ארכיון קטגוריה: סמולבמה

ליוויתנים – סמולבמה בתיאטרון קרוב

imageפסטיבל האזרח כאן בתיאטרון קרוב קיבץ תחת חסותו הצגות שהפסדתי במהלך השנה וכך אני זוכה לראות את ההצגה לוויתנים שפספסתי בסמולבמה האחרון. אולם תיאטרון קרוב מלא עד אפס מקום כולל המעברים וכל גומחא שניתן לדחוף אליה כסא פלסטיק. אני אוהב את זה. אני תמיד מזמין מקום להצגות בתיאטרון קרוב מתוך תקווה שהפעם לא יהיו מקומות פנויים. מרבית האנשים גודשים משום מה את אולמות הענק של התיאטראות הרפרטואריים ואולמות הפרינג' הקטנים יחסית אינם מתמלאים באופן דומה למרות שבדרך כלל יש להם הרבה יותר מה להציע. מרבית האנשים פשוט לא יודעים מה הם מפסידים.

ההצגה מתחילה ותוך זמן קצר מגיעה תמונה בה אחת התלמידות, מדיאה, קובעת ללקוח את הכללים – שבע דקות בלי לגעת והכסף מראש – שתי הנערות מתחילות להתפשט והאור כבה. קבוצת נערות ונערים בכיתה. זוהי ככל הנראה כיתה טיפולית, היא ממש איננה מזכירה את מה שאני מזהה ככיתת לימוד בתיכון. התנהגות כל התלמידים בוטה, מתריסה ומוחצנת. לבושם מופקר והם מתנהגים בזלזול שגובל ברשעות כלפי המורה תמר וכלפי העולם כולו. הם ממש מרגיזים אותי. אני מזדהה עם חוסר האונים של המורה ובעת ובעונה אחת גם כועס עליה על אוזלת ידה בטיפול בהפרעות.

הנערות רֶנֶה ומדיאה מציעות לזרים מופע עירום מאולתר בן שבע דקות בלי ידיים תמורת כסף כדי לממן את הטיול השנתי. זו התמונה שראינו מוקדם יותר ושהוחשכה עם תחילת ההתפשטות. מדיאה היא זו שמובילה את היוזמה, רֶנֶה נגררת אחריה עד לגבול מסויים ונסוגה. מדיאה היא נערה שהמצוקה גרמה לה לפתח תכונות השרדות והיא איננה בוחלת כמעט בשום דבר בדרך אל המטרה. את השם מדיאה הדביק לה המורה לספרות והיא אימצה את השם באהבה – הדימוי של המכשפה משרת אותה היטב למרות שמאוחר יותר נגלה שיש בה גם רוח טובה ואפילו יכולת להעניק לאחרים.

בינתיים הנהלת בית הספר החליטה לא להוציא את הכתה הטיפולית לאותו טיול בגלל התנהגותם. החלטה זו גוררת את התלמידים שנראה שממילא יש להם מעט מאוד להפסיד, אם בכלל, להתנהגות אלימה עוד יותר. הם באים מרקע כלכלי קשה, חלומותיהם סובבים סביב כסף – להצטרף לעסק המשפחתי – ניקיון – ולהרויח כסף, לנסוע לאילת בעקבות איזה חבר שעושה שם כסף ועוד על מיני דרכים לצאת מחסרון הכיס. כולם משחקים פוקר בכיתה והמורה שאיננה מעוניינת להתעמת על דברים מיותרים מנסה להתיידד איתם גם בשיחות על משחק הפוקר. המורה תמר נתפסת בעיניהם כמי שיש לה כסף למרות שאיננה רחוקה מגילם והתחנכה בקיבוץ.

עם התקדמות ההצגה מתחילות להתגלות המצוקות האישיות של המשתתפים. מידי פעם כולם נעלמים למושביהם בשולי הבמה ואחת התלמידות או אחד התלמידים מדבר עם עצמו ועם הקהל על מחשבות, מצוקות וחלומות. ככל שאנחנו יודעים יותר על התלמידים ועל המורה הכעס שלי אליהם פוחת ואני מצליח להבין את המניעים להתנהגותם. לא, אינני יכול להצדיק את התנהגות המורה ותלמידיה או להזדהות איתם, אך אני בהחלט מתחיל להבין.

המשחק של כל המשתתפים בהצגה מאוד מרגש ובראשם ענת זאוברמן בתפקיד מדיאה ורינה קוורטין בתפקיד המורה תמר. למרות שאני יודע שזוהי הצגה והעולם שמוצג בה רחוק מאוד מעולמי, אני מוצא את עצמי שקוע בו עד כדי רצון להתערב. יכול להיות שהעולם הזה פחות רחוק מכפי שנדמה לי מהעולם שלי. בין תמונה לתמונה התלמידים נעים במעגל סביב הבמה ומקדמים את הזמן אל האירוע הבא. הבימוי של גבריאלה וילנץ מוביל אותנו בתזמון מדוייק, נותן לנו הפוגה רגעית אחרי כל שיא כדי להרים אותנו אל השיא הבא.

בהמשך חוזרת תמונת ההתפשטות בתשלום בחילופי דמויות מפתיעים. הקטע הזה הרבה יותר ארוך ומפורט מקודמו וגם הוא נחתך בהאפלה מוחלטת. אנחנו לא רואים דבר, רק שומעים קולות עד שהאורות שבים. הזדמן לי לאחרונה לראות הצגות עם קטעי עירום מיותרים, מסיחי דעת ומביכים, אני מזמין את במאי אותן הצגות ללמוד מהבמאית גבריאלה וילנץ איך בונים תמונת עירום מעולה כאשר לכל צופה ניתן החופש לראות את העירום רק בעיני רוחו. תמונה מושלמת שאיננה מסיחה את הדעת מהעיקר – שאפו ענק לבמאית.

המורה תמר מראה למדיאה את הליוויתנים ואומרת לה שהליוויתנים משתוללים וקופצים אבל לא פוגעים באף אחד. אם ליוויתן אחד תועה ומגיע לחוף כולם באים אחריו ואז כולם מתים… אבל הוא לא אשם, האחרים צריכים לשמור עליו שלא יגיע לחוף. גוש ענק חונק את גרוני והראייה שלי מיטשטשת קמעה מדמעות. מוזר. כל מה שראינו עד כה היה הרבה יותר מרגש ודווקא בסיפור פשוט זה אני נשנק מהתרגשות. מדיאה שרק לפני רגע נראה היה שהיא מפוייסת עם המורה תמר מתפרצת כלביאה להלחם נגד מורתה כדי להציל אותה, לדחוף אותה חזרה אל המים שלא תגיע אל החוף ותמית בו את נשמתה. אני עדיין חנוק מהתרגשות כשמדיאה קוראת את המכתב של תמר ומפרקת אותי לחלוטין.

הצגה מעולה!!! חוויה מרגשת עד דמעות שמפגישה אותנו עם מציאות שאיננו מכירים – מומלץ!

זוהי הצגת פסטיבל סמולבמה. מרבית ההצגות מסיימות את חייהן בפסטיבל עצמו. אני זכיתי לראות את ההצגה כשהיא מתארחת בפסטיבל האזרח כאן. אני מקווה שהצגה זו תמשיך לעלות בבמות נוספות. זוהי הצגה טובה, מאוד מרגשת ומעוררת ים של מחשבות. הייתי מאוד רוצה לראות את ההצגה במסגרת שנותנת גם מקום למפגש עם היוצרים ולדיון כי בסופו של דבר היא נוגעת במציאות שרובנו איננו פוגשים אך היא בהחלט קיימת. אני מכיר מציאות דומה מפנימיה שהתנדבתי בה לפני מספר שנים והכרתי בה מקרוב כמה בני נוער שמתנהגים כלפי חוץ באופן מאיים ומרתיע, כולם רואים בהם פושעים פוטנציאליים ורק כשמגיעים אליהם ממש קרוב ניתן לגלות כמה הם רוצים לתת מעצמם לאחרים ולעזור לזולת. נערים ונערות שנפגעו לא פעם בעבר וגידלו שיריון מגן שמאיים על הסביבה ובעצם שומר עליהם מפני הפגיעה הבאה.

מחזאית: עדן אוליאל
במאית: גבריאלה וילנץ
ע.במאית: נירית חרובי
מעצב תפאורה: עלי קפלן
מעצבת תלבושות: ניצן קריספיל
מעצבת תאורה: עומר בן-סעדיה
מוזיקה: נמרוד חיי קריספיל, אלעד מידן
כוריאוגרפית: נעה מרק-עפר

שחקנים:
– מדיאה: ענת זאוברמן
– תמר: רינה קוורטין
– רנה: יעל הוד
– סלבה: אלישר גירשוביץ
– ספיר: לינוי אלבכר
– שפריצר: מתן פרמינגר
– אליעזר: נדב יהודאי

האיש שלא אהב את חנוך לוין

אני רואה את ההצגה האיש שלא אהב את חנוך לוין במסגרת פסטיבל סמולבמה 10 באוניברסיטת תל אביב. זו ההצגה הרביעית בתוך רצף של חמש הצגות שאני רואה בזו אחר זו במרדף. בצורה כזאת קשה לקלוט, הכל מתערבב בראש ובכל זאת כל ההצגה מרשימה אותי ממספר היבטים. קודם כל המחזה שכתב טל לאופר – מחזה שמנגח כביכול את זה שאיננו הולך בתלם הסגידה האקדמית לחנוך לוין ובעצם הופך את אנשי האקדמיה, תלמידים ומרצים, לבדיחה עצמית. למרות שאינני חלק מהמשחק אני מבחין ללא מאמץ ברמזים לדמויות מוכרות היטב בהווי החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. טל לאופר מותח כאן את הגסויות שמאפיינות את מחזות חנוך לוין עד הקצה.

ליהוק מדהים. שלושה שחקנים מוכשרים – אבישי מינגרסקי, שני רוטנברג ויניב בומברג מציגים בפניננו שלוש דמויות חנוך-לויניות מוקצנות, כל אחת לכיוון שונה. יניב בומברג הוא פּוֹפּוּלוּס מושלם, הסמרטוט האולטימטיבי שהחליט להרים את ראשו ולסכן את אושרו בהכרזה שאיננו אוהב את חנוך לוין. שני רוטנברג – חברתו כּוּס עוברת במהירות בין מימיקות וצורות היגוי שלפעמים יוצרות סתירות משמעות מצחיקות והכל ברצינות תהומית ובמניפולטיביות הנשית המוכרת. ראש החוג פרופ' פָלְצָנוֹבִיץ' הוא אבישי מינגרסקי שאיננו חדל לשאוב מאיתנו גלי צחוק במשחק, שירה וריקוד תוך מעבר מהתנשאות להתרפסות וחוזר חלילה.

הבימוי הקצבי והמהודק היטב של אורית עזריאל לא מותיר לנו רגע להתאוששות בין תמונה לתמונה. מספר קטעים משובבי עין מוליכים את דימיוננו למקומות בלתי צפויים. אחת התמונות נפתחת בצחצוח נעל, אבל אנחנו רואים משהו אחר לגמרי שהבמאית דאגה לשתול בדימיוננו… וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.

יומיים מאוחר יותר אני מגיע למקצה השלמות. הכוונה הייתה להגיע להצגה לוייתנים אך הרכבת התעכבה וכך אני ומתגלגל לגמרי לא במקרה לצפיה נוספת בהצגה האיש שלא אהב את חנוך לוין. חווית הצפיה בהצגה שכבר ראיתי איננה כחווית הצפיה הקודמת שהייתה חפוזה משהו במרוץ להספיק ככל שניתן. הפעם הכל צפוי ויש זמן להתמקד בפרטים נוספים. כמו-כן, אין חשש להפסיד משהו ולכן אפשר גם לצלם – ברשות ההפקה כמובן. אני ממש סולד ממסכים מהבהבים בידי קהל התיאטרון ואינני רוצה להפריע. מתמקם בצד עם המצלמה נמוך בין ברכי ומצלם תוך הסתרת המסך מהסובבים אותי. לפעמים אינני רואה בעצמי מה בדיוק צילמתי, ובכל זאת נראה לי שהפקה זו זכתה מן ההפקר בסדרת תמונות נאה.

בינתיים הסתיים הפסטיבל. ההצגה זכתה במקום השני והמאוד מכובד לפסטיבל שמרבית ההצגות בו פשוט מעולות… כי בסופו של דבר פות זה פות ואין מה לעשות.

מחזאי ומלחין: טל לאופר
בימאית: אורית עזריאל
מעצבת תפאורה: דנה ברלינר
ע.בימאית: ג'נט נסים

שחקנים:
– אבישי מינגרסקי
שני רוטנברג
– יניב בומברג

מפיקה: רותם בלום
מעצבת תנועה: נועה בוקר
מדריכה קולית: מעיין לוי

האיש שלא אהב את חנוך לוין היא הצגה שנונה ומצחיקה – תענוג צרוף.

סמולבמה 10 במבט לאחור

אז מי בעצם זכה? קורא רסיסי שאפו מסטטוסים בפייסבוק ולא מבין כלום… יש ל smallבמה אתר ויש ארוע בפייסבוק ובשום מקום אינני מצליח למצוא עדכון על זכיות וזוכים. יוצא בקריאה בפייסבוק בזו הלשון "זוכים יקרים, זה הזמן להתפאר בקול גדול על זכייתכם !!!" בתגובה מרכזת עבורי ליבי קטעי סטטוסים שמהם אפשר לנסות להבין מה קורה.

בסטטוס של נתי בן חנן – במאית ההצגה הזוכה, "רביעיית מיתרים" – כתוב: "לצוות השחקנים איתמר כהן איתי בלייברג מיכל בובילסקי ומילנה סנדלר, למחזאי עמית ארז האחד והיחיד, למוסיקאית מורן מייזלס ולכראוגרפית לור דליון.תודה רבה שהפכתם את היצירה לקסם.ברכות על הזכייה, אוהבת אתכם בהחלט הייתה ה-נ-א-ה".

טל לאופר – מחזאי ההצגה שזכתה במקום השני, "האיש שלא אהב את חנוך לוין" – מברך: "חבר'ה, תודה על חודשיים מופלאים שהסתיימו ביצירת מופת. מדובר בסוף שהוא התחלה ברורה של משהו גדול יותר ואני מקווה שעם השנים, כשנמשיך לעבוד ביחד, ההנאה רק תגדל ותגדל, בתופים ובמחולות, כמו גולי בבל בהצהרת כורש… "פרחים מתים, קקטוסים זה לנצח" אוהב אתכם!"

עידן עמית – הבמאי של "אהבה ממבט ראשון" – מברך: "ברכות חמות לאיציק גולן עם פרס השחקן להצגה "אהבה ממבט ראשון" בפסטיבל סמול במה 10 – לא יכולתי לעבוד עם שחקן מתאים, מדהים, מסור, מוכשר ורגיש יותר ממנו בהצגה הזו. ושוב תודה לקאסט המקסים והמוכשר (לא פחות) – היה תענוג לעבוד אתכם – הרווחנו חוויות וחברויות חדשות."

יפית לוי – היוצרת של "סולם מברזל" – מבשרת: "ההצגה שלי "סולם מברזל" זכתה בהצגה חביבת הקהל!!! ובציון לשבח על הסאונד! ואני זכיתי ובגדול באנשים מדהימים ובחוויה גדולה! הלאה קדימה"

שרון גומבוש – שביימה את "רסיסים" – זכתה בפרס הבימוי. את זה מדווח אבישי מינגרסקי שמשחק ב"האיש שלא אהב את חנוך לוין". איזה יופי!

אני מצפה שמי מבין האתרים והעיתונים המקוונים שעוסקים בתרבות יטרח לסכם את הפסטיבל, זה הרי בדיוק התפקיד שלהם. זה קצת לא לעניין שהיחידים המעידים על העיסה הם הנחתומים עצמם. עד כה לא מצאתי אתר שמרכז את המידע ממקור ראשון, לכן אני מרכז כאן את המידע בעיקר מפי השמועה. כלומר – אינני מקור המידע ואשמח לקבל ממי שאכן נכחו בטקס הסיום השלמות ותיקונים.

הזוכים בפסטיבל סמולבמה 10 - תרבות הפנאי

ההצגה הזוכה בפסטיבל סמולבמה 10 היא רביעיית מיתרים מאת עמית ארז.

הבמאית נתי בן חנן שביימה את ההצגה הזוכה בסמולבמה 9 "המסע לחיים של ברוך גורביץ'" עושה זאת שנה שניה ברציפות. השחקנים – איתי בלייברג, איתמר כהן, מיכל בובילסקי ומילנה סנדלר בקומדיה מוטרפת על ריקנות ניכור והחללים הגדולים שבין אדם לאדם.

במקום השני בפסטיבל סמולבמה 10 זוכה ההצגה האיש שלא אהב את חנוך לוין מאת טל לאופר.

אורית עזריאל ביימה את השחקנים אבישי מינגרסקי, שני רוטנברג ויניב בומברג בקומדיה סביב הסגידה לחנוך לוין באקדמיה ובכלל תוך שימוש בכלים של חנוך לוין בהקצנה ראויה.

חביבת הקהל של פסטיבל סמולבמה 10 היא ההצגה סולם מברזל מאת יפית לוי.

הבמאי תום אידלסון עם השחקנים הדס שר, יפית לוי, זוהר סבג וליבי טננבוים במחזה שעומד על שאלת הזיכרון האנושי, החמלה, הכאב ואהבה.

פרס השחקן בפסטיבל סמולבמה 10 מוענק לאיציק גולן על משחקו ב"אהבה ממבט ראשון" מאת חן שבתאי.

עידן עמית ביים קומדיה טראגית המחזיקה מראה מול החברה הדורשת והדורסת, והצעירים של ימינו המנסים לשרוד בתוכה. לצד השחקן הזוכה איציק גולן משחקים מירב שפיץ, שרון ונצובסקי, לימור צרפתי ואסף בן לולו.

שרון גומבוש זוכה בפרס הבימוי בפסטיבל סמולבמה 10 על המחזה רסיסים מאת טל עמיר

השחקנים נעמה הרשקוביץ, נירית חליפי, יואב כורש ונבו פלזן בלקט של אירועים ומקטעים מחייהם המשותפים של סמדר ואסף בימוי מאוד מקורי על פני תבנית דירה שלמה שקירותיה בלתי נראים.

זה מה שהצלחתי ללקט, כאמור, בעיקר מפי השמועה. השנה כל החמש הצגות במרדף שראיתי ביום הפסטיבל הראשון זכו בפרס זה או אחר. איזה כיף. סמולבמה 10 היה אחד המוצלחים באירועי סמולבמה בהם נכחתי בעשור בו הוא מתקיים. להתראות בסמולבמה 11.

סמולבמה 10 – המשך מרדף ובסופו בשר

clip_image002נחפז לצאת מהעבודה לתפוס את הרכבת שתביא אותי להשלים את הצפיה בפסטיבל סמולבמה 10. ההצגה ליוויתנים מתחילה בשעה 18:15, אם הרכבת תגיע בזמן אוכל להגיע להצגה אבל זה די גבולי. על רציף הרכבת בחיפה יונתן שוורץ חמוש במצלמה – כמו בעכו גם כאן הוא , מגלם את תפקיד המתעד, תרבוטיוב – ארכיון תרבות חזותי בהתהוות. עם יונתן מובטחת לי נסיעה מעניינית. מסתבר שגם הוא ראה כבר חמש מהצגות הפסטיבל והיום מנסה להשלים מה שיוכל ולהספיק להגיע לסוזן דלל לתעד את תיאטרון מחול רנה שינפלד עם גיל שוחט במופע מחול בליווי מוסיקה חיה של שופן בשם "הסילפידה". גם התוכניות שלי אינן מסתיימות בסמול במה, אני מתכוון לרוץ משם להצגה בשר גבירותי ורבותי בצוותא.

הרכבת מאחרת מעט והסיכוי להגיע להצגה של 18:15 יורד פלאים. אין זמן לחכות לאוטובוס. שועטים אל האוניברסיטה בפסיעה גסה ומגיעים אחרי 18:15. את ההצגה ליוויתנים כבר הפסדתי אז אני נכנס לראות את האיש שלא אהב את חנוך לוין. מי שקרא את רשימתי משלשום סמולבמה 10 – חמש הצגות במרדף, יודע שאהבתי את ההצגה וגם את האחרות – הבחירה השנה ממש קשה, טוב שאינני בצוות השיפוט. חווית צפיה שניה תמיד שונה מהראשונה, הפעם הכל צפוי ויש זמן להתמקד בפרטים נוספים. כמו-כן, אין חשש להפסיד משהו ולכן אפשר גם לצלם – ברשות ההפקה כמובן. אני ממש סולד ממסכים מהבהבים בידי קהל התיאטרון ואינני רוצה להפריע. מתמקם בצד עם המצלמה נמוך בין ברכי ומצלם תוך הסתרת המסך מהסובבים אותי. לפעמים אינני רואה בעצמי מה בדיוק צילמתי, ובכל זאת נראה לי שהפקה זו זכתה מן ההפקר בסדרת תמונות נאה שאוכל להציג ככל הנראה ברשימה נפרדת.

בסיום ההצגה פוגש את ליבי ונכנסים יחד אל ההצגה אנשים חופשיים, עוד הצגה עם יחסי זוגיות מתפוררים, הפעם מסיבות שונות לחלוטין מאלה שראינו בהצגות הקודמות. לאחר ההצגה אני מבין מהרהורי ליבי שכדאי היה לי לראות את ההצגה ליוויתנים, אני מקווה שיהיה לה המשך מחוץ לפסטיבל ואוכל לראות אותה בכל זאת. יונתן תיעד את כל הצגות הפסטיבל לתרבוטיוב אך ל"סולם מברזל" לא יהיה כנראה תיעוד, בכל זאת קצת קשה ליונתן להמצא במספר מקומות בעת ובעונה אחת. מבחינתי הסתיים פסטיבל סמולבמה 10. מרבית ההצגות מעולות והפסדתי הצגה אחת. בעוד יומיים נדע איזו הצגה זכתה ומהי בחירת הקהל, אז ארגיש חופשי להרחיב בתאורי חוויותי.

clip_image004 זמננו קצר. ליבי ואני רצים לצוותא. כל תל-אביב רצה היום. מרוץ הלילה של נייקי חוסם חלק מרחובות תל-אביב וביניהם אבן גבירול בואכה צוותא. אין לנו מושג איזה אוטובוס יוכל להוביל אותנו למחוז חפצנו. נוסעים לרכבת מרכז ומשם ממשיכים ברגל לצוותא – עוד פסיעה גסה. ממש לפני שמגיעים לצוותא פוגשים את האוטובוס בקו 25 שיצא מהאוניברסיטה, מסתבר שבגלל המרוץ שינו את המסלול והוא מגיע ממש עד צוותא. שום לקח לא נלמד, גם בפעם הבאה שיחסמו רחובות העיר לא נדע באיזה קו לנסוע.

למיטב הבנתי זו אחת ההצגות הראשנות של בשר גבירותי ורבותי ולכן מרבית הקהל, אם לא כולו, "ידידים" של ההפקה. במילים אחרות – לכולם יש זיקה כזאת או אחרת לתיאטרון. קהל מבין ומפרגן וכולם בחוץ מדברים על ענייני תיאטרון. יורם ואופירה ניגשים לאמר לליבי שלום והיא מציגה אותי בפניהם. אופירה שואלת אם אני זה מהאינטרנט ויורם מציג את עצמו. זה קצת מביך כשאמן בסדר גודל כזה, שאני זוכר את עצמי כנער שמביט בו בעיניים כלות בצוותא המקורית ברחוב מאפו, מציג את עצמו בפני בשמו הפרטי כאילו אינני יכול לזהות את יורם בוקר. ההצגה מתעכבת אך עליה אספר ברשימה נפרדת – היא בהחלט ראויה לכך ובינתיים אומר רק ש"הבשר שלי איכותי, אבל כולם רוצים הרבה ובזול".

בדרך אל הרכבת חזרה לחיפה וכן ברכבת עצמה אנשים רבים לובשים את חולצת המרוץ הצהובה. אני פותח צעד כדי להגיע אל תחנת הרכבת בזמן ולובשי הצהוב שסביבי מקדימים אותי בקלות למרות שנראה שהם הולכים בשלווה נינוחה. עניין של כושר גופני כנראה.

בזה תמה עונת הפסטיבלים. פסטיבל אקט2 לתיאטרון פרינג’ זוגי לא יתקיים גם השנה, השמועה אומרת שבשנה הבאה יחזור אלינו הפסטיבל שחביב עלי כל-כך ויונתן מאשר את השמועה. עכשיו שבים לשגרה ברוכה. 

סמולבמה 10 – חמש הצגות במרדף

imageהשנה עולות שבע הצגות תחרות בסמולבמה 10 ואני גר בחיפה, מה שגורם לי לנסות להפיק את המקסימום מכל גיחה לפסטיבל בתל אביב. ביקשתי עזרה בתכנון לוח זמנים אפקטיבי ככל האפשר. ליבי הציעה את התכנית שלה להיום ואני אימצתי אותה –

18:15 – אהבה ממבט ראשון
19:00 – רסיסים
19:45 – רביעיית מיתרים
21:00 – האיש שלא אהב את חנוך לוין
22:15 – סולם מברזל

חמש הצגות במרדף, אין זמן לקלוט את מה שראינו וכבר אנחנו בהצגה אחרת. לפני שאכנס לרפרוף חטוף על פני ההצגות אקדים ואומר שהשנה הפסטיבל ממש קולע לטעמי וזה ממש לא מובן מאליו.

לאחר שראיתי את ארבע ההצגות הראשונות שאלתי את ליבי אם במקרה הציגו השנה נושא משותף לפסטיבל. מסתבר שלא. מאין באה השאלה שלי? ארבע ההצגות הראשוות שראינו עוסקות בזוגיות מתערערת. ההצגות שונות זו מזו אך בכולן יש זוג או זוגות שמשנים את מערך יחסיהם במהלך ההצגה.

אני משתדל בדרך כלל להמנע מלחוות דעה על הצגות תחרות בטרם נבחרו הזוכים ובכל זאת קשה לי להתאפק בפסטיבל זה פשוט משום שחוות דעתי לא יכולה להעיד על העדפותי. השנה יש לנו על הבמה ומאחורי הקלעים ריכוזי כישרון אדירים שמעניקים לנו חוויות מגוונות, מצחיקות ומעוררות השראה. ואת זה אני כותב ברכבת חזרה לחיפה בטרם הספקתי לעכל את כל מה שראיתי.

אהבה ממבט ראשון היא קומדיה טראגית, כך כתוב התוכנית הפסטיבל. אני לא הפסקתי לצחוק לאורך כל ההצגה. גם הטראגי בהצגה, ויש ממנו לא מעט, מצחיק. מקבץ של שחקניות ושחקנים מוכשרים להפליא מעבירים לעינינו מסכת של סיטואציות של זוגיות מתלכדת ומתפרקת בליווי פסנתר. מאוד אהבתי את הבימוי עתיר המעוף של עידן עמית.

מתוך ענני הצחוק אנחנו שועטים אל האולם הסמוך בו מתחילה מייד ההצגה רסיסים – דרמה פוסט מודרנית שגם בה מפגישה אותנו הבמאית שרון גומבוש עם זוג בסיטואציות של התמזגות והתפרקות והפעם זה ממש לא מצחיק, להיפך, ההצגה חופרת בבני מעינו. לא, לא מכה בבטן אלא חופרת לאט לאט ומכניסה את כולנו לתוך המועקה של הזוג שמיוצג על ידי שני זוגות באופן מאוד מקורי על פני תבנית דירה שלמה שקירותיה בלתי נראים.

עם המועקה הטריה אנחנו רצים לאולם בו נראה את ההצגה רביעית מיתרים. נתי בן חנן, שביימה את ההצגה המסע לחיים של ברוך גורביץ' זוכת סמולבמה דאשתקד, שבה אלינו עם קומדיה על ניכור ובה סיטואציות מוטרפות של זוגיות מתמזגת ומתפרקת. נהנים וצוחקים ללא הכרה כשעמוק בפנים עדיין תקועים רסיסים מההצגה הקודמת ומידי פעם מתערבות פנימה גם תמונות מאהבה במבט ראשון. אני מקווה לראות את ההצגה בקרוב מחוץ למסגרת הפסטיבל כדי שאוכל לתת לה את מרחב הזמן לקליטת כל העלילות ועלילות המשנה.

יש לנו רבע שעה להנפש ולהחליף חוויות ורשמים ונכנסים להאיש שלא אהב את חנוך לוין. עוד קומדיה עם זוגיות מתערערת והפעם על רקע לימודי תיאטרון. בשנים קודמות ראינו לא מעט הצגות על תיאטרון ועל לימודי תיאטרון. הפעם זו ההצגה היחידה שנוגעת בתחום. המחזאי המוכשר להפליא טל לאופר הרכיב לנו פסיפס של זוגיות מוזרה סביב האדרת שמו של חנוך לוין באקדמיה. טל לאופר מקדם את הגסויות שמאפיינות את כתיבתו של חנוך לוין לחזית הבמה ומשלב שלל מוטיבים חנוך לויניים מבלי לגלוש לחקיינות יתרה. ההצגה משלבת שירים ותנועה כמיטב המסורת ואנחנו צוחקים ללא הפוגה.clip_image006

עכשיו עומדת לרשותנו כמחצית השעה להתאוששות לפני ההצגה הבאה. כולם יושבים בחזית מקסיקו ומחליפים חוויות ורשמים. במקום זה נאמרים רק דברים חיוביים, הרי כולם מסביב הם היוצרים. הפעם זה קל מאוד להיות חיובי, ההצגות ממש טובות. ליבי וגיל אוכלים את כריכי הבייגל שגיל הביא והחתול המקומי מביט בהם בקנאה גלויה.

הנה חלפה מחצית השעה ואנחנו נזעקים להצגה האחרונה להערב סולם מברזל. הצגה זו שונה מקודמותיה קודם כל בכך שאינה עוסקת בזוגיות. ההצגה מגלגלת אותנו לטלטלות רגשיות של זכרון ושכחה, של חלומות שננטשו בטרם ניסו אפילו להגשימם ותוך כך מערבת תסביכי הורות עם יחסים בין אישיים מורכבים. הסביבה היא בית חולים פסיכיאטרי, אך הבעיות יכולות להתאים להרבה מאוד אנשים שנחשבים כנורמטיביים בחברה, שנושאים יחסים מתוחים עם הוריהם על בסיס מניעת הניסיון להגשים חלומות. הצגה לא קלה שמנחיתה אותנו מגלי הצחוק של הקומדיות שקדמו לה אל קרקע מציאות עגומה.

זהו. כפי שניתן לראות הכל מבולבל עדיין בראשי. אני נחפז לכתוב כדי לפנות מקום בראש לחוויות נוספות שצפויות לי בימים הקרובים. אני מקווה שיזדמן לי לשוב ולראות לפחות חלק מההצגות בשנית מחוץ למסגרת הפסטיבל.

אם אתם עדיין מהססים, אין זמן, הפסטיבל נמשך רק עד יום חמישי 3 בנובמבר. קל ללמוד מתוך תיאורי ההצגות מה עשוי לקלוע לטעמכם. חוויה ששווה בהחלט את ההשקעה לבוא אפילו ממרחקים.

סמולבמה 10 – הצגות הפסטיבל

לא ברור לי מה הקטע של עורכי האתרים של פסטיבלי התיאטרון שמסבכים את ליקוט המידע על ההצגות במקום לעשותו קל ונגיש. לפני פחות מחודש ליקטתי את המידע על הצגות פסטיבל עכו וסידרתי לעצמי את כל ההצגות בדף אחד נח לקריאה ולניווט ועכשיו, כשאני מנסה לקרוא את המידע על הצגות פסטיבל סמולבמה, אני נתקל בדיוק באותו עיצוב לא ידידותי לקורא.

פעם היה מקובל לקרוא לכל חלק של אתר שמרכז מידע מסוג מסויים בשם ‘דף’. ב’דף’ אפשר היה לקרוא את כל המידע על נושא ה’דף’ ברצף אחד ברור ואף להדפיס אותו. בשנים האחרונות אתרי הפסטיבלים עשו לעצמם מנהג להציג דף עם מעט קישורים שכל אחד מהם מוביל לדף מצומצם עם מידע נקודתי. לי זה לא נח ולכן, כמנהגי, אני מרכז לעצמי את כל המידע על פסטיבל סמולבמה 10 לדף אחד. הנהו לשירותכם. כל הזכויות על התמונות והמידע שייכות, כמובן, לאתר הפסטיבל.

פסטיבל smallבמה 10 ייערך בתאריכים 30/10-3/11/2011
בנין מקסיקו – אוניברסיטת תל-אביב.  לוח אחיד לכל ימי הפסטיבל.

שעה 121 206ב 207ב מראות
18:15 ליוויתנים   אהבה ממבט ראשון  
18:30   האיש שלא אהב את חנוך לוין    
19:00       רסיסים
19:30 אנשים חופשיים      
19:45   סולם מברזל רביעיית מיתרים  
20:30       רסיסים
20:45 ליוויתנים      
21:00   האיש שלא אהב את חנוך לוין    
21:15     אהבה ממבט ראשון *  
22:00 אנשים חופשיים      
22:15   סולם מברזל רביעיית מיתרים  

* בתאריך ה30-31/10 לא תתקיים ההצגה אהבה ממבט ראשון בשעה 21:15.
* ב30/10 ייתקיים טקס פתיחה בשעה 18:00.

האיש שלא אהב את חנוך לוין
חדר 206ב, בניין מקסיקו 18:30 21:00

מחזאי ומלחין: טל לאופר
בימאית: אורית עזריאל
שחקנים: אבישי מינגרסקי, שני רוטנברג, יניב בומברג
מעצבת תפאורה: דנה ברלינר
ע.בימאית: ג'נט נסים
מפיקה: רותם בלום
מעצבת תנועה: נועה בוקר
מדריכה קולית: מעיין לוי

פּוֹפּוּלוּס, סטודנט בחוג לתיאטרון, מחליט לספר לחברתו כּוּס שהוא לא אוהב את חנוך לוין. כּוּס המבועתת פונה אל פרופ' פָלְצָנוֹבִיץ', ראש החוג, ומבקשת ממנו לסייע לה להשיב את התלמיד הסורר למוטב. פרופ' פָלְצָנוֹבִיץ', החושק במשגל עם כּוּס הבשרנית, מסכים לבוא לעזרה במידה והיא תיענה לחיזוריו ותשכב איתו. קומדיה בשתי מערכות עם שירים, פזמונים והרבה גסויות.

אהבה ממבט ראשון
חדר 207ב, בניין מקסיקו 18:15 21:15
בתאריך ה30-31/10 לא תתקיים ההצגה אהבה ממבט ראשון בשעה 21:15

מחזה: חן שבתאי
במאי: עידן עמית
מוסיקה ופסנתר: דנה וישינסקי
תנועה: אירינה שולמן
כוריאוגרפיה: עומר זמרי
שחקנים: איציק גולן, מירב שפיץ, שרון ונצובסקי, לימור צרפתי, אסף בן לולו

במקום לא מוגדר וזמן לא ידוע שש דמויות, בשנות ה-30 לחייהן, אובדות בתוך חיפוש אינסופי אחר אהבה, אושר וכל מה שמסביב. בעודן מעזות לחלום, מגיעים החיים, טופחים על פניהן בכל פעם מחדש ומחזירים אותן למציאות.
המחזה בנוי, רובו ככולו, משיחות וסיטואציות אמיתיות שאירעו בחיי המחברת ונשזרו לכדי קומדיה טראגית המחזיקה מראה מול החברה הדורשת והדורסת, והצעירים של ימינו המנסים לשרוד בתוכה.

רבעיית מיתרים
חדר 207ב, בניין מקסיקו 19:45 22:15

מחזאי- עמית ארז
במאית- נתי בן חנן
ע.במאי- נעם אלון
כראוגרפית-לור דליון
מוסיקאית-מורן מייזלס
תאורה- דולב ציגל
שחקנים- איתי בלייברג,איתמר כהן, מיכל בובילסקי, מילנה סנדלר

קומדיה מוטרפת על ריקנות ניכור והחללים הגדולים שבין אדם לאדם. בורג מואס בחייו המסודרים והיציבים ונותן את חייו לגרוב – הכפיל שלו. האם בורג ימצא במה למלא את חייו החדשים. האם גרוב יצליח לספק את תאוותה של מרי ללועזית. והאם תקווה תמצא קצת תקווה.

אנשים חופשיים
חדר 121, בניין מקסיקו 19:30 22:00

מאת אינה איזנברג
דרמטורגיה ובימוי: דנה אתגר
עיצוב תפאורה ותלבושות: מורן רז
מוסיקה: יואב טלמור
שחקנים: נועה הופשטטר ורוי קלדרון

בקי, בתו היחידה של ההגמון דיראק, השליט האבסולוטי של העולם החדש ומושיע האנושות, ותום, החבר הצעיר ביותר בקבינט היועצים של ההגמון, שגדל על ברכי ההגמון כבנו עצמו ובשרו, נפגשים במקום שבו הכל התחיל.
רגע לפני פרוץ המלחמה שתכריע את סדרי העולם החדש, מנסה תום למנוע מאחותו-אהובתו לחבור למחתרת "האנשים החופשיים" המבקשים להשיב לבני האדם את חופש הטעות.
דיאלוג המתקיים במקום שבו אפילו הדרמה התייאשה מבני האדם. בבונקר.

סולם מברזל
חדר 206ב, בניין מקסיקו 19:45 22:15

 

מחזאית: יפית לוי
במאי: תום אידלסון
מוסיקה ועיצוב סאונד: פליקס שפושניק
שחקנים: הדס שר, יפית לוי, זוהר סבג, ליבי טננבוים

בבית חולים אמורפי נפגשים סיפורי המאושפזים והמטפלים. בין הזיכרון לשכחה, בין השפיות לשיגעון תגלה מה אנחנו עושים כשהחלום הופך למציאות, שבה צלמי אנוש מופיעים ונעלמים תדירות.
מחזה שעומד על שאלת הזיכרון האנושי, החמלה, הכאב ואהבה.

רסיסים
חדר מראות, בניין מקסיקו 19:00 20:30

מחזה: טל עמיר
בימוי: שרון גומבוש
עוזר במאית: אביב לוי
שחקנים: נעמה הרשקוביץ, נירית חליפי, יואב כורש, נבו פלזן

רסיסים מציג לקט של אירועים ומקטעים מחייהם המשותפים של סמדר ואסף.
מפירוק הארגזים במעבר לדירה הראשונה יחד ועד לאריזות למעבר הבא.
כל רסיס של אירוע מכיל בתוכו פירוק והרכבה של שפה המשותפת של הזוג ושל היצירה כולה.

לוויתנים
חדר 121, בניין מקסיקו 18:15 20:45

מחזאית: עדן אוליאל
במאית: גבריאלה
ע.במאית: נירית חרובי
מנהל הפקה: עידו שנון
שחקנים: ענת זאוברמן, רינה קוורטין, לינוי אלבכר, מוטי לוגסי, יעל הוד, אלישר גירשוביץ, נדב יהודאי
מעצב תפאורה: עלי קפלן
מעצבת תלבושות: ניצן קריספיל
מעצבת תאורה: עומר בן-סעדיה
מוזיקאי: נמרוד חיי קריספיל, אלעד מידן
כוריאוגרפית: נעה מרק-עפר

לתמר, מורה צעירה, כבר חיים מסודרים: תואר, משרה חדשה וחתונה בפתח. הכל משתנה כאשר היא נפגשת עם ט9 .
כיתת המב"ר רווית האלימות מושכת את תמר לעולם חי ומלא יצרים, לחופש כמו שבחיים לא חוותה.
המחזה חושף בפנינו עולם אפל ומרגש בו חיים בני הנוער של ימינו תוך כדי הצבת מראה לעולם בו מתנהלים המבוגרים.

נושים [עודד ליפשיץ על-פי סטרינדברג]

עודד ליפשיץ ביים את ההצגה כתרגיל ללימודי תואר שני במסלול שחקן יוצר באוניברסיטת תל-אביב.
את הדינמיקה של הצגות שמוגשות כתרגיל אקדמי אני כבר מכיר מהעבר. קבוצת תיאטרון עמלה מספר חודשים על הכנת ההצגה ואז ההצגה Noshim[3]מוגשת כתרגיל, מוצגת פעם אחת בפני המעריכים מהפקולטה ועוד שלוש פעמים בפני סטודנטים מזדמנים ומקורבים… ונעלמת. הצגה כזאת מופקת, מן הסתם, ללא תקציב. משתמשים בחומרים קיימים, שאולים או מזדמנים ליצירת תפאורה ותלבושות. כל השותפים ביצירה תורמים מזמנם ללא תמורה ומגייסים חברים לעזור להם בהתנדבות באותם תחומים שאינם במרכז הכשרתם כגון עיצוב, תאורה, איפור, עיבוד ועריכה מוסיקלית. אם נדרשים לתקציב כלשהו, הוא יבוא בדרך כלל מכיסי הסטודנטים.
המחזה עליו מתבסס עודד ליפשיץ הוא 'נושים' של אוגוסט סטרינדברג בתרגום גד קינר. המחזה במקורו בנוי מדיאלוגים בין שלוש דמויות. בכל תמונה מצויות שתיים מן הדמויות על הבמה ומנהלות דיאלוג שבו עשויה להיות מוזכרת הדמות השלישית. שלושת הדמויות אינן אמורות להיפגש על במה אחת, כך במחזה של סטרינדברג. עודד ליפשיץ לוקח את ההצגה לכיוון שונה ומעניין. כאן נמצאות שלוש הדמויות על במה אחת לאורך כל ההצגה ומקיימות את הדיאלוגים כאשר הדמות השלישית נראית על הבמה אך איננה חלק מהדיאלוג.

בכרזה של ההצגה מוצג לוח שחמט עם כלים בשחור, לבן ואפור. עיצוב משמעותי ומעניין. בכרזה לא צוין משום מה שם המעצב.

בזמן כניסת הקהל לאולם ישובים שלושת השחקנים על שלושה כיסאות שמונחים בקודקודיו של משולש שווה צלעות שמצויר באמצעות קווי אור על הבמה. ההצגה נפתחת במונולוג של הבעל לשעבר שמציג את הסיטואציה של השניים האחרים, האשה ובעלה הנוכחי. שלושתם ממוקמים בתחילה במקומותיהם ותוך התפתחות ההצגה משנים מיקומים תוך שימוש באותם שלושה כסאות שהם למעשה כל תפאורת ההצגה. המונולוג גולש לדיאלוג והדיאלוגים מעורבבים ליצירת מצב שלא בכל רגע מובן אל מי פונה הדמות שמדברת כרגע. דיאלוג בין שתים מהדמויות מחליף כיוון ללא התראה והופך לדיאלוג בין זוג דמויות אחר מתוך השלישייה. כל אותו זמן נמצאת הדמות השלישית על הבמה, כאילו יכולה לשמוע את הדיאלוג ואפילו להגיב אך למעשה איננה חלק מהדיאלוג עד ההיפוך הבא. לאורך ההצגה מתגלות עובדות נוספות שמשלימות את התמונה שמצטיירת מתוך הדיאלוגים. אותם סיפורים מקבלים משמעויות שונות בפי הדוברים בעוד השותף השלישי, זה שאיננו חלק מהדיאלוג הנוכחי, הוא מעין נוכח-נפקד שאמור לא לשמוע את הדברים ובכל זאת לעתים נראה שהתנהגותו מגיבה על הנאמר. הגלישה בין הדיאלוגים מוסווית היטב והצופה, אני, צריך לנחש מתוכן הדברים ומהמשחק שאחד השותפים התחלף.
בשלב מסוים במהלך ההצגה חוזר הבעל לשעבר אל מונולוג הפתיחה ונראה כאילו יש כאן סיכום סנדוויץ' של ההצגה אך ההצגה נמשכת ועוברת היפוך נוסף. מסתבר שמה ששמענו מפי חלק מהדמויות הוא בחזקת אחיזת עיניים שנועדה להסתיר מציאות שונה ואינטראקציה חדשה בין הדמויות.

לא ראיתי את המחזה בצורתו המקורית בעבר ולא קראתיו. למיטב הבנתי, המחזה קוהרנטי ורהוט במקורו. המבנה שיצר עודד ליפשיץ באמצעות ערבוב הדיאלוגים והשארת כל הנוכחים על הבמה יוצר מתח שאיננו קיים במחזה המקורי.

ויטלי פוקס מגלם את הבעל לשעבר בכישרון רב. המונולוג והדיאלוגים יוצרים את המתח הראוי. בעיקר אהבתי את אותם מקרים בהם הוא גולש מדיאלוג עם אחת הדמויות לדיאלוג עם האחרת. הדיבור והמבט אינם משנים כיוון אך ההבעה מעידה שמשהו כאן השתנה והמילים שמגיעות בהמשך מבארות את השינוי. ראיתי את ויטלי במספר הצגות בעבר והתרשמתי מאוד ממשחקו. המבטא של ויטלי הוא בעל גוון רוסי מובהק אך הוא מקפיד על דיקציה עברית מושלמת. בפיגמליון אומר המומחה ההונגרי לפונטיקה שהשפה של ליזה דוליטל מושלמת מכדי שתהיה שפת האם שלה. כך גם ויטלי מקדש את הדיקציה העברית באופן מודגש ביתר. הדיבור שלו שמפריד בין ההברות הזכיר לי את יוסף מילוא בתחילת ימי התיאטרון העברי כאשר כל השחקנים היו דוברי רוסית.

הצגה עם תפיסת במה מאוד מעניינת. אם לא ראיתם אותה, ככל הנראה לא תזכו לראותה משום שהתרגיל כבר מיצה את ארבע ההופעות שלו וההיסטוריה מעידה שהסיכויים שהוא יוצג על במות נוספות אינם גבוהים.

שחקנים: אוולין קצ'ולין, ויטלי פוקס, עודד ליפשיץ
פסנתר: ערן מלכה
עריכה ובימוי: עודד ליפשיץ
עוזרת במאי ומפיקה: מילנה סנדלר
עיצוב תאורה: ליבי רן

ההצגה הועלתה גם במסגרת במה לבנה אך היא התנגשה עם אירוע אחר, חד פעמי, שרציתי ליטול בו חלק. אני ראיתי את ההצגה האחרונה שבוע אחרי הבמה הלבנה.

ליבי רן: 13 06 2009 02:57    כותרת הודעה: המעצבת של הכרזה

המעצבת של הכרזה היא מילנה סנדלר, בוגרת מכללת הדסה לעיצוב, ותלמידת שנה א' בחוג.
מילנה הפיקה את ההצגה, היתה עוזרת הבמאי, הפעילה את התאורה ועשתה עוד המון למען ההצגה.
מלבד כל זה, היא גם שחקנית מוכשרת, ואני בטוחה שעוד נראה אותה על הבמה, באוניברסיטה ומחוצה לה.

לילות לבנים ארוכים [שבועות 2009]

שבת בבוקר – יום יפה. התעוררתי בשעה שמונה בבוקר. כנראה השלמתי את שעות השינה שהחסרתי בלילות האחרונים ואני מוכן לחלוק את חוויות החג. כל הקישורים לאירועים מופיעים בלקראת תיקון ליל שבועות.

ליל יום רביעי, הלילה הלבן של תל-אביב.
יונתן, גיל ואני נוסעים לאירועי הבמה הלבנה של אוניברסיטת תל אביב. בדרך אנחנו קוראים את מגילת רות. אנחנו מכירים את המגילה ונהנים לחרוג מהסיפור לפרשנויות פרטיות. בהזמנה נכתב "כניסה משער 8 החניה חופשית". זו לי הפעם הראשונה מזה שנים שמניחים לי לחנות בתוך האוניברסיטה, ממש בחניה של מקסיקו. בכניסה למקסיקו מקדמת את פנינו מוסיקה רעשנית במיוחד. המוסיקה איננה במקומה לטעמי ואנחנו נמלטים ממנה לגילמן.

לפני פתיחת הבמה הלבנה אנחנו רואים את "הילדה שהיא בעצם מריצה". הגעתי אל ההצגה עם הרבה ציפיות. לדברי ההפקה אורך ההצגה הוא כשעה ועשרים דקות. ההצגה שראינו נמשכה למעלה משעה וארבעים דקות וניכר שהקהל איבד את סבלנותו ונע בכיסאות בחוסר נוחות. ההצגה לא הייתה מהודקת כראוי ואני מקווה שזו מעידה מקרית שאיננה מעידה על ההצגה. לצערי, ההצגה חלפה לידי מבלי לגרום לי להתעמק במחשבות ומבלי לגעת בנימי הרגש. ההצגה איחרה להסתיים ואנחנו איחרנו לפתיחת הבמה הלבנה.

במה לבנה
הגענו ממש ברגע האחרון ונחפזנו לבחור באירועים בהם ניטול חלק בהמשך הלילה. התוכנית מורכבת מאירועים מקבילים שכמה מהם מתקיימים רק פעם אחת במהלך הלילה כך שבחירה באחד גוררת ויתור על אחרים.

האפשרויות ביניהן התלבטתי לסבב הראשון הן:
• בכורת ההצגה נושים בבימוי עודד ליפשיץ עם הקדמה מפי פרופ' פרדי רוקם. אני סקרן לראות הצגה זו בין השאר מפני שמשחק בה שחקן מוכשר בשם ויטלי פוקס שהרשים אותי בהצגות סמולבמה 'המעגל' ו 'גבולות' ונטל חלק בהפקת 'המלך ליר' בתיאטרון האוניברסיטה. הצגה זו תוצג פעמיים נוספות בשבוע הקרוב כך שאינני צריך להפסיד אירוע אחר כדי לראות אותה.
• סדנת תיאטרון פלייבק בהנחיית עדי ברק וקבוצתו. בבמה הלבנה של השנה שעברה השתתפתי בתיקון ליל שבועות נוסח תיאטרון פלייבק ונהניתי מאוד אך אינני מעוניין להפסיד התנסות אחרת כדי לחוות דבר דומה למה שכבר אני מכיר. אולי בשנה הבאה.
• סדנת אימפרוביזציה – סטודנטים מהחוג בהנחיית פיטר הריס. גם בסדנת אימפרוביזציה נטלתי חלק ב בתיקון ליל שבועות של השנה שעברה ובאירועים נוספים. הפעם אני מוכן לוותר.
• סדנת בובות בהנחיית ליבי רן. למרות שזו מבחינתי גולת הכותרת, אני יודע שאוכל לקבל סדנה זו לפי הזמנה ככל אשר אחפוץ.
• לשיר עם קול הלב בהנחיית שירי גורפינקל. אינני יודע על כך דבר ולא באתי הפעם לחפש אירועי זמר בבמה הלבנה. אם ארצה שירה, יש הלילה אפשרויות נוספות שאני מעדיף.
• מגילת רות במבט תיאטרוני – בית מדרש "עתים" וד"ר יאיר ליפשיץ. זה האירוע בו בחרתי.
מגילת רות במבט תיאטרוני

סדנת הפלייבק של השנה שעברה התייחסה למגילת רות במבט תיאטרוני. יצאתי מאותה סדנה עם התחושה שמספר ההיבטים התיאטרוניים למגילה הוא בלתי נדלה ורציתי לחוות פן תיאטרוני נוסף. הסדנה הייתה מעניינת. ד"ר יאיר ליפשיץ קרא בפני קבוצה של ששה משתתפי סדנה, ואני ביניהם, את מגילת רות ודן איתנו בהיבטים שונים של הנאמר במגילה. הפָּן התיאטרוני של הדיון היה דל מידי לטעמי והתקשיתי לגרור את המנחה לכיוון זה. בכל זאת הייתה זו חוויה מעניינת אם כי ציפיתי למשהו שונה.

תיאטרון פורום
לסבב השני בחרתי בתיאטרון פורום בביצוע סטודנטים מהחוג בהנחיית חן אלון. בסדנה זו השתתפו גם יונתן וגיל. הסדנה נפתחה בתרגיל קבוצתי שנועד לשחרר אותנו מעכבות. התרוצצנו ובצענו תרגילי שחרור שונים ומשעשעים ולבסוף ישבנו לשמוע מפי חן אלון הסבר על התפיסה של תיאטרון פורום. תיאטרון פורום שובר את המחסום הדמיוני של הקיר הרביעי בין הקהל לבמה. הסצנות המועלות על הבמה מציגות בעיה המידרדרת ומחריפה, ובנקודה זו עוצרים השחקנים שעל הבמה ומזמינים את הצופים להציע פתרונות או אפשרויות חליפיות לדמות שנמצאת בעמדת נחיתות. הצופה עובר מעמדה פסיבית לעמדה אקטיבית, עליו להיכנס לנעלי הדמות שמדוכאת על ידי הבעיה המוצגת. צופה שמציע פתרון לבעיה מוזמן לנסות ולשחק את האפשרות הדרמטית שהציע ביחד עם השחקנים שעל הבמה. הוצגו בפנינו שתי תמונות שמציגות בעיות מעולמם של הסטודנטים בתל-אביב ובעיקר הסטודנטים לאומנויות. ניתן לנו זמן קצר לדון בינינו לבין עצמנו בזוגות על הבעיה ולהציע שינויים בהתנהגות שיובילו לפתרון או לפחות לשיפור המצב. בחרנו לעסוק באחת התמונות ומספר צופים הציגו את השינוי שהם מציעים. אמנם אף אחד מהשינויים שהוצעו לא הוביל למצב טוב יותר אך לפחות נעשה מאמץ להתמודד עם הבעיה. מטרת התפיסה של תיאטרון פורום היא להפוך את החברה לחברה אקטיבית שאיננה מסתפקת בהטלת הפתק לקלפי אלא מנסה לבצע פעולה שעשויה להוביל לשינוי.

מופע הזריחה
הלילה הלבן של תל אביב מציע מבחר אירועים בכל רחבי תל-אביב. ב 01:30 החלטנו לעזוב את הבמה הלבנה וללכת למופע הזריחה בחוף הצוק. השעה היא שתיים בלילה וההופעה של דינדין אביב כבר התחילה. הקהל ממשיך להתקבץ ולהתרבות לאורך ההופעה. אנחנו סובבים את קהל האלפים ומתמקמים על המדרון המערבי כשפנינו אל הים ואל במת המופע וצמחים קוצניים משהו נעוצים באחורינו. המיקום שלנו מאפשר לנו לצפות במופע על הבמה ועל המסך הענק בישיבה נוחה יחסית. המופע של דינדין אביב ממשיך לאורך הסגנונות שעברה בדרכה האומנותית. לקראת הסוף שרה דינדין את השיר החביב עלי מהאלבום האחרון שלה "אף לא מילה" ומסיימת את חלקה במופע הזריחה בשיר "שיר לאהבה" ששרה עם להקת גאיה בראשית הקריירה הבוגרת שלה "יחד לב אל לב // נפתח ונראה ת'אור שבשמיים // יחד לב אל לב // נפתח בתקווה לאהבה …"

הנה מגיע האירוע המרכזי של מופע הזריחה. יהודית רביץ עולה לבמה ריקה עם הגיטרה ושרה את "סליחות", השיר שפרץ את דרכה אל הקריירה הארוכה שנמשכת ותמשך. מהשעה שלוש ורבע אנחנו עוברים לאורך הקריירה המגוונת של יהודית רביץ והקהל ממשיך לגדול עד האופק וכולם שרים יחד עם יהודית רביץ. את השירה מלווה הרכב מוסיקאלי עשיר שמשתנה לפעמים בהתאם לשירים. מאחורי יהודית רביץ ניצבת גיטרה לבנה בוהקת. מגיע הריטואל המוּכר של עזיבת הבמה. הקהל מוחא כפיים בעוז. אנחנו יודעים שהיא עוד תשוב. הגיטרה הלבנה עדיין לא ניגנה ואנחנו יודעים שאקדח שמופיע במערכה הראשונה… סופו שינגן.

יהודית שבה לבמה עם הגיטרה וללא הלהקה ומתחילה לנגן את 'הילדה הכי יפה בגן'. כל הקהל שר ויהודית רביץ מלווה את שירתנו בגיטרה. מידי פעם היא מסייעת בליפסינג [תנועות שפתיים ללא קול] אך רק אנחנו שרים ועל המסך הענק רואים את פניה של יהודית רביץ שמתמוגגת מהנאה. ממשיכים לשירים נוספים מ 'הכבש הששה עשר' הקהל שר כל הזמן. מדהים לשמוע אלפי אנשים שמתפרסים על פני מספר דורות שרים יחד באופן מדויק ובהרמוניה מלאה את השירים ששיכים לכולנו. התזמורת מצטרפת וממשיכים לעבור משיר רוק לשיר רוק. יהודית שרה 'סוף לסיפור'. שוב הלהקה נוטשת את הבמה וגיל מונה בפני את השירים שעדיין לא הושרו ואין סיכוי שלא יושרו ומציין שהגיטרה הלבנה עדיין לא "ירתה". ההופעה ממשיכה עד שברגע מסוים יהודית רביץ משלבת בשירתה את המשפט 'תסתכלו על השמיים'. אנחנו מביטים אל האופק ורואים את צבעי הזריחה. המופע מסתיים בשיר "באה מאהבה", הבמה מתרוקנת בפעם האחרונה והגיטרה הלבנה נשארת מיותמת ומיותרת.

בעודנו עומדים בפקק המכוניות שמפלס את דרכו מהמופע הביתה אנחנו משוחחים על העובדה התמוהה שענקי הרוק הישראליים מבוגרים מהוריהם של מעריציהם הצעירים ומשום מה איננו רואים את דור המחליפים. גיל מזכיר לנו שזו איננה תופעה ישראלית, בכל העולם ענקי הרוק קשישים. משום מה הדור הצעיר שנהנה לשמוע רוק ולבוא להופעות איננו מצמיח עתודת רוק – נושא למחקר אנתרופולוגי.

השעה שבע ארבעים וחמש. אני מכוון את הסלולארי המעורר לתשע ורבע לחטוף מעט שינה. בשעה שתים עשרה מתחילה המחווה לניסים אלוני בקאמרי וכדאי להספיק גם להתקלח מאירוע החוף הלילי לפני שיוצאים לדרך חזרה לתל-אביב.
בתשע ורבע מעיר אותי הסלולארי הממושמע. אני קם אחרי שינה חטופה ובראשי מתנגן, כנראה מתוך החלום האחרון, השיר "אף לא מילה" של דינדין אביב.

ניסים אלוני חי או מת
ערב שבועות, שתים עשרה בצהריים – משפחת רן בהרכב מלא במחווה לאומן ניסים אלוני בקאמרי לציון 11 שנים למותו. ניסים אלוני מוכר לציבור הישראלי בראש וראשונה כממציא השפה הגששית. השופשיק של הקומקום… בצנטרום של הפיילה… פגז קומפוט… הצד של האין-מנוע… הצחקתיהוך. כולם יודעים גששית, לא כולם יודעים מיהו ניסים אלוני. לניסים אלוני פן פחות מוּכר בציבור הרחב – ניסים אלוני הוא גדול מחזאי ישראל או לפחות אחד הגדולים. אני זכיתי לראות על הבמה עד כה רק שניים מבין תשעה המחזות שכתב ניסים אלוני ודווקא התחברתי אליהם היטב. אני אומר דווקא משום שהטענה הרווחת היא שמחזותיו קשים להבנה. בעצם גם ניסים אלוני טען שאיננו מבין תמיד את כל מחזותיו. מי שללא ספק הבין היה יוסי בנאי ששיחק במחזותיו ובתוכניות בידור בבימויו של ניסים אלוני שהמוכרת בהן היא 'חכמים בלילה' עם אילי גורליצקי. גיל, בני בן ה 25, יודע לצטט את חכמים בלילה, אך הוא חריג בדורו.

אנחנו יושבים באולם מילוא בקאמרי של תל-אביב, כרגיל יש לנו מקום טוב באמצע – קשרים, אתם כבר יודעים. גילה אלמגור, הכלה המקורית מ 'הכלה וצייד הפרפרים' מנחה את האירוע. בן זוגה להצגה, יוסי בנאי, איננו כבר בינינו, אותו אנחנו רואים רק בקטעים מוקלטים. עזרא דגן מציג קצת ארלקינו, רבקה מיכאלי שרה-משחקת 'הזמן רץ'… הרבה יותר מידי התייחסות לסֵפֵר על ניסים אלוני – מתחיל להריח כקידום מכירות. בהתחלה שקלתי לרכוש את הספר, ההגזמה בדחיפתו הוציאה לי את החשק להתעניין בו. עוד שבוע נפתח שבוע הספר העברי, אני מניח שבסופו של דבר יזדחל הספר לידי בדרך זו או אחרת. הטקס עמוס מידי לטעמי במלל על ניסים אלוני ופחות מידי קטעים מפרי עטו. חסרים לי מעט יותר קטעים הומוריסטיים. לא ציפיתי לפגוש את אבנר חזקיהו או את יוסי בנאי אבל בהחלט חשתי בחסרון ה 'חכם בלילה' שלצידו – אילי גורליצקי. אם הצלחתי לא להירדם אחרי הלילה הלבן שעברתי, כנראה היה האירוע ממש מרתק. חוויה יפה ומרגשת וחשוב מכל, כל ההכנסות מופקדות בקרן מלגות לדור העתיד של התיאטרון העברי.

יצאנו לדרכנו חזרה, יש לנו הערב תיקון ליל שבועות בחיפה. הדרך לחיפה הייתה פקוקה כדבעי והנסיעה שארכה כשלוש שעות לא הותירה לי זמן לחטוף שעת שינה לפני קריאת המגילה.
עייפתי מכתיבה להיום. החוויות מתיקון ליל שבועות בסימן "אֵת שאהבה נפשי" יחכו מעט.

יוסי רן: 01 06 2009 03:37    כותרת הודעה: ליל שבועות בחיפה

אֵת שאהבה נפשי
הפלג החיפאי של משפחתנו הולך ל "אֵת שאהבה נפשי" – תיקון ליל שבועות במתחם האודיטוריום בחיפה. אני, מן הסתם, גמור מעייפות. גיל הספיק לישון קצת בדרך ואפילו לחטוף תנומה קלה בבית. אירוע הפתיחה מסתיים בקריאת מגילת רות בפי שחקני הסטודיו לא לפני שפורטו כל נותני החסות לערב זה, החל מקרן בוסטון-חיפה וכלה במכולת שתרמה את היין.

מהי אהבה?
המושב הראשון שאליו הצטרפנו הוא הרצאה של ד"ר גדי טאוב בנושא "מהי אהבה?" מהיבטים מדעיים שונים. הנושא איננו קשור לחג השבועות. זהו המושב המרכזי לשעה זו ואולם רפפורט מלא מפה לפה. אנחנו מתמקמים בשורה האחרונה, טלי ויונתן שוורץ מצטרפים אלינו ואחריהם גם יונתן ברנר. אנחנו פוגשים גם שכנים וחברים נוספים. מסתבר שתיקון ליל שבועות קנה לעצמו מוניטין ומפגיש אנשים רבים שבדרך כלל דרכיהם אינן נפגשות. ההרצאה ככל הנראה מעניינת אך אני נלחם בקורי השינה ומתאמץ מאוד לשמור על קשב כמידת יכולתי. לקראת סוף ההרצאה אני עובר את משבר העייפות וקם רענן בכוחות מחודשים.

האישה והחותנת
רבע לחצות. אנחנו עוברים לבית הכט יחד עם נורית שהצטרפה אלינו בינתיים לשמוע את חוקר המקרא דר' יונתן בן-דב מספר על רות ונשותיו של דוד. שם ההרצאה 'האישה והחותנת' מכוון אל רות ונעמי. יונתן [ספרתי שלושה עד כה] פותח בבדיחה על שתי נשים בעיירה נידחת שבנותיהן הגיעו לפרקן והן אצות לחתן אותן. לשם כך הזמינו האמהות את החתנים המיועדים וקבעו לפגשם בתחנת הרכבת. מגיעה הרכבת ויורד חתן אחד בלבד. שתי הנשים טוענות שהוא החתן המיועד לביתן ופונות לרב שיפסוק. הרב נוקט בטקטיקת משפט שלמה ואומר 'חצו את החתן לשניים וכל בת תקבל את חציה'. מייד נרתעת אחת האמהות ואומרת 'תנוהו לאחרת ובלבד שיישאר שלם'. השנייה אומרת 'חלקוהו'. הרב פוסק מייד שזו שהסכימה לחלק את החתן היה היא החותנת האמיתית. מכאן הוא ממשיך לדון בסיפורי רות, נעמי בועז ושאר גיבורי המגילה. מנתח את הסיפור באופן מרתק. שוב מתגלים לנו פנים חדשים לסיפור המוכר. הסיפור נמשך אל שושלת דוד רב המעללים שלא השאיר אישה בדרכו מבלי לעמוד על טיבה במזימות ובתחבולות. אלא שמסתבר שמרבית התחבולות היו דווקא ביוזמת אותן נשים. הסיפורים כרגיל מגלים טפח ומסתירים טפחיים, או שאולי להיפך. העיקר שהסיפור מעניין ומשובב והופך את כל מחשבותינו על פיהן פעם נוספת. בסיום אני שואל דר' יונתן בן-דב היכן ניתן לשמוע אותו מעביר שעורים דומים, הוא מפנה אותי לשיעוריו באוניברסיטת חיפה ומזהיר אותי שההרצאות באוניברסיטה אינן במתכונת של מופע הומוריסטי כמו ההרצאה שכרגע שמענו. לי דווקא נראה שההומור הוא חלק מאישיותו ולכן חזקה עליו שגם שיעוריו באוניברסיטה משעשעים – שווה בדיקה.

כבר אחת בלילה. משפחתי האהובה בינתיים קורסת מעייפות ורוצה הביתה. אני בינתיים התעוררתי לגמרי ואינני מעוניין לוותר על המשך הלילה. אני מסיע אותם הביתה ושב. כל הרמזורים בשני הכיוונים לטובתי הלילה ואני מצליח לחזור לפתיחת ההרצאה הבאה באחת ורבע.

אהבה וחסד, דין ומשפט
הרב עו"ד גלעד קריב מציג בפנינו קריאה ישנה/חדשה במגילת רות תחת הכותרת "אהבה וחסד, דין ומשפט". הנה לפנינו היבט נוסף של מגילת רות מכיוון בלתי צפוי. כולם ללא יוצא מן הכלל אנשי חסר ואמת. רות עושה חסד לנעמי ובועז מרעיף חסדיו על רות ונעמי מרבה חסד עם רות. אידיליה. אני מנסה להזכיר את המניפולציות בהן דנו בפגישות קודמות והרב עו"ד גלעד קריב הודף את טענותיי בחן. מספר משתתפים נוספים מנסים להחיות כיווני מחשבה נוספים והרב משיב את המושכות באלגנטיות לידיו. מקצוען אמיתי עם כריזמה מתפרצת. פתאום אני קולט שהוא דוחה כל סטייה מהנושא משום שהוא חותר להוכיח תזה שהוא בונה על נדבכי פרשנותו ואסור להפר את יציבות המבנה. ואנחנו עוברים לדיון בנושא רות הגֵרה כנגר רות הגיורת. רות מעולם לא גוירה "כהלכה", כל גּיוּרה מתמצה במילים 'עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי'. ובכן, רות המואביה הייתה ונשארה גֵּרה מואביה וממנה צמחה שושלת דוד. בהמשך מציג הרב העו"ד את התפתחות דרישות הגיור לאורך השנים ואנחנו לומדים על גלישה לאורך השנים משמירת כבוד האדם להתייחסות לאלוהות עד כדי הזנחת הקשר בין אדם לחברו. התיזה מתחילה להתבהר ואני נוטה להשתכנע.
• במאה השביעית לספירתם קובעים כללי הגיור בתלמוד הבבלי 'תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני' אין כמעט התייחסות לענייני האדם והמקום אלא לבין אדם לחברו והחשוב מכל הדאגה לעניים.
• חלפו כארבע מאות שנים ובמשנה תורה לרמב"ם נאמר 'כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עלה, אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, ומסוחפין, ומטורפין, וייסורין באין עליהן?" אמר: "אני יודע ואיני כדאי" – מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות.'. כאן מודגשת חשיבות ענייני בין אדם למקום וענייני לקט שכחה ופאה יורדים מחשיבותם.
• עברו עוד שש מאות שנה ובשולחן ערוך נאמר 'כשבא להתגייר אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים, סחופים ומטורפים, ויסורים באים עליהם?" אם אמר: "יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם" – מקבלין אותו מיד. ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה. ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: "קודם שבאת למידה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה חייב סקילה. ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה." ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.' נותרו לנו אם כך רק ענייני יראת שמיים. אין זכר ליחסי אדם לחברו ולדאגה לעניים.
והנה התיזה אליה חותר הרב עו"ד גלעד קריב ואותה הוא מציב בבהירות: היום דיני הגיור כהלכה אינם דואגים כלל לאדם אלא ליראת שמים בלבד ובכך מקשים על אנשים שרוצים להיות יהודים את הגיור. יכול להיות שיש שרוצים להתגייר שלא בתום לב ובכל זאת עדיף לנו לקבל לשורותינו רות אחת שמחלציה יבוא המלך דוד אפילו אם נקבל כספח לידה את עֹרפּה.

דע מאין באת
השעה כבר שתיים וחצי. עוד מעט מתחילה ההצגה 'דע מאין באת' שלִשמה התעקשתי להישאר ער. העייפות חוזרת להשתלט עלי אך אינני מוכן לוותר. יונתן ואני מתמקמים סביב זירת ההתרחשות בתיאטרון הסטודיו. אני כבר ראיתי את ההצגה במסגרת פסטיבל אקט 2 הראשון אלא שזו הייתה לי ההצגה האחת עשרה ונשארו לי בה דברים רבים סתומים. הפעם באתי להשלים את החסר, אלא שעכשיו אני עייף עוד יותר ונלחם ללא הצלחה יתירה בנטייתי העזה לנקר. שוב הצלחתי להחמיץ את העיקר. בנושא הצגה זו הספקתי בינתיים להעשיר את הבנתי אך במקום לפרט כאן אכתוב את תובנותי מההצגה במענה למה שכתבתי על ההצגה בעבר.

פתיחת השמיים
לסיום תיקון ליל שבועות אנחנו נקראים לרחבת האודיטוריום שבה פתחנו את הערב לטקס 'פתיחת השמיים'. הרחבה מתמלאת באנשים ואני די מופתע לגלות שהרבה מאוד אנשים בילו איתנו את כל הלילה. על הכסאות ממתינים לנו שירונים משוכפלים ובהם, בין השאר, השירים: באהבתנו, מילה טובה, כולנו זקוקים לחסד ושיר לאהבה. אלה הם אותם שירים ששרנו במופע הזריחה בלילה הקודם, אך הפעם הם נשמעים שונים לחלוטין. טקס הסיום מאכזב מעט. כל הערב היה מאורגן ברמה גבוהה ובטוב טעם ולסיומו העמידו מסכת שירה מוזרה שמזכירה מעט את אירועי החג בבית הספר היסודי. קריאתם של חלק ממשתתפים בטקס איננה רהוטה שלא לומר עילגת, וחבל. יכלו לקצר חלק זה שכל מטרתו הייתה להודות בשנית למממני האירוע ולתורמים. התודות במקומן, גודש המלל העכיר מעט את הערב המוצלח.

נהניתי מאוד מהאירוע בכללותו ואין לי ספק שאגיע לאירועים דומים גם בעתיד. בדרך הביתה במורד שדרות הנשיא בואכה טשרניחובסקי הוארו השמיים באור הזריחה ואני הלכתי לישון.

לקראת תיקון ליל שבועות

חלפה שנה, עוד מספר ימים מגיע חג השבועות – חג מתן תורה והגיע זמן תיקון. מה התקלקל? על זה עניתי כבר בתיקון של השנה שעברה – "על פי המסורת ביום זה מקבל עם ישראל את התורה כל שנה מחדש. בלילה שלפני קבלת התורה מתקין עם ישראל את עצמו לקבלת התורה. איך עושים את זה? נשארים ערים כל הלילה ולומדים תורה – תנ"ך. בתיקון ליל שבועות מקובל להתחיל את לימוד התנ"ך במגילת רות ולהמשיך בדרכים שונות. תיקון ליל שבועות הוא מלשון התקנה והכנה."
גם השנה, כמו כל שנה, יש מבחר אפשרויות. עירית תל-אביב מקיימת בליל יום רביעי 27 במאי לילה לבן שבו מתקיימים בכל רחבי העיר הלבנה אירועי חוצות, במה, מוסיקה, לימוד ותרבות. באותו לילה מרבית המסעדות פתוחות עד הסועד האחרון. פירוט האירועים ב http://layla-lavan.mouse.co.il/events.asp . מרבית האירועים אינם קשורים כלל לתיקון ליל שבועות ומזומנים לנו כל ימות השנה ואני מחפש אירועי תיקון ליל שבועות. האירוע 'שלי' הוא 'במה לבנה' של אוניברסיטת תל-אביב. אני מחכה לבמה הלבנה כבר שנה. בשנה שעברה נהניתי מאוד מהחוויה.
הלילה שבין רביעי לחמישי יהיה לילה ללא שינה בגלל הבמה הלבנה. העניין הוא שגם בחיפה יש אירוע עם תכניות מעניינות לתיקון ליל שבועות. לשמחתי, בחיפה האירועים מתקיימים בלילה שבין חמישי לשישי כך שהאירועים אינם מתנגשים ואני יכול להעביר לילה נוסף ללא שינה. אז איך עושים את זה? אפשר ללכת לישון במהלך יום חמישי. בצהרי יום חמישי מקיים התיאטרון הקאמרי אירוע מחווה למחזאי ניסים אלוני ועל זה אינני מוותר. אם כך ככל הנראה אעביר יומיים עמוסי חוויות תרבות ללא שינה ואקרוס לשינה ממושכת במיוחד בשבועות – יום שישי – שתמשך ככל הנראה אל השבת.
אז מה יש לנו?

ליל יום רביעי 27 – תל-אביב –
• ההצגה "הילדה שהיא בעצם מריצה" בתיאטרון אוניברסיטת תל-אביב http://arts.tau.ac.il/departments/index.php/lang-he/theatre/the-university-theatre/current-productions
• "במה לבנה" במסגרת "לילה לבן"- 100 שנה לת"א – אגודת הסטודנטים והחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב http://www.student.co.il/?CategoryID=492&ArticleID=1728
צהרי יום חמישי 28 במאי –
• נסים אלוני חי או מת? מחווה חגיגית לזכרו – http://cameri.co.il/index.php?page_id=1698
ליל יום חמישי 28 במאי –
• חיפה – אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – תיקון ליל שבועות במתחם האודיטוריום בחיפה http://www.haifahillel.org.il/events/item/?id=235
אגב, בליל יום חמישי 28 במאי מתקיים בתל-אביב – תיקון ליל שבועות של בית דניאל http://www.mouse.co.il/CM.shows_item_show,761,208,14312,.aspx . על זה כנראה אאלץ לוותר אבל לתל אביבים שבינינו יש הזדמנות לבקר גם שם.

נראה לכם שבזה הסתיימה ההתלבטות? היא עדיין לא החלה. בשני אירועי "תיקון ליל שבועות" בהם אנסה להשתתף מתקיימים מושבים מקבילים כך שגם בהם אי אפשר לבלוע הכל.
אוניברסיטת תל-אביב עדיין לא פרסמה סדר אירועים מפורט אך אני השגתי את המידע ממקורות פנימיים וכבר אני יודע שאאלץ להתפשר משום שחלק מהאירועים מתקיימים רק פעם אחת ובמקביל. אוסיף את התכנית המפורטת ברגע שתתפרסם ברבים.
התוכנית של חיפה כבר התפרסמה. גם כאן יש במה להתלבט. אני, מן הסתם, אשתתף בקריאת מגילת רות, בחלק מהאירועים בנושאי אהבה ואצפה בהצגה המעולה מפסטיבל אקט 2 הראשון דע מאין באת.

פירוט חלקי: [לפירוט המלא]
"את שאהבה נפשי" – תיקון ליל שבועות – במתחם האודיטוריום
21:30 , הרחבה – קריאת המגילה / שחקני "הסטודיו"
22:15 , אולם רפפורט– ד"ר גדי טאוב: "מהי אהבה?" / אולם הכט – גבי דגן: "קידושי האישה"
23:15 , הרחבה – אתנחתא מוסיקלית
23:45 , אולם רפפורט – אגי משעול: "אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?" / אולם הכט –
הרב אופק מאיר: "אהבתיה" / אולם הכט 2 – ד"ר יונתן בן-דב: "האישה והחותנת – רות
ונשותיו של דוד"/ סינמטק חיפה – הסרט "מדובר באהבה" )דן וולמן, ישראל 2007 / )
המדשאה – "להיות שם כשזה קורה" – התבוננות מדיטטיבית לקראת פתיחת שמים בחצות
הלילה, בהנחיית דני סטריאן
00:45 , הרחבה – אתנחתא מוסיקלית
01:15 , אולם רפפורט – הרב עו"ד גלעד קריב: "ואהבת לרעך כמוך – מיהו הרע ? מיהו
כמוך?" / אולם הכט – אורית פרלמן ואריאל קסיס: "שחרחורת הלבוא תרצי?" – שירי
אהבה וחתונה / אולם הכט 2 – דובי חיון, אמנון ריבק וקובי וייס: "כי אתך זה רק בגלל
שאני אוהבת?" – רב-שיח על נישואין מודל 2009 / סינמטק חיפה – הסרט "אסקייפלנד"
לסיכום – כל מי שמעוניין להצטרף לחוויה תרבותית מרחיבת אופקים ומהנה מוזמן להצטרף – העייפות מובטחת, ההנאה תלויה גם בכם.
להתראות.

דניאל: 23 05 2009 20:17

אשמח לבוא לבמה לבנה. בל נשכח שיום רביעי בערב יש גם את גמר ליגת האלופות – סוג של אירוע תרבות – ברצלונה נגד מאן-יונייטד.
אם יש לך עוד פרטים על הבמה הלבנה…

יוסי רן: 23 05 2009 21:31    כותרת הודעה: לא צריך להתפשר

דניאל !!! אינך יכול לשער כמה אני שמח לראות שאתה עדיין קורא בפורום ואפילו זוכר את סיסמתך.
אשמח מאוד לפגוש אותך באירועי במה לבנה.
אני מכיר היטב את סדרי הקדימויות שלך בענייני תרבות ואין לי ספק שלבמה לבנה אין סיכוי לנצח אירועי מוסיקת רוק או תחרויות ספורט ובטח שלא את גמר ליגת האלופות. עם זאת, אין צורך להתפשר. המשחק עם כל נספחיו איננו עולה על שלוש שעות ואילו הבמה הלבנה נמשכת עד ארבע בבוקר כך שאם תמצא ארוע שיקסום לך, תוכל לקפוץ לאוניברסיטה גם אחרי המשחק.
כוונתי המקורית הייתה לשלוח לינק לתכנית במה לבנה באתר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב אלא שמנהלי האתר מתמהמהים לכן אתן לכם להציץ בטיוטא לא מחייבת שהועברה אלי.
ואם לא תמצא משהו בבמה הלבנה עדיין יש לך את כל אירועי העיר הלבנה בתל אביב לאורך כל הלילה. אני יודע שברגע זה אני מצמצם את סיכויי הגעתך לבמה הלבנה אך אני מכיר את העדפותיך ולכן אזכיר לך שממש באותו לילה מתקיים בחוף הצוק צפון מופע זריחה ששיאו בהופעה של יהודית רביץ ואורחים לרגל 20 שנה לאלבום "באה מאהבה". אותו המופע שהועלה בקיסריה יתקיים בין השעות: 1:00-5:00. הכניסה חופשית!

פרטים נוספים על מופע הזריחה

ליבי רן: 23 05 2009 21:34    כותרת הודעה: כמה פרטים

אירועי במה לבנה באוניברסיטת תל-אביב עומדים השנה בסימן 50 שנה לחוג לתיאטרון.
אני אעביר במסגרת הלילה הזה סדנת הפעלת בובות כפפה כיפית ביותר, עם טקסטים מתוך "אלוף בצלות ואלוף שום" מאת לאה נאור (עפ"י בדיחה עממית בחרוזים של ביאליק) – כולם מוזמנים.
במהלך הלילה תתקיים הסדנה שלוש פעמים:

בשעה 22:30, למשכימים.
בשעה 1:30, למיטיבי הלכת.
בשעה 3:00, לציפורי הלילה.
קחו בחשבון, שכל סדנה כזו תקבל אופי קצת שונה, בשל השעה והמשתתפים השונים.
בואו לשחק איתי בבובות!
ליבי

יוסי רן: 27 05 2009 02:57    כותרת הודעה: תוכנית הבמה הלבנה

היום קיבלתי מליבי את לוח הזמנים הסופי של במה לבנה. קליק על ההזמנה ואתם מקבלים את תמונת התוכנית.

תתוכנית במה לבנה 2009
שימו לב! – כניסה משער 8 – החניה חופשית !

"וַיְהִי חָכָם בַּיּוֹם וְחָכָם בַּלָּיְלָה"…

אומר ביאליק באַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם למי שלא ישן בלילה הלבן

 

. לילה טוב ובילוי נעים

פסטיבל smallבמה 7

פסטיבל smallבמה הוא פסטיבל לתיאטרון סטודנטיאלי של החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. אני עוקב אחרי הפסטיבל מאז הולדתו, משתדל לראות את מרבית ההצגות וההופעות הפתוחות ושואב חוויות חדשות מידי שנה. על הפסטיבל של השנה שעברה כתבתי את פסטיבל סמול במה – תל אביב ו שלוש פנים לאותה דמות על במה קטנה. בכל הפסטיבלים עד כה מצאתי הצגות שממש הפעימו אותי וגם האחרות היו ברמה סבירה. השנה נהניתי פחות. שתיים מתוך ההצגות העניקו לי חוויה טובה ומעשירה והיו בהחלט ברמה ראויה. לגבי שאר ההצגות נמלכתי עם עצמי והחלטתי להתעלם ובעניין חלק מהן אפילו להבליג.
ההצגות שאהבתי הן "איש ציפור" ו"צוצי".
"איש ציפור" היא סטירה נוקבת שמשתמשת בדימויים מעולם החיות להציג את מכת הריאליטי שהופכת את המוקיון העלוב שבכלוב ל"אומן" שכולם מתקנאים בו ורוצים להיות במקומו ולבסוף מדיחים אחד את האחר מכלוב התהילה בירייית אקדח. המושג "אומן" שבו משתמשים גיבורי הכלוב 'איש הציפור', 'איש הסוס' ושותפיהם לכלוב מייצג את הסלבריטי שהוא משאת נפשם של הדור הגדל בארצנו ממש כמו בכל העולם המתוקשר. האירוע נראה כאירוע קרקסי ומלווה במחוות כניסה ויציאה מוסיקאליות. הכניסות והיציאות אינן אל מחוץ לבמה אלא מעברים בין איזורי הבמה השונים ובעיקר המעבר אל כלוב הכבוד וממנו.
"צוצי" הוא "מחזה פיוטי על אהבה, אהבה הנעה בתוך חלל ובתוך זמן. האם צוצי יכולה להתחמק מכבליה הנוחים של סביבתה? האם האהבה היא המגדירה את זהותו של כל אחד מאיתנו? סיפור על תלות,על זהות עצמית ועל אבדן." כך מתוקצרת ההצגה בתוכניה ואני בהחלט מאמץ את התיאור. זירת ההתרחשות מורכבת מארבע קוביות שמחוברות לתקרה ולפעמים ביניהן ברצועות גמישות. החלל משנה את יעודו ומשמעותו בהתאם לצורה שמשתמשים בו השחקנים. החפצים לובשים את הזהות והמשמעות שנותן להם השחקן. ההצגה מעוררת מחשבות שונות ושזורה במחוות שסוחטות מהקהל גלי צחוק למרות שההצגה ככללה איננה מצחיקה. כל האירועים מתוזמנים היטב וקצובים באמצעות נגינת פסנתר חיה.
אני מקווה שתמצא להצגות אלה במה גם מחוץ לאוניברסיטה. הבעייה היא ששתי ההצגות משתמשות בסימליות שדורשת מהצופה מעט מחשבה. אפשר אמנם להנות מעט ולהתבדר מהאלמנטים הקומיים שבשתי ההצגות אך אינני בטוח שעיקר הקהל של התיאטרון הרפרטוארי, זה שקנה את המנוי במבצע של ועד העובדים או חברת האשראי, מוכן לקבל הצגות מעין אלה. קהל הצגות הפרינג' יאהב את שתיהן, אלא ששתי ההצגות דורשות חלל גדול – משאב נדיר בבמות הפרינג'.
התלבטתי לפני שכתבתי את הפסקא הקודמת משום שאני מתנשא בה על קהל התיאטרון הרפרטוארי שלא בצדק. הסיבה שהחלטתי לכתוב זאת מתוך ידיעה שאני חוטא לחלק מהקהל היא שיחה שהייתה לי עם צופה באחת מהצגות הפסטיבל. בזמן שישבתי והמתנתי לתחילת אחת ההצגות פנה אלי בחור צעיר שישב לידי וטען בלהט שההצגה "צוצי" היא "תת-רמה, הצגה גרועה שלא שווה את הכרטיס". באותו שלב עדיין לא ראיתי את "צוצי". הבחור אמר שפנה לדוכן הכרטיסים לדרוש את כספו בחזרה. בסיום ההצגה שראינו, אחת ההצגות שבחרתי להתעלם מהן, אמר לי שכני "זאת הצגה" תוך הדגשת המילה "זאת" . לאחר שראיתי את "צוצי" הבנתי שדיברתי עם אדם שטרח לבוא לפסטיבל הצגות סטודנטים ובכל זאת לא היה פתוח מספיק לקבל הצגה שדורשת ממנו מעט מאמץ מחשבתי.
ההופעות הפתוחות נעלמו השנה כמעט לחלוטין ובאחד הימים אפילו התקיים אירוע אחר ברחבה המרכזית שבלב הפסטיבל, כשחצינו את הרחבה בדרכנו מהצגה להצגה זרזו אותנו שומרים לפנות את המקום משום ש"יש כאן אירוע פרטי". ואכן הרחבה הייתה מלאה בשולחנות כיבוד שאינם קשורים לפסטיבל. אני רואה בכך הפגנת זילזול בפסטיבל מצד הנהלת אוניברסיטת תל-אביב שאיפשרה קיום אירוע זר בלב אזור הפסטיבל.
הפסטיבלים של השנים הקודמות היו ברמה מאוד גבוהה ואני סיפרתי כל הזמן לחברי שאת הלהט הסטודנטיאלי שבהצגות האוניברסיטה לא ימצאו יותר כאשר אותם יוצרים יצטרכו גם להתפרנס מאומנותם. השנה כמעט לא חשתי בכך. אני מאוד מקווה שאיננו שומעים את הדי שירת הברבור של פסטיבל סמול-במה.

%d בלוגרים אהבו את זה: