חווית תיאטרון אדיפלית

ג'ייסון דנינו הולט גאון. או מטורף. בעצם, שניהם – זהו זה.

ג'ייסון דנינו הולט גאון ומגי אזרזר - אדיפליתהוא יצר עבורנו חווית תיאטרון שנשענת על מגוון רחב של יצירות מתחומים שונים, ולקח את כל הרעיונות לפינת הפנטזיות שלו. צריך בשביל זה הרבה מאוד אומץ, ויותר מכך – אמונה בכך שיש מי שיהיה מוכן להפתח לקבל הכל ללא סינון. אלא שאין דבר כזה – כולנו רואים הכל דרך עולם החוויות הפרטי שלנו. ג'ייסון יודע את זה, ומנתב את האסוציאציות שלנו למקום שנראה לו מתאים. מאחר שלכל אחת ואחד מהיושבים בקהל יש מרחב אסוציאציות מעט שונה, אנשים שונים רואים בהצגה הדגשים שונים. מהו, למשל, האיבר עליו לא הייתם מוותרים? זה שניקורו הוא העונש העצמי החזק מכל? אדיפוס המיתולוגי, כשקלט את מה שעשה, העניש את עצמו בניקור עיניו – שלא יוכל לראות יותר. אדיפוס דנינו הולט מנקר גם כן את החשוב לו מכל. הרי לא ציפיתם כאן לספוילרים – אבל בודאי כבר ניחשתם. והכל כאן גדול מאוד, חזותי מאוד, חי, נושם ובועט, רוקד – כמעט עף, ומפעיל את כל עולם החוויות הפרטי של כולנו.

ליבי וגיל ראו לאחרונה את אדיפלית וחזרו נלהבים ודי מבולבלים מעומס החוויות. ליבי אמרה שהיא רוצה לכתוב כאן על ההצגה פעם, ועוד פעם. לקח לה מספר ימים לגבש את כל מה שהשתולל בראשה בעקבות ההצגה לכלל פוסט בבלוג. כבר כשהגהתי, לבקשתה, את מה שכתבה לבלוג, החלטתי, באיחור רב מאוד, שהגיע הזמן לראות כבר את ההצגה. יש לי כלפי ההצגה אפילו חובה מוסרית, אבל לזה נגיע מאוחר יותר.

אשתי מקבלת היום את מצבור בחינות הבגרות הראשון לבדיקה – עומס. אני שרוי בעומס רב בעבודה מזה זמן ניכר. מסע מביתנו בחיפה לתל-אביב בזמן זה נראה לא לעניין, אבל היום בכל זאת יום מיוחד. לפני שלושים ושש שנים מיסדנו לנו – אשתי שתחיה ואני – משפחה. זה היה הליך די פשוט, שכן איננו חולקים מגדר. המשפחה שלנו גדלה בינתיים, והיום אנחנו ארבעה אנשים שאוהבים את העולם. ביתנו, ליבי, הכריזה כבר בראש חוצות שאין גבולות מגדריים לאהבתה – נקודה. אני שואל את אשתי בהיסוס מה, אם היא נכונה לצאת לסיבוב ברכבת לראות את אדיפלית בנחמני. היא לא קראה עדיין את חוויויתיה ליבי בהצגה אדיפלית, אבל הייתה עדה לשיחותינו בנושא ולתגובתי ממה שקראתי. תן לי לחשוב על זה. כעבור שעתיים היא מתקשרת להגיד לי לרכוש כרטיסים. מגיע לנו – כך היא אומרת – וכמנהגה, גם צודקת.

אנחנו נכנסים לתיאטרון נחמני ומייד צדים את עיני שני קיפודי זהב. אבל לאדיפלית יש שלושה קיפודים, אני אומר, נכחתי בטקס כשהן זכו בקיפודיהן. מבט נוסף מבהיר לי שהקיפודים המוצגים שייכים בכלל להצגה אחרת. ברחבת הכניסה שני זוגות נשים. הקדמנו מעט. הנה בא עוד זוג נשים, ועוד זוג, וזוג גברים. אני שם לב שאנחנו בינתיים הזוג ה"מעורב" היחיד. כעבור זמן מה מגיע זוג מעורב נוסף, אפילו מעורב מאיתנו – הגבר בהיר והאישה שחומה. מפה לשם, הרחבה מתמלאת. אנחנו מתישבים במקומותינו במרכז השורה השניה ואני כבר מוקסם מהתפאורה שעיצבה שוש גרוס. הבמה מוקפת עמדות הלבשה עם מראות ומתלים עמוסים בתלבושות. אחורי הקלעים נדדו אל תוך הבמה. כשתתחיל ההצגה אבין שאנחנו בעצם באולפן טלוויזיה שאחוריו גלויים בפנינו.

אחורי הקלעים נדדו אל תוך הבמה

בפתח ההצגה פונה אלינו הבמאי, ג'ייסון דנינו הולט, ומסביר תיאטרון. ליבי כבר כתבה כאן על זה ואינני מעוניין להרחיב את מה שכבר נאמר. מנולה מנצ'יליאטי (איליה גרוס, זוכת פרס "קיפוד הזהב" לשחקנית בתפקיד ראשי) עוסקת בהכנות לקראת תכנית האירוח שלה ומכאן והלאה אנחנו מפליגים איתה ועם מגוון דמויות מוקצנות לכיוונים שונים. שלוש שחקניות ושני שחקנים מציגים בפנינו תשע דמויות, ואלמלא ראינו אותם מחליפים צורה על הבמה מול עינינו, היינו מתקשים לנחש מי הוא מי ומי היא מה, ובכלל. גם ההפרדה שלי בין שחקניות לבין שחקנים מלאכותית משהו, שכן אין כל קשר בין המגדר של האמניות\ים לבין דמויותיהן\ם. נעמה אמית היא גם אמיליה וגם קיסי. מגי אזרזר, זוכת פרס "קיפוד הזהב" לשחקנית בתפקיד המשנה, היא עוזרת הבית סלבדורה – חתולת סקס עטורת פירות, וגם הסוכן של מנולה, ערס בחליפה. מדהים לראות איך פניה של סלבדורה הופכים לפני הסוכן תוך החלפת הבגדים, ואיך הופכים פניה של מנולה לפני ההומלס "פויה" זקור הלסת.

שלוש שחקניות ושני שחקנים מציגים בפנינו תשע דמויות

בין הדמויות, כאילו הייתה חלק מהרקע, מרחפת בחלל האולפן המאפרת המעופפת, שמעלה בי אסוציאציות מהעולם של פיטר פן, הנסיך הקטן וטינקר בל. ידידיה ויטל מציג דמות תמימה למראה, עמוסת תשוקות שמבטאות את עצמן, כאילו מבלי משים, בהתנהגויות מפתיעות, מתפרצות ומתכנסות, כמעין חלום. תוך כדי מעוף הופכת נטליה המאפרת לבעלה של מנולה, שאיננו מוצא את עצמו בסבך הפרטי שלו. אני מאוד מתלהב מהתפקיד הנכבד של התלבושות בעיצוב הדמויות. בטקס קיפוד הזהב דאשתקד זכיתי, כנציג הקהל, להעניק לשירה וייז את פרס הקיפוד לעיצוב תלבושות לשנת 2013 על תלבושות ההצגה אדיפלית. כלומר, הייתי הדייל\ת שפותח\ת את המעטפה להכרזת שם הזוכה. הזוכה, אגב, לא נכחה בטקס, כך שלא את היד שעיצבה את התלבושות לחצתי. מאז אני יודע שיש לי חוב מוסרי, בעיקר כלפי עצמי, לראות את ההצגה. התאורה שעיצבה עדי שימרוני מנווטת היטב את עינינו, בעת חילופי הזמנים, המקומות והדמויות. את נושא שלוש האחדויות ליבי הזכירה כבר, לכן אינני מוצא טעם לדוש במה שכבר נאמר אלא להשלים את חוויויתי.

לקראת סוף ההצגה, הופכת תוכנית האירוח של מנולה מנצ'יליאטי לתוכניתה של ביתה קיסי. זוהי תוכנית מהסוג של "מעשים טובים והגשמת חלומות" דוגמת 'ראשון בבידור'. קיסי מזמינה מישהו מהקהל אל הבמה, כמקובל, וזה שולף מבין מבושיו קופסא ובה טבעת. בחירת ליבו המופתעת נקראת גם היא לבמה ונענית להצעת הנישואין, וכולם שמחים ממש כמו בתוכניות האירוח. מאורע זה, כך מסתבר, איננו חלק מההצגה, אך הוא משתבץ נהדר בתכנית האירוח.

מה שנותר הוא ללחוץ כאן לקריאת חוויותיה של ליבי, וגם כאן כדי לבדוק מתי ההצגה הבאה.

הצגה כיפית, בלתי צפויה, מפתיעה, מצחיקה, ובין לבין מאוד שנונה ובועטת בצורה מושכלת בכל המוסכמות. חוויה ענקית שתדבר אל כולם, אם כי לא בהכרח באותה שפה, כי כששוברים את המוסכמות – הבריות רואות את התנפצות המוסכמות של עצמן כאילו היו משמעותיות יותר.

כתיבה ובימוי : ג'ייסון דנינו הולט
תלבושות :
שירה וייז
תאורה : עדי שימרוני
תפאורה : שוש גרוס ישראלי
מוזיקה : גל לב , דיקלה
הפקה : לירון דן
נ. הצגה : הגר כהן
צילום : דניאל קמינסקי
עיצוב גרפי : מתן שליטא
ניהול הצגה : הגר כהן

שחקנים יוצרים :
– ידידיה ויטל
– נעמה אמית
מגי אזרזר
איליה גרוס
– ג'ייסון דנינו הולט

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: