם לב, וכך אני מגיע להודעה שהתסכית הוא אי-הבנה מאת אלבר קאמי בתרגום מרים ברנשטיין כהן. אני נדרך, אינני מכיר את המחזה, אבל על אלבר קאמי אינני מעוניין לוותר.

להאזנה לתסכית אי-הבנה מאת אלבר קאמי באתר רשות השידור המחזה מתחיל בדיאלוג בין מרתה לבין אימהּ. הקולות מוכרים, חנה רובינא? אינני בטוח. ב 1967 האזנתי באדיקות לתסכיתי הרדיו.  באותם ימים של טרום טלוויזיה, מדורת השבט הייתה הרדיו. סדרת הפשע הפופולארית הייתה פּוֹל טֶמְפֶּל עם בצלאל לוי, וכל ילד ידע לצטט את משפט המפתח של הסדרה "הֶלְס בֶּלְס, סְטִיב, הוא מת". הדרמה היומית הייתה אז נֹחַ שִׂמְחוֹן. כל ערב התכנסנו לפני מקלט הרדיו הענק לשמוע את שמוליק רודנסקי פותח את הפרק היומי ב"יש אוכל? בא דואר? נאווה בבית?…". אני,האזנתי באותם ימים גם להצגות תיאטרון מבויימות לרדיו – סוּגָה קצת פחות פופולארית מקודמותיה.

בינתיים עוברים לתמונה הבאה במחזה. עוד קול מוכר – גילה אלמגור, אין ספק – הקול עדיין אותו הקול, יוסי בנאי? – כנראה. בתחילה התסכית מעט איטי, קצב החיים של היום שונה, וההתנעה קשה, אך תוך מספר דקות אני מוצא את עצמי מאזין בְּקֶשֶׁב דָּרוּךְ – ממש כמו אז בילדותי עד ש“נדמה לי שהשחר לא יעלה לעולם” ו”החיים סוף סוף יתחילו…”. בסיום השעה אני מקבל אישור לזהוי שמות השחקניות והשחקנים:

חנה רובינא – האם
דינה דורון – מרתה
גילה אלמגור – מריה
יוסי בנאי – יאן
יוסף אוקסנברג – המשרת הזקן

משה טימור – קרין 
ניסים קמחי  – עיטור מוסיקלי ופעלולים
תמר הראל – עזרה בהפקה 
ז’אן סלביק  – עוזר במאי
המשרת הזקן   ז’אק אדריאן בלונדו  – מעבד ובמאי 

בשבוע הבא אשמע את המשך התסכית, ואם לא אתפנה לכך בשבת בשתיים אחה"צ, תמיד ניתן למצוא את ההצגה השניה באתר רשות השידור. בעצם, אינני יודע עד מתי זה ימשך, הרי הממשלה כבר אישרה את סגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש.

אם חשקה נפשכם במעט תרבות נינוחה, כזאת שמניחה למרואין לסיים את כל דבריו, כזאת שמאפשרת שיחות קצת יותר ארוכות על אמנות, אני ממליץ לבקר באתר רשות השידור http://www.iba.org.il ולראות מה מציע לכם הרדיו הממלכתי. איכשהו, יש לי הרגשה שכשתחליף הרשות המחודשת והמשופרת את זו של היום, נוכל לקבוע סופית שמוֹתַר הָתָּרְבּוּת מִן הַרֵיאָלִיטִי אָיִן  [יוסי רן א' 2] . חבל.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: