ארכיון קטגוריה: פסטיבל אקט 2

תיאטרון רפרטוארי בסטודיו בחיפה – משהו שונה לחלוטין

ההצגה תיאטרון רפרטוארי מאת אלדד כהן הוצגה לראשונה בפסטיבל אקט2 השני שהתקיים ב 2009 בתיאטרון הסטודיו בחיפה. באותם ימים כתבתי עליה "הצגה מצחיקה, טקסטים משעשעים מבוצעים בכישרון קומי מדהים על ידי דביר בנדק ומולי שולמן." clip_image001

לאחרונה נודע לי שההצגה חודשה והיא מועלית בביצוע שני שחקנים אחרים. התמונה שמלווה את פרסום ההצגה מעידה על כך שזה ככל הנראה משהו שונה לחלוטין. מבירור בקרב יודעי דבר או שניים, אני לומד שצמד השחקנים ארז דריגס ויפתח אופיר נטל את המחזה ועיבד אותו לדעת. כבר שקלתי גיחה לתל-אביב לראות את ההצגה כשגיליתי בתוכנית של תיאטרון הסטודיו החיפאי המתחדש שההצגה מגיעה אלינו לחיפה.

אני נחפז לצאת מהעבודה. מחליף עם אִינָה כמה מילים על ההצגה ואנחנו נפרדים. מעט יותר מאוחר אינה מפתיעה אותי במסרון ששואל על ההצגה וכעבור זמן קצר אשתי שתחיה, אינה ואני יושבים סביב השולחן הסמוך לבמה ולוגמים סיידר חם. על הכסאות שלנו – בחזית הבמה – יש עלון שמכריז שהמקומות שמורים לאמיצים בלבד… צפויות הפתעות… אני מתמקם ממש מול מרכז הבמה, אני אוהב הפתעות.

ההצגה מתחילה ומייד ברור שמה שמתרחש על הבמה איננו מזכיר בשום אופן את מה שראינו לפני ארבע שנים. גם אז היה המנהל האמנותי של התיאטרון הרפרטוארי רדוף בצֵל דמותו של קצמן "גדול שחקני התיאטרון", אלא שבהפקה הנוכחית התנהגותו נוירוטית והוא מלווה את דבריו מלוווה בעוויות גוף, פנים ודיבור. המחזאי הצעיר, בנו של קצמן, מתנהג בשלב זה באופן נורמטיבי למדי. עם התפתחות ההצגה גולשות שתי הדמויות לרבדים שונים של טירוף שנשען על סטיגמות שונות מתחומי התיאטרון הרפרטוארי ותיאטרון השוליים. הטקסט מתובל בכל מיני רמיזות ציניות וסאטיריות ובהומור עצמי גלוי ומוסווה על חשבון כולם, כולל את יוצרי ההצגה עצמם, התיאטרון הרפרטוארי, הפרינג' והסטודיו בחיפה עם השולחונות העגולים, הנרות ועליית הגג המשופעת.

בשלב מסויים ההצגה מתנתקת לחלוטין מזו שראינו בפסטיבל אקט2 וממשיכה במסלול אחר לחלוטין. דמויות, תמונות ורעיונות מהתיאטרון הקלאסי ובראשן המלט, משתלטות על הדמויות ומושכות את העלילה לכיוונים אבסורדיים שמערבבים את סיפור המחזה הנוכחי עם המלט ועוד רמיזות מתחומי התיאטרון מהסוג שמוצג בעיקר ברפרטוארי. שתי הדמויות עוברות מהפכים מסקרנים ושני השחקנים מוכיחים תוך כך יכולות משחק ובעיקר כישורים קומיים מדהימים. ההומור בהצגה איננו מובן מאליו, הסיטואציות נבנות נדבך על גבי נדבך והקהל צוחק ביחד ולפעמים לסירוגין – כל אחד במקום אחר על פי ההקשרים והאסוציאציות הפרטיות של כל אחד.

את מה שאנחנו רואים כאן על הבמה יכולים להעניק לנו רק שחקנים מעולים בבימוי מהודק ובכוריאוגרפיה צמודה. במקרה שלנו – אותו צמד שחקנים הם גם הבמאים של עצמם וגם הכוריאוגרפים והמעבדים של המחזה להצגה. לקראת הסוף מתבררות הסיבות לכל מיני התנהגויות שראינו כבר בהתחלה כתגובות למה שקורה מאוחר יותר. בבתחילת ההצגה, למשל, מניף המנהל האמנותי את רגלו מידי פעם באופן תמוה. לקראת הסוף הדבר מתחבר עם התחמקויותיו מיריקות המחזאי הצעיר שהפך בינתיים לשחקן שייקספירי שיורק את מילותיו לכל עבר ומסכן את יושבי הכסאות לאמיצים שבקרבת הבמה – אותנו.

ההצגה מסתיימת באיבחה של מילה אחת, לא! לא "סוף". השחקנים נשארים איתנו כמקובל בסטודיו לשיחה ומספרים לנו שהמחזה, שנכתב במקור להצגה של 25 דקות, עובד ועוּבָּה בחומרים שלא היו במקור וכך צמח לכ-55 דקות. ההצגה במתכונתה החדשה רצה כבר כשנה ואף הוצגה בפסטיבל אדינבורו בשפה האנגלית וזכתה להצלחה בסדר גודל כזה שהיא מוזמנת להשתתף גם בפסטיבל שיתקיים באוגוסט השנה.

אני לא זכיתי עד כה להגיע לפסטיבל הנחשק משום שהוא מתקיים תמיד בתקופה שאשתי שתחייה מחוייבת ל"ימי היערכות" לשנת הלימודים הבאה בבית הספר. אני מניח שהביקור שלנו בפסטיבל אדינבורו יאלץ להמתין לפנסיה. בינתיים יש לנו כאן בארץ פסטיבל לתיאטרון אחר בעכו, תיאטרונטו להצגות יחיד, ובשנה הבאה עלינו לטובה הובטח לנו חידוש פסטיבל אקט2 להצגות זוגיות – האח!

ההצגה ממולצת בחום לאוהבי הפרינג' וגם לאלה שעדיין לא גילו שיש תיאטרון מעולה שאיננו רפרטוארי.

יש להצגה דף פייסבוק שבו אפשר להתעדכן במועדי ההופעות הבאות. לקראת פסטיבל אדינבורו הבא הם מתכוונים להציג את ההצגה באנגלית גם בארץ, אני מקווה שאזדמן לראות את ההצגה באנגלית – נראה לי שקִטעי ההמלט יקבלו תפנית מעניינת בשפת המקור.

בדרך הבייתה אנו ממשיכים לדבר על ההצגה ואני מציין שמשחקו של יפתח אופיר מזכיר לי במשהו את ג'ון קליז. מאחר שאין ביניהם דמיון חזותי אני מניח שההומור המונטי-פייטוני משהו, בליווי התנועות הגדולות והמוחצנות של שני השחקנים יצרו בראשי את האסוציאציה.

אינגעלע בתיאטרון הסטודיו בחיפה

תיאטרון הסטודיו בחיפה היה פעם תיאטרון הבית שלי. לא החמצתי ולו הצגה אחת בשני פסטיבלי אקט2 שקיים התיאטרון. החל ממחצית שנת 2011 הדלדלו ההצגות בסטודיו עד שפסקו כמעט לחלוטין. בלית תיאטרון פרינג' ראוי בסביבתי נאלצתי לנדוד לתל-אביב, בעיקר לתיאטרון קרוב. לאחרונה התבשרתי שהתיאטרון מתעורר לתחיה מחודשת בבעלות חדשה ובניהול השחקן יונתן שוורץ שהיה בסיבוב הקודם המנהל האומנותי לצידו של ניב כהן שגילה בינתיים את האור. הרפרטואר של חודש אפריל ממש מרשים. כבר ראיתי החודש בסטודיו את "מה הבעייה שלך" ואת חמור אוכל תפוז שממנו התלהבתי כבר כשעלה לראשונה בפסטיבל עכו. גם המשך הרפרטואר מאוד מבטיח לכן רכשתי כרטיסיית מנוי.

ההצגה אינגלה היא ההצגה הזוכה בפסטיבל אקט2 השני והאחרון, נכון לעכשיו, שהתקיים בדצמבר 2009. ההצגה ריגשה אותי בזמן הפסטיבל, אך גודש האירועים בפסטיבל צפוף שהתעקשתי לראות בו את כל תריסר ההצגות, לא אפשר לי למצות את החוויה עד תום. לאחרונה חודשה ההצגה ואני זוכה סוף סוף לראות אותה שנית על אותה במה.

אנחנו יושבים סמוך לבמת תיאטרון הסטודיו וההתרגשות גדולה. אני זוכר את העלילה אך לא את הפרטים. על הבמה סלון ביתה של סבתא רבקה – שתי כורסאות, שולחן ישן עם שתי כוסות תה וצלוחית עוגיות, כסאות ופטיפון. מנהל הסטודיו, יונתן שוורץ, מספר לנו על ההתחדשות, הרפרטואר, הקורסים ומקנח בהבטחת עירית חיפה לחדש את פסטיבל אקט2, עדיין לא ידוע בדיוק מתי… אני כבר מחכה.צילום: דפנה טלמון

סבתא רבקה מחכה. חוסר הסבלנות ניכר אך איננו בוטה. חנה ריבּר, מותיקות התיאטרון העברי, מעבירה אלינו את תחושת קוצר הרוח במימיקה ובשפת גוף מדוייקת. הזמן נוקף והנכד, ירון, בושש לבוא. כשהוא מגיע עוברת הסבתא מהתנהגות להתנהגות – שחקנית גדולה שיודעת להביע את התחושות והרגשות גם ללא מילים. כמעט לא קרה כלום ואני כבר מתרגש. ההיכרות עם ההצגה מימי הפסטיבל תורמת ככל הנראה להתרגשות.

הנכד ירון הוא השחקן דניאל סטופין שלוהק להצגה המתחדשת. בזמן הפסטיבל הוא עוד היה סטודנט בבית צבי ובתפקיד הנכד ירון היה מיכאל אלוני שעסוק בימים אלה בתוכנית ריאלטי מצליחה ואיננו פנוי לפרינג'. דניאל סטופין משחק את תפקיד הנכד, שחווה תהפוכות רגשיות קשות לאורך ההצגה, באופן מרשים ביותר ומדביק את כולנו בהתרגשותו.

ההצגה עוסקת בנושא מאוד טעון על זכות הסבתא על חייה וכנגד זכות זו, מחוייבותה לסובבים אותה. ההצגה, מטבע הדברים, מרגשת מאוד ואף מעוררת סערות פרטיות בקרב הצופים – בזה עוד ניווכח בשיחה שאחרי ההצגה. במהלך ההצגה מתגלים לנכד דברים מפתיעים שמאירים באור קלוש שאלות שמטרידות אותו. לא רק הנכד חווה טלטלות – גם הסבתא מגלה שתוכניתה השתבשה וכבר לא תזכה לנווט את הפגישה למטרה אליה כיוונה.

סיום ההצגה מותיר אותנו עם כל הדילמות פתוחות, אין נכון או לא נכון, אין טוב ורע, ולא ברור היכן נמצא הצדק – אם בכלל. בהברקה גאונית לטעמי, בחר המחזאי לחתום את ההצגה בשירת החיים בורוד שבוקעת מהפטיפון בקולה של אדית פיאף כשהסבתא חָפוּנָה בזרועות נכדהּ עד הסוף.

כמסורת הסטודיו, מתקיים לאחר ההצגה מפגש עם היוצרים. הבמאי והשחקנים על הבמה והקהל עדיין נסער. חלק ניכר מהנוכחים פנסיונרים ותיקים ומסתבר שהדילמות שעולות בהצגה עלו בראשיהם בוריאציות שונות והם משתפים אותנו בחוויותיהם האישיות תוך שאלת השאלות. אין בקהל ועל הבמה מישהו שלא חווה אובדן וכל אחד מהנוכחים כבר תהה באופן אישי בשאלת טעם החיים כנגד עצם החיים. השיחה טעונה רגשות לא פחות מההצגה עצמה. בשיחה זו אני לומד מהקהל את המונח – צוואת ליל"ך. מסתבר שחלק ניכר מהקהל המבוגר מכיר את הנושא, שלא הכרתי עד כה, ממש מקרוב.

ההצגה אינגלה היא חוויה מרגשת וטעונה שלא תשאיר אף אחד אדיש. בימוי ומשחק שפוגעים בתזמון מדוייק בכל נימי הרגש.

פסטיבל אקט2 השלישי קורא לעזרה

clip_image002המקום הזה משמש אותי לחלוק אתכם את חוויות תרבות הפנאי שלי. אני נמנע מלעסוק כאן בכל דבר שאיננו כזה ובעיקר נזהר לא להשתמש בחלקתי הקטנה כבקרדום לחפור בו.

כשהתחלתי לכתוב מילים אלה חשבתי שאני חורג ממנהגי ואולי אפילו חוטא למטרותי אך די מהר נמלכתי בדעתי והגעתי למסקנה שלהיעדרו של פסטיבל אקט2 יש משמעות דרמטית, תרתי משמע, על תרבות הפנאי שלי – די להציץ כאן כדי להבין עד כמה הפסטיבל משמעותי בעיני.

ובכן, הפסטיבל בסכנה. יותר מזה – עירית חיפה כבר החליטה להפסיק לממן את המשך פעילותו ואנו מנסים במעט כוחותינו הדלים להשיב את חלקת הפרינג' הקטנה שלנו לחיפה, אז אם חשוב לכם לאפשר את המשך קיומו של תיאטרון מקורי, קטן ואיכותי אנא חתמו על העצומה וקראו יחד איתנו לעיריית חיפה לתת את תמיכתה וחסותה העקבית לאירוע מיוחד ויוצא דופן זה ולהבטיח את המשך קיומו על בסיס קבוע ויציב.

תודתי האישית נתונה לכולכם,

– יוסי רן

בימים האלה בזמן הזה

imageהם נשואים שלושים שנה, היא מאושרת – הוא מרוצה, הוא ישתה תה – היא תשתה קפה, נחרדים מכל צליל, יושבים ולא עושים דבר והכל בסדר. השכן נלקח מביתו, הבן יוצא למלחמה, הוא איננו רוצה ואולי דוקא רוצה, האם רוצה ואולי איננה רוצה, הם אינם מתואמים, התקשורת ביניהם נסדקה מזמן, אולי הוא ימות, אולי הוא יהרוג, משקית ת"ש מרוממת את נפש כל החיילים ההולכים אל מותם ומנסה לעשות אף מעבר לזה ללא הצלחה והבן חזר מהמלחמה. חזר מהמלחמה אך המלחמה לא עזבה אותו, היא צמודה אל גבו, חלק ממנו לעולם והוא כבר יעביר אותה לדור הבא. כובש הומני מחלק אורז לנפגעיו שנותרו ללא בית וללא משפחה ומנסה לשכנע שאם אין בית – יש לכך סיבה. לא ברור את מי הוא מנסה לשכנע. מכירים אותם?
אלה הם אני ואת ואתה ואתם, תרצו או לא – ההצגה מציבה בפנינו מראה ובה אנחנו נראים כפי שאנו ובסיום ההצגה נבין שכך ככל הנראה בחרנו להיות.
קברט סאטירי מושחז היטב עם שירים ומוסיקה מעולה, סוחט מהקהל צחוקים לא מעטים ומאוד מעיקים.

ההצגה השתתפה בפסטיבל אקט2 השני לתיאטרון פרינג' לשני שחקנים. ראיתי את ההצגה לראשונה בשעת לילה מאוחרת למדי, מייד אחרי שתי הצגות ולפני הצגה נוספת, כך שההצגה עשתה את פעולתה בזמן אמת אך לא ניתן לה מרחב הזמן להקלט עד הסוף ולשקוע בתודעה. בסיום הפסטיבל, שכל ההצגות בו היו טובות וראויות לפרס מצאתי שזו ההצגה הזוכה שלי. בסופו של דבר, שקלול קולות השופטים והקהל העניק את הפרס להצגה מצויינת אחרת בשם 'אינגלה', הצגה מאוד מרגשת שעזבה את מחשבותי זמן קצר אחרי שכבה האור, בעוד ההצגה 'בימים האלה בזמן הזה' המשיכה להטריד את מחשבותי.

הלכתי עם בני – גיל ועם חברו איתמר לראות את ההצגה פעם נוספת. הפעם ההצגה תקבל את מלוא המרחב שלה. למרות שהכל היה צפוי, ההצגה הצחיקה אותי באופן מאוד מעיק במקומות הנכונים. גיליתי שכמעט לא פיספסתי דבר בצפיה הראשונה אך לא הספיק לי כנראה הקשב לקלוט כראוי את תמונת הסיום. לקראת סיום הסאטירה יש מעין סגירת מעגל לא סגורה באמצעות וריאציה על שיר הפתיחה, האורות כבים והקהל מוחא כפיים. ואז מסתבר שההצגה נמשכת.
התמונה האחרונה שונה מאוד משאר ההצגה ובצפיה ראשונה הייתה לי ולשותפי לצפיה הרגשה שהתמונה האחרונה מיותרת ואפילו מקלקלת. בפעם השניה הייתי פתוח יותר לקלוט את תמונת הסיום, תמונה מתקתקה וחביבה שבה מסבירה לנו האם כשתינוקה הרך בידיה שכך ככל הנראה בחרנו להיות, אחרת לא היינו כאן ועכשיו בימים האלה בזמן הזה. תפיסת המסר של התמונה האחרונה הלמה בפני. עד עכשיו לא חשבתי על כך שבחרתי מרצון להיות חלק ממשחק הזוועה ולהעניק אותו לילדי. עכשיו ההצגה מאלצת אותי להתעמת עם עצמי מחדש.

אומנים בדרך כלל נרתעים מהשוואת יצירותיהם ליצירות של אחרים ובעיקר לנכסי צאן ברזל תרבותיים. השוואות כאלה מותירות את היוצר עם שטר שעליו לפרוע למרות שלא כיוון לכך. בכל זאת החלטתי לא להניח למחזאי המאוד מוכשר עדו סתר ולעמת אותו עם תחושותי. בסיום ההצגה, בשתי הפעמים, עלו בי אסוציאציות מ'את ואני והמלחמה הבאה', ו'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין. הסאטירה 'בימים האלה בזמן הזה', מתעתמת עם נושאים דומים בכלים דומים ארבעים שנה מאוחר יותר וזה נושך ממש באותה מידה. האוירה הלאומית שונה לחלוטין. חנוך לוין כתב נגד הזרם בשיא האופוריה הלאומית שאחרי מלחמת ששת הימים. היום המצב שונה ובכל זאת נראה שלא כל כך. ואני תקוע באמצע. וכנראה גם אתם.

לאחר ההצגה איתמר אמר שהוא נדהם כשהקהל צחק במקומות מזעזעים. הזכרנו לו שהוא עצמו צחק עם כולם. איתמר אמר שהוא נסחף בצחוק המדבק אך הרגיש עם זה רע ובכך הגדיר במילותיו סאטירה טובה.

מוסיקה. ההצגה מעוטרת לכל אורכה במוסיקה מתאימה שמשלימה היטב את התמונה, מכה בפנינו במתיקותה במקומות מזעזעים והולמת בכח במקומות אחרים. המוסיקה המקורית של נדב ויזל עושה את פעולתה מצויין ואני כבר מצפה לשמוע עבודות נוספות שלו.

ההצגה מוגשת על ידי שני השחקנים המוכשרים רינה קוורטין וניר שאולוף שנתנו לנו בראש כל אחד בתורו מבלי להאפיל איש על משנהו. שווה להמשיך לעקוב אחרי ההצגות שלהם, לי יש מהם ציפיות רבות.

בבוקר המחרת גיל יצא מחדרו אפוף קורי שינה ומפזם 'בימים האלה בזמן הזה'. כנראה שנינו המשכנו לעסוק בהצגה אפילו בשנתנו. במשך היום, במהלך אחת מפגישות העבודה פתאום עלה בי הרצון לקרב את פני לפני המדבר ולענות לו בשירה "רע. רע. רע. רע. רע." – עבר עוד יום וההצגה עדיין איננה מרפה ממני.

למי שמחפש רק את משפט הסיכום:
מומלץ, מומלץ, מומלץ. קברט סאטירי מעולה, רעיון וטקסטים חדים ומדוייקים, מוסיקה שבונה בדיוק את האוירה המתאימה ומשחק מעולה.

פסטיבל אקט 2 השני

"אקט 2", פסטיבל הפרינג` בחיפה, הוא פסטיבל מחזות לשני שחקנים, בו יוצגו 12 מחזות ישראליים מקוריים שנכתבו במיוחד עבור הפסטיבל. זוהי יוזמה של תיאטרון הסטודיו בשיתוף פעולה עם עיריית חיפה, קרן תרבות חיפה, וחברת אתו"ס.
הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 24-26 בנובמבר 2009 .
הצגות הפסטיבל מוגשות במקבצים של שתי הצגות במחיר 60 ₪ למקבץ.
לוח המקבצים למטה.

לקראת פסטיבל אקט2 השני חיפשתי ברשת דף אחד שירכז את כל אירועי הפסטיבל. מאחר שלא מצאתי דף כזה ליקטתי לעצמי את הטקסט הנלווה לכל אחת מההצגות באתר הבמה כדי להקל עלי את תכנון הצפיה.

אז זה מה שיש:

  • תיאטרון רפרטוארי

מחזה ובימוי: אלדד כהן
משתתפים: דביר בנדק , מולי שולמן

מנהל אמנותי של תאטרון רפטוארי מתמודד כבר שנים עם רוחו המטרידה של קצמן, גדול שחקני התאטרון. בעבר הם היו חברים אך התפתחות בלתי צפויה בהתערבות אשתו של קצמן מנעה מהאחרון להמשיך לחיות. עשרים שנה אחר-כך, מגיע למשרד של המנהל קצמן הבן, איש מעצבן ולא נעים במיוחד המאלץ את המנהל האומנותי לעורר מחדש את מערכת היחסים שלו עם קצמן.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=17233

  • מינוס 24

תנועה: אריאל כהן , ליאת בולצמן
מוסיקה: יואב טלמור
תפאורה: כנרת טופז
תאורה: סזר בירגר
הפקה: שירה אלטולץ
יוצרים שותפים: בלהה פלדמן – ליווי כתיבה ובימוי , מורן בריר – סיוע בכתיבה
מחזה ובימוי: דנה אתגר

מסע עירוני, אפרורי וצבעוני אל הלא נודע בכדור פורח, בדרך למקסיקו, על אי בודד, מתחת לאדמה. הדברים המעניינים ביותר קורים מתחת לאדמה.
גבר ואישה נפגשים במעלית המעלית קורסת ומפילה אותם לקומה הנמוכה ביותר בבניין, שם הם מסתבכים בסיפור אהבה מסוג אחר לגמרי.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=17229

  • בליינד דייט

מחזאים: יערה רובינזון
בימוי: סיון מושקוביץ
תפאורה: אדי בן בסט
תאורה: אנוש כהן
ניהול מוזיקלי: אלון קפלן
משתתפים: בן סלע וגלית נוסן

המחזמר "בליינד דייט" הוא מחזמר קומי לשני שחקנים המציע לכם להיכנס לראשם של בחור ובחורה ולשיר יחד איתם את כל מה שהם לא מעיזים לומר בקול בדייט הראשון. אז תצטרפו לבליינד דייט, כל מה שנותר לכם לקוות הוא שהשניים נראים בדיוק "כמו בתמונה".
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=22080

  • מחופשת – דרמת תנועה

מחזאים: מיכל סממה
בימוי ועיצוב: מיכל סממה וג`ולייט שאלתיאל
משתתפים: מיכל סממה וג`ולייט שאלתיאל
"איך טיפסת? ככה- פשוט להראות לך? את צריכה להיות במסיבה כמו כולם"
פרדס, ראשה של ילדה מציץ בין ענפים, לא רחוק משם קצה שביל, ילדה נוספת נכנסת. לאן? מפגש בלתי מתוכנן בין אגדה למציאות, רוצה לעלות, רוצה לרדת, מי רוצה להמציא? מי רוצה להימצא.
שתי ילדות. קבוצה אחת. ועץ.
שתי שחקניות. חלל אחד. גוף וטקסט
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=22774

  • הרופא וגרושתו (עגנון)

תפאורה ותלבושות: בנו פרידל
מוסיקה: ג.א. גורדייף
תאורה: ליאור שור
עיבוד ובימוי: גדי צדקה
ניהול הצגה: איריס אלקריאף
כוריאוגרפיה: ג`ניה ספרי
משתתפים: גדי צדקה , פנינה צדקה
גבר אוהב אישה,הוא מציע לה נישואים, היא מסכימה, הם מתחתנים.
העצב המלווה את מבטה אינו נותן לו מנוח. היא מתוודה. אי שם בעבר אהבה אדם זר.
קנאתו של הגבר בוערת. הידיעה כי היא אהבה גבר
אחר אינה מאפשרת לו לחיות בשלוה. הוא מבעיר את קרקע הזוגיות שלהם. הם מתגרשים. הוא מתגעגע…
זוג שחקנים, נשואים, עסוקים בעיבוד בימתי לסיפור "הרופא וגרושתו" מאת חתן פרס נובל לספרות, הסופר העברי ש"י עגנון במהלך עבודתם על המחזה, נקלעים זוג השחקנים למשבר בחיי הזוגיות הפרטית שלהם, משבר אשר פוגש את המשבר הזוגי בחיי הדמויות אותן כתב עגנון על הקשר שבין אומנות למציאות, ויכולתן להשפיע האחת על השנייה.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=22771

  • אקרובטים

תרגום: שמעון לוי
בימוי: מיקי יונס
תאורה: עומר שיזף
משתתפים: מתן יניב ומיקי יונס
תלות, מושכים ודוחפים, כל כך מעט זמן לבד וכל הזמן דרישות, תביעות, משיכות, דחיפות. זה מוגזם בצורה פראית, מוגזם. עושים מאיתנו צחוק,ליצנים, סמרטוטים. זוג שהם גם אקרובטים מנסים למצוא את הדרך, החוצה או פנימה אין לדעת.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=22775

  • חיים שניים

מחזאים: מיה צרפתי
בימוי: עופר לכיש
מוסיקה: בועז שחורי
תלבושות: צחית שפרן
עריכת וידאו: ניר פרטוש
וידאו ארט: מושית פלדמן
תפאורה ואביזרים: סיון בן ישי
משתתפים: אלון לשם וצחית שפרן

Second Life הינו משחק רשת וירטואלי מרובה משתתפים, אשר למעלה ממיליון וחצי המשתתפים בו זוכים לייצר לעצמם, באמצעותו, חיים אלטרנטיביים – "חיים שניים".
חיי הרשת הוירטואליים, נטולי כבלי המציאות, מאפשרים לכל אדם להגשים את חלומותיו הכמוסים. במשחק זה אין משימות שעליך לעמוד בהן, אין מטרות ואין ניקוד; עליך לחיות.
המחזה "חיים שניים" מספר את סיפור מפגשם הווירטואלי של גבר ואישה החיים בקצוות שונים של הגלובוס ורוקמים קשר רווי תשוקה. קשר המאפשר לכל אחד מהם להגשים עצמו באופן שחיי המציאות, על המעמסות, האכזבות וקשיי היום-יום שבהם, מונעים ממנו. אך האם לאוטופיה הוירטואלית יש אחיזה במציאות? האם היא יכולה להוות תחליף לחיי הבשר והדם?
באיטיות, מבלי שהשניים מבחינים בכך, הופך אט אט החלום את עורו והופך סיוט…
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=10618

  • חולשה

מחזאים: רן אפלברג
בימוי: דוד שושן
תפאורה: דוד שושן
מוסיקה מקורית: טל זילבר
משתתפים: דוד שמול, מעיין וינשטוק
שמואל דביר, מרצה לניתוח מחזות ומחזאי, פוגש באמצע החיים את תמר, סטודנטית אמביציוזית שרוצה להיכנס ולהצליח בתחום. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים סביב המחזה אותו כותבת תמר המובילה אותם למחוזות חדשים בחיים וביצירה.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=18899

מעצבים: לוסיאנה פילמר
ע. במאי: עדי רובין
דרמטורגיה: יונתן קנר
מחזה ובימוי: עדו סתר
משתתפים: רינה קוורטין וניר שאולוף

הכל מתחיל בצרחה רחוקה / לצאת או לא לצאת, נשאלת השאלה / נשארים בפנים, ישובים על הכיסאות / הרי הכל בסדר ומה כבר יכול להיות / אז מה אם לקחו את השכן למשטרה / אז מה אם הבן לא חוזר מהמלחמה / הרי הכל יהיה בסדר אם כלום לא ישתנה / הצגה על הימים האלה בזמן הזה.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=13629

  • רקויאם לדניאל

מחזה ובימוי: עודד ליפשיץ
משתתפים: מיכאל כורש ואסתי קוסוביצקי
לאחר אובדנו של הבן, החיים עצמם מותירים גבר ואישה במקום מרוחק מהזמן. קרובים זה לזו במחיצה ובחלל כל אחד מהצדדים מנהל את חלקת הזיכרון הפרטית שלו באדיקות והבית הופך למקום בו מעל הכל שוררת הבדידות. ובכל זאת החיים זה לצד זה נראים כמשימה שיש הכרח לעמוד בה והשבירה של המחסומים האישיים למען הזוגיות דורשת הקרבת קורבן יקר.
המחזה נכתב בעקבות סיפורו של גלעד שליט, ומוקדש לשחרורו.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=22772

  • החנפנים

תלבושות: רקפת לוי
מחזה ובימוי: חיים אידיסיס
מוסיקה מקורית: עדי הר צבי ושאול בסר
משתתפים: מיכאל הנגבי ורודי סעדה
הרי ושן, שני קולות הלומי קרב בראשו של מחזאי מתמודדים עם הטראומה על ידי כתיבת אפוס ענק שיחזיר אותם אל חיקו החם של הקהל.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=20124

  • אינגעלע

מחזאים: ליאור זלמנסון
בימוי: עופר שמר
משתתפים: מיכאל אלוני וחנה ריבר
רבקה, סבתא של ירון, מבקשת מנכדה האהוב לבוא ולצלם את הצוואה שלה ווידאו כי "היא רוצה שיראו". לפני מצלמתו של ירון, היא מגוללת את סיפור ימיה האחרונים עם בעלה וחושפת סוד אחד שאינה יכולה עוד לשמור.
הגילוי החדש מעמיד את הקשר במבחן שאחריו שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה…
"אינגעלע" הוא מחזה מטלטל אודות הבחירות שאנו עושים בחיים למען מי שאנו אוהבים.
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=3&EventId=17021

הנה לוח ההצגות מאתר הסטודיו:

 

יוסי רן: 19 11 2009 09:50    כותרת הודעה: קישורים נוספים

לאחר שטרחתי אמש ללקט את ההצגות מצאתי הבוקר שאתר הבמה פירסם בינתיים את רשימת ההצגות עם תקצירים קצרים במיוחד ומשום מה ללא קישור אל דפי ההצגות.
מדור תרבות ובידור ב ynet פרסם כתבה ובה רשימת ההצגות
תזכורת מפסטיבל אקט2 הראשון, זה שהתקיים בקיץ שעבר, תמצאו ברשימה שכתבתי בעקבות אותו פסטיבל וברשימותי מאותו פסטיבל:

ירח אלבמה
המרחב הפנימי המוגן
דע מאין באת
סיפור מצחיק
המדריך לגבר בהריון
כל הגברים אותו דבר

יוסי רן: 24 11 2009 00:31    כותרת הודעה: אקט 2 השני – הרופא וגרושתו – עגנון

בפסטיבל אקט 2 השני בכוונתי לראות בין שאר ההצגות גם את הפרשנות של גדי צדקה ל'הרופא וגרושתו' של עגנון. רציתי להזכר בסיפור בטרם אראה את ההצגה. חיפשתי על מדפי הספרים בבית ולא מצאתי. חיפשתי ברשת, לפעמים אפשר למצוא ספרים שלמים – לא מצאתי. נזכרתי שפעם מזמן כתבתי כאן על אתר תסכיתים. חזרתי לרשימה ההיא ואכן מצאתי באתר סיפורי רדיו – תסכיתים את מבוקשי – גם את הסיפור וגם שיחה בנושא עם: פרופ' דן לאור. אני שמח להגיש לכם את הסיפור ואת השיחה ישירות מתוך האתר סיפורי רדיו – תסכיתים

הרופא וגרושתו – חלק ראשון

הרופא וגרושתו – חלק שני

שיחה עם: פרופ' דן לאור

הודעה לקוראי RSS – במידה שנגני התסכיתים אינם מופיעים, לחיצה על כותרת הרשימה תפתח את הרשימה בפורום – שם אפשר להאזין לסיפור.
בילוי נעים.

יוסי רן: 29 11 2009 01:47    כותרת הודעה: הבחירה הייתה הפעם ממש קשה

ראיתי את כל שתים עשרה ההצגות ואני יכול להעיד בלב שלם שכמעט כל הצגות הפסטיבל היו טובות וראויות. הצגות מושקעות ומוקפדות מכל ההיבטים, כל האנשים המעורבים בהפקות נתנו מעל ומעבר ללא הנחות וללא עיגול פינות. התוצאה הסופית הייתה איכותית והחוויה הייתה שלמה. בפסטיבל פרינג' כולם מתחככים בכולם וכך שמעתי לא מעט קיטורים על כך שהכל נעשה תחת לחץ בזמנים לא שפויים משום שההפקה לא הקצתה מספיק זמן לכל הצגה להכנות ולחזרות. אני, הצופה באולם, לא הבחנתי בכך שההפקות אורגנו בחופזה וללא תנאים נאותים – התוצאה הייתה בכל המקרים ברמה גבוהה ועל כך מגיעות מחיאות כפיים רמות לכל המשתתפים ולכל ההפקות [כמעט].

השנה הגיע לפסטיבל פחות קהל מאשר לקודמו. אמנם אין בידי נתונים על מכירת הכרטיסים אך למראית עיין היה פחות קהל. ניסיתי להבין למה והמסקנה שלי היא שהעיתוי היה הפעם בעוכרי הפסטיבל. אקט2 הראשון התקיים בקיץ שעבר ממש בתחילת החופש הגדול כאשר אנשים רבים מטיילים במרכז הכרמל ואפילו אם אין בכוונתם לבוא לראות תיאטרון יש להם סיכוי לחוות משהו מחווית הפסטיבל. השנה התקיים הפסטיבל בימים קצרים, קרים וגשומים של חורף כאשר מרבית האנשים ספונים בבתיהם, הרחובות ריקים מאדם ורק מי שקנה כרטיסים מראש יוצא מביתו. על נסיעה ממרכז הארץ לחיפה לראות הצגות בתקופה זו של השנה אין בכלל על מה לדבר.

נציגי העיתונות לא טרחו להגיע לאירוע ולתפיסתי כל מדורי התרבות בתקשורת מעלו בתפקידם כשפסחו על פסטיבל איכותי זה. אני, שאינני מחמיץ פסטיבלי פרינג', יכול להבטיח לכל כתבי התרבות שסיקרו בהרחבה את הפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר בעכו שהם הפסידו פסטיבל ברמה גבוהה בהרבה מפסטיבל עכו האחרון. מה שהפסידו עיתונאי התרבות הוא עניינם, אך צרכני התרבות בארץ שניזונים מפירסומי אותם מדורי תרבות אפילו לא יודעים שהם הפסידו פסטיבל מעולה ולכן אין להם תחושת החמצה שאולי תגרום להם לבוא לפסטיבל הבא. אני מאוד מקווה שלכל הפקות הפסטיבל תמצא במה להמשך כי כולן ראויות לחשיפה רחבה יותר מזו לה זכו בפסטיבל, ואולי אחרי שקהל רב יותר יראה אותן ינהרו רבים יותר מכל רחבי הארץ לפסטיבל הבא – אקט2 השלישי.

אז מה היה לנו?

שתי הצגות על מציאות אלטרנטיבית שמנסה לפלוש אל החיים האמיתיים. בהצגה 'חיים שניים' נקודת המוצא היא משחק וירטואלי, בהצגה ' מינוס 24 ' עולם הפנטזיה מתקיים אי שם במעבה האדמה. אין בין שתי ההצגות כל קוי דימיון, כל עולם החוויה שונה לחלוטין מכל הבחינות ושתי ההצגות טובות מאוד ומעוררות למחשבה. המוסיקה וצלילי הרקע שמובילים את ההתרחשויות ב ' מינוס 24 ' מעשירים מאוד את החוויה ומאחר שראיתי את ההצגה בסיומו של יום הצלילים המשיכו להדהד בראשי זמן רב. ההצגה 'חיים שניים' מתאימה לבמות רבות בארץ ואני משוכנע שתמשיך לרוץ ולספק לאנשים רבים חוויה מרשימה שתדיר שינה מעיניהם כל אימת שיגשו לחשוף את עצמם במשחק רשת. ' מינוס 24 ' דורשת חלל ענק ותנאי במה מורכבים שיקשו על ניודה לבמות נוספות. ההצגה טובה מאוד ואני מקווה שהיא תוכל להמשיך להופיע.

ארבע הצגות נוגעות בענייני תיאטרון ובעיקר במחזאות בצורות שונות. בהצגה 'תיאטרון רפרטוארי' מביא מחזאי צעיר למנהל האומנותי של תיאטרון רפרטוארי מחזה מפרי עטו ונופל קורבן לתיסכולי אותו מנהל אומותי מתקופת עבודתו עם אבי המחזאי. הצגה מצחיקה, טקסטים משעשעים מבוצעים בכישרון קומי מדהים על ידי דביר בנדק ומולי שולמן. בהצגה 'חולשה' מביאה מחזאית צעירה מחזה למרצה לתיאטרון שרודה בה ובוחן את גבולותיה. הצגה מעולה ומעוררת תהיות רבות. 'החנפנים' היא לטעמי יצירת מופת. ההצגה מתרחשת בראשו של מחזאי שמושך למספר כיוונים בעת ובעונה אחת. משפט מפתח בהצגה אומר שכל אחד יכול לכתוב אבל למחוק קשה מאוד. לצערי אינני יודע לצטט את המשפט במדויק אך כל מי שכתב משהו בימיו מכיר את התחושה שמלווה את המחיקה. מחזה מעולה הפך להצגה מצויינת שמבוצעת בכישרון רב. להערכתי זה היה צריך להספיק, אינני מבין איזה ערך מוסף נתנו להצגה הלבוש והשיניים המעוותות בפי השחקנים. ההצגה 'הרופא וגרושתו' נוגעת גם כן בעולם התיאטרון במספר נקודות כאשר מתוך הסיפור של עגנון גולשים המשתתפים לדיאלוגים בין הבמאי והשחקנית וחזרה. מבחינת החוויה האישית שלי לא מצאתי טעם רב בעירוב הסיפורים שעל אף קוי הדימיון לא העשירו את החוויה. אחת התהיות שלי לעניין הצגה זו הוא האם השינויים הקלים הופכים את סיפורו של עגנון ליצירה מקורית של גדי צדקה. כל ארבע ההצגות יכולות להמשיך ולהופיע על במות נוספות. ברור לי שההצגה 'הרופא וגרושתו' תמשיך להופיע משום שלהערכתי היא לא הוכנה במיוחד עבור הפסטיבל. הזוג גדי צדקה ופנינה ברט-צדקה מופיעים תמיד כצמד ולכן כל הצגותיהם מתאימות לפסטיבל אקט2 ואופתע אם לא נפגוש אותם גם בפסטיבלים הבאים.

'בליינד דייט' הוא סיפורם של זוג שהכיר בשיחות רשת והחליט להפגש במציאות. הטקסט מוגש לצופה בשלוש צורות, התכתובת מוקרנת על מסך, השיחות נאמרות מפי השחקנים והמחשבות מושרות. עברו כבר שלושה ימים מאז שראיתי את המחזמר ועדיין מתנגנת בראשי מנגינת השיר בו הבחורה מזהירה את עצמה לא להשמע נואשת וקלה. רעיון נחמד, מוסיקה טובה, משחק טוב, שירת השחקנית גלית נוסן מעולה, על שירת שותפה בן סלע אני מעדיף להבליג. בסך הכל חוויה כיפית.

'אקרובטים' מוגדרת כקומדיה בתנועה. ההצגה אמנם מבוססת על אקרובטיקה אך לא רק. זוהי הצגה שלמה עם הרבה תוכן ומשמעות שמעניקים לצופה חוויה טובה ומהנה.

ההצגה 'רקויאם לדניאל' היא קודם כל הצגה קשה לעיכול, אך מי שמכיר את עבודותיו של עודד ליפשיץ כבר יודע שלא יוכל להתרווח בכיסאו ולהנות. צפיה בהצגות של עודד ליפשיץ מחייבת את הצופה להתאמץ לרדת לעומק ריבוי המשמעויות. אודה שלא הצלחתי להבין הכל. בדרך כלל הייתי אומר שאני זקוק לצפיה נוספת אלא שהפעם עודד התעלל בנו גם מבחינה חזותית. ההצגה מורכבת מהמוני תמונות קצרות שביניהן חשיכה גמורה, מה שגורם לצופה להתאמץ להתמודד גם עם החושך והסינוור שבא בעקבותיו. שני שחקנים מעולים "עם קבלות" מצליחים לשאת בגאון את ההצגה הקשה מאוד גם מבחינה ריגשית. אני ראיתי את ההצגה בסיומו של יום ויכול להיות שגם העייפות שגברה עלי עשתה את פעולתה. נשארתי עם יותר מידי סימני שאלה וחורים בהבנה ואני מניח שאם ההצגה תמשיך להופיע אעשה את המאמץ ואלך לראותה שנית.

ההצגה 'אינגלה' נכתבה על ידי ליאור זלמנסון על-פי חוויה אישית. השחקנית הותיקה חנה ריבּר מציגה את דמות הסבתא שמזמינה את נכדה להקליט בוידאו את צוואתה באופן מרגש מאוד, בצאתנו מהאולם ראינו לא מעט עיניים אדומות. הצגה מעולה שתמשיך להופיע במרכז לתיאטרון בצפון הארץ. 'אינגלה' היא ההצגה הזוכה של פסטיבל אקט2 השני. ההצגה בהחלט ראויה לפרס וההתמודדות השנה קשה במיוחד משום שמרבית ההצגות ראויות.

הקברט הסאטירי 'בימים האלה בזמן הזה' הוא לתפיסתי יצירת מופת שחייבת להחרט בתולדות התיאטרון הישראלי. עדו סתר כתב וביים סאטירה נוקבת על חווית החיים בארץ בצל אירועי צבא ומלחמה שמכתיבים את אורח החיים גם בבית. ההצגה משעשעת וברקע השעשוע גורמת לצופה, לי, לתהות תהיות שונות שמתקשרות עם חיי היומיום של כל אחד שחי בארץ. ההצגה תוצג השבוע בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב ואני ממליץ לכולם לראות את הקברט הסטירי המעולה. אני בכל אופן מתכוון ללכת לקברט פעם נוספת ולהמשיך לעקוב מקרוב אחר עבודות יוצרו עדו סתר והשחקנים רינה קוורטין וניר שאולוף. 'בימים האלה בזמן הזה' היא ההצגה הזוכה שלי.

וכמו בשנה שעברה גולת הכותרת היא ההצגה שאפילו אין צורך לקנות לה כרטיס. טקס הסיום בהנחייתו של השחקן והמנהל האומנותי של הסטודיו – יונתן שוורץ – הוא חוויה מיוחדת במינה. הטקס רצוף תקלות מכוונות ושילוט מאולתר ומתוקן כיאה לתיאטרון פרינג' שנוסע כמנהגו על הג'אנטים. ההגשה רצופה קטעים מתוך הצגות התחרות ורווית הערות סאטיריות עוקצניות במקומן. בטקס הסיום הייתה אפילו הופעת אורח של קטעים מהצגת הבידור דוז.פואה בכיכובם של יונתן שוורץ וסיוון בן-ישי. בעקבות הגשת הפרס להצגה הזוכה אמרה השחקנית חנה ריבּר מספר מילות תודה שריגשו אותי לא פחות מאשר ההצגה הזוכה 'אינגלה'.

זהו. תם ונשלם לשנה זו. עירית חיפה השקיעה הרבה מאוד בפירסום חוצות, אך מרבית האנשים לא כל כך הבינו מהפירסום למה לצפות. אני מקווה שהצגות הפסטיבל ימשיכו להופיע לאורך השנה ואולי החשיפה שלהן תביא קהל לפסטיבל הבא. עירית חיפה צריכה עכשיו להפיק את הלקחים הנאותים ולהחזיר את הפסטיבל למועד בו אנשים רבים יותר מטיילים במרכז הכרמל, הימים ארוכים יותר והתלמידים והסטודנטים בחופשה. הפסטיבל חייב לשוב לקיץ על מנת לאפשר לאנשים מחיפה וממקומות רחוקים להגיע.

לסיום הערה קטנה שאני נושא עוד מהשנה שעברה. אקט2 הוא פסטיבל לתיאטרון פרינג' עברי ואני מוצא טעם לפגם בשמו שאיננו שם עברי. שם הפסטיבל מבוטא על ידי ההפקה כ ' אקט טוּ ' . בדיקציה המושלמת של המנהל האומנותי יונתן שוורץ זה נשמע איכשהו בסדר אך כששמעתי אחרים מבטאים את השם ' אקט טוּ ' נראה לי שיש לאמר להם לבריאות בעקבות העיטוש הקולני.

יוסי רן: 01 12 2009 01:29    כותרת הודעה: מנפלאות עיתונות התרבות…

כתבי התרבות הגדילו לעשות הפעם. לא רק שלא טרחו לבקר באירוע הסיום של פסטיבל אקט2 השני ולדווח מקרוב על ההצגה הזוכה ועל מתחרותיה, הם אפילו ידעו לספר דברים שלא היו ולא נבראו. בשני מקומות שונים נכתב ביום חמישי האחרון הגיעו לאולם רפפורט בחיפה למעלה מ-700 איש, כדי לגלות מי תהיה ההצגה הזוכה בפסטיבל הפרינג'- "אקט 2". אילו נכחו אותם כתבים באירוע היו יודעים שהטקס לא התקיים באולם רפפורט אלא באולם הסינמטק שתכולתו המירבית היא 159 צופים. אפילו באכסדרה המקום מוגבל ל 300 איש. תכולתו המירבית של אולם רפפורט היא 473 מקומות. המספר 700 ככל הנראה איננו מתייחס לאירוע הענקת הפרס לזוכים בפסטיבל אקט2 השני.
אחד הכתבים גם מנה את שמות המתחרים שניגשו לפרגן לזוכים ובין הניגשים לברך ציין את אסתי קוסוביצקי ומיכאל כורש שלא נכחו בכלל באירוע בגלל התחייבויות קודמות.
אני יודע שזה נשמע מאוד קטנוני אך אני מאוד כועס על עיתונאי וכתבי התרבות שהרשו לעצמם להתעלם לחלוטין מהאירוע ובאיחור של ארבעה ימים לדווח עובדות שגויות כאילו נכחו באירוע. אני קורא לא מעט כתבות בנושאי תרבות ורוצה להאמין שהן מכילות מידע אמין וזאת למרות שלא פעם אני מגיע לאירוע ומופתע לגלות שאין קשר בין הכתבות לבין מה שאני חווה… וחבל.

יוסי רן: 06 12 2009 02:31

באיחור רב מידי גיליתי שטלי ניהלה יומן מסע מפורט לאורך הפסטיבל. היומן מרתק במיוחד משום שהוא מפרט ציפיות, צפיות, סקירות ותוצאות. בסיום המסע יש מסכת תגובות מעניינת שגלשה מתחום התיאטרון למחוזות הספרות או, ליתר דיוק, לחנויות הספרים.
חוויותינו מההצגות די דומות אך ההצגה הזוכה של טלי שונה מזו שאני בחרתי 'בימים האלה בזמן הזה'. סיקרנתי אתכם? יופי אז לכו לעכשיו תורי – הרשימות של טלי…

קנאו בנו עכשיו על חוויותינו והתכוננו לאקט2 השלישי – בשנה הבאה גם אתם באים, כן, אפילו מתל-אביב.

כל הגברים אותו דבר

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008
מאור הרוש הוא שחקן מוכשר ללא ספק. הפעם הגדיל מאור לעשות וכתב מחזה תפור לפי מידתו. המחזה נבנה להשתמש בכל כשרונות החיקוי והמשחק של מאור והוא איננו מפספס אף הזדמנות להפגין את יכולתו. כשחקן מקצועי שמכיר בגבולות יכולתו לקח לעצמו מאור במאי ומנוסה. הבמאי, דר' אבי ברכר, מחלטר ברפואת ילדים אך את הנאתו הגדולה הוא מפיק מתיאטרון ואת זה הוא יודע לעשות היטב. הדמות הנשית, שירה שמחפשת בן זוג, מגולמת על-ידי הדוגמנית מלי לוי. המחזאי, חיית תיאטרון, תפר גם למלי את התפקיד למידותיה הקטנות תרתי משמע. מלי, שזו לה ההתנסות הראשונה על במת התיאטרון, התמודדה עם התפקיד בכבוד ראוי לציוּן.

שירה נפרדה מהאקס המיתולוגי ותרה אחרי הגבר של חייה. תפקידה מתמצה פחות או יותר בהכנסת גברים לדירתה וסילוקם או הסתרתם. מאור, מאידך, מגלם את כל גלרית הדמויות הגבריות שמנסות לצוד את ליבה של מלי. לכל הדמויות יש מאפיין סטראוטיפי מובהק שמאור יודע לשחקו כהלכה. יאמר לזכותו של מאור שהוא מקפיד על כל דקויותיהן של הדמויות ונזהר לא לגלוש לסטראוטיפיות מוגזמת. אין בהצגה כל קופליקט אמיתי או תובנה מעמיקה, ההצגה נשכחת מייד אחרי שהסתיימה. ההצגה בהחלט מצחיקה – בידור איכותי לניקוי הראש מטרדות היום-יום.

השופטים מצאו הצגה זו ראויה לפרס הגדול. לטעמי היו חמש הצגות ראויות יותר, בהן דרמה-קומית וקומדיה שהקהל התגלגל מצחוק לכל אורכה. אני טורח להדגיש שבין ההצגות שהעדפתי יש קומדיות במטרה להבהיר שאני אוהב ומעריך קומדיות טובות. שמעתי מלעיזים שקומדיה איננה תיאטרון רציני איכותי וראוי לפרס. אני חולק על הקביעה – קומדיה היא תיאטרון והיא נמדדת אך ורק על פי איכותה. יש על הבמה מקום לסיגנונות רבים וכולם ראויים. הצגה מסויימת זו לטעמי ראוייה פחות.

אין ספק שההצגה תמשיך לרוץ. היא בנויה להיות הצגה קופתית, נושאת שם של סלבריטי וזוכה בפרס. אם נקלעתם למקום בו מופיעה ההצגה בהחלט שווה לראותה. התארגנות ושכירת ביבי-סיטר הם לדעתי מאמץ מוגזם.

על ההצגה בחיפה סיטי – http://www.haifacity.com/EDisplay.asp?EventCode=1652

המדריך לגבר בהריון

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008

זוהי ההצגה ממנה ציטטתי בפני חברי יותר מכל האחרות. קומדיה של הגזמות – קצבית, תוססת וקולעת. כמעט כל הסיטואציות מוּכָּרוֹת בדרך זו או אחרת ולכן אירועי היום יום מעוררים אסוציאציות מתוך ההצגה. אביב לוז כתב וביים, לא אתפלא אם יסתבר לי שמדובר בתיעוד מוקצן של חוויותו האישית-משפחתית. השחקן אריאל די קסטרו הוא הבעל שחייו מתהפכים על פניהם עם גילוי ההריון של אשתו – השחקנית גבי אולמן. הסיפור הוא סיפורו של הבעל מראוּת עיניו. את האשה רואים ושומעים, אך הבעל פונה גם אל הקהל לחלוק איתו את חוויותיו מהרגע שאשתו מגלה שהתינוק בועט, כחצי דקה לאחר שמקלון הבדיקה מגלה הריון.

ההצגה מדגישה כל סטראוטיפ שנקרה בדרכה ללא היסוס תוך שמירה על הומור איכותי וללא גלישה לוולגאריות. הקהל שואג מצחוק ומהנאה לאורך כל ההצגה. ראיתי את ההצגה פעמיים. בפעם השניה ניתנה לנו ההצגה כבונוס ללא תשלום נוסף. זו הייתה ההצגה האחרונה שהוצגה במסגרת הפסטיבל והשחקנים התקשו לששמור על החזות המאופקת ונדבקו מצחוקו של הקהל. הדבר נעשה בחן והפספוס התקבל על-ידי הקהל המפרגן בתשואות.

קומדיה מעולה שיכולה לדבר לנפש כולם, גברים ונשים כאחד. יופי של הצגה, מצחיקה ומדוייקת. אני מניח שההצגה מתשיך לרוץ. המתינו שתגיע לאזור מגוריכם ולכו לחוות חוויה מבדרת איכותית.
על ההצגה בחיפה סיטי – http://www.haifacity.com/EDisplay.asp?EventCode=1649

המרחב הפנימי המוגן

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008

תיאטרון תנועה במיטבו. בעצם תיאטרון מעולה שהוא גם תיאטרון תנועה. שתי שחקניות מוכשרות להפליא – הילה מצקר והדס קריידלמן – הגו רעיון מקורי והלכו איתו עד הסוף.

הכל מתחיל בחוברת ההנחיות שחילק פיקוד העורף לכל אזרחי המדינה. כשנכנסנו לאולם קיבלנו את החוברת, ערכת המגן חיכתה לנו על הכסא. הרמקולים השמיעו את הנחיות פיקוד העורף בפי קריין רשמי כמקובל. בתחילה טעיתי לחשוב שהן השתמשו בקרינות של פיקוד העורף מאמצעי התקשורת, אך כאשר השתנתה מהירות הקריאה בהתאם לתנועה ואף נוספו ניואנסים משחקיים הבנתי שמדובר גם בקריינות שהותאמה במיוחד להצגה.

הבעל נקרא למילואים, אשתו נפרדת ממנו וכן גם השכנה שאיתה הוא בוגד באישתו. שתי הנשים נשארות לבד לחוות את המלחמה הכללית ואת זו הפרטית שלהן. השחקניות אינן משמיעות מילה מפיהן ובכל זאת הסיפור ברור לכל. כל ההתרחשות משוחקת בתנועה ובמשחק מלווה בהשמעת צלילים בדרכים שונות אך לא בדיבור. לאורך כל ההצגה מוקראות הוראות פיקוד העורף בקולו של הקריין עומר פרנקל וכך מגלות שתי השכנות שהמרחב הפנימי המוגן של שתיהן הוא אותו חדר מדרגות שביו שתי הדירות. השחקניות מציגות את מלחמתן האישית על הבית, הבעל והכבוד על רקע המלחמה הלאומית והתוצאה יוצאת קומית להפליא. זו איננה הצגת אבסטרקט או אבסורד – הכל כאן ברור. הכלים היחידים שעומדים לרשות השחקניות הם תנועת הגוף, מימיקת הפנים וצלילים שהן מפיקות מחפצים והן מספרות סיפור חד משמעי שאיננו זקוק לפרשנות.

ההצגה יפה, קצבית ומשעשעת והחוויה של הצופה מלאה.

כל הכבוד לניהול האמנותי של הסטודיו שהכניס הצגה מופלאה זו לפסטיבל. צריך הרבה מעוף ואומץ לתת את הבמה ל"המרחב הפנימי המוגן" על סמך קריאת מחזה שאין בו כלל טקטס.

וקצת מסביב להצגה –
את כישרונה האדיר של הילה מצקר אני מכיר עוד מהימים בהם הייתה "הרבנית ציפורה" – טינקרבל מ"לעולם לא" הזכור לטוב. בינתיים סיימה את לימודיה ב"ניסן נתיב" ושיחקה במספר הפקות ביניהן "הר אדוני", "אורזי מזוודות", "יתוש בראש" ועוד…

הדס קריידלמן היא "מיכל" מפסטיבל סמול במה 5. ראיתי את מרבית הצגות סמולבמה, ראיתי מונודרמות בסטודיו, בתיאטרונטו ובמקומות נוספים. נכון להיום, "מיכל" של הדס היא המונודרמה שהשאירה עלי את החותם החזק מכולן. מזה זמן רב אני מבקש מיונתן שוורץ, המנהל האמנותי של הסטודיו, להביא אלינו את "מיכל". במהלך הפסטיבל דיברתי על כך עם הדס שאמרה בהתלהבות שתשמח לחדש את ההצגה ולהגיע גם אלינו לחיפה. בינתיים קראתי שהדס עובדת בפרוייקט תיאטרון בבתי ספר ומפעילה את פרוייקט התיאטרון של לילו בגנים בו היא מגלמת את לילו ומפעילה את חברו של לילו – הבובה "מקס" ובובות נוספות.

מחזאיות ושחקניות: הילה מצקר והדס קריידלמן
קריינות: עומר פרנקל
על ההצגה בבלוג של טלי http://www.notes.co.il/tali/44966.asp
על ההצגה בחיפה סיטי – http://www.haifacity.com/EDisplay.asp?EventCode=1650gk

ירח אלבמה

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008

דרמה קומית מפרי עטו של רונן נתן שגם ביים את ההצגה. אלינור כגן – דיווה ותיקה, קנאית למעמדה כשחקנית אך חוששת להעמידו במבחן הבמה, מקבלת לתפקיד עוזרת אישית סְלֶש שחקנית את דניאל כהן. דניאל היא שחקנית מתחילה מבית המדרש לכוכבניות. למי שלא קלט את ההקבלה בעצמו נותן המחזה רמזים עבים כמו פיל כאשר פותחת דניאל את האודישן שלה ב"אני בת שחף…" ואלינור טורחת לתקן עבורה את היגוי השם נִיקוֹלָיֶבְנָה. אלינור כגן מגולמת בכישרון רב על-ידי שרון ונצובסקי. בפרינג' כולם מתערבבים ומדברים עם כולם וכך מצאתי את עצמי מדבר בין ההצגות עם שרון. במהלך השיחה נאלצתי לשנן לעצמי שאני מדבר עם שחקנית צעירה ומוכשרת שעדיין מפלסת את דרכה ולא עם הדיווה שראיתי על הבמה. דניאל, השחקנית הילה בן-ארי, עוברת מטהמורפוזה על הבמה. אלינור זוממת להשתמש בדניאל לתעלול חד פעמי, אלא שהאחרונה הופכת את עורה ומתוך פרח הכוכבנות בוקעת שחקנית אמיתית. הדיאלוג הקנטרני הופך לקונפליקט וההצגה מתגלגלת בין המצבים הנפשיים השונים של שתי השחקניות שעולים ויורדים לסירוגין כבנדנדה.

ההצגה מכילה בדיחות פרטיות שמוכרות לעולם התיאטרון הישראלי (בפרינג' הכל מותר). לפני התחלת האודישן אומרת דניאל "גִי-גָה-גוּ גִי-גָה-גוּ גִי-גָה-גוּ האאאאא – מספיק ודי" ומסבירה שזה בשביל הדיקציה. קטע זה הזכיר לי נשכחות. לפני ההצגה האחרונה של "לעולם לא" התקבלה אחת השחקניות לבית המדרש הידוע לכוכבניות ומייד שולב בהצגה אילתור של חימום הקול באמצעות ההברות " גרי בילו גרי בילו גרי בילו".

זוהי מבחינתי ההצגה הזוכה, וכפי שכבר הבנתם אני אובייקטיבי להחריד.

מאת ובבימוי: רונן נתן
משחק: שרון ונצובסקי והילה בן-ארי
על ההצגה בבלוג של טלי http://www.notes.co.il/tali/44966.asp
ירח אלבמה בפייסבוק http://www.facebook.com/event.php?eid=23214665551

סיפור מצחיק

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008

סיפור אנושי שמתרחש במחנה דכאו באמצע מלחמת העולם שניה. לא, הסיפור ללא ספק איננו מצחיק, הצחוק הוא רק מפלט מפני הטירוף.

בני יזרעאל כתב וביים סיפור שואה מסוג שלא הכרנו. כל המחזה סובב סביב בעייה אישית פעוטה שהמקום והזמן הופכים אותה לעניין של חיים ומוות. שני אחים במכלאת אדם במחנה דכאו. האח הקטן שמגולם על-ידי דגן פנקל מתעורר באמצע הלילה. הוא צריך להשתין. טריוויאלי – לא? – לא! אם יצא מהביתן, השומרים יהרגו אותו. להשתין בתוך הביתן אי אפשר, השותפים לביתן מהווים איוּם לא פחוּת מהשומרים. האח הגדול, השחקן עודד מנסטר, עושה כמיטב יכולתו להעסיק את אחיו ולהסיח את דעתו ממצוקתו. זהו. בזה עוסקת כל ההצגה. הצגה מרתקת ואפילו מותחת – לא אגלה לכם את הסוף.

הצגה בהחלט טובה. לא הייתי נוסע למרחקים לראות את ההצגה, אך אם היא מזדמנת לסביבתי, למשל לסטודיו החיפאי – בהחלט שווה.

אזהרה אחת, לפני שנכנסים להצגה מומלץ לבקר בשירותים להתרוקנות. לאורך כל ההצגה מדברים על פיפי וזה מדבק. בסיום ההצגה כולם שעטו לשירותים. איזה מזל שאני הייתי מסודר מראש.

כתיבה ובימוי – בני יזרעאל.
משחק: עודד מנסטר ודגן פרנקל
מוסיקה – יואב שמש
תלבושות – מוליאנו מור
על ההצגה בחיפה סיטי – http://www.haifacity.com/EDisplay.asp?EventCode=1655

דע מאין באת

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act הראשון – תיאטרון הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי> – חיפה 2008

יום אחד היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו.
אמר לו: "כוחך – לתורה".
אמר לו: "יופיך – לנשים".
אמר לו: אם אתה חוזר בך, אני נותן לך את אחותי, שהיא יפה ממני".
קיבל עליו. ביקש לחזור להביא בגדיו ולא יכול.
הקרהו והשנהו, ועשהו אדם גדול.

במילים אלה נפתחת ההצגה. הציטוט נועד להדגים את סגנון הדברים.
ההצגה מתרחשת בזירה במרכז האולם כשהקהל יושב סביב אזור ההתרחשות. ההצגה כולה היא עימות אהבה-שנאה בין רבי יוחנן לבין אחותו אותה נתן לריש לקיש לאישה. הצגה סבוכת התרחשות ורגשות שהומחזה ובוימה על ידי גדי צדקה שגם משחק בהצגה מול השחקנית פנינה ברט. שניהם שחקנים ותיקים אך לא זכיתי לראותם על הבמה עד עכשיו.

קשה לי להרחיב דברים על ההצגה משום שהיא פעלה עלי במישור הרגשי יותר מאשר בעלילתי. למען האמת, אינני זוכר בבירור את העלילה, כל שאני זוכר הוא שבסיום ההצגה כאבו לי שרירי הלסת.
חווית תיאטרון חזקה וקשה מאוד. התנסות מסוג אחר שהשאירה אותי מוטרד למדי. אם ההצגה תמשיך להיות מוצגת לאחר הפסטיבל, אני מניח שאלך לראותה שנית.

מומלץ בחום לכל מי שמוכן למאמץ ולטלטלה רגשית חזקה.

מאת ובבימוי: גדי צדקה
משתתפים: פנינה ברט, גדי צדקה
עיצוב תפאורה ותלבושות: בנו פרידל
על ההצגה בחיפה סיטי – http://www.haifacity.com/EDisplay.asp?EventCode=1647
הציטוט מועתק מעיון ספרותי באגדה "רבי יוחנן וריש לקיש" http://www.daat.co.il/daat/sifrut/agadot/ararat1-2.htm

יוסי רן: 05 06 2009 12:07    כותרת הודעה: טלטלת רגשות – סיבוב שני

כשראיתי את ההצגה 'דע מאין באת' לראשונה יצאתי מוטרד, מבולבל ואפילו כועס על אטימות ליבו של רבי יוחנן. ההצגה הסעירה את מנוחתי וחשתי שהחמצתי משהו מהותי ואני צריך לראות את ההצגה שנית.

ההצגה מועלית מעת לעת בתמונע בתל-אביב. ידעתי שההצגה תשוב לסטודיו בחיפה בו היא הועלתה לראשונה אך בפעם הבאה שההצגה הגיעה לחיפה היא חפפה להצגה אחרת שראיתי וכך חלפה כמעט שנה.

חיפשתי מקורות נוספים להבנת הקונפליקט שמוצג בהצגה ומצאתי עיון הספרותי באגדה "רבי יוחנן וריש לקיש" שהאיר את עיני במספר דברים אך עדיין לא הסביר לי את האירוע בו קוראת אחותו של רבי יוחנן את אחיה לדין תורה. באחד הקטעים הקשים והמצמררים בהצגה מתחננת האחות בפני רבי יוחנן שיתפלל עבור בעלה, ריש לקיש, שלקה בגופו בעקבות המחלוקת עם אחיה. רבי יוחנן איננו מוכן למחול על כבודו הפגוע בשל המחלוקת ואיננו מוכן להצילו בתפילה. גם כשמתחננת אחותו על אלמנותה הצפויה ועל יתמות ילדיה מקשיח רבי יוחנן את ליבו. אם הבנתי נכון, בהצגה קוראת האחות לרבי יוחנן לדין תורה בפני הציבור [הקהל?] ומתרעמת על שתיקת ציבור הדיינים. לא מצאתי לכך סימוכין ברסיסי האגדה שהצלחתי ללקט בשפה שאוכל להבין.

תוכנית אירועי "אֵת שאהבה נפשי" – תיקון ליל שבועות בחיפה כללה העלאה של ההצגה ב 02:30 בלילה בסטודיו. היה ברור לי שהפעם אראה את ההצגה ואשלים את שנעלם ממני בפעם הראשונה.
הגעתי אל ההצגה לאחר לילה לבן נטול שינה בתל-אביב שממנו חזרתי לחיפה כדי לחזור לתל-אביב למחווה לניסים אלוני בקאמרי וחזרה לחיפה לתיקון ליל שבועות. במילים אחרות, הייתי מאוד מאוד עייף. למרות זאת החלטתי לא לוותר וצפיתי בהצגה. הפעם, חילקו לנו בטרם ההצגה דפים ובהם האגדה המבוארת בתרגומה העברי. לפני תחילת ההצגה נקראה האגדה בפנינו מתוך אותם דפים. הפעם ידעתי מאין אני בא [מלילה ללא שינה] וידעתי מראש גם את העלילה. למרות זאת, ואולי משום שגברה עלי עייפותי וניקרתי קלות במהלך ההצגה, נותרתי עם הרבה סימני שאלה.
אני מניח שאחפש את ההזדמנות הבאה לצפות בהצגה בשלישית ואולי גם להשיג את הטקסט של ההצגה.

אני ממליץ על ההצגה בחם רב. זוהי הצגה מעולה מלווה בחוויה רגשית קשה.
אני מניח שבכל ההצגות מחולק הדף מ'בבא מציעא' עם האגדה כהכנה ובכל זאת קריאת העיון הספרותי באגדה "רבי יוחנן וריש לקיש" תעזור להתמקד באירועים. בהחלט שווה את ההשקעה.

הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act

בתחילת השבוע נפתח בחיפה הפסטיבל לתיאטרון פרינג' (2)Act. הפסטיבל שהופק על-ידי תיאטרון הסטודיו נמשך שלושה ימים 15-17 ביוני 2008. מאחר שלא ניתן לדעת מראש כמעט כלום על הצגות התחרות בחרתי לראות את כולן. היום,לאחר סיום הפסטיבל אני יכול לקבוע בודאות שהזוכה הגדול של הפסטיבל הוא הקהל החיפאי שזכה לקבל מנה גדושה של פרינג' איכותי במגוון סוגים.

בעבר היו מספר ניסיונות פרינג' בחיפה. מרבית קבוצות התיאטרון התפרקו לאחר הפקה או שתיים ונדדו כיחידים לתל-אביב. אחת הקבוצות – תיאטרון "מאוד" – העלתה בספטמבר 2000 את ההצגה "לעולם לא" – פיטר פן למבוגרים. כחודש מאוחר יותר התפזרו חברי הלהקה בין בתי הספר לאומנויות התיאטרון והקולנע בתל-אביב. חלפו מספר שנים ולפני כשנתיים חזר יונתן שוורץ, פיטר פן מההצגה לעולם לא, לחיפה והיה למנהל האומנותי של תיאטרון פרינג' חדש "הסטודיו <בית יוצר לתיאטרון מקורי>". מאז הקמתו, המטרה של תיאטרון הסטודיו היא להעיר את חיפה הנרדמת ולהשיב אליה את הצעירים שגלו לתל-אביב. חזון הפקת פסטיבל הצגות פרינג' צבר תנופה והתגבשה המתכונת של הצגות לשני שחקנים – הצגות של דיאלוג ושל קונפליקט. כ 120 מחזות התמודדו על מקומם בפסטיבל, מתוכם נבחרו 11 מחזות והפכו להצגות הפסטיבל.

בתחילה הייתה כוונה להעלות את הפסטיבל בחול המוע"ד פסח, אלא שתקופה זו עמוסה מידי בארועי תרבות שמתחרים על אותו קהל ולכן הוחלט לדחות את הפסטיבל לתחילת הקיץ – מיד לאחר שבוע הספר העברי. אינני יודע אם הסמיכות לשבוע הספר העברי הייתה מכוונת, בכל מקרה הצמדת שני אירועי תרבות אלה בזה אחר זה קוסמת לי מאוד.

לאורך שלושת ערבי הפסטיבל רצתי מהצגה להצגה והתגודדתי עם המוני חובבי תיאטרון שגדשו את האולמות ואת הרחבות שלפניהם. החוויה הייתה מסעירה ומרגשת. מנהלי ההפקה התרוצצו כל הזמן עם מכשירי קשר וניסו לשלוט על האירועים. בהתחשב בכך שזה הפסטיבל הראשון מסוגו, ההפקה תקתקה היטב. אמנם אף הצגה לא התחילה בזמן אך ההפקה דאגה לכך שכולנו נספיק לעבור מאולם לאולם ולראות את ההצגות ואפילו דאגה שהחניון ישאר פתוח עד שאחרון הצופים יצא מההצגה האחרונה בכל ערב. אז חזרנו הבייתה מאוחר מהמתוכנן וויתרנו על כמה שעות שינה. הרי ממילא חזרנו עמוסי אדרנלין ולקח לנו זמן להירדם. חסרה לי מעט רחבת הפסטיבל. בפסטיבלי אומנות מקובל לקיים מרחב שבו מתקבצים האומנים והאורחים להחלפת חוויות וליצירת אוירת פסטיבל. מקום כזה לא הוגדר, אני מקווה שבפסטיבל הבא יוקצה מקום מרכזי לרחבת הפסטיבל, מקום תרבותי ושקט שמאפשר להתרווח ולהחליף רשמים עם כוס משקה ביד.

כשהתפרסמה רשימת ההצגות והאומנים גילינו שאת "ירח אלבמה" כתב וביים רונן נתן, ואת התפאורה עיצבה חמוטל וייזל – שניהם מפליטי תיאטרון מאוד, וגם בהצגה "המרחב הפנימי המוגן" מצאנו את הילה מצקר הלא היא הרבנית ציפורה מפיטר פן של תיאטרון מאוד.

גילוי נאות – אם זה עדיין לא ברור, אינני אובייקטיבי בכל מה שקשור לתיאטרון מאוד, עם זאת אין לי ספק שההצגות "ירח אלבמה" ו"המרחב הפנימי המוגן" היו ההצגות הטובות ביותר בפסטיבל. השופטים אמנם בחרו להעניק את הפרס להצגה "כל הגברים אותו דבר" אך לכל אחד הזכות להכתיר את זוכיו. ובענין הפרס, עירית חיפה העניקה ליוצרי ומבצעי ההצגה הזוכה פרס של 50000 ש"ח ובנוסף קיבלו הזוכים פסלון שעוצב במיוחד למטרה זו.

הנהלת הפסטיבל שידכה זוגות של הצגות שונות באופיין שנמכרות בכרטיס אחד כדי לאפשר לכל צופה שעולם הפרינג' חדש לו להתנסות בשתי חוויות שונות.
ההצגות הן:
• ירח אלבמה
• המרחב הפנימי המוגן
• דע מאין באת
• סיפור מצחיק
• המדריך לגבר בהריון
• כל הגברים אותו דבר
• הום סינמה
• שומרים
• מי נחמד
• ניחוח של חנה
• משחק הצללים
(ההצגות מסודרות על פי סדר העדפתי)

הפסטיבל נחתם בטקס סיום שבו הוענק הפרס להצגה הזוכה. טקסי סיום עמוסים לרוב בנאומים פוליטיים משמימים של הפטרונים, תורמי הפרסים והמתקצבים. אלא שבמקרה שלנו הפך טקס הסיום לאירוע תיאטרון מקסים, איכותי ומשעשע שהאפיל על שממון הנאומים. יונתן שוורץ, המנהל האומנותי, הנחה את הטקס בהצגה מקורית בנויה מקטעים שליקט מכל הצגות התחרות וביצע אותם בכישרון רב בתוך רצף ההנחיה.

אני כבר מחכה ל(Act(2 השני. בעקבות ההצלחה של הפסטיבל הראשון ולאחר שהצגות הפסטיבל יוצגו באולמות ברחבי הארץ ובתל אביב, אני מניח שבשנה הבאה אצטרך להצטייד בכרטיסים מראש בגלל נהירת התל-אביבים לפסטיבל בחיפה.

דיונים סביב הפסטיבל בבלוג של טלי http://www.notes.co.il/tali/44966.asp
סיכום הפסטיבל בחיפה סיטי http://www.haifacity.com/article.asp?articlecode=249
כל הצגות הפסטיבל בחיפה סיטי http://www.haifacity.com/Esearchdisplay.asp?BusinessCode=1134

הערת שוליים: לשש ההצגות הראשונות ברשימה קישרתי דף נושא. שקלתי אם לסקר הצגות שאינן לטעמי והחלטתי שמאחר שהסיכויים שהן ימשיכו לרוץ קלושים, הן ראויות להבלגה.

%d בלוגרים אהבו את זה: