היו זמנים בקנסינגטון | מיוריאל ספארק

נאנסי הוקינס הייתה פעם מגיהה, עורכת ויועצת ספרותית. בחורה "גדולת מימדים", רק בת עשרים ותשע וכבר כולם קוראים לה מיסיס. זה מה שאני לומד מגב הספר ומעיון קצר בו.

אני בתחנת הרכבת בחיפה בדרכי לתל-אביב, נובר בספרי הספרייה בתחנה. אחד היתרונות בשאילת ספר מספריה זו הוא הזמן שמוקצה להיכרות עם הספר. הרי אי אפשר לסיים קריאת ספר במהלך נסיעה של חמישים דקות, אבל הזמן מספיק כדי לדעת אם הספר "תפס" אותי. אם תפס – יישאר איתי עד שאסיימו, אם לא – יעבור אחר כבוד אל הספרייה שבתחנת היעד.

אני יורד מהרכבת בתל-אביב אחרי שקראתי מספר עמודים ונראה לי שיש סיכוי שסיפורה של מיסיס הוקינס ידבר אלי. הספר נכנס לתיקי. אמשיך לקרוא בו בנסיעה חזרה ואסיימו כבר בבית.

היו זמנים בקנסינגטון

מיסיס הוקינס מספרת על ימיה בקנסינגטון בשנת 1954 ממרחק זמן של למעלה משלושים שנה, אחרי שכבר "הסדירה את החשבון". היא גרה בדירה שכורה בביתה של בעלת הבית מילי. הפרק הראשון מציג את דיירי הבית מקומה לקומה ומפרט את תכונות השכנים. ממש כמו ב'דירה להשכיר' של לאה גולדברג, אבל הדמויות שונות כאן לחלוטין. קצת קשה לי לעקוב אחרי רשימת השכנים, וכאן אני נעזר ביתרון נוסף של ספר שכבר נקרא לפני – יש לו היסטוריה.

הספר שלקחתי בתחנה מוחתם בחותמת של ספריית ביה"ס התיכון עירוני ו' ת"א, וניכר עליו ששזף אותו יותר מזוג עיניים אחד. תלמידי תיכון ששאלו ספר מהספרייה, בין מבחירה ובין בכפייה, משאירים בספר מידי פעם את חותמם. מספריית בית הספר הגיע הספר לרשת סיפור חוזר שמדבקתו מבצבצת מתחת לשולי מדבקת הספרייה בתחנה שממנה הגיע הספר אלי.

בעמוד שפותח את הספר שבידי רשומה בעיפרון רשימת הדיירות והדיירים בביתה של מילי בתוספת מספר מילים שמתארות את הדייר. גם דמויות שנפגוש בהמשך הספר רשומות ומתוארות כאן וזה מקל עלי את הקריאה שנקטעת אצלי בין הנסיעות ברכבות ובאוטובוסים.

עירוני ו עם רשימות

נאנסי עובדת בבית הוצאה לאור קטן שבו היא בוררת ספרים שנשלחים אליו בניסיון להגיע לדפוס. אחד הכותבים שמנסה להדחק אל ההוצאה לאור ובמידת מה גם אל חייה הוא הֶקטוֹר בַּארטלֶט. הוקינס מכנה אותו בינה לבין עצמה בכינוי הצרפתי -pisseur de copie- שפירושו הוא 'סופר זבל'. המתרגם לעברית תירגם את הביטוי ל"עיתונאי-משתינאי". הספר תורגם בשנת 1988, אני מניח שאילו תורגם היום היו מתרגמים את הביטוי ל"כתב-מושתן". באחד הבקרים אורב לה אותו בארטלט בכניסה למקום עבודתה והיא פולטת לעברו בקול רם את הכינוי pisseur de copie. הכתב המושתן מנסה להתעלם, כאילו לא שמע, אבל נאנסי דואגת לחזור על הכינוי בקול רם וברור ומאלצת אותו לשמוע.

פטרוניתו של המושתן שנעלב – סופרת רבי מכר מוערכת – מביאה לפיטוריה של נאנסי מבית ההוצאה לאור זמן קצר לפני שהוא נסגר. נאנסי הוקינס ניחנה בכושר האזנה, בעין בוחנת וביכולת שיפוט חסר פשרות. בהמשך דרכה עובדת מיסיס הוקינס בתפקידים דומים וגם בהם מאבדת את עבודתה אחרי שאיננה מוכנה להתפשר על יושרתה המקצועית ולפרסם את הזבל שכותב המשתינאי.

במהלך התקופה משילה גיבורת סיפרנו חלק ממשקלה ומספרת לנו שקל לרזות, צריך להמשיך לאכול ולשתות כרגיל אבל רק מחצית הכמות. יש לה בספר גם עצות מעניינות בדבר חוסר הטעם בהפגנת הכישורים שכולם כבר יודעים שיש לך ובעניין נישואין. היא "זכתה" בתואר מיסיס בעקבות נישואי בוסר שהשאירו אותה אלמנת מלחמה.

הספר, שנראה לי בתחילה משמים מעט, הופך להיות יותר ויותר מסקרן, ובערך מאמצעו הקריאה שועטת עד סופו. הספר מאוד ויזואלי. קל לדמיין כיצד נראים אתרי ההתרחשות ומה קורה בהם. השמירה על מספר אתרים מוגבל, תקופה קצרה ונקודת ראות ברורה של המספרת, משרים אוירה של מחזה. הספר איננו בנוי כמחזה עם דיאלוגים, אבל נראה לי שהוא נועד להיות נוח לעיבוד למחזה.

לאחר שאני מסיים את הקריאה אני מדלג בין דפי הספר לאחור וקורא קטעים נבחרים מחדש. שם הספר במקור הוא A Far Cry from Kensington. ממה שקראתי אינני מצליח לאתר את תרגום הכינוי pisseur de copie לאנגלית. הרושם שלי מראיון וממאמר שקראתי הוא שבמקור האנגלי הביטוי לא היה מתורגם אלא הופיע ככתבו הצרפתי. בגרסה הצרפתית של הספר שמו "Le pisseur de copie", כאילו היה הוא גיבור הספר.

הספר, קצר וקליל ועם זאת מעורר הרבה מאוד מחשבות – בהחלט ראוי.

ספריית מעריב, 169 עמודים בתרגום משה זינגר – 1989

קוֹדָר - קוד תגובה מהירה; QR code שמצביע על טור זה - https://wp.me/sRpfC-pisseur

תוספת מאוחרת –

אחרי פירסום הטור הגעתי לתובנה שבמקום שכולם משאירים את חותמם בכתב יד, בחותמות גומי ובאמצעות מדבקות שמכסות ללא רחמים חלקים מהכתוב, גם אני יכול להצטרף לחגיגה. אלא שאני אקפיד יותר לא לפגוע בכתוב.

אם הספר שקראתי יגיע לידיכם תמצאו בגב כריכתו הקידמית מדבקה שמפנה לטור זה באמצעות קוֹדָר.

[האקדמיה ללשון קבעה שקוד תגובה מהירה; QR code יקרא בלשוננו בשם קוֹדָר (דלת קמוצה). נראה לי שהביטוי לא “יתפוס” כי המילה דומה מידי לקוֹדֵר (דלת צרויה) העגמומי.]

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Ronnie Rosmann  ביום 14 בינואר 2019 בשעה 21:15

    זה בדיוק הספר שהייתי צריך איתי במהלך 6 הימים שביליתי לפני שבועיים בקנזינגטון. 😉

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: