זוג פתוח בתיאטרון חיפה

imageדי במונולוג הספות-מפות-טיפות של לירית בלבן כדי לצחוק מכל הלב, ועם המונולוג הטלפוני והדיאלוגים עם הפן זו חגיגת צחוק קליל מהנה ומעורר ממחשבה.

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140. אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא, אם לא, הפסדתם כרגיל, וכרגיל אינכם יודעים.

רשום ביומן שיש לנו הערב הצגה, אך שמה אינננו רשום. איננו מוצאים את חוברת המנויים וגם באתר תיאטרון חיפה איננו מצליחים למצוא את תוכנית המנויים שלנו. רק כשמגיע המסרון מהתיאטרון אנחנו מגלים שההצגה שנראה נקראת 'זוג פתוח'. המחשבה הראשונה שעולה בדעתי היא שאין לי כח לקומדיה דלוחה וסקסיסטית מהסוג שייבא לנו התיאטרון מבית ליסין זה לא מכבר. בדף ההצגה באתר מוצג תקציר שאיננו מצליח להעלות את רמת הציפיות שלי. כך אני יושב בעבודה ושוכח לגמרי מההצגה עד שמגיע הטלפון מאשתי שתחיה. אני נחפז לצאת, ומרוב חיפזון אנחנו מקדימים מעט להגיע, ממש שלא כמנהגנו, אלא ששוער החניון שאיננו מכיר בכרטיסי החניה שקיבלנו מהתיאטרון גורם לנו שוב להכנס ברגע האחרון. למה אני מספר את כל זה? – כי גם ההגעה והכניסה לתיאטרון היא חלק מהחוויה, והפרעה מטופשת מעין זו מחבלת מאוד בחוויה התיאטרונית שבאה בעקבותיה – חבל.

בכניסה לתיאטרון אני רוכש תוכניה שממנה אני לומד שההצגה נכתבה על ידי דריו פו ופרנקה רמה ותורגמה על ידי אלי ביז'אווי. רמת הציפיות עולה. האולם רועש במיוחד. שכנינו מכל הכיוונים אינם אלה שאנו רואים בדרך כלל בסדרת המנויים שלנו. מתוך השיחות הקולניות בקהל אנו מבינים שמדובר בועד עובדים מסויים שמילא את האולם בקהל רעשני שאיננו חושב שתחילת ההצגה מרמזת שכדאי להפסיק לדבר בלחישה רמה.

בפינת הבמה מופיע פז מגן עם מגבעת וגיטרה ומזמר לנו שהגיע הזמן לכבות מכשירים רעשניים ומאירים, ומפרט את כל ההפרעות בשיר פתיחה נחמד ומהנה. כולנו מוחאים כפיים והקהל ממשיך לדבר ולהשתעשע בסלולרי כאילו השיר היה אירוע נחמד שאיננו נוגע לו.

ההצגה מתחילה. לירית בלבן ושרון אלכסנדר עולים משני צידי הבמה בצעדי ריקוד. בשלב זה הם עדיין זוג פתוח רק מכיוון אחד. כלומר הבעל בוגד והאישה מאיימת להתאבד. נשמע פשטני, ובכל זאת מלא תבונה ומחשבה ויותר מכל – מצחיק. הם מדברים אלינו – לקהל, אנחנו חלק מהסיטואציה, וכשהם מדברים ביניהם, הם מתייחסים לכך שגם אנחנו שומעים. אני אוהב את זה. מידי פעם הדמויות מזכירות זו לזו שהן דמויות במחזה, וגם את זה אני אוהב. הומור תיאטרוני עצמי, שמרחיב את גבולות ההצגה כך שהיא מביטה על עצמה כאילו מהצד – חביב עלי מאוד.

דף ההצגה באתר תיאטרון חיפהשרון אלכסנדר מגיש לנו את הגבר הבוגדני והרכושני כאחד בכל תהפוכותיו. לירון בלבן מציגה את האישה הנבגדת האובדנית בוירטואוזיות צרופה – מצחיקה ומעוררת רחמים בעת ובעונה אחת. הסחבה הנרמסת הופכת לנגד עינינו למלכה. בכל המצבים יש בה הכל מהכל ואני פשוט מתמוגג. כפי שאמרתי כבר בפתח הדברים, יש לה מספר מונולוגים פשוט קורעים מצחוק. אין ספק שתרומת כל היוצרים, מחזאים-מתרגם-במאי, לאותם מונולוגים רבה, אך בסופו של דבר מה שאנחנו רואים על הבמה נובע בראש ובראשונה מכשרונה השופע של לירית בלבן.

התפאורה היא בית שמונח על במה מעל הבמה. הבית צופן בתוכו של מיני חלקי תפאורה שנשלפים מקירותיו, והבמה נוטה בשיפוע מצד לצד כאילו להבהיר לנו מי למעלה ומי למטה בחלק זה של ההצגה. נראה לי שהמאמץ המוגזם בהעמסת התפאורה בגימיקים איננו תורם להצגה, מבחינתי הגימיקים האלה מיותרים לחלוטין. אבל זו דעתי בלבד.

דף ההצגה באתר תיאטרון חיפה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: