איך אפשר שלא להתאהב עם ניחוחות בירה וקבב בשוק הטורקי בחיפה

האתר של עירית החיפה מבשר לנו על שלל אירועי החג שמתחרים על תשומת ליבנו והכל בחינם. אנחנו מחליטים בספונטניות לבחור בהופעת הלהקה ג'יין בורדו בשוק הטורקי. האזנה לשיר או שניים ביוטיוב מגלה לי שאני בעצם מכיר את שירי הלהקה שהייתה לאחרונה לחביבת הפלייליסט של גלגל"צ. בפעם האחרונה שהגעתי לשוק הטורקי בעקבות הודעת אתר העיריה על שוק יום שישי, לא מצאתי שם אפילו חתול שמחפש שאריות, אלא שאז היה מזג האויר שרבי ואביך, ואילו היום רוחות סתיו קלות מנשבות פה ושם.

מגיעים לכיכר פריז בשמונה וחצי בערב ומוצאים את כל החנויות פתוחות והככר הומה אנשים. המקום שהיה פעם מעוז החומוס נשלט על ידי קופיקס וקופיז שהפכו לבתי קפה של ממש עם שולחנות שפולשים לכל הרחבות ותורי ענק של אנשים צמאים ורעבים לכל דבר בחמישקל.

ממשיכים לתוך השוק המתקרא על ידי העיריה בשם 'מתחם 21' ומגלים שהשוק דחוס היטב בהמון אדם – הרבה מאוד נוער, צעירים, הורים עם ילדים וטף, ולא מעט ראשים מלבינים ומקריחים. נראה שנפלאות השוק שהבטיחה העיריה, בשילוב ג'יין בורדו, פיתו רבים מאוד לנטוש את הספה ולצאת השוקה.

ברחובות המזרח והמערב שקרויים בימינו דוברין ונתן משתרע שוק "עתיקות" ויד שניה, וברחוב המרכז הקרוי גם משה אהרון הבמה המרכזית עליה תופיע עוד מעט ג'יין בורדו. הקהל מתגודד בכל איזורי השוק עם כוסות בירה. חנות הבורקס הטורקי – ממש מול הבמה עמוסה בבולסי בורקס עם ביצה קשה וממולם – לצד הבמה – משתרך תור ענק לפני "יעקב קבב". חגיגת הריחות מציפה את המתחם. שוק העתיקות מרתק במגוון המוצגים והאנשים שולחים ידיהם אל המלבושים ונראה שאפילו רוכשים לא מעט מהם.

בשעה תשע, בדיוק מעורר השתאות, שומעים את הצליל הראשון של ההופעה. אנחנו דחוסים בין המוני באי השוק במערב רחוב הדקל הקרוי היום בשם קהילת סלוניקי – שם שממש מתאים לדוכנים שאיכלסו אותו כאשר היה עדיין שוק פעיל. מפלסים את דרכנו לצלילי ג'יין בורדו לכיוון הבמה ומוצאים את עצמנו בשערי הבורקס הטורקי. מכאן אפשר לראות את ג'יין בורדו מבעד לאות ט' של הבורקס הטורקי.

הצליל של ג'יין בורדו הוא מעין קאנטרי עברי מתקתק שמזכיר את השירים שאהבנו פעם. שירה נקייה ויפה בליווי אקוסטי. חשבנו שהצליל הזה כבר עבר לבלי שוב, ולפתע אנחנו מגלים שהוא ערב לדור הנערות והנערים שגודשים את חזית הבמה. ההופעה נמשכת ואיתה ההמולה. אנחנו נודדים ממקום למקום ומגלים שהמקום בו הלהקה נשמעת הכי טוב הוא דווקא מאחורי הבמה. איננו לבד – רבים גילו כבר את זה. נערה שעוברת בקרבתנו מציינת שזה סגנון חדש לגמרי וגורמת לי להרגיש מאוד "חדש". מאחור אמנם שומעים, אבל לא כל-כך רואים. שבים לחזית הבמה, הבורקס, הקבב והבירה. מישהו מטפס על המרזב ומתיישב על אדן הקומה הראשונה ממש בקרבת המרפסות של דירות בתי השוק שקמו לתחיה.

ההופעה לקראת סיום. ירידה לצורך עלייה. הקהל דורש עוד ומקבל את All you need is love של החיפושיות עם שיתוף של כל הקהל שמגיב במלוא פה. דורון טלמון מציינת בהתלהבות שאנחנו קהל מצויין. זהו – נגמר.

יוצאים חזרה דרך חורבות רחוב נתנזון המשתפץ לכיוון כיכר פריז שעדיין הומה אדם ממש כמו באמצע היום. בדרך החוצה פוגשים באחד מדוכני העתיקות מרצדס שהמוכר טוען שאיננה נוסעת – נראה לי שגם להדפסה היא כבר לא תצלח. פה ושם רואים כוסות בירה נטושות, אך עיקר האשפה מרוכזת בפחים – מאוד שונה ממזה שראינו בעכו לפני יומיים.

כיף לראות את עירנו חיה, נושמת, שרה, שותה ואוכלת בחמישקל עד אמצע הלילה – אולי בכל זאת משהו מתעורר אצלנו בחיפה.
חג שמח!