ברוריה הפקות – שָׂרַי שביט

סימי תִּמְרְנָה אותי בהוראת ברוריה למדף שאיננו שייך לספרייה בתחנה.

ההצגה בתיאטרון תמונע מסתיימת באיחור קל ואני נחפז לרכבת האחרונה לחיפה. באולם הכניסה הדרומי של תחנת רכבת השלום בתל אביב אני מופתע לראות על מדפי הספרייה בתחנה ספר בודד. בדרך כלל המדפים עמוסים בספרים ובחירת הספר שילווה אותי בנסיעה גוזלת זמן. הפעם אין זמן וממילא יש רק ספר אחד, אני לוקח אותו ועולה לרכבת. ברכבת אתחיל לקרוא וכרגיל, אם הספר "יתפוס אותי" אקח אותו להמשך קריאה, אם לא – אניח אותו בספרייה בתחנת היעד.

הרכבת יוצאת לדרך ואני מתחיל לקרוא את הספר 'ברוריה הפקות' מאת שָׂרַי שביט. ברוריה בעלת השיער האדום הגועש מנהלת את חַיֵּי המספרת וככל הנראה את חיי כולנו. העוזרת שלה, סימי, מנתבת את כל מה שקורה על פי הוראותיה של ברוריה. אחרי מספר עמודים אני קורא '…טבעת זהב דקה נישואית אוזקת את אצבעו…', הביטוי כובש אותי ואני מחליט לקחת איתי את הספר להמשך קריאה.

הסיפור הוא מונולוג של בחורה צעירה שגרה סמוך לשוק הכרמל בתל אביב. במחשבי סימי וברוריה היא מזוהה כ- 456 א'. היא מספרת לנו על אִימהּ שאיתה היא חיה מאז שאביה עזב אותן בילדותה ואזק את עצמו לאניטה בטבעת נישואית. היא מספרת על צחי, על הטיול למזרח ועל ההתפתחויות שנובעות מכל דבר. ברוריה מנווטת את כל ההתרחשויות. מדי פעם היא גוערת בסימי ומסבירה לה כיצד לתקן את טעויותיה. עולם האסוציאציות שלי מוביל אותי אל ההתנהלות של פלחוביץ' וגומבה בהצגה התנהגות אנושית בסיסית, אבל זה שייך לסיפור אחר.

סדר העניינים איננו עקבי. לפעמים אינני מבין מה קורה, נדמה לי שפספסתי משהו בקריאה, ואז אני מבין שמה שהיה בעבר יסופר מאוחר יותר. ערבוב הזמנים והמקומות בתחילה מעט מבלבל, אבל בהמשך הקריאה יוצר עניין.

בעמוד 94 מסתיים הסיפור ומתחיל סיפור אחר בשם 'בינתיים'. רק עכשיו אני קורא את הכתוב בגב הספר ומגלה שיש כאן שלוש נובלות. כל נובלה מסופרת מפי ילדה או ילד, מתבגרת או מתבגר, צעיר או צעירה שגדלו בבית שהיה בו פעם אבא, אבל הוא לא גר שם יותר. בכל אחת מהנובלות סיבת ההעדרות של האב שונה וכל הסיפורים מעניינים בדרכם.

הנובלה 'בינתיים' היא מונולוג של נטע – ילדה בת שמונה שמנסה להתמודד עם תהפוכות חייה אחרי שאביה עזב את הבית. אחותה כועסת, אִימהּ מקבלת בהבנה את היעדרות האיש שלה, והאב שעזב נוכח מאוד בחייה המבולבלים של נטע.

'הסיפור על הסוסה המתה' הוא סיפורו של ירון – ילד שמן שמתבגר לצד חברו אבנר, אהבת נעוריו הסודית טלי, אימו שלקחה אותו מהמושב אל העיר, חברתה רוחל'ה ומאמן הטניס דימה. בילדותו במושב הוא בילה בחברת הסוסים של אביו והמקום החביב עליו היה 'העמק הנעלם' עד שאביו נעלם גם כן.

בכל שלוש הנובלות העלילה נעה בזמן, מקדימה את המאוחר ומאחרת את המוקדם. גם המקומות משתנים מקטע לקטע, ובכל זאת התמונה שמתרקמת ברורה, מסקרנת ומעוררת מחשבות שלפעמים משתנות כשמבינים בקטע הבא את מה שסופר קודם.

כעבור מספר ימים אני מגיע שוב לאולם הכניסה הדרומי של תחנת רכבת השלום. המדף שעליו מצאתי את הספר איננו שייך לספרייה בתחנה אלא לדוכן לממכר חפצים כלשהם. הספר לא היה אמור להיות שם, הוא כנראה חיכה שם רק לי. אילו נמצא הספר בין ספרים רבים בספרייה, סביר להניח שהייתי חולף על פניו. בדידותו הזוהרת היא שהביאה אותו אלי. אין לי ספק שזו הייתה אחת ממזימותיה של הג'ינג'ית הגדולה.

ספר מעניין ונעים לקריאה. אני שמח שברוריה סידרה לי מפגש עם הספר הזה.

הוצאת כנרת 2009, 254 עמודים