שחזור כיכר צינה דיזנגוף ההיסטורית

לאחרונה הוחלט סופית להנמיך את הכיכר, ללא הקמת חניון תת קרקעי. לפני כחמש שנים נערך סקר בקרב תושבי תל אביב שבו כמחצית מהנשאלים בחרו "להחזיר את האתר למתכונתו ההיסטורית" בתוספת חניון תת קרקעי.
כִּכַּר צִינָה (דיזנגוף)פרנסי העיר החליטו לקבל את בחירת התושבים, אך ללא החניון. מכרי שמעו אותי לא פעם מספר בנוסטלגיה על הכיכר של ילדותי עם יריד הספרים, המשחקים והקריקטורות על הגג בקיץ נטול מזגנים. מכאן מתבקש שאתלהב מהשבת עטרת תל אביב ליושנה. כיום אינני תושב תל אביב, אך אילו שאלו אותי, אינני חושב שהייתי בוחר "להחזיר את האתר למתכונתו ההיסטורית".

אני מתגעגע לחוויות ילדותי בכיכר צינה דיזנגוף. צינה של מטה הייתה יפה בעיני לאין ערוך מזו של מעלה. הכיכר הייתה חלק מילדותי התל-אביבית. גרתי ברחוב דיזנגוף, למדתי בתל-נורדוי וביקרתי כמעט כל יום בכיכר כתלמיד בית הספר היסודי, כמתבגר וכבוגר צעיר. בסיום הלימודים באוניברסיטת תל-אביב, עזבתי את העיר ועברתי צפונה משיקולי פרנסה, בימים בהם הכיכר הישנה כבר נהרסה, והחדשה רק החלה לגבש את זהותה. בכיכר של מעלה לא היו עצים לצל ודשאים לרוץ עליהם, ובמרכזה הותקנה מזרקה דומה לזו שהייתה למטה. העיטור הצבעוני של יעקב אגם הוצב מאוחר יותר, אך גם פרצי האש שניסו להזניק את המים בלהבה השמיימה לא הרשימו אותי. אני, ששיחקתי בכיכר בילדותי ב"תופסת", ב"שוטרים וגנבים" ובעוד משחקים שאבד עליהם בינתיים כלח, חשבתי שהכיכר החדשה תאפשר לילדים לשחק בבטחה ללא צורך לעבור את הכביש אל מרכז הכיכר. כששבתי לשם אחרי שנים, לא ראיתי בכיכר ילדים משחקים, אך הדבר נבע גם משינוי בתרבות המשחק של הילדים.

כיכר צינה דיזנגוף מוגבהת ומעוטרת. By Rubinstein Felix, - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11009517

כיכר צינה דיזנגוף מוגבהת ומעוטרת.
By Rubinstein Felix, – Own work, CC BY-SA 3.0

חלק ניכר מהשינויים שחולל ראש העיר דאז – שלמה להט – היו בהחלט לטעמי. קניון לב דיזנגוף שהחליף באותם ימים את שכונת נורדיה התחבב עלי, בעיקר משום שגישר בין כיכר צינה לבין היכל התרבות והבימה. גן החיות שאהבתי ללכת אליו ברגל בילדותי הוצא מהעיר. גם זו פעולה מבורכת מבחינת איכות חיי תושבי השכונה, אך היום הילדים זקוקים להסעה לספארי ברמת גן.

מאז שהייתי ילד בכיכר צינה עד שנהרסה לצורך הגבהה, שינתה הכיכר את פניה לא מעט. המרכז נשאר תמיד עם מזרקה, דשא, עצים וספסלים, אך החנויות שבמעטפת השתנו במהירות מסחררת. חנויות פרטיות ובתי כלבו קטנים דוגמת אֶקְמָן, לא שרדו את הופעת המשביר לצרכן. חנויות אחרות הפכו לבוטיקים קטנים שנדדו די מהר מהכיכר אל הרחוב ופינו את מקומותיהם למזללות. ה"בר-בי-קיו" הענק התחלף עם חנות "מציאות" כשצמחה מזללת ה"וימפי" הראשונה, שאיבדה את בכורתה לסטקיות שהיו לשווארמיות. עדיין אפשר למצוא פה ושם חנות פרטית קטנה ששרדה את הטלטלות, אך בגדול – הכיכר שמצאתי אחרי השחרור מהצבא לא הייתה כבר הכיכר של ילדותי.

כיכר צינה דיזנגוף בגלויה של פלפוט משנות השישים

כיכר צינה דיזנגוף בגלויה של פלפוט משנות השישים

לימים העיר המשיכה להשתנות. מה שהיה פעם "צפון תל אביב" הפך להיות "הצפון הישן". אזורי התרבות והבילוי נדדו לאבן גבירול ואף מזרחה. הקאמרי עזב את דיזנגוף, צוותא עבר ממאפו ללונדון מיניסטור, מועדון התיאטרון במנדלי נסגר לבלי שוב, תיאטרון האוהל איננו, קולנע אסתר – גולת הכותרת של הכיכר – הפך להיות מלון ואפילו קולנע תל-אביב הסמוך לכיכר צינה נהרס. מוקד התרבות של תל אביב שכולל את הבימה, מוזיאון תל אביב והיכל התרבות איבד את הבכורה לטובת מרכז גולדה שמאגד את האופרה, הקאמרי, מוזיאון תל אביב החדש ובית אריאלה. העיר שהייתה אז חמה ושוקקת הפכה להיות עיר ללא הפסקה.

אם כך, מה בצע לנו "להחזיר את האתר למתכונתו ההיסטורית"?

ההיסטוריה איננה חוזרת והנוסטלגיה איננה מה שהיה פעם. מה שקיים בזכרונותינו איננו אמיתי – הזמן מזקק מזכרונותינו את מה שברצוננו לזכור ומוחק את השאר, וטוב שכך. אולי עדיף לנו להשאיר את העבר לנוסטלגיה שמתייפה מיום ליום ונתאים את עצמנו למציאות. שיחזור הכיכר למתכונתו ההיסטורית לא ימשוך אליו ילדים ואני מתקשה לדמיין את בני דורי שבים לשחק בכיכר "שוטרים וגנבים". אז מה הטעם בשחזור חלקי חסר משמעות. העולם התקדם והשתנה, מה שקסם לנו פני ארבעים שנה איננו, לא ישוב, ולא כדאי לנו שישוב. בימינו לא נהוג לצאת מהבית הממוזג בערב קייץ חם כדי לשבת בכיכר להנות מבריזה מצננת. אף אחד לא יעזוב היום את המסך הביתי כדי לשבת באולם קולנע לא ממוזג עם אלפיים מושבי עץ חורקים ולראות סרט.

עדיף, לדעתי, להפקיד את עיצוב הכיכר בידי אדריכלי ערים צעירים שיתאימו את הכיכר למציאות של ימינו, ואינני רואה חשיבות רבה בהורדת או הרמת מפלס הכיכר. אשמח לראות עיצוב שמשתלב היטב עם בנייני הבאוהאוס עגולי החזית שמקיפים את הככר מכל עבר, למעט הבנין שבפינת פינסקר. בית המשביר לצרכן שנבנה בסוף שנות החמישים היה ועודו בעיני כתם עיצובי שפינתו החדה איננה משתלבת בארכיטקטורה של כל שאר המבנים שבמעטפת הכיכר.

בשולי הדברים:

  • באוהאוס – לאחרונה נולד נוהג חדש. מורי הדרך ושאר "ידענים" מציינים שארכיטקטורת הבאוהאוס איננה נקראת באוהאוס אלה "הסגנון הבינלאומי". הם אינם טועים, הם סתם מתקטננים. "הסגנון הבינלאומי" פוּתח בבית הספר לאמנות האדריכלות "באוהאוס" ומקובל בכל העולם לכנות את הסגנון בשם בית הספר.
  • תרבות המשחק של הילדים – בילדותי, ברכיו ומרפקיו של ילד פעיל ובריא היו לרוב שחוקים ממשחקי ריצה וקפיצה ברחובות, בכיכרות ובגנים הציבוריים. היום ילדים אינם נפצעים משום שהם משחקים במתחמים מוגדרים ומגודרים ובהשגחה צמודה. גם אלה שיוצאים לשחק במקומות "פתוחים", עטויים בקסדות ובמגיני ברכיים. אינני מציין את זה לשלילה, אני מניח שגם אני הייתי נוהג כך עם ילדי בימינו. הדורות שאחרי לא זכו ברמת החופש האישי ממנו אני נהניתי בילדותי, ובמקביל לא נדרשו לפתח אחריות אישית למעשיהם.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: