ככה סתם | תרבות הפנאי

אני מסיים את עיסוקי בתל-אביב ויש לי מספר שעות עד למחויבות הבאה. פתאום אני מוצא את עצמי בתל אביב עם זמן פנוי שלא תכננתי עבורו דבר. בעייה, מה עושים בכמה שעות פנויות באמצע היום בתל-אביב? הבעייה איננה שאין מה לעשות, להיפך, יש יותר מידי דברים. אני מחפש משהו שאיננו קצוב בזמן כמו הצגה, סרט או תערוכה שחבל לעזוב בטרם ראיתי בה הכל. הפתרון המובן מאליו הוא תמיד שיטוט קניונים, אלא שרק אתמול שרפתי שעה וחצי בקניון רננים ברעננה ודי לי בקניונים לשבוע זה. אני מחליט ללכת לטייל במתחם התחנה בנוה צדק, ביקרתי שם עד כה רק פעם אחת ויש עוד הרבה תערוכות קטנות שאפשר לראות.

אני מחנה את המכונית בחניון החוף הפתוח בין צ'רלס קלור לכיכר השעון ביפו ופונה לכיוון התחנה כשאני נזכר שמזה שנים רבות לא ביקרתי בשוק המציאות ביפו. כולם קוראים לזה שוק הפשפשים אך אני אוהב לדבוק דווקא בביטוי האלתרמני.

שתי דקות הליכה ואני בפאתי השוק. השוק גדל מאוד ופלש לשטחים רבים מאז ביקרתי בו לאחרונה. גם אוירת השוק השתנתה, השוק זרוע עכשיו בתיירים ובין החומוסיות והשוארמיות צמחו להן מסעדות מסוגננות שיודעות להגיש מנות יחודיות עם שמות מוזרים וכמובן מנות סלטים.

חלק מהחנויות שמכרו בעבר פינויי ירושות מוכרות עכשיו עתיקות, כלומר, בדיוק אותו דבר רק שהשלט השתנה ולמרבה הפליאה, גם השלט נראה עתיק. אבל שוק המציאות נשאר בעינו – שוק מציאות. במקום בו שכן השוק מימים ימימה אפשר גם היום למצוא מכל טוב הארץ וגם מה שפעם היה טוב והיום הוא שבור או מקולקל. הכל מעורבב היטב בבלגן מסוגנן והמטיילים נוברים בערימות ומלקטים חפצים שאין בהם חפץ אך הם רואים בהם משהו שראוי לשלם עבורו. ממש מפתיע לגלות מה אנשים נושאים מהשוק בידיהם.

נראה לי שמרבית החפצים שערוכים על מחצלות ועל משטחים מאולתרים לא ימכרו לעולם ובכל זאת בכל רגע רואים מישהו רוכש משהו שלא ברור מה יעשה בו. על אחת המחצלות אני רואה שתי נשים, כנראה אם וביתה, מלקטות חפצים מעץ, קרמיקה ובד, שואלות למחיר, "מופתעות"… המוכר "נעלב"… סוגרים מחיר מגוחך למדי עבור חפצים מגוחכים לא פחות ויש עסקה. לפתע קולטת אחת מהן בקצה המחצלת משהו שמורכב משני קרשים שאליהם מחוברים מספר קרשים קטנים כמעין סולם קטן ומעוקל. היא שואלת את המוכר מה זה והוא עונה "אני לא בדיוק יודע אבל אפשר לעשות עם זה כל מיני דברים". התשובה כנראה משכנעת, האשה קונה גם את זה.

אפשר למצוא כאן הרבה דברים שלא האמנתי שאראה אי פעם. תנור אפיה מתוצרת אלג'ם, סיפון וסיפולוקס דרים בכפיפה אחת עם מצלמות של סרטי 8 מ"מ מתפרקות. אני מטייל מוקסם כמו בתערוכה, בראשי מתנגן שוק המציאות של אלתרמן ואני נתקל בכל פינה בעוד מספר מילים מהשיר. אני משוטט לא מעט בתערוכות לכן אימצתי לי שיטה לסיור יעיל, קודם כל משוטטים במהירות ולא מתעכבים לבחון פרטים. אחר כך עוצרים לחשוב מה היה באמת מעניין והולכים להתעמק בדברים המעניינים. אם יש מה לצלם, זה כבר שייך לסיבוב שלישי. הנה אני מגיע גם לסיור הצילומים, אני יודע בדיוק לאן ללכת ומה אצלם שם ומגלה שצמד הסיפון-סיפולוקס איננו יותר במקומו. גם חצובות התאורה מעץ שנשאו פנסי תיאטרון ישנים נעלמו מאחורי דלת הפח הגדולה של החנות שנסגרה בינתיים.

באחד הדוכנים המוכר מתענין במה שאני מצלם ומייד ניגש לבנות עבורי קומפוזיציה מקופסאות פח צבעוניות על השולחן שלו, נוטל מידי את המצלמה ומצלם תמונה שתכלול גם תבליט עגול בסגנון יפני שתלוי על הקיר שמאחור ופחית שמן פז אקסטרא אדומה. הוא גם מסביר לי שהפחית מוסיפה צבע אדום לתמונה – שיהיה יותר מעניין. לאחר מכן הוא מסדר קומפוזיציה מרובוט צעצוע ואותה קופסת פז אקסטרא – נראה שהוא נהנה מהיצירה. המוכר עצמו מסוגנן בשלל צבעים ולראשו מגבעת קש עם סרט. אני מבקש לצלם אותו על רקע הדוכן שלו אך הוא אומר 'עד כאן – אני לא למכירה' וניגש לשעשע קונים פוטנציאליים שבוחנים שלל חפצי מתכת עתיקים – חלקם חלודים – בקופסאות שבהמשך. מרבית המוכרים בשוק שקועים במשחק שש בש ואחרים מחליפים ביניהם חוויות מעולם העסקים.

שוק המציאות
יונה עטרי ואילי גורליצקי
מילים: נתן אלתרמן
לחן: סשה ארגוב

עזבי יונתי כל מיני הצעות
ובואי נרוצה אל שוק המציאות.
אל שוק המציאות? לא, לא, לא.
מה כבר יש שם?
ומה כבר נמצא שם?
ומה כבר נראה שם?
ראשית כל נבוא ונגיע לשמה
ושם כבר נראה מה,
ושם כבר נמצא מה.
ודרך אגב, בין כניסה ליציאה,
אולי גם נמצא במקרה מציאה.

שוק המציאות, שוק המציאות,
איזה פלאים, איזה פלאות,
הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

כוננית מצחיקה
וכורסה מצוייצת,
חצוצרה עתיקה
שעודה מחצרצת.
קרבינה בלי הדק
וחרסינה עם סדק,
חרוזים ללא חוט
מה שאין בחנות.

הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

הביטי נא איזה שעון קוקיה,
קוקית נהדרת כה ויפהפיה.
נכון בהחלט, קוקיה נהדרת,
אך למה אתה מסתכל במוכרת?
שמעי, המוכרת איננה אנטיקה
וההסתכלות עוד לאיש לא הזיקה.
אך אם אני פה, יש מקל פה ושוט
ואל תחפש מציאות חדשות.

שוק המציאות, שוק המציאות,
איזה פלאים, איזה פלאות,
הזדמנויות מאוד מפתיעות,
שוק המציאות, שוק המציאות.

אורלוגין מטוטלת,
טבעות של ענבר,
מפתחות ללא דלת,
מטריות בלי מטר.
קולומבינה של ברונזה
עומדת בפוזה
מול פיירו מאוהב
בלי ראשו על כתפיו.

איש מרבה לבקש ולשאוף ולדרוש
אבל מה שמוצא הוא, מוכן לו מראש.
על הרבה מציאות, הוי, קופץ אתה, אחא, אבל יש מציאה שקופצת עליך.
אז אומר אתה כך מרובה לא תפסנו
ואולי לא מצאנו כל מה שחיפשנו
ואולי קצת בזבזנו טרדות ויגיעות,
אבל טוב שהיינו בשוק המציאות.

חלק מהחנויות הן בתי מלאכה לשיפוץ חפצים משומשים מסוגים שונים. יש בית מלאכה לשיפוץ שטיחים עם הרבה מאוד שטיחי קשרים ססגוניים בסגנון פרסי ובחזיתו יושבים גבר ואשה ומשפצים את אִמרוֹת השטיחים. במקום אחר יושב מישהו עם ערימת פגרי כסאות "עתיקים" ומנסה לחלץ מהם חלקים שיהפכו לכסאות שלמים. אפשר להסתובב שעות ולא לִשְׂבּוֹעַ מכל המראות. אני יודע שלא באתי לקנות דבר ובכל זאת תנועת הקונים גורמת לי להרהר אם כדאי לי קנות חפץ מיותר זה או אחר. לשמחתי אינני מאלה הנסחפים בהתלהבות הקניה אך קשה מאוד להמנע מלחשוב על קניית ארגז כלי תפירה מעץ שידע ימים טובים מאלה.

זהו, נגמר הזמן ואני פונה לי לדרכי. מתחם התחנה יצטרך לחכות לפעם הבאה שאזדמן לתל אביב.

Vodpod videos no longer available.

התמונות בפיקסה