בלתי צפוי [לינווד ברקלי]

לפני שלושה ימים סיימה אשתי שתחיה לקרוא את הספר והניחה אותו על השידה. שם הסופר צד את עיני. לינווד ברקלי. לא זכרתי את הספר שקראתי בעבר, אך שם הסופר היה זכור לי לטוב. לשמחתי אני מתעד חלק ממה שאני קורא – את החלק שאני רוצה לזכור. חיפוש קצר בתרבות הפנאי מביא אותי לרשימה שכתבתי בתחילת 2009 על הספר בלי לומר שלום.

אני רוצה לקרוא את הספר, מתי צריך להחזיר אותו לספריה? –עד סוף החודש -מצויין. אני קורא בימים אלה את התופת, החלק הראשון של הקומדיה האלהית של דנטה. ה”קומדיה” אינה קלה לעיכול, לא תזיק לי הפוגה קצרה. כך קורה שאני מתחיל לקרוא את הספר בלתי צפוי, וכמו קודמו הוא איננו מרפה, ואני רץ מפרק לפרק, ומפסיד שינה כדי לסיים אותו – ממש כמו אז.

גיבורת הספר היא קישה ציילון, “רואה בנסתר ומגלה נשמות אבודות”. אותה קישה שהייתה דמות משנית בספר בלי לומר שלום, הופכת כאן לדמות המובילה. בין פרקי הספר משתרבבים איזכורים מעלילות הספר ההוא, כאילו זה מובן מאליו שקראנו אותו. אמנם קראתי, אך פרטי הספר שקראתי לפני חמש שנים במהלך יממה אחת אינם מקובעים בראשי, אלא מזדחלים חזרה עם כל רמז שניתן.

הספר עמוס בתהפוכות, יש בו לא מעט נוכלות ונוכלים שאיכשהו די מתחבבים עלי. הפרקים קצרים, כך שניתן להניח את הספר כל מספר דקות, אלא שדווקא הידיעה שיש נקודת יציאה בעוד מספר דקות מושכת אותי מפרק לפרק. כל פרק זורק אותנו לפיתול אחר בעלילה שמהווה המשך למשהו שקרה לפני מספר פרקים, וממש כמו בבלי לומר שלום, הפתעה רודפת הפתעה וכל פעם שנדמה שהבנתי מה קורה, באה הפתעה נוספת שהופכת את הקערה על פיה.

קישה, שהיא נוכלת מקצועית, נקלעת במסלול רדיפת הבצע שלה להרפתקה שגוררת אותה מ”חקירת” היעלמות, ואולי אפילו רצח, ישר למרכז העלילה וכובלת אותה עמוק בסיפור המעשה. היא יודעת לתמרן אנשים לכיוונים שרצויים לה, אך ההתרחשויות רצות בקצב מהיר משלה, וגורמות לה להגיב במקום להוביל. בלשית המשטרה רונה וודמור, שגם אותה הכרנו בעבר, ניחנה בחושים חדים לא פחות מאלה של קישה והן מנהלות ביניהן קרב של אחיזות עיניים וניחושים, ומתמרנות זו את זו מצד לצד.

עוד סיפור מרתק ומסתורי של לינווד ברקלי, שטס בקצב רצחני תרתי משמע מהפתעה להפתעה.

הוצאת מודן, 2014, 238 עמודים

בשולי הדברים – כפי שאתם כבר יודעים, חוויותי משתרבבות לא פעם זו לתוך זו. ממש בימים אלה אני צופה בעונה הראשונה של זגורי אימפריה, וכך קישה ציילון לובשת בראשי את דמותה של ליזי. אגב – גם בקריאת הקומדיה האלהית משתרבבים לי פה ושם קטעי זגורי. כנראה יש קשר בין העיסוקים בקללות, במוות ובשכר ועונש בכל המיתולוגיות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: