בדידותו של קורא המחשבות – דלית אורבך – חוויית הקריאה שלי

אינני מספר כאן על הספר אלא על חווית הקריאה שלי. אם חיפשתם מידע על הספר – זה איננו המקום.

אני מרפרף בעיני על פני מדפי הספרים בספרייה בתחנת הרכבת. שם הספר "בדידותו של קורא המחשבות" צד את עיני. השם מרמז על רעיון מעניין. בכל פעם שאני נוטל ספר ממדפי הספרייה החופשית אני תוהה כיצד הגיע הספר לשם. לעיתים יש חותמת של ספרייה ציבורית כלשהי או של בית ספר, אבל ספר זה נראה חדש לגמרי עם סימנים קלים שפתחו כמה עשרות עמודים. שאר העמודים נראים כאילו לא נפתחו מעולם. אני קורא את מה שכתוב בגב הספר, יש כאן הבטחה לסיפור מרתק. אני לוקח את הספר.

בדידותו של קורא המחשבות - דלית אורבך - חוויית הקריאה שלי

שם הפרק הראשון הוא "2006". זהו מעין מונולוג של מחשבות. קורא המחשבות מספר בגוף ראשון את הביוגרפיה של עצמו שמשלבת עובדות עם מחשבות ועם מחשבות שהוא קורא מראשי אחרים. הוא גם מנהל רישום אובססיבי של אותם דברים. אני קורא ומחשבותי נודדות מהספר והלאה. אני קולט שאין לי מושג מה קראתי בדקות האחרונות. אותה הרגשה כמו בנסיעה בכביש החוף כשבזמן מסויים אינני יודע אם כבר עברתי את נתניה. אני נודד מעט לאחור ומנסה להשלים את החסר. מדפדף קדימה ומחפש את סוף הפרק. אין סימן לפרקים באופק. אינני פנוי לקרוא ספר שלם ברצף. אני מחפש נקודת עצירה. גם את זה אינני מוצא, המילים משורשרות כמונולוג אינסופי בלתי פוסק. אני מוצא שבעמוד 27 יש רווח כפול בין שורות – זה מרמז על שינוי כיוון. אני מחליט להמשיך לקרוא עד אותו מרווח.

הקריאה אורכת יותר מדי זמן כי מחשבותי נודדות. כשאני ניגש להמשיך בקריאה אני מבין שאינני זוכר דבר ולכן אני מנסה ללקט רמזים בעמודים הקודמים. ממשיך לקרוא ותוך כך מהרהר בנטישת הספר. פעם מזמן קבעתי לעצמי כלל שכל ספר שהתחלתי לקרוא ראוי לפחות למאה עמודים של חסד. אולי תגיע התפתחות שתהפוך אותו לחומר קריאה מעניין יותר. אני קורא שוב את גב הספר. מה שכתוב שם מרמז על עתיד טוב יותר. חבל שתוך הספר כתוב בצורה כל-כך שונה מגבו. אני ממשיך. בעמוד 33 אני שוקל שנית את המשך דרכי. ממשיך. בעמוד 35 יש "אוזן חמור" שנשארה מקופלת. ניכר שמכאן והלאה העמודים "דבוקים" – לא נפתחו מעולם. אני עקשן, מדפדף קדימה ומגלה שבעמוד 47 מתחיל פרק חדש. ממשיכים.

שם הפרק השני "2000". שוב מונולוג אינסופי. הרבה מחשבות ומחשבות של אחרים ומעט מאוד התרחשות. אני שבוי בקונפליקט המהמר – מנסה להגן על ההשקעה – אבל שוב המחשבות נודדות. זהו ספר קצר, אני מחליט להמשיך – גב הספר הרי מספר על התרחשויות מעניינות – פרשת רצח סדרתי. אני קורא ונאבק עם עצמי. בעמוד 184 מתחיל הפרק השלישי והאחרון – שמו "2006". כאן כבר חייבת לבוא הגאולה. בפרק זה יש לפחות דיאלוג בין שני ראשים חושבים. יש כמה רעיונות שאפשר היה לעשות מהם סיפור בהחלט מעניין. איכשהו זה עדיין לא מצליח לתפוס אותי ואני נאבק לסיים כבר את הספר. מצפה להתפתחויות, וכשכבר קורה משהו זה הדבר הכי צפוי שעלה בדעתי, אף כי קיוויתי מאוד להפתעה.

זהו. סיימתי לקרוא ספר קצרצר. הקריאה ארכה הרבה יותר ממה שלוקחת ממני קריאת ספר עב כרס. זו הייתה חווית הקריאה שלי. לא כתבתי כאן על תוכן הספר כלל, כי התוכן איננו חלק משמעותי מהחוויה שלי. אם מה שכתבתי נראה לכם משעמם, חשבו על אותו רצף מילים ללא הפסקות כלל. בדיעבד – אני מצטער על כך שנטלתי את הספר ושהאמנתי שֶׁתּוֹכוֹ כְּבָרוֹ.

ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2010, 294 עמודים.

זוהי חווית הקריאה שלי. יש אחרים שחוו בספר זה דברים שונים ויש שנטשו אותו לפני סיומו. אפשר לקרוא התייחסויות נוספות לספר באתר סימניה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: