לא רק חנהל'ה התבלבלה מנתן אלתרמן במאתיים

בנק ישראל הכריז שבימים אלה נכנס לתוקפו השטר החדש בסך 200 ש"ח שיופץ לציבור החל ביום רביעי, 23.12.15.

זמן רב אני מחכה להופעת השטרות החדשים שנושאים את דיוקנאות נתן אלתרמן ולאה גולדברג. הכרזות מוקדמות סיפרו לנו שעל השטר עם דיוקן המשורר נתן אלתרמן, נוכל לקרוא את מילות השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ', אחד משירי האהבה האהובים עלי במיוחד, זה עם הכוכבים ועם הירח הלוהט כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת.

הנה מגיע השטר הֶחָדָשׁ וַאֲנִי קורא בו מילים של שיר אהבה אחר לגמרי 'אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.'. אני תוהה מה קרה ל'פגישה לאין קץ' – קיבלנו את השטר בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

קריאה מדוקדקת של פרסומי מחלקת המטבע של בנק ישראל מבהירה לי שמילים פשוטות כמו אלה של השיר הלאומי שיר בוקר, יכול לקרוא כל אחד, אך כדי לקרוא מילים של שיר אהבה מורכב יותר צריך להתאמץ – חשיפה של כל אוחזי השטרות לשיר עמום ועתיר פרשנויות עלולה להסיח את דעתם בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת.

 200 שקלים חדשים - נתן אלתרמן

אז איפה בכל זאת השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ'? אם תבחנו את השטר בזכוכית מגדלת, תגלו אותיות זערוריות שזולגות מזוית עינו הימנית של המשורר ונפרשות לכיוון כתפיו. ככה זה – בשביל תרבות צריך להתאמץ.

כשרות לציבור שקרא עד כאן, החלטתי להגיש את מילות השיר בגודל קריא.
הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ

נתן אלתרמן

כִי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

לַסְּפָרִים רַק אַתְּ הַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת.
פִּתְאֹמִית לָעַד! עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת,
עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁוֹתֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל,
תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאֲלֻמּוֹת.

אַל תִּתְחַנְּנִי אֶל הַנְּסוֹגִים מִגֶּשֶת.
לְבַדִּי אֶהְיֶה בְּאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ.
תְּפִילָּתִי דָבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת,
תְּפִילָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ!

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל,
בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִּים,
אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִךְ,
מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִימּוּקִים.

טוֹב שֶׁאֶת לִבֵּנוּ עוֹד יָדֵךְ לוכֶדֶת,
אַל תְּרַחֲמִיהוּ בְּעָיְפו לָרוּץ,
אַל תַּנִּיחִי לוֹ שֶׁיַאֲפִיל כְּחֶדֶר,
בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

שָׁם לוֹהֵט יָרֵח כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת,
שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים,
שָׁם שִׁקְמָה תַפִּיל עָנָף לִי כְּמִטְפַּחַת
וַאֲנִי   אֶקֹּד לָה    וְאָרִים.

וַאֲנִי יוֹדֵע כִּי לְקוֹל הַתֹּף
בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת,
יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ-רֹאשׁ לִקְטֹף
אֶת חִיוּכֵנוּ זֶה מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת.

פגישה לאין קץ

בשיחת רשת נאמר 'מישהו עובד מאוד קשה לבלבל אותנו בצבעים של ה 20 , 50 ו 200' וכן 'האמת שהשיר המתאים ביותר הוא "חנהלה התבלבלה".. כן, גם זה אלתרמן… אבל אולי באמת דאגו לציבור, שמא יתבלבל גם הוא בין השטרות.'

השיחה, מהבלבול בין השטרות אל הבלבול בדבר מחבר השיר "חנהל’ה התבלבלה" מדליקה לי את ניצוץ גלגולו של ניגון ואני מחליט לכתוב על כך לקטגוריה גלגולו של ניגון בתרבות הפנאי.

חנהל'ה התבלבלה

השיר חנהל'ה התבלבלה הוא שיר על בלבול… שבלבל את כולם. השיר מיוחס בהרבה מאוד מקומות לנתן אלתרמן אך הוא בעצם "גרסה עממית", שלא לומר פארודיה, על השיר הסטירי הוא והיא על הגג אותו כתב אלתרמן לעדלאידע תרצ"ד [1934]. השיר נכתב ללחן חסידי ששמע אלתרמן בבית אביו, לחן שהתגלגל לידישפיל ושימש לשירה היתולית במספר הֶגְוֵנים שמרביתם עוסקים בסוגים שונים של בלבול.

השיר הוא דואט של זוג פְּרוֹבִינְצְיָאלִים, יְהוּדָה וחַוָּה'לֶה מעפולה, שמתגנדרים עם "דָּג מָלוּחַ" ושִׂמְלַת שַׁבָּת לקראת הנסיעה לקרנבל בעיר הגדולה שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע! הנה הדואט הוא והיא על הגג בביצוע ציפי שביט ובומבה צור – ההקלטה היא מתוך המופע "קונגרס הצחוק הציוני הראשון" משנת 1972. אפילו ביוטיוב כתוב ששם השיר "חנהל'ה התבלבלה" למרות שהמילים הן של הוא והיא על הגג שכתב נתן אלתרמן – הבלבול חוגג מכל עבר, לא רק חנהל'ה התבלבלה.

הוא והיא על הגגהוא והיא על הגג

מילים: נתן אלתרמן

הוּא:
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד,
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי.
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי.

הִיא:
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד,
אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד!
יְהוּדָה הַגִּידָה נָא,
שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה,
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.

הוּא:
חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי
מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה…
בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי
בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה!

הִיא:
אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל,
כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל
לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל…
אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא,
אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה,
אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה!

הוּא:
כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר,
הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה…
אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה
אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה.

הִיא:
יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר,
אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר,
לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר…
הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג,
אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק
שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק.

הוּא:
הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת
זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא!
אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת,
וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ!

הִיא:
יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם –
הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם,
הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם…
וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ
וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ…
פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ.

הוּא:
אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ,
אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ…
אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ
אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ.

הִיא:
אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים,
גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים,
אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים!
הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה
וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה,
שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע!

לימים הניגון החסידי, שעשה את כל הדרך ממזרח אירופה, הִתְמָּזְרֵחַ והפך להיות זמר מזרחי לכל דבר, ומשהתמזרחה הנעימה התמזרחו גם המילים. פרופסור אדוין סרוסי, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק במוסיקה יהודית תוך שימת דגש על מסורות צפון אפריקאיות ואלו של מזרח אגן הים התיכון וכן במוסיקה פופולארית ישראלית, כותב כך:

'השיר נהפך ל"שיר עם" והתגלגל בפי זמרים חובבים במסיבות וב"קומזיצים", במסגרות אזרחיות וצבאיות, כשזהות המחבר הלכה והיטשטשה. בינתיים חיבר סופר אלמוני מלים אלטרנטיביות למלותיו של אלתרמן, כאשר רק הפתיחה המקורית נשתמרה, עם שיבושים אחדים. הטקסט החדש היה בעל אופי סוריאליסטי, ובו מאצ'ו (מזרחי?) החפץ בבן זכר מאשתו החדשה מנסה להשפיע על המציאות בכוח המלים.'

צלילי העוד

השיר חנהל'ה התבלבלה התפרסם בפיהם של הלהקות צלילי העוד וצלילי הכרם ששרשרו אותו עם שיר השירים פרק ב' פסוק ד': 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי'.

השיר הפך ללהיט חפלות גורף בכל שכבות העם בהרבה מאוד גרסאות כיסוי – דקלון וחיים משה, גלעד שגב, צמד רעים, יזהר כהן, רבקה מיכאלי וחנן יובל ועוד. השיר קיבל אפילו גרסה פאנקית בפי להקת קילר הלוהטת.

קילר התבלבלה

חמש מהגרסאות הרבות של השיר מצוטטות בזמרשת וגירסה נוספת – הֶלְחֵם של כמה מהגרסאות משורשר עם 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן' קיים בשירונט. ניכר שהגרסאות אינן מפרי עטו של נתן אלתרמן – הן מכילות משחקי לשון ותחביר שאינם אופייניים לנתן אלתרמן.

שני דברים גרמו לי לפשפש במקורות השיר ה"מזרחי" חנהל'ה התבלבלה. האחד הוא השם חנהל'ה. ככל הידוע לי אין המזרחים והספרדים, כמוני, מוסיפים את הסיומת היידישאית 'לֶה' לשמותיהם. השני, שצרם לי אף יותר, הוא הצרוף 'יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת' בשיר מזרחי. בתחילה לא הצלחתי להבין מה למזרחים ולדג מלוח. כשקראתי את הוא והיא על הגג של אלתרמן, הכל הסתדר – הביטוי "דָּג מָלוּחַ" מוכר לי מחמי, עליו השלום, ששפת אימו הייתה יידיש. ערב חתונתי עם בִּתּוֹ שתחייה, אמר שאם אני בא לחתונה שלי בלי "דג מלוח", גם לו מותר.
הכרזת המדינה, תל אביב, 1948 - הצלמניה ©בשפתו של חמי, "דג מלוח" הוא כינוי לעניבה, וכאשר אדם מתגנדר הוא עונד "דג מלוח". דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת הם סמלי מעמד – ראו את תמונות גדולי האומה של אותם ימים, לכולם דג מלוח ולמרביתם קרחת.

הנה מילות השיר משירונט בקיזוז התוספת משיר השירים ובתוספת ניקוד.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה

מֵעֲפוּלָה הֵנָּה בָּאנוּ יַחַד
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
עִם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד
הוֹ אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד
יְהוּדָה הִבְטִיחַ לָהּ
שֶׁתִּשְׁמֹר לה אֱמוּנָה
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה

יֶרַח דְּבַשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ
הֶחָתָן רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֶּן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ
חַנָּה'לֶה אָמְרָה לוֹ בֵּן
זֶה לְגַמְרִי לֹא יָפֶה
לֹא אֹבֶה וְלֹא אֶרְצֶה
אִם תִּרְצֶה בֵּן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לָךְ לְבַד
כִּי חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה וּפְרָט

יוֹם שִׁשִּׁי תרצ"ט פַּרְשַׁת וַיֹּאמֶר
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעֻדָּה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
וּמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר
חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מָה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה
אַךְ הַבַּעַל לֹא זָכַר
כֵּיצַד בָּא לוֹ בֵּן זָכָר
וְלִשְׂמֹחַ מְאֻחָר

אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי
וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּי קַח
הִיא אוֹמֶרֶת זֶה לֹא שֶׁלִּי
וְהוּא אוֹמֵר זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן
וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אָז אוֹתוֹ מִפִּיו נִשְׁאַל
מֵאֵין בָּאת מְנֻוָּל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: