שיעורים בכימיה – בוני גָּרְמוס

"גברים יוצאים לעבודה ועושים דברים חשובים – מגלים כוכבי לכת, מפתחים מוצרים ומחוקקים חוקים – ונשים נשארות בבית ומגדלות ילדים". זו הייתה תפיסת העולם בשנות החמישים – שישים של המאה העשרים בארצות הברית. לא רק גברים סברו כך, מרבית הנשים היו שותפות מלאות לגישה מזלזלת זו ולא העלו על דעתן אפשרות אחרת.

שיעורים בכימיה - בוני גָּרְמוס

אליזבט זוט, כימאית צעירה ויפה, השתתפה במסגרת לימודי התואר השני במחקר משמעותי. כשגילתה טעות בהוראות המנחה שלה, הוא הגיב באיומים שהובילו לתקיפה מינית שלה. ועדת הקבלה ביטלה את מועמדותה לתוכנית הדוקטורט בגלל מה שהם כינו "התקרית האומללה" שהיתה מעשה ידיה. 

בשנת 1952 קלווין אוונס עבד במכון המחקר הייסטינגס בעיר קוֹמוֹנְס שבדרום קליפורניה. דוקטור אוונס היה מדען נחשב עם הרבה פרסומים והיה אפילו מועמד לפרס נובל בכימיה יותר מפעם אחת. קלווין קיבל הצעות עבודה מהרבה מוסדות מחקר נחשבים. מכון המחקר הפרטי חסר החשיבות הייסטינגס הציע לו שכר ממש משפיל. הוא בחר לעבוד שם רק בגלל שבקוֹמוֹנְס יש מזג אוויר מצוין לחתירה.

אליזבט זוט עבדה באותו מכון כי זו הייתה ההצעה היחידה שקיבלה. שילמו לה בהייסטינגס כמחצית ממה שהרוויח גבר בתפקידה. זוט רצתה לעסוק במחקר אַבּיוֹגֶנֶסיס – התיאוריה שאומרת שהחיים התהוו מחומרים דוממים פשוטים. הבוס שלה, דוקטור דונאטי, אמר לה "אביוגנסיס הוא מין דוקטורט באוניברסיטה… זה מעל ומעבר לתפיסה האינטלקטואלית שלך". טכנאי המעבדה שאל אותה מדוע היא רוצה להיות מדענית. "אני לא רוצה להיות מדענית," היא התפרצה. "אני כבר מדענית!"

משקיע עשיר שקרא מאמר מאת א' זוט – משהו ישן מאוניברסיטת יו-סי-אל-איי – רצה לתרום להייסטינגס סכום נכבד לחקר אביוגנסיס. הוא ביקש לפגוש את א. זוט אבל אמרו לו "למרבה הצער זה לא יהיה אפשרי, מר זוט נמצא באירופה. בכנס". כן, ממש כך. כך הגיעה אליזבט לעסוק במחקר זה בלי לדעת שהמכון קיבל תרומה נכבדה שמרביתה מימנה דברים אחרים.

מספר היתקלויות הביאו את אליזבט וקלווין להתעניין זה בזו. העניין היה בתחילה אינטלקטואלי בלבד, ובחלוף זמן לא רב התרחב לתחומים נוספים. אחרי שאליזבט עברה לגור עם קלווין אמר אחד מרכלני המכון "אני לא מבין אותה, היא השיגה את אוונס. למה היא עדיין כאן?". זו הייתה התפיסה הכללית, אם אישה נמצאת באקדמיה מטרתה היחידה היא לצוד בעל.

קלווין נהרג בתאונת דרכים במהלך ריצה עם כלבם ששמו שש-וחצי. נשמה טובה שעובדת במכון המחקר בתפקיד פקידותי אמרה לה "תראי את הצד החיובי: את שוב חופשייה. ויש המון גברים נחמדים, גברים נאים. אחד מהם ודאי יענוד לך טבעת". מבחינת אותה פקידה, אחרי שקלווין אוונס המכוער כבר איננו, זוט היפה חוזרת למאגר הפנויות, והגברים נוהרים אליה בהמוניהם. "וברגע שתמצאי מישהו," היא אמרה, "אולי עורך דין, תוכלי להפסיק עם כל השטויות המדעיות האלה, לחזור הביתה ולעשות המון תינוקות".

אליזבט נשארה לבד, כלומר רק עם שש-וחצי ועם המתנה שקלווין השאיר לה ברחמהּ. דונאטי נחפז לפטר אותה. אישה לא נשואה בהריון היא כתם בלתי נסבל על המוסד שהוא מנהל. אנחנו כבר בתחילת שנות השישים – לפני שישים שנה – נראה כאילו זה עידן אחר, אבל בעצם גם היום יש חברות שממררות את חייהן של אמהות יחידניות. מאוחר יותר נגלה שגם אבות יחידניים אינם מקובלים בחברה ויש אפילו כאלה שחושדים בהם בפדופיליה.

בדרך מקרה מקבלת אליזבט זוט הצעה להגיש תוכנית בישול בשעה הרדומה ביממה בערוץ טלוויזיה נידח. זוט היא כימאית וזו מבחינתה השפלה, אך יש לה ילדה קטנה והיא זקוקה למקור הכנסה. היא מקבלת את ההצעה ומייד ברור למנהל התחנה ולמפיק התוכנית שכוונותיה שונות לחלוטין מציפיותיהם. הם חשבו על תוכנית בידור קלילה שבה המנחה החטובה והיפה תופיע לבושה בשמלה צמודה ותלמד בתנועות פתייניות להכין קוקטיילים.

אליזבט מבהירה לוולטר, מפיק התוכנית "ארוחת ערב בשש", שהיא מדענית ומבחינתה בישול הוא מדע וכך היא מתכוונת להציגו. היא מסרבת ללבוש את הלבוש שהכינו עבורה ומפזרת את הקשוטים המיותרים שמעטרים את משטח העבודה – חפצים שלדעת ההפקה מתאימים ל"עקרת הבית הממוצעת". היא מלמדת לבשל ומקפידה לקרוא לחומרי הגלם בשמם הכימי, להסביר מה מתרחש במרכיבים במהלך הבישול וכן מסבירה את הערך התזונתי של כל מרכיב. למרבה ההפתעה הצופות והצופים בבית ובאולפן מתלהבים מהתוכנית והיא הופכת תוך זמן קצר ללהיט שמועבר גם לתחנות נוספות. היא חווה תקיפה מינית נוספת שאותה היא מרסנת מייד בתחילתה. בינתיים נודע לה שהיא לא היחידה שהודחה מלימודי הדוקטורט בעקבות תקיפה מינית.

המשקיע שתרם כסף רב למחקר אביוגנסיס חוזר להייסטינגס ומבקש לראות כיצד מתקדם המחקר. מנהל המכון אומר שמר זוט נכשל והמחקר מובל על ידי דוקטור בוריווייץ. המנהל יחד עם בוריווייץ לוקחים את תוצאות המחקר של זוט ומפרסמים בשמם. הבעיה היחידה היא שבוריווייץ לא מסוגל להסביר את המחקר שלו. זוט מגלה את הגניבה, אך בשלב זה אין לה דרך להתמודד עם זה.

מגזין לייף שולח את פרנקלין רות', עיתונאי עטור פרסים, לכתוב כתבה על אליזבת זוט ותוכנית הבישול שלה. הוא יושב בקהל התוכנית ובהפסקה שואל את האישה שיושבת לידו מה היא אוהבת בתוכנית. "שמתייחסים אלי ברצינות." היא עונה. הוא ממשיך ושואל "לא את המתכונים?" והיא עונה לו "לפעמים אני חושבת, שאם גבר היה חי יום אחד כאישה באמריקה, הוא היה מחזיק מעמד רק עד הצוהריים". אחרי התוכנית הוא ניגש לשוחח עם אליזבט מאחורי הקלעים. הוא מקשיב בנימוס ואז מעיר על מכנסיה שהם בחירה נועזת. היא מביטה בו בפליאה ומברכת אותו על שבחר בחירה נועזת זהה. בסופו של דבר העיתונאי קולט את התמונה וכותב כתבה נכונה ואוהדת. מערכת העיתון, ששלחה אותו להביא כתבה רכילותית צהובה שתחשוף הרבה זבל, משנה את הכתבה מקצה לקצה.

התמקדתי כאן בחלק מהבעיות הנוקבות שמעלה הספר לתפיסתי. יש עוד הרבה, כואבות לא פחות. לא כתבתי כאן על מרבית עלילת הספר וזנחתי לחלוטין את הבעיות החינוכיות שבהן נתקלת הבת של זוט במוסדות החינוך בקוֹמוֹנְס – קליפורניה – ארצות הברית של שנות השישים. דילגתי גם על ענייני יתמות, אימוץ, מוסדות דת, חתירה ועוד.

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר התחלתי לקרוא אותו פעם שניה ושלישית בדילוגים קלים.

ספר מעניין, מטריד ומעורר מחשבה – מומלץ בחום רב.

קראתי את הספר בעברית. ניכר שהושקעה מחשבה רבה בעבודות התרגום והעריכה. הפקת הספר מוקפדת מאוד. בפתח הספר מפורטת רשימה מכובדת של אלו שאחראיות לאיכות הגרסה העברית והן ראויות לטעמי למלוא ההערכה:

מאנגלית: הדסה הנדלר
עורכת ראשית: עינת ניב
עורכת הספרות המתורגמת: מיכל קובזמן

עריכת תרגום: איריס גרבוז
עריכת לשון: שירי צוק
עימוד: יהודית שטרנברג

הוצאת תכלת 2022, 411 עמודים LESSONS IN CHEMISTRY – Bonnie Garmus

הפינה האישית שלי:
כאן אני משתף את האסוציאציות הפרטיות שלי. מה שכתוב כאן לא בהכרח מתיחס ישירות אל הספר.

הספר מציג תמונה של אמצע המאה העשרים בארצות הברית. זה נראה כאילו מדובר בעולם אחר, אבל אני עדיין זוכר שכאשר נדרשתי לדווח לבית הספר היסודי מה רמת ההשכלה ומשלח היד של הורי, אבי הורה לי להגיד שאימי "עקרת בית". אימי הייתה פסנתרנית בוגרת האקדמיה למוזיקה בסופיה-בולגריה, ממש כמו המוֹרֶה שלנו למוזיקה, שהדגישו בפנינו שהוא מוזיקאי אקדמאי.

בימינו אפלייה מסוג זה נדירה, ובכל זאת היא קיימת. ישנן חברות בארץ שפוגעות בזכויות יסוד של נשים אפילו במידה חמורה יותר, וגם כאן חלק מהנשים מאמינות שזו דרכו של עולם והן פשוט נחותות מגברים. עם כל ההתקדמות בזכויות הנשים, עדיין הן מופלות כמעט בכל תחומי החברה. אם נביט סביבנו נראה תרבויות שבהן נשים שכבר התקדמו, מאבדות את כל הזכויות ושבות עשרות שנים לאחור.

לפני ההפיכה באירן הגיעו אלי מדעניות אירניות ללמוד תהליכי מחקר ובדיקה שהיו נהוגים במפעל הכימי שבו עבדתי. אחרי המהפכה הן איבדו כהרף עין את כל זכויותיהן ואת ההכרה בהשכלתן. דבר דומה אנחנו רואים לאחרונה גם באפגניסטן. כדאי להביט רגע לצדדים – גם אצלנו זכויות הפרט יכולות להיעלם אם לא נקפיד לעמוד על המשמר.

בזמן שקראתי ספר זה ברברה וולטרס הלכה לעולמה בגיל 93. בשנת 1961 ברברה וולטרס הצטרפה לתוכנית The Today Show ברשת NBC ככותבת וכתחקירנית. היא "התקדמה" בתוכנית ועברה להגיש כתבות צבע קלילות. רק במחצית השנייה של שנות השבעים הניחו לה לבצע ראיונות עם גורמים פוליטיים. בשנות השישים נשים יכלו להגיש בטלוויזיה פינות בנושא בישול, מלאכת יד, גינון ושאר נושאים "נשיים", אך בשום פנים לא ניתנה להן אפשרות לגעת בנושאים "גבריים".

לגמרי במקרה, כשסיימתי לכתוב טור זה הופיע בפיד שלי מאמר יין חם ללילות הקרים מבית מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן. המאמר מתחיל במתכון ואחריו הסבר מפורט על הכימיה של המרכיבים עם נוסחאות. כמו בשיעורים שהעבירה אליזבט זוט בתוכניתה.

המאמר יין חם ללילות הקרים מבית מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן

במהלך הקריאה נזכרתי שפעם, מזמן, בשנות השמונים של המאה הקודמת, השתמשתי בידע שלי בכימיה ליצור מתכון שזכה במקום שני בתחרות מתכון העשור.

יוסי רן - כימאי מחיפה - המציא מתכון מקורי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: