חיזור גורלי – הבימה בחיפה

היום 21 באוקטובר 2015 – מכונית החזרה לעתיד שעזבה את מסך הקולנוע ב 1989 נוחתת במחוזותינו; הנביא ביביהו, שהתמחה בניבוי העבר, מגלה לנו שהיטלר מעולם לא קם עלינו לכלותנו, זה בכלל היה המופתי הירושלמי; ואנחנו הולכים לראות את ההצגה חיזור גורלי, שמבוססת על סרט מצליח מ 1987. רבותי ההיסטוריה חוזרת.תוכנית ההצגה חיזור גורלי באתר הבימה

אנשים שמודעים לחיבתי העזה לתיאטרון שואלים אותי לא פעם מה מצאתי בו – בתיאטרון – בימים שהקולנוע יכול לעשות ניסים ונפלאות. אלה ששאלתם כנה, מקבלים ממני תילי תילים של הסברים, תוך שאני נזהר לא להלאות. ובכן, הקולנע אכן מופלא בדרכו, ולתיאטרון קסם מסוג אחר. כשאני שומע על המחזת סרט, אני נרתע מעט. הצגה נולדת ממחזה או מעיבוד של סיפור לכלל מחזה. עיבוד של תסריט לבמה עלול לנוון את כל הטוב מהתסריט, ולאלץ אותו להכנע למגבלות הבמה בלי להעשיר אותו בסגולות ההצגה החיה.

ה"פּוֹאֶטִיקָה" של אריסטו מגדירה את כללי התיאטרון הקלאסי שעיקרם שלוש האחדויות – המקום, הזמן והעלילה. זה כמובן שייך לעבר, בינתיים התרחבו מאוד גבולות התיאטרון וה"אחר" הוא זה שעושה את התיאטרון בן ימינו, בזמננו למיוחד. סרט קולנע איננו מוגבל ביכולתו לנוע במהירות מ"לוקיישן" למשנהו וחזרה ולהתנודד ללא לאות בין הזמנים. כל זה בא להסביר מדוע אני מסוייג קמעה מהצגות שהתגלגלו אל הבמה כמיחזור של סרטים מצליחים.

לפני ארבע שנים הלכנו לראות את ההצגה שחק אותה סם. בדרך לאותה הצגה, עלתה במוחי המחשבה שזוהי הזמנה למפח נפש. אני אשווה כל הזמן את ההצגה לסרט, והנוסטלגיה תנצח. בסופו של דבר זו הייתה הצגת תיאטרון מעולה ללא כל רמז לעברה הקולנועי.

בדרכנו להצגה חיזור גורלי, שאנחנו מקבלים במסגרת המנוי לתיאטרון חיפה, אני מנמיך ציפיות לרמה שממנה קשה מאוד ליפול. אני אמנם משתוקק שההצגה תפתיע אותי לטובה, ובכל זאת בא לתיאטרון ללא ציפיות, ולאכזבתי – ההצגה עומדת בציפיותי. בטרם מתחילה ההצגה אני מציין באזני שתחיה, שעל הבמה מונחת במה נוספת שמגביהה אותה בכשלושים סנטימטר. אני שמח שאנחנו יושבים בשורה תשע שממנה ניתן לראות את משטח הבמה גם לאחר ההגבהה. הקרובים יותר לבמה לא יזכו לראות את הבמה עצמה. ההגבהה ומבנה התפאורה מרמזים על קיומם של התקנים להזזת הבמה.

ההצגה מתחילה. אקי אבני עולה ומתחיל לספר את סיפורו. יש בהצגה מְסַפֵּר שמשלים את מה שאיננו רואים על הבמה. המחזה נכתב על יד ג'יימס דירדן – התסריטאי של הסרט המקורי. המְסַפֵּר הוא הפתרון הבימתי של היוצר עצמו. קולו של אקי אבני מוגבר לעצמה חזקה במיוחד שבוקעת מהרמקולים שאינם דווקא במקום בו הוא נמצא – חוויה בהחלט קולנועית. גם המוסיקה שחיבר אורי וידיסלבסקי להצגה היא קולנועית מאוד באופיה ומתאימה היטב לרוח ההצגה שנועדה ככל הנראה לתת תחושת קולנע.

הבמה מסתובבת כצפוי ללא לאות, ומחליפה בין אזורי ההתרחשות בקצב קולנועי. זמן הסיבוב של הבמה ממצב למצב ממולא בסיפורי דן גאלאגר – השחקן אקי אבני – שממלא, כאמור, גם את תפקיד המְסַפֵּר. התפאורה והתאורה דינאמיות מאוד, ובמהלך הסיבוב עוללים ויורדים חלקים מהתפאורה, ולפעמים אנו רואים התרחשות שמשלבת שני אזורים בעת ובעונה אחת. הסאונד של קולות השחקנים ומוסיקת ההצגה מרחיקים אותי מחווית התיאטרון למעין נסיון להתחרות בחוויה קולנועית בתנאים של "לא כוחות". אני מעט מאוכזב – קיויתי להצגת תיאטרון ואילו מה שאנחנו רואים הוא לכל היותר מיחזור גורלי שמנסה להתחרות עם הסרט שהיה טוב ממנה לאין שעור.

אסנת פישמן מדהימה בתפקיד אלכס פורסט. היא משחקת את הפאם פאטאל המחזרת החושנית בצורה מרגשת במידה וללא הסחפות מיותרת למלודרמטיות. מרבית הדמויות האחרות צעקניות מידי לטעמי, ובדרך כלל ללא צידוק. הצעקנות מונעת את התפתחות הרגש ואיננה מייצגת מועקה, כעס או חוסר אונים, סתם צעקנות – חבל. באופן כללי, ההצגה משאירה אותי, ולא רק אותי, אדיש למדי. זכור לי שהסרט היה מותח, מרגש, מקומם ולפעמים אף מפחיד – בהצגה אינני חש בכל רמז לרגשות אלה. בתמונת הארנבת שבסיר, מכסה הסיר מתנודד מצד לצד ופולט אדים לסירוגין, וכך הקטע שאמור להיות מזעזע הופך לפארודיה מביכה על זכרונותי מהסרט. גם קטעי הכאילו סקס מביכים למדי בנסיונותיהם הפאתטיים להציג משהו מבלי להציגו בליווי קולות והקרנות שנועדו להשלים תמונה מרומזת מפורשת למדי. החוויה שלי מקטע זה ומהקטעים האחרים שבהם נעשה שימוש בהקרנת קטעי וידאו על התפאורות, פסטיגלית משהו. הבמאי פותר את הדברים שקשה להעלות על הבמה באמצעים פשטניים מידי לטעמי.

הגעתי להצגה, כאמור, ללא ציפיות ובכל זאת התאכזבתי מכך שההצגה עמדה בחוסר הציפיות. אז אם אתם חפצים לראות את חיזור גורלי – המלצתי היא לוותר על ההצגה ולשוב אל הסרט הישן והטוב.

תסריט ועיבודו למחזה: ג'יימס דירדן

תרגום: עידו ריקלין
בימוי: משה קפטן
עיצוב תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: אורן דר
מוסיקה: אורי וידיסלבסקי
עיצוב וידיאו: גיא מרום
תנועה: שרון גל
עיצוב תאורה: מאיר אלון

משתתפים:
דן גאלאגר – אקי אבני
אלכס פורסט – אסנת פישמן
קייט גאלאגר, אשתו של דן – ריקי בליך
ג'ימי, חבר של דן – אורי הוכמן
ג'ואן, אמה של קייט – רזיה ישראלי
אלן, בתם של דן וקייט –
רומי אבירם/סשה בזרוקוב/יובל קרוצנצ'קי
מרתה, מזכירתו/סוכנת נדל"ן – הילה שלו
מפקח משנה בריידי – עמוס בוארון
שוטר – שפי מרציאנו
מלצר/שוטר/שליח פרחים – דורון עמית

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: