המטופלת השקטה – אלכס מיכאלידס

מותחן פסיכולוגי מעניין, אמרה לי אשתי-שתחייה, אני מאריכה אותו בספרייה בשבילך. צדקה, הספר אכן מעניין. היא תמיד צודקת. הספר ערוך בצורה ייחודית – מעניינת מאוד ומעורר הרבה מחשבות.

'המטופלת השקטה' נפתח בפרולוג 'יומנה של אלישה בֵּרֶנסוֹן'. זהו הרישום הראשון ביומן ובו כותבת אלישה שהיא חושבת בתמונות, לא במילים. אלישה היא ציירת מפורסמת, אבל היא מתקשה להתקדם בציור שהיא מציירת. גבריאל בעלה מציע לה לכתוב יומן ונותן לה פנקס עם כריכת עור שחורה ודפים לבנים ריקים.

מכאן והלאה המספר הוא תיאו פיבר – הפסיכולוג שחוקר את השתלשלות האירועים שגרמה למטופלת אלישה בֵּרֶנסוֹן לשתוק מאז שהרגה את בעלה ביריות רובה. תיאו פיבר היה להוט להגיע לעבוד בגרוב – המוסד שבו מאושפזת אלישה – כדי להיות המטפל האישי שלה. המטפלים האחרים מנסים לשכנע אותו שהמקרה אבוד, אך הוא מתעקש לקבל אותה לטיפולו האישי.

המטופלת השקטה
הספר מתנהל בפרקים קצרים ונוחים לקריאה ואחרי כל כמה פרקים משובצים מספר דפים מהיומן של אלישה. הסיפור של תיאו פיבר נע בין הטיפול באלישה שאיננה מדברת ובין הבעיות שיש לו בבית. לתיאו הייתה ילדות מורכבת והוא נושא איתו משקעים ממנה. הילדות של אלישה הייתה קשה הרבה יותר, אמה נהרגה בילדותה בתאונת דרכים. אלישה שהייתה גם כן במכונית לא נפגעה ומאז גידלה אותה דודתה הקשוחה. אביה חדל מלתפקד אחרי אותו אירוע ולדברים שהוא אומר לה יש השפעה ישירה על תסביכיה בבגרותה. סדר הזמנים בסיפור איננו מתקדם בכיוון אחד, הסיפורים שתיאו דולה מפי אנשים שהכירו אותה מקפיצים אותנו אל העבר, וההפוגות שבהן הוא מספר על חייו הפרטיים אינן מתרחשות בהכרח באותו לוח זמנים.

תיאו מגלה שאשתו בוגדת בו. הוא מתייעץ עם המטפלת הפסיכולוגית שלו שמייעצת לו להתעמת עם אשתו, קתי, ולעזוב אותה. תיאו מתחיל לעקוב אחרי קתי באובססיה במטרה לגלות מי המאהב שלה. הוא אוהב את אשתו ואיננו מוכן לוותר עליה ואפילו איננו מתעמת איתה.

הספר שועט בעצלתיים בין חקירה לשתיקה ואין בו רגע דל גם כאשר אין כל התקדמות. הפרקים הקצרים מאפשרים לעצור בכל רגע, ועם זאת מושכים קדימה לקרוא עוד פרק ועוד אחד. את שישים הדפים האחרונים של הספר גמעתי ברצף אל תוך הלילה ומייד ישבתי לכתוב טור זה שבו אני נזהר מאוד לא לפלוט ספויילר.

בשער הספר מצוטט קטע מסקירת הספר ב- Entertainment Weekly: "מותחן חדש ובלתי-נשכח. שילוב של מתח היצ'קוקיאני, מבנה עלילתי כשל אגתה כריסטי וטרגדיה יוונית".
ובכן, אין בספר מתח ואימה בסגנון היצ'קוק, המבנה העלילתי מיוחד מאוד – ממש לא מזכיר את המבנה הקבוע של ספרי אגתה כריסטי שמסתיימים תמיד עם האל מהמכונה. הספר איננו מכיל שום אלמנט של טרגדיה יוונית למעט הסיפור על אַלְקֶסְטִיס. תהיתי מה גרם למישהו לכתוב משפט כזה בסקירת הספר. האתר של
Entertainment Weekly מגדיר את עצמו כך – Entertainment News for Pop Culture Fans- יכול להיות שהכותבים באתר מתאימים את כתיבתם לקהל קוראים שונה ממני.

מותחן פסיכולוגי מעניין מאוד, מעורר מחשבות, מסקרן ומפתיע – מומלץ!

הוצאת פן 2019 336 עמודים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: