אם המושבות – ליעד שהם

הון, שלטון, עיתון, עולם תחתון ואנשי חוק "סלחניים" משהו באם המושבות. ליעד שהם, שגדל בפתח תקווה למשפחה ממקימי אם המושבות, בחר למקם את הסיפור בפתח תקווה המנומנמת. יש בה פשיעה, אבל לא רציחות, זנות, מפיה או סמים. יש בעיקר פשע ממוסד ומאורגן, מה שנקרא "צווארון לבן".

ענת היא חוקרת משטרה מוערכת. היא עברה לפתח תקווה מתל-אביב שבה היא פיענחה פשעים חמורים. פרשת היעלמות מגיעה לפתחה והיא מתחילה לחקור בנושא. עמיתיה בתחנת פתח תקווה מסבירים לה שאין טעם להתעסק עם זה, דברים כאלה קורים, אנשים לא נעלמים סתם כך בפתח תקווה, בטח מריבה משפחתית או משהו כזה – הנעלם יחזור.

היא מתעקשת להמשיך לטפל בפרשה ונקראת לשיחה עם המפקד. "אם החלטת שמה שאת רוצה בחיים זה לעבוד בפתח תקווה, אז כדאי שתנסי גם להצליח, וזה אומר שעלייך … להבין את המערכת… להיות קצת יותר פוליטיקאית… כאן זה פתח תקווה, לא תל אביב. הוא מסביר לה שהתפקיד שלנו בתחנה הוא להרגיע, לא לעשות גלים איפה שלא צריך.

פתח תקווה נשלטת מזה עשרים וחמש שנה על ידי אותו ראש עיר וכולם מרוצים. חברה אחת זוכה בכל מכרזי הבנייה ללא מתחרים. חברה אחת מספקת מחשבים ללא מכרזים. מי שמתנגד לראש העיר לומד מהר שזה לא כדאי. והכול מתנהל בשקט. כולם יודעים ככל הנראה מי שולט במי במערכות העירייה וְהַמִּנְהָל והכול בסדר, אין סיבה להעיר את העיר מתרדמתה הברוכה.

חרף ההסברים, שלא לומר איומים, ענת ממשיכה. מתברר שיש לנו כאן ענייני רצח, שוחד כלכלי ושוחד מיני, סמים ומיני פשיעה חמורה שאינם מתאימים לפתח תקווה. אנשי תקשורת ויועצים מטעם עצמם בוחשים בכל דבר, ולמרבה הפלא יש גם מי שנחלץ לעזרתה, אף שזה נוגד את המטרות שהוגדרו לו בעסק של אביו.

הספר קולח והעלילה, עם כל סיבוכיה, ברורה וקלה להבנה. הפרקים קצרים מאוד – מחצי עמוד עד ארבעה עמודים. רוב הפרקים מתחילים בשם הדמות העיקרית באותו פרק, דבר שמקל מאוד לבדוק מה קרה עם אותה דמות בעבר.

הדבר המטריד הוא המחשבה שאם המושבות היא בעצם שיקוף של מה שמתרחש בכל המערכות ששולטות על חיינו בכל הארץ.

כנרת, זמורה־ביתן, דביר 2014, 316 עמודים