ארכיון תג: טיולים

צלה של הרוח – קרלוס רואיס סאפון

ספר על ספר שמספר סיפור בתוך סיפור ואולי אפילו מִספר סיפורים שעוטפים את עצמם כבצל.

la sombra del vientoאת מה שתראה היום, דניאל, אסור לך לספר לאף אחד מזהיר אב את בנו בן העשר, ומרגע זה ואילך הופך צלה של הרוח למבוך פנטסטי של עלילה שנחשפת שכבה אחר שכבה.

בקיץ האחרון ביקרתי בברצלונה. לפני שנסעתי המליצו בפני לקרוא את 'צלה של הרוח' כהכנה לטיול מרתק יותר. לצערי לא עלה הדבר בידי. למען האמת, לא ייחסתי להמלצה חשיבות מרובה… וחבל. מצד שני, עכשיו, כשאני קורא את הספר כל המקומות מוכרים לי היטב. כבר בעמודי הספר הראשונים אני פותח את גוגל מפות ועוקב אחרי המקומות. אזור ההתרחשות מוגבל לטווח הליכה רגלית די קצר ששוטטתי בו רבות ולעוד אזור מצומצם במרחק נסיעה קצרה בתחבורה הציבורית היעילה של ברצלונה.

הספר מצוטט בהמוני אתרים, אפשר לקרוא את גב הספר באתר טקסט וברבים אחרים הנה התקציר:

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צלה של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצלונה, קרבה אליו דמות שמזכירה לו את אחד מגיבורי הרומן, דמות שמתברר כי היא השטן בכבודו ובעצמו, האיש הזה השמיד בשיטתיות את כל ספריו של קאראך ומבקש לשים את ידו גם על הספר האחרון שנותר, הספר שבידי דניאל. בכך נקרע צוהר אל אחד מסודותיה השמורים ביותר של ברצלונה, סוד שמעורבים בו רצח, קסם, טירוף ואהבה מקוללת.

איזה יופי, אני חווה מחדש את המקומות, אלא שהפעם מתלווה אליהם סיפור שלא הכרתי כשטיילתי שם, סיפור מסתורי, אפל, מרתק ומפתיע. קיימים הרבה קוי דמיון בין סיפור המסגרת, סיפורי הדמויות אחריהן מתחקה דניאל סמפרה והסיפור שבתוך הספר 'צלה של הרוח' מאת חוליאן קאראך שעליו מספר הספר 'צלה של הרוח' של קרלוס רואיס סאפון. עם זאת קיימים הבדלים רבים בין הסיפורים המוכללים זה בזה.

עם התקדמות הקריאה נגלים דברים שהיו סמויים בעבר, אני מדפדף אחורה וקורא שנית דברים שכבר קראתי ומגלה דברים שלא ראיתי בקריאה ראשונה. כך אני קורא קדימה ואחורה לסירוגין והקריאה זורמת במהירות בכל הכיוונים. אני משוטט בספר מצד לצד כאילו הייתי מגלגל בפה יין משובח ומעכב את בליעתו כדי להתענג עוד ועוד על הטעם.

הספר מספק חוויה מרתקת, רבגונית ומפתיעה ואני רוצה לשוב בעקבותיו לברצלונה שהכרתי לא מזמן ולתור אותה שנית בעקבות הספר. אני מסמן לעצמי את כל המקומות במפת גוגל שהכנתי, אולי עוד אגיע יום אחד לטייל לאורך הספר ולרוחבו ברחובות ברצלונה ובסימטאותיה.

למרות שמתחתי את הספר על פני ימים רבים, בליל הקריאה האחרון כמעט שלא עצמתי עין עד שסיימתי לקרוא את הדף האחרון ואז שבתי לשוטט כמנהגי על פני הדפים שקראתי. גמרתי לקרוא את הספר בשקיקה ולמחרת בבוקר התחלתי לקרוא אותו מהתחלה, הפעם מתוך היכרות עם הדמויות שבסיפורים, בצללים ובסיפורים שבתוך הסיפורים אלא שאז הזכירה לי אשתי שכבר הארכתי את תקופת השאלת הספר ואני חייב להחזירו לספריה. בלית ברירה נפרדתי מהספר כשאני בעמוד 72 של הקריאה מחדש ועכשיו אני הולך לרכוש אותו – ספר כזה אני רוצה אצלי על המדף, זהו מסוג הספרים שחוזרים וחוזרים אליהם ואולי יום אחד הוא ילווה אותי גם לטיול משותף בברצלונה בעקבות 'צלה של הרוח'.

חווית קריאה מדהימה שמערבת את כל החושים ומעלימה לחלוטין את העולם שמסביב – מומלץ !!!

הנה מפת טיולנו ולצידה רשימת האתרים העיקריים בספר.

המפה עודכנה לכסות את אתרי כל הספרים בסדרה

הוצאת כנרת זמורה ביתן – 2006, 460 עמודים
תירגום: ליה נירגד.

נוף עירוני יפה, אוכל טוב, מוסיקה נעימה והכל בעברית

יש לי מספר שעות פנויות באמצע היום בתל-אביב. אני בין עבודות, לא, לא "בין עבודות", אני יודע בדיוק מתי אתחיל לעבוד והיכן. במצב זה אפשר להנות מהחופשה באמת ולא להרגיש שהזמן חומק בין האצבעות. ליבי לעומת זאת עמוסה עד מעל הראש בהפקות תיאטרון האוניברסיטה. בכל זאת הצלחתי לחטוף אותה למספר שעות של טיול אמצע היום בתל אביב. לאן הולכים? מזמן לא טיילתי במדרחוב נחלת בנימין, גם לליבי זה מתאים, מאוחר יותר גם אגלה מדוע. חונים בקצה שוק הכרמל וחולפים דרכו אל המדרחוב הססגוני והיפה כתמיד. אני מביט סביבי, הכל כל כך יפה, אילו היינו בארץ זרה, סביר להניח שהיינו מציינים את המקום כפינת חמד, אלא שכאן בארץ אנחנו לוקחים הכל כמובן מאליו ונוטים לראות רק את מה ששווה קיטוּר.

ליד הפינה הראשונה שומעים קול נשי מלווה בגיטרה. זמרת צעירה הציבה מגבר, היא שרה בליווי גיטרה מוגברת ולפניה מגבעת. ליבי עוצרת להקשיב. היא ניגשת לשים כמה מטבעות במגבעת ובשובה אומרת לי שמטרת הזמרת תמר קָפְּסוּטוֹ היא לקדם את הופעותיה, היא אינה תולה במגבעת את פרנסתה ויש לה אפילו אתר בו אפשר לשמוע את זמרתה ולהתעדכן בהופעותיה.

אני מתקדם מספר צעדים וקול הזמרת מתערבב באוזני עם קול אחר לגמרי. מעבר לפינה יושב גיטריסט וזמר בלוז מבוגר. כשאני מגיע אליו הוא מנגן קטע סולו ועובר לשיר בקול עמוק ומחוספס את השיר Mr. Bojangles. אין לי מטבעות ואינני רוצה להתעכב, ליבי אמרה שהיא מכירה בית קפה נחמד שמציע גם ארוחות, נשוב לשמוע אותו אחרי ארוחת צהריים. ממשיכים לטייל בין דוכני מלאכת יד ודברי אומנות. מתעכבים כמעט בכל דוכן, הרבה מאוד דברים מאוד יפים. גם הבתים מסביב יפים. אלה הם אותם בתים שהיו שם גם בילדותי אך חלק מהם שופץ לאחרונה. עוברים לפני חנות בדים וליבי עוברת מייד למצב עבודה, היא צריכה לקנות חומרי גלם למספר בובות שהיא בונה בימים אלה, היא בוחנת את צבעי הפליזים וגמישותם, בוחרת בצבעים המתאימים, החבילה תחכה לנו בחנות.

בפינה הבאה אני רואה מסעדה שבחזיתה יושבים אנשים ואוכלים. שם המסעדה 'בת ארצי' צד את עיני. אני שמח לראות שיש עדיין עסקים שקוראים לעצמם בשם עברי ומציע לליבי לנסות את המסעדה. אוכל ביתי בסיסי וטעים. האוכל הוא בעצם בסגנון ביתה של מרים שמבשלת לבדה הכל, אני גדלתי על אוכל שונה, אך מזה זמן רב אני אוכל מאכלים מהסוג שמוגש במסעדה 'בת ארצי'. בדלפק ההגשה שורת סירים שמהם אפשר לבחור מפרום, קובה, ממולאים ועוד בתוספת קוסקוס, אורז ושאר מטעמים, סלט ושתיה והכל במחיר ממש שווה לכל נפש.

ראיתי כבר מסעדות דומות שהאוכל בהן נראה כאילו בושל זה מכבר. האוכל של מרים מתבשל במטבח שבפינת המסעדה וכל הזמן יש אוכל שבושל ממש כרגע. אני מביע את שביעות רצוני בפני עובדי המקום ומבקש כרטיס ביקור ואז נודע לי שבכוונתם לשנות את השם בעקבות החלפת הבעלים. הם הבטיחו שגם השם הבא יהיה על טהרת העברית.

שבענו. ממשיכים בדרכנו. קשה מאוד להתקדם, הדוכנים קוראים לנו לבוא ולראות עוד ועוד.

מתחילים לשמוע מרחוק את שיר השלום. ככר מגן דוד שינה את שמו לאחרונה, עכשיו הוא ככר מירי אלוני. ההתקהלות גדולה, כולם נקבצו לשמוע את מירי אלוני ולשיר איתה את שיריה המוכרים היטב. השירה של מירי אלוני אמנם דעכה עם השנים והקול הענק של פעם איננו כל כך גדול ומגוון ובכל זאת, זוהי מירי אלוני שהעניקה את פס הקול של המדינה משך שנים רבות וכל שיריה מוכרים היטב גם לדורות הבאים. עוצרים לשמוע לרגע או שניים וממשיכים לשוק הכרמל שגם בו ממשיכים ללוות אותנו צלילי הבלדה על חדוה ושלומיק. בפינה הבאה פונים שמאלה חזרה לנחלת בנימין ועוברים ליד חנויות הסידקית. ליבי נדרכת שוב, צריך לקנות אביזרים לבובותיה, נוברים בערימות… הדרישות של ליבי מוגדרות היטב ולא קל לרצות אותה. בסופו של דבר עוד חבילה מוכנה ופונים חזרה אל חנות הבדים. בדרך אני שב לדבר על כך שאני שמח שעדיין יש חנויות שמתהדרות בשם עברי נאה וליבי מפנה את תשומת ליבי לשם חנות הבדים 'בית הבד' ומזכירה חנות בדים נוספת ששמה 'סיפורי בדים'. איזה יופי.

YellowHouse 
view0

BatArziFront

BatArziMenu

BatArziPots

view1

יכולתי לאבד את דרכי שם כמו אליסה בארץ הפלאות אך זמנה של ליבי קצוב, צריך לשוב למציאוּת. בדרך חזרה זמר הבלוז כבר איננו שם וגם הזמרת תמר קָפְּסוּטוֹ הלכה, במקומם ניצב שם בחור צעיר עם גיטרה שהייתי מוותר בנקל על נוכחותו.

אני מסתכל על התמונות ונזכר שבביקורנו לפני כחמש שנים בשרלויל Charleville-Mézières, בירת תיאטרוני הבובות העולמית בצפון צרפת, קראנו לאחד הרחובות היוצא מככר דוּקָל בשם נחלת בנימין בגלל הדמיון בין השניים. הצצתי בתמונות מאז, יש שם אמנם דוכנים אך אצלנו יש בהם יותר קסם ויחוד ובנחלת בנימין שלנו יש עצים ירוקים ופנסי רחוב יפים. לפעמים צריך לעצור לרגע ולראות את היופי גם כשאנחנו מטיילים בביצה הפרטית שלנו. השנה מתקיים שוב המונדיאל לתיאטרוני בובות בשרלוויל, אולי כדאי לקפוץ לראות מה נשתנה.

Charleville

שוק המציאות ביפו

אני מסיים את עיסוקי בתל-אביב ויש לי מספר שעות עד למחויבות הבאה. פתאום אני מוצא את עצמי בתל אביב עם זמן פנוי שלא תכננתי עבורו דבר. בעייה, מה עושים בכמה שעות פנויות באמצע היום בתל-אביב? הבעייה איננה שאין מה לעשות, להיפך, יש יותר מידי דברים. אני מחפש משהו שאיננו קצוב בזמן כמו הצגה, סרט או תערוכה שחבל לעזוב בטרם ראיתי בה הכל. הפתרון המובן מאליו הוא תמיד שיטוט קניונים, אלא שרק אתמול שרפתי שעה וחצי בקניון רננים ברעננה ודי לי בקניונים לשבוע זה. אני מחליט ללכת לטייל במתחם התחנה בנוה צדק, ביקרתי שם עד כה רק פעם אחת ויש עוד הרבה תערוכות קטנות שאפשר לראות.

אני מחנה את המכונית בחניון החוף הפתוח בין צ'רלס קלור לכיכר השעון ביפו ופונה לכיוון התחנה כשאני נזכר שמזה שנים רבות לא ביקרתי בשוק המציאות ביפו. כולם קוראים לזה שוק הפשפשים אך אני אוהב לדבוק דווקא בביטוי האלתרמני.

שתי דקות הליכה ואני בפאתי השוק. השוק גדל מאוד ופלש לשטחים רבים מאז ביקרתי בו לאחרונה. גם אוירת השוק השתנתה, השוק זרוע עכשיו בתיירים ובין החומוסיות והשוארמיות צמחו להן מסעדות מסוגננות שיודעות להגיש מנות יחודיות עם שמות מוזרים וכמובן מנות סלטים.

חלק מהחנויות שמכרו בעבר פינויי ירושות מוכרות עכשיו עתיקות, כלומר, בדיוק אותו דבר רק שהשלט השתנה ולמרבה הפליאה, גם השלט נראה עתיק. אבל שוק המציאות נשאר בעינו – שוק מציאות. במקום בו שכן השוק מימים ימימה אפשר גם היום למצוא מכל טוב הארץ וגם מה שפעם היה טוב והיום הוא שבור או מקולקל. הכל מעורבב היטב בבלגן מסוגנן והמטיילים נוברים בערימות ומלקטים חפצים שאין בהם חפץ אך הם רואים בהם משהו שראוי לשלם עבורו. ממש מפתיע לגלות מה אנשים נושאים מהשוק בידיהם.

נראה לי שמרבית החפצים שערוכים על מחצלות ועל משטחים מאולתרים לא ימכרו לעולם ובכל זאת בכל רגע רואים מישהו רוכש משהו שלא ברור מה יעשה בו. על אחת המחצלות אני רואה שתי נשים, כנראה אם וביתה, מלקטות חפצים מעץ, קרמיקה ובד, שואלות למחיר, "מופתעות"… המוכר "נעלב"… סוגרים מחיר מגוחך למדי עבור חפצים מגוחכים לא פחות ויש עסקה. לפתע קולטת אחת מהן בקצה המחצלת משהו שמורכב משני קרשים שאליהם מחוברים מספר קרשים קטנים כמעין סולם קטן ומעוקל. היא שואלת את המוכר מה זה והוא עונה "אני לא בדיוק יודע אבל אפשר לעשות עם זה כל מיני דברים". התשובה כנראה משכנעת, האשה קונה גם את זה.

אפשר למצוא כאן הרבה דברים שלא האמנתי שאראה אי פעם. תנור אפיה מתוצרת אלג'ם, סיפון וסיפולוקס דרים בכפיפה אחת עם מצלמות של סרטי 8 מ"מ מתפרקות. אני מטייל מוקסם כמו בתערוכה, בראשי מתנגן שוק המציאות של אלתרמן ואני נתקל בכל פינה בעוד מספר מילים מהשיר. אני משוטט לא מעט בתערוכות לכן אימצתי לי שיטה לסיור יעיל, קודם כל משוטטים במהירות ולא מתעכבים לבחון פרטים. אחר כך עוצרים לחשוב מה היה באמת מעניין והולכים להתעמק בדברים המעניינים. אם יש מה לצלם, זה כבר שייך לסיבוב שלישי. הנה אני מגיע גם לסיור הצילומים, אני יודע בדיוק לאן ללכת ומה אצלם שם ומגלה שצמד הסיפון-סיפולוקס איננו יותר במקומו. גם חצובות התאורה מעץ שנשאו פנסי תיאטרון ישנים נעלמו מאחורי דלת הפח הגדולה של החנות שנסגרה בינתיים.

באחד הדוכנים המוכר מתענין במה שאני מצלם ומייד ניגש לבנות עבורי קומפוזיציה מקופסאות פח צבעוניות על השולחן שלו, נוטל מידי את המצלמה ומצלם תמונה שתכלול גם תבליט עגול בסגנון יפני שתלוי על הקיר שמאחור ופחית שמן פז אקסטרא אדומה. הוא גם מסביר לי שהפחית מוסיפה צבע אדום לתמונה – שיהיה יותר מעניין. לאחר מכן הוא מסדר קומפוזיציה מרובוט צעצוע ואותה קופסת פז אקסטרא – נראה שהוא נהנה מהיצירה. המוכר עצמו מסוגנן בשלל צבעים ולראשו מגבעת קש עם סרט. אני מבקש לצלם אותו על רקע הדוכן שלו אך הוא אומר 'עד כאן – אני לא למכירה' וניגש לשעשע קונים פוטנציאליים שבוחנים שלל חפצי מתכת עתיקים – חלקם חלודים – בקופסאות שבהמשך. מרבית המוכרים בשוק שקועים במשחק שש בש ואחרים מחליפים ביניהם חוויות מעולם העסקים.

 

שוק המציאות
יונה עטרי ואילי גורליצקי
מילים: נתן אלתרמן
לחן: סשה ארגוב

עזבי יונתי כל מיני הצעות
ובואי נרוצה אל שוק המציאות.
אל שוק המציאות? לא, לא, לא.
מה כבר יש שם?
ומה כבר נמצא שם?
ומה כבר נראה שם?
ראשית כל נבוא ונגיע לשמה
ושם כבר נראה מה,
ושם כבר נמצא מה.
ודרך אגב, בין כניסה ליציאה,
אולי גם נמצא במקרה מציאה.

שוק המציאות, שוק המציאות,
איזה פלאים, איזה פלאות,
הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

כוננית מצחיקה
וכורסה מצוייצת,
חצוצרה עתיקה
שעודה מחצרצת.
קרבינה בלי הדק
וחרסינה עם סדק,
חרוזים ללא חוט
מה שאין בחנות.

הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

הביטי נא איזה שעון קוקיה,
קוקית נהדרת כה ויפהפיה.
נכון בהחלט, קוקיה נהדרת,
אך למה אתה מסתכל במוכרת?
שמעי, המוכרת איננה אנטיקה
וההסתכלות עוד לאיש לא הזיקה.
אך אם אני פה, יש מקל פה ושוט
ואל תחפש מציאות חדשות.

שוק המציאות, שוק המציאות,
איזה פלאים, איזה פלאות,
הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

אורלוגין מטוטלת,
טבעות של ענבר,
מפתחות ללא דלת,
מטריות בלי מטר.
קולומבינה של ברונזה
עומדת בפוזה
מול פיירו מאוהב
בלי ראשו על כתפיו.

איש מרבה לבקש ולשאוף ולדרוש
אבל מה שמוצא הוא, מוכן לו מראש.
על הרבה מציאות, הוי, קופץ אתה, אחא, אבל יש מציאה שקופצת עליך.
אז אומר אתה כך מרובה לא תפסנו
ואולי לא מצאנו כל מה שחיפשנו
ואולי קצת בזבזנו טרדות ויגיעות,
אבל טוב שהיינו בשוק המציאות.

חלק מהחנויות הן בתי מלאכה לשיפוץ חפצים משומשים מסוגים שונים. יש בית מלאכה לשיפוץ שטיחים עם הרבה מאוד שטיחי קשרים ססגוניים בסגנון פרסי ובחזיתו יושבים גבר ואשה ומשפצים את אִמרוֹת השטיחים. במקום אחר יושב מישהו עם ערימת פגרי כסאות "עתיקים" ומנסה לחלץ מהם חלקים שיהפכו לכסאות שלמים. אפשר להסתובב שעות ולא לִשְׂבּוֹעַ מכל המראות. אני יודע שלא באתי לקנות דבר ובכל זאת תנועת הקונים גורמת לי להרהר אם כדאי לי קנות חפץ מיותר זה או אחר. לשמחתי אינני מאלה הנסחפים בהתלהבות הקניה אך קשה מאוד להמנע מלחשוב על קניית ארגז כלי תפירה מעץ שידע ימים טובים מאלה.

זהו, נגמר הזמן ואני פונה לי לדרכי. מתחם התחנה יצטרך לחכות לפעם הבאה שאזדמן לתל אביב.

Vodpod videos no longer available.

התמונות בפיקסה

חול המועד סוכות בחיפה – גם לילדים ולהורים

הילדים שלי כבר מזמן אינם ילדים. הם אחראים לתרבות הפנאי שלהם ועושים זאת טוב מאוד. למעשה, בשנים האחרונות תרבות הפנאי שלי ניזונה לא מעט מפעילויותיהם של ילדי. את הזמן שמחוץ לשעות הפנאי אני מבלה במקום העבודה החדש שלי שבו חלק ניכר מחברי לקבוצה הם הורים לפעוטות ולילדים בגילאי הגן וכיתות היסוד. כל התייחסותי לתרבות הפנאי ממוקדת סביב תרבות הפנאי שלי, אלה שעדיין בשלב גידול הילדים כבולים לתכתיבים שונים לגמרי. אם הם רוצים ללכת לאירוע שמסתיים עמוק בתוך הלילה זה חייב להתחיל ולהסתיים בשמרטף בשכר או בקרובי משפחה שתורמים מתרבות הפנאי שלהם לשמירה על הילדים. כשילדי היו רכים בשנים פתרתי את בעיית השמרטף על-ידי לקיחת ילדי לאירועי תרבות כבר מגיל צעיר מאוד ותתפלאו, הם נהנו מאוד גם מאירועים שאינם תפורים דוקא לילדים. בנוסף, לא חסרו אירועים איכותיים לילדים, וכמו היום קל היה גם אז ליפול לאירועים שרמתם מפוקפקת משהו. היום מבחר האירועים לילדים ולהוריהם עשיר בהרבה ממה שהיה בילדותם של ילדי, המידע נגיש עוד יותר ולצערי גדל חלקם של האירועים הפחות ראויים. בחגי ישראל מתקיימת כמות בלתי נתפסת של "פסטיבלים" – אירועים לכולם בכל מקום ובכל גיל עד שקשה לברור מה כדאי, על מה אפשר לוותר וממה יש להתרחק כמו מאש. עכבר העיר ריכז עבורינו את כל הפעילויות לילדים בסוכות ואת כל שאר סוגי האירועים.

12171043608741[1] בחג הסוכות הקרֵב אני מתכוון לבלות ככעבר בפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר. בצהרי ערב סוכות נראה בקאמרי את ההצגה מעגל הגיר הקווקזי בהמשך נקפוץ ככל הנראה לשמוע את להקת אומאמי או את שליחי הבלוז בפסטיבל הג'אז שמתקיים נוכח הבריזה הקרירה של ספטמבר בביץ' בר בחוף קיסריה – הכניסה med_tofaot3[1]חופשית. בשנים קודמות נהנינו מאוד מפסטיבל הג'אז ובעיקר מנועם דיין ולהקת הבלוז שלו. למיטב ידיעתי ההרכב של נועם דיין איננו מופיע יותר וחבל – אנא תקנו אותי אם ידוע לכם שהוא בכל זאת מופיע בימינו באיזשהו מקום. במוצאי שבת אנחנו הולכים לבכורת תופעות לואי של 'החיפאית' – הקבוצה החדשה של תיאטרון חיפה וביתרת חול המועד סוכות אקדים לצאת מהעבודה ואלך לעכו.

לילדים ולהורים

שיחות שולחן האוכל בעבודה הביאו אותי לחשוב לאן הייתי לוקח בסוכות זה את ילדי אילו היו רכים בשנים. הנה בחירתי על סמך המעט שקראתי מתוך המבחר האדיר וכמובן בשיקולי מרחק וזמן של חיפאי. הנה בחירתי –

 מטס עפיפונים בחוף הים – חוף הסטודנטים, יום שלישי, 28.9.10, החל משעה 10:00

2082481891_Big[1]אירוע חוויתי ומהנה כמעט ללא השקעה. כל מה שצריך הוא להתפנות ביום שלישי מהעבודה, ללכת עם הילדים לחוף הסטודנטים ולהנות ביחד מהחוויה. בתיאור האירוע כתוב כמיטב המסורת, אירוע הפרחת עפיפונים בחוף הים, עם אמני עפיפונים מישראל ויפן. האירוע יתקיים מדרום לחוף הסטודנטים. הכניסה חופשית. מי שרוצה ויכול להשקיע מעט יותר בחוויות העפיפונים יוכל לבקר עם הילדים בשאר אירועי פסטיבל העפיפונים במוזיאון טיקוטין היפני ולהשתתף בסדנאות בניית עפיפונים עם אמן עפיפונים מיפן וללמוד מעט אוריגאמי, אמנויות לחימה, יצירה יפנית, ושלל חוויות תרבות יפנית.

אפשר לקרוא פרטים על פסטיבל עפיפונים יפנים בחיפה בעכבר העיר.

שני אירועים לילדים בבית לחם הגלילית – 22 דקות נסיעה מהצ'ק פוסט

סוכות 2010 בשביל פרות החלב

cow_mooing_md_clr[1] שביל פרות החלב הוא שמו של מרכז מבקרים ברפת בבית לחם הגלילית. במסגרת הפעילות במרכז המבקרים, כך כתוב בפירסומים, ישמעו המשתתפים הסברים על משפחת היונקים ועל ההמלטה של הפרה, כדי להבין למה ולמי נותנת היא חלב. בהמשך יאכילו הקטנטנים את העגלים ויתנסו באפיית לחם, בחליבה היישר מהעטין ובהאכלת עגלים מהבקבוק – ממש כמו תינוקות. לסיום יקנחו המשפחות במשתה של שוקו מתוק וחמאה עשירה שהכינו בעצמם. בנוסף יבקרו האורחים ברפת הרובוטית החדשה ויראו כיצד הרובוט חולב את הפרה. מידע נוסף באתר שביל פרות החלב.

ואם אנחנו כבר ממילא בבית לחם הגלילת נמשיך לפסטיבל הפפריקה בחוות דרך התבלינים

g-tavlinim[1] הפירסום אומר שה"פסטיבל" מציע שלל אירועים לכל המשפחה עם מתחם ילדים שוקק פעילויות הכולל סוכת פפריקה, תיבת אוצרות הפפריקה עם בריכה מלאת פלפלים שבתוכם יוחבאו שפע של הפתעות לילדים, מבוך פפריקה הכולל פעילות בשדות התבלינים עם חידות בנושא הפפריקה, סדנת הכנת פיצה, הכנת צבע אדום מפפריקה ועוד. מצלצל נחמד. הייתי בחוות דומות בעבר עם ילדי ונהניהו מאוד. אחת החויות המרתקות ביותר בהקשר זה הייתה דווקא בהולנד אך זה כבר שייך לסיפור אחר. בכל מקרה בכל ביקורינו במחלבות ובחוות בשׂמִים מהטבע ותבלינים החוויה הייתה בהחלט מתאימה להורים ולילדים. פרט קטן שראוי לתת עליו את הדעת – הביקור ברפת בעצם ממחיש שיצור החלב הוא פעילות תעשייתית והפרה איננה בעל חיים חופשי שנהנה מהטבע אלא למעשה מתקן ייצור. לי אין בעייה עם זה אך אני יודע שיש כאלה שיעדיפו לא לדעת שהפרה איננה נותנת את החלב באופן טבעי ומרצונה החופשי.

הוראות הגעה ממחלף הקריות המכונה צ'ק פוסט לבית לחם הגלילית

ומה עם תיאטרון לילדים? חשבתי על כך והחלטתי שאילו הייתה השאלה ניצבת בפני היום ככל הנראה הייתי לוקח גם את הילדים הקטנים לראות את אירועי החוצות של פסטיבל עכו אבל זה אני. לפני שמישהו מחליט לקחת את ילדיו לאירועי תרבות מופשטים [אבסטרקט – לא עירום] עליו להיות מוכן לתת תשובות לשאלות בלתי צפויות. אני אהבתי להתמודד עם שאלות כאלה כשילדי היו קטנים ונראה לי שגם הם קיבלו בהבנה את זה שאפילו אבא לא יודע ולא מבין הכל.

אז שיהיה לכולם חג שמֵח ועמוּס.

גיטרות בברצלונה

מעולם לא הייתי עד כה בספרד. ספרד מקושרת אצלי קודם כל עם גיטרה, גיטרה ספרדית קלאסית. אמנם ספרד מזוהה הרבה יותר עם גיטרת הפלמנקו אך לא בגלל שזה הסגנון השולט בספרד אלא בגלל שהוא יחודי לספרד בעוד הגיטרה הקלאסית מקושרת גם לאיטליה ולקיטרה היוונית. כשהחלטנו לצאת לטיול בברצלונה היה ברור לי שלגיטרות תהיה נוכחות בטיול. בטרם יצאו לטיול סיפר לי רון, המורה לפסנתר של אשתי, על בית מלאכה ליצור כלי מיתר בברצלונה בשם קאזה פאראמון.

Casa Parramon Window

Irith in Casa Parramon

לקראת הערב השני לשהותנו בברצלונה אנחנו מטיילים בסימטאות בארי גותיק [Barri-Gotic] וביציאה אל הראמבלה אני רואה ממש מולנו את הרחוב בו נמצאת החנות של קאזה פאראמון. אלמלא ידעתי מראש על קיומו של בית המלאכה במקום זה לא היה לי שום סיכוי להתקל בו במקרה. החנות של בית המלאכה נמצאת בקומה השניה של בית מגורים והשילוט מצוייר על אחד החלונות באותה קומה כך שיש צורך להרים את הראש ולחפש אותה.

החנות איננה קוראת ללקוחות מזדמנים ומסתפקת באלה שיודעים על קיומה, המוניטין של קאזה פאראמון נבנה מפה לאוזן ואכן אנו רואים בסביבתה אנשים שבאים והולכים עם תיקי כלי נגינה – בעיקר כלי קשת. השעה כבר אחרי שבע בערב והחנות נסגרת בשבע וחצי. אני רוצה להכנס. אנחנו עולים במדרגות של בנין מגורים ומגיעים לדלת עליה כתוב קאזה פאראמון. נראה שהחנות סגורה. אני לא מוותר. צלצול בדלת… אין מענה, אני חושב לנסות לפתוח את הדלת כשהיא נפתחת ומישהו יוצא, כמובן עם צ'לו בידו. אנחנו נכנסים ושואלים אם החנות עדיין פתוחה. העובד שמקבל את פנינו מזמין אותנו פנימה. אנחנו מסתובבים בחנות ומביטים בצ'לואים, ויאולות, כינורות וקונטרבסים אבל אני מעוניין דוקא בגיטרות, אלה שמאחורי הויטרינות מזכוכית.

במבט שני אני קולט שמחירי הגיטרות מתחרים ללא קושי עם מחירי מכונית משפחתית צנועה. השעה כבר שעת הסגירה כשאני מספר למוכר שאנחנו תיירים ואין לנו כוונה לקנות גיטרה ולקחת אותה איתנו לארצנו אך הייתי מאוד רוצה להתנסות בנגינה בגיטרה ספרדית אמיתית, לא מאלה שמיועדות לקונצרטים, גיטרה למתחילים. המוכר איננו מהסס ולאחר שהראה לנו את הקטלוג, שנראה שלא כל המחירים מפחידים, שולף גיטרה מהמתלה שמאחוריו, מקיש בקולן ומכוון אותה עבורי. באחד החדרים הסמוכים מתקיים שעור כינור לילדים. המוכר סוגר את הדלת ומוביל אותנו לחדר סגור אחר שאוכל לנגן בו מבלי שנפריע זה לזה. אני מנגן את המעט שאני יודע אחוז חרדת קודש ומתמוגג מהצליל. זוהי Rephael72הגיטרה הספרדית הזולה ביותר בחנות והצליל נשמע לי טוב יותר ממרבית הגיטרות ששמעתי עד כה. המוכר מסמן עבורנו על כרטיס הביקור של החנות את זהוי הדגם עליו ניגנתי ואנחנו נפרדים לשלום. מספר דקות מאוחר יותר אשתי מבחינה שעדיין לא התאוששתי. אני דומע מהתרגשות, עדיין לא ברור לי למה הגבתי כל כך חזק לחוויה. אשתי אומרת שהיא רוצה לקנות לי גיטרה ספרדית בקאזה פאראמון לפני שובנו הבייתה. אני תוהה, יכול להיות שהצליל לא היה כזה משובח ואני משוחד מההתרגשות. בבית מחכה לי הגיטרה הישנה שלי – גיטרה עבודת יד שבנה עבורי ב 1972רפאל, בונה הגיטרות המיתולוגי של הפרברים, הדודאים ובני דורם. הגיטרה שמרה על הצליל אך האקשן שלה [גובה המיתרים] השתנה מעט והיא קשה מאוד לנגינה. האם צליל הגיטרה הספרדית באמת טוב מזה של הגיטרה שלי?
GuitarBuilder2GuitarBuilder1

למחרת מגיעים לבית מלאכה קטן לגיטרות בפובלה אספניול [Poble-Espanyol]. את הגיטרות בונה בחור צעיר בתוך החנות הקטנטנה שהיא גם בית המלאכה.

אנחנו מתרשמים מגיטרות מוגמרות ומגיטרות באמצע תהליך היצור. אני רואה בין השאר גיטרה קלאסית מוגברת ומבקש לשמוע אותה. הצליל הרבה פחות טוב מהצליל של הגיטרות שאינן מוגברות. בונה הגיטרות מסביר לי שההגברה מסוג פיאזו פיקאפ שמותקנת בתוך הגיטרה יוצרת צליל סינטטי שאיננו בדיוק הצליל שמשמיעה תיבת התהודה ולכן כשהוא בונה גיטרה לצרכי הגברה הוא דואג לאקשן טוב [נמוך] על חשבון הצליל כדי שהנגינה תהיה קלה כמו נגינה בגיטרה חשמלית. ההסבר מעלה לי את הרעיון להתקין הגברה בגיטרה עם קאטויי, אקשו נמוך וצליל קשה יחסית שקניתי לפני כשנתיים. אם התזה של בונה הגיטרות נכונה התוצאה תהיה גיטרה נוחה מאוד לנגינה עם צליל בנוי על ידי הפיאזו פיקאפ.

בהמשך טיולנו אנחנו רואים בהרבה מאוד מקומות אנשים נושאים גיטרות. פה ושם יושבת חבורת צעירים ומנגנת בגיטרות. חלק מהגיטרות נשמעות ממש רע וגם המנגנים עליהן הם ברמה של נגני המדורות בארצנו. מאוחר יותר נגלה שבחנויות הגיטרות ניתן להשיג גיטרות סיניות זולות בשפע… ממש כמו אצלנו בארץ. אפילו בבתי הכלבו יש מחלקות כלי נגינה עם גיטרות מסוגים שונים – מרביתן אינן ספרדיות.

כעבור מספר ימים אנחנו מטיילים בפארק גואל. כאן ניתן לשמוע גיטרה בכל פינה. נגנים מאוד מוכשרים מנגנים מוסיקה מסוגים שונים על גיטרות מתאימות לסיגנונותיהם – קלאסי, פלמנקו, בלוז ואפילו פולק אמריקאי על גיטרה מתכתית.

Classic Metal Guitara

שימו לב בקטע הוידאו לזוג ברקע שנהנה מהמוסיקה.

אני מחפש קונצרט גיטרה קלאסית. יש פה ושם פירסומים, חלקם מתייחסים לפלמנקו – סגנון שאיננו ערב במיוחד לאוזני, אחרים מספרים על מועדון ממש קרוב לביתנו אך מסתבר שהוא בחופשה דווקא בתקפת החופשה שלנו. לפני שיצאנו סיפרו לנו על קונצרטים בכנסית סנטה אנה. עברנו הרחוב סנטה אנה במקום שעל פי המפות נמצאת הכנסיה ולא ראינו כל סימן לקיומה. ביום שלפני היום האחרון שלנו בברצלנה אנחנו עוברים שוב ברחוב סנטה אנה ומישהו דוחף לידינו פירסום של קונצרט גיטרה קלאסית שיתקיים הערב בכנסיה. מסתבר שצריך לעבור דרך דלת של מבנה אחר ברחוב ואז מתגלה החצר הגדולה ובה הכנסיה. יש עוד הרבה זמן עד הקונצרט. אנחנו נכנסים לבקר בכנסיה ומגלים שהחום והלחות שם קשים מנשוא. הבחור בכניסה מספר לנו שמפעילים את הקירור רק בזמן הקונצרט. אניחנו חוזרים בערב לקונרצרט ומגלים שאכן הוצב מאוורר ביתי קטן בקצה הכנסיה. על הכרטיסים רשום שם של אומן גיטרה מסויים. בתוך הכנסיה אנחנו שמחים לגלות שהערב מופיעים

 Barcelona Dúo De Guitarra – Ksenia Axelroud & Joan Benejam

DUO de GUITARRAאלה האומנים שקראתי עליהם מראש ורציתי לשמוע. הקונצרט מתחיל, אנחנו נוטפים זיעה יחד עם כל הקהל סביבנו אך המוסיקה המופלאה משכיחה את הכל. הם מנגנים ועוברים מסגנון לסגנון. בין הקטעים הם מרפים ומכוונים מחדש את מיתר הבס של הגיטרה, מאוחר יותר אני קולט שהם עברו מכיוון גיטרה "רגיל" לכיוון שנקרא Drop-D ובו מיתר הבס מכוון לרֶה ולא למִי. בסיום ההופעה הם נקראים להדרן ומנגנים מעין בדיחה מוסיקאלית – נגינה על גיטרה אחת בארבע ידיים.

חוויה בהחלט מרעננת למרות החום. ביציאה מהקונצרט מתקיים מפגש ובו מגישים לנו יין אדום. להפתעתנו היין בעל נוכחות עזה. בימים האחרונים אנחנו שותים את היין שמציעים במסעדות בקנקנים, יין קליל מאוד, טעים אך לא מדהים ולכן הופתענו לקבל יין ממש טוב. לרגע רציתי לברר את סוג היין אך מאחר שאין זה סביר שנמצא אותו בארץ ויתרתי על המחקר.

Casa Parramon Guitarra זהו, הגיע היום האחרון. אני מאוד רוצה את הגיטרה אך אני חושש שמא אגיע לארץ ואתאכזב לגלות שהצליל שלו איננו עדיף על זה של הרפאל הישנה שלי. אנחנו הולכים לקאזה פאראמון. המוכר זוכר אותנו ושמח לקראתנו. אני לוקח את הגיטרה לנגן. מבקש גיטרה נוספת – יקרה יותר – ההבדל בצליל בהחלט מורגש. הגיטרות נראות זהות ואין עליהן כל סימון מבדיל. אני שואל את המוכר כיצד הוא מבדיל בין הגיטרה והוא מסתכל עלי בתמהון ושואל אם לא שמעתי את ההבדל, אכן שמעתי אך בכל זאת חייב להיות הבדל כלשהו שניתן לראות. המוכר נותן לי שעור בסוגי עץ. הוא מראה לי ששתי הגיטרות עשויות מאותו סוג עץ אך בזו שצלילה טוב יותר סיבי העץ צפופים יותר ולכן העץ כבד יותר ובעל תהודה חזקה ויציבה יותר. אני עדיין מתלבט ואשתי משכנעת אותי שאפילו אם הצליל לא יהיה יפה יותר משל הגיטרה שלי אין ספק שהגיטרה של קאזה פאראמון תהיה נוחה יותר לנגינה. בסופו של דבר אני יוצא מהחנות עם הגיטרה היקרה בתוך נרתיק מרופד היטב שישרוד אפילו טיסת שכר. לפני צאתנו מספר המוכר בגאווה שקאזה פאראמון החלה את דרכה ב 1897 ואומר להתראות, לתשובתי שנבקר בפעם הבאה שנגיע לברצלונה הוא אומר שאז בודאי אקנה גיטרה לקונצרטים ואני חושב לעצמי שקודם כל שאני צריך להגיע לרמה שלא תעליב את הגיטרות הנוכחיות שלי. בבית אני מוצא שצליל הגיטרה החדשה אכן מלא ועמוק יותר מזה של הרפאל שלי והנגינה אכן הרבה יותר קלה. עכשיו צריך לשוב וללמוד לנגן.

רשימות של חתול רחוב | נסים אלוני

ספר שמתחיל ב'רגע גורלי, שעה נוראה, יום שחור, שבו חייב איש-סתיו להודות: אין סתיו בארץ' ומסתיים ביאללה ביי ועכברוש שמוכרח לכרסם. לא, זה לא בדיוק ספר קריאה שגרתי. נסים אלוני בעצם לא כתב מעולם ספר זה כספר. זהו לקט של קטעי פרוזה שנסים אלוני כתב במהלך חייו ופרסם באכסניות שונות כגון עיתונים יומיים, הקדמות לתערוכות, תוכניות להצגות ודומיהם.

חלקו הראשון של הספר הוא לקט של טורים שכתב אלוני לעיתונים 'דבר', 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות', בחלק זה מספר לנו נסים אלוני בשפתו המיוחדת על סיוריו במקומות שונים בארץ ובסביבה, על הפילים הסמויים של זכרון יעקב, על רחובות קהיר ואפילו על סיור לילי בתל אביב מחופש לחתול רחוב. היופי בחלק זה של הספר הוא ההיכרות עם ההיסטוריה של השפה העברית של כולנו ובמיוחד זו המיוחדת לאלוני.

Aloniהטורים הראשונים נכתבו בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת ושפתם חגיגית, שפה מצוחצחת של בני אדם שאינם מדברים בשפת אימם. השפה איננה השפה השגורה ברחוב והעוני הלשוני הזמני גורם לאלוני להמציא מילים, ביטויים וסגנון לשוני מיוחד. הקטעים מעורבבים היטב כך שמייד אחרי סיפור משנות החמישים מופיע סיפור משנות התשעים, סיפור ששפתו שפה חיה שאנשים משתמשים בה ברחוב ובכל זאת נודף ממנה ריח עז של התחביר המוכר של אלוני. בין לבין אנו מוצאים קטעים משנות השישים, השנים בהם הוליד נסים אלוני את השפה ה"גששית", שפה גבוהה מתובלת במילים מן הרחוב, השפה שנקלטה בכל שכבות הציבור ועדיין חיה ובועטת אפילו מפיותיהם של הדור שלא ידע את פולי. הקטעים הישנים כתובים בקצב החיים של אז, כאשר היה לכולם זמן, קטעים איטיים עם ניחוח של לגימות קטנות ואיטיות והִתענגות על הרגע. הקטעים החדשים כתובים עם התחשבות מה באנשים קצרי רוח שחיים עם שלט הזיפזופים בין אצבעותיהם שמתחילות ללמוד לסמס. אני נהניתי מאוד לקרוא חלק זה של הספר גם בגלל תוכנו ובעיקר בגלל החוויה הלשונית.

בהמשך מִספר מקבצי מכתבים מפריז, אמסטרדם וברלין. סיפורי חוויות מעניינים מסוף שנות החמישים, תאורים של עולם שהיה ועדיין קיים אך מתנהל היום בקצב אחר. הסיפורים מתרחשים במקומות שאני מכיר מטיולי, דומים ומאוד שונים. חוויות שמזכירות חוויות אחרות, חווית קריאה מעניינת לאוהבי קריאה חוויתית. במחשבה שניה, אם אתם קוראים את חוויותי סביר להניח שאתם אוהבים כתיבה חוויתית. אהבתי.

שלישו האמצעי של הספר מוקדש לסיפורים על חבריו הטובים של אלוני, הציירים יוסל ברגנר ואודרי ברגנר, על יצירתם ועל נדודים ביחד ולחוד. חלק זה של הספר מעט מעייף ומי שאיננו ממש מחסידי הציירים יעדיף אולי לדלג על חלק זה ולהגיע לחלקו האחרון של הספר.

השליש האחרון של הספר עוסק בתיאטרון. סיפורים על הצגות בעיקר קטעים שכתב אלוני לתוכניות ההצגות וכן ראיונות והגיגים שלא צויין לידם היכן הם פורסמו. קטעי התיאטרון של ניסים אלוני שמוכרים בציבור הרחב לקוחים בעיקר מתכניות שכתב לשלישית הגשש החיוור וליוסי בנאי לבד ועם שותפיו לבמה. המחזות של נסים אלוני אינם אוכל קל לעיכול ונימוח בפה. נסים אלוני איננו מנסה להקל על צופיו, להיפך, שיתאמצו קצת ויקבלו הרבה יותר. המגוון בסיפורי התיאטרון כל כך עשיר שאינני יכול לנסות לאפיין אותו, לכן אציע לכם טעימה. בחרתי במספר מילים שנסים אלוני שם בפיו של יוסי בנאי בהצגה 'אין אהבות שמחות' – שירי ז'ורז' ברסאנס מתורגמים ומקושרים היטב על ידי נסים אלוני. וכך אומר יוסי בנאי: [מומלץ לקרוא לעצמכם בקול רם]

אני מייצג כאן משורר שהוא מדינה של פזמונים. פזמונים – יסלח לי אלהים – קצת יחפים, ועם יבלות, ולפעמים הם בועטים, עם היבלות… מה יש לומר, פזמונים. פזמונים שהם לא כל כך מגוהצים, זאת אומרת הבגדים, כמו שאומרים, קצת קרועים פה ושם, ופה ושם מציצים לפעמים אחוריים חשופים… פזמונים של ז'ורז' ברסאנס.

אם קראתם את הקטע באינטונציה האופיינית ליוסי בנאי של נסים אלוני, אתם שבויים, שאלו את הספר בספריה, הקרובה, ותחגגו את הרגע, בכל רגע. אם אינכם מבינים על מה אני מדבר, הספר ככל הנראה לא ידבר אליכם, אפשר לוותר.

בעמודי הספר האחרונים מספר נסים אלוני על הנוסח העברי למשרתם של שני אדונים מאת קרלו גולדוני. כשהתרגום היה מוכן לעלות על הבמה תקף את אלוני האירוע המוחי שהרחיק אותו מן התיאטרון. נסים אלוני חיפש את משוגות השפה התל-אביבית שיקלטו היטב על ידי השחקנים והקהל. אצטט את סוף הקטע שמעיד יותר מכל על אהבת אלוני את השפה החייה ונושמת על כל רבדיה:

איני יכול להתאפק למשמע הצירוף המוזר, הבלתי הגיוני, מזרח ומערב בביטוי אחד שניתן למצוא ב"יאללה ביי" הרווֵח. לטעמי, בשתי המילים מקופלת חיוניות השפה. כך גם חשבתי לסיים את המחזה.

אז לקרוא? או לא לקרוא? אם אתם אוהבים גששית ומוכנים לקרוא גם שפה מורכבת יותר, אם אתם אוהבים ניסים אלונית – כדאי מאוד לקרוא את הספר. אם אתם מתעצלים להתאמץ ולחדור אל הסיפורים, עדייו שווה לשאול את הספר בסיפריה, הספר בנוי מהרבה מאוד קטעים קצרים וחלקם הגדול יסב הנאה כמעט לכולם.

ולסיכום. אם תשמעו שיר שמילותיו:

איש חכם כתב מזמן
שאין בעצם סתיו כאן
אבל יש עוד אנשים שמיחלים לו
והוא לא מגיע

דעו שאותו איש חכם הוא נסים אלוני.

ליבי רן: 07 01 2010 04:31    כותרת הודעה: גם אני רוצה

תן לי להמשיך את הציטוט מהשיר הזה, שציטטת:

גם אני רוצה
להיות היכן שהוא נמצא
לראות את מה שאין
ולחבק חזק
עד שיקפא
אין קצה לרחוב הזה
אני מוכרחה להמשיך ללכת
אין קצה לטוב הזה
אני אוחזת בענן קטן ומקווה

אין כמו מעשה נסים כדי להאיר לי את היום.

חנוכה בירושלים – באנו פסולת לגרש

יצאנו בעקבות האורות לטייל בירושלים – להיות תיירים בארצנו. השנה נוספה לחגנו מחוייבות חדשה כמסורת Hannukah Eco Lights מבית סביבה ישראל – החנוכה כל אחד מלקט לפחות פיסת פסולת אחת מרשות הרבים ומשליך לפח או לסל המיחזור כנגד כל נר מנרות חנוכה.
טיולנו מתחיל בנר רביעי ומסתיים בשישי.

נר רביעי, יוצאים לקיים מצוות תשליך של חנוכה. טיולנו הרגלי יוצא ממלונית בשם "בית קטן במושבה" במושבה הגרמנית. עוברים בגן הפעמון, ילדים משחקים במתקני השעשועים, הרצפה והמדשאות נקיים מפסולת. ממשיכים למשכנות שאננים. למרגלות טחנת הרוח וליד מרכבתו של משה מונטיפיורי נקבצו להם נערי ונערות תנועות נוער, מדריכיהם מספרים להם בקול גדול על ההתישבות הראשונה מחוץ לחומות ואין פסולת על הרצפה, תענוג. ממשיכים דרך הסימטאות והמדרגות היפות של משכנות שאננים בואכה חוצות היוצר, הכל נקי ומהודר. קניון ממילא גם הוא נקי מפסולת, אפילו רחבת שער יפו נראית נקיה למדי אם כי יכול להיות שעיני התרות אחר המדריכה שבוששה להגיע פשוט לא טרחו לרדת לרצפה ולחפש פסולת. נכנסים לעיר ובחזית אחת החנויות שומט אחד מילדי הקבוצה כמות נכבדה של חטיפים מתוך שקית ישירות אל המדרכה בפתח אחת החנויות. משפחתו של אותו ילד ממש לידו ואני מצפה שמישהו מהם יעיר לילד והוא יאסוף את הפסולת, מאחר שזה לא קורה מזדעק בעל החנות לדרוש מהם לנקות את שהשליכו לפִתחו וכל המשפחה נחפזת בבושת פנים לאסוף את החטיפים שהילד כבר הספיק להתחיל לרמוס ברגליו. פונים ימינה אל הרובע הארמני, בחזית כל בית ניצב כלוב זכוכית ובו חנוכיה, גם בחלונות מוצבות חנוכיות והכל נקי. כאן אני כבר ממש מחפש פסולת מחשש שלא אעמוד במכסת היום – ארבע פיסות פסולת כנגד ארבעה הנרות. הרבה קבוצות מתיירות עם מדריכיהם והכל נקי. אנו פונים אל הרובע היהודי – כאן הרצפה זרועה באריזות חטיפים לעייפה – אכן יש לנו על מי לסמוך, אני מלקט הרבה מעבר למכסת הפסולת שיועדה ליום זה ומשליך לפח הקרוב. בדרך חזרה דרך רחוב דוד אנו מגלים כמויות הפסולת שאינך לכוחותיו של המטייל התמים, גם מחלקת תברואה עירונית מתוגברת תתקשה להתמודד עם השלל והמגוון אך אני מניח שהם מתורגלים בזה.

נר חמישי ואנחנו בדרכנו אל מחוזות השלטון, חולפים באוטובוס ליד קרית הממשלה והולכים לבקר בבית המשפט העליון. טרם כניסתנו לבניין אנו יוצאים לסיור בגן הורדים המוביל לבנין הכנסת. איננו המטיילים היחידים והגן נקי ומטופח. בית המשפט העליון הוא מבנה ארכיטקטוני מרהיב שמעוצב בהשראת מקורותינו, החוק מיוצג בקוים ישרים, הרחבות הפתוחות מנחות אותנו במעגלי צדק ובמרבית הפתחים יש קשתות – שערי משפט. כל מי שחפצה נפשו יכול לבקר, השקיפות היא נר לרגלי כולם והמקום נקי, מבריק ומעורר יראת כבוד. הכניסה, הרחבות ואפילו אולמות המשפט מוארים באור יום טבעי שחודר מבעד לחלונות ענק ומוחזר מקירות לבנים כך שהאור גדול והשמש איננה מסנוורת – ממש חג של אור. אז היכן נפנה פסולת? אל חשש, בדרכנו מהיכל הצדק לסימטאות העיר אנחנו עוברים דרך מזבח המנגל הלאומי בגן סאקר, הפסולת מצויה כאן בשפע ואני מלקט והולך מרחק בלתי מבוטל עד שאני מוצא פח אשפה. הסימטאות בנחלאות נקיות אך כשמגיעים לשוק מחנה יהודה מוצאים מה שהיינו מצפים למצוא בשוק, ירקות, פירות,תבלינים ומיני מזון וכמובן פסולת מכל עבר. כמובן השוק גדול עלי, אני אוסף משהו סמלי לפח בדרכנו לארוחת הצהריים במסעדת אמיל שבלב השוק. לפנות ערב, לאחר שכיתתנו רגלינו בכל רחבי העיר אנחנו מגיעים שוב לרחבת שער יפו. אותה רחבה שאתמול הייתה נקיה, מלאה פסולת מכל טוב הארץ החל באריזות מזון וכלה בהרבה מאוד עלונים שקוראים לשחרר את גלעד שליט. אני את מכסת הפסולת שלי להיום סיימתי זה מכבר, בכל זאת אני מרים פה ושם משהו אל הפח הקרוב. במקום זה דוקא לא חסרים פחים.

נר שישי, היום עולים לתצפית מראש מגדל ימקא. בדרך, בגן הפעמון משחקים ילדים ובידיהם שקיות חטיפים והרצפה נקיה. פריט הפסולת שאספתי בגן הפעמון נזרק ללא ספק על-ידי מבוגרים. ממשיכים אל סמטאות העיר העתיקה ולמרבה הפלא רחבת שער יפו ואפילו רחוב דוד שבהמשך נקיים מפסולת. מטיילים בסימטאות, עולים לתצפית מגג מר מרון ויוצאים לסיור מאלף במנהרות הכותל בו אנו לומדים דברים רבים שלא ידעתנו – מומלץ. לאחר מכן דרך רחבת הכותל לאתר הכותל הדרומי במרכז דוידסון וממנו דרך שער האשפות לשער ציון וחזרה לשער יפו. אל דאגה, פסולת לא חסרה לנו בדרכנו, פחים דווקא כן. אנו מסיימים את הסיור היומי לפנות ערב ברגליים דואבות ויוצאים למסע ממושך בפקק אינסופי חזרה לחיפה.

אמנם בפסולת עסקינן ובכל זאת מילה על עמידה בזמנים נוסח ירושלים. בערב הראשון יצאנו לסיור חנוכיות בעיר העתיקה. המדריכה איחרה כעשר דקות וחלק מהרשומים לסיור איחרו כמעט שעה ובכל זאת המדריכה החליטה לחכות להם. למחרת בערב הודיעה הכריזה של צעירי חב"ד בשער יפו שבעוד עשר דקות תתחיל הדלקת הנרות עם כבוד הרב הראשי לישראל – יונה מצגר. האירוע התחיל בפועל כחמישים דקות מאוחר יותר לאחר שחלק ניכר מהקהל הממתין כבר פנה לדרכו. גם אנחנו איבדנו את סבלנותנו ובכל זאת חיכינו בקור הירושלמי עד שראינו חמישה נרות דולקים על רקע מגדל דוד. ביום האחרון, הסיור במנהרות הכותל היה אמור לצאת בשעה אחת, אלא שבשעה זו יצא הסיור של 12:50 ולאחריו הסיור של 12:10 שהתעכב – סדר זמנים מעניין. הסיור שלנו – זה של השעה 13:00 יצא באיחור ירושלמי קל יחסית, פחות ממחצית השעה.

בסך הכל חוויה מרנינה שהזכירה לנו כמה טוב להיות לפעמים תייר בארצנו דוברת העברית שבה כל ציידי התיירים פונים אלינו באנגלית רצוצה. ירושלים היא חלק ממדינתנו והפסולת בה כבכל מקום אחר. אולי בית שמש נקיה יותר, שאלו את חברינו מ"סביבה ישראל" – יוזמי רעיון איסוף הפסולת וניקוי הסביבה.

חג אורים שמח.

תל אביב בשירי נתן אלתרמן

Top Ten Places to Visit in Tel Avivלפני כארבעה חדשים יצאתי עם חברי מהעבודה לטיול בתל אביב הקטנה. בעקבות אותו טיול שלחתי לקבוצת העבודה שלי מייל בו הצעתי לצאת לטיול במסלול שירי נתן אלתרמן. הנה מה שכתבתי אז –
שירי נתן אלתרמן מזכירים את תל אביב ומקומות בה כך שאפשר לטייל משיר לשיר

• רינה [דיזנגוף 80 קומה שניה משמאל (בין ככר צינה ללב דיזנגוף)]
• גן מאיר בתל אביב [ליד לב דיזנגוף בדרך לכרם בני תימן]
• בכרם תימן
• משקפיים ורודות [בשחורות עד צוואר באו מיים, / בוורודות – על המים נמל! … בוורודות אומרים בדמע: / אבל זוהי תל אביב… בשחורות אומרים – קטנה היא, / בוורודות – אבל עברית! (תל אביב הקטנה – אחוזת בית ונוה-צדק)]
• שוק המציאות [בית האשל – יפו]
• הולדת הנמל [הקמת נמל תל-אביב (אפשר להחליפו בנמל יפו)]
• טנגו תל אביב [לשבת יחד מול האופק הלבן / לראות ביחד איך השמש שב / ואיך הליל תולה את כוכביו (הטיילת)]
• צריך לצלצל פעמיים [כתובתי הגליל מספר שניים / קומה ראשונה מימין…" (התחנה המרכזית הישנה)]

היום שמעתי בגלי צהל שידור חוזר של תוכנית זמר מחגיגות ה 70 שנה לתל אביב. במהלך השידור ציין המנחה, אילי גורליצקי, שרחוב הגליל הוא שמו הקודם של רחוב מאפו בתל-אביב. המידע הזה הפתיע אותי אך גם סידר לי את השיר "צריך לצלצל פעמיים". רחוב הגליל בתל-אביב סמוך לתחנה המרכזית הישנה ולכן קצת תמוה שנתן אלתרמן כתב ששומעים משם ש"הים לא יחדל מלנהום". מיקומו של רחוב הגליל ברחוב מאפו של היום עונה על הקושיה. רחוב מאפו מספר 2 יושב ממש על קו החוף וממנו שומעים היטב את נהמת הים.

עדכון זה גם משלים את מסלול הטיול שלי. הבית ברחוב מאפו [הגליל] מספר 2 הוא במרחק דקות הליכה בודדות מהטיילת – התחנה הקודמת לו במסלול. המרחק ממקום זה לנקודת המוצא של טיולנו ברחוב דיזנגוף 80 הוא כעשר דקות הליכה, מה שהופך את מסלול הטיול למעגלי ולכן הוא יכול להתחיל בכל נקודה במעגל ולהסתיים באותה נקודה. עכשיו עולה בדעתי שעדיף למקם את הביקור בכרם התימנים בין נמל יפו לבין הטיילת בתל אביב וללכת מגן מאיר ישירות לתל אביב הקטנה.
המסלול קוסם לי היום אף יותר מבעבר כי …

בכל זאת יש בה משהו,
כן, יש בה איזה משהו…
שכלל עוד לא היה שהוא
והוא כולו שלה שהוא.
כי יש בה איזה זיק שהוא,
שכלל הוא לא מזיק שהוא.
ויש בה איזה חן שהוא,
שלאחרת אין שהוא…
כל צר ומעצור שהוא
אותה לא יעצור שהוא,
כי אין כל פחד. איכשהו
אצלה זה כבר ילך שהוא.
לא, אין בה כל ממש שהוא…
ובכל זאת יש בה משה
ו…

הפן המעשי של הטיול

מפת גוגל עם מילות השירים ונקודות הציון לתכנון המסלול החביב עליכם.אורך המסלול הוא כ 7.5 ק"מ. בנוסף לכך נטייל גם בתוך האתרים והשווקים כשני קילומטר כך שאנחנו מתקרבים ל 10 ק"מ.
אם נפתח את הטיול בטיילת ונסיימו בנמל יפו נוכל להוריד מהמסלול כ 3.5 ק"מ הליכה רצופה לאורך החוף ללא סיפורים ושירים. אם נחליט לעשות את מסלול החוף נעבור ליד המקום בו כתבה המשוררת רחל את "רק על עצמי לספר ידעתי" ונראה מאין ראתה את חופי הפלא והאורות הרחוקים המכזבים וכן חלק מאתרי ההתרחשות של חסמב"ה וקזבלן.
בכל מקרה, בקצב הליכה של טיול כולל קריאת שירים וסיפורי העיר, זה טיול של יום שלם עשיר בחוויות.
אפשר, כמובן, לפצל את הטיול להרבה טיולים קצרים, ואפשר לשלב שירים אלה גם בכל טיול אחר בתל אביב יפו

הקשה על תמונת המפה תפתח מפת גוגל עם מילות השירים ונקודות הציון לתכנון המסלול החביב עליכם.

עדכון – 22 אוקטובר 2015

מאז שפרסמתי את הרשימה עברו על מפות גוגל תהפוכות מרשימות שמאפשרות לנו להעשיר את המפה בנתונים משלנו. המפה החדשה מכילה את מילות השירים ואפילו קטעי וידאו עם השירים להאזנה.

אם נרצה לטייל ברחובות תל אביב יפו משיר לשיר בהדרכת מפת גוגל תוך האזנה להשירים וקריאת המילים, נפתח את המפה בסלולרי ישירות מתוך הקישור. לקבלת הוראות הגעה משיר לשיר נוכל לפתוח את מפות גוגל בסלולרי [אנדרואיד] ולחפש "שירי נתן אלתרמן תל אביב". זה יראה כך:

בדפדפן הסלולרי בתוספת תצוגת המילים והשיר ביוטיוב
מפת גוגל עם מילות השירים ונקודות הציון לתכנון המסלול החביב עליכם. image
במפות גוגל באנדרואיד עם הוראות הליכה
מפת גוגל עם מילות השירים ונקודות הציון לתכנון המסלול החביב עליכם. מפת גוגל עם מילות השירים ונקודות הציון לתכנון המסלול החביב עליכם.

בקשה קטנה. כשאתם קוראים, עצרו בצד, שמא תפגעו על ידי אחד מכלי הרכב החשמליים ששועטים על מדרכות העיר ללא הפסקה.

ליבי רן: 13 04 2009 07:45    מסלול אחר

אני בונה מסלול אלטרנטיבי, וברגע שיהיה מוכן – אפרסם אותו. המסלול יכלול שירים משנת הולדתי (1980) ואילך. אסביר איך זה ש"רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, בתחבורה הציבורית נוסע אל הים", אספר על פלורנטין של אהוד בנאי, ונבקר ביפו ד' שמאלה, הפעמונים 9 (בן בסט, בן בסט – אלון אולארצ'יק). בתור מי שגרה בשינקין, אארגן ביקור בקפה תמר המוכר, ממנו אפשר להמשיך לגן מאיר של דנה ברגר. על גגות תל אביב ניתן להשקיף מראש בניין גבוה, כמו מגדל שלום. איפה שהוא בדרך, נחכה לך בשדות בטשרניחובסקי שש, אבל זה צריך להיות בשעה חמש, וצריך גם לבוא לבד. יש לי המון שירים לאורך קו החוף לכיוון יפו, אבל חייבים לבקר גם בתחנה הישנה, שהיתה לי מנגינה אחרת. בקיצור – המלאכה רבה.

פריחה ברמת הנדיב

כשהחורף מתחיל להתעייף, רמת הנדיב בזכרון-יעקב, לשמחתי חמש דקות הליכה מהבית, מתעוררת לפריחה מלבבת ומדהימה. כשירות לציבור, הנה שתי דוגמיות מיום שישי האחרון. סחלב פרפרני:

וזר של רקפות:

שריפה בקמדן לוק

אחד המקומות החביבים עלי בלונדון הוא קמדן טאון. זהו אזור בצפון לונדון שמאגד בתוכו סדרה של שוקי רחוב בהם ניתן למצוא תקליטים ישנים (ויניל) ודיסקים משומשים, כל מיני פריטי אוּמנות ואוֹמנות, פרחים, מסֵכות תיאטרון, בגדים ברמות מוּפרעוּת שונות, אוכל, תבלינים, בשמים והמון זבל בלתי מזוהה אך מרתק – כמו למשל Vegetarian Pita-Falafel שלא מזכיר שום דבר שאכלתם בעבר. השוק היפה ביותר והמפורסם ביותר באזור זה הוא קמדן לוק Camden Lock. זהו מסוג המקומות שבהם נעצר עבורי הזמן ואני מסתובב בו כעליסה בארץ הפלאות.
אם עדיין לא ביקרתם, אפשר להתרשם מהאתר http://www.camdenlockmarket.com.
הלילה פרצה שריפה בקמדן לוק. הדיווחים בנושא מתארים חורבן כללי אך אין נפגעים. גורמים שונים בעירית לונדון ובאיגודי המסחר מבטיחים שהמקום איננו שובת מפעילות והשיקום בדרך. מהכירנו את ההיסטוריה של לונדון ושריפותיה, חזקה על הבריטים שאכן ישחזרו הכל והשחזור אפילו ירַאֶה עתיק.
ובינתיים, חגיגת צלמי העיתונות נמשכת, אש תמיד מצטלמת יפה ובעיקר כאשר היא שורפת דבר שהיה יפה מלכתחילה. אפשר לראות את האש באתר של הבי.בי.סי http://news.bbc.co.uk/2/hi/in_pictures/7237151.stm . נקווה שאכן השוק לא יעצור מפעילותו ויחזור ליופיו המקורי.

"ג'עוני", דוד שוב 30, ראש פינה

יהודה:

בסוף הכביש הישן המתפתל בין צפת לראש פינה מתחבאת לה מסעדת ביסטרו טעימה ומיוחדת. ג'עוני (שמה הערבי של ראש פינה) מעידה על עצמה שהיא מספקת אוכל שתיה ותרבות. ואכן ג'עוני מספקת אוכל ושתיה לא רק לגוף כי אם גם למוח.
ביום שישי בערב מומלץ להזמין מקום אך אנו נאלצנו להמתין מספר דקות גם לאחר ההזמנה. אך המתנה זאת לוותה בשעשוע משלה. יחד עם האוכל ולפניו מוגשים לפניי הסועדים שעשועי חשיבה. לפני האוכל כבר הצליחה החצי הטוב שלי לקחת מספר חלקי עץ חסרי צורה ולהפוך אותם לאות N.
הזמנו רק מנות עקריות וקינוח. הזמנתי (סלחו לי כי אינני זוכר את שם התבשיל) בשר טחון בתוך בשר בקר מגולגל ברוטב חרדל. החצי הטוב שלי הזמינה פנה פומדורו בלא שום. יחד עם זאת הזמנו תה (לה) ומיץ תפוזים (לי). יכול אני להעיד כי למרות שהמנה שלי אשר הוגשה על מחית תפוחי אדמה ניראתה קטנה בהתחלה ("זאת מנה ראשונה עבורי", טענתי באוזני אישתי כתרנגול לפני סטייק 500 גרם) היא הצליחה להתיישב אצלי בבטן בדיוק כך שהרעב נסתם בתחושה נעימה. תוסיפו לכך כי הבקר הנימוח השאיר את חותם טעמו וטעם רוטב החרדל בפי ותוכלו לתאר לעצמכם את תחושת ההנאה ממנה זאת. אישתי טענה באוזניי כי הספגטי שלה גם כן היווה הצלחה הן בטעמו והן בגודלו. לקינוח הזמנתי פאי תפוחים ורות הזמינה גלידה וניל. הפאי היה סביר וכאן לא נרשמה שום התלהבות. מארוחה זאת יצאנו שבעים בדיוק עם טעם טוב בפה.
בין שתי המנות קיבלנו שני אתגרים חדשים אשר יגרמו למוחנו לזוז כאשר גופנו תקוע במקומו עם מטען בטני טעים וכבד. שני חרוזים על חוט ומתקן עץ הצלחנו להפגיש אך את עשרת המסמרים לא הצלחנו להעמיד על המסמר הבודד אשר נועד לכך. למזלנו כל המלצרים הוכשרו בהכשרה מיוחדת על מנת לעזור לסועדים חסרי האינטיליגנציה אשר אינם מצליחים לפתור את החידות. המלצרית שלנו עזרה לנו בלא להשפילנו לקרקע (למרות שאנו כבר הבנו את ערכנו). מסתבר כי לא היינו רחוקים מהפיתרון.
הנזק על הארוחה (כולל טיפ למלצרית לאחר 10% הנחה מתלוש שהיה לנו) יצא 200 ש"ח.
אז אם אתם מחפשים מקום טעים ונחמד לשבת בו, מקום שישביע את גופכם ושכלכם אך לא יגרור חור גדול בכיס, "ג'עוני" היא בהחלט בחירה מוצלחת עבורכם.

ארט קפה – מדרחוב ירושלים – צפת

יהודה:

במעלה מדרחוב ירושלים בצפת, על מדרון ההר, מעל רובע האומנים הוקם בית קפה בשם ארט-קפה.
בערב יום חמישי נחמד התיישבנו בו אל מול הנוף, רעבים ומצפים לדבר אשר ימלא את כירסנו הדורשנית. את הנוף ראינו אך הצל אשר הטיל עלינו גגון הקש גרם לנו קושי לראות את השולחן עצמו.
עלעלנו בתפריט ובקשנו ג'בטות שונות, אני עם חצילים ואשתי בלי. התברר כי פרט טריוויה קטן זה (ידיעה על המצאות החצילים בג'בטה) תציל את אשתי לאחר מכן מהרגשת חצילים בפיה אשר מעדיף אחרת. אך דיו סיפור לפיסקתו.
אוסיף ואומר כי קבלת התפריט היה תהליך קשה אשר הזכיר לי חתימה על פתיחת חשבון בנק, ישבנו, בהינו במלצרים וקיוינו כי בטננו לא תתפקע לה עד אשר יואילו לשרתנו. לאחר זמן שנדמה כנצח אכן הגיע מלצר עם שני תפריטים בידו אך תפריטים אלו ניתנו לזוועתנו לשולחן לידנו (אשר גם היה מואר וגם זכה לתפריט, דברו על לא הוגן…). הצלחנו להציל תפריט אשר הושאר בדד על כסא לאחר ניקיון שולחן סמוך. אנו נוהגים להמשיך ולעלעל בתפריט גם לאחר ההזמנה הראשונית (מנה ראשונה ועיקרית) על מנת לראות את מבחר הקינוחים אשר מצפה לנו. כאשר ביקשנו מהמלצרית כי תפקיד בידנו את התפריט לזמן נוסף נאמר לנו בקשיחות כי הדבר אינו ניתן מכיוון שהתפריטים חדשים ואסור שישארו בחוץ. שמחנו עד מאוד שלפחות סכו"ם וצלחות ניתן להוציא לשימושנו.
והנה פיסקת החצילים אשר חיכיתם אליה הגיעה. חיכינו להזמנתו המתעכבת עד בלי די והנה המלצרית עם שתי צלחות ועליהן ג'בטות מגיעה לכיוונו, "הו השמחה" המה ליבנו. והנה בעיה, נעמדת המלצרית מולנו ושואלת מה הזמנו, ענינו לה אך המבט המטופש בעיניה לא חלף ושום ניצוץ תקווה לא נראה באישוניה, "אז באיזו מנה היו חצילים ?" היא שאלה בתקווה נואשת להצלה. וכך קיבלתי את הג'בטה שלי ואשתי את שלה. על הטעם של המנות אין מה לפרט.
סיימנו לאכול במהרה (היינו רעבים מאוד) והצלחות הריקות נשארו לראייה לפנינו בלא מלצר אשר יפנה אותם ויגיש לנו את החשבון המיוחל על מנת שנוכל להמלט מהר ככל אשר יאפשרו רגלינו. חיכינו, ציפינו, רגזנו אך שום מלצר לא הגיע. קמנו והלכנו לשלם את חובנו למקום (אחרי ארוחה זאת את חובנו לחברה כבר שילמנו). כרטיס האשראי דווקא נלקח במהרה אך עברו "רק" 10 דקות עד שמלצרית שאלה אותנו למה אנו עומדים ליד הקופה וטרחה לגהץ את הכרטיס. חתמנו וברחנו.
הדבר היחידי הטוב אשר יש לי לומר על בית הקפה ארט-קפה הוא שטוב שמספר מטרים ממנו יש דוכן קרפ צרפתי ממש טעים.

יאיר גבע:

הייתי בטוח שהיא קונספט תיאורטי.
אולי זה מסביר למה התפריט לא הגיע, אתה הרי לא מצפה לאכול במסעדה וירטואלית.

יאיר

יהודה:

זה מסביר למה ומדוע אומנים מתים מרעב במדינתו הקטנה בעלת השפם.

%d בלוגרים אהבו את זה: