שעה של שקט על הבמה

תמונות מתכנית ההצגה שעה של שקט © ז'ראר אלון ואילן בשור

שעה וחצי של צחוק נעים חופשי משחרר ולא מביך,
ואף לא רגע אחד של שקט
.
ששון גבאי מפגין יכולת קומית מרשימה במחזה מעולה.
ללכת להצגה ולצחוק בכיף.

 

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140.
אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא,
אם לא, הפסדתם כרגיל, וכרגיל אינכם יודעים.

תמונות מתכנית ההצגה שעה של שקט © ז'ראר אלון ואילן בשור

כמנהגנו בהצגות המנוי, אנחנו מגיעים לא מוכנים. אינני מתפנה לעשות "שעורי בית" ואין לי מושג אפילו אם אנחנו הולכים לקומדיה, טרגדיה או כל דבר אחר. במבואת התיאטרון אנשים שותים יין, זה כנראה אירוע מיוחד. אשתי שתחיה מזכירה שעל כרזות הרחוב של העיריה כתוב משהו על בכורה. אני מנסה לרכוש תוכניה ודיילת התוכניות עונה בחינניות שזו הצגה ראשונה ולכן אין עדיין תוכניה. התשובה מטרידה. כבר קרה שהגענו ל"הצגה ראשונה" שקדמה לבכורה, וקיבלנו הצגה בטרם הייתה בשלה לקהל.

על הבמה תפאורה ריאליסטית של דירת מגורים שניכר מקירותיה ששוכן בה אדם שכל מעייניו במוסיקת ג'אז. מנהלת תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, יושבת לפני. זה מעט מרגיע, סביר להניח שלא הייתה מטריחה את עצמה לחזות בחיפה בהצגת הרצה – אולי זו בכל זאת הבכורה, למרות שאת המבקרים אינני רואה באולם.

ששון גבאי עולה לבמה בדמות מישל וכולו התלהבות מתקליט ג'אז נדיר שאותו הוא מחפש שנים והיום, לגמרי במקרה, נפל עותק של התקליט סוף סוף לידיו. עכשיו הוא מבקש לעצמו שעה של שקט להתרווח ולשמוע את התקליט. הוא רוצה, אבל לאשתו יש תכניות אחרות, היא רוצה לדבר על משהו… מה?… מישל רוצה רק שיניחו לו לשמוע את התקליט, אז הוא מסכים לדבר. הוא לא בדיוק מקשיב לה, רק מחכה שזה יגמר והוא יוכל לשמוע את התקליט. כבר בשלב זה אנחנו נופלים מצחוק מהתנהגותו של מישל – ששון גבאי – שמגיב על הדברים בהבעות מתחלפות ובהברות קטועות שמעידות על בלבול ועל חוסר רצון לאפשר לשיחה להתפתח. כל מה שהוא רוצה זה שעה של שקט. בינתיים מתווספים להמולה השיפוצניק שהורס את הבית ברקע, הבן שיוצר משהו לא מזוהה שנתפס אצלו כמוסיקה, החברה של אשתו – ולא רק שלה, החבר של מישל – ולא רק שלו וגם שכן ידידותי במיוחד שמלין על חוויות השיפוץ ומרשה לעצמו לזלזל באמן הג'אז הנערץ על מישל.

מישל מוכן לסלוח לכולם על הכל, הוא מוכן גם לכעוס על פי דרישה, לקבל את המוסיקה המחרידה של הבן, להענות לקשקושי השכן, הכול… רק שיניחו לו סוף סוף לשמוע את התקליט. מצידו יכול הבית לההרס יחד עם כל יחסי המשפחה והחברוּת, ובלבד שיזכה סוף סוך בשעה של שקט.

תמונות מתכנית ההצגה שעה של שקט © ז'ראר אלון ואילן בשור

הדירה שנשקפת מחלונות הדירה של מישל ונטלי מזכירה לי את דירות תל אביב. אין לי מושג אם מעצב התפאורה, סאשה ליסיאנסקי, התכוון לרמוז על תל אביב. הנוסח העברי של דורי פרנס מתנגן מצויין וההצגה עברית לכל דבר למעט שמות הדמויות. עם התרגום הזה ההצגה יכלה להתרחש בדירה תל-אביבית.

הבמאי, משה נאור, ליהק להצגה צוות שחקנים הולם שכל אחת ואחד בו קולע לדמות בצורה מושלמת. ששון גבאי נמצא על הבמה לכל אורך ההצגה ומשתמש במגוון הבעות עצום להגיב על המתרחש סביבו. הוא מתגלה כאן כאמן מימיקה אדיר, שהבעותיו אומרות לפעמים הרבה יותר מהמילים. פייר, החבר של מישל, שמתברר שהוא הרבה יותר מחבר, הוא השחקן ג'יל בן-דוד שנתפס בעיני כאומן המימיקה זה מכבר. הפגישה של מישל ופייר היא חגיגה מרהיבה של מילים, תנועה ובעיקר הבעות שמזכירות לי את הדיאלוגים הקולנועיים של לואי דה פינס ובורביל. אנחנו צוחקים לכל אורך ההצגה. זו איננה קומדיה של פאנצ'ים או מצבים, זוהי התרחשות שנבנית היטב נדבך על גבי נדבך ומעצימה את הפארסה כאשר כל התרחשות חדשה מדגישה את האבסורד במה שקרה רק לפני רגע קט. ההצגה גדושה בהומור פיזי, לא רק ההבעות ותנועות הגוף מפתיעות ומוגזמות, אפילו התפאורה מגזימה בתנועותיה בתגובה לפעולות השיפוצניק. מבחינתי זו חגיגה של הומור פיזי, מילולי והתרחשותי שאיננה גולשת אף לרגע לפאנצ'ים מאולצים או מביכים ואיננה "מתאמצת" להצחיק בדרכים זולות. ההצגה מצחיקה בכיף. אנחנו צוחקים, נהנים וממשיכים לדבר עליה גם בדרך הביתה.

רק להניח את דעתכם, ללא כל ספוילר משמעותי, כן – הוא יקבל בסופו של דבר את השקט שביקש לעצמו.

תמונות מתכנית ההצגה שעה של שקט © ז'ראר אלון ואילן בשור

למחרת אני מחפש ברשת התייחסויות להצגה, ומגלה שהמחזה הפך לסרט שכבר הוקרן בארצנו וכל מה שנכתב בעברית מתייחס לסרט ולא להצגה. בינתיים כבר עלתה גם תכנית ההצגה לרשת. התמונות שצירפתי הם קולאז’ים חתוכים מהצילומים של ז'ראר אלון ואילן בשור בתכניה, להמחשת מגוון ההבעות של ששון גבאי. בתוכניה כתוב 'הצגה ראשונה בתיאטרון חיפה: 23 בדצמבר 2015 י״א בטבת תשע"ו' כלומר – הבכורה עדיין לפנינו ולכן ההצגה איננה מוזכרת בינתיים ברשת.

הפקה משותפת של תיאטרון חיפה ותיאטרון בית ליסין

מחזה: פלוריאן זלר
תרגום: דורי פרנס
בימוי: משה נאור
תפאורה: סאשה ליסיאנסקי
תלבושות: אורן דר
מוסיקה: שאול בסר
תאורה: אורי מורג
קרבות במה: אילן גזית
ע. במאי: נתנאל אזולאי

על הבמה:

ששון גבאי – מישל
הדס קלדרון – נטלי [אשתו]
רפי תבור – פאבל [השכן]
עופרי פרישקולניק-אלדד – אלזה [החברה]
אלעד אטרקצ'י – סבסטיאן [הבן]
ג'יל בן דוד – פייר [החבר]
גיל וסרמן – לאו [השיפוצניק]

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: