חצוצרה בואדי – תיאטרון חיפה 2016

לפני למעלה משעה הסתיימה ההצגה חצוצרה בואדי בתיאטרון חיפה ואני עדיין חנוק כאילו אבן כבדה מונחת על בית החזה שלי – אבן לבנה וגדולה, כמו זו שעליה מספרת לנו הודא במונולוג הסיום. אינני יודע מה דפוק בי, מרבית הקהל קם ויצא מהאולם תוך דיבורים על ההצגה ובכלל, ואני תקוע עם גוש ענק בגרון ואינני מסוגל להציא הגה מפי.

קיבלנו את ההצגה 'חצוצרה בואדי' במסגרת המנוי לתיאטרון חיפה, אך היינו הולכים אליה בכל מקרה. אשתי שתחייה ראתה את ההצגה בגילגולה הקודם, אני לא. אנחנו יודעים שאלו הצגות ממש ראשונות אך אינני חושש מִבּוֹסְרִיוּת ההצגה. במאי ההצגה הוא המחזאי שמואל הספרי שהפך את הרומן של סמי מיכאל למחזה שהיה להצגה שעלתה על במותינו פעמיים בעבר בהצלחה גדולה. מבחינתו אין זו "טבילת הקהל" הראשונה, הוא מנוסה מהפעם הקודמת, וההיטוריה מוכיחה שהוא יודע להשביח את הצלחותיו.

חצוצרה בואדי - תיאטרון חיפה 2016

בדרך לתיאטרון אנחנו נעים בתוך נחיל ענק של תלמידות ותלמידי תיכון שמתכנסים בחזית התיאטרון – הם יהיו יחד איתנו בהצגה. בדרך כלל זה מעט מרתיע, עוד מעט נגלה שהם קהל תיאטרון מצויין – קשוב ומגיב כהלכה. אין תוכניה. כבר קלטתי שאם אין תוכניה באתר התיאטרון, ככל הנראה לא נוכל לרכוש אותה גם בתיאטרון.

על הבמה תפאורה עניפה, תרתי משמע, שעיצב סאשה ליסיאנסקי. התפאורה מרמזת לנו על ואדי ניסנאס בחיפה שממנו נגזרים החללים בבית המשפחה. גרמי המדרגות הגלויים שמובילים גם אל עלית הגג משחקים עם התאורה ומציירים צללים משלימים. אני מרגיש כבר את רוח השכונה שאני מכיר היטב, כמעט מריח את ניחוחות הפלאפל, הקפה עם הל והתבלינים.

ההצגה נפתחת בצלילים שהם עירוב של נעימה ערבית עם רמז כליזמרי, כך על כל פנים הם נשמעים לי. מאוחר יותר נשמע לא מעט צלילי אווירה מעין אלה שעיצב המוזיקאי אלדד לידור להמחיש לנו שגם צלילים יכולים לחיות בהרמוניה. אני כבר שרוי באוירת הואדי וההצגה עדיין לא ממש התחילה.

הודא ומרי מגולמות על ידי שתי השחקניות המוכשרות להדהים – חנאן חילו וחן אמסלם. הליהוק מצויין, והתלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי משלימות את קוי האופי של הדמויות כך שאנחנו יודעים עליהן לא מעט עוד בטרם עשו משהו משמעותי על הבמה.

אינני מוצא טעם לספר יותר מידי על עלילת הסיפור המוכר. זהו מחזה שיכול כבר להחשב כמחזה קלאסי, מי שעדיין לא מכיר את העלילה, יואיל נא לגגל 'חצוצרה בואדי', ולקבל מייד כמויות בלתי נדלות של מידע. את הספר של סמי מיכאל אפשר למצוא בכל ספריה עירונית, וגם את המחזה של שמואל הספרי. כל הדמויות בהצגה שלמות ובנויות היטב, מצחיקות, מצערות ומרגשות במידה ראויה. כל השחקניות והשחקנים נראים כאילו נתפרו אל תוך התפקיד, אפילו רבקה בכר, שרק במעמד ההשתחוויה קלטנו ששתי דמויות שונות לחלוטין בהצגה הן בעצם אותה שחקנית – כל הכבוד.

חצוצרה בואדי - תיאטרון חיפה 2016לאורך ההצגה אנחנו צוחקים לא מעט. הצחוק כל הזמן מלווה במתחים שבין הדמויות בהצגה, אך גישתו המפוייסת לחיים של סבא אליאס – השחקן ג'סאן עבאס – מפיגה את המתחים עד ההתנגשות הבאה. השחקן מתן זרחיה, שלא הכרתי עד כה, מציג את דמות מרעננת ומפתיעה של סטודנט – עולה חדש – חצוצרן – ריאליסט ואדם נטול רגשות רגשן לתפארת. הקהל מתמוגג מצחוק בפגישתו הראשונה של הרוסי עם האוכל הערבי, וכן מהתאהבותו המהירה באותו אוכל… וגם בהודא.

ההצגה אורכת שעתיים וחצי כולל הפסקה ומעניינת לכל אורכה. התרחשות רודפת התרחשות בקצב משתנה, והתמונות אינן מניחות לנו לשקוע לסוג של נינוחות, כעס או כל אוירה שהיא.

בסיום ההצגה עומדת הודא במרכז הבמה – מול האבן שאיננו רואים – וחולקת איתנו את מחשבותיה ומצוקותיה, עד שגם אני, ממושבי בקהל נקלע לחוסר אונים מול הקושי להתמודד עם המציאות, שהיא בעצם מציאות חיינו בארץ, בעירי חיפה ובואדי ניסנאס שאני מבקר בו כמעט כל שבת. ובין ניחוחות הפלאפל, הקפה עם הל והתבלינים אני תקוע עכשיו עם חוויה מטלטלת, החוויה שתיארתי בראשית דברי.

מאת שמואל הספרי ובבימויו
על פי ספרו של סמי מיכאל
תפאורה: סאשה ליסיאנסקי
תלבושות: אורנה סמורגונסקי
מוזיקה: אלדד לידור
תאורה: אורי מורג
ע. במאי: הילה בן ארי
צילומים: אילן בשור וז'ראר אלון

חנאן חילו – הודא
חן אמסלם – מרי
שושה גורן – אום-הודא
ג'סאן עבאס – סבא אליאס
רבקה בכר – ג'מילה + אום-עאסם
דורון בן דוד – וחיד
אורי גבריאל – אבו-נחלה
מתן זרחיה – אלכס

תקציר העלילה מאתר תיאטרון חיפה:
עלילת המחזה מתרחשת בתחילת שנות השמונים בחיפה – תקופת מלחמת לבנון הראשונה .
הודא, ערביה נוצריה העובדת כסוכנת נסיעות ומעורה בתרבות הישראלית, מתגוררת עם מרי, אחותה היפהפייה והפרועה, אמה וסבה בשכונת ואדי ניסנאס הנשלטת על ידי אבו נחלה – "מאפיונר" עשיר וחסר מעצורים.
אל גג הבית עובר לגור אלכס, עולה מרוסיה, נגן חצוצרה וסטודנט בטכניון.
הודא ומרי מסתבכות באהבות בלתי אפשריות ונקרעות בין מחויבותן למסורת ולמשפחה – לבין צו ליבן .

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: