Category Archives: טלוויזיה

אמריקן ביץ' צובעת את השטח האפור

מאת ליבי רן

אזהרה: הטקסט הזה כולל ניתוח של פרק 3 בעונה 6 של הסדרה "בנות". הוא מכיל ספויילרים, ורצוי מאוד לא לקרוא אותו לפני הצפייה בפרק – אבל חכו רגע: מה שכן אוכל לציין בלי להרוס הוא שהפרק מומלץ גם למי שאינו/ה עוקב/ת אחרי הסדרה, ואפילו למי שלא אהב/ה את הסדרה בעבר. הוא עומד בפני עצמו, ואורכו 27 דקות בלבד. אין צורך בהיכרות מוקדמת עם הדמויות. ועכשיו, המשיכו רק אם צפיתן/ם בפרק.

hanna02

צילום מסך

בימים האחרונים אני חווה פומו שכמותו לא חוויתי מעולם. FOMO, פחד להישאר מחוץ ללופ, כי כולן כבר צפו בפרק "אמריקן ביץ'" בסדרה "בנות", שאני כל כך אוהבת מלכתחילה, וכבר כתבו את דעתן. זו כבר העונה השישית, ולמדתי לחכות בסבלנות עד סוף העונה כדי לשאוב את כל עשרת הפרקים בני חצי השעה בבת אחת. שילוב מופלא של דחיית סיפוקים ובינג' מהסוג שהעולם הראשון הפריווילגי שלי מאפשר לי. ככל שזה נוגע לסדרות שאני לא עוקבת אחריהן (ובחלקן אין לי שום כוונה לצפות), המנגנון פחות מפריע לי: מישהי כותבת "צפיתי בפרק 3 בעונה 6 של הסדרה-שקר-כלשהו", ואז מוסיפה, "ספויילרים בהמשך", ואני אפילו לא מתפתה לקרוא. כל זה קורה במקום המגניב הזה שנקרא אינטרנט, שבו יש לי קול, כמו לכל אחת. כמו להאנה הורבאת'.

אז צפיתי בפרק, לא לפני שצפיתי בשני הפרקים שקדמו לו בעונה הנוכחית. לשמחתי, לינה דנהאם, היוצרת-כותבת-מפיקה-שחקנית בתפקיד הראשי השכילה ליצור פרק שהוא יצירה אוטונומית. זה יכול היה להיות סרט קצר, והכל היה בסדר. הזכות הגדולה לקבל אותו בתיווך של האנה היא רק ערך מוסף, אבל לא הכרח. למעשה, כאמור, אין שום חובה להכיר את האנה מראש על מנת לקבל את המיטב מהפרק.

מיד בתום הצפייה, עדיין רועדת, חזרתי לאינטרנט על מנת לקרוא את כל הטקסטים שמהם נמנעתי כבר כמה ימים, קישורים לכולם אצרף כאן, בסוף הטור שלי. שורה של נשים חכמות ורהוטות, ממש כמו האנה, ממש כמו מי שאני מדמיינת שהן הנשים שנוהרות בשיירה אורבנית לבושה היטב לעבר דירתו של צ'אק פאלמר בסוף הפרק. יש גם גבר אחד שכתב. רק אחד שאני נתקלתי בו.

נתחיל מההתחלה: אני אוהבת את ניו יורק. לינה דנהאם מפנקת אותי כמעט בכל פרק בצילומי חוץ בעיר האהובה עליי, וגם כאן העיר אינה נעדרת מהסיפור. האנה מגיעה לבניין שצופה לסנטרל פארק, מהסוג שיש לו גם שוער חיצוני וגם שוער פנימי. כזה שמי שמתגורר בו יושב על הרבה כסף. היא אומרת לשוער הפנימי מי היא ואת מי היא מבקרת, והוא מתקשר לצ'אק בעודה עולה במעלית. הוא כבר ידע לפתוח את הדלת להאנה כשהיא תצא ממנה. אני עדיין לא יודעת מיהו צ'אק פאלמר אותו היא מבקרת, אבל מכירה את האנה – היא בוחרת בגדים לפי מצב הרוח, לא תמיד מתאימה אותם לסיטואציה, לפעמים במפגיע, כהצהרה על האינדיבידואליות שלה. ניכר עליה שהיא מתרגשת, השיער שלה אסוף בקפידה והשפתון מחודש בשנייה האחרונה לפני המפגש.

המפגש הראשון שלנו (ושל האנה) עם צ'אק חושף אדם נבוך, נוירוטי עם נגיעות או סי די (כן, אני כזאת שיפוטית, וכן, רושם ראשוני הוא עניין משמעותי). הוא מהמעצבנים האלה שיבקשו ממך לא רק להוריד את הנעליים בכניסה לדירה, אלא גם להציב אותן בדיוק באותה השורה עם יתר הנעליים, ושלא ייגעו במגפי הזמש, כי זה כל הקטע. אני חושבת לעצמי שהאנה רחוקה מאוד מלהיות הטיפוס המרצה, אז למה כל כך חשוב לה לספק את גחמותיו הקטנוניות של האיש הזה? ואז מגיעה התשובה: רצף של תמונות קצרות שמרכיבות את חדר העבודה / הספרייה של צ'אק, ויוצרות פורטרט של סופר מצליח: הכול נקי ומאורגן, ערימות של ספרים שונים מאת צ'אק פאלמר, רשימות רבי מכר של הניו יורק טיימס ממוסגרות על הקיר, פרסים נחשבים לצד תמונה עם הסופרת טוני מוריסון שמעניקה לו את אחד הפרסים האלה, ובכניסה לחדר גם תמונה של אחד הכותבים החדים והניו יורקרים המוכרים בעולם – וודי אלן. חלום נדל"ן, אני ממסגרת לי במוח. היא באה לראיין אותו, אולי, או להתראיין אצלו. יש לו קבלות. הוא כבר מישהו.

האנה באה כי הוא הזמין אותה. הוא הזמין אותה כי היא כתבה עליו טור באתר פמיניסטי נישתי, שמדיר שינה מעיניו. בטור היא כועסת על כך שעוד גיבור תרבותי שלה מתגלה כדושבאג שמנצל את המעמד שלו כדי לשכב עם נשים צעירות שנושאות אליו עיניים, ונמאס לה מזה. היא מתבצרת על הספה בחדר העבודה המעוטר שלו, בין שני התיקים שתוחמים את גבולות הגזרה שלה, כאומרת: "אין לך כניסה לכאן. אני יודעת מה הגבולות שלי". האנה היא דמות משוחררת מינית. היא חיה בשלום עם הגוף שלה, נהנית ממין וגם יודעת מתי פחות נוח לה ומכוונת את הפרטנרים כשהיא רוצה יותר. כאן המטרה ברורה: היא באה כי הוא הזמין אותה, ואין לה שום כוונה לשכב איתו. אין לה שום כוונה להגיע איתו לאף מצב פיזי. למה היא באה לביתו של אדם שהיא בעצמה כתבה על האשמות כנגדו בהטרדה מינית? כי היא אשה חזקה שיודעת לשלוט בעצמה. הוא לא רוצה ממנה התנצלות, הוא אומר. הוא רוצה להציג בפניה את הצד שלו בסיפור, כי הוא מתוסכל מההסתמכות שלה על מספר עדויות שקראה ברשת. הוא מרגיש שקולו אינו נשמע. האנה סקפטית, ואני מוצאת את עצמי מגחכת: ספר לנו שוב, פריווילג, איך קולך אינו נשמע. אתה ברשימות רבי המכר. המילים שלך זיכו אותך בפרסים. קולך נשמע, מחובק ומעורסל.

אז איך גם אני נכנסתי למלכודת הדבש של צ'אק פאלמר? תוכלו לקרוא על כך בהמשך הטור.

מודעות פרסומת

אמריקן ביץ' צובעת את השטח האפור – חלק 2

מאת ליבי רן

אזהרה: הטקסט הזה כולל ניתוח של פרק 3 בעונה 6 של הסדרה "בנות". הוא מכיל ספויילרים, ורצוי מאוד לא לקרוא אותו לפני הצפייה בפרק.

לחלק 1

hanna01

צילום מסך

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

במספר טורים שקראתי על הפרק נכתב שהוא כמעט תיאטרלי. אני חייבת להסתייג מהקביעה הזאת. תיאטרון נראה אחרת. הצגת דמות באמצעות מונטאז' כמו זה שתיארתי כאן, של ספרים ותמונות וחדר מדויק, היא זכות ששמורה למדיום שמאפשר התמקדות בניואנסים. קלוז אפ על נקודה, על הבעת פנים, על תמונה על הקיר, אינו מתאפשר בתיאטרון.

המניפולציה של צ'אק על האנה היא כל כך חלקה ובלתי מורגשת, שכמעט קשה לשים לב למעבר בין הלוקיישנים בתוך הדירה. הכניסה עם הנעליים נותנת הצצה לרדיפת הסדר הכפייתית של הסופר, והחדר בו מתחילה השיחה הוא החדר המרשים והמואר מלאכותית שהוא בחר להציג בפני האנה. עם זאת, כשצ'אק מקבל טלפון מגרושתו ומאריך איתה בשיחה על בתו ועל הזכות שלו לראות אותה, האנה יוצאת לשוטט במסדרון בו תלויות תמונות משפחתיות מחוייכות עד שהיא מוצאת את השירותים. בשלב הזה היא כבר זנחה את אחד התיקים שלה על הספה, אבל היא נצמדת לתיק השני כמו לגלגל הצלה. בשירותים, ברגע עם עצמה, כמו זה שהיה לה במעלית, היא בודקת את הריח של הגוף שלה. אני מכירה את הרגע הזה. הוא נראה כמו הכנה לסקס. למה האנה עושה את זה? אני חושבת שכאן מגיעה ההבנה הבלתי נמנעת: זו האנה הורבאת'. היא לא יכולה להיות פתאום מישהי אחרת. האנה הורבאת' היא אשה מינית, והיא מזכירה לעצמה את הגבולות – בתנאים שלה. יכול להיות גם שהיא פשוט מזיעה מהלחץ, מהמעמד. אחרי הכל, היא בשיחה עם אחד הסופרים האהובים עליה, והיא רוצה להריח טוב. לינה דנהאם נוטעת בנו את הספק.

בחדר העבודה צ'אק מספר להאנה על דברים שהיא לא שאלה לגביהם – היחסים שלו עם האקסית, המצב המתוח בחיי המשפחה השבורים שלו. האנה נופלת למלכודת, ומזכירה לו שהם לא מכירים. "בדיוק", מנחית עליה צ'אק, "את בכלל לא מכירה אותי". היא מיד מסתייגת ואומרת "אבל אני אוהבת את היצירה שלך", היא ממשיכה ומהללת את הכתיבה שלו רק כדי לציין כמה היא התאכזבה לגלות בטאמבלר את העדות של הסטודנטית שפתחה את שק השרצים הזה. "למה אני נענש?" הוא שואל, והאנה מבהירה לו שלנשים שכתבו עליו ברשת אין אלא לכתוב את שעבר עליהן. זה מה שכל כך מגניב באינטרנט. צ'אק מתעצבן, הוא חייב כוס קפה, והנה הלוקיישן הבא שלנו: המטבח.

האנה קמה בעקבותיו עם שני התיקים שלה, אבל בתמונה הבאה שמצולמת במטבח הם כבר לא עליה. היא יושבת מאחורי שולחן, צ'אק עומד ליד הכיריים ומכין קפה – רק לעצמו. זה השלב שבו הוא אומר לה שהנשים האלו בחרו מרצונן להתלוות אליו לחדר בבית המלון, והוא לא הכריח אותן או הציע להן משהו בתמורה. האנה מזכירה לו שהוא סופר נערץ. אמנם הם יצאו מהחלל שכל קירותיו זועקים את זה, אבל הנה היא מהדהדת את התהילה שלו שוב. זה טיעון שלה, אבל זו לחלוטין המניפולציה שלו. החלל מואר, היא יושבת, הוא עומד. היא משלבת ידיים, גם הוא. הוא מספר לה שאין לו סודות, שהוא באמת חרא של בן אדם, שבגד באשתו ושביצע מעללים מיניים, חלקם בתשלום. הוא מטיח את כל זה בהאנה כמו האשמה, כאילו הודאה בדבר עצמו מנקה אותו מהמשמעות של המעשים. הוא בעצם עשה להן טובה, כי עכשיו יש להן סיפור לספר. כלומר: הן אלו שיזמו את המהלך, הן ניצלו אותו כדי שיהיה להן מה לספר באינטרנט. הן מרוויחות מזה – והוא הקורבן. האנה מגלגלת עיניים, וגם אני.

במטבח האנה שואלת את השאלה הבלתי נמנעת: "למה הזמנת אותי? אני לא היחידה שכתבה עליך בהקשר הזה". הרמה מושלמת להנחתה, שמאפשרת לצ'אק להחמיא לה על הכתיבה שלה ועל החוכמה שמשתמעת ממנה. אבל למען השם, שתפסיק להתעסק בשטויות, "זה רק אני, מקבל מציצה בחדר מלון ברוד איילנד". האנה מזכירה לו את התמונה השלמה: יחסי הכוחות. לשם כך התכנסנו. אבל בשנייה הזאת, היא מצהירה: "מכיוון שלא הוצע לי משקה, אני אמזוג לעצמי", ולרגע אני גאה בה, כשהיא קמה ומוזגת לעצמה מים. אבל אז אני נחרדת. דווקא בגלל חוסר הנימוס הזה כמארח, הוא גרם לה להרגיש כמו בבית ולתבוע את המים האלה. הוא הקים אותה ממקום המקלט שלה מאחורי השולחן. אז נכון, היא מעליו עכשיו – פיזית – אבל היא נמצאת שם ללא מגן. ללא חציצה. היא בטוחה שהיא מנצחת, והרבה יותר נוח לה עכשיו.

הוא מזכיר לה שהכל היה בהסכמה – שהוא לא הציע לה עבודה או איים עליה, היא מזכירה שזה לא כוחות. פשוט ככה. מה תגידי לסופר הנערץ עלייך? ומי יאמין לך אחר כך? אי אפשר לצאת מנצחת מסיטואציה כזאת. לינה דנהאם חכמה. אני כל כך מסכימה עם הטענה של האנה, שבעצם אומרת לי מה הולך לקרות: האנה בבית של הסופר הנערץ. היא נמצאת במגרש שלו. היא כרגע אמרה שאי אפשר בעצם להמרות את פיו. היא כרגע אישרה לו שהוא יכול לעשות לה הכל.

אז מי מעלה את הביטוי "התחום האפור"? תוכלו לקרוא על כך בהמשך הטור.

אמריקן ביץ' צובעת את השטח האפור – חלק 3

מאת ליבי רן

אזהרה: הטקסט הזה כולל ניתוח של פרק 3 בעונה 6 של הסדרה "בנות". הוא מכיל ספויילרים, ורצוי מאוד לא לקרוא אותו לפני הצפייה בפרק.

לחלק 1 לחלק 2

hanna025

צילום מסך

פנים. יום. מטבח.

מי מעלה את הביטוי "התחום האפור"? צ'אק. כאמור, לינה דנהאם חכמה. האנה מתפרצת על צ'אק, כי נמאס לה כבר מהתחום האפור הזה. כאן גם מגיע הסיפור שלה על ההטרדה המתמשכת שהיא עברה בגיל 11, כשהמורה שהכי החמיא לה והתייחס אליה כאל בת טיפוחיו גם ניצל את יחסי הכוחות ביניהם כדי לגעת בה באופן בלתי הולם. צ'אק מוטרד מההשוואה. הוא לא המורה הזה. המורה הזה הרי פדופיל מלוכלך, זה לא אותו דבר. הוא מצטער על מה שהיא עברה. "אבל תראה אותי, אני חכמה. ומדהימה. ועכשיו יש לי סיפור". "אני יכול לקרוא לך משהו?" הוא שואל. והנה הלוקיישן הבא: הסלון.

בזרימה ציורית של סקירת התמונות על הקירות, צבעוניות שונה לחלוטין מזו של חדר העבודה הרשמי, יש כאן הרבה יותר אור ומרחב, אמנות פלסטית ונוף של הסנטרל פארק שנשקף מהחלונות, הנה חדר האורחים. חדר המשפחה. האנה נכנסת יותר ויותר לתוך המלכודת. היא עומדת מכווצת מול צ'אק, בעודו קורא לה את הטקסט שכתב בעקבות המפגש שלו עם אחת הסטודנטיות שכתבו עליו. בשלב מסוים הוא אומר לה להמשיך את הקריאה במקומו. הוא נותן לה לומר את המילים שלו בקולה, להתלכד עם נקודת המבט שלו. "דווקא יותר נוח לי להאזין", היא אומרת כשהטקסט כבר ביד שלה. הוא מאיץ בה לקרוא. מעניין, רק כאן אני מבחינה במניפולציה לראשונה. כל מה שהיה עד עכשיו נראה לי כמו שיחה שקולה, שבה האנה אפילו קצת עליונה. בלי לשים לב, ההתקרבנות של צ'אק עבדה גם עליי. דווקא הבקשה הזאת לקרוא את הטקסט שלו בקולה היתה זו שדקרה אותי, אני אפילו לא לגמרי יודעת למה. אולי כי כבר הייתי בכמה סיטואציות דומות. אבל זה כבר למקום ולזמן אחרים.

מהנקודה הזאת אני מוצאת את עצמי מדברת אל המסך. אומרת להאנה לא לעשות את זה. אל תקראי. זה יחזור גם בהמשך, ככל שהעניינים יסתבכו. הטקסט מציג אותו כקורבן, שוב, כשהפרטנרית לא רוצה לנהל שיחה ופשוט מושיטה יד לחגורת המכנסיים שלו. הוא? הוא רק ממלא הוראות. הוא מתיישב על הספה, מה שגורם להאנה לעקוב אחריו ולהתיישב על הספה עם הפנים אליו. אל תשבי על הספה, אני אומרת למסך. "אני רוצה לתקן את מה שקרה", הוא אומר, מדגיש שהעוון היחיד שהוא מוכן להודות בו הוא שלא טרח להכיר את הסטודנטית הזאת לפני שהיא ביצעה בו את זממה. "אני רוצה להראות לך שאת יותר מפרצוף יפה בשבילי", אני מתכווצת. למה את יושבת כל כך קרוב אליו עכשיו. קחי את עצמך וצאי משם. "אז… מאיפה את?" – הוא מחייך, לראשונה בכל המפגש הזה. אל תעני לו! אני כבר צועקת על המסך, זו מלכודת!

אבל האנה מתרככת ועונה.

עכשיו הם כבר צוחקים ביחד. הוא שואל אותה שאלות על השאיפות המקצועיות שלה. הוא גורם לה להרגיש קיימת. הוא מנסה להשוות ביניהם. הוא מחמיא לה. "את לא עיתונאית. את פאקינג כותבת".

hanna03

צילום מסך

קאט.

חדר השינה.

אני נדרכת, מקווה שלא אראה שם מה שאני מכירה מפרקים אחרים של "בנות". הרי היא לא רוצה לשכב איתו, אבל עכשיו הוא כבר די שכנע אותה שהיא לא מבינה את התמונה השלמה. הרי עכשיו הם אפילו קצת מכירים. למזלה (ולמזלי), הוא רק מראה לה ספר. בדיוק כמו שהוא רק קרא לה טקסט כשהוביל אותה לסלון. בדיוק כמו שהוא רק רצה להכין כוס קפה כשהוא יצא למטבח. אבל עכשיו כבר יש כאן מיטה, והיא כבר מזמן בלי נעליים ועכשיו גם בלי התיקים שליוו אותה ברחבי הבית.

הספר החתום של פיליפ רות' הוא עוד סימן למישהו שלכאורה כבר אסור לאהוב אותו, כי הוא מיזוגן. האנה מציינת את זה, ומיד ממשיכה: "אבל אני לא יכולה, אני פשוט אוהבת את מה שהוא כותב". כי זה בסדר להיות נצלן אם אתה וודי אלן הגאון, לואי סי קיי הגאון, ביל קוסבי הגאון, רומן פולנסקי הגאון. זה לא מה שהאנה אומרת, אבל זה מה שמהדהד לי בראש. לילך וולך כתבה על לואי סי קיי ועל חוסר היכולת שלה לדעת משהו ולהתעלם ממנו. זה מיד קופץ לי לזיכרון כשהאנה אומרת את המשפט הזה.

“You can’t let politics dictate what you read or who you fuck”, צ'אק אומר. פאק. הוא אמר את המילה המפורשת. והם בחדר השינה.

ואז זה מגיע. צ'אק אומר לה לשמור לעצמה את העותק החתום של הרומן האהוב עליה, מאת הסופר המיזוגני שאת הכתיבה שלו היא פשוט כל כך אוהבת. אל תקחי ממנו מתנות, אני מתחננת למסך, לא יכולה להתעלם מהחדר ומהמיטה שמאיימת כמו האקדח שהופיע במערכה הראשונה, כשרק הוסרו הנעליים בכניסה. היא לוקחת את הספר, מאמצת אותו אל חזה. במקום הזה, בו שילבה את ידיה באסרטיביות, מונחת מתנה מהגבר הנצלן (שבשלב זה אולי כבר איננו נצלן לדעתה). הוא שוב מחמיא לה. אוי, לא.

האם ההמשך הוא בלתי נמנע? תוכלו לקרוא על כך בהמשך הטור.

אמריקן ביץ' צובעת את השטח האפור – חלק 4 ואחרון

מאת ליבי רן

אזהרה: הטקסט הזה כולל ניתוח של פרק 3 בעונה 6 של הסדרה "בנות". הוא מכיל ספויילרים, ורצוי מאוד לא לקרוא אותו לפני הצפייה בפרק.

לחלק 1 לחלק 2 לחלק 3

hanna04

צילום מסך

אבל למה את כועסת?

בנקודה הזאת, אני כבר די מובסת. היא צוחקת, מוחמאת, מפלורטטת. זה כבר קורה מאליו. אל תשכבי לצדו, הוא לא באמת בודד, אני מבקשת. ברור שהוא יאמר לך להישאר לבושה, זו רק טקטיקה, את יותר חכמה. היא מהססת, ואז חובקת את הספר כאילו פיליפ רות' והאמריקן ביץ' עם ההקדשה שלו באמת יגן עליה, ונשכבת לצדו. "המיטה שלך מריחה כמו חטיפים", היא שוברת את השקט. הוא בגבו אליה. "אני גר לבד, גברת", הוא עונה ברטינה. לא, האנה, הוא לא בודד ומסכן, וגם אם הוא כן – זה לא התפקיד שלך לחמם אותו ולנחם אותו.

במיטה, עדיין מחבקת את הספר שנראה יותר ויותר כמו שוחד, כמו שידול, היא מתנצלת בפניו על מה שכתבה. למה את מתנצלת? איך את לא רואה שהוא בודק את הגבולות שלך? למה נדמה לך שלך זה לא יקרה? למה אני מאשימה את הקורבן?

כשהוא כבר מנחית את האיבר שלו על הירך שלה, כמו ההוכחה שחיפשתי שהוא חרא, היא מהססת לרגע בקיפאון שגם אותו אני מכירה, לצערי, ואז שולחת יד ואוחזת בו. אפילו לא באיזו עדינות או באירוטיות. כאילו זו משימה. ברגע הארוך עד שהיא מתעשתת ומזנקת אני כבר לא מדברת אל המסך. אני כבר רועדת לגמרי. אני כועסת, לא על לינה דנהאם, לא על האנה ואפילו לא על צ'אק. אני כועסת על עצמי, ואין לי מושג למה. אולי כי יותר מהכל, אני דווקא מזדהה עם האנה, והאשמת הקורבן היא אחד הפשעים הכי נתעבים בעיניי.

האנה צועקת בהלם, מציירת במילים הכי פשוטות את מה שקרה כרגע. המבט הבלתי נסבל של צ'אק אומר הכל: תראי כמה אני יותר חכם ממך. את יזמת. את באת לפה מרצונך, לא הכרחתי אותך. את ענית לי על השאלות, צחקת איתי, קיבלת ממני מתנה, נכנסת איתי למיטה. את החזקת לי את הזין.

ברקע, הבת שלו נכנסת הביתה וקוראת לו. אותה הבת שציין בהתחלה, זו שחייה בוודאי ייהרסו אם היא תגגל את שמו ותגלה מה הוא עשה לסטודנטיות האלו. הוא יוצא מהחדר, האנה משליכה מידיה את הספר שכל כך רצתה לשמור. בהתחמקות מבויישת, כי נראה שהאנה מתביישת במה שקרה, האנה מתגנבת לכניסה כדי לנעול את נעליה בדרך החוצה. צ'אק מציג אותה בפני בתו כ"ידידה שלי, האנה". הבת שואלת אם היא תישאר לשמוע אותה מנגנת בחליל. האנה נבוכה, עכשיו היא כבר באמת לא מצליחה לברוח. עכשיו הרי הכל באשמתה, לא? היא אפילו התנצלה, אז היא חייבת לו.

והנה, חזרנו לסלון. על שתי ספות נפרדות הפעם, אבא גאה וזורח ואשה שלא רוצה להיות שם צופים בנערה מחללת. הנה, האנה, רקדת לפי החליל שלו.

השיר שסוגר את הפרק ועוטף את נגינת החליל של הבת הוא "דספרדו" של ריהאנה. הנה עוד בחירה גאונית של דנהאם, שמפליאה לבחור שירי סגירה צובטים לפרקי הסדרה שלה. ריהאנה איננה נפרדת בעיניי מהסיפור האישי שלה, ואולי זה לא הוגן, אבל היא לא רק זמרת ואייקון. היא גם היתה אשה מוכה, ואי אפשר להפריד ממנה את הקורבנות שלה. השיר עצמו מהדהד את הפרק במילותיו.

הלוקיישן האחרון, לצלילי השיר, חוזר לעיר האהובה, לעולם שבחוץ. כולן כתבו על זה: האנה יוצאת מהבניין, אבל בו זמנית מגיעות אל אותה כניסה בשיירה ארוכה נשים צעירות בהליכה אסרטיבית, ומה שהיה הוא שיהיה.

הפרק הזה הוא יצירה מדויקת וחדה על יחסי כוחות. צ'אק פאלמר רצה להבהיר נקודה, והצליח. אני מזכירה לעצמי שצ'אק פאלמר הוא דמות שנכתבה על ידי לינה דנהאם. דנהאם עושה שירות מדהים לנשים באשר הן באמצעות היצירה הזאת. עם כוח רב באה גם אחריות רבה, ודנהאם יודעת את זה. הגיע הזמן שגם בעלי הכוח שמנצלים אותו למטרותיהם האישיות, המיניות, התדמיתיות או הגחמניות ידעו את זה.

hanna05

צילום מסך

מאמרים קשורים:

נעם פרתום באתר טיים אאוט תל אביב

קרן גרינבלט באתר המקום הכי חם בגיהנום

יעל בניה, דעות תרבות באתר הארץ

חן חדד, תרבות טלוויזיה באתר הארץ

מורן בריר באתר העוקץ

ניב שטנדל, "נספח תרבות" באתר מאקו

רתם איזק, מאקו נשים באתר מאקו

תמר קפלנסקי בידיעות אחרונות

נטע אלכסנדר, "התפוח המכני" באתר הארץ בלוגים

שווה גם לקרוא את מה שכתב ניסן שור בהקשר הזה (לא בנוגע לפרק, אלא בנוגע ליוצרת הסדרה) במוסף סוף השבוע של הארץ

בחולות עד סתם יום של חול

בחולות - סתם יום של חול - תל אביב הקטנה - תרבות הפנאיכבר אחרי חצות. אני מְשַׁלְטֵט, מגיע לערוץ הממחזר הראשון, ומוצא את עצמי צופה בתכנית ‘במדינת היהודים פרק 4 – סצנת המועדונים – חיי ההומור והבידור של סוף החמישים עד לאמצע שנות השישים’. סדרת נוסטלגיה שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2004 – נוסטלגיה על נוסטלגיה לנוסטלגיה, שחלק מאלה שמספרים בה על מה שקרה בעבר, גם הם אינם כבר בין החיים.

זהו בעצם הבידור של ילדותי. ספגתי בילדותי מנות גדושות של תרבות שאיננה מיועדת דווקא לילדים, ובכל זאת אני מופתע לגלות שחלק מהדברים שאני זוכר היטב, התקיימו ממש בשנים הראשונות לחיי. באותם ימים לא הייתה בארצנו טלוויזיה – כך שאת הכל ראיתי על הבמה. הניחוש שלי הוא שבהיעדר שירותי שמרטפות, הורינו לקחו אותנו איתם לתיאטרון ולמחוזות התרבות והבידור, וכך ספגנו תרבות אמיתית כבר מראשית ימינו.

התכנית כבר התחילה. מודי בראון מספר לנו על רביעית מועדון התיאטרון של סוף שנות החמישים.

יש בחיפה חתיכה
היא גרה ב
רחוב פנורמה
את הלב היא מרתיחה
גם פה בנמל של פנמה

איך היינו מבלים
עיניה כחולות כשמיים
זוג שדיה כגלים
שני שיבר ושליש ירכתיים

אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם.

איך שהן מנדנדות
– וואלה זאת ממול פצצה,
רק תקרא לה – היא תתן קפיצה
כמו חטפה פה עקיצה…

הלחן של 'רחוב פנורמה' הוא "עממי מקסיקני", ושל 'אין כמו יפו בלילות' הוא "לא ידוע". מעניין, חולפת במוחי המחשבה, זה חוסך תשלום עבור זכויות יוצרים.

אני שומע את המילים הכל-כך מוכרות של חיים חפר, ותוהה אילו מהומות היו מקימות אילו יצאו לאור היום. לפתע אני קולט שצנזורת הרחוב חזקה מזו הממוסדת. מי יעז להתגרות היום בציבורים רבים על ידי החפצת גוף האישה, דבר שהיה בחזקת מובן מאליו לפני מחצית המאה. במחשבה שניה, לפני מאה שנים לא הייתה עדיין אפילו זכות בחירה לנשים בארה"ב, אנגליה, גרמניה וצרפת, ואני מלין על "זוטות".

ממשיכים אל 'תל אביב הקטנה' ויוסי בנאי שר ומספר לנו על 'בחולות', שהוא בעצם שיר צרפתי במקורו שגוייר ממש שלא כהלכה על ידי חיים חפר, והפך להיות שיר צברי שורשי, עד כמה שצבר יכול להיות שורשי.

השיר שהושר בפי הצבא הצרפתי ב 1830 עבר מספר גִּלגוּלים "צבאיים" חוּדש במלחמת העולם הראשונה במגוון גרסאות באנגלית מִצְטָרְפֶתֶת, חלקן רוויות זימה ו"הומור צבאי גברי" ויש גם גרסאות עם שמץ מחאה אנטי מלחמתית – במידת האפשר, כמובן.

הנה אחת מהגרסאות האנגליות של –

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

גרסה אנגלית נוספת רווית זימה נקראת

Three german officers Crossed The Line

Three german officers Crossed The Line

באתר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, כן – יש דבר כזה, מצאתי דף ששמו "קום התנדב לגדוד העברי" שירי מלחמת העולם הראשונה. בדף זה מצוטטת גרסה עברית ל "שלושה גרמנים"

שלושה גרמנים את הרַיינוּס חצו – פַּרלֶווּ
ולַפונדק הם נכנסו –
אינקי פינקי פַּרלֶווּ.
'פונדקאי, תן לנו את בִּתךָ! – פרלוו
אנחנו רוצים —– אותה.'
'בִּתי עודנה צעירה – פרלוו
ולא יפֶה —– אותה!'
'אבא, אינני צעירה – פרלוו
אותי כל השכונה —–,'
שלושה גרמנים את הריינוס חצו – פרלוו
ולגרמניה הם חזרו."

באותו דף מצוטטת גרסה שמקורה בבית הספר החקלאי "מִקווֶה מִקוֶה ישראל":

גימנזיסט חָלַב פרה – פרלוו
משך זנב במקום פִּטמָה.
במקום פטמה משך זנב
יצא לו קקה – לא חלב.

פאולה שרה בצרפתית אתMademoiselle from Armentières
ובסיום השיר יוטיוב מעביר אותנו לביצוע צרפתי נוסף של לין רנו. אינני מבין צרפתית, אך מההבעות ומאינטונציה ניתן להבין שהמילים דומות לגרסאות הקודמות.
Mademoiselle from Armentières
יוסי בנאי שר את 'בחולות' של חיים חפר שהוא, לעומת קודמיו, שיר עדין, תמים ורומנטי, עם קריצה קלה. ואני חושב על כך שהיום כבר מאוחר לשיר "…אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח… בחולות. יוסי בנאי שר בחולות

היה זה בחצות הליל – בחולות
כשזוג יצא לו לטייל – בחולות
ועל ראשו מגבעת קש, ולשפתיה טעם דבש
וכשחיבק אותה ממש, בהולם לבבה הוא חש
בחולות.

וכך נולדתי אני – בחולות
עלמת החן היתה אמי – בחולות
ולא צריך להיות נביא האיש ההוא היה אבי
חלוץ נחמד ולבבי, אל העולם אותי הביא
בחולות

וכך בנו הם את ביתם – בחולות
ובית אחר בית קם – בחולות
וכשצמחו כאן רחובות, הלכתי בדרכי אבות
ורק הגעתי למצוות, התחלתי ילדות לצבוט
בחולות

הייתי לה צביטה נותן – בחולות
וכך נולד לנו הבן – בחולות
חלפו לילות, חלפו ימים ובני גם הוא אינו תמים
בליל אביב, בליל קסמים, גם הוא הולך לו לפעמים
בחולות.

אני זוכר איך שרתי שם – בחולות,
את עלומי השארתי שם – בחולות,
גם לנכדי אני אומר: לו רק אני צעיר יותר
הייתי את הכל מוכר ובדבר אחד בוחר:
בחולות.

עוד יש מקום לאהבה – בחולות
תדעו לכם שזו מצווה – בחולות
הזמן עובר מהר כל כך, והוא הרי אוהב אותך
אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח
בחולות.

הגענו לתשובה החיפאית – רביעית הבנות של מועדון התיאטרון החיפאי הייתה, לדברי רבקה מיכאלי, הרביעיה הגדולה ביותר – היו בה, למרבה הפלא, חמש בנות.

פתאום, סתם יום של חול, תכנית יחיד בעידן של שלישיות. שמעון ישראלי שובר את כל המוסכמות ועולה לבד על הבמה עם שירים ומערכונים שכתב לעצמו. ואם לא די בכך, הוא מדבר על הדבר הרחוק ביותר מהזמר הציוני המגוייס:

סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף

לגעת ברוח עם שמעון ישראלי

התוכנית ממשיכה ליפו שכובשת לאיטה את מרכז הבידור העברי. בחמאם של דן בן אמוץ וחיים חפר מציגים את ‘משלי ערב’ – סאטירה על יחס מדינת היהודים לאזרחיה הערבים. אני, כילד, לא קלטתי את הסאטירה. זה אפילו לא כל כך הצחיק אותי. די מפתיע אותי לגלות שדן בן-אמוץ וחיים חפר נתנו כראות עיניהם פתחון פה לערבים על הבמה, דבר שהתפרש לפעמים גם כצחוק על חשבון הערבים. מעניין לדעת כיצד קיבלו אותם ערבים של יפו את דבריהם. כנראה לא תהיה תכנית שתדבר עם נציג אותם ערבים, פשוט כי איננו יודעים מי הם היו והיכן הם היום.

והנה עולה על הבמות עוד שחקן בהופעות יחיד – שייקה אופיר. שחקן מקצועי ומהוקצע שטרח לנסוע ללמוד אצל מרסל מרסו פנטומימה והרחיק עד ארה"ב בלימודי המשחק. אצלו אין פשרות, חיפופים ואילתורים – הכל מתוכנן, מבויים ומדוייק לפרטי הפרטים.

משלישיות דרך יחידים הגענו לצמדים. אפריים קישון מעלה עם שושיק שני ואריק לביא את הוא והיא ב 1960. ואז שבים אלינו יוסי בנאי ורבקה מיכאלי עם ילדות קשה – מהנדס ואשת מהנדס… אוווטווסטראאאדה.

ביפו המתעוררת מוקם תיאטרון אלהמברה, בחמאם – גשר הירקון ואיך קרה שהפשפש עלה למעלה עם רביעית מועדון התיאטרון. כבר 1963, אני בן 10, מתחיל לקלוט מהי אירוניה ומהי סאטירה, גם אם אינני יודע לכנות את הסגנונות בשמותיהם, וביהודה הימית מתגוררת משפחת שמחון – המשפחה הכי דומה לכולנו שדברה אלינו ממקלטי הרדיו שהיו מדורת השבט לפני היות הטלוויזיה. ההספד של דן בן אמוץ מ 1957 חוזר לשידור חי על מוות, כאשר דן בן אמוץ חוגג מסיבת פרידה מעצמו.

מחוץ לבמה מתפתח מסלול סאטירי חדש – ציפור הנפש – נפש הציפור – סאטירה מודפסת ומאויירת. דן בן-אמוץ, עמוס קינן ואורי אבנרי יוצאים להפגין בגליל למען דמות המדינה. לא למען שויון לערבים אלא למען מדינה שוויונית אשר "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" ללא אנשים ששוים… יותר.

חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ד 2014

imageהחידון מתחיל באיחור קל כיאה לערוץ הציבורי הראשון. לפני מספר ימים הממשלה אִשרה תכנית לסגירת רשות השידור ופתיחת רשות שידור חדשה. המחשבה הראשונה שעולה בדעתי, היא ששום גורם מסחרי לא יספק לנו חלק ניכר מהתכנים שאנו מקבלים מהשידור הציבורי, כמו למשל – חידון התנ"ך ואירועי תרבות דומים.

המנחה – הדוקטור אבשלום קור – מציג בפנינו את צוות השופטים ובראשו יולי אדלשטיין. מחבר החידות הוא, כמו בשנים הקודמות, נריה פנחס. המועמדים מוצגים בזה אחר זה, את כולם נכיר יותר מקרוב בשלב החידון בסִרְטוֹנִים.

השנה, החידון הוא בסימן מנהיגות. הפסוק המוביל לקוח מדברי משה אל כל-ישראל בעבר הירדן:

הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם

[דברים פרק א י"ג]

נושא מרתק שמגדיר את התכונות העיקריות של המנהיגים. לפי משנת משה רבנו, המנהיגים ניחנו בשלוש תכונות מובילות. עוד מעט נשמע מפי חלק מהנואמים עוד כמה תכונות שמגדירות מנהיגות.

שלב הנאומים הוא חלק בעל משמעות בחידון. הפעם, להבדיל משנים קודמות, הנאומים ממוקדים, מעניינים ורהוטים. יכול להיות שנושא המנהיגות מדבר אל כל הנואמים.

יו"ר החידון, יואל יולי אדלשטיין, פותח את החידון בקריאת תיגר על בחירת הפסוק. לטענתו קיים בתנ"ך פסוק שמביע טוב יותר את רוח המנהיגות כדברי משה אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ. הוא מתלוצץ על כך שבמקום ממנו הוא הגיע עם עמיתו נתן שרנסקי, קובעים את שמות הזוכים לפני החידון. בחידון שלנו, נאלץ לחכות לסיום החידון כדי לדעת מיהם הזוכים. הוא מקצר בדבריו ומוביל אל פתיחת החידון.

חידון בסִרְטוֹנִים

חידון התנך העולמיהשלב הראשון בחידון מורכב, כמסורת החידון, מסרטונים שמציגים הישגים ופעולות מבורכות בתחומים שונים. כל סרטון מוביל אל פסוק שקשור אליו בדרך זו או אחרת, ובעקבות הפסוק שאלה באותו נושא. זהו החלק החביב עלי בחידון. בשלב זה אנו מרחיבים אופקים וכן מרבית המועמדים יודעים את התשובות, את חלקן אפילו אני יודע. זהו החלק הנינוח של החידון, התחרות תתחיל מאוחר יותר.

צופיה פרויידנשטיין מטורונטו הגיעה לשלב זה עם 53 נקודות. האלוף במילואים יצחק פונדק שהיה בעברו מפקד הנח"ל וחיל השריון מספר את סיפורו ומציג את החידה הראשונה בנושא מנהיגות צבאית. הפסוק הוא עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק, כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז, וּכְכֹחִי עָתָּה:  לַמִּלְחָמָה, וְלָצֵאת וְלָבוֹא. [יהושע י"ד י"א] והשאלות הן: מי האיש? [כלב בן יפונה] איזו עיד ביקש לקבל לנחלה? [חברון]. צופיה עונה תשובה מלאה וזוכה במלוא הנקודות.

ניב קוצר מאשדוד – סטודנט למתמטיקה בבר-אילן ולומד בתוכנית מגשימים לקראת צה"ל עם 54 נקודות נקרא לשאלה הבאה בנושא מנהיגות בספורט. יעל ג'רבי – אלופת העולם בג'ודו מדהימה אותנו ביכולותיה ומציגה את הפסוק וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ [בראשית ל"ב כ"ה] והשאלות: מי האיש? [יעקב] כיצד קרא למקום בתום הקרב? [פנואל]. ניב קוצר את מלוא הנקודות ויוצא כשבאמתחתו 64 נקודות.

אלישבע פרידמן מקבלת את הפסוק לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה … וּנְתַתָּם, בִּכְלִי-חָרֶשׂ–לְמַעַן יַעַמְדוּ, יָמִים רַבִּים. [ירמיהו ל"ב י"ד] ונשאלת מיהו הנביא? [ירמיהו] ובאילו ספרים מדובר? [ספר המקנה – שנכתב בעת רכישת השדה בענתות].

איתמר כליפא ממודיעין בא עם 60 נקודות ומקבל סרטון על מיזם מוסיקלי בשם מְקוֹרוֹק, ששואב תוכן והשראה מהמקורות. הפסוק: וְכָל-הַקָּהָל, מִשְׁתַּחֲוִים, וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר [דברי הימים ב' כ"ט כ"ח] והשאלות: מי המלך? [חזקיהו מלך יהודה] מה היה האירוע שנחוג? [חידוש העבודה בבית המקדש].

איתן עמוס מטורונטו רואה סרטון בכיכוב שגריר ארה"ב בישראל – דניאל שפירו – שמציג לו את הפסוק: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים… וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם. השאלות: במה סייע המלך חירם לשלמה? [חירם נתן לשלמה עצי ארזים וברושים לבניית בית המקדש] מה נתן לו שלמה המלך בתמורה לעזרתו? [שלמה נתן לחירם מכולת לביתו חטים ושמן]. אני קורא את התשובה ותוהה אם אין כאן פתח לחקירה בעניין שחיתות שלטונית – חירם מקבל מכולת לביתו בתמורה לסיוע בבנית בית המקדש. מתקשר לי איכשהו עם הולילנד… אבל, כרגיל – זה רק אני.

אשר פינקלשטיין מישיבה אוניברסיטה, ממפיס, טנסי שבארה"ב נושא 52 נקודות מהשלבים הקודמים. אבשלום קור מקדים לסרטון שלו הסבר על יחיד מול רבים – כֹּפֶר ביחיד, ברבים זה כְּפָרִים… הפסוק: וַיַּגִּדוּ לוֹ, לֵאמֹר, הִנֵּה … בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי… וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת… עַל-פְּנֵי, צוּרֵי הַיְּעֵלִים. השאלות: מי המלך? [שאול המלך, הלך לחפש את דוד] מה אירע במערה שבעין גדי [דוד כרת את כנף מעילו של שאול]. המנחה מציין שבשדרות דוד המלך, ליד איכילוב 4, מצויים פסיפסים של מעללי דוד המלך, וביניהם סיפור זה. משום מה לא ראיתי את הפסיפסים הללו עד כה, ואני מזדמן לסביבה לא מעט. צריך לציין לעצמי לחפש את הפסיפסים בביקורי הבא באזור.

תפילה ברנסון מאולפנת "צביה" רחובות באה עם 60 נקודות וזוכה בסרטון מרתק אודות מערכת "מגן רקיע" – קרן ליזר בגחון המטוס, שמשבשת את המסלול של הטיל שנורה אל המטוס. הסרטון מזכיר לי את מטוסינו שראיתי במלחמת יום הכיפורים ממקום מושבי במיתלה. בתחילת המלחמה לא הצליחו אותם מטוסים לחמוק מטילי המצרים. מערכת "מגן רקיע" יכלה לחסוך חיים ומטוסים. מעודד לדעת שמטוסינו מוגנים עתה יותר. הפסוק: וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב … לִירוֹא בַּחִצִּים, וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת; וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק, כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר [דברי הימים ב' כ"ו ט"ו] השאלות: מי המלך? [עוזיהו] ואיזה כלי נשק נוספים המציא? [מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים, וְשִׁרְיֹנוֹת, וּקְשָׁתוֹת–וּלְאַבְנֵי, קְלָעִים].

מרים מיכל הרסמן, בת 15 מבואנוס איירס מעפילה לשלב זה עם 44 נקודות ומקבלת סרטון בו מספר שמעון סבאג – מייסד עמותת "יד עזר לחבר" – על פעילות העמותה שמעניקה בית חם לקשישים ניצולי שואה בחיפה. סרטון מרגש שמציג פעילויות מגוונות. בין השאר אנו רואים טקס בר מצווה לניצול שואה בן 83 שלא זכה לקיים את האירוע במועדו, ותחרות מלכת יופי לקשישות. בהתייעצות עם הפסיכיאטר של העמותה הגיעו למסקנה שיש באירוע כזה ערך ואכן אנו רואים את האושר שהאירוע מסב שם לרבים ובעיקר לרבות. הפסוק: וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית … מֵרֵאשִׁתוֹ… וַיִּרְאֶה, אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת. [איוב מ"ב י"ב] והשאלות: מי האיש? [איוב] כל הטובות שאבדו לו הוחזרו. ציין אחת הטובות. [רכוש: צאן, בקר, גמלים, אתונות, בנים ובנות].

דניאל פייזר מניו ג'רזי ארה"ב מביא איתו 57 נקודות ומקבל סרטון על צוות רופאים ישראלי שנסע לנפאל ולמקומות נוספים בעולם לטפל בילדים עם חך שסוע. הפרופסור אייל וינקלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית, מספר שבנפאל מחביאים בבית את הילדים שנראים שונה, כי האוכלוסיה פוחדת מהם. הטיפול, שהוא פלסטי בעיקרו, פותר בעייה הרבה יותר רחבה מבעיית המראה החיצוני. הפסוק: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם:  כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה. [ישעיהו ל"ה ו'] והשאלות: מי הנביא [ישעיהו] ציין בעלי מומים רבים שיירפאו [אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה].

יואל שוורץ, בן 16 מאדוורפן בא עם 49 נקודות ורואה סרטון בו מספר יוסי מדמוני, במאי ותסריטאי הסרט "מקום בגן עדן", על האירועים והרעיונות שהובילו אל הסרט שמבוסס על סיפור אמיתי אודות טַבָּח שקנה את מקומו של מישהו אחר בגן עדן תמורת מנת אוכל. לימים הבן הולך לפדות את מקום אביו בגן עדן. נשמע מרתק ופוקח עיניים. אני נזכר שעדיין לא ראיתי את הסרט, ומצרף אותו לרשימת חובותי התרבותיים, מיד אחרי הפסיפסים בשדרות דוד המלך. הפסוק: אַתָּה נָתַתָּ בְיַד-עַבְדְּךָ אֶת-הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא, וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים. [שופטים ט"ו י"ח] והשאלות: מי המנהיג? [שמשון] מה הנס שאירע לו באותו מקום? [ה' בקע את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים].

תמר ג’ינלי, בת 16 ממקיף ד' באשדוד מגיעה לשלב זה עם 58 נקודות. תמר, בין שאר כישוריה ועיסוקיה, היא אלופת ישראל בשחמט ודוברת מועצת הנוער והתלמידים. אני כבר נוטה לטובתה. בימים אחרים היו מכנים אותה "אשת אשכולות", היום היא מפגינה את בקיאותה בתנ"ך. בסרטון מספר איש ידיעת הארץ, מנחם מרקוס, על גאות המים בירדן.

במקום הרביעי אשת האשכולות הצעירה תמר ג'ינליסיפורו על שיטפון בירדן לכיוון ים המלח מזכיר לי סיפור מימי הראשונים עם אשתי שתחיה. יצאנו לטיול ונטינו את אהל הסיירים שלנו בחניון הסמוך לשפך נחל ערוגות. זוג צעיר, סקנדנבי למראה, נטה את אהלו במרכז השפך היבש. מרכז השפך חלק ומזמין, ואילו החניון גבשושי ולא נח. ניסינו להסביר להם שהמקום מסוכן – ללא הצלחה. בלית ברירה הרסנו את אהלם… יותר מפעם אחת. לבסוף נמאס להם מהמשוגעים והם הקימו את אהלם במקום הלא נח בגדת המקום החלק. באמצע הלילה התעוררנו לצלילי הנחל ששצף אל תוך ים המלח. הזוג הסקנדינבי כרע לצד הנחל והצטלב. כשראו אותנו יוצאים מאהלנו הודו לנו בספיקת ידיים ובהרבה מילים בשפה שאיננו מבינים. נשוב אל החידון.

הפסוק: וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ … וְ… נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בְּעָבְרוֹ, בַּיַּרְדֵּן. [שמואל ב' י"ט י"ז] השאלות: מיהו האדם? [שמעי בן גרא קילל את דוד] מה הייתה תגובת המלך? [דוד קיבל את סליחתו. ויאמר המלך: לא תמות!].

יוסף פוקסמן, בן 15 מסן פאולו, ברזיל מביא לשלב זה 49 נקודות. יובל פרייליך, אלוף ישראל לנוער בסיוף, מציג ומסביר את כישוריו, ואת ענף הספורט שלו. הפסוק: וַיָּרָץ… וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ… וַיִּרְאוּ … כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. [שמואל א' י"ז נ"א] והשאלה: מי הלוחם? [דוד] באיזה קרב מדובר? [נלחם נגד גלית]. מסיבה לא ברורה, יוסף פוקסמן מסתבך ומקבל אפס נקודות בשאלה שאפילו אני יודע את תשובתה, ואני רחוק מאוד מרמת בקיאותו בתנ"ך. צר לי עליו. אין לי ספק שהוא יודע את התשובה וההתרגשות מהמעמד גרמה לו לחִשָּׁכוֹן.

יוסף נחמד, בן 15, חובב ספרי פנטזיה ממקסיקו סיטי בא עם 48 נקודות. אני סקרן כיצד הוא מקשר את אהבתו לספרי פנטזיה אל בקיאותו בתנ"ך, אך זה שייך לסיפור אחר. יוסף מקבל סרטון בו מספר אילן פרץ – מנכ"ל רשות נחל באר שבע – על שיקום הנחל. במסגרת הפרוייקט שהוא מוביל מקימים לתחייה את הנחל היבש שעובר באמצע העיר, מזרימים בו מים ומפתחים סביבו פארק דוגמת פארק הירקון. הפסוק: וַיַּרְא, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה [מלכים א' י"ט ג'] והשאלות: מיהו האיש? [אליהו הנביא] מדוע ביקשו להרגו? [איזבל ביקשה להרגו כי הרג את נביאי הבעל]. תשובתו של יוסף נכונה. אני מבין זאת למרות שהוא מדבר בשפה שאינני מבין. גם חבר השופטים מעניק לו את הנקודות בטרם שמע את התרגום. כנראה איזכור שמות אליהו איזבל והבעל הספיקו.

שלמה סבוביץ, כדורסלן חובב מטורונטו, צבר בדרך 45 נקודות. בסרטון שלו מציג ניסן אוחנה – מש"ק מיחשוב בצה"ל – את פעילותו ביחידה. ניסן עיוור. הוא התנדב לצה"ל ועובד במחשוב בשלישות. ניסן מתמודד, עוזר לאנשים ויכול לתפקד ולהוכיח שהוא יכול לעשות הכל ואפילו יותר. הפסוק: וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ, וַיְשַׁלַּח בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל … אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא … כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ [שמואל א' י"א ז'] והשאלות: מיהו המנהיג? [שאול] כנגד מי נלחם? [נגד נחש העמוני].

קרן פסחה ממקסיקו סיטי שמנגנת בפסנתר ורוקדת היפ הופ מביאה איתה 51 נקודות. אני מנסה לדמות בעיני רוחי את סיפורי התנ"ך בריקוד היפ הופ לצלילי פסנתר – ואינני מצליח. בסרטון שלה מספרות בוגרות גינת עדן בבקעת הירדן – מבואות יריחו – על בית הספר, שמשיב נערות למסלול חיים פורה. אנשי החינוך מספרים לנו שהנערות מגלות יכולות וכשרונות שלא ידעו שיש להן. בזכות המקום הזה יש לי תעודת בגרות, מספרת אחת הבוגרות, השנתיים האלה שינו לי את החיים. הפסוק: הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. [מלכים ב' ב' י"ט] והשאלות: מי ריפא את המים? [אלישע הנביא] כיצד ריפא אותם? [השליך מלח אל מוצא המים].

במהלך החידה מופסק החידון למספר דקות לצורך כניסת ראש הממשלה ורעייתו. המנחה, הדוקטור אבשלום קור, מסביר לנו שראש הממשלה בא מטקס במשכן הנשיא. יום העצמאות הוא יום עבודה עמוס שבו הוא נודד מטקס לטקס.

הודיה רחל כהן, בת 16 מפנמה סיטי, שמשחקת כדורסל וכדורגל, וגם אוהבת לבשל מגיעה הנה עם 52 נקודות. בסרטון שלה מוצג פרוייקט "תן" של הסוכנות – התנדבות לעזרה בבתי יתומים באתיופיה ובכל מיני מקומות שזקוקים לעזרה. מטרתו של מרכז "תן" בקרית שמונה היא לעזור לעולם. הפסוק: וְהָאֲנָשִׁים, טֹבִים לָנוּ מְאֹד… חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ, גַּם-לַיְלָה גַּם-יוֹמָם. והשאלות: מי האנשים שהנער מעיד עליהם? [דוד ואנשיו – שמרו על נערי נבל] מה ביקשו האנשים מאדונו של הנער? [דוד ביקש מנבל אוכל לו ולאנשיו].

תם השלב הראשון כמעט כולם זכו בכל הנקודות.

שר החינוך – שי פירון עולה לשאת את דבריו, ושלא כמנהגו – איננו פולט התחכמות שעלולה להציגו ככלי ריק. בתחתית המסך מופיעות חידות לצופים… ומייד אחריהן תשובות. התשובות מוצגות מהר מידי, אין הזדמנות להתמודד עם החידות. גם אני מציג כאן את התשובות בסמיכות לחידות, אבל מרבית חידות החידון קשות בהרבה מאלו שמוצגות לצופים בביתם. אם תהיה דרישה לכך – אשקול להסתיר את התשובות. מנכלית משרד החינוך מעניקה את פרס חתן התנ"ך הארצי לתמר ג'ינלי ולאיתמר קאליפא.

השלב השני נפתח וכל הנקודות מתאפסות

שלב זה נפתח עם ארבע מתמודדות וארבעה מתמודדים. המנחה מכריז שנאלצנו לוותר על כל המתורגמים פרט לאנגלית. ניקודי המתמודדות והמתמודים בסיום השלב הקודם היו:image

בשלב זה מתאפסות הנקודות. נושא איפוס הנקודות מעלה בכל שנה את שאלת עשיית הצדק. מחד גיסא – מי שההפגין בקיאות לאורך כל הדרך, אין סיבה שיסטה ממנהגו, ולכן אין צורך להסמך על העבר, ואילו מי שמעד קלות בדרך, אין סיבה לחסום את דרכו. מאידך גיסא – השלבים המתקדמים הרבה יותר מלחיצים ואבדן יתרון העבר, עלול להכשיל את אלה שלוקים בעיתות לחץ בחִשָּׁכוֹן רגעי ולקדם את אלה שעומדים טוב יותר בלחצים, ללא תלות בבקיאותם בתנ"ך.

בחלק זה של החידון יש לזהות שם של ספר מספרי התנ"ך באמצעות רמז. הזמן לזהוי קצוב, אך המתמודד רשאי לבקש רמז שני ואפילו שלישי. כל רמז מפחית ממספר הנקודות. זהוי לאחר רמז ראשון מזכה ב 8 נקודות ואחרי רמז שני – 5 נקודות. בנוסף לזהוי הספר, על המתמודדים להשיב על חמש שאלות. היבול המרבי הוא 28 נקודות, ועל כך ניתן מענק של 2 נקודות נוספות – כך שבשלב זה ניתן לצבור עד 30 נקודות. להזכירכם – לכל המתמודדים יש אפס נקודות. בסיום השלב המצב הוא:

image

נראה שהסדר לא השתנה, פרט לדניאל פייזר, שלקה ככל הנראה בחִשָּׁכוֹן רגעי ולא זיהה את הספר שמואל א' אפילו אחרי הרמז השלישי.

תם השלב השני

נתן שרנסקי – יו"ר נשיאות החידון עולה לשאת את דברו. נאום מאוד מענין שפותח במילים "מה נדוש יותר ממנהיגות?" וממשיך – בישראל מנהיגות היא מקצוע פופולארי – פעם החלום של אמא יהודיה היה אחר, היום כולם לומדים בהכשרה למנהיגות. יש מכון למנהיגות, עוד מעט תהיה אקדמיה למנהיגות. נתן שרנסקי מדגיש שהחלק החשוב בפסוק המוביל הוא, מבחינתו, וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם – למה הכוונה? מנהיג אמיתי חייב להיות קשור בחבל הטבור לעם שלו לדרכו לגורלו – ואז זה נותן לו הרבה כח. הוא ממשיך ומספר כי הרגיש הכי מחובר לעם דווקא כשהיה אסיר ציון – בכלא. המנחה איננו יכול לעמוד בפני ההרמה להנחתה ואומר שלכן אנחנו שולחים היום מנהיגים לכלא – שירגישו מחוברים לעם. נתן שרנסקי מפגין בקיאות ובהירות מחשבתית ראויה לציוּן, אך שליטתו בעברית רופפת למדי, והוא חי בארץ כבר 28 שנים. בסיום דבריו הוא מעניק פרס לחתן התנ"ך של התפוצות איתן עמוס מטורונטו.

השלב השלישי – שאלת ראש הממשלה

שלוש מועמדות ושלושה מועמדים עולים לשלב שאלת ראש הממשלה. הניקוש שצברו בשלב הקודם הוא:

imageראש הממשלה מקבל את זכות הדיבור להצגת שאלת ראש הממשלה. הוא פותח את דבריו בבשורה למנחה, הדוקטור אבשלום קור שבשעה 11:15, בזמן שהוא כבר הנחה את החידון, נולד לו נכד. החלפת ברכות והלצות, וראש הממשלה ממשיך ואומר שלפני מספר שנים בנו של ראש הממשלה נכשל בשאלת ראש הממשלה – במדינה מתוקנת, כמו סוריה, דבר כזה לא יכול לקרות. המנחה וראש הממשלה מחליפים הלצות ועקיצות שמופנות לכיוונים שונים… לבסוף ראש הממשלה מציג את שאלות ראש הממשלה. הזמן המוקצה למענה הוא ארבע דקות, הניקוד המירבי הוא 24 נקודות. כל השאלות מתייחסות אל תכונות המנהיג.

תכונת המנהיג

השאלה

מקור הפסוק

התשובה

אנשי אמת

מי אמר: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע"?

שמות י"ח כ"א

יתרו

נקיון כפיים

מי המנהיג שהעם העיד על נקיון כפיו: "לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ; וְלֹא-לָקַחְתָּ מִיַּד-אִישׁ, מְאוּמָה"?

שמואל א' י"ב ד'

שמואל

שופט את העם

מי אמר: "חֶסֶד וֶאֱמֶת, יִצְּרוּ-מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ"?

משלי כ' כ"ח

שלמה במשלי

יוצא בראש העם למלחמות

על מי נאמר: "וַיָּלֶן… בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעָם… וַיִּפְקֹד אֶת-הָעָם; וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי הָעָם"?

יהושע ח' ט'

יהושע

נטילת אחריות

מי אמר: "הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ: תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, וּבְבֵית אָבִי"?

שמואל ב' כ"ד י"ז

דוד

דואג לחינוך

על מי נאמר: "וַיְלַמְּדוּ, בִּיהוּדָה, וְעִמָּהֶם, סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה; וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה, וַיְלַמְּדוּ בָּעָם"?

דברי הימים ב' י"ז ט'

יהושפט’ שריו, הלויים והכהנים.

איש חזון

מי אמר: "בְּאֵין חָזוֹן, יִפָּרַע עָם"?

משלי כ"ט י"ח

שלמה במשלי

מנהיג עם שאר רוח

מי ניבא: "וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת ה' "?

ישעיהו י"א ב'

ישעיהו

בזמן שהמתמודדים עונים על השאלות, שרה להקת חיל החינוך מחרוזת שירים – ארץ הצבר… זה יתכן זה אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים… ארץ ארץ ארץ. אני מכיר היטב את השירים, אך ללא עומס הסילסולים בסגנון מזרחי שהעניקה להם הלהקה הנוכחית.
הרב הראשי לצה"ל, תת-אלוף רפי פרץ, מציג את התשובות.
[גרירת העכבר בתוך המשבצת המתאימה תחשוף את התשובה ואת מקורה].

הנה הניקוד הסופי של המועמדות והמועמדים לאחר שאלת ראש הממשלה ולפני האיפוס האחרון:

image

שלב הגמר – ראש בראש

כל המתמודדים שבים לבמה לקראת התמודדות "ראש בראש" בין שני המובילים – איתן עמוס ותפילה ברנסון. הנקודות שוב נמחקות – בגמר הכל פתוח. בשלב זה מוצגות למתמודדת ולמתמודד 12 שאלות לסירוגין, לכל שאלה מוקצות 5 שניות למחשבה.

חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ד 2014 - שלב הגמר - ראש בראש
התחרות צמודה, שניהם יורים את התשובות כמעט ללא היסוס… ובכל זאת בשאלה החמישית איתן "נתקע" ושולף את התשובה ממש בתום זמנו, אם אל למעלה מזה. גם בשאלה התשיעית הוא עוצר ומתקשה לענות. לבסוף, כשהוא עונה נכונה, ניכר שהמתחרה מולו – תפילה ברנסון – נושמת לרווחה, כאילו לא היה עדיף לה שיכשל. לשאלה ה 11 עונה תפילה בטעות משה במקום בועז, עוד שאלה אחת ששניהם עונים נכונה ומוכרז חתן התנ"ך העולמי.

במקום החמישי ניב קוצר מאשדוד.

במקום הרביעי אשת האשכולות הצעירה תמר ג'ינלי.

במקום השלישי איתמר קאליפא – תלמיד ישיבת שלעבים.

סגנית חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי – תשע"ד 2014 היא תפילה ברנסון

חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי – תשע"ד 2014 הוא איתן עמוס

המנחה מודיע שראש הממשלה מלוּוה בשר החינוך יעלה להעניק את הפרסים לחתן. למנחה דיקציה מושלמת ומשום מה אוזני שומעות ש"ראש הממשלה מלוּוה בשרה חינוך…" אני מתבלבל לרגע וקולט את טעותי. למנחה, כאמור, דיקציה מושלמת ואני תוהה אם הוא שתל את כפל המשמעות בראשי. זה די מתאים לחוש ההומור שלו. הוא מודיע לנו ששני הזוכים במקומות הראשונים יקבלו מלגת לימודים מתנת אוניברסיטת אריאל בשומרון. אם הבנתי כשורה, לשניהם כבר יש תוכניות לימודים אחרות.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא דברי סיכום – הוא פונה ל"עמוס מקרני שומרון שבטורונטו" ומברכו. בנימין נתניהו מתייחס לתכונות המנהיג. ‘מנהיגות,’ כך אומר ראש הממשלה, ‘כרוכה באומץ לב, ובנקיון כפיים, וביכולת להיות מחנך. מה שלא הוזכר הוא "ראיית הנולד והערכות לקראת העתיד". המדינה קמה עם מנהיג שראה את הנולד – את מה שקורה באירופה… המנהיג הזה נקרא הרצל.’ הרמז לראיית הנולד כבר ניטע בראשינו – אין הפעם צורך להרחיב. נתניהו ממשיך ומספר לנו על מנהגי השבת במשפחתו – ‘אני יושב כל שבת עם בני ואנחנו קוראים את פרשת השבוע ואלה רגעי השראה, וגם רגעי הכנה, כי כל פעם אני מגלה מחדש את הנצחיות. כל שבת אני שוקע בספר הספרים, והיום הזה פתחתי את היום במשכן הנשיא עם חילים מצטיינים, וחשבתי על הפסוק משמואל ב' לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת… הערב אהיה בהענקת פרס ישראל וכבר הכנתי לכך פסוק ממשלי: אַשְׁרֵי אָדָם, מָצָא חָכְמָה;    וְאָדָם, יָפִיק תְּבוּנָה.’ ראש הממשלה מונה את יעדינו ואת מטרותינו, אומר שהכל כבר נמצא בתנ"ך, מקנח ב’שאו כולכם ברכה עד השנה הבאה’, ואני תוהה היכן נראה ונשמע את חידון התנ"ך הבא ללא ערוץ ציבורי – בהנחה ששר החינוך, שעשה לעצמו מנהג לבטל את כל המבחנים, לא יבטל גם את החידון. חתן התנ”ך מודיע שבשנה הבאה ילמד בישיבת מעלה אדומים, להקת חיל החינוך שבה לשירת התקווה.

תם הטקס.

ניתן לראות את החידון בשלמותו באתר רשות השידור[לפחות כל עוד היא קיימת]

סקירה חוויתית של כל חידוני התנך העולמיים לנוער יהודי מאז תשס”ט 2009 ועד היום בתרבות הפנאי

חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ג 2013 – חידון היובל

imageהשנה אנו חוגגים חמישים שנה לחידון התנ"ך והחידון מתקיים בסימן בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.

המתכונת מוכרת היטב – המנחה הוא כתמיד הדוקטור אבשלום קור והאירוע נפתח בשירים, נאומים, כיבודים, חלוקת תעודות לחתני שלבי הביניים, ועוד נאומים… יוסף שער, מראשי מחברי החידות, מספר על יוזמת בן גוריון לחידון התנ"ך הראשון לפני חמישים שנה שנה. כבר עברה מחצית השעה ועדיין איננו רואים באופק את הנושא לשמו התכנסנו – חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי.

סוף סוף מציגים את גיבורי האירוע – המתמודדים על כתר התנ"ך לשנה זו הם:

ישי אייזנברג מארה"ב
אסתר לוי מפנמה
שלמה אבידן וייטי מקנדה
אליאור בביאן מישראל
אדוארדו רפאל עבדי ממקסיקו
שמואל כהן מדרום אפריקה
נח כהן מקנדה
יהשע סילברה מארה"ב

דוד ריפסמן מקנדה
שלהבת שוורץ מארהב
ליאורה ברוורמן מישראל
אריאך קלמן מקנדה
קורן קאזס מישראל
אברהם נפתלי איזקסון ממקסיקו
אלירן אלישע מישראל
חיים טבלה ממקסיקו

אני כבר חושב שפנינו אל החידון ואז נקרא היושב ראש יולי אדלשטיין לשאת נאום נוסף… כולם אומרים דברי טעם, אבל לא לשם כך אני מוותר על כל שאר עיסוקי יום העצמאות. השעה 11:45 – החידון מתחיל. את שאלות החלק הראשון מציגים אנשים שיש להם סיפור אישי מרתק שמוביל אל החידה.

את החידה הראשונה מציגה מיכל אנסקי, נכדתו של פרופסור חיים גבריהו – יוזם חידוני התנ”ך. מיכל אנסקי, שמוכרת לנו היטב מתחרות אחרת, משייטת בין צרורות ירקות וראשי סלרי מדהימים בגודלם וביופיים בשוק האיכרים שיסדה בנמל תל אביב ומגיעה אל החידה: וַיְלַמְּדוּ, בִּיהוּדָה, וְעִמָּהֶם, סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה; וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה, וַיְלַמְּדוּ בָּעָם – מי המלך ומי האנשים שבצעו את השליחות? ישי אייזנברג מגיש את התשובה במלואה וזוכה, מן הסתם, במלוא הנקודות.

אייל ברטוב – צלם טבע – מספר על צילומי חיות שביצע בשדה בוקר עבור ניישונל גאוגרפיק. שאלתו נשענת על הפסוק: כִּי גַם-אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב: כִּי לֹא-הָיָה, דֶּשֶׁא. וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל-שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּיםשלמה אבידן וויטי עונה תשובה מלאה בעניין ירמיהו והבצורת. את התשובה לשאלה זו גם אני יודע.

אוצרת מוזיאון ישראל ד"ר סילביה רוזנברג מספרת על הורדוס שהטביע חותמו על אתרים ואירועים בהירודיון וביריחו ושאלתה נוגעת לפסוק: וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל-שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל-שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים. מן הפסוק נגרעו מספר מילים שעליהן נסבה השאלה. אני יודע את התשובה – הרי שרתי לא פעם את השיר שמבוסס על הפסוק. גם אליאור בביאן נותן תשובה מלאה, מספק את כל רשימת המקומות ששמותיהם נגרעו מהפסוק וזוכה בכל הנקודות.

ישי אוליאל – אלוף העולם בטניס לצעירים – בן 12 מרמלה – מספר על דרך החתחתים שעבר עד שנמצא מאמן שיאמין ביכולותיו ויוביל אותו אל האליפות. והשאלה: אֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת-הַנַּעַר, לֵךְ מְצָא אֶת-הַחִצִּים – מי ירה את החיצים ומה היה המידע הנדרש? אדוארדו רפאל עבדי משיב תשובה מלאה.

יצחק גוטליב, פרופסור למקרא שהשתתף בחידון העולמי הראשון שואל בעניין הפסוק: שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, בְּטֶרֶם, אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ – מי הנביא ומה בקשתו – שמואל כהן מציג תשובה מלאה.

הרצל שחף קליג' – איש חיל הים שהשתתף בחידון התנ"ך הראשון, מספר על אירוע ממעללי חיל הים ושאלתו אומרת שהכתוב מספר על מלחי אוניה וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה-וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. והשאלה היא מאיזו עיר יצאה האוניה ומה הסיבה לסערה – הפוגה לצורך כניסת ראש הממשלה ורעייתו… לחיצות ידיים… כיבודים הכרחיים… החידון ממתין… וממשיכים – נח כהן מקנדה נותן תשובה מלאה.

שמעון גרייניץ, מנהל מעון "עתידות" לילדים בעלי מוגבלויות, מציג את תרומתם של הילדים ליצור חלקים בפרוייקט כיפת ברזל ושואל על מפעל בניה שבמהלכו חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים, וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים – מי המנהיג ומה היה מפעל הבניה. תשובתו של יהשע סילברה מלאה.

שמחה רותם ממורדי גטו ורשה מספר על המרד ומתאר קבוצת לוחמים כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, כְּדֹב שַׁכּוּל, בַּשָּׂדֶה – מי האיש ומי קבוצת הלוחמים. דוד ריפסמן – 10 נקודות – תשובה מלאה.

העיתונאי בעז ביסמוט, שחדר לאירן ולעוד מדינות אויב, מספר על מפגש עם רפסנג'אני אחרי שמעד בלשונו, ענה לטלפון בעברית ובכל זאת שרד את האירוע ואפילו הגיע למסיבת עיתונאים עם אחמדאינג'אד ולמפגש פנים אל פנים. שאלתו מתייחסת לכתוב: וָאָבוֹא, אֶל-פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר, וָאֶתְּנָה לָהֶם, אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ, שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים – מי המנהיג? ציין בקשה נוספת… שלהבת שוורץ – תשובה מלאה.

מנחם גולדברג מייסד כפר קדם שמציג את צורת החיים של אבותינו בישוב הושעיה מסייר איתנו בכפר, מציג בפנינו את הפעילות המתרחשת בו ולבסוף יונת דואר מביאה לו את כתב החידה: הנביא מנבא מִי-אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה; וְכַיּוֹנִים, אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶם – מי הנביא ומה יובא על גבי הגמלים … ליאורה ברוורמן עונה שהנביא הוא ישעיהו ובעניין מה שיובא על גבי גמלים מצטטת שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה–כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ. כָּל-צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ, אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ; יַעֲלוּ עַל-רָצוֹן מִזְבְּחִי, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר – תשובה מלאה 10 נקודות.

אפרת ניסימוב מהסוכנות היהודית מספרת על מפגשים בין יהודי ניו-יורק, הונגריה וישראל שכללו ביקור בבית קברות עברי בהונגריה. והשאלה – נביא מנבא הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים – מי הנביא? וכיצד תקרא העיר ירושלים? אריאל קלמן מקנדה עונה תשובה חלקית וצובר חמש נקודות.

סגן אמיר מועדי, נכדו של שייך ג'אבר מועדי שיזם כחבר כנסת את חוק גיוס הדרוזים לצהל, מספר על פעילותו כקצין תקשוב בסוללות כיפת ברזל ושאלתו נוגעת למי שלפני המלחמה וַיַּעַשׂ לוֹ … קַרְנֵי בַרְזֶל; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת … עַד-כַּלֹּתָם. מי האיש שעשה לו קרני ברזל? ונגד מי הייתה המלחמה? קורן קאזס עונה תשובה מלאה – עשר נקודות.

הפרופסור אדם זִרְטָל מספר על ממצאים ארכיאולוגיים שמצא בעיר חרושת הגויים – בירתו של סיסרא. הממצאים מתאימים לסרדיניה וככל הנראה הגיעו אלינו בדרך הים. החידה מתייחסת לכתוב: וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר אִתּוֹ–מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, אֶל-נַחַל קִישׁוֹן – מי עמדו בראש מחנה ישראל? ומאילו שבטים הגיעו הלוחמים? אברהם נפתלי איזקסון משיב תשובה מלאה.

עמוס תמם שמגלם את קזבלן בגרסת התיאטרון הקאמרי למחזמר – מספר על ההצגה ועל עצמו ושואל על איש אחד שעליו נכתב וּמִי בְכָל-עֲבָדֶיךָ נֶאֱמָן, וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל-מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ – מי האיש? ומה היה המעשה? – אלירן אלישע משיב תשובה חלקית – חמש נקודות.

לקראת החידה האחרונה בחלק זה, צוות החידון יצא לשוק מחנה יהודה והנה אנחנו סוגרים מעגל עם מיכל אנסקי שהחלה את סבב השאלות בְּשׁוּק האיכרים בתל אביב. אנשי החידון מדברים עם סוחרי השוק על החידון תוך שיבוץ קטעים מהמערכון של אורי זהר ואריק איינשטיין שבו מוזכר האיש תחת גפנו ותחת תאנתו ובכך בדיוק עוסקת השאלה: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ – מי המלך? ומה גבולות ממלכתו? – חיים טבילה משיב תשובה מלאה.

תם השלב הראשון. שיר, ומתחיל השלב השני. כל הנקודות נמחקו. לכל מתמודד מוצגת שאלה שמורכבת מסדרת רמזים שמובילים אל הספר שאליו מתייחסות החידות הבאות – חמש חידות מהירות שיש להשיב עליהן תוך דקה אחת.

ישי אייזנברג יורה את התשובות עוד בטרם הספיק המנחה לסיים את קריאתם. נותר לו עודף זמן מרשים והוא כמובן זוכה בכל הנקודות.
שלמה אבידן וויטי מפגין בקיאות חלקית וזוכה ב 19 נקודות.
אליאור בביאן נחפז מידי בתשובותיו, טועה בתשובה אחת, מספיק לתקן תשובה אחרת במועד ומקבל 25 נקודות.
דוד ריפסמן מתקשה לזהות את הספר ונזקק לרמז נוסף. נראה שהוא בבלק אאוט – די חסר אונים – 19 נקודות.
שלהבת שוורץ נזקקת לרמז שני לזהוי ספר שמות, עונה על 4 מבין 5 השאלות ומקבלת 21 נקודות.
ליאורה ברוורמן נזקקת גם כן לרמז שני – כל התשובות נכונות – 25 נקודות.
קורן קאזס נזקק לרמז שני, עונה נכונה על 4 מבין חמש השאלות ומקבל 23 נקודות.
חיים טבילה מזהה את הספר אחרי 2 רמזים, עונה כשורה על 2 מבין 5 השאלות ומקבל 13 נקודות.

clip_image002

חבורת חיילים שרה שיר והמתמודדים המובילים ממשיכים לשאלת ראש הממשלה. ראש הממשלה בקיא בתנ”ך וחריף לשון. הוא מציג בצורה מעניינת את החוויה האישית שלו ומגיע אל השאלה. קריאה רהוטה, דיקציה מושלמת והקפדה על הטעמה נכונה מעבירים אלינו לא רק את הכתוב אלא גם את המשמעות. שאלת ראש הממשלה עוסקת לכבוד שנת היובל בנבואות נחמה לימים טובים יותר. הנה שאלת ראש הממשלה:

1. מי אמר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ: לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם–כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. – עמוס

2. מי אמר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה-בְּרִית חֲדָשָׁה. – ירמיהו

3. מי אמר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה – עמוס

4. מי אמר כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים – זכריה

5. מי אמר הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה; וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה, מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה. וְיָצָא עוֹד קָו הַמִּדָּה, נֶגְדּוֹ, עַל, גִּבְעַת גָּרֵב; וְנָסַב, גֹּעָתָה. וְכָל-הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל- הַשְּׁדֵמוֹת עַד-נַחַל קִדְרוֹן עַד-פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים, מִזְרָחָה–קֹדֶשׁ, לַיהוָה: לֹא-יִנָּתֵשׁ וְלֹא-יֵהָרֵס עוֹד, לְעוֹלָם. – ירמיהו

6. מי אמר בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם: כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ – צפניה

7. מי אמר וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם – ישעיהו

8. מי אמר הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. ובְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח – ירמיהו

חמש דקות קצובות למתמודדים לענות על החידות. תשובות מושלמות יזכו את המתמודדים ב 24 נקודות. רמז – כלהתשובות נמצאות בתנ”ך. רמז נוסף – צפנתי את התשובות בסופי השאלות.

בזמן שהמתמודדים עוסקים בפתרון החידות עולה להקת הרבנות הצבאית לשיר – כולם טנורים בגוון מזרחי. מעניין לאן נעלם הניגון שאיפיין את מקהלת הרבנות הצבאית של העשורים הקודמים. הנה המתמודדים חזרו – ואלה התוצאות:

clip_image004

מעניקים את הפרסים לסגנים –

סגן שלישי / רביעי קורן קאזס מישראל – 43 נקודות

סגן שלישי / רביעי שלהבת שוורץ מארה"ב – 43 נקודות

סגן שני ליאורה ברוורמן מישראל עם 48 נקודות

שלב אחרון – דו קרב בין ישי אייזנברג מארה"ב ואליאור בביאן מישראל מסתיים בשוויון – שניהם עונים באופן מיידי על כל השאלות. צוות השיפוט מחליט לא לעבור לשלב שובר שיוויון ולהעניק לשני המתמודדים את תואר חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ג.

חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ג הוא ישי אייזנברג מארה"ב

וכן

חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ג הוא אליאור בביאן מישראל

clip_image006

ראש הממשלה נושא דברי סיכום ומדגיש את הפסוק וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת – לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה וזוכה אצלי במלוא הנקודות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך ומקשה – מהי המילה הראשונה בתנ”ך כולם יודעים, אך מהי המילה האחרונה בתנ"ך? מסתבר שגם החתנים אינם יודעים. ראש הממשלה מציין שהמילה האחרונה בתנ"ך היא וְיָעַל ומוסיף – יש כאן רמז ברור לכך שאתם צריכים לעלות עם משפחותיכם לארץ ישראל.

ניתן לראות את החידון בשלמותו באתר רשות השידור

סקירה חוויתית של כל חידוני התנך העולמיים לנוער יהודי מאז תשס”ט 2009 ועד היום בתרבות הפנאי

חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי תשע"ב 2012

imageחידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי מתקיים השנה בסימן 'צדק חברתי' על פי הפסוק "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ" מיכה ו'8. הבחירה איננה מפתיעה. התעוררות המחאה הציבורית בקיץ האחרון הביאה סוף סוף את סוגית הצדק החברתי לסדר היום הלאומי. התנ"ך עוסק בענייני צדק מהיבטים רבים ושונים. החידון טרם התחיל וכבר אני חושב על כל מיני קשרים בין ענייני הצדק בעולם התנ"ך לבין הצדק החברתי כפי שהוא נתפס במדינתנו בשנתה השישים וארבע.

על המסך חולפים דגלי המדינות המיוצגות בחידון וברקע נשמעת נעימת השיר פתאום קם אדם. אני אוהב את הבחירה המוסיקלית שמקושרת למחאת הצדק החברתי ששטפה את רחובותינו בקיץ האחרון.

imageמנחה החידון הבלתי נלאה, ד"ר אבשלום קור, מספר לנו שהשנה מיוצגות בחידון עשרים ושתיים מדינות. המתמודדים עולים לבמה. המנחה מונה את שמות המדינות ומציג ספירת מלאי של החידון ושל המדינה – 49 שנים לחידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי, 45 שנים לשחרור ירושלים, 64 שנים למדינת ישראל. אבשלום קור מציג את נשיאוּת החידון ואחריה את צוות השיפוט ומחבר החידות נריה פנחס. עוברים למסכת הנאומים והכיבודים. הנאומים ארוכים, מפורטים ונוגעים לנושא החידון. על רקע הנאומים מוקרנות בתחתית המסך חידות תנ"ך ותשובותיהן… הסברים על מבנה החידון… על ההיסטוריה של החידון… היכן הוא משודר. אני קורא את הכתוביות בתחתית המסך, הן הרבה יותר מעניינות מהנאומים. הנואמים מפגינים בקיאות מופלגת בתנ"ך, אני תוהה מי כתב להם את הנאומים. שר החינוך, גדעון סער, מברך את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אלא שראש הממשלה עדיין לא נמצא באולם – הוא לא יוותר על הזדמנות לכניסה דרמטית. [סליחה – פרץ ציניות רגעי].

לשלב הגמר הגיעו ששה עשר נערים ונערות:

ג'ונה צ'יל – ארה"ב
עקיבא אברמוביץ – ארה"ב
אבשלום אדלר – ישראל
אלחנן בלוך – ישראל
בעז בן דב – ישראל
יובל באומהפט – ישראל
אפרת מימון – פנמה
גדיאל אילן נחמנוביץ' – קוסטה ריקה
אהרון גולדברג – קנדה
ירדנה מגד – קנדה
ישעיהו פרידמן – קנדה
רבקה סבוביץ – קנדה
אבהו אלברטו עבוד – מקסיקו
אליהו חליפה – מקסיקו
נתנאל גוגנהיים-כ"ץ – מקסיקו
רפאל טורקיה – מקסיקו

image

בעז בן-דב תלמיד בית הספר ליאו-באק בחיפה

שאלות השלב הראשון מוצגות באמצעות סרטונים. אנחנו מטיילים עם הסרטונים בירושלים, באֲגַמוֹן החוּלה, בבר השקט במוזיאון הילדים בחולון. השאלות מוצגות בגוף הסרטונים. על גב הכרטיסיות שבידי המנחה איור של ספר פתוח ומעליו המילים חידון התנ"ך – העיצוב חביב עלי מאוד. ממשיכים למחלקת החפצים ביד ושם. בינתיים אני מסתדר לגמרי לא רע עם החידות – זה שלב החימום שנועד, בין השאר, לתת גם לצופים הרגשה טובה שהם בכל זאת יודעים משהו. מבקרים בבסיס חיל האויר, מעניין כיצד יקשרו את המטוסים אל התנ"ך. החידה מתייחסת לפסוק משירת דבורה מִן-שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ; הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם-סִיסְרָא. עוד ביקור בירושלים עם סיפור מעניין כיצד התגלגל מעילו של נפוליון מרוסיה להיות פרוכת בירושלים. שייטת המפרשיות האולימפית לי קורזיץ פוגשת אותנו במכמורת עם סיפורה המרתק – סיפור של נחישות אישית. והנה אנחנו במחסן של רשות העתיקות ושומעים את סיפורי המשקולות ששמשו למסחר בימים ההם.

המנחה עוצר את הטקס לכניסה דרמטית של ראש הממשלה ורעיתו – הקהל עומד ומוחא כפיים. ראש הממשלה עובר לאיטו ולוחץ את ידיהם של אנשים רבים עד שלבסוף נאלץ המנחה להזכיר לו שאנחנו באמצע החידון והמתמודדת צריכה לענות על השאלה שכבר הוצגה.

השאלה הבאה מוצגת בקריה למחקר גרעיני בדימונה. רעש מחריד את השמיים – מטס חיל האויר של יום העצמאות חולף מעל גגות חיפה. גם זה חלק מחווית החג שתמיד גורמת לי לפצל קשב באמצע החידון. יוצאים למסלול רכיבת אופניים בהשתתפות נכים. ממשיכים למפעל פרי הגליל בחצור הגלילית, מפעל שעמד השנה על סף סגירה – הקשר לצדק חברתי הפעם ברור לי מאוד. מבקרים במעבדת תרבות התיאטרון בדימונה ופוגשים את השחקן אוהד קנולר שעבר לדימונה לקדם את התיאטרון בפריפריה. עוברים לבסיס תותחנים וממנו לישוב מעורב חילוני-דתי שמוקם בנגב, ממשיכים אל שחקני הכדורגל של הפועל קרית שמונה – ד"ר אבשלום קור מכתיר אותם בשם אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא. אני מתרוצץ בין הטלוויזיה לבין החלון ממנו נשקפים מטוסי חיל האויר. החידה האחרונה מביאה אותנו לכפר נהר הירדן שהוא מחנה לילדים נפגעי כוויות. בסיום שלב זה של השאלות מודיע יושב ראש חבר השופטים, חה"כ ראובן ריבלין, שצוות השיפוט ערער על הניקוד שקיבל עקיבא אברמוביץ'. הניקוד עולה מחמש לשבע נקודות עקב חוסר בהירות בהגדרת החידה. זה מה שנקרא צדק חברתי.

פסק זמן מוסיקלי עם קובי אפללו בדרך אל השלב השני שאליו עולים:

imageעקיבא אברמוביץ – ארה"ב
אבשלום אדלר – ישראל
אלחנן בלוך – ישראל
יובל באומהפט – ישראל
אפרת מימון – פנמה
אהרון גולדברג – קנדה
אליהו חליפה – מקסיקו
רפאל טורקיה – מקסיקו

המנחה מפרט את כללי השלב השני. כללים מורכבים מאוד שדורשים יותר מבקיאות בתנ"ך.

עשרים וחמש שניות מוקצות לשאלה הראשונה בה נדרש המתמודד לזהות אישיות. אחריה חמש שאלות בסגנון על מי נאמר… מי אמר… השלם את הפסוק וכדומה – לשלב זה מוקצות שישים שניות. כאן כבר אני מתקשה מאוד. נראה שגם לחלק מהמתמודדים התשובות אינן זורמות מאליהן כמו בשלב הקודם.

המתמודד אהרון גולדברג מקנדה ביקש רמז, ומשלא נענה, ביקש שנית ואז הופיעו שני רמזים. הניקוד שלו נקבע כאילו נזקק לשני הרמזים. בסיום השאלות פסק היושב ראש שיש לתת לו את הנקודות כאילו לא הוצג הרמז המיותר. לפני כן, זעמתי לרגע על העוול אך בסופו של דבר נעשה צדק ועל כך אמר היו"ר ריבלין – צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף.

סוף סוף שאלה עליה גם אני יודע לענות – על מי נאמר שנתן שֵׁשׁ-שְׂעֹרִים – זהו כמובן בֹּעַז – גיבור המגילה החביבה עלי בתנ"ך. קובי אפללו עומד לשיר את שירו ים הרחמים, לא לפני שאבשלום קור מסביר לנו על מקורותיו של הזַמָּר והזֶמֶר.

לשלב השאלה הזהה עולים ששה מתמודדים:

image

עקיבא אברמוביץ – ארה"ב
אבשלום אדלר – ישראל
אלחנן בלוך – ישראל
אהרון גולדברג – קנדה
אליהו חליפה – מקסיקו
רפאל טורקיה – מקסיקו

שאלה זו נקראת שאלת ראש הממשלה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא מספר מילים וקורא לקהל להריע לכבוד החג. אין ספק שראש ממשלתנו יודע כיצד להלהיב קהל. ראש הממשלה קורא את השאלות – רשימה מכובדת של שאלות על מצוות שעוסקות בעשיית צדק וברדיפת צדק. הוא מציין שיש למשפחתו נגיעה מיוחדת אל התנ"ך ומקפיד מאוד על הגיה נכונה של הציטוטים במהלך הצגת השאלות. אני מנסה לרשום לפני את השאלות כדי לנסות להתמודד עם מה שאוכל. לצערי אינני מצליח לרשום בקצב הקריאה.

הרביעיה הקאמרית של חיל החינוך מנעימה את זמננו בזמן שהמתמודדים עונים על השאלות. הרב הראשי לצהל תא"ל רפי פרץ מציג את התשובות. בשלב זה כבר די ברור מי יהיו המתמודדים על כתר חתן התנ"ך וסגנו אך לפני השלב המכריע מזמין המנחה את דלית שטאובר – מנכ"לית משרד החינוך ואת מנהל מינהל חברה ונוער – יוסי לוי לטקס הענקת הפרסים למובילי השלבים המוקדמים:

חתן התנ"ך לבתי הספר הממלכתיים בישראל – יובל באומן
חתן התנך לבתי הספר הדתיים בישראל – אבשלום אדלר
חתני התנ"ך של התפוצות – אהרון גולדברג מקנדה ועקיבא אברמוביץ' מארה"ב

סגן רביעי    – רפאל טורקיה ממקסיקו
סגן שלישי – אהרון גולדברג מקנדה
סגן שני – אבשלום אדלר מישראל ואליהו חליפה ממקסיקו

אלחנן בלוך מישראל ועקיבא אברמוביץ' מארה"ב מתמודדים על כתר חתן התנ"ך העולמי לנוער יהודי. לפני שלב ההכרעה מוחקים את כל הנקודות שנצברו עד כה – ההתמודדות פתוחה לגמרי. לכל אחד שתים עשרה שאלות וחמש שניות לכל תשובה. בסיום השלב מוענקים הפרסים – מלגות לימודים מכובדות.

שאלות שלב ההכרעה: בליווי תשובות מוצנעות
1. פסוקי רוח
מי אמר: "וְנָחָה עָלָיו… רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה"? – ישעיהו
מי אמר: "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל"? – יחזקאל
2. בנים
מי אמר: "הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"?  – משורר תהילים
מי אמר: "וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"? – ישעיהו
3. נער
מי אמר: "הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי-נַעַר אָנֹכִי"? – ירמיהו
מי אמר: "וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא"? – שלמה
4. ירושלים
על מי נאמר: "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה"? – חולדה הנביאה
מי אמר: "וָאָבוֹא אֶל-יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי-שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה"? – נחמיה
5. פרס
מי אמר: "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע"? – יחזקאל
למי נאמר: "וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם-שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר-יָוָן בָּא"? – דניאל
6. מילוי הנפש
מי אמר: "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי"? – ירמיהו
מי אמר: "כָּל-עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם-הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא"? -  שלמה בקהלת
7. השלם את הפסוק
השלם את הפסוק: טוֹב-מְעַט, בְּיִרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ
השלם את הפסוק: תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה
8. גיבורי דוד
מה שם עירו של הִדַּי, מגיבורי דוד? נַּחֲלֵי גָעַשׁ
מה שם עירו של אֶלְחָנָן בֶּן-דֹּדוֹ מגיבורי דוד? בֵּית לָחֶם
9. שערי ירושלים
איזה שער החזיקו יוֹיָדָע בֶּן-פָּסֵחַ, וּמְשֻׁלָּם, בֶּן-בְּסוֹדְיָה? שַׁעַר הַיְשָׁנָה
איזה שער החזיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ? שַׁעַר הַגַּיְא
10. גשם
מי אמר: "וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ"? – יחזקאל
מי אמר: "אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי"? – מלאכי
11. צדיק
מי אמר: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"? – שלמה בקהלת
מי אמר: "הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא"? – זכריה
12. ישועה
מי אמר: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' "? – משה
מי אמר: "וְאֶת-עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל-רָמִים תַּשְׁפִּיל"? – דוד

imageסגן חתן התנ"ך לשנת תשע"ב הוא עקיבא אברמוביץ' מארה"ב.

חתן התנ"ך לשנת תשע"ב הוא אלחנן בלוך מישראל.

imageראש הממשלה נושא דברי סיכום. הוא פותח בברכה ליו"ר ראובן ריבלין ומפרט אחד לאחד את כל האנשים שראויים לכיבוד בין אם הם על הבמה ובין אם הם בקהל. רשימה מכובדת ומאוד ארוכה. ראש הממשלה מנסה להתחבב בדבריו על השומעים. המילים מנוסחות היטב ונשמעות כאילו הן ספונטניות ויוצאות ישר מן הלב. זו הפעם השביעית שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מעניק את הפרס בחידון התנ"ך. בכל שנה, כך הוא מספר, חמיו האהוב נהג לעקוב אחר החידון. הוא ידע את כל התשובות… השנה החם איננו. ראש הממשלה הוא נואם מוכשר שיודע לשבות את הקהל. התנ"ך הוא לדבריו "אבן המסד של הקיום שלנו" ואני נזכר בביטוי "סלע קיומנו" שנשמע מפיו אי שם בעבר הרחוק בהקשר שונה לחלוטין. ראש הממשלה לא אמר אף מילה על צדק חברתי ויכול להיות שטוב שכך.

קמים לשירת התקוה. במרכז המסך נראית חיילת ששרה את התקוה. אני שמח לראות שנגע הדרת הנשים שפשה בארצנו השנה נשאר מחוץ לאולם זה. המצלמה עוברת על פני הנוכחים וליבי נחמץ כשאני רואה ששפתיו של חתן התנ"ך אינן נעות בהתאם למילות המנון הלאומי שלנו. האם יכול להיות שהחתן שבקיא כל-כך בתנ"ך איננו מכבד את ההמנון הלאומי? נציגי התפוצות שרים במלוא פה את ההמנון – גם אלה שאינם דוברים עברית.

ניתן לראות את החידון בשלמותו באתר רשות השידור. התמונות לקוחות מהסרטון שבאתר. 

סער ים וסער לב

הרהורים על לבד ביחד בעקבות גמר האח הגדול
מאת: ליבי רן

את ההרגשה הזאת שאוחזת בי, כשאני רואה מישהו מוכר (מהתקשורת) ברחוב, ורוצה לפנות אליו ולומר שלום, אני מכירה היטב. אחרי הכל, אני גרה בתל אביב, ונתקלת במצבים כאלה כל הזמן. אף פעם לא חשבתי על המצב ההפוך. על המצב שבו אני אוכל לצפות השכם והערב באדם שאני מכירה, שאם אני רואה אותו ברחוב, לא רק שאני אומרת שלום, אני גם מחבקת ושואלת לשלומו, והוא מחבק בחזרה. בצפייה הזאת הוא-הוא, ואני-אני, אבל אין לי שום גישה אליו, ולו אין גישה אליי. אני יכולה לראות אותו מדבר, אבל עם א/נשים אחרות/ים. אני יכולה לפנות אליו ולברך אותו לשלום, וזה חסר תוחלת בדיוק כמו בכל פעם אחרת שבה אני מדברת אל מסך הטלויזיה שלי.

חשבתי הרבה על חווית ההצצה הזאת לאולפן הרדיו. על הנושא של מה שכתבתי: על עצם ההצצה, ועל היכולת שלה לשנות את מי שמציצים בו. התייחסתי, אם כי לא במודע, גם לעצמי כמציצנית. כמה אני שונאת את עצמי במעמד הזה, ונהנית ממנו בו זמנית.

עכשיו, תארו לעצמכן/ם כמה זה מוזר לגלות, שאותו חבר שהצצתי לו לאולפן הרדיו (בידיעתו, תוך דיאלוג איתו), נכנס מרצונו לבית מלא מצלמות – שגם הוא נכנס לרשימה ההיא שכתבתי – כהשוואה מופרכת למצב שתיארתי. לא העליתי על דעתי גם, כמה המצב שלו, דעותיו ואישיותו יעידו עליי. לא עבר יום מאז שסער נכנס לבית "האח הגדול", שלא שמעתי לפחות ביקורת אחת עליו. נאצות, דברי הלל, אמירות כמו "אנשים כמוהו צריך להרוג", "סבתא שלי חולה עליו", "את בטוחה שהוא לא גיי?", "הוא חרא של בנאדם", "הוא צבוע", "הוא ישכח אותך ואת כל שאר החברים שלו מקודם", "הוא חתיך", "זאת באמת דעתו הפוליטית?", "רגע, את בטוחה-בטוחה שהוא לא גיי?", "איך שהוא יוצא הוא מקבל תוכנית / קמפיין / תפקיד בסרט החדש של אוחובסקי את פוקס", "איזה אידיוט", "שיעבור לעזה", "גם בחיים האמיתיים הוא מדבר ככה, בהתנשאות?", "שנייה – אז מה סגרנו, גיי או לא גיי?".

אני רוצה לברך על זה. למדתי שיעור חשוב. אני משתדלת לא לשנוא את כל מי שאמרו לי דברים מעליבים. לרובן/ם אמרתי: "שים/י שם של חבר/ה שלך במקום השם של החבר הזה שלי, ותשאל/י את אותה השאלה. איך זה מרגיש?" כואב. זה כואב.

אני לא חסינה. זה באמת פוגע.
לאימש'ך צריכים לשלול את האזרחות.
לאבש'ך יש דיבור מתנשא.
אחותך היא חרא של בנאדם.
אחיך צבוע.
אנשים כמו החבר הכי טוב שלך צריך להרוג.
וכולכם וכולכן ביחד תלכו לעזאזל.

אני רוצה להיות בוגרת ולא לשנוא אף אחת ואחד מכן/ם. גם אם סער בחר לשים את עצמו במקום הזה, ובטח לא לגמרי חשב מה זה יעשה לכל העולם.
ההצצה שלי לאולפן הרדיו היתה רחוקה שנות אור מההצצה שלי לבית האולפני בנווה אילן. החיוך הנבוך, האותנטי של סער באולפן ה' של גל"צ התחלף במבט מתריס, כזה שיודע שיש כאן צופים כל הזמן, בכל מקום. יודע שהמיקרופון אף פעם אינו כבוי. המקום שבו נפער השקט של השידור, בין הדיבורים ברדיו, בזמן השירים, נעלם בשידור בערוץ התמיד-מחובר של קשת (כמעט תמיד-מחובר. כשהגיעה שקופית שאמרה שהשידור יתחדש בקרוב, לא רציתי עוד). אפשר היה לשמוע את הנשימות של הדיירות/ים ישנות/ים.

יותר מדי.

אם ברדיו רציתי יותר, בטלוויזיה תמיד רציתי פחות. פחות ופחות. עד הגמר, היה לי קשה לעקוב אחרי הכל. כזאת כמות של אינפורמציה, וריקושטים, ריקושטים על כל משפט, חצי נשימה, הרמת גבה, תנועה רצונית או בלתי רצונית.

הגמר התחיל כצפוי. קודם יצאו מהבית שתי המתמודדות שהיה צפוי שיצאו קודם. נותרו שני פייבוריטים וסער. סער, שעדיין פתוחים עמודים נגדו בפייסבוק. סער, שבגלל היותו מי שהוא, גיליתי שיש אנשים איומים ונוראים מסביבי. אנשים שאין להם יכולת להפריד בין היותם צופים לבין היותם בני אדם. שבשיחה איתי, בידיעה שזה חבר, השתלחו בי כאילו אני הנציגה המקומית שלו. שדרשו ממני תשובות על המעשים שלו, על הדעות שלו, על האמירות שלו. אף אחד לא שאל אותי מה דעתי. איפה אני במשוואה הזאת. במקום מסויים, זה כבר כל כך הכעיס אותי, שנכנסתי לריבים, שבהם כל מטרתי היא להבהיר, אחת ולתמיד, שאני לא צד במשוואה.

אז מה זה, כל ה"אכלו לי, שתו לי" הזה? מה זה, כל ה"אני ואני ואני ואני" הזה? – זו החוויה שלי כאינדיבידואלית. כי עם כל הסולידריות הזאת, אנחנו עדיין אינדיבידואליות/ים. אז לא נתנו לי מספר סידורי משלי, ואי אפשר לסמס לי, אבל חשוב לי לספר איך זה גם מכאן. מהספה שלי. בחוסר אונים, בנסיונות להתנתק, בחוסר הצלחה. להיות מספיק קרובה כדי לשמש שלוחה של סער, ומספיק רחוקה כדי לא ממש לתקשר איתו.

אני מאוד לא אוהבת לחכות לחברות/ים אחרי הצגה שבה הן/ם השתתפו, כדי לחבק ולברך. זה קורה לי הרבה, אני עוסקת בתיאטרון, וכך גם רבים מחבריי. אני לא אוהבת להצטופף ליד כל האנשים היותר חשובים ממני – המשפחה, החברות/ים היותר קרובות/ים, ולצפות לשלוש שניות של חיבוק לחוץ וחיוך עייף. אני אוהבת לדבר, לשמוע ולהישמע. לחבק חזק ועם הרבה כוונה. לאהוב. אני חוששת, שמעכשיו – סער יהיה כל הזמן השחקן הזה, רגע אחרי הירידה מהבמה. רק עכשיו הוא ירד מהבמה הענקית בפריים טיים, אחרי הצגה של שלושה חודשים וחצי, לפני קהל עצום. התור לחיבוק הוא ארוך. אני לא רוצה לעמוד בו. כשיהיה לו זמן לקפה, סער יודע איפה למצוא אותי, לחיבוק חזק עם הרבה כוונה.

בינתיים, אני רק מקווה שהוא יחזור הביתה, לזואי ולחברות/ים, למשפחה ולשפיות, לשעורי הערבית ולמסיבות בסלון, לתזה, להצגות ולתנועה ציבורית. ולהיות אדם, ולא תמונה, איקון, סמל, ייצוג, מספר לסימוס.

הלוואי שהכל יחזור לאיך שהיה.

אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם

כיף לחזור אל זיכרונות ילדותי השניה. בתחילת שנות השמונים המחזמר אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם צולם לַטלוויזיה ומאותו רגע פּוּמפָּם השכם והערב בשידורים חוזרים להנאתי ולהנאת המשפחה. במקביל יצא גם ספר המחזמר שנקרא על ידי כולנו בין שידור חוזר למשנהו. ציטוטים מהמחזמר נזרקו על ידינו כל הזמן ובכל הקשר. שמחה גדולה.

לאה נאור כתבה את המחזמר אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם על פי בדיחה עממית בחרוזים מאת חיים נחמן ביאליק שאותה ניתן לקרוא באתר פרויקט בן יהודה. כאן אני חוזר אל ילדותי הראשונה, כאשר דודה לָלְקָה קראה איתי את הסיפור מתוך ספר עב כרס שנקרא ככל הזכור לי “כל כתבי חיים נחמן ביאליק” אבל יכול להיות שאני טועה. הייתי קטן מאוד, בראשית הקריאה אם לא למטה מזה – וזה היה מזמן. מאחר שירשתי חלק לא מבוטל מהספרים של דודה לָלְקָה אני נובר בימים האחרונים בכל המדפים בנסיון לגלות את הספר. לא מצאתי אותו, אך גיליתי ספרים מעניינים אחרים מהימים ההם.

העיבוד של לאה נאור עשיר מהמקור של משוררנו והקטעים החביבים עלי במיוחד קיימים רק במחזמר. דובי זלצר הלחין את השירים שכתבה לאה נאור. מרבית השירים הם יצירה מקורית שכמעט שאין לה זכר אצל מיודענו ח”ן. המחזמר בשלמותו מצוי באתר של לאה נאור.

שירי המחזמר
  1. לאן הם נודדים (שיר פתיחה) – צרויה להב
  2. חכם ביום וחכם בלילה – צרויה להב, מנחם עיני ומוני מושונוב
  3. אנחנו ממשיכים – מוני מושונוב, צרויה להב ומנחם עיני
  4. פרידה והפלגה – תזמורת
  5. הבדל לא גדול – מוני מושונוב ומוצי אביב
  6. תהלוכה – תזמורת
  7. הזמנה לארוחה – חנה לסלאו
  8. הבצל – צרויה להב ומנחם עיני
  9. אם הוא יכול – מוצי אביב, דני ליטני, צרויה להב, מנחם עיני
  10. ריקוד הבצל – תזמורת
  11. אוהב זהב – דני ליטני
  12. ריקוד השום – תזמורת
  13. תואר אצולה – מקהלה
  14. השום בריא לגוף – עזרא דגן, חנה לסלאו, אבנר חזקיהו
  15. מחרוזת – צרויה להב ומנחם עיני

השחקנים:

מוני מושונוב – אלוף בצלות
דני ליטני – אלוף שום
אבנר חזקיהו – מלך האי
חנה לסלאו – מלכת האי

עזרא דגן – זקן החכמים
מנחם עיני – מספר א'
צרויה להב – מספר ב'
מוצי אביב – השליח

הבצל

רק נולד וכבר הוא לובש מכנסיים
עומד על ראשו ורגליו בשמיים.
מתגנדר לו: כמה גדולים מעשי
ומה ירוקים מכנסי.

קצת גדל, ויש כבר שמלות עדינות לו,
המון כותנות כחולות ולבנות לו,
מתעטף לו ככה שכבה על שכבה
למעלה גלימה זהובה.

הבצל, ירק יוצא מן הכלל,
אומרים שלבצל גם טעם יוצא מן הכלל,
יוצא מן הכלל.

רק נסה עכשיו לנעוץ בו שיניים
דמעות אז יירדו מעיניך כמים
ותראה שלפתע הדופק דוהר
וגם הגרון קצת בוער.

הוא עקשן ואיננו שוכח,
תשלח בו סכין והוא איננו סולח
אם תפגע בו הוא יחזור ויכה
סופך אדוני שתבכה.

אך בלי ספק מלוך ימלכו הבצלי-לים
בסיר המרק ובארצות הצלי-לי
כי בעצם, צלי מבוצל בבצל
יוצא מן הכלל ובכלל.

הבצל, ירק יוצא מן הכלל,
אומרים שלבצל גם טעם יוצא מן הכלל,
יוצא מן הכלל.

המחזמר הטלויזיוני הועלה בחמישה חלקים ליוטיוב על ידי אסתר הרטוב. הרי לפניכם כל היוטיובים ברצף. בכל זאת לא כדאי לוותר על חוויות הקריאה ואם אפשר מתוך ספר נייר-ודפוס ולא מהמסך. קיויתי לרכוש לעצמי עותק משלי, אך הספר המודפס כמעט שאיננו ניתן להשגה אפילו כמשומש. לשמחתי קיבלתי בהשאלה את ספר המחזמר מליבי.

 

 

 

 

בשבילה גיבורים עפים – אמיר גוטפרוינד

סרט וספר ועוד סרט ושלושתם מעולים.

אחת לחודש תוקף את רשת הטלוויזיה בכבלים פרץ נדיבות וכולם מקבלים "סרט במתנה". כך זכיתי לפני מספר חודשים לראות בטלוויזיה את הסרט פעם הייתי. חווית הצפיה בטלוויזיה שונה מזו של היציאה מהבית. כשרואים משהו בטלוויזיה יש כמעט תמיד עוד מספר אירועים ברקע, לא מפנים מקום וזמן להתנתק מהמציאות ולשקוע בחוויה.

במקרה זה, למרות שישבנו על הספה בבית, שקעתי עמוק אל תוך הסרט וחוויתי אותו כשאני מנותק מכל המתרחש סביבי – תופעה נדירה למדי. סרט מאוד יפה, מרגש ועשוי כהלכה בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד בשבילה גיבורים עפים. הסרט ממש דיבר אלי ונשאתי אותו איתי מספר ימים ואפילו קראתי עליו לא מעט. הסידור הזה של "סרט במתנה" מאפשר לשוב ולראות את הסרט כאוות נפשי במהלך 48 שעות. ראיתי את הסרט בשעות החכירה האחרונות ובכל זאת,בסיומו שבתי לראות אותו מהתחלה ולשוטט לאורך העלילה הלוך וחזור כפי שאני נוהג לעשות בסיומו של ספר שקסם לי במיוחד. התחברתי אל הסרט והוא שב והופיע באסוציאציות שלי לא מעט בימים הבאים בעיקר משום שעלילתו מתרחשת בסביבת מגורי והתרחשויות הרקע במדינה מלוות את חוויותי האישיות באותם זמנים. בסופו של דבר, אריק – המספר ואני נולדנו בהפרש של שנים בודדות וחווינו יחד את המדינה. אינני מרבה לכתוב על מה שאני רואה בטלוויזיה וגם על סרט זה לא כתבתי. חלף זמן, שבעתי חוויות נוספות והסרט התחיל לשקוע אל אזורי השכחה שהם מנת חלקן של כל החוויות.

בתיקון ליל שבועות האחרון שמענו את הרצאתו של הסופר אמיר גוטפרוינד ונזכרנו, מן הסתם, גם בסרט פעם הייתי. כעבור מספר ימים הביאה לי אשתי מהספריה את הספר בשבילה גיבורים עפים. איכשהו שכחתי שהסרט נעשה בהשראת הספר. התחלתי לקרוא. הספר מרתק, כתוב בקלילות וזורם מהר. הדמויות היו מאוד מוכרות אך רק בפתח הפרק השמיני, כאשר הופיע "יענקל'ה בְּרֵייד – שדכן מומחה גם חריגים" הייתי משוכנע שמדובר בספר עליו נשען הסרט.

ובכן, הסרט איננו מספר את הסיפור של הספר ואפילו לא חלק ממנו וכן הספר איננו מכיל את עלילות הסרט. הדמויות אותן דמויות ויש הרבה קוים בהם נושק הסרט לספר אך לכל אחד מהם זכות קיום נפרדת לחלוטין ושניהם מעולים.

כאשר סרט מתבסס על ספר קיימת הנטיה להשוות ובדרך כלל להתאכזב מהסרט בעיקר אם הספר נקרא לפני הצפיה בסרט. הפעם אין זה כך. ראיתי את הסרט, הייתי שותף לחוויה, להתרגשות ואפילו לניצני האהבה. חלק ניכר מעלילות הסרט אינן קיימות בספר כלל. קלרה ניצולת השואה איננה קיימת בספר וכן לא קיים שם בית הקולנע של הגמדים. מאידך, נוכחותה של מיכל בסרט צנועה למדי. גם העלילות המשותפות לספר ולסרט שונות מאוד. שתי חוויות שונות שמשלימות זו את זו ולכל אחת מהן תרומה משלה לחוויה. נהניתי לראות את הספר ונהניתי מאוד מהספר ואין דרך להשוות ביניהם. הדבר היחיד שמקשר בין החוויות הוא שבקריאת הספר לא הייתי חופשי להמציא לדמויות פנים וצורות – לכל הדמויות שקיימות גם בספר הייתה חקוקה בראשי צורה ברורה.

בספר בשבילה גיבורים עפים מספר אריק את סיפור חייו. אנו פוגשים לראשונה את אריק ואת חבריו ביום שבו יצא צה"ל אל מבצע כראמה במהלך מלחמת ההתשה שאחרי מלחמת ששת הימים. מכאן ואילך ממשיך סיפורו לעקוב אחרי התנהלותו והתנהלות חבריו על רקע כל המאורעות שפקדו את המדינה במהלך כעשרים ושמונה שנים. אריק גדל בחיפה, העיר בה אני חי כבר למעלה משלושים שנה. הוא צעיר ממני בארבע שנים שבמבט לאחור די מתגמדות ובכל זאת, במדינה שמודדת את חייה בפעולות מלחמתיות, יש לארבע שנים אלה משקל. אריק וחבריו היו עדיין תלמידים כאשר אני חוויתי את מלחמת יום הכיפורים כחייל. בכל זאת אני מרגיש במהלך קריאת הספר שאני נמצא אי שם ברקע. אמנם מסלול חיי שונה מזה של אריק ושל חלק מחבריו אך זו אותה המדינה ואת המאורעות המכוננים חווינו יחדיו.

חייו של אריק שזורים היטב בהיסטוריה של מדינתנו הצעירה שמתחילה להתבגר יחד איתנו. מסלול חייו של אריק עובר דרך כל האירועים החשובים ובכל אחד מהם יש לו נגיעה ישירה או באמצעות מישהו ממכריו הקרובים. סביבתו כוללת את משפחתו האשכנזית עם הקשר המתבקש לשואה ולצידה משפחות מהתפוצות השונות שמרכיבות את המרקם שמייחד אותנו כל-כך. אנו פוגשים באמצעות אריק כל מיני טיפוסים מתחומים שונים, לוחמים, ציונים, יורדים, ציונים יורדים, אנשי עסקים מפוקפקים, אנשים שנמלטים מהמאפיה, רואי חשבון, משפטנים, אנשי תרבות ומעריציהם שיודעים לצטט את דבריהם וסוגדים להם ליד קברם, סטודנטים, צעירים חסרי דרך, הומוסקסואלים כפי שנתפסו בתודעות האנשים השונים לאורך השנים, רוצחים, קוראי עתידות, צדיקים, פגועי נפש והלומי קרב, גוּרוּאִים, אנשים שנשבו בידי כתות ודתות מדתות שונות, רווקים ונשואים וכאלה שאינם מוצאים את מקומם… וברקע תמיד נמצאת ג'ני.

ג'ני ?!? מה פתאום ג'ני ? אין בספר שום ג'ני אבל אצלי בראש מתחיל סיפורו של אריק להידבר הם סיפורו של פורסט גאמפ – סרט מעולה שזכה בשישה אוסקרים בצדק רב. imageפורסט גאמפ שונה לחלוטין מאריק שלנו והאסוציאציות שלי מחברות אותם זה לזה לאורך כל הדרך. שניהם מספרים בתוך סיפורם האישי את סיפור ההיסטוריה של מדינתם ומלחמותיה דרך פריזמות שמורכבות מהשקפות עולם של האנשים הסובבים אותם. שניהם מאבדים את דרכם ומחפשים אותה לסירוגין לאורך שנים רבות ולשניהם יש ברקע חברת ילדות קרובה מאוד שטיב היחסים ביניהם איננו מוגדר ואיננו ברור אפילו להם. בכל צומת בחייהם היא נמצאת ובכל זאת בזמנים מסויימים היא נעלמת ושבה. היא זאת שבסופו של דבר מבססת את טעם החיים של שניהם ובהחלט "בשבילה גיבורים עפים".

כן, אני יודע שהפסקה האחרונה נובעת מהגיגי מוחי הקודח בלבד. כל אחד יכול לראות בספר את הסיפור הבדיוני או לנסות למצוא בספר רמזים להיסטוריה בהתהוות. הספר ללא ספק בידיוני ובכל זאת הוא משקף נאמנה את הלך הרוחות של מדינתנו כפי שאני חוויותי אותו וכפי שחוו אותו כל אלה שפסעו איתנו במהלכה. יש בספר יצוג של כל הדעות, ההשקפות והעימותים שמאפיינים את מדינתנו הצעירה עם תחלואי הנעורים בתהליך ההתבגרות, ההתפלגות, ההתאחדות הרגעית סביב משברים והחזרה לשגרת חוסר ההסכמה על כל דבר – אפילו על מועדי היורה והמלקוש.

לקראת סוף הספר, בשנת 1995, מתרגשות הרוחות ומתקיימות עצרות בהן נשמעות קריאות נגד ראש הממשלה יצחק רבין וכשחוזרים הגיבורים ממעופם אריק מנחש ש"תחתינו מתרחשת ההפגנה הגדולה למען השלום, ורבין נואם. ואולי כבר הסתיימה ההפגנה. שחר של יום חדש."

ובמשפט אחד "אל תקרא לי מיכלי".

ספר מעולה. ארוך מאוד וזורם כהרף עין. עשיר בחוויות שירתקו את מי שחי את התקופה ואת מי שמכיר אותה רק מספרי ההיסטוריה.

גמרתי לקרוא את הספר ועכשיו אני עושה עליו סיבוב שני, מהיר יותר… אינני מוכן לוותר על הטעם, רוצה עוד. אני מניח שבימים הקרובים אחפש הזדמנות לשוב ולראות את הסרט… בעצם, את שניהם.

זמורה ביתן, 2008, 667 עמודים

קלבת שבת מול המסך לשם שינוי

היום דנה ברגר ואיתי פרל מופיעים בקלבת שבת במתחם הנמל המתחדש בחיפה ואני בבית מול המסך [אפשר להרים גבה בתמיהה… מספיק]. בשבועות האחרונים אתם קוראים אותי מקטר על קהל שמגיע לקלבות שבת רק כדי להצטלם לטלוויזיה. הפרומואים בטלוויזיה מפמפמים לנו שהתוכנית האחרונה של 'שישי חם' משודרת היום מהאולפן השקוף שהוקם במתחם הנמל בחיפה – על גג המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית תלתן. שישי חם היא התכנית שלשמה באה הטלוויזיה לקלבות שבת ואני עדיין לא ראיתי איך זה נראה מהבית, אז היום אראה את שרואים אלה שמעדיפים את המסך והמזגן על פני החום, הלחות, הצפיפות, הבריזה והחוויה האמיתית.

ShishiHamהתוכנית שישי חם מתחילה ואנחנו רואים את שלוש המנחות במרומי האולפן השקוף. חדי העין יכולים להבחין גם בנמל, במנופים ובממגורות דגון שברקע וכן שמיכל אמדורסקי לבושה לגמרי – רק למנוע תהיות בנושא. הנושא היום הוא משתתפי כוכב נולד בעונות הקודמות. האורחת הראשונה היא מיי פינגולד. מאוחר יותר יצטרפו צדי צרפתי, וחובי סטאר. השיחה די מעניינת אך אני מניח שממש ברגעים אלה מתקיימת הופעה הרבה יותר מעניינת בנמל ואני חשבתי בטעות שאראה חלק נכבד ממנה בטלוויזיה. כעבור זמן מה גיחה אל מתחם הנמל לראיון קצר עם דנה ברגר ואיתי פרל. שתי דקות של ראיון יבשושי למדי וחוזרים לאולפן השקוף. בגיחה זו לא ראינו קהל, רק את המראיין ומרואייניו.

Interviewשישי חם ממשיכה, מעלים זיכרונות מתוכניות העבר, בינתיים מצטרפים שורדי העונה הנוכחית אדר גולד ואוהד שרגאי, מספרים חוויות ועונים על חידות בשעשועון ואני חושב על השירים שאינני שומע – לא במתחם הנמל ולא בטלוויזיה. גיחה שניה למתחם הנמל, שתי דקות מתוך אחד השירים וחזרה לאולפן השקוף. במהלך שההבזק הקצר מקלבת שבת רואים את הקהל למספר שניות ואני חושב על אלה שנקבצים בחזית הבמה ומנפנפים אל המצלמה למען שתי שניות בהן יראו כנקודה קטנה בתוך קהל רב.

 

Dana bergerזהו. מיציתי את החוויה, או את העדר החוויה, בשבוע הבא אהיה במתחם הנמל עם כולם ומאחר שהתכנית האחרונה של 'שישי חם' שודרה היום, יש סיכוי שבשבוע הבא לא תהיה טלוויזיה.

בשבוע הבא שלומי סרנגה ואני כבר מחכה להופעה [אפשר להרים גבה שניה בתמיהה…] אם אתם תוהים מה לי, חובב הבלוז והרוק, ולמוסיקה יוונית אתם צודקים, זה איננו בדיוק הסגנון שלי. אז למה אני כבר מחכה להופעה? על כך בשבוע הבא. עכשיו אני צריך להתארגן להמשך הערב ברוקולנע – אלטון ג'ון מול אריק קלפטון.

בועז שרעבי בקלבת שבת 2010

לקלבת שבת עם בועז שרעבי באתי עם הרבה ציפיות משני סוגים סותרים. מחד, ברור לי שבועז שרעבי הוא אחד מאבני התווך של הפזמונאות העברית מזה מספר עשורים שהצליח להמצא כמעט לאורך כל הדרך בלב הקונצנזוס. גם בתקופה שהזמר המזרחי היה רחוק מחוץ לפלייליסט, בועז שרעבי לא תוייג כזמר מזרחי ואפילו מובילי הקו ברדיו ידעו להבחין בגדולתו כמלחין רבגוני שיודע להעביר את הרגש בשיריו. אני מאוד אוהב את שיריו ומאחר שאינני לבד ברור לי שהערב יהיה הקהל בקלבת שבת רב מאוד. מאידך, בשבוע שעבר היה קהל קלבת שבת עמוס באנשים שלא השירה עניינה אותם אלא החשיפה לטלוויזיה בלבד. אנשים אלה המאיסו עלי חלק גדול מההופעה הנפלאה של צליל מכוון. אני בכל מקרה אינני מתכוון להפסיד אך אני מתלבט אם לנסות לכבוש את קו החזית של הבמה כמנהגי או להסתפק בפאתי היציע – מרום הגבעה. סקרנותי לראות מהו האירוע שגרר כל כך הרבה מטרידים להופעה של השבוע שעבר גורמת לי לפתוח טלוויזיה ולהציץ בתוכנית בערוץ 24 – חוויה משעממת למדי. המנחים מדברים עם אנשים שנקהלו במתחם הסמוך אל ההופעה ומנסים לסחוט מהם גילויי שמחה ואלה מספקים את הסחורה. בעצם, מרבית ה"מרואיינים" אינם אומרים דבר אלא צוחקים ומנפנפים בעוז אל המצלמה. הבנתי.

Boaz-Hi אנחנו יוצאים לדרכנו אל מתחם קלבת שבת מעט מאוחר מהרגיל. אין מה לדאוג, ההופעה של בועז שרעבי עדיין לא התחילה אך הרחבה מלאה עד אפס מקום כך שאין לי כל סיכוי להסתנן אל מרגלות הבמה. נחסכה מאתנו ההתלבטות, היום אנחנו מסתפקים בשורות האחוריות, בשבוע שעבר גילינו שמשם שומעים הכל לא פחות טוב. בועז שרעבי עולה לבמה והופעתו מתחילה. יש לו לבועז קסם מיוחד על הקהל, הקשר שלו ישיר ופשוט והוא נותן את כל הכבוד לאומנותו ולקהל. הסאונד לא כל כך מאוזן וזה קצת מטריד בהתחלה אבל מתרגלים.

בועז שרעבי הוא זמר עם נשמה גדולה, את כל שיריו אנחנו וכל הקהל מכירים היטב ומצטרפים לשירתו. הקהל הרב שגודש את קרבת הבמה מנפנף כל הזמן בידיו. לא, לא לזמר הם מנפנפים אלא למצלמות, זו שבמעלה המגדל וזו שמטיילת כל הזמן על הבמה ועושה בה כבשלה.

camera_man camera_man1

כבר בתחילת ההופעה בועז שר לנו את המפורסמים שבשיריו, אלה שחשבתי שישאיר לסוף. ההופעה נמשכת ואני קולט שאלה לא היו המפורסמים בשיריו, כל שיר מפורסם לא פחות מקודמו, יש לו פשוט הרבה מאוד שירים מאוד מפורסמים. בבית, אחרי ההופעה אני בודק בשירונט ומוצא 94 שירים בביצועו, 88 שירים שהוא הלחין ושבעה שירים שהיה שותף בכתיבת מילותיהם. המספרים, מן הסתם, חופפים אך נראה שכל 94 שיריו מפורסמים ומוכרים היטב לכל. שיר ועוד שיר ונראה שבועז נהנה לא פחות מאיתנו. חשוב לו מאוד הקשר עם הקהל וברור שהוא חש את תגובותיו בעיקר שממילא כל הקהל מגיב בקול גדול. כל זמן ההופעה צלם הטלוויזיה מטייל על הבמה היכן שמתחשק לו – הוא המלך, ההופעה לפני קהל היא מבחינתו תופעת לואי לא רלוונטית לאירוע הטלוויזיוני שהוא מצלם.

Boaz&Cam

Boaz&Cam1

Boaz&Son עוד כמה שירים ובועז מביא מפאתי הבמה את בנו הקטן. בועז, שזה מכבר איננו נער, הוא אבא לילד קטן וכל התנהגותו מביעה גאווה רבה ואהבה עזה לצאצאו. בועז שר והילד מחבק את יד האב. אם השירים לא היו מרגשים מספיק למישהו הרי שתמונה זו איננה יכולה שלא להמיס את הקשוח שבלבבות. אנחנו עדיין באמצע הקהל, די רחוק מהבמה כשלפתע אני מבחין השהקהל הדלדל משהו ונפערה לי דרך להתקרב אל הבמה. אני שועט קדימה ומגיע כמעט עד קו הבמה ללא כל בעייה. די מופתע אני מביט לרגע לאחור ומגלה את עמדת הטלוויזיה נטושה. זהו, המנפנפים הסידרתיים נעלמו ופינו לי את הדרך אל הבמה ועכשיו כל הקהל שר עם בועז שרעבי ומוחא כפיים בהתאם לשיר.

camera_is_gone חלק ניכר מהשירים של בועז שרעבי די עצובים. בועז קורא לזה רומנטיקה אך אני מזהה במרבית השירים הללו דווקא את הכאב, החשש וחוסר הבטחון של האוהב שחשוב לו לשמור על אהבתו אך יודע לחיות עם הכאב כפי שהוא מבטא היטב במילים בלתי נשכחות כמו רוצה אותך עכשיו, והמתנה שלי הלילה בלי אותן האכזבות, ואם תרגישי אבודה אני שלך גם בשתיקה, ואם אשכח – הלב תמיד זוכר.

ומרומנטיקה עצובה וכואבת עוברים למחרוזת שירים תימניים ישירות מכרם התימנים וממורשתו של כל ישראלי באשר הוא, שירים קצביים ומלאי חן ואפילו כאן בועז ממלא את השירים בנשמה הגדולה והרגישה שלו.

Boaz-CryBoaz-Watch

בשלב מסויים אשתי מסבה את תשומת ליבי לכך שהוא כל הזמן מציץ אל השעון. מוזר, ברור לכל שהוא נהנה מההופעה ממש כמונו ויוכל להמשיך בה עד עלות השחר. בועז שרעבי מסביר לנו שהוא יסיים את ההופעה לפני כניסת השבת. עוד דלפני ההופעה חשבתי על כך ששמעתי אותו פעם מזמן מספר שהוא איננו מופיע בשבת וזה די הפתיע אותי שהוא מופיע בקלבת שבת שמסתיימת ממש בכניסת השבת. בועז מודיע שההופעה הסתיימה כי השבת נכנסת בעוד דקה. ברור לנו שהוא לא ישוב, הנגנים מתחילים לנתק את כלי הנגינה החשמליים ולפתע מסמנים להם להתחבר חזרה… עידכנו את בועז שרעבי במועדי כניסת השבת בחיפה… יש זמן לעוד שיר ובועז לא יוותר על השיר הנוסף שבסופו מישהו מסמן לו מעומק הבמה שהשבת נכנסת ובועז שומט את המיקרופון מידיו מודה לנו בהשתחוויה ועוזב את הבמה.

בדרך הבייתה אנו רואים את בועז צועד עם בנו הקטן ומתכופף לשרוך את נעלו – אח איזה אבא!

בשבוע הבא ריקי גל.

צליל מכוון בקלבת שבת

מאז החלה עונת קלבות שבת אנחנו מגיעים לכל ההופעות למעט שתיים שהפסדנו כשהיינו בחו"ל. בכל הופעה אנחנו מתמקמים מבעוד מועד בשורה הראשונה, הקרובה לבמה, רואים את האומנים מקרוב ומצטרפים אל הקהל הגדול שמלווה בשירתו את ההופעה. בתחילת העונה הקודמת נהגתי להתפעל מידי שבוע מהתנהגותו התרבותית של הקהל ומהאוירה הנעימה. הקהל מורכב ממשפחות עם ילדים וסבים וכן מבני נוער וכולם מגיעים להנות מהופעה תרבותית של מיטב אומני ישראל. הקהל שטורח לצאת מהבית כאשר השמש עדיין קופחת לבילוי ערב שבת עד השקיעה כבר מוכר לי היטב ואני נהנה מידי ערב שבת בחברתו. בשבוע שעבר, במהלך ההופעה של יזהר אשדות נודע לנו שההופעה משודרת בערוץ 24 בשידור חי וחלקה אפילו מועבר לערוץ השני – ערוץ 22. הצלמים הסתובבו סביבנו ועל הבמה, סדר ההופעה השתנה מעט במטרה לעלות לשידור עם השיר הנכון והייתה אוירה נהדרת כרגיל. מצלמות הטלוויזיה סרקו לא מעט את העומדים בשורה הראשונה וסביר להניח שאפילו נראינו פה ושם על המסך. אינני יודע ולא טרחתי לברר, אני הרי באתי להופעה חיה והטלוויזיה לא עניינה אותי.

Zlil 

הנה אנחנו מגיעים כמנהגנו לקלבת שבת. הערב מופיעה להקת צליל מכוון. זו אמנם אחת הלהקות שנתנו את הטון המוסיקלי המוביל בתקופה מסויימת בעבר אך היא איננה חריגה ביחס להופעות שראינו בשבועות הקודמים, לכן הופתענו מעט לגלות שהשורה הראשונה מלאה ואנחנו נאלצים להתמקם מאחורי אלה ששמרו על מקומם צמודים למעקה זמן רב לפני שהופיעה להקת צליל מכוון. להערכתי הלהקה הייתה כבר אמורה לעלות על הבמה ואנחנו עדיין ממתינים. פועלי הבמה מכינים שלושה כסאות לפני המיקרופונים והפסנתר ואיש סאונד מבצע כל מיני בדיקות ומאותת למישהו אי שם מאחור לברר אם הכל בסדר. אני מביט לאחור ורואה את צוות הטלוויזיה על המגדל. אוקיי, התמונה ברורה, לוח הזמנים מוכתב על ידי הטלוויזיה.

Shlomo1ChurchillShemTov

עובר זמן ולבסוף עולים על הבמה בזה אחר זה חברי להקת צליל מכוון. שם טוב לוי ניגש אל הפסנתר, שלמה יידוב מתיישב ונוטל את הגיטרה הספרדית שלו ויצחק קלפטר – צ'רצ'יל מתישב ולוקח את הפֶנדֶר. בתחילת החודש היינו בהופעה של שם טוב לוי במרתף 10 כך שאנחנו יודעים כיצד הוא נראה היום. שלמה יידוב התבגר מעט ביחס לדמות שיש לנו בראש מימי פעילותה של צליל מכוון לפני כשלושים שנה. גם צ'רצ'יל התבגר מאז ובנוסף עבר מחלה קשה ומתישה. התנהלותו כבדה משהו והוא נראה עייף שלא לומר סובל. ההופעה מתחילה ושלושתם מוכיחים לנו שכוחם המוסיקאלי עדיין במותניהם. הם שרים את שירי הלהקה וביניהם גם קטעים של כל אחד מהם כסולן עצמאי. הקהל מסביב מכיר היטב את השירים ומצטרף בשירה ואנחנו רואים כיצד צ'רצ'יל מתחיל לפרוח – אין ספק שהקהל הוא סם הכח שלו. אני שר יחד עם כולם אך מוטרד משהו ממספר אנשים בקהל, ממש לידי, ששורקים בעוז וצועקים תוך כדי השירים ומידי פעם מוחאים כפיים בידיים מורמות אל על ללא קשר לשירים. אני מצליח להתעלם איכשהו מאותם צעקנים בקהל ותמה מאין צמחו בתוכנו, הרי את קהל קלבות שבת אני מכיר היטב ואין בו אנשים כאלה. אינני זוכר את סדר השירים אך כל השירים להם חיכינו מופיעים בזה אחר זה… לוקח את הזמן, שיר אהבה בדואי, יכול להיות שזה נגמר וכמובן צליל מכוון. בשיר ילדי הירח – שלמה יידוב מגניב לתוך השיר את המילים זקני הירח.

Refreshment

מגיע השיר חולם בספרדית. את השיר הזה אני, ולא רק אני, אוהב במיוחד. זהו שיר חם ומרגש עם מנגינה מדהימה שמלווה בצליל הגיטרה הספרדית של שלמה יידוב. השיר מתחיל ומייד מספר אנשים בקהל סביבי מוחאים כפיים בקולי קולות בקצב שאיננו מזכיר את השיר, שורקים ושרים משהו שבקושי רב מזכיר את חולם בספרדית. אני, שמאוד רוצה לשמוע את השיר, נמלט על נפשי מקרבת הבמה למקום מרוחק במעלה הגבעה על מנת להתחמק מאותם צווחנים.  אני על הגבעה, מכאן שומעים את השירים נהדר, הקהל תרבותי כרגיל ומגיב היטב לנעשה על הבמה ואפילו מסתובבות נערות ומוכרות כוסות עם פירות קיץ קרים. מכאן גם רואים מה קורה למרגלות הבמה. אותה קבוצת אנשים שלא ראיתי מעולם בקרבת הבמה בקלבות שבת איננה מסתכלת על ההופעה אלא עוקבת אחרי מצלמות הטלוויזיה, הם באו להצטלם לטלוויזיה וההופעה איננה מעניינת אותם כהוא זה. אני עדיין חושב שאני אולי שופט אותם לחומרה וקובע שאינם שייכים לכאן רק משום שהפריעו לי אלא שאז מתקפלות מצלמות הטלוויזיה, הצוות הולך לדרכו וגם הרעשנים נעלמים איתו מהקהל ואני יכול לשוב בנחת לחזית הבמה ולהמשיך להנות מההופעה.

ההופעה נמשכת. עכשיו האוירה היא אוירת קלבות שבת התרבותית שמוכרת לי היטב מהשבועות הקודמים. אני מאוד מקווה שיניחו לנו לעשות קלבת שבת בלי טלוויזיה אך אני מבין שמישהו צריך לעשות לעצמו גם יחסי ציבור אז לפחות אני מקווה שלא ראו את אלה שבאו להפריע לנו בטלוויזיה שלא יהיה להם תמריץ להמשיך ולבוא.

בשבוע הבא בועז שרעבי.

יאוש יושב על ספסל – ז'ק פרוור בתרגום עדה בן נחום

כשהייתי עדיין תלמיד בגימנסיה הרצליה בתל אביב עלה מופע משירי ז'ק פרוור בשם 'יאוש יושב על ספסל'. בין משתתפי המופע היו ככל הזכור לי דני מסינג, יאיר קלינגר וצילה דגן אבל אינני בטוח, עברו כבר יותר משבועיים.

באותם ימים שירי ז'ק פרוור היו מאוד מפורסמים בביצוע איב מונטן ללחני קוסמא. אם אינני טועה, למופע העברי חוברו לחנים חדשים, כלומר לא השתמשו בלחנים המאוד מפורסמים של ז'וסף קוסמא, אולי עניין של זכויות יוצרים – אינני יודע. למופע העברי הגיעו רק שרוטים כמוני שמעדיפים את השוליים על פני המרכז. השיר היחיד שהצליח לחדור מהמופע לרדיו היה 'לך אהובתי' בתרגום עדה בן-נחום שתרגמה את כל השירים. אני, על כל פנים, לא הצלחתי לסחוב אף אחד מהחברים שלי למופע באולם צוותא הישן והקטן אז הלכתי עם דודה שלי שהייתה נכונה לקלוט כל סוג של שירה.

445002[1] שירי ז'ק פרוור תורגמו בעבר על ידי אהרון אמיר, גדעון פרידלנדר, עדה בן-נחום, נעמי שמר וכנראה היו עוד תרגומים שלא הכרתי. אני נדלקתי על אותם שירים ורכשתי לעצמי את התרגומים שניתן היה למצוא בחנויות ונאלצתי לשם כך לחפש לא מעט. לשמחתי ארזתי את התרגומים מהימים ההם בשקית פלסטיק שהאיטה אך במעט את קצב התפוררות הספרונים הישנים. בשקית מצאתי את "משירי ז'ק פרוור" [עברית – אהרון אמיר / ציורים – מורנו פנקס] ואת "ז'ק פרוור – שירים אחרים" [תרגום: גדעון פרידלנדר / איורים: עלינה פרידלנדר]. אמנם אינני דובר צרפתית שוטפת אך בהיותי בגימנסיה למדתי מעט צרפתית והצלחתי להבין חלק משירי ז'ק פרוור בעיקר משום שהוא השתמש בשפת דיבור פשוטה וברורה. תרגומי אהרון אמיר נראו לי מעט יהירים [רק משום שבאותם ימים עוד לא הומצאה המילה 'פלצניים'] ורחוקים מהשפה היומיומית יותר בה השתמש ז'ק פרוור. לשמחתי מצאתי באותה שקית אוצר בלום – שני דפים שתלשתי כנראה מהתוכניה של "יאוש יושב על ספסל" ובהם שירים מההצגה בתרגום עדה בן-נחום. להדגמת ההבדל הנה שתי שורות שפותחות אחד השירים החביבים עלי בשני התרגומים:

שמתי את מצנפתי בכלוב
ובצאתי היתה הציפור על ראשי
[אהרון אמיר]

שמתי את הכובע שלי בכלוב
ויצאתי עם הציפור על הראש
[עדה בן נחום]

מצאתי בשירונט שקורין אלאל תרגמה והלחינה אחד השירים היותר מפורסמים של ז'ק פרוור שנקרא בתרגומה "ארוחת בוקר". אני מכיר שיר זה בביצוע איב מונטן [בצרפתית, כמובן]. השיר נקרא בתרגום אהרון אמיר בשם "פת שחרית". תרגום אהרון אמיר איננו נאמן למשקל המקורי של השיר ובעצם גם המילים די מוזרות ביחס למקור, הנה השוואה נוספת:

נתן קפה
בספל
נתן חלב
בספל הקפה
נתן סוכר
בקפה-בחלב
בכפית קטנה
בחש
שתה את הקפה-בחלב
[אהרון אמיר]

הוא מזג קפה לספל
הוא מזג חלב
הוא הוסיף סוכר
ובכפית הקטנה הוא ערבב
הוא שתה קפה בחלב
[קורין אלאל]

בערך באותה תקופה הקרינה הטלוויזיה תוכנית עם שירי ז'ק פרוור בביצוע איב מונטן בשלל צבעי שחור ולבן, אפילו את האנטי מחיקון עדיין לא המציאו. ניסיתי להשיג את התקליט של שירי ז'ק פרוור בביצוע איב מונטן והסתבר לי שמדובר במוצר יקר מציאוּת. באלנבי [תל-אביב] הייתה באותם ימים חנות תקליטים שאם זכרוני איננו מטעני נקראה "אלחוט". החנות הייתה ידועה בכך שהחזיקה גם תקליטים שלא יובאו לארץ בצורה מסודרת. בחנות זו אמרו שיוכלו להשיג עבורי תקליט משומש אך הוא יהיה יקר במיוחד – הרבה מעבר ליכולתו של נער בן 17. נאלצתי להסתפק בזכרוני ולארוב להשמעות ברדיו.

בימינו הכל זמין ונגיש ואין כל בעייה להשיג כל מיני הקלטות מכל הזמנים – הנה אחד המפורסמים בשירי ז'ק פרוור וז'וסף קוסמא בביצוע איב מונטן מהימים ההם…

אז מה פתאום אני מספר על זה היום? – שאלה מצויינת…

לפני מספר שבועות שלחה אלי ליבי מייל שכותרתו "בול בשבילך" ובו היא מספרת שחברנו המוכשר דורי אנגל ביים הצגה מוסיקאלית עם שירי ז'ק פרוור. אל המייל צורפה תמונת ההזמנה לבכורת דיוקן של ציפור.

Prevert

מההזמנה למדתי שהשירים תורגמו מחדש על-ידי חנה עמית-כוכבי ללחנים המקוריים של ג'וסף קוסמא ואני סקרן מאוד להכיר את התרגומים החדשים. אינני יודע אם השירים שאת תרגומיהם השויתי למעלה כלולים בהצגה בתרגום חדש. בכל מקרה אין לי ספק שצפויה לי ולכל הצופים הנאה רבה.

ההצגה מתקיימת השבוע ואני כבר מצפה בקוצר רוח. בינתיים, עד שנגיע להצגה, הנה ציטוט חביב מ'הפזמונים הכי קצרים…' בתרגום עדה בן-נחום

בראש שלי צפור מזמרת
שאני אוהב אותך היא מספרת
שאת אוהבת אותי היא חוזרת ואומרת
את הציפור הזאת עם הפזמון המשעמם
אהרוג מחר בבוקר השכם.

אני מקווה שאוכל לצטט כאן בקרוב מהתרגומים החדשים. להתראות ביום שלישי – 20 ביולי בתמונע.

%d בלוגרים אהבו את זה: