בואי הרוח – חיים סבתו

פרקש אחז את הסידור, התפלל בו את תפילת הדרך וקפץ מן הסיפון. עם הסידור. בכל כוחותיו שחה אל החוף. פרקש עלה לספינה באיטליה עם כמה נערים אחרי מסע-תלאות מפרך בכל אירופה. הם קראו לספינה בשם 'אַרְצָה' בעקבות השיר 'ארצה עלינו' שלימדו אותם שליחי העליה. ברגע האחרון הם הועברו לספינה אחרת – הספינה שממנה הוא קפץ.

עשר שנים מאוחר יותר מפליגה האוניה אַרְצָה מגֶנוּאָה שבאיטליה כשעל סיפונה עולים מהונגריה ואיתם עולי מצרים שגורשו ממנה אחרי מבצע סיני. היהודים מהונגריה שותקים, דואגים ומסתגרים בתאיהם. יהודי מצרים עולים בחבורות אל הסיפון, משוחחים ואף צוחקים בקול.

על הספינה ילד בן חמש בשם חיים – נכד של חכם שְוֵיכָּה ממצרים. ממרחק של חמישים שנה מספר לנו חיים את סיפורו של פרקש מראות עיניו של הילד שנקלע לאותה שכונה שאליה הביאה הרוח גם את פרקש. חיים הקטן גדל ומתפתח לאורו של פרקש, ולאורך השנים מתגלים לו סיפורי הגיהינום שחוו יהודי הונגריה. פרקש איננו מרבה לספר. אומר רק מה שצריך. וחיים טומן את השאלות בליבו, הוא חושב משום מה שכל דבר צריך להתברר מעצמו.

בואי הרוח - חיים סבתו

אין לי כוונה לספר את סיפורם של פרקש ושל חיים. אני חולק כאן את חווית הקריאה שלי. אם תרצו את סיפוריהם קראו בספר. אם תרצו התייחסויות וניתוחים – אלה קיימים ברשת בשפע. בשולי הטור הנחתי קישורים לדברי כותבים אחרים.

אני קורא את דברי הילד חיים, והמילים מתנגנות בראשי בקולו של הרב חיים סבתו ובניגון שמייחד את דיבורו. חיים סבתו הוא מספר סיפורים מרתק שמטעים את דבריו בנופך שמעשיר את המילים. כשאני קורא, לדמויות יש צורה וקול, אך כאשר המילים בספר הם ציטוטים מדברי פרקש אני מתקשה לראות את דמותו ויותר מכך לשמוע את קולו. חיים מספר שפרקש מדבר במין שפה שמתנגנת בפיו מעצמה. אני מכיר את ניגון השפה של עולי הונגריה כאשר הם מדברים עברית, ובכל זאת אינני מצליח לשוות לפרקש קול ודמות. דברי פרקש נדמים לי לפעמים כדברי חיים ואני שב וקורא הלוך וחזור, ובקריאה שניה מגלה דברים שנעלמו ממני בקריאה הראשונה. הקריאה קלה, נעימה ושוטפת, ועם זאת גוררת את המחשבה למחוזות של האסוציאציות שהיא מאירה, ומעכבת את ההתקדמות. זוהי חוויה שאני אוהב במיוחד. כמו יין שמגלגלים בפה טרם בליעה כדי לחוות ממנו עוד טעמים וניחוחות.

חיים ואני בני אותו גיל. שנינו גדלנו והתחנכנו בארצנו בראשית ימיה ושנינו חווינו יחדיו את התהפוכות שעברה ארצנו, את המלחמות ואת השינויים הפוליטיים והכלכליים, את משפט אייכמן שחווינו שנינו כילדים ואת מלחמת יום הכיפורים בתקופת השירות הצבאי. עם זאת סביבתי התרבותית בתל אביב רחוקה מזו של אלה שבחרו בדרך הדת. אני גאה בבקיאותי בתנ"ך, אבל העניין שלי בעיקרו ספרותי.

הסביבה התרבותית של יושבי השכונה בית מזמיל, שאליה הביאה הרוח את חיים הקטן ואת פרקש באמצע שנותיו, מרתקת. חיים לומד בתלמוד תורה בית וגן ומסלול חייו סובב סביב לימודי קודש, כמו מסלול חייהם של מרבית תושבי השכונה. חיים איננו מרבה לספר על דוד ג'אקו, אבל תאורו כמי ש"עניינו רק חידות במתמטיקה וסיפורים של עגנון" מראה שאין הם מוותרים על "לימודי הליבה", אופקיהם רחבים והם בקיאים גם בספרות, בתרבות ובמדע שחורגים מגבולות בית המדרש. מבין השורות ניכר שמרביתם, אם לא כולם, משרתים בצבא בתפקידי לחימה ובתפקידים משמעותיים.

אני קורא בספר ומידי פעם – כשמתגלה פרט זה או אחר, ובעיקר כאשר מוחזרים הפיקדונות – אני נחנק בדמעות. אמנם אני טיפוס רגשן, אבל אינני מרבה להתרגש מספרים. הספר הזה מקלף ממני הרבה מאוד קליפות מגן וחושף את עצבי. בסיום הספר, כשהכול בא על מקומו, אני שב לאחור וקורא קטעים נבחרים מהספר בדילוגים, ולבסוף שב לתחילת הספר וקורא בו מחדש כאשר אני יודע לאן תוביל אותי הדרך. הפעם הקריאה מהירה יותר ובכל זאת מרגשת לא פחות.

הספר מרתק, פוקח עיניים ומרגש – לפחות אותי

ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ספרי עליית הגג, 2008, 162 עמודים.
אם תרצו לקרוא דעות וניתוחים על הספר תוכלו למצוא אותם כאן ובעוד הרבה מאוד אתרים:
דעות – "הכול צריך שיתברר מעצמו" – על "בואי הרוח" מאת חיים סבתו / נַחֵם אילן
בואי הרוח – סקירה על הספר – יונה דורון

הקדשהבשולי הדברים:

לקחתי את הספר מ"ספריה בתחנה" באחת מתחנות הרכבת, וכפי שכבר הבנתם הוא שוהה אצלי לא מעט זמן. אל דאגה – הוא ישוב אל אחת התחנות בקרוב.

כשלקחתי את הספר מהתחנה, ניכר היה שהספר לא נפתח מעולם. דפיו היו דבוקים – הספר היה חדש לחלוטין – אפילו לא דפדפו בו. בעמוד הראשון, זה שאחרי הכריכה, הודבקה "הקדשה" מאת 'אבי מזרחי, אלוף – מפקד זרוע יבשה'. ה"הקדשה" מופנית לבוגרי קורס מפקדים.

אבי מזרחי היה מפקד זרוע יבשה בשנה שבה יצא הספר לאור ובשנה שלאחר מכן כבר היה בתפקיד אחר. משמע הספר עמד במקום כלשהו סגור עשר שנים עד שהגיע לספריה בתחנה וממנה לידי. איזה בזבוז.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: