ווקאליזה בתיקון ליל שבועות 2014

כמידי שנה אנחנו הולכים לתיקון ליל שבועות במרכז הכרמל. הנושא השנה הוא סופרים עד שבע. אני רואה מהו הנושא ומייד קופצים לראשי שלושת שירי הסדרה משירי ארץ אהבתי של לאה גולדברג שירים שהמספר שבע מככב בהם. ציפיתי לשמוע לפחות "מדרש" אחד בנושא אותם שירים, אלא שלא לכך כיוונו יוזמי האירוע. השֶׁבַע של הערב, מתייחס לענייני שמיטה בעבר ובהווה, כמעין הכנה לשנת השמיטה הקְרֵבָה. בשנים קודמות, נמשך התיקון עד פתיחת השמיים עם אור ראשון. השנה האירועים מסתיימים בשעה שתיים וחצי בלילה.

אנחנו בדרכנו לקריאת מגילת רות שפותחת את האירועים. אין חניה. כל האיזור עמוס במכוניות, אנחנו חונים במרחק ניכר ומאחרים לתחילת קריאת המגילה. לא נורא, הרי אנחנו יודעים אותה כמעט בעל פה זה מכבר. שני שחקני 'החיפאית' קוראים את המגילה. את השחקן אני מזהה מייד, זהו רותם לוי שהכרנו בהצגות איש הרוח, הזונה והליצן והנבחרים בתיאטרון קרוב. את השחקנית אינני מכיר [לחשו באזני ואשלים]. שמעתי את מגילת רות בקריאות רבות ושונות. קריאתם של השחקנית והשחקן הצעירים משוחקת היטב – ממש כלבבי. לאחר הקריאה אני ניגש להחמיא להם – הם ראויים לכך.

מתקיימים, כרגיל, מספר מושבים מקבילים. אנחנו בוחרים באירוע המרכזי באולם רפפורט בו מספר לנו פרופסור עמוס רולינדר מה נשמט בחינוך. בחירה בהחלט מוצלחת. פרופסור רולינדר, בנוסף לכישוריו בתחום מחקר החינוך, הוא אומן במה מצויין. ההרצאה שלו היא בעצם הצגה מבויימת, משוחקת ומתוזמנת הייטב. הוא שובה את הקהל בדרך הצגת הנושאים, הבעיות ודרכי ההתנהגות. ההרצאה פונה בעיקר אל הורים לילדים. נראה שחלק נכבד מהקהל קרוב יותר להיות סבתות וסבים, מאשר הורים לילדים קטנים. הרצאה מאלפת שאני ממליץ לשמוע ולהפנים. בין השאר, מדבר רולינדר על כך שאין להיענות לנדנוד של ילדים. ילדים בימינו נוטים להתפרץ לדברי ההורים בזמן שאיננו מתאים, ולדרוש תשומת לב ללא כל התחשבות. יש לחנך אותם להיות חלק מהחברה – לדעת להקשיב, לדחוק סיפוקים ולהמתין לתורם. מישהי בקהל צועקת לעברו שאלה. המרצה מתעלם וממשיך כאילו לא שמע את השאלה. מישהי צועקת לעבר הצועקת הראשונה "הוא לא שמע אותך", וההיא מייד שבה וצועקת את שאלתה. פרופסור רולינדר מתעלם מהן לחלוטין – בדיוק כפי שהדריך אותנו ממש לפני דקות מועטות.

ביציאה מהאולם אנו פגשים מכרים. מישהי מציינת שההרצאה מכוונת להורים, והיא כבר סבתא. אני מייד משיב לה שהמסר העיקרי שהיא לוקחת מהאירוע הוא – לא לשבור להורים את המילה ולא לתת לנכדים את מה שמנעו מהם ההורים.

בעוד אנו מתלבטים לאיזה מהמושבים הבאים אנחנו ממשיכים, אנחנו מבחינים בתנועת קהל מסיבית לכיוון אולם האודיטוריום. לגמרי שכחנו – העומס באיזור נובע מכפל האירועים. ממש באותם מקומות ובאותו זמן מתקיימים אירועי ווקאליזה חיפה 2014, גם הם מבית אתוס חיפה. אנחנו ניגשים לרחבת האודיטוריום להקשיב לרגע ולהתרשם. חבורת "סינגלטון" שרה א-קאפלה, שיר ועוד אחד… וזהו הם יורדים. אנחנו מצטערים מעט שאיחרנו להופעתם, ובטרם נמלכנו בדעתנו לאן ממשיכים מתחילה הופעה ווקאלית מדהימה של שלוש זמרות ושלושה זמרים ששרים א-קאפלה במגוון סגנונות.

להרכב קוראים קוינטה וחצי, ואנחנו מרותקים. אשתי שתחייה מנסה לטעון שהם שרים על גבי ליווי מוקלט, אך עד מהרה ברור לנו שכל הצלילים שאנו שומעים בוקעים מגרונותיהם של חברי ההרכב. אנחנו מקשיבים מוקסמים עד סוף ההופעה, ומחליטים שעם הקולות האלה אנחנו מסיימים את הערב. בבית אני פותח את הפייסבוק של קוינטה וחצי ונותן להם לייק מכל הלב. עכשיו אני מחכה לראות מתי ישובו להופיע בחיפה.

זהו. תם ונשלם תיקון ליל שבועות. להתראות בשנה הבאה בחג ביכורי שנת שמיטה.