Category Archives: שירים ופזמונים

תיקון שבועות 2017 – בחזרה לעתיד

אחרי הפוגה של שנתיים מחודשת מסורת תיקון ליל שבועות בחיפה במתכונת מעט שונה. באירועי השנים הקודמות מעמד הפתיחה, עם קריאת מגילת רות בפי שחקני "החיפאית", התקיים ברחבה שבחזית הסינמטק ואולם רפפורט. התיקון לווה אז בפרסום נרחב והגיעו אליו הרבה מאוד אנשים. הפעם הפרסום צנוע בהרבה, הפתיחה מתקיימת באולם לא גדול בבית רוטנברג, ונדרשת הרשמה מראש באתר. הקדמה זו נועדה לתרץ את הנוכחות הדלה יחסית לאירועי העבר, ובעיקר את העובדה שחתך הגילאים גבוה בהרבה מזה שראינו לפני שלוש וארבע שנים.

התיקון מנוהל כתמיד במתכונת של מושבים מקבילים, אלא שהפעם המושבים מתקיימים בשלושה אתרים מרוחקים מעט זה מזה לאורך שׂדירות הנשיא בחיפה. בית רוטנברג, שהמרחק ממנו אל מועדון הביט הוא כקילומטר, ומוזיאון טיקוטין שנמצא ביניהם.

מושב מפוצל, כמו זה שחווינו ביום הלשון העברית באקדמיה, מאלץ אותנו לוותר על משהו שאיננו יודעים מה טיבו, לבחור במשהו שגם עליו המידע שעומד לרשותנו מצומצם, ולקוות שהימרנו היטב. גם בדיעבד אין לנו מושג מה קרה במקומות האחרים ואם בחירתנו היא המתאימה לנו ביותר.

אשתי שתחיה ואני מגיעים לבית רוטנברג כעשר דקות לפני תחילת אירוע הפתיחה. אוספים בכניסה את עלון התיקון ובו פירוט האירועים – הדפס של אותו דף שכבר ראינו באתר. הנוכחות דלילה משהו ונראה שמרבית הנוכחים מכירים מקהילת אור חדש שמנהלת את התיקון. קריאת המגילה בפי שתי רבות, רב ומוזיקאי חביבה עלי מאוד. בין פסוקי המגילה משובצים שירים מתאימים, הקריאה בהירה, בהגייה מוקפדת ובחיתוך דיבור נעים לאוזן. כולנו שרים יחד את 'שדות גולדברג' של מאיר אריאל, 'אני חולם על נעמי' ועוד שירים שמותאמים בדרך כלשהי אל המגילה.

תיקון שבועות 2017 – בחזרה לעתיד

הקריאה מסתיימת ומתפצלים למושבים. אנחנו הולכים בחופזה אל מועדון הביט שבירכתי גן האם, מרחק כשתים עשרה דקות הליכה חפוזה, לשמוע סלאם ג'אם. בדרך אנחנו חושבים על שלושת המושבים המעניינים שעליהם בחרנו לוותר כדי לשמוע את גילי אלוני, יפתח "היפעור" ליבוביץ והדס מושל.

מרבית הקטעים עוסקים בענייני מיגדר, זוגיות בלתי מושגת ודור חסר מטרה. יפתח "היפעור" ליבוביץ מציג לנו את הקוֹנְסֵפְּט. הוא מבקש מהגיטרסט ומהמתופף שמלווים את הדיבור לתת לנו וַיִיבּ מסוג זה ומסוג אחר והם מאלתרים רקע מתאים. משוררות השפה המדוברת קוראות זו לזו אל הבמה בסבבים להשמיע את שיריהן. הרעיון לנקוט לשון נקבה לגבי שלושתן הוא של היפעור.

הדס מושל ממטירה עלינו מילים על הלחץ למצוא בן זוג, מילים שסוחטות מכולנו צחוקים, ובסיום השיר יורדת מהבמה ומתיישבת ליד בן זוגה.

גילי אלוני מגישה לנו את ביום שבכית פדריקה, מספרת במכתב לחברה שמתחתנת על 'אפשרות הבחירה והבריחה', וכחיפאית שבחבורה מקנחת את הפואטרי סלאם בשיר בין חיפה לתל אביב שחותם ב'כאן זה המקום שבו הכל קורה'.

בדרך החוצה אני חושב על כך שעזבתי את יום הלשון העברית באקדמיה בירושלים לפני אירוע השפה המדוברת תוך ויתור על חוויה שאינני יודע בעצם מה טיבה. מהנסיון שצברתי מאז, כנראה הפסדתי חוויה מעשירה ומשעשעת.

הפואטרי סלאם גלש מעט ממסגרת הזמן. אנחנו פותחים צעד ומגיעים לבית רוטנברג כשהדיון בנושא "עד מתי כיבוד אב ואם?" בעיצומו. כיבוד אב ואם… בעצם רק אב, האם נעלמה בין השורות. מעגל המשתתפים מלא. שניים מהצעירים יותר עוזבים ואנחנו יושבים במקומם. אני סופר 25 משתתפים ובהם 7 שגילם נמוך מ 40 . כל האחרים בסביבות גילנו. כולם כבר מחזיקים בידיהם דפי ציטוטים מהרמב"ם עד אדם ברוך. אנחנו מלקטים את העותקים שנטשו הפורשים.

מדברים על הציווי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". זהו הדיבר היחיד שמכיל בתוכו גם את עניין השכר או העונש – על פי נקודת המבט של השומע. מישהי מדברת על כך שזו ברכה. אחרת מדברת על דוגמה אישית לילדים שתגרום להארכת ימינו. אני רואה ב"למען יאריכון ימיך" איוּם, כי מאוחר יותר כתוב שיש לסקול את הבן הסורר ומורה באבנים, והוצאה כזאת להורג ללא ספק פוגמת באריכות הימים… אבל זה כרגיל רק אני.

מתקבצים לחברותות – מעגלי דיון קטנים. בינתיים נשארנו 20, מהם 2 צעירים מ 40 – כלומר הצעירים יותר הם שנטשו. נראה שכל הנוכחים מביאים מהבית איזשהו קונפליקט, בעיקר רגשי או מוסרי. הנוכחים במעגל שלנו הם גם בנים להורים קשישים וגם הורים לצעירים, וניכר שנושא ה"כיבוד" נשמע שונה כאשר הם מדברים לכיוון הגילאים השונים. מהסיפורים אנחנו מבינים שלצד הכספי משקל רב בענייני ה"כיבוד".

imageהמחיצה בין האולם שלנו לבין האולם השכן איננה מאפשרת הפרדה אמיתית בין הקולות ואנחנו שומעים היטב את השירה בחדר הסמוך. מדברים על כיבוד אב ובינתיים נתקע לי בראש השיר ממדרשו של הרב קוק 'כנפי רוח' שהמסר שלו מקביל למצוות בהן אנו דנים. מקביל במובן האוקלידי – אינו נפגש. הרמב"ם, ואולי זה היה דווקא אדם ברוך, מציב חלופות מעניינות לכיבוד אב ואם. הוא מציע פתרון יפה לאלה שחייבים להציב להוריהם הקשישים גבולות שאינם עולים בקנה אחד עם כיבודם. הבן ישכור להוריו עזרה בכספם, והעוזרים – שאינם הבנים – אינם מחוייבים בכיבוד מטופליהם ויכולים להעמידם במקומם. מישהי אומרת על משהו שזה לא בשמים ואני נזכר במחזה אירוני קצר שכתבתי לפני מספר שנים. מחזה שעוסק ביחסי קשישים וצעירים ושמו "זה לא בשמים". אבל זה שייך למקום לגמרי אחר.

בסיום המושב מגיע זמן הכיבוד – שתיה ועוגות מהקונדיטוריה שֶׁמוֹ. העייפות מכריעה אותנו ואנחנו מוותרים על האירועים של אחת ורבע אחרי חצות, אף על פי ששלושתם מסקרנים. במחשבה שניה – ויתרנו רק על אחד מהאירועים, שכן על השניים הנותרים ממילא היינו נאלצים לוותר. בדרכנו אל המכונית אנו רואים מישהי מבוגרת מאיתנו שועטת אל הביט.

אני מקווה שבשנה הבאה תשקיע העיריה מעט יותר בפרסום אירועי תיקון ליל שבועות ותשיב אליו את הצעירים.

בן אדמה כטוב בעיניכם

החוויות שלי הן פסיפס של מרכיבים רבים ושונים, עשיר באסוציאציות פרטיות שיכולות בנקל להשתרבב מתחום לתחום והן אכן נוהגות כך.

בימים אלה אני שרוי בקריאת הספר כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר מאת חיים סבּתוֹ. אני קורא בספר לאט, זה הקצב שמתאים לספר זה. מידי פעם אני אף מדלג מספר עמודים לאחור, ומגלגל את המילים הלוך וחזור בהנאה.

במהלך סעודת יום הולדתו השישים של עזרא סימן טוב, מתחילים אורחיו לשיר את הפיוט בן אדמה שמיוחס לאברהם אבן עזרא. אני קורא את מילות הפיוט שלא הכרתי עד כה והאסוציאציות שלי מובילות אותי אל דבריו של ז'ק במחזהו של שייקספיר כטוב בעיניכם. הפיוט והמונולוג מלוים את חיי האדם מילדותו עד אחרית ימיו, ואני מוצא איזושהי הקבלה בין הדברים. לא נראה לי ששיקספיר נתקל בפיוט בן האדמה, ואילו אברהם אבן עזרא שמת ארבע מאות שנה לפני הולדת שיקספיר, חזקה עליו שלא קרא את כטוב בעיניכם. יהיה אשר יהיה, קריאת האחד מקפיצה לראשי את משנהו. הנה הפיוט והמונולוג של ז'אק מ'כטוב בעיניכם' בתרגום דורי פרנס ובשפת המקור.

בן אדמה כטוב בעיניכם

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ
כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ
 
"קוּם וְהַצְלַח!" אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ
מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ
בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ
   צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.
 
מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר?
עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר
דַּבְּרוּ לוֹ "חֵן חֵן" וְיִתְבַּשֵּׂר
   שַׁעֲשׁוּעָיו – יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
 
מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים
קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים
בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים
   יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.
 
בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת
קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת
   מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.
 
נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים
שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים
רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים
   עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.
 
בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל
יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל
בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל
   כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.
 
שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים?
אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים
כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים
   לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.
 
אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים
אֵין דְּבָריו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים
רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים
   מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.
 
בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו
אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו
בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו
   רֹאשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִתּוֹ.
 
אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב
אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב
אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב
   רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.

פרויקט בן-יהודה

כל העולם הוא במה,
כל הגברים והנשים רק שחקנים.
יש להם יציאות ויש כניסות,
וכל איש בימיו – 
הוא משחק שְלל תפקידים שונים, 
והמערכות שלו – שִבעה דורות.

ראשית-כל – העולל, פועֶה,
מקיא, מרטיב בזרוע האומנת.

אחר כך התלמיד המתלונן,     
עם הילקוט שלו, פרצוף
בוקר רחוּץ, זוחל כמו חלזון  
באי-רצון לבית-הספר.

אז בא האוהב,
גונח כמו כבשן,
ומזמר בלדה בוכיה 
על גַבּותיה של אהובתו.

ואז חייל, מָלא קללות מכל
סוג ושפה, ועם זקן פנתר,
לא יפגעו לו בכבוד, מהיר     
להתלקח ונדלק לריב,
רודף אפילו בתוך לוע של
תותח בועת סבון, שְמָה מוניטין.

אז השופט, עם כרס עגולת
שומן, כיס מדושן כסף שחור,
מבט חמור, זקָן גָזוּר לפי
הספר, פֶּה מלא באמרות שפר
עם דוגמאות מודרניות; וכך
הוא משחק את התפקיד שלו.

בדור ששי המחזה עובר
אל הישיש המטושטש, כחוּש
בנעלי-בית, משקפיים על
החוטם וארנק צמוד למותן,
זוג מכנסיו שהוא שמר מימי
העלומים תלוי עליו כמו שק,
כי הצטמק הגֶזע, התכווץ
הַקְּפִיץ; קולו, גברי רועם, הופך
שוב לפַלְסֶט ילדון, עם צליל שורק
ומצייץ.

תמונה אחרונה
מכל, אשר נועלת מחזה
מוזר ורב-תהפוכות זה,
היא ילדוּת שניה
ושִכחה גמורה,
נוֹן-שן, נוֹן-עין,
נוֹן-טעם, נוֹן-כלום.

שייקספיר ושות

All the world’s a stage,
And all the men and women merely players;
They have their exits and their entrances,
And one man in his time plays many parts,
His acts being seven ages. At first, the infant,
Mewling and puking in the nurse’s arms.
Then the whining schoolboy, with his satchel
And shining morning face, creeping like snail
Unwillingly to school. And then the lover,
Sighing like furnace, with a woeful ballad
Made to his mistress’ eyebrow. Then a soldier,
Full of strange oaths and bearded like the pard,
Jealous in honor, sudden and quick in quarrel,
Seeking the bubble reputation
Even in the cannon’s mouth. And then the justice,
In fair round belly with good capon lined,
With eyes severe and beard of formal cut,
Full of wise saws and modern instances;
And so he plays his part. The sixth age shifts
Into the lean and slippered pantaloon,
With spectacles on nose and pouch on side;
His youthful hose, well saved, a world too wide
For his shrunk shank, and his big manly voice,
Turning again toward childish treble, pipes
And whistles in his sound. Last scene of all,
That ends this strange eventful history,
Is second childishness and mere oblivion,
Sans teeth, sans eyes, sans taste, sans everything.

נשים רוקדות - חוה אלברשטיין עוד אני קורא את הפיוט ואת המונולוג בשפת המקור ובתרגומי דורי פרנס, אברהם עוז ודן אלמגור, קופצת לראשי אסוציאציה נוספת. השיר נשים רוקדות ששרה חוה אלברשטיין, עוקב אחרי נשים מגיל עשרים עד מאה לקצב ריקודיהן. אני יודע שאין כל קשר, אבל כך עובד עולם האסוציאציות שלי. אני די בטוח, על כל פנים, שיורם טהר לב, שכתב את השיר, מכיר גם את בן אדמה של אברהם אבן עזרא וגם את כטוב בעיניכם של ויליאם שייקספיר.

אני עומד לסיים את רשימתי ובוקעת ממעמקי זכרונותי אסוציאציה נוספת – השיר חיי אדם שהלחין ושר בני ברמן למילותיו של דן אלמגור, שתרגם את 'כטוב בעיניכם' לקאמרי.

חיי אדם - בני ברמןמכאן אני מגיע לפינתי האישית, זו שמעוררת את גלי האסוציאציות. לאחרונה אני נודד בין רופאים, מרפאות ובתי חולים עם אבי ועם חמותי, שימי חייהם חלפו על פני קו תשעים השנים. איכות חייהם רחוקה מלהקרא איכות, והתנהלותם אינה מכבדת את זכרון ימיהם. אני מלווה את סבלם ומוטרד מהמחשבה שאין מי שיערוב לי שלא אגיע ביום מן הימים למצבם.

עכשיו אשוב אל עלילותיו של עזרא סימן טוב, אולי מחכה לי שם הארה לקראת סוף הספר.

משימות האביר המקסים בסמטת התותים וביריד סקרבורו

חיפוש המילים "מור בשמים ולבונה" הוביל מחפשים אלמונים אל בלוג תרבות הפנאי. אין לי מושג כיצד הוביל אותם מנוע החיפוש clearch.org דווקא לכאן. גוגל היה מפנה אותם ישירות לערב של שושנים.

אני בוחן את תוצאות החיפוש ובינתיים תערובת הניחוחות מעוררת מעולם האסוציאציות שלי את ריחות צמחי התבלין של יריד סקרבורו, את סמטת הרוזמרין ואת סמטת התותים. קראתי פעם שהשיר סמטת התותים הוא גרסה עברית של שוק סקרבורו. אני בוחן את המילים, הן אינן מתאימות וגם הלחן שונה – רק הרעיון דומה.

בסימטת התותים - דני ליטני וסנדרה ג'ונסון - נוסח עברי: יעקב שבתאיחיפוש קל ברשת מוביל אותי למגוון עצום של גרסאות של בלדה סקוטית עממית – האביר המקסים – The Elfin Knight – שגרסתה המודפסת פורסמה לראשונה בשנת 1670. הבלדה מספרת על עלמה צעירה שמזמינה אליה את האביר המקסים. האביר טוען שהיא צעירה מידי ומטיל עליה משימות בלתי אפשריות כתנאי לאהבתו. העלמה מטילה עליו משימות בלתי אפשריות משלה כתנאי לאהבתה. בסיום הבלדה המקורית מצהיר האביר שהוא נשוי עם ילדים, העלמה משלחת אותו לדרכו והוא נעלם. מבלדה זו יצאו הרבה מאוד גרסאות של שירים שהמשותף לכולם הוא סדרת משימות בלתי אפשריות לביסוס אהבה בלתי אפשרית.
אפשר למצוא עשרים ואחת גרסאות של הבלדה באתר The Elfin Knight .

הנה אחת הגרסאות המוקדמות של הבלדה בליווי תרגום לעברית מויקיפדיה. בגרסא זו החלק הראשון הוא משימות האביר לנערה ובהמשכו המשימות שהיא מטילה עליו. בין משפט למשפט משובצת שורה חוזרת  Parsley, sage, rosemary, and thyme – 'פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית'. בכל הגרסאות נמצא מבנה דומה שבו משובצת שורה חוזרת בין המשימות

(He)
Are you going to Scarborough Fair?
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
Remember me to one who lives there,
For once she was a true love of mine.
(הוא)
האם תלך ליריד סקרבורו,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
תזכיר אותי לזו הגרה שם,
פעם הייתה היא אהובתי האמיתית.
Tell her to make me a cambric shirt,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
Without any seam or needlework,
Then she shall be a true lover of mine
אמור לה לתפור לי חולצה עבה,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
מבלי תפרים או שימוש במחטים,
ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
Tell her to wash it in yonder well,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
Where never spring water or rain ever fell,
And she shall be a true lover of mine.
אמור לה לשטוף החולצה בבאר,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
באר בלי מי מעיין או גשמים,
ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
Tell her to dry it on yonder thorn,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
Which never bore blossom since Adam was born,
Then she shall be a true lover of mine.
אמור לה לייבש החולצה על אטד,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
שלא פרח מבריאת האדם,
ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
(She)
Now he has asked me questions three,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
I hope he'll answer as many for me
Before he shall be a true lover of mine.
(היא)
עתה הוא דורש דרישות שלוש,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
תקוותי שיענה על שלוש משלי,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to buy me an acre of land,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
Betwixt the salt water and the sea sand,
Then he shall be a true lover of mine.
אמור לו לקנות לי חלקת אדמה,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
בין מי הים לבין חולות החוף,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to plough it with a ram's horn,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
And sow it all over with one pepper corn,
And he shall be a true lover of mine.
אמור לו לחרוש אותה בקרן איל,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ויזרע את כולה בגרגר של פלפל,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to shear it with a sickle of leather,
Parsley, sage, rosemary, and thyme;
And bind it up with a peacock feather.
And he shall be a true lover of mine.
אמור לו לקצור אותה במגל עשוי עור,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ולקשור התבואה בנוצת טווס,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to thrash it on yonder wall,
Parsley, sage, rosemary, and thyme,
And never let one corn of it fall,
Then he shall be a true lover of mine.
אמור לו לזרות התבואה על הקיר,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
מבלי שיפול אף גרגר של פלפל,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.
When he has done and finished his work.
Parsley, sage, rosemary, and thyme:
Oh, tell him to come and he'll have his shirt,
And he shall be a true lover of mine.
אז שסיים את כל עבודתו,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין ותימין;
אמור לו לבוא ולקבל חולצתו,
ואז יהיה שוב אהובי באמת.

 

The Side Of A Hill 'הצד של גבעה' - פול סיימוןהגירסה המפורסמת ביותר של הבלדה היא Scarborough-Fair יריד סקרבורו – שביצעו סיימון וגרפונקל בפסקול הסרט 'הבוגר'. כאן כל המשימות מוטלות מהגבר אל העלמה ובתוך כל שורת משימה, עונה כהד שורה משיר שונה לחלוטין. פול סיימון שיבץ בין שורות השיר שורות בהשראת השיר The Side Of A Hill 'הצד של גבעה' – שיר אנטי מלחמתי שכתב והקליט מוקדם יותר. הגרסה העברית שכתב אהוד מנור לשיר זה עבור הפרברים נאמנה למבנה השיר בביצוע סיימון וגרפונקל. הנה שורות השיר שמהדהדות בין שורות יריד סקרבורו:

On the side of a hill in the deep forest green
Tracing a sparrow on snow-crested ground
Blankets and bedclothes a child of the mountains
Sleeps unaware of the clarion call
על צלע ההר בירק יערות
עקבות ציפורים על סלע מושלג
את ילד ההר מכסים ועוטפים
את החליל לא ישמע בשנתו
On the side of a hill, a sprinkling of leaves
Washed is the ground with so many tears
A soldier cleans and polishes a gun
על צלע ההר גשמי עלעלים
קבר שוטפים בדמע כסוף
החייל מצחצח רובה
War bellows, blazing in scarlet battalions
Generals order their soldiers to kill
And to fight for a cause they've long ago forgotten
אש אוכלת גדודי ארגמן
חיילים מצווים להרוג
וללחום עד הסוף מסיבות נשכחות
הביצוע של סיימון וגרפונקל עם המילים משובצות בגוף הסרטון

הביצוע של סיימון וגרפונקל עם המילים משובצות בגוף הסרטון

הביצוע של הפרברים עם מילות השיר בתרגום אהוד מנור מתחת לסרטון

הביצוע של הפרברים עם מילות השיר בתרגום אהוד מנור מתחת לסרטון

הבלדה עברה כזמר עם מדור לדור ועברה גלגולים שונים שהתרחקו מעט מהמקור אבל שמרו עדיין על המבנה של משימות מופרדות באמצעות שורה חוזרת, בדרך כלל בניחוחות הטבע.

הנה מספר דוגמאות…
LADY ISABEL & THE ELF KNIGHT - a ballad The Elfin Knight Espers - Rosemary Lane Rosemary Lane (English folk song) Elfin Knight

הנוסח החביב עלי הוא 'בסמטת התותים' של יעקב שבתאי בביצוע דני ליטני וסנדרה ג'ונסון. הלחן כאן שונה מזה של יריד סקרבורו. אחרי חיפושים רבים אני מגלה את הנוסח עליו מבוסס השיר ושממנו הושאל לחנו. החיפוש מורכב במיוחד משום שהשם Strawberry Lane אומץ על ידי קונדיטוריות, מבשלות סיידר, בתי אוכל, נתיבי תחבורה, גורמי תיירות, דירות נופש, אירועי תרבות ועוד.
הנה השיר באנגלית ובנוסח העברי של יעקב שבתאי

Strawberry Lane בסימטת התותים
Strawberry Lane
The Elfin Knight
Stephen Griffith

בסימטת התותים

דני ליטני וסנדרה ג'ונסון
מילים: יעקב שבתאי
לחן: עממי אמריקאי

As I was a-walkin' up Strawberry Lane
O ev'ry rose grows merry and fine
I chanced for to meet with a pretty fair maid
Who wanted to be a true lover of mine.

(He)
You'll have for to make me a cambric shirt
O ev'ry rose grows merry and fine
Without any seam or needle work
And then you shall be a true lover of mine.

You'll have for to wash it in a very deep well
O ev'ry rose grows merry and fine
Where water never was nor rain ever fell
Before you can be a true lover of mine.

You'll have for to hang it on yonder green thorn
O ev'ry rose grows merry and fine
Which never bore blossom since Adam was born
Before you can be a true lover of mine.

(She)
Now since you have been so hard with me
O ev'ry rose grows merry and fine
Perhaps I can be as hard with thee
And then you shall be a true lover of mine.

You'll have for to buy me an acre of land
O ev'ry rose grows merry and fine
Between the salt water and the ocean sand
And then you can be a true lover of mine.

You'll have for to plow it with a unicorn horn
O ev'ry rose grows merry and fine
And plant it all over with one grain of corn
Before you can be a true lover of mine.

You'll have for to thrash it in an egg-shell
O ev'ry rose grows merry and fine
And bring it to market in a thimble or bell
Before you can be a true lover of mine.

You'll have for to reap it with a sickle of leather
O ev'ry rose grows merry and fine
And bind it all up with a peacock feather
Before you can be a true lover of mine.

And then after you have finished your work
O ev'ry rose grows merry and fine
Come back and you can get your cambric shirt
Before you can be a true lover of mine

הלכתי הלוך בסמטת התותים,
כל הורדים פרחו בחמדה,
פגשתי עלמה וכלה מחמדים,
רצתה להיות לי אחת יחידה.

(הוא)
"לרקום תצטרכי לי חולצה מרהיבה,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"בחוט של זהב עלי אודם קטיפה
ואז תהיי לי אחת יחידה."

"כבסי נא אותה בבאר עמוקה,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"לא מים היו בה, לא גשם ידעה,
ואז תהיי לי אחת יחידה."

"אחר כך תתליה על עץ שבגן,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"אשר מעולם לא הוציא כל ניצן,
ואז תהיי לי אחת יחידה."

(היא)
"כיוון ששאלת רבות וקשות,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"אשאל גם אני לי כמה משאלות,
ולך אהיה אז אחת יחידה."

"תקנה לי חלקת אדמה על החוף,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"בין מי הגלים והחול הצהוב,
ולך אהיה אז אחת יחידה."

"בקרן של איל תחרוש, ידידי,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"תזרע את כלה בגרעין יחידי,
ולך אהיה אז אחת יחידה."

"לדוש תצטרך בקליפה של ביצה,"
כל הורדים פרחו בחמדה,
"לשוק את הכל במקטרת תישא,
ולך אהיה אז אחת יחידה."

מקורות:

בשולי השוליים: מצלול שם השיר 'בסמטת התותים' מצחיק אותי, וכרגיל – אולי זה רק אני.

החוויה שלי ממלחמת יום הכיפורים

כולם חולקים בימים אלה חוויות מהמלחמה, בעיקר זכרונות אימה ודם. אני בנוי אחרת. קוראי 'תרבות הפנאי' יודעים שאני נוטה לחלוק חוויות חיוביות. אני עושה את זה בעיקר למען עצמי, כך אני מסנן את הרוע ממארג זכרונותי ומדגיש את הטוב והאופטימי. את הרע אינני שוכח, הוא יושב שם במעמקי עולם החוויות שלי עטוף היטב בחוויות חיוביות.

אז הנה החוויה שלי ממלחמת יום הכיפורים –

אני חייל סדיר בבסיס הדרכה במצפה רמון. כבר השלמתי עם כך שאנחנו נשארים בבסיס לשבת-יום כיפור, ואז, לקראת צהרי יום שישי, מודיעים לנו שרמת הכוננות ירדה ואנחנו משוחררים הביתה, אפילו יש הסעות. כעבור כארבע שעות אני בבית בתל-אביב, וכעבור חמש שעות נוספות מקפיצים אותי ואת כל היחידה חזרה לבסיס. מלחמה.

כבר תשעה עשר יום שאיננו מתרחקים לרגע מהחגור ומהקסדה. ברדיו "שלחי לי תחתונים וגופיות", ולנו יש משאית צבאית מלאה בתחתונים, בגופיות ובגרביים, אבל מותר להסיר נעליים רק כדי להחליף תחתונים וגרביים. איננו מתקלחים מקלחת שלמה, רק חצי גוף עליון – תשעה עשר יום ללא מקלחת הגונה – מכף רגל ועד ראש.

אנחנו עומדים בשורה לפני מטוס בשדה התעופה בִּיר-תְּמָֿדֶּה בסיני ערוכים לקרב, אך עדיין לא קיבלנו פקודת מבצע. אין לי מושג לאן מטיסים אותנו. המפקד מורה לנו להניח את החגור ואת הקסדה על הרצפה, לקחת רק את הנשק וללכת אל הסככה הקרובה. מה קורה? הרי אסור להתרחק מהחגור ומהקסדה.

בסככה כבר נערך צוות מלהקת פיקוד הדרום עם ציפי מור ועם חנה לסלאו. הגיעו אלינו מופעי בידור במהלך המלחמה, אך מעולם לא נפרדנו מהחגור ומהקסדה. איננו מבינים עדיין מה קורה. קולטים שמועות שכנראה נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים, אבל אין כל הודעה רשמית. רק בסיום ההופעה עולה מפקד לבשר לנו שמבחינתנו המלחמה הסתיימה.

מחוץ לסככה מחכות לנו מיכליות הובלת מים צבאיות שצינורות עם ראשי מקלחת בוקעים מהן לכל עבר. כן, מותר להתקלח. כולם רצים אל המיכליות תוך פשיטת המדים למקלחת הראשונה מאז תחילת המלחמה. יש רק משחת סבון צבאית צהובה ואין מגבות, אבל יש מים ומותר סוף סוף לפשוט את המדים שהפכו כבר להיות חלק מעורנו.

 

אין לך מה לדאוג
עוזי פוקס
מילים: תלמה אליגון רוז
לחן: קובי אושרת

אין לך מה לדאוג
אני נזהר ולובש גם סוודר
אין לך מה לדאוג
זה מיותר הכל בסדר
אין לך מה לדאוג כאן נהדר
מפגיזים כהוגן
באמת שלא חסר דבר.

אין לך מה לדאוג
פה קייטנה ועושים שמח
ואתמול היה אפילו
פנאי להתקלח
אין לך מה לדאוג אני ישן
וחולם עליך
כשאחזור העירה נתחתן.

שלחי לי תחתונים וגופיות
כאן כולם כבר כמו חיות
נלחמים כמו אריות
מורל ממש גבוה
ואצלנו בפלוגה
מבקשים קצת הפוגה
מותק לא לשלוח לי עוגה.

אין לך מה לדאוג
אני נמצא במקום בטוח
ובין הפגזה להפצצה
יש זמן לנוח
אין לך מה לדאוג
פגז מתוק
סבלנות ילדונת
באמת שאין סיבה לדאוג.

זו הייתה המקלחת הנעימה ביותר בחיי.

יש לי, מן הסתם, גם זכרונות אחרים שצפים ועולים מידי פעם ואני גם מספר אותם. למזלי, למרות היותי בלב אזורי הלחימה, לא חוויתי מחזות זוועה, לא נאלצתי לירות בשום אדם, לא הייתי כתובתו של שום כדור, "ובין הפגזה להפצצה" – כמאמר השיר – היה לי אפילו זמן לנוח.

imageהשיר "אין לך מה לדאוג" הזכור כ"שלחי לי תחתונים וגופיות" מבוסס על גלויה ששלח גיורא, אחיה של הפזמונאית תלמה אליגון, שהיה ככל הנראה בגזרת הלחימה שלי. בשיר כתוב בין השאר "אתמול היה אפילו פנאי להתקלח" – כולי קנאה. מצד שני, את המשפט "אני נמצא במקום בטוח" גם אני כתבתי בגלויה הביתה… אז לך דע מה היה שם באמת.

יחד עם הגלויות שחולקו לנו בכמויות כדי שנשלח לעורף, קיבלנו גם רשימה של משפטים מומלצים לשיבוץ בגלויות, כנראה עבור אלה שמתקשים להתנסח באופן חיובי תחת אש. אני מניח שהמשפט "אני נמצא במקום בטוח" היה באותה רשימה.

יש לי עוד חוויה שקשורה לאותן גלויות – חוויה פחות נעימה – שגם אותה אני חולק מידי פעם עם מי שמעוניין להקשיב.

בסופו של דבר, מלחמת יום הכיפורים פתחה את הדלת להסכם השלום עם מצריים, ששורד כבר הרבה יותר שנים מהזמן שהיינו במצב של אי-שלום.

העולם נפלא כל עוד מחר את תלכי בשדה

היום שלי נפתח כל בוקר בשיר What a Wonderful World בביצוע לואי ארמסטרונג.

מה נפלא העולם... מפלי טקקאו בהרי הרוקי הקנדייםזו איננה נעימת השכמה, הטלפון מכוון לנגן לי את השיר כאשר אני כבר ער. אני שומע את השיר עד תומו ולפעמים אפילו יותר מפעם אחת והשיר גורם לכל היום להיות נעים יותר.

בתכנית הבוקר בגלי צה"ל, טלי ליפקין שחק משוחחת עם סא"ל עודד נהרי – ראש מדור טקסים ואירועים – על ביקור תזמורת צה"ל ברוסיה. לקראת סוף השיחה נשאלת השאלה איזהו השיר שמייצג את התזמורת.

השיר שנבחר על ידי המראיינת והמרואיין הוא שירה של נעמי שמר 'מחר'. בזמן שהרדיו משמיע את השיר 'מחר' בביצוע נעמי שמר בליווי תזמורת צה"ל, הסלולרי שלי מתחיל לנגן את פתיחת היום. אני נמצא בין הרדיו לבין הסלולרי ששרים יחד שני שירים שבשום פנים אינם יכולים להשתלב זה בזה.

את What a Wonderful World אינני מפסיק אף פעם – זוהי המנטרה היומית שלי. גם את 'מחר' אינני רוצה להפסיק, אז אני שומע את שני השירים כצרימה הדדית, ותוך כך צץ בראשי הקודח הגיג סביב השאלות –

  • למה האופטימיות בשירים בעברית מתחילה "על תנאי"?
  • למה אפילו בשירים קשה לנו להיות אופטימיים ככה סתם, ללא תנאים?

    'מחר אולי נפליגה בספינות…'
    למה 'אולי'? למה לא 'ודאי'?

    'האמנם עוד יבואו ימים…'
    למה 'האמנם עוד…'
    כשאפשר 'עוד תראי ש…'

אלו, מן הסתם, שאלות רטוריות. ברור לי שבשני המקרים זוהי הרמה להנחתה – עוד מעט תבוא הפסיקה – 'כל זה אינו משל ולא חלום – זה נכון כאור בצהריים…' וכן ההחלטה 'את תלכי בשדה.'.  ובכל זאת אנחנו פותחים בהטלת ספק כדי להפריך אותו בהמשך.

 

מחר אולי נפליגה בספינות
מחוף אילת עד חוף שנהב
ועל המשחתות הישנות
יטעינו תפוחי זהב

כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים

מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג

כל זה אינו משל ולא חלום…

מחר יקומו אלף שיכונים
ושיר יעוף במרפסות
ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות

כל זה אינו משל ולא חלום…

מחר כשהצבא יפשוט מדיו
ליבנו יעבור לדום
אחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום
כל זה אינו משל ולא חלום…

אפילו התרגום המוכר לעברית של What a Wonderful World הוא על תנאי 'כשאני רואה בחלוני…', כלומר – כשאינני רואה בחלוני… לא יתקיים כנראה החלק של 'איזה אחלה עולם'. הדבר שקוסם לי ב What a Wonderful World הוא האופטימיות הגורפת שלו. מי שקרא את הגיגי בנושא, יודע שאני מסתייג קלות מהתרגום המוכר, ולכן תרגמתי לעצמי את השיר לעברית כך שישאר אופטימי לכל אורכו ללא תנאים – ממש כמו במקור.

כל זה חולף בראשי בשתי הדקות בהן מתנגנים שני השירים יחדיו ואינני מצליח להזכר בשיר עברי שכולו טוב ללא תנאים.

סתם הגיג לבוקרו של יום, וכרגיל 'אני מהרהר מה נפלא העולם' ויוצא לשגרת יומי.
בוקר טוב!


מחר בביצוע תזמורת צה"ל בביקור קודם במוסקבה.


מחר בביצוע להקת הנח”ל

כעבור שבועיים – 9 בספטמבר 2016

אני רואה מול חלוני דגל שמתנפנף על שפת ימה של חיפה ובאופן ספונטני מתנגן בראשי המנוננו הלאומי. מוזר שההמנון לא צץ במחשבתי כשהגיתי הגיג זה לראשונה – לא די בכך שההמנון הלאומי שלנו הוא על תנאי, גם קיום התנאי מבטיח בסך הכול עיכוב מצב עגמומי למדי – לא, חס ושלום, מניעתו.

שני התנאים מפורטים בבית הראשון ותוצאת קיום התנאים בבית השני. התוצאה היא 'עוד לא', כלומר – גם כשהתנאי מתקיים, תאבד התקווה – קיבלנו רק דחייה – דחייה לדורות… אני מקווה.

סתם עוד הגיג על הפסימיות הלאומית.

והנה הגיג שהוא המשך של ההגיג ההוא –

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה –
 
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
 

   

נראה לי שהגיע כבר הזמן להחליף את המנוננו במשהו יותר אופטימי. משהו כמו 'אני מאמין' מאת שאול טשרניחובסקי, זה כשכולנו מכירים כ'שחקי שחקי'. זה לא רעיון שלי, הוא הוצע בעבר על-ידי חברי הכנסת אברהם בורג ומוחמד ברכה.
בחירה טובה – לא?

'עוֹדֶנִּי מַאֲמִין', 'עוֹד נַפְשִׁי' וגם 'עוֹד אַאֲמִין' – כנראה גם כאן האופטימיות היא על תנאי ומציעה רק דחיה. אמנם ההמשך אופטימי, אבל מי מגיע באמת לבית השלישי? הרי את ההמנון הנוכחי, הקצרצר, לא כולם זוכרים. בעצם, גם התקווה הוא שיר ארוך שרק שני בתיו הראשונים הוגדרו כהמנוננו. אם אותו דבר יקרה עם 'שחקי שחקי', החלק ה'אני מאמיני' של השיר יאבד ונשאר רק עם הפסימיות.

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
 
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

אגב, גם ההמנון האמריקני הוא שני בתים מתוך פואמה ארוכה, אבל זה סיפור אחר לגמרי.

הערות שוליים:
שיניתי את שם הכתבה שתתאים להגיגים המאוחרים
אני יודע שאינני הראשון, וגם לא האחרון, שמנתח את לוגיקת ההמנון.

בילי שוורץ פעם שניה בתיאטרון חיפה

אוהד חיטמן רקח עבורנו מחזמר קצבי משעשע ונוגע ללב. בילי שוורץ ואִמָּהּ – טלי אורן ומיקי קם – כובשות במשחק ובשירה. כל הכבוד ליוצרות וליוצרים.

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140. אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא, אם לא, הפסדתם כרגיל, וכרגיל אינכם יודעים.

על הבמה תזמורת. עשרה נגנים ומנצח מאחורי תפאורה ניידת שקופה למחצה מנגנים את האוברטורה שמובילה אותנו אל עולם חסר מנוחה. משתתפי המחזמר, זולת בילי, נעים על הבמה בחפזון ושרים

כולם רצים,
כולם רוצים,
עם סימני השאלה,
אבל בלב יודעים
הדרך לא תהיה קלה!

ההמולה מתפוגגת ובמרכז הבמה, מאחורי שולחן משרדי, יושבת בילי שוורץ שאיננה רצה לשום מקום. השחקנית-זמרת טלי אורן היא בילי שוורץ – מזכירה במשרד רואי חשבון שעיקר תפקידה הוא לסנן את הפניות אל הבוס ותוך כך גם להסתיר את מעלליו. טלי אורן ניחנה בכשרון נדיר לדבר ולשיר בקצב מסחרר ולהחליף מצבי רוח כהרף עין, וזה מה שהיא עושה כמעט לכל אורך המחזמר בו היא מטלטלת בין תקוה ליאוש וויתור על החלומות. אמהּ של בילי – מלכה שוורץ – היא מיקי קם שניחנה ביכולות שירה ומשחק מגוונות. היא מעמידה מול בילי משקל נגד שיוצר חוויה משעשעת להפליא. שתיהן רוקמות יחד מצבים בלתי אפשריים שמוכרים לכולנו היטב, כי אנחנו יודעים שביחסי הבת הרווקה והאם היהודיה-פולניה-איטלקיה-מרוקאית… הבלתי אפשרי הוא הנורמה. המחזה המקורי של אוהד חיטמן כאילו נתפר לדמויות במקומותינו, אך בעצם מרקם היחסים שמציג לנו המחזמר מוכר לכל תרבויות העולם שאנו מכירים. אני מצפה לרגע שתיאטרוני העולם יגלו את המחזמר ויאמצו אותו לשפתם ולתרבותם, אין לי ספק שהוא יעבוד בכל לשון. הבעייה היחידה תהיה לגייס לשורות המחזמר כשרונות דוגמת טלי אורן ומיקי קם.

יכול להיות שבעוד שבוע אחשוב שנסחפתי מעט, אבל היום, אחרי שחוויתי את המחזמר בילי שוורץ, עלה בדעתי שאוהד חיטמן בדרכו להיות האנדריו לויד וובר הישראלי. יכול להיות שהעובדה שהיום יום הולדתו של וובר דנן תרמה למחשבה זו, כי במחשבה שניה, סגנון המחזמר יותר זונדהיימי מווברי.

כל משתתפות ומשתתפי המחזמר מציגים דמויות כובשות וסטראוטיפיות כיאה למעמדן במחזמר. השחקן-זמר אמיר הלל מגלם כאן את דמותו של יונתן גור-לביא – שחקן-סלב שמגלם בדרמה טלוויזיונית סכרינית דמות של רופא. אמיר מחצין את דמותו ככל שניתן אף מעבר לכך. הוא המראה המהפכת שמוצבת מול בילי – טיפוס שופע בטחון עצמי ויהירות שמשוכנע שאין גדול, מוכשר וכובש ממנו. לעומתו בילי מעידה על עצמה ש"כולם צריכים איזו בילי אחת כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם".

בילי שוורץ - טריילר ביוטיוב

מכאן מתפתחת העלילה עם מספר מהפכים דרמטיים מלווים בקריצה גדולה והומור עצמי. ההתפתחויות מפתיעות, משעשעות ואף מרגשות במקומות המתאימים. אין לי עניין להמשיך לספר על העלילה, כי כל מה שאומר מכאן והלאה יהיה ספוילר. אני נהנה מאוד מהמחזמר למרות שאני מכיר את העלילה וחלק מהשירים. בדיוק לפני שנה ראינו את אותה הצגה בתיאטרון חיפה. ההצגה הייתה אז בחיתוליה. השירים וקטעי המשחק היו בנויים היטב, אך הדבק ביניהם היה רופף משהו. הפוטנציאל האדיר של המחזמר ניכר אז ולכן בחרתי לא לגבש דעה לפני שאני מגיע לראות את ההצגה בשנית לאחר שתעבור את טבילת הקהל ותתהדק. היום, כעבור שנה, המחזמר זורם היטב ואיננו מותיר לקהל רגע דל. עכשיו אני יכול להמליץ על המחזמר בלב שלם, ואני מניח שארצה לשוב אליו פעם נוספת בעוד שנה.

בילי צוחקת? ... בילי בוכה?כולם רצים,
כולם רוצים לכבוש את העולם
מעמידים פנים,
כולם אחרי כולם
כאילו שהכל מושלם
מחזיקים בפנים
ועד שאור השמש לא ידוע
אין מקום אחר מלבד מרכז הלהבה

אני ממליץ ללכת למחזמר בילי שוורץ –
חוויה מעולה מובטחת!

יום אחד, אחרי שהמחזמר יכבוש את במות העולם, תוכלו להתפאר שראיתם את המחזמר בהפקה העברית המקורית הראשונה.

בסיום המחזמר, אחרי ההשתחוויה, טלי אורן מודיעה לנו בהתרגשות שההצגה הראשונה התקיימה כאן בתיאטרון חיפה בדיוק לפני שנה. איזה יופי, מתברר שאני סוגר יחד איתם מעגל ראשון, ואפילו לא ידעתי.

מוסיקה ופזמונים: אוהד חיטמן
מחזה מאת אוהד חיטמן ושירילי דשא
על פי רעיון מקורי של אוהד חיטמן
בימוי: דניאל אפרת
כוראוגרפיה: עומר זימרי
ניהול מוסיקלי ותזמורים: טל בלכרוביץ'
תפאורה: סאשה ליסיאנסקי
תלבושות: יובל כספין
תאורה: אורי מורג
הדרכה קולית: מאיה אבידן
עוזר במאי: אסף פרידמן
עוזרת כוראוגרף: גילי גבל
קורפטיטור: איתי שמעוני
עיצוב סאונד: איציק פריד
תזמורים נוספים: זהר שרון, ליאור רונן
עיבודים קוליים: אוהד חיטמן

בהשתתפות:
טלי אורן בילי שוורץ
מיקי קם מלכה שוורץ
אמיר הלל יונתן גור-לביא
נילי צרויה סימונה
שרון צור מר אבנר
דור אוחיון בר- נתן גב' קרלה אבנר
יפעת כהן מזכירה
נעה גודל מזכירה
מלאך
דודי גזית צלם / זמר חתונות /
יהודה נהרי רו"ח / צלם
יוסף אלון רו"ח / מלצר

המופע בליווי תזמורת המהפכה
מנצח: רועי אופנהיים
כינור ראשון: עדי חלאבין
כינור שני: ליאה רייחלין
ויולה: דניאל תנחלסון
צ'לו: דן ויינשטיין
קונטרבס: אלון עזיזי
חליל: הגר שחל
קלרינט: קרן גולדנצוייג
תופים וכלי-הקשה: נדב רוגל
כלי-הקשה: עודד גייצהאלס
פסנתר: רועי כהן

בשולי היריעה:

  • נחשפתי לראשונה לכשרונה העצום של טלי אורן להחליף הבעות רגש,  כששרה את 'אני סתם בחורה' ב'דומינו'. מאז אני מנסה להשיג הקלטה של אותו שיר ללא הצלחה. אני זוכר את השיר לפרטי פרטיו כולל הישיבה על השולחן נפנוף הרגליים והחלפת מצבי הרוח בקצב מסחרר. כיף לראות כיצד כשרון כזה מתפתח וכובש את המקום הראוי לו.
  • תיאטרון חיפה הפיק למחזמר תוכניה מושקעת ועשירה בתוכן מעניין. בין השאר, אפשר לקרוא שם מאמר מעניין על 'עשרה קוריוזים מתולדות המחזמר, מאת דן אלמגור. המשפט האחרון ברשימה הוא: 'אז מה הפלא שהסנדלרים תופסים מקום כה מרכזי ברשימה שכתבתי לכבוד הצגת בילי שוורץ, שאין בה אפילו סנדלר אחד’.
  • אפשר להאזין לשירי המחזמר ואף לרכוש אותם כאן.
  • שמעתי הבוקר אנשים שואלים זה את זה אם בכוונתם להתחפש השנה ולְמַה. עלתה בדעתי המחשבה שאולי כדאי לנסות להוריד את כל המסכות ולהשאר בפנים גלויות לכבוד פורים. בערב שמעתי שכולם ’מעמידים פנים, כולם אחרי כולם כאילו שהכל מושלם’ וזה התחבר לי להגיגי הבוקר.

שיר היין בסופרבול האמריקאי

אני מאזין לבטלים בשישי עם אודיה קורן ונתן דטנר ובדקה ה-25 שומע ביצוע מדהים של ההמנון הלאומי של ארצות הברית של אמריקה. אחרי התכנית אני מחפש את השיר במחוזות היוטיוב ולאחר שאני שומע מספר לא מבוטל של זמרות אני מגלה שהביצוע ששבה את אוזני הוא של ליידי גאגא מסופרבול 2016. בדיעבד מתברר לי שהחיפוש היה מיותר, שכן השיר הועלה לפייסבוק של התכנית בזמן השמעתו. אני מאזין לביצוע המדהים של לידי גאגא ומתרגש עד דמעות. ההמנון האמריקאי לא ריגש אותי מעולם, וגם מעמד הסופר-בול אינו מרגש מבחינתי, כך שאין ספק שהביצוע הוא זה שגרם לי להתרגשות.

מעולם לא שמתי לב שליידי גאגא היא זמרת כל כך גדולה, איכשהו התייחסתי אל הסגידה אליה די בשוויון נפש. אחרי שמיעת הביצוע הזה השתנתה הערכתי אליה במידה ניכרת. בפייסבוק של התכנית נכתב ליד היוטיוב המדובר "רק עכשיו אודיה גילתה שליידי גאגא יודעת לשיר. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא." כלומר – לא רק אני פספסתי אותה עד כה.

לידי גאגא - ההמנון הלאומי של ארצות הברית של אמריקה - סופר-בול 2016

כפי שקורה לי לא מעט לאחרונה, בעיקר כשנשמע לי שהלחן מחובר אל המילים בתפרים גסים, עולה בי החשד שיש לנו מקרה של "גלגולו של ניגון", כלומר – מילים שהודבקו אל לחן קיים שהושר בעבר עם מילים אחרות. אני שב אל היוטיוב ומגלה בקישור ה"הצג עוד" בשולי בצוע תזמורתי של ההמנון האמריקאי סיפור מעניין שעוזר לי להתחקות אחר שרשי הלחן והסיפור שמאחורי המילים בגרסת השתיינים ובגרסת ההמנון הלאומי של ארצות הברית.

.

במהלך מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה, כתב המשורר פרנסיס סקוט קי שיר בשם "הגנת מבצר מק-הנרי" "Defense of Fort McHenry". אחיו של המשורר הבחין שהשיר יכול להתאים למנגינה של שיר אָנַקְרֶאוֹנִי בשם "לאנאקראון בגן עדן" שנכתב במקור עבור מועדון חברים בריטי והיה מוכר יותר בשמו העממי "שיר היין". מקומון בבולטימור פרסם את השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" עם מנגינת "שיר היין", וכך הוצמד לחנו של שיר שתיינים בריטי בן 240 שנה לשיר הלל לנצחון האמריקאים על הבריטים.

To Anacreon in Heav'n, where he sat in full glee,
A few sons of harmony sent in a petition
That he their Inspirer and patron would be;
When this answer arriv'd from the Jolly Old Grecian

"Voice, fiddle and flute, "no longer be mute,
"I'll lend you my name and inspire you to boot,
"And, besides, I'll instruct you, like me, to intwine
"The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine."

Ye Sons of Anacreon, then join hand in hand;
Preserve unanimity, friendship and love!
'Tis yours to support what's so happily plann'd;
You've the sanction of Gods and the fiat of Jove.

While thus we agree Our toast let it be:
"May our club flourish happy, united and free!
"And long may the sons of Anacreon intwine
"The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine."

בעל חנות מוזיקה בבולטימור הפיץ את השיר בשם The Star Spangled Banner "הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים", ובשנת 1889 השיר אומץ על ידי הצי בתור השיר הרשמי לטקסים ולהנפת הדגל. בשנת 1931 אישר הקונגרס האמריקאי את השיר כהמנון הלאומי הרשמי של ארצות הברית. עד אז לא היה לארצות הברית המנון לאומי רשמי, ולא הצלחתי עד כה לגלות מה נגנו תזמורות האולימפיאדות עד אותה תקופה לזוכי המדליות האמריקאיים.

השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" מורכב מארבעה בתים שרק הראשון בהם התקבל כהמנון הרשמי של ארצות הברית. כלומר – ההמנון הרשמי של ארצות הברית הוא בעצם שְׁאֵלָה. שלושת הבתים הראשונים של השיר שואלים שאלות –
הבית הראשון פותח בשאלה "?… O, say can you see by the dawn's early light"
ורק האחרון קובע "…Oh! thus be it ever".
אני יודע שזו השריטה הפרטית שלי, אך עולם
האסוציאציות שלי מוביל אותי ל
שיר אחר ששלושת הבתים הראשונים בו הם בעצם שְׁאֵלָה –
הבית הראשון פותח בשאלה "הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד"
ורק האחרון קובע "
אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה."

הנה מילות השיר עם תרגום עברי מויקיפדיה 
[לא מצויין בויקיפדיה מה מקור התרגום ומי המתרגם]
 
הגנת מבצר מק-הנרי – Defense of Fort McHenry
או
"הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים" – The Star Spangled Banner

O, say can you see by the dawn's early light
What so proudly we hailed at the twilight's last gleaming?
Whose broad stripes and bright stars through the perilous fight,
O'er the ramparts we watched were so gallantly streaming?
And the rockets' red glare, the bombs bursting in air,
Gave proof through the night that our flag was still there.
O, say does that star-spangled banner yet wave
O'er the land of the free and the home of the brave?

הו, אמור, התוכל לראות באור השחר המוקדם,
את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?
שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים בסכנת הקרב,
צפינו מעבר למתרסים, בנפנופם האמיץ?
והבזקן האדום של הרקטות, פצצות מתפוצצות באוויר,
העידו לאורך הלילה כי דגלנו עודנו שם.
הו, אמור, האם אותו הנס זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים?

On the shore, dimly seen through the mists of the deep,
Where the foe's haughty host in dread silence reposes,
What is that which the breeze, o'er the towering steep,
As it fitfully blows, half conceals, half discloses?
Now it catches the gleam of the morning's first beam,
In full glory reflected now shines in the stream
'Tis the star-spangled banner! Oh long may it wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

על החוף, נראה במעומעם דרך ערפל המעמקים,
שם יהירות האויב שוכנת עם אימת הדממה הנמה,
מהו זה, אשר הרוח, מעל הצוק הנישא,
בנושבה ללא מנוח, לעתים מסתירה ולעתים מגלה?
עתה הוא תופס את זוהר קרן הבוקר הראשונה,
הבוהק במלוא ההוד בהשתקפות מי הנחל.
זהו הנס זרוע הכוכבים, מי ייתן ויתנוסס ארוכות,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

And where is that band who so vauntingly swore
That the havoc of war and the battle's confusion,
A home and a country should leave us no more!
Their blood has washed out their foul footsteps' pollution.
No refuge could save the hireling and slave
From the terror of flight and the gloom of the grave
And the star-spangled banner in triumph doth wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

ואיה אותם אשר ברהב נשבעו,
שחורבן המלחמה ותוהו הקרב,
לא יותירו דבר מבית וממדינה!
דמם שטף את זיהום צעדיהם המתועבים.
שום מחסה לא ינצור את השכירים והעבדים,
מאימת המנוסה ומאפלולית הקבר.
והנס זרוע הכוכבים בניצחון מתנופף
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

Oh! thus be it ever, when freemen shall stand
Between their loved home and the war's desolation!
Bles't with victory and peace, may the heav'n rescued land
Praise the Power that hath made and preserved us a nation.
Then conquer we must, when our cause it is just,
And this be our motto: "In God is our trust."
And the star-spangled banner in triumph shall wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

הו! שכך יהא תמיד, כשבני חורין יעמדו
בין ביתם האהוב לשממת המלחמה!
ברוכת ניצחון ושלום, מי ייתן והארץ שניצלה בידי שמיים
תשבח את הכוח שיצרָ‏נו ושימרָ‏נו כאומה.
לכן עלינו לכבוש, כשמטרתנו צודקת,
וזו תהא סיסמתנו: "באל מבטחנו."
והנס זרוע הכוכבים בניצחון יתנוסס
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

בשולי הדברים:

  • קראתי שגם ההמנון הלאומי הקודם של לוקסמבורג הושר עם אותה מנגינה, אך לצערי לא הצלחתי למצוא הקלטה של אותו המנון קדום.
  • אין זה ההמנון הלאומי היחיד ששאל את לחנו ממקורות זרים. אם הגעת בקריאתך עד כאן חזקה עליך שברור לך לאיזה המנון אני מתכוון, אבל זה שייך לסיפור אחר.

 

גלגולו של ניגון מאז ועד יענקלה בן סירא – יהי זכרו מצחיק

יענקל'ה בן סירא - יהי זכרו מצחיקהיום הלך לעולמו יענקלה בן סירא – האחרון לבית רביעית מועדון התיאטרון שאהבתי לשמוע בילדותי ברדיו הענק שבסלון. כשבגרתי מעט זכיתי לראות את רבעית מועדון התיאטרון גם על אחת הבמות הקטנות של תל אביב. יכול להיות אפילו שזה היה במועדון התיאטרון במנדלי. יענקל’ה בן סירא תמיד הצחיק אותי. גם כשהמילים שהושמו בפיו לא היו מצחיקות כלל – הוא היה מצחיק, כי כל הוויתו שכללה תנועה הבעה וניגון מילים אופייני הייתה מצחיקה. כשנודע לי הבוקר על מותו שיתפתי בפייסבוקי סרטון בו הוא שר את השיר גוי של שבת וכתבתי מעליו "יהי זכרו מצחיק". השיר התפרסם בפי רביעית מועדון התיאטרון בילדותי. אינני זוכר בדיוק מתי, אך אני זוכר שהבנתי את המילים ואת הרעיון.

גוי של שבת

רביעיית מועדון התיאטרון
מילים ולחן: לא ידוע
תרגום: דן אלמגור

אוי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי,
מעכאַפּט זיי מענעמט זיי!
כ'זע נישט גאָרנישט,
כ'זע נישט גאָרנישט!
אוי פֿופֿצן, זעכצן, פֿופֿצן, זעכצן!
פֿינף און אַכציק, פֿינף און אַכציק!
זיבעציק אַכציק, זיבעציק אַכציק!

ג'וני איז דה גוי פור מי,
גוי כשר ולאומי.
מי בכל השבתות,
בחדרה יעבוד
ויצור נייר, נו מי ?
רק לג'וני כאן מותר,
בשבת ליצור סוכר.
ג'וני איז דה גוי פור מי.

ג'וני איז דה גוי פור מי
גוי כשר ולאומי .
בשבת יחלוב פרות,
יכבה את הנרות
ג'וני איז א גוי פור מי.
ובפסח יתאמץ,
כדי לקנות את החמץ,
ג'וני איז דה גוי פור מי.

ג'וני איז דה גוי פור מי
גוי כשר ולאומי.
הוא אמנם ערל גמור,
אך דרוש לי לייצור,
לעבוד קצת במקומי.
הוא בחור נחמד, – אָ – זוֹי,
גוי נשאר לנצח גוי,
ג'וני איז דה גוי פור מי.

הצצתי במילים בשירונט ומצאתי שכתוב שם – מילים ולחן: לא ידוע, תרגום: דן אלמגור. זה נשמע לי מעט מוזר, אני די משוכנע ששמעתי את השיר גם בשפות זרות, אז יש לו בודאי הורים באיזשהו מקום בעולם. כמובן שהדבר הדליק בי את ניצוץ גלגולו של ניגון ויצאתי להתחקות אחר שרשי השיר.

מצאתי מספר ביצועים שהישן מביניהם הוא השיר הרומני משנת 1937 Sanie cu zurgalai שמשמעותו " פעמוני מזחלת".

השיר הקרואטי Kada padne prvi sneg שמשמעותו "כאשר השלג הראשון נופל" מדבר על נושא דומה ל"פעמוני מזחלת" הרומני והקליפ מלווה בתמונות של מזחלת רתומה לסוסים.

הביצוע הבא שמצאתי הוא Johnny Tu N'Es Pas Un Ange שמשמעותו "ג'וני אינך מלאך" בביצוע אדית פיאף. כאן ככל הנראה סיפור השיר משתנה.

בשנת 1953 הקליטו לס פול ומריה פורד את הגרסה האנגלית Johnny Is The Boy For Me שעל צלילי מילותיה בנה דן אלמגור את "ג'וני איז א גוי פור מי" – גוי של שבת. הנוסח האנגלי בדומה לצרפתי מתייחס לג'וני אך נשמע לי שתוכנו שונה. הנוסח של דן אלמגור לרביעיית מועדון התיאטרון שונה לחלוטין, הוא פרודיה יידישאית עברית על המעקפים של הדתיים סביב שמירת השבת.

לס פול מלווה בגיטרה את רעייתו מריה פורד. צלילי הגיטרה של לס פול בשיר זה די מפתיעים. לס פול ששמו הונצח בגיטרה החשמלית חסרת הנפח הראשונה מבית גיבסון מקושר בראשי עם צלילי בלוז או לכל היותר קאנטרי. כאן הצליל מזכיר בללייקה.

באף אחד מביצועים שמצאתי לא נמצא מישהו שטוען שמנגינת השיר שייכת לו, כנראה בכל זאת השיר יתום.

תוספת של היום למחרת – היום הביאו את יעקב בן סירא לקבורה.

הבוקר התקיים אירוע פרידה בתיאטרון הקאמרי. בכל תכניות הרדיו ששמעתי הבוקר התייחסו לגדולתו של השחקן-בדרן-זמר הענק נמוך הקומה, וכולם אמרו דברים דומים לאלה שאמרתי בכותרת כתבה זו – יהי זכרו מצחיק. אלה שהיו בטקס סיפרו על טקס מצחיק, כי אי אפשר לדבר על יענקלה בעצב, רק בדמעות – דמעות של צחוק. אפשר לשמוע דוגמה לאנרגיית ההומור המתפרצת של יענקלה בן סירא בכתבת הרדיו שנערכה איתו זמן קצר אצל גבי גזית ב 103fm . לשמוע ולצחוק.

לא רק חנהל'ה התבלבלה מנתן אלתרמן במאתיים

בנק ישראל הכריז שבימים אלה נכנס לתוקפו השטר החדש בסך 200 ש"ח שיופץ לציבור החל ביום רביעי, 23.12.15.

זמן רב אני מחכה להופעת השטרות החדשים שנושאים את דיוקנאות נתן אלתרמן ולאה גולדברג. הכרזות מוקדמות סיפרו לנו שעל השטר עם דיוקן המשורר נתן אלתרמן, נוכל לקרוא את מילות השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ', אחד משירי האהבה האהובים עלי במיוחד, זה עם הכוכבים ועם הירח הלוהט כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת.

הנה מגיע השטר הֶחָדָשׁ וַאֲנִי קורא בו מילים של שיר אהבה אחר לגמרי 'אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.'. אני תוהה מה קרה ל'פגישה לאין קץ' – קיבלנו את השטר בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

קריאה מדוקדקת של פרסומי מחלקת המטבע של בנק ישראל מבהירה לי שמילים פשוטות כמו אלה של השיר הלאומי שיר בוקר, יכול לקרוא כל אחד, אך כדי לקרוא מילים של שיר אהבה מורכב יותר צריך להתאמץ – חשיפה של כל אוחזי השטרות לשיר עמום ועתיר פרשנויות עלולה להסיח את דעתם בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת.

 200 שקלים חדשים - נתן אלתרמן

אז איפה בכל זאת השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ'? אם תבחנו את השטר בזכוכית מגדלת, תגלו אותיות זערוריות שזולגות מזוית עינו הימנית של המשורר ונפרשות לכיוון כתפיו. ככה זה – בשביל תרבות צריך להתאמץ.

כשרות לציבור שקרא עד כאן, החלטתי להגיש את מילות השיר בגודל קריא.
הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ

נתן אלתרמן

כִי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

לַסְּפָרִים רַק אַתְּ הַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת.
פִּתְאֹמִית לָעַד! עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת,
עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁוֹתֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל,
תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאֲלֻמּוֹת.

אַל תִּתְחַנְּנִי אֶל הַנְּסוֹגִים מִגֶּשֶת.
לְבַדִּי אֶהְיֶה בְּאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ.
תְּפִילָּתִי דָבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת,
תְּפִילָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ!

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל,
בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִּים,
אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִךְ,
מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִימּוּקִים.

טוֹב שֶׁאֶת לִבֵּנוּ עוֹד יָדֵךְ לוכֶדֶת,
אַל תְּרַחֲמִיהוּ בְּעָיְפו לָרוּץ,
אַל תַּנִּיחִי לוֹ שֶׁיַאֲפִיל כְּחֶדֶר,
בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

שָׁם לוֹהֵט יָרֵח כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת,
שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים,
שָׁם שִׁקְמָה תַפִּיל עָנָף לִי כְּמִטְפַּחַת
וַאֲנִי   אֶקֹּד לָה    וְאָרִים.

וַאֲנִי יוֹדֵע כִּי לְקוֹל הַתֹּף
בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת,
יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ-רֹאשׁ לִקְטֹף
אֶת חִיוּכֵנוּ זֶה מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת.

פגישה לאין קץ

בשיחת רשת נאמר 'מישהו עובד מאוד קשה לבלבל אותנו בצבעים של ה 20 , 50 ו 200' וכן 'האמת שהשיר המתאים ביותר הוא "חנהלה התבלבלה".. כן, גם זה אלתרמן… אבל אולי באמת דאגו לציבור, שמא יתבלבל גם הוא בין השטרות.'

השיחה, מהבלבול בין השטרות אל הבלבול בדבר מחבר השיר "חנהל’ה התבלבלה" מדליקה לי את ניצוץ גלגולו של ניגון ואני מחליט לכתוב על כך לקטגוריה גלגולו של ניגון בתרבות הפנאי.

חנהל'ה התבלבלה

השיר חנהל'ה התבלבלה הוא שיר על בלבול… שבלבל את כולם. השיר מיוחס בהרבה מאוד מקומות לנתן אלתרמן אך הוא בעצם "גרסה עממית", שלא לומר פארודיה, על השיר הסטירי הוא והיא על הגג אותו כתב אלתרמן לעדלאידע תרצ"ד [1934]. השיר נכתב ללחן חסידי ששמע אלתרמן בבית אביו, לחן שהתגלגל לידישפיל ושימש לשירה היתולית במספר הֶגְוֵנים שמרביתם עוסקים בסוגים שונים של בלבול.

השיר הוא דואט של זוג פְּרוֹבִינְצְיָאלִים, יְהוּדָה וחַוָּה'לֶה מעפולה, שמתגנדרים עם "דָּג מָלוּחַ" ושִׂמְלַת שַׁבָּת לקראת הנסיעה לקרנבל בעיר הגדולה שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע! הנה הדואט הוא והיא על הגג בביצוע ציפי שביט ובומבה צור – ההקלטה היא מתוך המופע "קונגרס הצחוק הציוני הראשון" משנת 1972. אפילו ביוטיוב כתוב ששם השיר "חנהל'ה התבלבלה" למרות שהמילים הן של הוא והיא על הגג שכתב נתן אלתרמן – הבלבול חוגג מכל עבר, לא רק חנהל'ה התבלבלה.

הוא והיא על הגגהוא והיא על הגג

מילים: נתן אלתרמן

הוּא:
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד,
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי.
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי.

הִיא:
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד,
אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד!
יְהוּדָה הַגִּידָה נָא,
שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה,
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.

הוּא:
חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי
מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה…
בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי
בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה!

הִיא:
אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל,
כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל
לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל…
אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא,
אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה,
אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה!

הוּא:
כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר,
הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה…
אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה
אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה.

הִיא:
יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר,
אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר,
לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר…
הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג,
אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק
שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק.

הוּא:
הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת
זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא!
אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת,
וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ!

הִיא:
יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם –
הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם,
הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם…
וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ
וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ…
פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ.

הוּא:
אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ,
אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ…
אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ
אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ.

הִיא:
אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים,
גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים,
אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים!
הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה
וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה,
שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע!

לימים הניגון החסידי, שעשה את כל הדרך ממזרח אירופה, הִתְמָּזְרֵחַ והפך להיות זמר מזרחי לכל דבר, ומשהתמזרחה הנעימה התמזרחו גם המילים. פרופסור אדוין סרוסי, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק במוסיקה יהודית תוך שימת דגש על מסורות צפון אפריקאיות ואלו של מזרח אגן הים התיכון וכן במוסיקה פופולארית ישראלית, כותב כך:

'השיר נהפך ל"שיר עם" והתגלגל בפי זמרים חובבים במסיבות וב"קומזיצים", במסגרות אזרחיות וצבאיות, כשזהות המחבר הלכה והיטשטשה. בינתיים חיבר סופר אלמוני מלים אלטרנטיביות למלותיו של אלתרמן, כאשר רק הפתיחה המקורית נשתמרה, עם שיבושים אחדים. הטקסט החדש היה בעל אופי סוריאליסטי, ובו מאצ'ו (מזרחי?) החפץ בבן זכר מאשתו החדשה מנסה להשפיע על המציאות בכוח המלים.'

צלילי העוד

השיר חנהל'ה התבלבלה התפרסם בפיהם של הלהקות צלילי העוד וצלילי הכרם ששרשרו אותו עם שיר השירים פרק ב' פסוק ד': 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי'.

השיר הפך ללהיט חפלות גורף בכל שכבות העם בהרבה מאוד גרסאות כיסוי – דקלון וחיים משה, גלעד שגב, צמד רעים, יזהר כהן, רבקה מיכאלי וחנן יובל ועוד. השיר קיבל אפילו גרסה פאנקית בפי להקת קילר הלוהטת.

קילר התבלבלה

חמש מהגרסאות הרבות של השיר מצוטטות בזמרשת וגירסה נוספת – הֶלְחֵם של כמה מהגרסאות משורשר עם 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן' קיים בשירונט. ניכר שהגרסאות אינן מפרי עטו של נתן אלתרמן – הן מכילות משחקי לשון ותחביר שאינם אופייניים לנתן אלתרמן.

שני דברים גרמו לי לפשפש במקורות השיר ה"מזרחי" חנהל'ה התבלבלה. האחד הוא השם חנהל'ה. ככל הידוע לי אין המזרחים והספרדים, כמוני, מוסיפים את הסיומת היידישאית 'לֶה' לשמותיהם. השני, שצרם לי אף יותר, הוא הצרוף 'יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת' בשיר מזרחי. בתחילה לא הצלחתי להבין מה למזרחים ולדג מלוח. כשקראתי את הוא והיא על הגג של אלתרמן, הכל הסתדר – הביטוי "דָּג מָלוּחַ" מוכר לי מחמי, עליו השלום, ששפת אימו הייתה יידיש. ערב חתונתי עם בִּתּוֹ שתחייה, אמר שאם אני בא לחתונה שלי בלי "דג מלוח", גם לו מותר.
הכרזת המדינה, תל אביב, 1948 - הצלמניה ©בשפתו של חמי, "דג מלוח" הוא כינוי לעניבה, וכאשר אדם מתגנדר הוא עונד "דג מלוח". דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת הם סמלי מעמד – ראו את תמונות גדולי האומה של אותם ימים, לכולם דג מלוח ולמרביתם קרחת.

הנה מילות השיר משירונט בקיזוז התוספת משיר השירים ובתוספת ניקוד.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה

מֵעֲפוּלָה הֵנָּה בָּאנוּ יַחַד
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
עִם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד
הוֹ אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד
יְהוּדָה הִבְטִיחַ לָהּ
שֶׁתִּשְׁמֹר לה אֱמוּנָה
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה

יֶרַח דְּבַשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ
הֶחָתָן רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֶּן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ
חַנָּה'לֶה אָמְרָה לוֹ בֵּן
זֶה לְגַמְרִי לֹא יָפֶה
לֹא אֹבֶה וְלֹא אֶרְצֶה
אִם תִּרְצֶה בֵּן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לָךְ לְבַד
כִּי חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה וּפְרָט

יוֹם שִׁשִּׁי תרצ"ט פַּרְשַׁת וַיֹּאמֶר
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעֻדָּה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
וּמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר
חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מָה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה
אַךְ הַבַּעַל לֹא זָכַר
כֵּיצַד בָּא לוֹ בֵּן זָכָר
וְלִשְׂמֹחַ מְאֻחָר

אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי
וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּי קַח
הִיא אוֹמֶרֶת זֶה לֹא שֶׁלִּי
וְהוּא אוֹמֵר זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן
וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אָז אוֹתוֹ מִפִּיו נִשְׁאַל
מֵאֵין בָּאת מְנֻוָּל

יום אחד את תראי בסטודיו בחיפה

לפני כעשור, ב-25 בפברואר 2005, הלכנו – אשתי שתחיה ואני – למועדון המיילסטון בְּשׁוּנִי לשמוע את פייר עמנואל חנון בערב שירה ותיאטרון בשם Un Jour Tu Verra, ובעברית 'יום אחד את תראי'. החוויה הייתה ללא ספק מעולה. ב-7 ביוני 2006, התקיים אירוע תרבות פתוח רב משתתפים במדרחוב נחלת בנימין שבתל אביב, ובין השאר הועלתה אותה הופעה בחצר אחד מבתי הקפה. בצפיה שניה, אני יודע מה מצפה לי ופנוי לצלם תוך כדי צפיה והאזנה. כשנולד הפורום לתרבות הפנאי, שהפך לימים לבלוג זה, רמי סיפר לנו באחת הכתבות הראשונות על השיר בוטנים. בתגובה כתבתי אז:

מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015עמנואל חנון, בנוסף להיותו זמר, הוא שחקן בעל מימיקה מדהימה. אפשר לקרוא מפניו את מילות השיר גם אם אינכם מבינים צרפתית (כמוני). בתמונה זו הוא אומר:  "Mais bonjour mademoiselle Germaine" – אפשר להבין את המילים לפי המשחק והבעת הפנים.

בשבוע שעבר ראינו בסטודיו הצגה מרתקת בשם על הבגידה ובאותה הזדמנות נרשמנו להופעה הקרבה של 'יום אחד את תראי'. לשמחתי היינו מראשוני הנרשמים וזכינו להכנס להצגה. לכל השאר הודיע התיאטרון שבעקבות הביקוש תשוב אלינו ההופעה בקרוב לסיבוב נוסף.

ההופעה מתחילה, שיר בצרפתית רודף קטע משחק בעברית, ואחריו עוד שיר בצרפתית והכל בנינוחות רגשנית בסגנון צרפתי. פייר עמנואל חנון מדבר אלינו עברית ושר בצרפתית. הוא שחקן-זמר מעולה שיודע לשיר סיפור ולספר שיר. אינני מבין צרפתית, אך אני מכיר את מרבית השירים בתרגומם העברי שמתנגן בראשי ברקע. אריה זונשיין, אלי מגן ואורן פריד מלווים אותו בנגינה ולעיתים אף בשירה ובדיבור.

כשמגיע השיר של זָ'ק בְּרֶל La chanson des vieux amants שמוכר לנו כ'אהבה בת עשרים' אני נחנק מהתרגשות. השיר מדבר עלינו ואלינו שחווינו בעיקר את חלקיו הטובים של השיר. שירתו של פייר עמנואל חנון מלאה רגש מִדַּבֵּק. הבעות פניו ומחוות גופו משלימות את השירים לסיפורים סוחטי רגשות. אני מכיר הכל משתי ההופעות הקודמות ומתרגש גם ממה שקורה, וגם ממה שאני יודע שעתיד לקרות בעוד רגע. ההיכרות המוקדמת מקלה עלי לצלם בלי לפספס דבר, והיכרותי עם הצילומים מהעבר מושכת רותי לנסות לשחזר תמונות דומות ממרחק של כעשור.

מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015  מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015

חוויה מדהימה שתדבר, לדעתי, לכל אחת ולכל אחד – גם אם אינם דוברי או חובבי השפה והתרבות הצרפתית.

פייר-עמנואל חנון – שירה, משחק וגיטרה
אריה זונשיין – פסנתר
אלי מגן – קונטרבס
אורן פריד – תופים
http://www.chansonim.com

איך אפשר שלא להתאהב עם ניחוחות בירה וקבב בשוק הטורקי בחיפה

האתר של עירית החיפה מבשר לנו על שלל אירועי החג שמתחרים על תשומת ליבנו והכל בחינם. אנחנו מחליטים בספונטניות לבחור בהופעת הלהקה ג'יין בורדו בשוק הטורקי. האזנה לשיר או שניים ביוטיוב מגלה לי שאני בעצם מכיר את שירי הלהקה שהייתה לאחרונה לחביבת הפלייליסט של גלגל"צ. בפעם האחרונה שהגעתי לשוק הטורקי בעקבות הודעת אתר העיריה על שוק יום שישי, לא מצאתי שם אפילו חתול שמחפש שאריות, אלא שאז היה מזג האויר שרבי ואביך, ואילו היום רוחות סתיו קלות מנשבות פה ושם.

מגיעים לכיכר פריז בשמונה וחצי בערב ומוצאים את כל החנויות פתוחות והככר הומה אנשים. המקום שהיה פעם מעוז החומוס נשלט על ידי קופיקס וקופיז שהפכו לבתי קפה של ממש עם שולחנות שפולשים לכל הרחבות ותורי ענק של אנשים צמאים ורעבים לכל דבר בחמישקל.

שוק עתיקות 1 שוק עתיקות 2

ממשיכים לתוך השוק המתקרא על ידי העיריה בשם 'מתחם 21' ומגלים שהשוק דחוס היטב בהמון אדם – הרבה מאוד נוער, צעירים, הורים עם ילדים וטף, ולא מעט ראשים מלבינים ומקריחים. נראה שנפלאות השוק שהבטיחה העיריה, בשילוב ג'יין בורדו, פיתו רבים מאוד לנטוש את הספה ולצאת השוקה.

שוק עתיקות 3 שוק עתיקות 4

עתיקות 1ברחובות המזרח והמערב שקרויים בימינו דוברין ונתן משתרע שוק "עתיקות" ויד שניה, וברחוב המרכז הקרוי גם משה אהרון הבמה המרכזית עליה תופיע עוד מעט ג'יין בורדו. הקהל מתגודד בכל איזורי השוק עם כוסות בירה. חנות הבורקס הטורקי – ממש מול הבמה עמוסה בבולסי בורקס עם ביצה קשה וממולם – לצד הבמה – משתרך תור ענק לפני "יעקב קבב". חגיגת הריחות מציפה את המתחם. שוק העתיקות מרתק במגוון המוצגים והאנשים שולחים ידיהם אל המלבושים ונראה שאפילו רוכשים לא מעט מהם.

בובות לב השוק 1

איך אפשר שלא - ג'יין בורדו - ביוטיוב

בשעה תשע, בדיוק מעורר השתאות, שומעים את הצליל הראשון של ההופעה. אנחנו דחוסים בין המוני באי השוק במערב רחוב הדקל הקרוי היום בשם קהילת סלוניקי – שם שממש מתאים לדוכנים שאיכלסו אותו כאשר היה עדיין שוק פעיל. מפלסים את דרכנו לצלילי ג'יין בורדו לכיוון הבמה ומוצאים את עצמנו בשערי הבורקס הטורקי. מכאן אפשר לראות את ג'יין בורדו מבעד לאות ט' של הבורקס הטורקי.

בורדו טורקי קטןהצליל של ג'יין בורדו הוא מעין קאנטרי עברי מתקתק שמזכיר את השירים שאהבנו פעם. שירה נקייה ויפה בליווי אקוסטי. חשבנו שהצליל הזה כבר עבר לבלי שוב, ולפתע אנחנו מגלים שהוא ערב לדור הנערות והנערים שגודשים את חזית הבמה. ההופעה נמשכת ואיתה ההמולה. אנחנו נודדים ממקום למקום ומגלים שהמקום בו הלהקה נשמעת הכי טוב הוא דווקא מאחורי הבמה. איננו לבד – רבים גילו כבר את זה. נערה שעוברת בקרבתנו מציינת שזה סגנון חדש לגמרי וגורמת לי להרגיש מאוד "חדש". מאחור אמנם שומעים, אבל לא כל-כך רואים. שבים לחזית הבמה, הבורקס, הקבב והבירה. מישהו מטפס על המרזב ומתיישב על אדן הקומה הראשונה ממש בקרבת המרפסות של דירות בתי השוק שקמו לתחיה.

מעריץ על הקיר קהל 1

ההופעה לקראת סיום. ירידה לצורך עלייה. הקהל דורש עוד ומקבל את All you need is love של החיפושיות עם שיתוף של כל הקהל שמגיב במלוא פה. דורון טלמון מציינת בהתלהבות שאנחנו קהל מצויין. זהו – נגמר.

מרצדסיוצאים חזרה דרך חורבות רחוב נתנזון המשתפץ לכיוון כיכר פריז שעדיין הומה אדם ממש כמו באמצע היום. בדרך החוצה פוגשים באחד מדוכני העתיקות מרצדס שהמוכר טוען שאיננה נוסעת – נראה לי שגם להדפסה היא כבר לא תצלח. פה ושם רואים כוסות בירה נטושות, אך עיקר האשפה מרוכזת בפחים – מאוד שונה ממזה שראינו בעכו לפני יומיים.

פחזבל פחזבל1

כיף לראות את עירנו חיה, נושמת, שרה, שותה ואוכלת בחמישקל עד אמצע הלילה – אולי בכל זאת משהו מתעורר אצלנו בחיפה.
חג שמח!

איך אפשר שלא - ג'יין בורדו - ביוטיוב

גלגולו של ניגון ליום הכיפורים

האלבום Let it Be יצא כחודש אחרי פירוק להקת החיפושיות ומייד בעקבותיו יצא הסרט. כעבור שלוש שנים וחצי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אין שום קשר בין שני המאורעות פרט לניגון אחד שהתגלגל מהראשון לשני ומייד התגלגל לכיוון אחר.

גלגולו של ניגון ליום הכיפוריםיום הכיפורים רשום בתודעתי אך ורק כמלחמה – אני הייתי חייל סדיר שנאלץ להתבגר בבת אחת והגיגי נציגי האלהים עלי אדמות על קדושת היום אינם מעניינים אותי.

המלחמה, להבדיל מקודמתה, הייתה נטולת שירים. לפני מלחמת ששת הימים, במהלכה ובזמן אופורית הנצחון, היינו מוצפים בשירים יפים, שירי עזוז וגבורה, שירים מגוייסים… ושיר מחאה אחד. הלהקות הצבאיות, ולא רק הן, שרו שירים חדשים שנוצרו עבור אותה מלחמה. שיר הנושא של המלחמה היה שירה של נעמי שמר 'ירושלים של זהב' – שיר שנכתב והתפרסם לפני המלחמה ועוּבָּה בבית נוסף בעקבותיה.

צנחן אחד, שלא שבע במיוחד נחת מאותה מלחמה, כתב מילים משלו לניגון של 'ירושלים של זהב'. השיר 'ירושלים של ברזל', שהיה שיר המחאה, הושמע ברדיו לא מעט. הגנרלים, המנהיגים והעם, שהיו שיכורי ניצחון, התעלמו מהביקורת, והצמידו בסלחנות למאיר אריאל את הכינוי – "הצנחן המזמר". כעבור שנה החלו לצמוח לנו שירי מחאה נוספים, חלקם אפילו הושרו בפי להקת הנחל, מוסווים היטב בעטיפה מתקתקה, שאיפשרה לכולם לשיר אותם בלי לתהות מדוע ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ושאלה – למה. השיר המקסים 'ירושלים של זהב' התגלגל להיות גם 'ירושלים של ברזל' ואפילו קיבל בדיעבד את ברכת המשוררת והמלחינה נעמי שמר.

ירושלים של זהב
מילים ולחן: נעמי שמר
מילים ולחן: נעמי שמר

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור.

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים

ירושלים של זהב

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

ירושלים של זהב…

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

   

ירושלים של ברזל
מילים: מאיר אריאל ונעמי שמר
לחן: נעמי שמר

במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב

מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום –
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור

הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות

נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות

ירושלים של ברזל…

ירושלים של ברזל

נפוצו כל גדודי המלך,
צלף – נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו

עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב

ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום –
לעד בין חומותיך
ישכון שלום

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, השיר Let it Be התנגן ברדיו כל הזמן. נעמי שמר כתבה לשיר נוסח עברי שונה בתכלית מהשיר של החיפושיות שנכתב על ידי פול מקרטני.
לו יהי של נעמי שמר הוא שיר תפילה לשובם בשלום של החילים מהמלחמה, בעוד השיר של מקרטני הוא מעין שיר נחמה שקורא להתעלוֹת על טרדות היומיום, להרפות ולהמשיך הלאה.
הביטוי Let it Be הוא בתרגום גוגל 'עזוב את זה', בתרגום בינג 'תניח לזה' ובמורפיקס 'עזוב אותו לנפשו' – כלומר הכל בסדר 
– הרפה – המשך הלאה.
מרדכי הורביץ – בעלה של נעמי שמר – דחק בה לכתוב לשיר לחן משלה ולא לבזבז אותו על מנגינה של זרים. כך נולד הלחן החדש והמוכר.

לוּ יְהִי
מילים ולחן: נעמי שמר

 לו יהי - הגשש החיוור ונעמי שמר בפני חיילים

עוֹד יֵשׁ מִפְרָשׂ לָבָן בָאֹפֶק
מוּל עֲנָן שָׁחֹר כָּבֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

וְאִם בַּחַלּוֹנוֹת הָעֶרֶב
אוֹר נֵרוֹת הַחָג רוֹעֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת
תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת
מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

מַה קוֹל עֲנוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ
קוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל תֻּפִּים
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

לוּ תִּשָּׁמַע בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה
גַּם תְּפִלָּה אַחַת מפִּי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

בְּתוֹךְ שְׁכוּנָה קְטַנָּה מוּצֶלֶת
בַּיִת קָט עִם גַּג אָדֹם
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

זֶה סוֹף הַקַּיִץ סוֹף הַדֶּרֶךְ
תֵּן לָהֶם לָשׁוּב הֲלוֹם
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

וְאִם פִּתְאֹם יִזְרַח מֵאֹפֶל
עַל רֹאשֵׁנוּ אוֹר כּוֹכָב
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אָז תֵּן שַׁלְוָה וְתֵן גַּם כֹּחַ
לְכָל אֵלֶּה שֶׁנֹּאהַב,
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

   

Let it Be

Let it be, let it be
Ah, let it be, yeah, let it be
Whisper words of wisdom, let it be

And when the night is cloudy
There is still a light that shines on me
Shine on until tomorrow, let it be

I wake up to the sound of music,
Mother Mary comes to me
Speaking words of wisdom, let it be

Let it be, let it be
Let it be, yeah, let it be

Let it Be
Paul McCartney

When I find myself in times of trouble
Mother Mary comes to me
Speaking words of wisdom, let it be

And in my hour of darkness
She is standing right in front of me
Speaking words of wisdom, let it be

Let it be, let it be
Let it be, let it be
Whisper words of wisdom, let it be

And when the broken-hearted people
Living in the world agree
There will be an answer, let it be

For though they may be parted
There is still a chance that they will see
There will be an answer, let it be

Let it be, let it be
Let it be, let it be
Yeah, there will be an answer, let it be

נעמי שמר כתבה את לו יהי לניגונו של השיר Let it Be, ואז כתבה ניגון משלה לשירהּ לו יהי, לכן ניתן לשיר כל אחד מהשירים בלחנו של משנהו – מעניין לנסות. אני ניסיתי והנה התוצאות. ההקלטות נעשו בתנאים ביתיים בליווי פלייבק קריוקי או גיטרה, ואינני בדיוק זמר – ההאזנה על אחריותכן\ם – ראו הוזהרתן\ם.

לו יהי במנגינת Let it Be השיר Let it Be  במנגינת לו יהי

בשולי הדברים:

  • בשיר Let it Be האמא מרי באה בעיתות מצוקה ואומרת Let it Be.
    היו שייחסו את הסיפור למרים הבתולה – אם המשיח – אשר, על פי הברית החדשה, אמר לה המלאך גבריאל: "אל תפחדי מרים, כי מצאת חן לפני אלהים, הנה תהרי ותלדי בן…"… בתגובה אמרה מרים: "הנני שפחת אדני, יהי לי כדברך" – כך כתוב בלוקס 1.38 [תרגום חדש 1976] . אין לי מושג מה כתוב בתרגום האנגלי אך יכול להיות שלפחות באחד התרגומים, נכתב בתגובת האם מרים Let it Be.
    בראיון מאוחר יותר סיפר פול מקרטני שבתקופה הלחוצה של ההקלטות ב 1968, כאשר התקשורת בין החיפושיות הייתה מתוחה למדי, באה אליו בחלום אימו מרי – שמתה מסרטן בהיותו בן 14 שנים – ואמרה לו "It will be all right, just let it be"
    וכך השיר נולד.

  • במהלך השירות הסדיר הייתי אחראי, בין השאר, על מערכות ההגברה בבה"ד 1. בסיום כל קורס קצינים עלו הצוערים בזה אחר זה לקבל את סיכת המ"מ על רקע צלילי 'ירושלים של זהב'. אני הייתי זה שהשמיע את השיר בלופּ אינסופי, דבר שגרם לי לסלוד מהשיר לאורך זמן. היום שמעתי את השיר לאחר כארבעים שנים של המנעות – נראה שהחלמתי.

  • בשיר לו יהי בביצוע הגשש החיוור עם נעמי שמר בפני חיילים, הושמט הבית הכואב ביותר. הביצוע של חווה אלברשטיין כולל בית זה

אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת
תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת
מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

חוה אלברשטיין - לו יהי

תודה – הכל בסדר

אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה ואני חושב על שיר חיובי שיסיח את דעתי מהשיר 'ראש השנה' שהוצמד לתודעתנו כבר בראשית ימינו בדבק בלתי ניתן לפרימה. כוונתי לשיר מאולץ החרוזים של לוין קיפניס שכל ילדי ישראל נהנים להגותו "לאכול ילדה וילד". השיר החיובי הראשן שעולה בדעתי הוא 'הלוואי' שכתב אהוד מנור והלחין בועז שרעבי שגם מבצע את השיר. ומייד אחריו מבליח לראשי 'תודה' – נוסח עברי של עוזי חיטמן לשיר שהתפרסם בביצועו של יורגוס דלאראס. משהגדרתי את הקטגוריה גלגולו של ניגון אני נהנה להתחקות אחר שורשי שירים שנולדו בשפה זרה וזכו לנוסח עברי שאיננו דווקא תרגום של מילות המקור. בשירונט ובעוד מספר אתרי שירים כתוב שהלחן הוא של דלאראס, ואילו ביוטיוב מיוחס הלחן למלחין האולטימטיבי המכונה "יווני עממי". ללא כל מאמץ אפשר למצוא שמלחין השיר ומחבר המילים הוא סטברוס קוזיומטזיס שאיננו דלאראס ואיננו "עממי". אני מציין את זה משום שלא פעם אני מוטעה על ידי מלהגי רשת שכמותי, שמפרסמים מידע לא בדוק, שמצוטט ומצוטט לעייפה עד שהוא הופך ל"עובדה"- הרי זה כתוב באינטרנט, או בנוסח המקובל יותר "זה בגוגל".

ובכן, לראש השנה תשע"ו החלטתי לאמץ את השיר של עוזי חיטמן

תּוֹדָה

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל אוֹר עֵינַיִם,
חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם
עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם.
עַל שִׁיר קוֹלֵחַ
וְלֵב סוֹלֵחַ
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד
וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
עַל אֲדָמָה וּבַיִת חַם.
פִּנָה לָשֶׁבֶת,
אִשָּׁה אוֹהֶבֶת
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר,
תְּמִימוֹת וְישֶׁר
עַל יוֹם עָצוּב שֶׁנֶּעֱלַם.
תְּשׁוּאוֹת אַלְפַּים
וְכַפַּיִם
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

השיר התפרסם לראשונה בביצוע חיים משה ומאוחר יותר זכה לביצוע נוסף של טריפונס במסגרת הפרוייקט המוזיקלי עבודה עברית. בין לבין הקליט אותו גם עוזי חיטמן. שלושת הביצועים יפים ושונים.

תודה - עוזי חיטמן

תודה - חיים משה

תודה - טריפונס

תודה – עוזי חיטמן

תודה – חיים משה

תודה – טריפונס

תוכנו של השיר המקורי שנכתב על ידי סטברוס קוזיומטזיס והתפרסם ב 1975 בפי יורגוס דלאראס שונה בתכלית. זה איננו שיר תודה אלא שיר מחאה פוליטי שנכתב ביון בימי משטר הקולונלים במסווה של שיר אהבה – כך מפרש אותו יוסי חרסונסקי.

אולה קלה - יורגוס דלאאראס

הנה מילות השיר במקור היווני. אינני מבין את השפה היוונית, לכן נעזרתי במספר שיטות תרגום מכונה וחילצתי תרגום שאני מקווה שמיצג את המקור בצורה הוגנת.

Όλα καλά κι όλα ωραία

Ola kala ki ola wraia – Giwrgos Dalaras
Στίχοι: Σταύρος Κουγιουμτζής
Μουσική: Σταύρος Κουγιουμτζής
Πρώτη εκτέλεση: Γιώργος Νταλάρας

Όλα καλά κι όλα ωραία
χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα
και πού σοκάκι να τραγουδήσεις
δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις

Μίλα σιγά και μη φωνάζεις
είμαι κουτός και με τρομάζεις
δε θέλω κόσμο και φασαρία
αύριο μπαίνω στην ανεργία

Έχω ψυχή δεν έχω βράχο
πάλι με άφησες μονάχο
και μια σημαία σ' ένα μπαλκόνι
αλλάζει χρώματα και με σκοτώνει

Όλα καλά κι όλα ωραία
χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα
και πού σοκάκι να τραγουδήσεις
δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις

 

הכל בסדר הכל נחמד

אולה קלה – יורגוס דלאאראס
מילים: סטברוס קוזיומטזיס
לחן: סטברוס Kugiumtzis
ביצוע מקורי: יורגוס דאלארס

הכל בסדר הכל נחמד
אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת
שבתם לסמטה לשיר
זכרונות אסורים.

מדבר לאט ולא צועק
אני טיפש ומפוחד
איני רוצה את העולם בהמולה
מחר אני הולך על אבטלה

אין לי רוק-נשמה
שוב עזבת את מינכן
ודגל על ​​מרפסת
משנה צבעים והורג

הכל בסדר הכל נחמד
אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת
שבתם לסמטה לשיר
זכרונות אסורים.

בזמן קריאת התרגום אני נזכר בשני שירים שנקראים 'אצלי הכל בסדר' ובשניהם מבטא ה"הכל בסדר" את אותה תחושה סרקסטית שמקרין השיר היווני, כלומר – שום דבר איננו ממש בסדר, אבל אנו משכנעים את עצמנו ש"הכל בסדר" כדי שנוכל להמשיך הלאה.

אצלי הכל בסדר
מילים: שמרית אור
לחן וביצוע: בועז שרעבי

אותך אני אוהב ודאי לאורך כל הדרך
למרות שאת נסערת כבר ממישהו אחר
אותך אני אכאב ודאי יותר עם בוא הערב
ואם אשכח – הלב תמיד זוכר.

איתך היו ימי דולקים כאש תמיד בוערת
איך לובן צווארך צונח על כתף זרה.
איתך יקדו שוב עלומי בלהבה אחרת –
איך השריפה ההיא רק בי נותרה.

אצלי הכל בסדר
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה,
אצלי הכל בסדר,
היום כבר לא מתים מאהבה.

אותך אני אחלום בלילה עם אישה אחרת
והכאב ילהיב אותי כמו לפיד בוער,
אותך אני אנשום ודאי בכל דקה עוברת,
ואם אשכח, הלב תמיד זוכר.

אצלי הכל בסדר
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה,
אצלי הכל בסדר,
היום כבר לא מתים מאהבה.

אצלי הכל בסדר - בועז שרעבי אצלי הכל בסדר - ג'וזי כץ

אצלי הכל בסדר
מילים: יענקל'ה רוטבליט ומאיר אריאל
לחן: שמוליק קראוס ושלום חנוך
ביצוע: ג'וזי כץ

אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה
ואולי גם אמצא עבודה

על גג כניסה נפרדת
קצת עכור והתקרה יורדת
מרבד מקומט
אבל לי לא איכפת

כמה אנשים כבר חייכו אלי ברחוב
גם היכרתי שניים
אחד כזה גבוה שרוצה עלי לכתוב
מאמר בעיתון
כך שבינתיים

אצלי הכל בסדר
מאחד החלונות בחדר
רואים את הים
הסתכלתי משם

קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת
קצת פירות ויין
גם גבינות ומישהו מגיע עוד מעט
והדלקתי נרות
כך שבינתיים

אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה

האמת, פחדתי שאברח מפה מהר
תוך יום או יומיים
איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר
נשיקות לכולם
כך שבינתיים

תוספת מעט מאוחרת –

בעקבות תגובתה של מירי, שהגיעה שעות בודדות אחרי עליית רשימה זו, התפלאתי מעט על עצמי שהשיר המופלא של מרסדס סוסה לא קפץ לעולם האסוציאציות שלי.
נברתי מעט ברשת וגיליתי שגם השיר Gracias a la vida, שנכתב על ידי ויולטה פארה סנדובאל, זכה בגלגולו של ניגון לעברית. צרויה להב העניקה לשיר נוסח עברי.

תודה לַחיים
גרסה עברית ל GRACIAS A LA VIDA
מאת ויולטה פָּארה
מוקדש באהבה לבריז'יט גורביץ'. יהי זכרה ברוך.
מהפייסבוק של צרויה להב

תודה לַחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי עיניים, רואות זריחה מתקרבת
מבדילות חושך מֵאור ולבן משחור
מגלות גן סודי בסמטה נעזבת
מזהות בהמון איש אחד שאני אוהבת

תודה לָחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי צלילים כמו פנינים בשרשרת
ואת שפת המילים, להגיד בהן אמא
להגיד חבר שלי, להגדיר לי ארץ
ואת שפת הנשמה באמת נסתרת


תודה על הדרך – ארוכה ונמשכת
על הכוח לקום, לשאול וללכת
לטפס בהרים נוגעים בַּשמיים
לחצות עמק אבוד, בלי צל ובלי מים
עד שבאתי אליךָ, לחצר ובית

תודה לַחיים, שהעירו בי לב
בועט בסגור, מפרפר בַּפתוח
מתעופף סביב האש, מחפש חוף בטוח
ומוצא את עינך הצלולות כמו רוח

תודה לחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו צחוק ובכי ואת כל מה שבּנו
כל כך הרבה צער, והאושר היכן הוא
ומֵהם בא השיר והולך איתנו
בא השיר שלי, בא השיר שלנו

מירי מסיקה שרה Gracias a la vida – תודה לַחיים בשתי השפות, פותחת בלשון המקור ובדקה 3:00 עוברת לנוסח העברי של צרויה להב.

Youtube - מירי מסיקה - תודה לחיים

Youtube - Gracias A La Vida Mercedes Sosa Letra

מירי מסיקה

מרסדס סוסה

כמו בכל גלגולו של ניגון, הנוסח העברי של צרויה להב נאמן לעצמה יותר מאשר למקור. השיר זכה גם בתרגום עברי נאמן למקור בבלוג מעונן חלקית. לא הצלחתי לאתר בבלוג את שם הכותבת שהעניקה לשיר תרגום יפה וקולע, כך שאני מניח שהיא שומרת את זהותה למקורביה ואני בהחלט מכבד את בחירתה.

תודה לַחיים

Gracias a la vida

תודה לחיים שנתנו לי כל–כך הרבה,
נתנו לי שני מאורות שכאשר אפקח אראה,
את ההבדל הברור בין הבהיר לכהה,
ומול כוכבי הרקיע אשתאה,
ובהמון את פני אהובי אזהה.

תודה לחיים, שנתנו לי הרבה כל–כך
נתנו את השמיעה בעלת רוחב הטווח
לתפוס יום וליל, צרצר ואוח,
פטישים, נביחות, גשם עז ניתח,
וקולו של אוהבי, הרך כל כך.

תודה לחיים, על כל מה שהואילו לי לתת,
נתנו לי את הצליל ואותיות האלפבית
ועמו המילים, להצהיר ולהתלבט
רע, אח, אם ואור מאותת
ואת דרכה של הנשמה שאני אוהבת

תודה על החיים, על מתנותיהם הנדיבות.
נתנו את מצעדן של רגלי הדואבות
איתן על החופים הותרתי עקבות,
בהרים ועמקים, משלוליות לרחובות,
ולבית שלך, לרחוב, למבוא.

תודה לחיים, על מתנותיהם הגדולות.
נתנו לי את פעימות הלב העולות,
כשעיני מהרוח האנושית מתפעלות,
ולנוכח המרחק בין הצדק לעוולות,
וכשמביטה לעומק עיניך הצלולות.

תודה לחיים, על כל כך הרבה דברים
נתנו לי את הצחוק, ודמעות לצערי,
כדי להבחין בין שברי לאושרי.
שני החומרים המרכיבים את שירי,
והשיר שלך, שהוא שירי,
והשיר של הכל, שהוא שירי

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me dio dos luceros que cuando los abro
perfecto distingo lo negro del blanco
y en el alto cielo su fondo estrellado
y en las multitudes el hombre que yo amo.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado el oido que en todo su ancho
graba noche y dia grillos y canarios
martirios, turbinas, ladridos, chubascos
y la voz tan tierna de mi bien amado.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado el sonido y el abecedario
con el, las palabras que pienso y declaro
madre, amigo, hermano
y luz alumbrando la ruta del alma del que estoy amando.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado la marcha de mis pies cansados
con ellos anduve ciudades y charcos
playas y desiertos, montañas y llanos
y la casa tuya, tu calle y tu patio.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me dio el corazon que agita su marco
cuando miro el fruto del cerebro humano
cuando miro el bueno tan lejos del malo
cuando miro el fondo de tus ojos claros.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado la risa y me ha dado el llanto
asi yo distingo dicha de quebranto
los dos materiales que forman mi canto
y el canto de ustedes que es el mismo canto
y el canto de todos que es mi propio canto.

תודה למירי שהאירה את עיני – ושנה טובה

תוספת מעט יותר מאוחרת –

יומיים אחרי פרסום הרשימה מזכירה לי ליבי שאם כבר מדברים על ’הכל בסדר’ כדאי להתייחס גם לשיר שמתכוון באמת ל’הכל בסדר’ כלשונו – ללא סרקזם. השיר של יעקב גלעד ויהודית רביץ עכשיו הכל בסדר הוא שיר הרגעה אמיתי – היו סודות, היה קשה להסביר, אבל עכשיו משהקרח נשבר אפשר להמשיך הלאה ויש מקום לסיפור חדש.

עכשיו הכל בסדר

מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודית רביץ

עכשיו הכל בסדר
שינוי ניכר באוויר
הכל נראה אחרת
ואין סודות להסתיר
רצית אותי לדעת
רציתי בך לגעת מזמן
אבל אתה נבהל

עכשיו הכל בסדר
שינוי ניכר באוויר
דיברנו ודיברנו
היה קשה להסביר
מתחת לפני השטח
עוד יש מבוכה ומתח
לאט לאט נמצא מקלט

טוב שהקרח נשבר
טוב שהכל נאמר
אם אין אהבה בוערת
אז אין אהבה אחרת
לאט לאט נמצא מקלט

הכל בסדר
אל תדאג אין מקום לחשש
הכל בסדר
יש מקום לסיפור חדש

עכשיו הכל בסדר
כהה הופך לבהיר
דיברנו כל הלילה
בחוץ הבוקר מאיר
מתחת לפני השטח
עוד יש מבוכה ומתח
לאט לאט נמצא מקלט

אוהו הכל בסדר

הכל נראה אחרת
ואין סודות להסתיר
אם אין אהבה בוערת
אז אין אהבה אחרת
לאט לאט נמצא מקלט

אוהו הכל בסדר

יהודית רביץ - עכשיו הכל בסדר

ועוד שיר ‘הכל בסדר’ שמרמז על עבר שהיה לא כל כך בסדר אבל העתיד יהיה טוב יותר מכוח ההחלטה שבאה בציווי עצמי – היי שקטה. ציווי של החלטה שמזכיר לי את ההחלטה את תלכי בשדה.

היי שקטה

מילים: רחל שפירא
לחן: יהודה פוליקר

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה כאילו אין בך דופי…

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

היי שקטה כאילו אין בך דופי…

עדי כהן - היי שקטה

בחולות עד סתם יום של חול

בחולות - סתם יום של חול - תל אביב הקטנה - תרבות הפנאיכבר אחרי חצות. אני מְשַׁלְטֵט, מגיע לערוץ הממחזר הראשון, ומוצא את עצמי צופה בתכנית ‘במדינת היהודים פרק 4 – סצנת המועדונים – חיי ההומור והבידור של סוף החמישים עד לאמצע שנות השישים’. סדרת נוסטלגיה שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2004 – נוסטלגיה על נוסטלגיה לנוסטלגיה, שחלק מאלה שמספרים בה על מה שקרה בעבר, גם הם אינם כבר בין החיים.

זהו בעצם הבידור של ילדותי. ספגתי בילדותי מנות גדושות של תרבות שאיננה מיועדת דווקא לילדים, ובכל זאת אני מופתע לגלות שחלק מהדברים שאני זוכר היטב, התקיימו ממש בשנים הראשונות לחיי. באותם ימים לא הייתה בארצנו טלוויזיה – כך שאת הכל ראיתי על הבמה. הניחוש שלי הוא שבהיעדר שירותי שמרטפות, הורינו לקחו אותנו איתם לתיאטרון ולמחוזות התרבות והבידור, וכך ספגנו תרבות אמיתית כבר מראשית ימינו.

התכנית כבר התחילה. מודי בראון מספר לנו על רביעית מועדון התיאטרון של סוף שנות החמישים.

יש בחיפה חתיכה
היא גרה ב
רחוב פנורמה
את הלב היא מרתיחה
גם פה בנמל של פנמה

איך היינו מבלים
עיניה כחולות כשמיים
זוג שדיה כגלים
שני שיבר ושליש ירכתיים

אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם.

איך שהן מנדנדות
– וואלה זאת ממול פצצה,
רק תקרא לה – היא תתן קפיצה
כמו חטפה פה עקיצה…

הלחן של 'רחוב פנורמה' הוא "עממי מקסיקני", ושל 'אין כמו יפו בלילות' הוא "לא ידוע". מעניין, חולפת במוחי המחשבה, זה חוסך תשלום עבור זכויות יוצרים.

אני שומע את המילים הכל-כך מוכרות של חיים חפר, ותוהה אילו מהומות היו מקימות אילו יצאו לאור היום. לפתע אני קולט שצנזורת הרחוב חזקה מזו הממוסדת. מי יעז להתגרות היום בציבורים רבים על ידי החפצת גוף האישה, דבר שהיה בחזקת מובן מאליו לפני מחצית המאה. במחשבה שניה, לפני מאה שנים לא הייתה עדיין אפילו זכות בחירה לנשים בארה"ב, אנגליה, גרמניה וצרפת, ואני מלין על "זוטות".

ממשיכים אל 'תל אביב הקטנה' ויוסי בנאי שר ומספר לנו על 'בחולות', שהוא בעצם שיר צרפתי במקורו שגוייר ממש שלא כהלכה על ידי חיים חפר, והפך להיות שיר צברי שורשי, עד כמה שצבר יכול להיות שורשי.

השיר שהושר בפי הצבא הצרפתי ב 1830 עבר מספר גִּלגוּלים "צבאיים" חוּדש במלחמת העולם הראשונה במגוון גרסאות באנגלית מִצְטָרְפֶתֶת, חלקן רוויות זימה ו"הומור צבאי גברי" ויש גם גרסאות עם שמץ מחאה אנטי מלחמתית – במידת האפשר, כמובן.

הנה אחת מהגרסאות האנגליות של –

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

גרסה אנגלית נוספת רווית זימה נקראת

Three german officers Crossed The Line

Three german officers Crossed The Line

באתר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, כן – יש דבר כזה, מצאתי דף ששמו "קום התנדב לגדוד העברי" שירי מלחמת העולם הראשונה. בדף זה מצוטטת גרסה עברית ל "שלושה גרמנים"

שלושה גרמנים את הרַיינוּס חצו – פַּרלֶווּ
ולַפונדק הם נכנסו –
אינקי פינקי פַּרלֶווּ.
'פונדקאי, תן לנו את בִּתךָ! – פרלוו
אנחנו רוצים —– אותה.'
'בִּתי עודנה צעירה – פרלוו
ולא יפֶה —– אותה!'
'אבא, אינני צעירה – פרלוו
אותי כל השכונה —–,'
שלושה גרמנים את הריינוס חצו – פרלוו
ולגרמניה הם חזרו."

באותו דף מצוטטת גרסה שמקורה בבית הספר החקלאי "מִקווֶה מִקוֶה ישראל":

גימנזיסט חָלַב פרה – פרלוו
משך זנב במקום פִּטמָה.
במקום פטמה משך זנב
יצא לו קקה – לא חלב.

פאולה שרה בצרפתית אתMademoiselle from Armentières
ובסיום השיר יוטיוב מעביר אותנו לביצוע צרפתי נוסף של לין רנו. אינני מבין צרפתית, אך מההבעות ומאינטונציה ניתן להבין שהמילים דומות לגרסאות הקודמות.
Mademoiselle from Armentières
יוסי בנאי שר את 'בחולות' של חיים חפר שהוא, לעומת קודמיו, שיר עדין, תמים ורומנטי, עם קריצה קלה. ואני חושב על כך שהיום כבר מאוחר לשיר "…אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח… בחולות. יוסי בנאי שר בחולות

היה זה בחצות הליל – בחולות
כשזוג יצא לו לטייל – בחולות
ועל ראשו מגבעת קש, ולשפתיה טעם דבש
וכשחיבק אותה ממש, בהולם לבבה הוא חש
בחולות.

וכך נולדתי אני – בחולות
עלמת החן היתה אמי – בחולות
ולא צריך להיות נביא האיש ההוא היה אבי
חלוץ נחמד ולבבי, אל העולם אותי הביא
בחולות

וכך בנו הם את ביתם – בחולות
ובית אחר בית קם – בחולות
וכשצמחו כאן רחובות, הלכתי בדרכי אבות
ורק הגעתי למצוות, התחלתי ילדות לצבוט
בחולות

הייתי לה צביטה נותן – בחולות
וכך נולד לנו הבן – בחולות
חלפו לילות, חלפו ימים ובני גם הוא אינו תמים
בליל אביב, בליל קסמים, גם הוא הולך לו לפעמים
בחולות.

אני זוכר איך שרתי שם – בחולות,
את עלומי השארתי שם – בחולות,
גם לנכדי אני אומר: לו רק אני צעיר יותר
הייתי את הכל מוכר ובדבר אחד בוחר:
בחולות.

עוד יש מקום לאהבה – בחולות
תדעו לכם שזו מצווה – בחולות
הזמן עובר מהר כל כך, והוא הרי אוהב אותך
אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח
בחולות.

הגענו לתשובה החיפאית – רביעית הבנות של מועדון התיאטרון החיפאי הייתה, לדברי רבקה מיכאלי, הרביעיה הגדולה ביותר – היו בה, למרבה הפלא, חמש בנות.

פתאום, סתם יום של חול, תכנית יחיד בעידן של שלישיות. שמעון ישראלי שובר את כל המוסכמות ועולה לבד על הבמה עם שירים ומערכונים שכתב לעצמו. ואם לא די בכך, הוא מדבר על הדבר הרחוק ביותר מהזמר הציוני המגוייס:

סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף

לגעת ברוח עם שמעון ישראלי

התוכנית ממשיכה ליפו שכובשת לאיטה את מרכז הבידור העברי. בחמאם של דן בן אמוץ וחיים חפר מציגים את ‘משלי ערב’ – סאטירה על יחס מדינת היהודים לאזרחיה הערבים. אני, כילד, לא קלטתי את הסאטירה. זה אפילו לא כל כך הצחיק אותי. די מפתיע אותי לגלות שדן בן-אמוץ וחיים חפר נתנו כראות עיניהם פתחון פה לערבים על הבמה, דבר שהתפרש לפעמים גם כצחוק על חשבון הערבים. מעניין לדעת כיצד קיבלו אותם ערבים של יפו את דבריהם. כנראה לא תהיה תכנית שתדבר עם נציג אותם ערבים, פשוט כי איננו יודעים מי הם היו והיכן הם היום.

והנה עולה על הבמות עוד שחקן בהופעות יחיד – שייקה אופיר. שחקן מקצועי ומהוקצע שטרח לנסוע ללמוד אצל מרסל מרסו פנטומימה והרחיק עד ארה"ב בלימודי המשחק. אצלו אין פשרות, חיפופים ואילתורים – הכל מתוכנן, מבויים ומדוייק לפרטי הפרטים.

משלישיות דרך יחידים הגענו לצמדים. אפריים קישון מעלה עם שושיק שני ואריק לביא את הוא והיא ב 1960. ואז שבים אלינו יוסי בנאי ורבקה מיכאלי עם ילדות קשה – מהנדס ואשת מהנדס… אוווטווסטראאאדה.

ביפו המתעוררת מוקם תיאטרון אלהמברה, בחמאם – גשר הירקון ואיך קרה שהפשפש עלה למעלה עם רביעית מועדון התיאטרון. כבר 1963, אני בן 10, מתחיל לקלוט מהי אירוניה ומהי סאטירה, גם אם אינני יודע לכנות את הסגנונות בשמותיהם, וביהודה הימית מתגוררת משפחת שמחון – המשפחה הכי דומה לכולנו שדברה אלינו ממקלטי הרדיו שהיו מדורת השבט לפני היות הטלוויזיה. ההספד של דן בן אמוץ מ 1957 חוזר לשידור חי על מוות, כאשר דן בן אמוץ חוגג מסיבת פרידה מעצמו.

מחוץ לבמה מתפתח מסלול סאטירי חדש – ציפור הנפש – נפש הציפור – סאטירה מודפסת ומאויירת. דן בן-אמוץ, עמוס קינן ואורי אבנרי יוצאים להפגין בגליל למען דמות המדינה. לא למען שויון לערבים אלא למען מדינה שוויונית אשר "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" ללא אנשים ששוים… יותר.

הפרוטה והירח לפני עשרים שנה בשדירת שברי החלומות

הפרוטה והירחלאחרונה אני תופס את עצמי מפזם את השיר הפרוטה והירח ככה סתם באמצע יום העבודה. חברים שואלים אותי מה קרה ששלפתי את השיר מגנזך זכרונותי, וגם אני תוהה. לפני מספר ימים נזכרתי.

לספרים שאני קורא יש דמויות ולבני אדם יש פס קול. אינני יודע איך האנשים סביבי תופסים את הספרים שהם קוראים, אני מלהק להם דמויות – לפחות לגיבורים הראשיים. יש לי צורך לראות את האנשים ואת המקומות. לפעמים הצורה שאני "מדביק" לדמות ספרותית עולה מדמיוני, ולפעמים היא של אדם שאני מכיר. בדרך כלל, אותו אדם איננו מודע לכך, אך כאשר אני פוגש אותו, הדמות הספרותית מושאלת לו בדמיוני – לטוב ולרע. אני די משוכנע ששאול המלך הגבוה ושחום העור שלי אינני יודע על כך.

לפעמים אדם שאני מכיר מעורר בי זכרונות לשיר או לנעימה מסויימת. כאן הדבר פחות מובהק, כי לא לכל "הצמדת פס-קול" כזו יש הגיון שאני מבין. אני יודע שאני מקושר אצל אנשים עם השיר What a wonderful world – את הקישור הזה אני יצרתי. השיר מלווה אותי כל הזמן, ובדרך כלל בקול רם או מתיבת הנגינה הקטנה שמונחת על המדף שלי בעבודה. ובכן, בהיסח הדעת הצמדתי את 'הפרוטה והירח' לאדם שאני פוגש לא מעט. אין לי כל כוונה לספר כאן כיצד נוצר הקישור, על כל פנים, אחרי שאני פוגש אותו השיר מתחיל להתפזם בראשי מאליו, ומפעם לפעם אף בוקע מגרוני. מאחר שהתחלתי לפזמו יצאתי להתחקות אחר עקבותיו – כזה אני.

בתחילת המאה העשרים, ב-1919 – אם נרצה לדייק, התפרסם לראשונה הספר הפרוטה והירח מאת סומרסט מוהם. תרגומו לעברית יצא לאור בהוצאת זמורה בשנת 1986. לא ידעתי על קיומו ולא קראתי אותו, לפחות בינתיים.

הספר הפרוטה והירח מאת סומרסט מוהם בתרגומו לעבריתעשרים ותשע שנים לאחר יציאת הספר לראשונה, בשנת 1948, חיים חפר הגה את הרעיון להקים להקה צבאית – הצ'יזבטרון. לתוכנית הלהקה כתב חיים חפר שיר ששמו כשם הספר, אם כי נושאו שונה לחלוטין. במודע, או לא במודע, שאל חיים חפר את השם 'הפרוטה והירח' וכתב שיר חיזור שהלם את רוח התקופה, שהתאפיינה במחסור שעליו מתגברים באמצעות הומור עצמי. השיר נכתב למנגינת השיר Boulevard of Broken Dreams שהלחין הארי וורן בשנת 1933. אלא שהמנגינה של 'הפרוטה והירח' איננה זהה לזו של 'שדירת שברי החלומות', יש בה רמזים למנגינה אחרת – זו של השיר Veinte Años – עשרים שנה. את השיר הלחינה הזמרת הקובנית מריה טרזה ורה María Teresa Vera קצת אחרי שירו של הארי וורן, ונראה שהשיר מושפע מאוד מקודמו. מנגינת הפרוטה והירח נשמעת לי כעירוב של שני הלחנים.

הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ

מילים: חיים חפר

הַבִּיטִי נָא אֶל הַיָּרֵחַ

אוּלַי תִּהְיִי קְצָת מַבְּסוּטָה

בֵּינֵינוּ כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ

שֶׁבְּכִיסִי אֵין אַף פְּרוּטָה

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

מַה נוֹרָא הָאָבִיב

עִם גֵּרָעוֹן בַּתַּקְצִיב

לוּ רַק הָיְתָה פְּרוּטָה אַחַת

הָיָה הָאֹשֶׁר בָּא מִיָּד

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

זֶה צֶמֶד חֶמֶד מִנִּי אָז

אִם יֵשׁ פְּרוּטָה וְיֵשׁ יָרֵחַ

אָז הָרוֹמָן, חַבִּיבִּי, זָז

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

נַעֲלַיִם צָרִיךְ

וּמִכְנָסַיִם צָרִיךְ

וְגַם חֲגוֹר חָדָשׁ צָרִיךְ

בִּמְקוֹם דְּמֵי חֹפֶשׁ יֵשׁ בַּטִּיח

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

מַצָּב רוֹמַנְטִי עַד בְּלִי דַּי

כִּי לַפַּלְמָ"חְנִיק יֵשׁ יָרֵחַ

אַךְ אֵיפֹה הַפְּרוּטָה, אֶחָי?

הוֹי, הַפְּרוּטָה מִן הַיָּרֵחַ

רְחוֹקָה עַד מְאֹד!

*וּבֵינָתַיִם עֲבֹד

אוּלַי יָבוֹא עוֹד יוֹם אֶחָד

וְיִפָּגְשׁוּ בְּבַת אַחַת

גַּם הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הַנּוֹשֵׂא הוּא יָשָׁן

אַךְ הוּא מַתְאִים בְּכָל זְמַן

רֵעַי, לוּ פַּעַם אַךְ הָיְתָה

פְּגִישַׁת יָרֵחַ וּפְרוּטָה

הָיָה הַשִּׁיר יוֹתֵר שָׂמֵחַ!

הביצוע המקורי בפי הצ'יזבטרון
הביצוע המקורי בפי הצ'יזבטרון

בתכנית פלנחני"ק שולב בשיר בצירוף מערכון מקדים בביצוע ירדנה ארזי וגידי גוב
בתכנית פלנחני"ק שולב בשיר בצירוף מערכון מקדים בביצוע ירדנה ארזי וגידי גוב

להקת הנח"ל של 1989 שרה את הפרוטה והירח במחרוזת שירי עבר של הלהקה
להקת הנח"ל של 1989 שרה את הפרוטה והירח במחרוזת שירי עבר של הלהקה

Boulevard of Broken Dreams – 1939

שדירת שברי החלומות

בתרגום חופשי

אני הולך ברחוב של צער

שדירת שברי החלומות

כאן ג'יגולו וג'יגולט

מתנשקים בלב שקט

לשכוח את החלומות

 

צחק הלילה ותבכה מחר

עם התנפצות התכניות

וג'יגולו וג'יגולט

מתעוררים בלב רוטט

דמעות שברי החלומות

 

המקום בו תמצא אותי

נע תמיד מפה לשם

פה את נשמתי השארתי

בעבר שנעלם

 

שמחה גנובה שנמוגה כבר

עוד רגע לא תוכל לראות

אך ג'יגולו וג'יגולט

שרים רוקדים כאן בדואט

שדירת שברי החלומות

I walk along the street of sorrow

The boulevard of broken dreams

Where gigolo and gigolette

Can take a kiss without regret

So they forget their broken dreams

 

You laugh tonight and cry tomorrow

When you behold your shattered schemes

Gigolo and gigolette

Wake up to find their eyes are wet

With tears that tell of broken dreams

 

Here is where you'll always find me

Always walking up and down

But I left my soul behind me

In an old cathedral town

 

The joy that you find here you borrow

You cannot keep it long it seems

Gigolo and gigolette

Still sing a song and dance along

The boulevard of broken dreams

Frances Langford: Boulevard of Broken Dreams rec 1939
Frances Langford: Boulevard of Broken Dreams rec 1939

Maria Teresa Vera - Veinte años
Maria Teresa Vera – Veinte años

Maria Teresa Vera – Veinte años

מה אכפת לך שאוהב אותך,

אם אינך רוצה בי יותר?

באהבה אשר חלפה

לא כדאי להזכר

 

הייתי אשליית חייך

יום אחד רחוק כעת,

היום אני העבר

לא אוכל להסתגל.

 

אילו את הדברים שאנו רוצים

ניתן היה להשיג,

היית רוצה בי באותו האופן

כמו לפני עשרים שנה.

 

עם כמה צער נתבונן

באהבה אשר חלפה

זו חתיכה מהנשמה

אשר נעקרת ללא רחם

מקור התרגום: http://goo.gl/qDPftA

Qué te importa que te ame

si tú no me quieres ya

El amor que ya ha pasado

no se debe recordar.

 

Fui la ilusión de tu vida

un día lejano ya,

hoy represento el pasado

no me puedo conformar.

 

Si las cosas que uno quiere

se pudieran alcanzar

tú me quisieras lo mismo

que veinte años atrás.

 

Con qué tristeza miramos

un amor que se nos va

es un pedazo del alma

que se arranca sin piedad.

במהלך חיפושי מצאתי מאמר של יוסף חרמוני עם הסברים מאירי עיניים – מומלץ לקרוא גם את דבריו.

 [חיפוש המילים “הפרוטה והירח” בתוך העמוד יביא אתכם אל המאמר ואל תשובת אליהו הכהן].

%d בלוגרים אהבו את זה: