ארכיון תג: ספקנות

אלטנוילנד [הרצל]

עטיפת הספר המקוריבשנה השניה של המאה העשרים פרסם תיאודור הרצל את הספר 'אלטנוילנד' Altneuland בלייפציג בשפה הגרמנית, כשבשערו כתוב שהוא רומן ובהמשך כתוב Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen – "אם תרצו אין זו אגדה". כלומר, הספר אמור להיות רומן, אבל כותבו מודע לכך שהוא בעצם אגדה ולכן טורח לציין את ה"אם תרצו".

לפני שלוש שנים, בעקבות קריאת הספר נוילנד מאת אשכול נבו, עלה בדעתי שמעולם לא קראתי את אלטנוילנד של הרצל. כנראה משום שבמסכת טפטופי הציונות בילדותי – בבית, בבית הספר על שם נורדאו ובגימנסיה על שם הרצל – נתפס בתודעתי הספר כמסה פוליטית רעיונית בלבד ולא חשבתי עליו כעל רומן שיכול להיות ספר קריאה מעניין.

עטיפת הספר אלטנוילנד בהוצאת בבל

במהלך טיול ברחוב המייסדים בזכרון יעקב, המוכר יותר בכינויו "דרך היין", התגלגלה השיחה אל נוילנד ואל אלטנוילנד. החלטתי שהגיע הזמן לקרוא את הספר. מצאתי את הספר בסיפריה הציבורית במדפי הספרים שמקוטלגים על פי שם המחבר באות הא – 'הרצל'. זה לא היה העותק שחיפשתי. ביקשתי את מהדורת 'עם הספר' שמכילה גם את הספר 'מדינת היהודים'. הקטלוג הראה שספר זה איננו במדור ספרות יפה כיאה ל"רומן" אלא במדור של ספרי עיון. הסיפריה עמדה להסגר אז לקחתי את שני העותקים – לבדוק איזה תרגום נח לי יותר לקריאה. בבית גיליתי ששני הספרים מכילים את תרגום מרים קראוס. מאוחר יותר גיליתי את הספר 'תל-אביב' מאת בנימין זאב הרצל בתרגום נחום סוקולוב בפרוייקט בן יהודה.

בהקדמה למהדורת 'עם הספר' מסופר שמשנודע להרצל על תרומת הספר 'אוהל הדוד תום' לגיוס דעת הקהל נגד העבדות, החליט לכתוב את החזון שלו במסווה של רומן. ובכן, ה"רומן" מתחיל כסיפור על ד"ר פרידריך לבנברג – צעיר יהודי משכיל ומובטל החי בוינה. משמתברר לפרידריך שאין סיכוי שאהובתו תנשא לאדם ממעמדו הוא מואס בחייו. הסיפור משתלשל כרומן שעשוי להיות בהחלט מעניין. התרגום החדש של מרים קראוס מדבר בשפת ימינו והספר קל מאוד לקריאה. אני שועט במהירות בין דפי הספר ומגיע אל החלק השני. כאן אנו קופצים עשרים שנים קדימה ישירות לחיפה של 1923, כלומר – מכאן זהו בעצם ספר עתידני. האנשים קשי היום שפגשנו בחלק הראשון בוינה כבר נמצאים בחיפה בבתים חדשים מפוארים וגבוהים מוקפים גנים שטופי אור. הריהוט בסגנון אנגלי מעודן, הנברשות עשויות עם גבישי זכוכית וזהב. הכל חשמלי – הרכבל של חיפה, הרכבות, המכוניות, הספינות… יש חשמל בשפע. מתחת לרחובות יש חלל שמיועד לקלוט כבלים וצינורות גז מים וביוב שמתחברים לכל בית בכניסה תת קרקעית. מכאן והלאה הכל טוב ויפה, כולם מאושרים, המצב הכלכלי של כולם יציב ובטוח ועתיד ורוד מצפה לכולם באופק. המארח, איש 'החברה החדשה', מסביר ש"חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם זה הכל מבחינתנו". הוא מספר ש"בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא". במהלך ההסברים הוא שואל אם יעדיפו תיאטרון או קונצרט – שהרי זה מובן מאליו שבכל ערב יש בחיפה מבחר אירועי תרבות מהארץ ומהעולם. אני נזכר שבפתיחת הספר כתוב "אם תרצו אין זו אגדה". בזמן הקריאה הכל נראה כאגדה ללא ספק. ההתניה ב"אם תרצו" שייכת במושגי הרצל לעתיד, אך אני חי בחיפה בעתידו של אותו עתיד ואני כבר יודע איזה חלק איננו אגדה ואיזה נותר אגדה.

החלק השלישי קרוי 'הארץ פורחת' ובו מתיירים גיבורינו את הארץ בכבישים שלצידם נסללו שבילים לאופניים. הם רואים את החקלאות המפותחת ואת החקלאים המאושרים מטפחים את הארץ באמצעות כלים חקלאיים משוכללים וחדישים וכמובן – כולם חשמליים. החשמל נשפך כמים, וגם מים לא חסרים – הסברים לכך יגיעו בהמשך הספר. בינתיים המארחים מסבירים כיצד פועלת השיטה הכלכלית שלהם ומציינים בין השאר ש "תודה לאל, כבר אין אנטישמים בעולם, ברוך השם" … "כשהרוב היהודי בפלשתינה גילה יחס סובלני כלפי בני המיעוטים בארצם, זכו גם שאר היהודים ליחס דומה בתפוצות". להזכירכם – השנה 1923 – בין מלחמות העולם שעל שתיהן לא ידע הרצל כשכתב את הספר.

בפרקים הבאים אנחנו שומעים מתוך פטיפון את ג'ו לוי – מנכ"ל 'החברה החדשה' – מספר לנו על הפרחת ארץ הביצות תוך פחות מעשרים שנה על ידי עולים יהודים שהגיעו לארץ לאורך השנים. הסיפור מסופר בלשון עבר והוא עמוס לעייפה בשמות תואר שמפליגים בשבחי מפעלי 'החברה החדשה'. הוא מספר על איסוף חכמי העולם למסע תענוגות שבו התנהלו 'השיחות האפלטוניות החדשות' והדיונים שאמורים להפרות את 'החברה החדשה' בנושאים כמו: "יצירת קהילה מודרנית באמת, חינוך באמצעות אמנות, רפורמה קרקעית, אירגון מדיניות הרווחה, דאגה לעובדים, תפקיד האשה בחברה המתוקנת, פיתוח טכנולוגיה, מחקר וביצוע". אני קורא וחושב כמה חסרות לנו כל אותן תובנות שנהגו באותה ספינת חכמים מחזונו של הרצל.

חלק זה – תרצו או לא תרצו – נשמע ממש כמו נאום בחירות. בדיעבד נגלה שאכן היה זה נאום בחירות. בשלב זה הספר מתחיל להיות מעט מעיק, כבר תפסתי את הרעיון, הכל טוב עד כדי חנק מתיקות סכרינית. אמנם יש מתנגדים ויוזמה אופוזיציונית, אך זו מופרכת בנקל על-ידי 'החברה החדשה'. הסיפורים מתובלים במטבעות לשון מאדירות למכביר כדוגמת: "… מרהיבים ביופיים", "…חזקים ובריאים להפליא", "…שפע שלא היה כדוגמתו", "… יבולים עשירים מאין כמוהם", "…חוללה נפלאות", "…לרווחת הכלל", "…ארץ מבורכת כבימי קדם!", "…הוארה ונשטפה ביופי נשגב", "…היכה אותם בתדהמה", "…כל-כך מקסים". כל הציטוטים מועתקים מעמוד אחד [מס. 185]. באחד העמודים הבאים מוזכרת הרכבת החשמלית העירונית של ירושלים ואני חושב לעצמי שאכן החזון התגשם, אך זה קרה כמאה שנים מאוחר מהמתואר בספר.

הספר הוא אכן רומן, יש בו גם סיפורים על יחסים בין אישיים, על אהבות ואכזבות, על יחסי ילדים ומבוגרים וכן על מחלות שמדירות שינה מעיני אלה שדואגים ליקיריהם. ובכל זאת, המעטפת איננה מצליחה לרכך את המניפסט ואת הרושם העז שככלות הכל מדובר באגדה. ב'אחרית דבר' משלים המחבר את המילים שפתחו את הספר "…אבל אם לא תרצו, כול מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – וישאר אגדה.".

במבט לאחור, אין ספק שהרעיון הגולמי אכן התממש ומדינת היהודים קמה לתפארת, אך מרבית הרעיונות נותרו בגדר אגדה. אני מקווה שביום מן הימים נזכה לראות את החזון החברתי המתואר בספר מתגשם.

אז מה? – לקרוא או לא לקרוא?

אם חשקה נפשכם ברומן, קיימים הרבה מאוד רומנים מעניינים מאלטנוילנד. אם ברצונכם לקרוא אגדה, יש רבות יפות ממנה. זה לא בדיוק רומן ולא בדיוק אגדה, זהו חזון שלאורו אנו חיים בימינו אלה בין אם נרצה ובין אם לא. החזון אולי לא התממש במלואו אך הוא מציג מציאות שאליה כדאי לנו לשאוף.

כן! אני ממליץ לקרוא את אלטנוילנד, לא בגלל גדולתו הספרותית אלא בגלל החזון.

הספר יצא במספר תרגומים לעברית. אני קראתי את החדש שבהם, זה שבו קרבה מרים קראוס את השפה לזו שבה אנו משתמשים היום. הצצתי גם בספר 'תל-אביב' מאת בנימין זאב הרצל בתרגום נחום סוקולוב בפרוייקט בן יהודה. תרגום זה ארכאי מעט, רחוק מאוד מהשפה שאנו מדברים היום ובכל זאת בהיר ונח לקריאה. התרגום מצוי ברשת ולכן נגיש יותר למכשירים אלקטרוניים, חינם וכמעט ללא מאמץ. אני, על כל פנים, עדיין מעדיף את מגע ואת ריח הנייר.

המדריך לעתיד [רועי צזנה]

קישור לרכישת עותק פיסי של המדריך לעתידהמדריך לעתיד הוא ספר קריאה שירתק גם את אלה שאינם מתעניינים במדע. הספר עוסק במציאות חיינו – מהעתיד שממש מעבר לפינה עד לעתידים רחוקים יותר.

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140. אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא, אם לא, הפסדתם – אך אינכם יודעים.

המדריך לעתיד מעניק לנו טעימה ממה שצופן העתיד בסגנון רהוט ונח לעיכול גם לקורא התמים שאיננו מתעניין במדעים ובטכנולוגיות. הספר כתוב בלשון קלילה וברורה לכל, כך שניתן להבין אותו ללא מאמץ גם ללא כל רקע מדעי. עם זאת, הוא מסתמך על מחקרים ממקומות שונים בעולם ומבסס את כל המידע ברשימה מכובדת של מראי-מקום כיאה למחקר אקדמי.

בנובמבר 2013 שמעתי את הרצאתו של ד"ר רועי צזנה 'מהפכות שישנו את העולם' במפגש ספקנים בפאב בחיפה. בהזמנה למפגש נכתב: בהרצאה נעבור על שלוש מהפכות שמתחילות לשנות את העולם כבר בימים אלו: מהפכת הייצור האישי המונעת בכוחן של מדפסות התלת-ממד; המהפכה המחשבתית, המתבססת על כוחם ההולך וגובר של המחשבים לחקות יכולות אנושיות מסוימות, והמהפכה הטבעית, במסגרתה ירכוש האדם שליטה על קוד התכנות הגנטי, ובדרך גם על גופו ומוחו. במה המהפכות האלה מתבטאות כבר היום, ולאן הן לוקחות אותנו?

פריט שהדפיס דההרצאה הייתה מבוססת על הספר 'המדריך לעתיד' שעדיין לא יצא באותם ימים לחנויות, ואפילו לא היה זמין לרכישה מקוונת בגרסתו ה"רכה". חיפשתי את הספר לא מעט בחנויות, רציתי עותק פיסי, כזה שמדפדפים בו. שילמתי, מן הסתם, מחיר מלא – זה שרשום על הכריכה, וכעבור זמן מה פגשתי את ד"ר רועי צזנה ביריד סופרים-יוצרים מוכר אותו ב 50 ש"ח. כפרס ניחומים קיבלתי מרועי צזנה פריט שהדפיס במדפסת תלת מימד שפעלה על השולחן שלידו.

קראתי את הספר לפרקים. כל פרק בעיתו, לכן אני מספר על הספר רק עכשיו. החלק הראשון עוסק במהפכת היצור האישי. חלק זה עוסק בעתיד כל כך קרוב שהוא נמצא ממש בהישג ידנו. מדפסות תלת-מימד קטנות, שמדפיסות בחומרי גלם תרמופלסטיים, ניתן להשיג כבר עכשיו במחיר נסבל. כסיימתי לקרוא פרק זה, השתתפתי בתחרות חדשנות במקום העבודה ובה השתמשה הקבוצה שלי בהדפסה תלת מימדית. חלק זה של הספר מעורר ציפיה לעתיד טוב יותר עם חידושים מועילים שאינם מפחידים. אמנם מהפכת היצור הביתי תכחיד מספר מקצועות ועלולה אף לגרום לאבטלה זמנית, אך חווינו מהפכות דומות גם בעבר – ושרדנו אותן. במהלך המהפכות של המאה הקודמת נעלמו מקצועות מסוג טכנאי מכונות כתיבה ונולים לאריגה ידנית. גם השענים ומתקני המצלמות המכניות נאלצו להחליף מקצוע, אבל כנגדם התפתחו מקצועות חדשים, בתחומים מתקדמים יותר שדורשים הכשרה מקצועית שונה.

בחלק השני שעוסק במהפכה התבונית קיימת התייחסות לרכבים אוטונומיים. רכבים כאלה כבר מצויים בגרסאות נסיוניות בכבישים בהם נוסעות מכוניות מאויישות. אין ספק שמכונות מעין אלה ינועו ברחובותינו ממש בקרוב, והדבר צופן איומים מסוגים שעדיין לא ברור כיצד יפתרו. מכונית "אספנות" נהוגה בידי נהג בשר ודם עלולה לבלבל את ההגיון המושלם של רכב אוטונומי.

בהמשך אותו פרק מבפר רועי צזנה על האפשרות לשכפל התנהגות אנושית, ליצור כפילים ואולי אף מתחזים שמחקים במרחב הוירטואלי התנהגות של אדם מסויים. אדם שכבר עבר מהעולם יכול להמשיך להתקיים כך באינטרנט, ולנהל שיחות עם אלה שהיו חבריו כשהיה עדיין בין החיים. אם נפתח את זה טיפה הלאה – יכולה להתקיים קהילה של מתים שמנהלים ביניהם שיחות "חיות" על גבי הרשת לנצח. במהלך קריאת פרק זה, ב-4 באוגוסט 2014, הלכה לעולמה מורה של מספר אנשים שאת חלקם אני מכיר במציאות ואחרים הם "חברים" שלי בפייסבוק. תלמידיה של אותה מורה רואים בה חברה ומורה לחיים. רבים מהם המשיכו לכתוב לה על ה"קיר" בפייסבוק גם אחרי מותה. היא אמנם לא ענתה, אך האפשרות בהחלט קיימת. הרי איננו יודעים מי מתחזק את כל המוני חשבונות הדואר החינמיים והפייסבוקים לאחר שהאנשים האמיתיים אינם כבר כאן. בעוד מספר שנים, כאשר רבים יחזיקו כפילים אינטרנטיים שיענו לחבריהם בסגנונם האישי, אין זה מן הנמנע שתתקיימנה שיחות רבות כאלה בין רובוטים כפילים או מתחזים, וזה יכול להמשך לנצח – חיי נצח וירטואליים.

החלקים הבאים של הספר מציגים התפתחויות עתידניות מסוגים שמבטיחים דברים מופלאים, אך מנגד צופנים סכנות מסוגים שאיננו יודעים כרגע אם וכיצד נוכל להתמודד איתם. הטכנולוגיות להנדסה גנטית כבר בידינו במידה זו או אחרת. בקרוב מאוד יהיוה יותר ויותר מוצרים מהונדסים גנטית, לאחר מכן חלקי אנשים ולבסוף אפילו אנשים מהונדסים שלמים. כאן נפתח צוהר להרבה מאוד בעיות מוסר וחברה שהאנושות איננה ערוכה להתמודד איתן. יכול להיות שהרשויות יצטרכו לפקח על ההתפתחויות באמצעות חקיקה. יכול להיות שכוהני הדתות השונות יטילו חרמות על הטכנולוגיות כפי שאנו כבר מכירים. אי אפשר לנחש כרגע מה ילד יום, אבל המידע מצטבר וחוקרי העתידים כמו ד"ר רועי צזנה, יכולים לזהות דפוסים ותלויות שבאמצעותם ניתן להיערך למספר עתידים שונים.

נושא נוסף שעורר את ענייני הוא האפשרות לשליטה במח באמצעים שונים – חיצוניים ואף פנימיים. הדבר שקסם לי מכל היה הידע שיש אפשרות לטפל בטיניטוס באמצעות נוירופידבק. טיניטוס, או בעברית טִנְטוּן, הוא מחלה שמאופיינת בצילצולים באוזניים. אנשים רבים מאוד סובלים מתופעה זו, שבינתיים אין לה מרפא ידוע – ביניהם גם אני. הרעיון שאוכל לשלוט בצילצולים ממש עודד אותי עד שהבנתי שבמדובר במכשור מסוג שאינני יכיל להחזיק ברשותי כיום וככל הנראה לא יהיה זמין לשימוש ביתי לעולם בגלל מגבלות חיצוניות וחקיקה. אשמח מאוד לגלות שקיים גוף מחקר שאוכל "להתנדב" לקבל ממנו טיפול נסיוני. אז במחשבה ראשונה זה נשמע נהדר – אני יכול לשלוט על המח שלי, לארגן את המחשבות ואת הזכרונות, לקבע חוויות חיוביות ולמחוק את השליליות ואפילו לשתול ידע מן המוכן במקום ללמוד אותו. מאידך, מה יקרה אם מישהו אחר ינסה להשתלט באותם אמצעים על המח שלי? זה כבר ממש מפחיד.

הספר משובץ לכל אורכו בתחזיות של חוזי עתידים ממכוני מחקר ואקדמיות ברחבי העולם, וכולם תמימי דעים שההתפתחויות המתוארות בספר תתממשנה בטווחי זמנים שונים. מעבר על פני התחזיות מציג דברים מרתקים, מסקרנים ומפחידים, שיגרמו לנו לתהות אם ברצוננו לבחור באפשרות לא למות כדי לחזות בהם.

המדריך לעתיד מאת ד”ר רועי צזנה גורם למחשבות לנדוד למקומות בהם לא ביקרנו מעולם.

הפייסבוק של המדריך לעתיד https://www.facebook.com/Futures.guide

הבלוג של רועי צזנה http://mada-duh.com

האם שימפנזים חושבים על פרישה [יעקב בּוּרָק]

הוצאת כנרת זמורה ביתן - 2007, 279 עמודים

אך יש כאלה שלוקחים
מונופול על החכמה
הם יודעים יותר טוב ממני
הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך.


שירו של עוזי חיטמן מתנגן בראשי בכל פעם שאני נוטל את הספר לידי. זה לא מעיד על הספר, זה מעיד בעיקר עלי. אין לי מושג באיזה שלב של הקריאה זה קרה, אבל זה טבוע בי ללא שליטה.

שמעתי על הספר בעבר ולא התעניינתי במיוחד במה מדובר. בדרך כלל אני מעדיף לקרוא ספרות בדיונית. בתור ספקן מוצהר, מדע פופולארי משמש עבורי בדרך כלל כחומר גלם לניגוח. אז ידעתי על קיום הספר, אבל לא הייתה לי כל כוונה לקרוא בו. יתר על כן, כששמעתי לראשונה את שמו, תהיתי למה צריך ספר שלם כדי לענות על שאלה של כן או לא. סתם תגובה צינית שלי.

לפני השיפוץ הבאתי לגולדמונד ספרים, חנות הספרים המשומשים החביבה עלי, מספר ארגזים עם ספרים מהספריות שפירקתי. יש לי שם זיכוי מכובד. עכשיו, לאחר שהתחלתי לבנות את הספריות החדשות, הגיע הזמן לממש את הזיכוי. בגולדמונד מעודדים אותך להתחיל ממדפי המציאון – על המדרכה מחוץ לחנות – יש אפילו סיכוי סביר למצוא שם במחיר מגוחך, ספרים שנמצאים בתוך החנות במחיר הרבה יותר מציאותי, אם כי עדיין נמוך ממחירו כחדש. ובכן, באחד מביקורי במציאון של גולדמונד ספרים, נתקלתי בַּספר האם שימפנזים חושבים על פרישה של יעקב בּוּרָק. הצצה בגב הספר גילתה לי שהספר אמור לענות על יותר משאלה אחת…

  • למי יש סיכוי טוב יותר להיות יזם מוצלח?
  • האם נשים הן משקיעות טובות יותר מגברים?
  • האם משתלם לתת אמון?
  • מדוע בנים בכורים אינם אוהבים להסתכן?
  • האם מיליונרים הם קודם קמצנים ואחר כך מיליונרים או להיפך?
  • מה הקשר בין גובה החצאית שנשים לובשות וביצועי שוק המניות?

מסקרן, בנוי מפרקים קצרים שמתאימים להגדרתי לספר מילוי. במחיר של עשרה שקלים, שווה לקחת אותו הבייתה – שיחכה לתורו על המדף יחד עם עוד כמה ספרים מהמציאון.

הספר מספר על מחקרים מתחומים שונים – בעיקר פסיכולוגיה, אבולוציה ועסקים, אך לא רק. יעקב בורק עשה עבודת ליקוט וארגון של המידע באופן בהחלט מעניין ומעורר סקרנות. הוא גם דאג לתת בסוף הספר סימוכין לכל הפרסומים והספרים עליהם הוא מתבסס, כך שאם מתעורר הספק – תמיד יש לאן לפנות ולהרחיב את הידע. הוא איננו מתיימר להמציא את החכמה – הוא אומר את הדברים בשם אומרם ועושה זאת בצורה מרתקת ומעוררת חשיבה. אינני יודע אם הקרדיט על העריכה המרתקת שייך לכותב הספר או לעורכת – תמי צ'פניק – ומבחינתי, זה לא כל כך משנה.

אני קורא בספר לפרקים, לא ממש ברצף. הרצף איננו הכרחי משום שפרקי הספר סוגרים היבט מסויים ובדרך כלל אינם נשענים על מה שקראנו בפרקים הקודמים. ממש ספר מילוי – כבר אמרתי. כמעט כל יום אני מוצא את עצמי מספר על משהו מתוך הספר, שמתחבר בדרך זו או אחרת לסיטואציה הנוכחית. בדרך זו כל הסובבים אותי כבר יודעים שאני קורא בספר ושיש בו משהו מעניין.

סיימתי את קריאת הספר והוא כבר בידי אשתי שתחייה. זה מסוג הספרים שישבו בשקט על המדף ובכל פעם שנתקל בסיטואציה אליה הוא מתייחס, נשוב לקרוא את הפרק המדובר. לא בהכרח כדי להחכים או לסייע בקבלת החלטות, סתם כדי לקבל נקודת מבט נוספת שמעוגנת במחקר שפורסם באיזשהו מקום. אם יתעורר הצורך להעזר במידע לצורך קבלת החלטה, אני מניח שאחפש גם את המחקר שסותר את מה שכתוב בספר.

אז מה למדתי מהספר? כל מיני דברים – חלק נכבד מהם הוא פיקנטריה נחמדה ומסופרת היטב. חלקם סיפורי היסטוריה או רכילות עסקית, ויש – כאמור – גם הרבה מאוד מחקרים. התובנה העיקרית מהספר היא שכדאי שיהיה לכם מזל – כל שאר התכונות יכולות לסייע או להפריע – המזל הכרחי.

מאחר שבעסקים עסקינן, אני מרגיש צורך לספק את "השורה התחתונה" –

הספר מעניין, נח לקריאה, רלוונטי, משעשע ומספק נושאי שיחה למכביר.

מקורות מידע מבוססים יותר אפשר למצוא ברשימת המקורות המפורטת בפרק "קריאה נוספת" שבסוף הספר.

ליל המדענים – חיפה 2012

imageליל המדענים השנה עומד בסימן מדעי המחשב לרגל 100 שנים להולדתו של אבי התחום אלן טיורינג. שנים עשר מוסדות מחקר ומדע מקיימים אירועי לילה פתוחים לכל. לתל אביבים חובבי המדע, ולתושבי שאר הערים האוניברסיטאיות ברור לאן ללכת הלילה. לחיפאים יש בעייה – שלושה מבין המוסדות המארחים נמצאים בעירנו וקשה מאוד להמצא בשלושה מקומות בו זמנית.

דף המידע של הטכניון גדוש באירועים ובתצוגות ממש כמו זה של אוניברסיטת חיפה וכמו הפרסום של המדעטק שבו ביליתי את ליל המדענים דאשתקד.

לאחר נבירה בפרסומים אנחנו מגיעים למסקנה שהמדעטק יעניק את החוויה המתאימה ביותר לילדים מתחת לגיל התיכון. אירועי האוניברסיטה והטכניון יתאימו יותר לתלמידי תיכון ולמבוגרים מהם. אני עדיין מושך לכיוון המדעטק – מאוחר יותר אלמד מאחת ההרצאות שזוהי משיכה רגשית ללא כל שיפוט לוגי. אשתי שתחייה, בוחרת בטכניון ואנחנו מחליטים על כך פה אחד… שלה. בדיעבד – בחירה מוצלחת מאוד.

imageמגיעים לטכניון, מוצאים חניה, פותחים צעד במעלה כמה גַּרְמֵי מדרגות ומגיעים לפתח בנין טאוב – הפקולטה למדעי המחשב בדיוק ב 17:30. לפני אודיטוריום 2 מתקהלים המוני בני נוער וכבר ברור לנו שלהרצאה של פרופ' מיקי אלעד מהפקולטה למדעי המחשב בנושא “המצלמה הדיגיטלית – עיבוד תמונות על ידי מחשב” כבר לא יהיו לנו מקומות. יש לנו כמחצית השעה עד ההרצאה בנושא ישור שיניים. יוצאים לסיבוב קצר בין מיצגי הפקולטה למדעי המחשב. המיצגים מעניינים מאוד, אנו פוגשים מכרים מתקופות שונות בחיינו על כל צעד ושעל. מזדרזים אל ההרצאה, יוצאים לסיבוב נוסף בין המיצגים, נחפזים אל הטיילת של מיצגי חברות היי-טק וממנה אל ההרצאה הבאה – אין זמן.

ההרצאה של פרופ' גרשון אלבר מהפקולטה למדעי המחשב Escher for Real ממש מרתקת. את יצירותיו של הצייר אֶשֶר הרי אנו מכירים זה מכבר, הספרים שוכנים על מדפינו אחר כבוד וקראנו על עבודותיו לא מעט. חשבנו שאנו יודעים על הציורים כמעט הכל. חשבנו שציורי אשר מציגים מבנים בלתי אפשריים… אז זהו שממש לא! פרופ' גרשון אלבר מראה לנו שהמבנים בהחלט אפשריים, הכל עניין של נקודת מבט. לא רק שהמבנים אפשריים – הוא מציג פנינו דגמים תלת מימדיים של המודלים על פיהם עשויים ציורי אשר. הדגמים יוצרו באמצעות תוכנות שפותחו בפקולטה למדעי המחשב בטכניון ו"הודפסו" באמצעות מדפסת תלת מימדית. מרתק – צריך לראות כדי להאמין, ואכן ראינו. ברחבה לפני האודיטוריום מוצגים המבנים וכן תצוגות מחשב שמוכיחות לנו פעם נוספת שיש מקום להטיל ספק בכל דבר שרואות עינינו.

טעימה מנושאי ההרצאה. מומלץ לבקר גם באתר http://goo.gl/FTizJ.

image יוצאים לסיבוב נוסף בתצוגות. מתעכבים בדוכן זה או אחר. תצוגות מאוד מרשימות של עבודות מחקר מהטכניון בנושאי מיחשוב ותצוגות מרשימות עוד יותר של חברות היי-טק. חלק לא מבוטל מהתצוגות נושקות לענייני רפואה – כנראה זה אחד מתחומי המחקר היותר אטרקטיביים. באחת התצוגות אני מתעכב ליד בובה ממולאה בכדורים ולידה חידה. החיבור בין הייטק, מיחשוב, רפואה ובובה עם כדורים קוסם לי – אני קשור בדרך זו או אחרת אל כולם. עדיין אינני יודע מהו מספר הכדורים, אתם מוזמנים לנחש, אם כי בתחנת העגינה כבר לא תזכו.

הדוכנים מתחילים להתקפל ואנחנו נקראים אל המושב המרכזי. ברכות כמקובל: פרופ' פרץ לביא – נשיא הטכניון,  אנדריו סטנדלי – שגריר האיחוד האירופי, פרופ' דניאל הרשקוביץ – שר המדע והטכנולוגיה, דב מורן – מייסד M-Systems ו – Comigo ופרופ' אלי ביהם – דיקן הפקולטה למדעי המחשב.

למרבה השמחה מרבית הנאומים מעניינים ושזורים בהומור טוב. למרבה הצער, מערכות ההגברה אינן מאוזנות באופן קיצוני והקטעים המוקלטים מושמעים בעוצמה בלתי נסבלת.

imageמר רן לוי, סופר, מפיק ומגיש הפודקאסט עושים היסטוריה, מספר לנו בדרכו ההומוריסטית והמרתקת על אלן טיורינג וממנו מגיע גם לקספרוב, למראדונה ולבעיית האינטליגנציה המלאכותית. הרצאה מעניינת ומשובבת. ממולצת בחום, אם כי אינני יודע היכן ניתן לשמוע אותה.

ההרצאה האחרונה והמרתקת מכולן היא של מר מולי אדן – נשיא אינטל ישראל שמספר לנו על מחשבי המחר. מסתבר, קודם כל, שלנשיא אינטל כישורי סטנדאפ מעולים שהופכים את ההרצאה המאוד רצינית ועניינית לאירוע מבדר. הוא מספר לנו על ההיסטוריה של המעבדים וכיצד אנו מתקדמים במסלול אקספוננציאלי לקראת מעבד שיכיל מספר מתגים דומה למספר הנוירונים בראש האדם, וזה יקרה תוך כעשר שנים.

imageהיום המחשב האישי כבר איננו רק כלי עזר לביצוע חישובים מסובכים אלא מכשיר שהמשתמש מפתח כלפיו רגשות. בתכנון מעבדי ההווה מעורבים היום סוציולוגים ופסיכולוגים. האנשים שאומרים לי היום מה הדרישות מהמעבד, אומר מולי עדן, הם כאלה שלפני כמה שנים בכלל לא ספרתי אותם. חזון העתיד של נשיא אינטל די מפחיד. המחשב אמנם לא ישתלט על האדם, אך האדם יהיה תלוי בו עד כדי חוסר יכולת לתפקוד יומיומי פשוט בלעדיו. כדוגמא הוא מספר על חוסר האונים כאשר הג'י פי אס מפסיק לעבור.

רגע לפני סיום הוא נוטל הפסקה מסיפורי העתיד המזהיר של עולם המעבדים ומזהיר אותנו מפני מצב החינוך בארץ. היום מספר התלמידים שיוצאים ממערכת החינוך עם כישורים נאותים למחקר מדעי נמוך מידי. אם לא נגרום לשינוי קיצוני בגישה, המהפכה תתרחש בלעדינו – לא נוכל להמשיך להיות מעצמת היי טק כפי שאנחנו היום ללא מספר גדול של בוגרי מערכת החינוך עם הישגים ראויים במתמטיקה, פיסיקה, כימיה וביולוגיה ברמה גבוהה.

כמה מילות סיכום ומתפזרים. ליל המדענים של השנה שעברה התמקד במחקר המדעי בתחום הכימיה – המקצוע הקודם שלי. השנה ליל המדענים עוסק במדעי המחשב – המקצוע אליו עברתי לפני קצת יותר מעשור. נראה לי שמתאימים את אירועי ליל המדענים לתחומי העניין שלי. היום אני עוסק בענייני מיחשוב בתעשיה הרפואית ולכן אני מצפה שליל המדענים הבא יתמקד במחקר רפואי.

להתראות בליל המדענים 2013.

התיאולוגיה של הקרמבו – בוב זאבי

174881_182861898447605_68449_n[1]קיבלתי הודעה בפייסבוק ממרתף 10 שביום שישי יש מופע סטנד-אפ אתאיסטי בביצוע בוב זאבי ושמו 'התיאולוגיה של הקרמבו'. נזכרתי שקיבלתי הזמנה לאותו אירוע בעבר מתיאטרון קרוסל בתל-אביב. אינני נוסע לתל אביב להצגות אלא אם כן ברור לי שצפויה לי חוויה איכותית. על המופע הזה לא שמעתי עד כה, אבל הפעם הוא מגיע לחיפה. אני עולה מול גיל במסנג'ר לשכנע אותו לקפוץ לתיאטרון קרוסל, מרחק שלוש דקות הליכה מביתו, ולהביע את חוות דעתו על המופע. גיל כבר משתכנע כשאנחנו מגלים שאני מנסה לשלוח אותו להצגה של אתמול. אין דבר, הוא עונה, יש גם בעוד שבועיים. בסדר, מי שיראה ראשון יספר כבר חוויות. אז זהו, הקדמתי אותך גיל ואני יכול להמליץ לך בחום לקפוץ לקרוסל – אתה הולך על בטוח.

יום שישי, השעה עשר בלילה, אשתי שתחייה ואני נכנסים למרתף 10 בחיפה. די מלא אבל המקומות החביבים עלינו במקרה עדיין פנויים. חמש דקות מאוחר יותר אי אפשר למצוא פיסת רצפה פנויה. מישהי עולה לבמה וניגשת למיקרופון. מסתבר שיש מופע חימום. בחורה שלצערי לא קלטתי את שמה נותנת לנו סטנד-אפ קצר. היא מספרת לנו שאיננה עושה זאת בדרך כלל ולכן נעזרת בפתק שנשלף מהכיס מפעם לפעם. היא אומרת שמופע החימום נועד להנמכת ציפיות והיא מקווה שתעמוד במשימה. הקהל קולט את הבדיחה באחור אלגנטי – ההומור שלה מתוחכם. לפעמים חלק מהקהל מתחיל לצחוק אחרי שהיא כבר עברה הלאה, אבל די מהר כולם קולטים את הקצב ומתחילים להגיב בהתפרצויות צחוק. אוקיי, חלק מההתפרצויות מתרחשות באופן תמוה שלא במקומן. הפאנצ'ים נשמעים פשטניים ואז קולטים שיש השלמת מעגל עם סיפור אחר. אני ממש נהנה וכאמור – אין לי מושג מי זאת למרות שאני יודע עליה כבר לא מעט.

מופע החימום מסתיים ובוב עולה לבמה. זה איננו מופע סטנד-אפ. זוהי הצגת יחיד של מונולוג מובנה היטב. אמנם יש פה ושם התייחסות אל הקהל אך ברור שהיא לא תטה את ההצגה ממסלולה. בוב שואל באינטונציה דרמטית ורצינית ובניסוח מוקפד שאלה בנושא דיני אכילת קרמבו בשבת… אלהים מוטרד מהאופן שאתם אוכלים קרמבו בשבת – אם הפרדתם את הקרם מהביסקויט בצורה פזיזה מידי – עונש מוות. הקהל מגיב בצחוק מיידי. מכאן והלאה נמשיך לצחוק ללא לאות לאורך כל ההצגה. הטקסט שנון ומצחיק וההגשה מעצימה את ההומור. לפעמים המילים אומרות משהו וההתנהגות או האינטונציה מוסיפות מימד.

אין פרות קדושות, להיפך – כל דבר שעלול להחשב כקדוש הוא בדיוק מה שמוצג כאבסורד מוחלט. אסור פירסינג, אסור קעקועים אסור להתגלח – זוהי השחתה של הגוף, אבל לחתוך את הזין? אין בעיה… אברהם, קח את בולבולך את יחידך אשר אהבת והעלית אותו לי לעורלה [הבעת תדהמה…] לא.

בוב זאבי איננו נשאר חייב לאף דת, כת או נטיה – כולם יקבלו את מנת חלקם ומתחילים במה שקשור ליהדות. את השנקל המציאו כדי שיהיה עודף לח"י שקלים. אז מהו שוק הנדל"ן המשתלם ביותר בארץ? – חלקת קבר. מטר על מטר של אדמה לא מופשרת – עשרת אלפים שקל ויש לך בור באדמה על שמך. קישור מצחיק ומעורר מחשבה על היחסים בין דת לבין נדל"ן, עבודה, בטלנות בשם הדת ואמונה או אתאיזם – שגם הוא בעצם סוג של אמונה. אני מקווה שלאלהים אין קליטה כאן במרתף 10 – אני אתאיסט אבל למה להסתכן.

בוב זאבי - התיאולוגיה של הקרמבוכשאני שומע את השיר "הכל זה מלמעלה" בא לי לעלות על סולם ולהשתין לדודו אהרן על הראש כדי לבדוק אם הוא מקבל בכזאת שלוות נפש את כל מה שבא מהכיוון ההוא – אלהים משתין עליך אני רק השליח. מחיאות כפיים סוערות – הקהל אוהב את זה מעבר לצפוי – נראה לי שאפילו בוב מופתע. גם עם הסיינטולוגים יש לבוב סיפור. יש לסיינטולוגים בעיה עם הפסיכיאטריה ואני מבין אותם, כל מי שהצטרף לסיינטולוגיה הוא בסך הכל טיפול פסיכיאטרי שנכשל. ויש עוד דתות שלא חשבנו עליהן כמו דת הזבל ודת האקולוגיה. יום כדור הארץ – אם כולנו נכבה את האור לשעה אחת – מה??? מה יקרה? – נצליח לדחות את הקץ בשעה?.

יש יותר מידי אנשים ומי אשם בזה? – מישהו ששוכב על רצפת מרתף 10 ונערתו לידו אומר – אנחנו. שניכם?!? אתם כבר בתנוחה… זה המדע וגם זה שאלהים אמר פרו ורבו ומלאו את הארץ – ומה נעשה כשהארץ תתמלא – אלהים יודיע בכריזה "הארץ מלאה תזדיינו בסבלנות" ? איננו מפסיקים לצחוק. צחוק רודף צחוק. זה איננו סטנד-אפ של פאנצ'ים, יש כאן הומור מובנה ובכל זאת קצב הצחוקים מתאים לסדרת פאנצ'ים מתוזמנים היטב – אין סיכוי שאגיד משהו רע על האיסלם. הם יהרגו אותי.

זהו. ההצגה הסתיימה. בוב יורד. מחיאות כפיים והוא חוזר. יש הדרן שאיננו חלק מההצגה אלא לקט של בדיחות שלקוחות מהופעות סטנד-אפ שלו שאפשר לטעום מהן ביוטיוב שבאתר שלו http://playbob.co.il. מה יש בדרום תל-אביב? פלורנטין? כל מה שיש בפלורנטין זה הומואים ונגרים – מקסימום נגר יצא אליך מהארון.

המופע נהדר – הומור שנון עם הרבה אמירה איכותית וביצוע מוקפד.

מומלץ במיוחד לספקנים, לאתאיסטים, להומואים, לסטרייטים… בעצם לכולם. אוקיי – אם אתם ממש דתיים תרדו מזה, אבל ממילא לפי מה שראיתי כל ההופעות בשבת.

האתר של בוב זאבי http://playbob.co.il

ספקנים בגורדו – עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות

מאת: גיל רן

שאלתי בפייסבוק מספר פעמים מי מגיע לספקנים בפאב תל-אביב: אמונה במופלא, תשלום במזומן עם ד"ר גיא וינר החודש, ולא הייתה הענות. בפעם בה כתבתי שאני שוקל להגיע ושאלתי מי מעוניין להצטרף ליאורה ענתה לי "מה זה שוקל? אתה בא!" – אז באתי.

השבוע הייתה לי הכנה טובה למדי לספקנים בפאב. הספקנות שלי התעוררה כשקראתי את הטיפ החודשים בענייני תזונה אשר נתלה במטבחון אצלי בעבודה. הטיפ עסק בצבעי מאכל. קוד QR הוביל לכתבה עמוסת הטעויות הזו, אשר ממלאת את הקורא באימה מפני צבעי מאכל וזורעת דמורליזציה בעם. יצאתי לבדוק את הסוגיות המופיעות שם ובצהרי יום רביעי, שעות ספורות לפני ספקנים בפאב, מצאתי עצמי בשיחת מסדרון נעימה (לשמחתי) עם כותבת הטיפ. מאוחר יותר אף שלחתי לה מייל עם כמה קישורים למקורות אמינים יותר (לדעתי) מהבריאותון, ואפילו הזמנתי אותה לבוא לאירוע ספקנים בפאב (אליו לא הגיעה).

לאחר צעדה נחושה אל פאב גורדו, אני נכנס, ממש ברגע האחרון, בטוח לחלוטין שאני מאחר. לשמחתי, התבדתי. ההרצאה מתאחרת בכמה דקות. אני מספיק להגיד שלום לירון ולליאורה ולנצל את המצב על מנת לתפוס לי כסא מלפנים, על אף שהגעתי מאוחר. כמיטב המסורת, המארגנת של האירוע, דפנה שיזף, מציגה את המרצה, מגישה לו את המיקרופון, ניגשת לשנות משהו במערכת ההגברה וגורמת פידבק צורם. יש לי הרושם שזה קורה בכל פעם. סביר להניח שמדובר במקרה של הטיית האישור ושזה קורה לעיתים רחוקות הרבה יותר משנדמה לי.

ד"ר גיא וינר (שאני בטוח לחלוטין שכבר שמעתי הרצאה כלשהי שלו מתישהו, אבל לא מצליח להזכר איזו) מציג את עצמו בתור מי שהאמין במשך תקופה ארוכה שיש לו את היכולת לחזות את העתיד. בתיקו (כך הוא טוען, מבלי לתת ראיה לכך) חפיסת קלפי טארות, בה הוא השתמש בעבר כדי לחזות את העתיד. בשלב מסויים הוא הבין שהוא מרמה את חבריו, וחשוב מכך, את עצמו. הוא עבר מהעיסוק בנסיונות לחזות את העתיד לעיסוק בשאלה איך קרה שאנשים חכמים מאמינים שאנשים יכולים לקרוא את העתיד. היום הוא בא לספר לנו על רמאים – אלו שהעמידו פנים שביכולתם לחזות את העתיד או לעשות דברים יוצאי דופן אחרים, תמורת תשלום כמובן, ונתפסו עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות (כפי שניתן להבין מהכותרת, אני הייתי בוחר בשם "עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות" להיות שם ההרצאה).

מכאן ד"ר גיא וינר מתחיל  להתעסק בשאלה החשובה ביותר, אולי, בהקשר הזה – למה אנשים מאמינים בדברים הללו. הוא מתחיל בלשאול "כמה אנשים בקהל אוהבים מדע בדיוני?" – המוני ידיים באוויר. ירון מכריז: biased sample. אנחנו אוהבים לחשוב על דברים מופלאים. אם גם יש להם בסיס מדעי כלשהו, יתכן שהם ימשכו אותנו יותר.

המקרה הראשון שמוצג לנו הוא הדיווח הראשון על צלחות מעופפות, מעדות של טייס חיל האוויר האמריקני בשם קנת ארנולד. אני נזכר בפרק של הפודקאסט skeptoid בנושא דומה, ובודק מתי היו האירועים המתוארים בו – כ-14 שנים מאוחר יותר. חיפוש נוסף מביא אותי לפרק אודות המקרה המתואר. לאורך ההרצאה אני מגלה שאני מכיר כמעט את כל המקרים מפרקים של skeptiod. הפודקאסט מומלץ בחום – אני התחלתי לשמוע אותו מהפרק הראשון ושמעתי עד היום כמחצית מהפרקים. יכול להיות שחלקכם ימצא את הפרק האחרון שפורסם, אודות הקונספירציה הציונית, מעניין.

מצלחות מעופפות אנחנו עוברים למעגלי תבואה (skeptoid):

ממשיכים למסרים מהמים של מסרו אמוטו:

מאמינים למה שאתם רואים בסרט? אולי כדאי שתקראו קצת בנושא. בקהילה המדעית לא לוקחים את הדוקטור מסרו אמוטו ברצינות. הניסויים שלו אינם ניתנים לשחזור, בעקבות שימוש בטכנולוגיה ייחודית, אותה מסרב אמוטו לשתף. גם אם נאמין שהניסויים בוצעו באופן בו דווח שבוצעו, אם בוחנים את הפרוטוקולים של הניסויים קל למצוא פגמים מתודולוגיים רבים (ביניהם מקרה חמור של הטיית האישור). אמוטו גם הוזמן בשנת 2003 באופן מפורש על ידי ג'יימס רנדי להשתתף באתגר מליון הדולר. אמוטו, באופן מפתיע, סרב להזמנה.

מכאן אנחנו עוברים לג'וזף ריין ולניסויים בתפיסה על חושית. גם כאן היו הרבה פגמים במתודולוגיה, ובראשם הטיית האישור. במסגרת הנושא הזה מוזכר ניסוי הקוביות, בו אנשים חוזים את תוצאות הקוביה מראש (בערך). הניסוי הזה מזכיר לי את יחסם של שחקני תפקידים רבים לקוביות של המנחה – כל שחקן יודע שקוביות של מנחה הן קוביות מקוללות שגורמות לכך שאם שחקן מטיל את הקוביה התוצאה תהיה נמוכה, אבל אם מנחה מטיל את הקוביה, התוצאה תהיה גבוהה. לשמחתי הרבה, אני מנחה, כך שאני מחוסן מהקללה. בנוסף, אנשים מזכירים את הסרט גברים שבוהים בעיזים ואת הספר How to lie with statistics. מישהו גם אומר משהו על זה שהיה מערכון בארץ נהדרת אודות ניסויים בסגנון. אני לא הצלחתי למצוא אותו. אם מישהו מוצא, אני אשמח לקבל קישור.

בשעה טובה אנחנו מגיעים גם לרוחות רפאים. סליחה, ישויות. בשפתו של המרצה: "רוחות, או איך שקוראים לזה היום, ישויות. מסתבר שאם קוראים לזה ישויות זה פחות מת". מישויות אנחנו ממשיכים לסיפור המשעשע מאוד של חכמת קרלוס ומשם להלנה בלבצקי.

ההרצאה מתקרבת לסיום וד"ר גיא וינר מזכיר, בליווי דיסקליימר והזהירות הנחוצה, את רון הבארד ואת ה-Fair Game (בתרגום חופשי לעברית: "משחק הוגן" או "צייד שמח") של הכסניה הסיינטולוגית (למען הסר הספק: אין במשפט האחרון משום ביקורת כלשהי על הכנסיה הסיינטולוגית, על דרכה, או על המדיניות שלה).

בסיום ההרצאה אנחנו חוזרים לתחילתה: אנחנו רוצים להאמין. כן, אני מסכים, כולנו רוצים להאמין, גם אני. אבל, במילותיו של ד"ר גיא וינר: "מי ששומר על ראש לחלוטין פתוח, בסוף מישהו ישים לו זבל בפנים".

לשמחתי, סיום ההרצאה אינו סיום האירוע. ברחבי העולם אירועי ספקנים בפאב אינם בהכרח הרצאות. אנשים שמתעניינים בספקנות מדעית פשוט נפגשים בפאב. אחרי הסיום ה"רשמי" של האירוע אני יושב לקשקש עם כמה אנשים שלא הכרתי קודם, שבאו לפאב כי הם מתעניינים בספקנות מדעית. כמו שכבר כתבתי קודם, ההרצאה לא חידשה לי הרבה. למרות זאת האירוע הזה מוצלח מאוד, בגלל אותם אנשים שפגשתי.

נתראה בספקנים בפאב בחודש הבא.

ספקנים במרתף 10 – מנטליזם עם אמיר לוסטיג

בסיום האירוע הקודם של ספקנים בפאב במרתף 10 בחיפה הבהירה לנו לוטם שלאירוע הבא יש צורך להרשם מראש. מה המיוחד? ובכן אורח האירוע הוא אמיר לוסטיג. אודה ולא אבוש, או שאולי כן… לא היה לי מושג במי מדובר. בהזמנת הפייסבוק נכתב:

clip_image001אמיר לוסטיג, אמן קסמים וטלפתיה העוסק בתחום מזה 17 שנים. בעל השכלה אקדמאית בהנדסה תעשיה וניהול. ידוע ומקובל בקרב הקוסמים כבעל הידע המקיף והנרחב ביותר בארץ בתחום הקסמים, משמש יועץ מקצועי לקוסמים ואמני במה בארץ ובחו"ל. הייחוד של אמיר מתבטא ביכולת מקצועית מרשימה ובתקשורת המיוחדת שהוא יוצר עם הקהל מולו הוא מופיע. הנסיון הרב שצבר במהלך השנים בתחום המנטליזם, קריאת המחשבות וראיית הנסתר הקנו למופעיו מעמד של אמן מהשורה הראשונה. התחכום וההומור השולטים בהופעותיו זיכו אותו בפרסים יקרי ערך, בניהם זכייה פעמיים ברציפות במקום הראשון בתחרות הארצית של האגודה לקידום אמנות הקסמים בישראל.

עכשיו הכל ברור. אין ספק שצפויה לנו הופעה מרתקת, מה שלא ברור הוא מה לו ולספקנות. האם הזמינו אומן קסמים לקהילת הספקנים כדי להעמידו בפני מתקפת ספקנות? נרשמנו.

אנחנו מגיעים כרבע שעה לפני הזמן. צפוי הערב קהל רב מהרגיל ואני מעוניין לשבת במקום החביב עלי. יש מספיק מקום, הקהל כמו תמיד מגיע ברגע האחרון ואפילו מעט מאוחר יותר. לוטם מזמינה את אמיר לוסטיג והוא עולה לקול מחיאות כפיים אנמיות משהו. ניכר שלאומן יש כריזמה גורפת ואדירה, תוך דקה הוא גורם לקהל להתעורר ואז הוא מודיע שהוא יוצא וחוזר לקול מחיאות כפיים אדירות ושאגות עידוד וזה בדיוק מה שקורה. יותר מאוחר הוא גם יסביר לנו למה כל-כך חשוב שההופעה תתחיל כך. אמיר לוסטיג מסביר לנו שהוא מנטליסט – קורא מחשבות ועושה כל מיני דברים בלתי מוסברים שמלהיבים את הקהל. הוא מבהיר לנו שאין לו שום כוחות מיוחדים והוא עצמו איננו מאמין בידעונים, מגידי עתידות ומקובלים למיניהם. אם כך הוא בעצם חלק מאיתנו – ספקן כמונו.

clip_image003אמיר לוסטיג פותח במופע החימום. נוגע במישהו במקומות מסויימים ומישהי שהזמין מהקהל לעמוד לפנינו מרגישה כאילו הוא נגע בה. מבצע עוד מספר פעלולים מפתיעים ומזמין מהקהל בחור שיעמוד לפנינו ליד הבחורה. הוא אומר לשניהם להציג בפנינו את ידיהם ולהפנות אלינו את כפות הידיים, מורה לבחורה לאגרף את ידיה ופונה אל הגברבר שידיו מושטות קדימה. נוטל טוש כחול ומצייר על כף ידו נקודה. מעסה את הנקודה בידו ומורח ומגדיל אותה. אומר לבחור לדמיין שמהנקודה יוצא חוט באמצעותו הוא יכול להעלות ולהוריד את ידו… בסיום הקטע הוא מורה לבחורה להציג בפנינו את כפות ידיה ואנו רואים שעל כף ידה הופיעה נקודה כחולה זהה. מפתיע. את כולם זה מפתיע ולי זה מתקשר לנקודה אחרת שראינו ממש לא מזמן וגם ממנה יצא חוט שמפעיל אותה.

לא כל מה שאמיר לוסטיג עושה מצליח ובכל זאת הוא מדהים אותנו בקריאת מידע פרטי של אנשים בקהל. אומן המנטליזם דואג כל הזמן להזכיר לנו שאין לו כוחות מיוחדים. לדבריו אין אנשים בעלי כוחות כאלה, אלה שטוענים לכוחות על טבעיים הם שרלטנים. אינני בטוח שהוא השתמש בדיוק בביטוי זה וגם כאן דבריו מתקשרים אצלי לאתר בנושא מניפולציה שערכה ליבי רן – היוצרת של ההצגה נקודה כחומר רקע לקראת ההצגה שרלטנים עליה היא עובדת. עולם האסוציאציות שלי בנושא איננו מקרי, יוצרת ההצגה נקודה וההצגה בהתהוות – שרלטנים, היא במאית ואומנית במה רב תחומית עם התמחות בבובנאות ובנוסף לכך היא גם ביתי. הפעלת בובות נקראת גם מניפולציה, מה שאמיר לוסטיג עושה עם אנשים בשר ודם.

אמיר לוסטיג מסביר לנו שכישוריו מבוססים בעיקר על היכולת לקרוא שפת גוף ולקבל את המידע מהאנשים העומדים מולו. היכולת שלו להשפיע עליהם לעשות כרצונו מבוססת על אמונתם של אותם אנשים. זה מאוד מוזר ובכל זאת יכול להסביר חלק ממה שראינו, אך מה עם הדברים שעשה כשעיניו מכוסות? – עד כאן, הוא לא מוכן לגלות מעבר למה שתכנן. אחד המוזמנים לבמה נקרא לצייר משהו, מה שמתחשק לו, ולוסטיג יודע בדיוק מה הוא יצייר מספר פעמים. המצייר המופתע מגיב לכל גילוי כזה במילים "אלהים, אני לא מאמין" ובכך מדגיש את הקשר העז שלו לאמונה במשהו. להזכירכם, מדובר באדם שבא לכנס של ספקנים בפאב.

בהפסקה אני שואל את אמיר לוסטיג שאלה בנושא גילוי נעדרים. לא כל כך משנה מה הייתה השאלה ומה התשובה אך משהו בתשובה מפתיע אותי. לוסטיג שואל אותי באיזה חלק מהמקרים לדעתי הוא טעה. אני נוקב במספר ומייד הוא מעמיד אותי על טעותי – הוא טעה הרבה יותר פעמים אך החליק את טעויותיו במהירות והתעכב על ההצלחות וכך נוצר הרושם שהוא בדרך כלל צודק. זו הטכניקה בה משתמשים כל אותם צדיקים ורנטגנים למיניהם. מדהים.

בהמשך הערב אני מבין מהסיפורים ששזורים בין ה"קסמים" שלוסטיג היה אחד המתמודדים בתכנית 'היורש' של אורי גלר שגם עליו יש ללוסטיג מאגר סיפורים לא מבוטל. הוא מגלה לנו את קצה קציהן של טכניקות מסויימות אך הרוב נשאר נפלא מעינינו, בסופו של דבר הוא מתפרנס מזה ולא רק הוא. לדבריו הוא למד חלק גדול מהידע שלו מתוך מידע גלוי שכל אחד יכול להשיג. הרב נמצא בספרים ובפירסומים אך יש צורך לשלב מידע מתחומים שונים כדי שיהיה לזה ערך ממשי. הוא עושה לנו עוד להטוט בנושא גילוי מראש של שם סרט שמישהו יבחר מתוך ערימת פתקים. לצורך התרגיל הזה הוא קורא למישהו מהקהל שלאחר מכן הוא מציג אותו כמשתף פעולה שלו. עיסוקו של אותו משתף פעולה הוא "קוסם צבאי" – מסתבר שיש גם כזה תפקיד בצבאנו רב המעללים.

בסיום האירוע לוסטיג שב ומדגיש בפנינו שהוא ספקן בנושא הכוחות העל טבעיים אפילו יותר מאיתנו משום שלו יש את הידע לזהות את השרלטנות ואת המניפולציה. האירוע הסתיים והקהל מסרב ללכת הבייתה, כולם מתגודדים סביב האומן ומקשיבים לתשובותיו לשאלות שונות ומשונות. אמיר לוסטיג אומר לנו שהוא מאוד נהנה להתארח אצלינו ואני בהחלט מאמין לו – הוא אכן נראה כמי שנהנה מאוד מהחוויה… ואולי הייתה גם זו מן מניפולציה – מסופקני.

ספקנים במרתף 10 בנושא לא רלוונטי

imageבשפינוזה כתוב שספקנים בפאב חיפה – מכתבי שרשרת – עם חנן כהן יתקיים ביום א', ה-12/6, בשעה20:00. באתר מרתף 10 כתוב שזה ביום א' 12.6.2011 בשעה 20:30. סתירות במידע לספקנים, נו באמת, מצאתם עם מי להתעסק. אני שולח ללוטם אליהו, הרוח החיה מאחורי אירועי ספקנים בפאב בחיפה, מייל בו אני שואל למי להאמין ובמי להטיל ספק, תוך זמן קצר אני מקבל את התשובה "אנחנו מתחילים בול ב-20:30 אז השאלה היא איזה סוג של ישראלי אתה". הכל בסדר, לא צריכים להקדים להגיע בשמונה – מתחילים בול ב 20:30. אנחנו ישראלים מהסוג שמגיע ב 20:33 כדי לראות את לוטם ברחוב ליד פתח מרתף 10. כנראה גם היא מאותו סוג של ישראלים, נרגענו, כנהוג במקומותינו האירוע לא יתחיל בול בזמן.

במרתף 10 מקובצים כעשרים ספקנים לשמוע על מכתבי שרשרת מפי חנן כהן, מנהל את אתר האינטרנט של מוזיאון המדע בירושלים, ועורך בהתנדבות את האתר לא רלוונטי. מכירים את האתר לא רלוונטי? אם לא – הגיע הזמן. אני מבקר בו כל אימת שאני מקבל מידע מפוקפק כלשהו, כלומר – לעיתים מאוד מאוד קרובות. האתר מוקרן על המסך, אין צורך במצגות – האתר מסביר את עצמו. חנן כהן מספר לנו איך כל זה התחיל ואיך גמלה בליבו ההחלטה להקים אתר שישרת את הציבור, יעצור הטעיות מכוונות ויחסוך עגמת נפש מאלה שפרסמו בתום לב את פרטים אישיים ברגע של סעור רגשות.

לפני שנמשיך אני מרגיש צורך להסביר לאותו קורא שבמקרה עדיין לא ביקר בלא רלוונטי במה מדובר. אם עד עכשיו לא לחצתם על הקישור ללא רלוונטי הגיע הזמן. כאן תמצאו מידע עדכני על מרבית פעילויות הרשת שמופצות בדרכים שונות ומוטלות בספק. חנן כהן נטל על עצמו את המשימה לברר את הרלוונטיות של ההודעות שמשתוללות ברשת ובעיקר באמצעות שירשורי מייל כדי שלא נצטרך כולנו לעשות זאת. אתם כבר בלא רלוונטי, עכשיו רדו עד תחתית הדף – תחת הכותרת 'דיפדוף לפי נושאים' תמצאו קישורים להמלצות שכתב חנן כהן בתחומים שונים.

מלכתחילה לא היה זה אתר המלצות. המטרה המקורית הייתה לחלק את עולם המידע המופץ ללא הבחנה לשני סוגים – 'רלוונטי' ו'לא רלוונטי' ומכאן נולד שמו, אלא שברבות הימים, כך מספר לנו חנן, הסתבר שעולם השמועות איננו שחור לבן, יש בו גם הרבה מאוד גווני אפור ואפילו צבעים, במילים אחרות יש גם אפשרויות נוספות ויש צורך להבהיר קצת יותר. היום האתר נותן המלצות כמו 'אפשר להעביר', 'לא להעביר', 'תרמית', 'לכאן ולכאן' ויכול להיות שיהיו תחומים נוספים. ההמלצות מסומנות בצבעים כצבעי הרמזור שמקלים על הזהוי.

חשוב מאוד לחנן כהן להבהיר לנו שהוא איננו מקור מידע ואיננו בר-סמכא בשום תחום מהתחומים אליהם הוא מתייחס, הוא פשוט מברר את המידע כפי שגם אנחנו יכולנו לעשות. אני מאוד מזדהה עם דבריו, גם כאן, בפינת הבלוג תרבות הפנאי, הקישור הבולט ביותר מבהיר שאינני בר סמכא בתחומים בהם אני חולק את חוויותי.

לאורך הערב אנחנו שומעים סיפורים מתוך האתר. לשמועות יש נטיה לקבל חיים עצמאיים משלהם לאחר שהתחילו להתגלגל וכך הודעה העדרות של אדם כלשהו יכולה להפוך להעדרות של ילדה, להדביק לה מחלה נדירה, ולפעמים להוסיף נתונים פיקנטיים נוספים. כל הנוכחים מהנהנים וניכר על פניהם שכולם חוו לא מעט מיילים והודעות מופרכות. שמועה היא כמו בלון ששוחרר במקום הומה אדם – הבלון לעולם לא יגיע לקרקע. בצורה זאת מידע שמתחיל להתגלגל זוכה בחיי נצח. רציתי לשאול את חנן על "זמן מחצית חיים" של שמועה אך העדפתי לשמוע את שאלותיהם של אחרים ולא הגעתי לכך.

לא פעם מקור השמועה הוא אדם במצוקה שאיננו חושב על השלכות מעשיו לטווח הארוך. ילד בורח מהבית לאחר סככסוך רגעי עם משפחתו, ומקורביו מייד מפרסמים מייל ובו קוראים לאנשים לעזור לאתר את הילד בליווי תאור, תמונה, מספרי טלפון ושלל פרטים אישיים. כעבור זמן לא רב הילד נרגע וחוזר אך מרגע שפורסמה ההודעה ועד עולם הילד הזה יהיה בחזקת נעדר והמשפחה תזכה בלא מעט שיחות טלפון מביכות, מציקות ומתסכלות. במקרה זה דאגו בני המשפחה לילד ולעצמם, הייתה להם מטרה אחת – למצוא את הבן הנעדר. האתר לא רלוונטי מנסה להרגיע אך במעט את הבלון ולהפחית מההצקות לה יזכו הילד ומשפחתו.

כולנו מקבלים מידי פעם אזהרות בשלל נושאים כמו: מצלמות מהירות בכביש 6, הסכנה בשתיית משקה מפחיות, מוצרי מזון "מזוייפים" וכל מיני חומרים "מסרטנים". למה אנשים מקורבים ומקורבים פחות שולחים אלינו הודעות מעין אלה? המטרה של המזהירים היא צבירת נקודות חברתיות. המחשבה היא שמי שמזהיר אותי כנראה דואג לי, אז אני מודיע ל"חבר" שלי ואז שנינו יודעים ואני מראה לאותו "חבר" שאני דואג לו. בצורה זו המזהיר מנסה לשמר קשרים חברתיים ולהודיע לכולם 'הנה אני קיים ואפילו דואג לכם'.

חנן כהן מזכיר עוד מספר סוגים של מכתבי שרשרת שאינם דווקא תמימים ולפעמים אפילו בעלי כאלה שנועדו להונות את המקבל כמו למשל העוקץ הניגרי, אך אם נציץ ברשימת הדפדוף לפי נושאים נראה שמרבית מכתבי השרשרת נועדו לעזור למקבל, החלק של התרמיות קטן יחסית. אנשים "עוזרים" למכותביהם בעיקר האמצעות אזהרות, חיפוש נעדרים, יעוץ רפואי והרבה דברים שנמסרים מתוך כוונה חיובית. דוגמאות לא חסר,פשוט שוטטו באתר. חנן כהן מפציר בנו לנסות לבלום שמועות שוא שמופצות על ידי אנשים בתום לב. צריך להבהיר לשולחים שמה ששלחו איננו רלוונטי אך, מאחר שהשולחים עושים זאת לרוב מתוך כוונה חיובית, להזהר לא לפגוע בהם. קודם כל התשובה צריכה להיות אישית לשולח ולא לכל מכותביו, אם הוא אדם אחראי באמת – הוא כבר ידאג לתקן את הודעתו, בכל מקרה אין כל סיבה להעליב את השולח בפני אחרים. אין צורך להתעמת עם השולח, הדרך העדינה והמשכנעת ביותר היא לשלוח קישור למקור מידע אמין שמפריך את הידיעה ולהניח למקבל להתמודד עם המידע ללא אינטראקציה אישית עמו.

הסיפורים מאוד מעניינים, לכולם יש שאלות ויותר מכך סיפורים. מתפתחים ויכוחים לגבי הדרך הנכונה לנהוג ויש גם כאלה שמתעקשים להרחיב את היריעה גם לכיוונים אחרים. יכולנו להמשיך כך כל הלילה אך זמננו תם ואנחנו מתפזרים הבייתה. בבית כבר מחכה לי בתיקית הדואר זבל הודעה שכותרתה "Please My Dear I Need Your Help" – נכון, זוהי אחת הגרסאות של העוקץ הניגרי שאני מקבל מידי פעם. מנגנוני סינון הדואר-זבל פועלים מצויין ומפנים כמעט את כל המידע הלא רלוונטי למקום הראוי להם, רק דואר זבל מאנשים שאני באמת מכיר מגיע אל התיבה שלי. כמעט כל אלה ששלחתי אליהם לינק אל המידע על הודעתם באתר לא רלוונטי הפסיקו לשלוח דואר מעין זה. אינני יודע אם הפסיקו לזבל או שהוציאו אותי בלבד מרשימת הדיוור שלהם, העיקר שכמות הודעות הסרק פחתה.

עצה קטנה לסיום. ליד כל המלצה באתר לא רלוונטי יש ציור של מעטפה ולידו קישור 'לשלוח באימייל'. הדרך הנוחה ביותר להודיע לשולח שהודעתו איננה ראויה היא ללחוץ על קישור זה ולקבל את הנוסח המדוייק של ההודעה שיש להעתיק ולשלוח לשולח מכתבי השרשרת.

מסע בלשי בעקבות העובדות – ספקנים בפאב – מרתף 10, חיפה

imageאחרי הפוגה ארוכה מסיבות שחלקן לוא דוקא בשליטנו חוזרים הערב לספקנים בפאב, כלומר – במרתף 10 בחיפה. הערב דפנה שיזף, עורכת 'שפינוזה' – אתר קהילת הספקנים בישראל, תדון איתנו בנושא איך לקרוא עיתון. נו באמת, הרי יבואו למרתף רק כאלה שממילא מטילים ספק בכל מידע עיתונאי עד שתוכח חפותו.

בכל זאת אף אחד לא מוותר על ההזדמנות לראות ולשמוע בפעם המי יודע כמה איך העיתונים מסלפים "עובדות מחקריות". הכוונה הייתה ללכת כמנהגנו יחדיו אלא שעירית הצטננה והחליטה לא להפריע לחבורה שעלולה להטיל ספק בכל עיטוש שתפלוט ודירבנה אותי ללכת בגפי. 'אני ממילא תיכף הולכת לישון' היא אומרת לי, אני מטיל בכך ספק קל ומתרצה.

בדרך אני שומע את חדשות ערוץ 2 בגלי צה"ל : "רשויות הבריאות באירופה עדיין לא הצליחו להשתלט על המחלה החדשה שמקורה ככל הנראה במלפפונים אורגניים מספרד". האח! – חגיגה לספקנים, עכשיו אפשר להטיל ספק בכל השטויות ששמענו עד כה על חקלאות אורגנית, או בהסבר המטופש, או בכל דברי ההבל המדעיים שנאמרים בחדשות – לבחירתכם. כן, קיים גם סיכוי קלוש שהכל נכון אבל אנחנו הרי יודעים כיצד להתייחס לתקשורת ההמונים. מה שלא יהיה, אם יש עדיין משהו שלא הטלנו בו ספק הגענו למקום הנכון.

כארבעים אנשים מפוזרים על הרצפה, פופים, שרפרפים, ספסל וחצי כורסא – ככה זה במרתף 10 וזה קסמו. אני מתישב על שרפרף פנוי, לוטם – מרכזת הפעילות של ספקנים בפאב בצפון – מציגה בפנינו את המרצה דפנה שיזף ויוצאים לדרך.

דפנה מקרינה קטע מהחדשות שמספר ש"נשים מדברות יותר מגברים". בעצם, הנתונים שמוצגים מראים שההבדל זניח אך המסקנה של השדרן ניצחת, הרי יש צורך בכותרת מדהימה. עוברים לפרסום שהדיילי מייל הלונדוני מצטט מגב הספר של הפסיכיאטרית ד"ר לואן בריזנדין "אשה אומרת ביום 20 אלף מילים בממוצע, בעוד הגברים מסתפקים בכ-7,000 מילים בלבד". לא צריך לחפור עמוק מידי כדי לגלות שאין לטענה שום ביסוס. מתחילות להזרק לאויר כל מיני השערות והצעות להסברים, הרבה מלל וכולו נשמע מפי הגברים השרועים בקהל, המדגם הסטטיסטי של מרתף 10 לרגע זה מציג גברים זבלנים ונשים שתקניות, אל דאגה, עוד מעט ישמעו גם קולות הנשים. דפנה שיזף ממשיכה בחפירתה בעובדות ומנסה להתקרב במידת האפשר למחקרים מבוססים שפורסמו במקומות אמינים יותר ותאמינו לי, זה לא קל… בעצם, למה שתאמינו לי? מה שלא יהיה מגיעים אל מקורות מחקריים שנראים מבוססים למדי ומהם אנו למדים שאין הבדל מובהק בין נשים לגברים – בכמות הדיבור כמובן.

עוברים לפרסום אַחֵר על פיו שוערי כדורגל בלבוש אדום עוצרים יותר פנדלים מלובשי צבעים אחרים. גם כאן מנסים להתחקות אחר נתונים מבוססים ללא הצלחה יתרה. אז חלב טוב לבריאות? אולי הוא מסרטן? אין לי מושג איך הגיע הדיון למקום זה אבל עוד נשוב לחלב גם בהמשך הערב. דפנה מזכירה לנו את הבלבול הקבוע בעיתונות בין מִתאם לבין סיבתיות, בלבול שאיננו נובע בדרך כלל מתום לב אלא מרדיפת כותרות שערורתיות. אינני זוכר מה הדוגמא שניתנה, הדוגמא שעולה בראשי כרגע היא שבעשור האחרון עלתה תמותת האנשים שחוו את זוועות מלחמת העולם השניה.

בשעה שאני כותב שורות אלה אני מחפש מידי פעם דברים באינטרנט ובחלק לא מבוטל מהדפים נופל על פרסומת שבפינתה לחצן שעליו כתוב "דלג", אני לוחץ על ה"דלג" ואכן מדלג לדף אחר שכולו פרסומת, וזה קורה לי שוב ושוב. כנראה ספקנותי איננה מספקת להמנע מנפילה למלכודות פתאים. רואים ושומעים עוד מספר דוגמאות מאלפות, בעיקר מעיתונות הרשת, ולסיום מציגה לנו דפנה סרטון שמספר על כתבה בעיתון בריטי שקובעת שאפילו כוסית יין אחת ליום מגבירה את הסיכון לסרטן השד, וגם שזמן קצר לפני כן נכתב באותו עיתון שכוסית יין אדום ביום מונעת סרטן השד, שתי הכתבות מאת אותו כתב. אני מאדיף את המחקר הישן ושוטה עכשב יין אדום אבל לא מרגישים. אז פייסבוק מסרטן או לא?

אחרי הפסקה להתרעננות חוזרים לדיון. מסתבר שחלק נכבד מהקהל מטיל ספק בכל דבר ואפילו בפרסומים שמתפרסמים בכתבי עת מדעיים. בעצם, גם אני מכיר מקרוב מאוד לפחות פרסום מדעי אחד שמכיל שטות גמורה ובכל זאת התפרסם במכובדים בכתבי העת המדעיים. דפנה מציינת בהקשר זה את האתר http://www.badscience.net ומחזירה אותנו למסלול – הדיון היום הוא על עיתונות כללית, לפרסומים מדעיים אפשר להקצות דיון אחר. ממשיכים לדון למה העיתונות גדושה בסנסציות מופרכות, נזרקות לאויר הרבה השערות מעניינות אם כי גם הן אינן מוכחות ממש באותה מידה. אהבתי את הערתו של אייל אמיר שאמר שהעיתונאים לא תמיד פועלים מתוך רצון להטעות אלא מתוך לחץ ו'הנר של האמת כבה מהרוח של הלחץ'. חוויה מעניינת, כרגיל.

בעוד שבועיים, ביום א', 12.6, 20:30 מצפה לנו עוד אירוע ספקנים בפאב עם חנן כהן מפעיל האתר לא רלוונטי.הנושא הוא מכתבי שרשרת. הנה התקציר מאתר מרתף 10:

חלק גדול מאיתנו חשים אי נוחות כאשר אנחנו מקבלים מכתבי שרשרת באימייל. חלקנו כבר יודעים לזהות סוגים שונים של מכתבים ומוחקים אותם. חלקנו בודקים באינטרנט ואולי מעירים לשולחים על כך שהם מעבירים באימייל מידע לא בדוק. אבל למה אנשים מעבירים הלאה מידע לא בדוק?
חנן כהן יציג בשיחה את הסוגים השונים של מכתבי השרשרת ואת השערותיו על הסיבות שבגללן אנשים מעבירים אותם הלאה. בהרצאתו, כהן ממליץ על אופני תגובה טובים למכתבי שרשרת שעשויים לגרום לשולחים לשנות את דעתם בנוגע לתכני המכתבים.
חנן כהן הוא פעיל אינטרנט ותיק ומפעיל בהתנדבות מזה מספר שנים את האתר "לא רלוונטי" לבדיקת שמועות אינטרנט ומכתבי שרשרת. בשעות היום הוא מנהל את אתר האינטרנט של מוזיאון המדע בירושלים.
לפרטים נוספים:
לוטם.

ספקנים במרתף

בני, גיל, מאזין בדרכו לעבודה לפודקאסטים של ספק סביר. באחד המקרים שהתלויתי אליו שמעתי אחד מהפודקאסטים בסדרה ומאוד נהניתי. גיל נוסע יום יום כשעה מהבית לעבודה ועוד שעה בחזרה. מקום עבודתי קרוב בהרבה, עשרים דקות נהיגה עירונית בכל כיוון, אז אני ככל הנראה לא אגיע למצב של ההאזנה לפודקאסטים לצורך הגנת השפיות בזמן הנהיגה. מידי פעם הוא חולק איתי סיפורי ספקנות ואנחנו נהנים להטיל ספק בכל דבר.

כחובב תרבות אני מקבל עדכונים שוטפים ממרתף 10 שבחיפה במספר צינורות מקבילים. מרתף 10 מקושר אצלי לענייני מוסיקה ותיאטרון, ספקנות שייכת אצלי למקום אחר לגמרי, הרי בתיאטרון אנחנו עוסקים קודם כל בהשהיית הספק. בחודש שעבר ראיתי ברשימת האירועים של מרתף 10 מפגש בשם ספקנים בפאב. המפגש התקיים כשהייתי בחופשה בברצלונה אך בשובי הבייתה גיל דאג לעדכן אותי בכל פרטי האירוע ולעורר את סקרנותי. ברשימת אירועי החודש מופיע מפגש נוסף של ספקנים בפאב. הפעם הנושא הוא 'המתודה המדעית – כיצד התפתחה ומדוע היא נתפסת כשיטה הטובה ביותר כיום להערכה אובייקטיבית של המציאות'. בתיאור המפגש נאמר ש'בהרצאה זו תינתן סקירה קצרה של התפתחות המבחן המדעי עד למצבו כיום.' הרצאה? ואני חשבתי שמדובר בדיונים – לא בהרצאות. בכל מקרה זה נשמע מעניין אז החלטתי שהפעם אני בא, גם אשתי באה וכמובן גיל וכמה מחבריו הספקנים.

אני מגיע אם אשתי, עירית, למרתף 10 בשעה 20:30, השעה שבה צריך להתחיל האירוע. במרתף יש ששה אנשים. עדיין לא למדנו ששום הופעה במרתף 10 איננה מתחילה במועד הנקוב. לאט לאט מצטרפים אנשים והאירוע עדיין איננו מתחיל. מסתבר שאנחנו מחכים למישהו שרוצה לצלם את האירוע. הוא מגיע באיחור מכובד ומספר לנו על בעיות תחבורה. אנחנו מטילים ספק. לוטם אליהו, מורה לביולוגיה במקצועה, פותחת את האירוע. מאוחר יותר נבין שהיא מרכזת את כל הפעילות של ספקנים בפאב בצפון. היא איננה מתחילה בנושא הערב אלא מקדימה מספר מילים על מהותה של הספקנות המדעית. לדברי לוטם אין לנו כוונה לעסוק בספקנות במובן הפילוסופי, איננו מטילים ספק בעצם קיומנו ואיננו מטילים ספק בטיב השיטה המדעית. מסתבר שלא באנו לתקוף את תקפוּת השיטה המדעית, אני טיפה מאוכזב.

לוטם מלווה את הרצאתה במצגת שמפרטת את עקרונות השיטה המדעית. מידי פעם המשתתפים קוטעים אותה בשאלות והיא עונה ומייד מנוטת את ההרצאה חזרה למסלולה – מורה מקצועית שיודעת להתמודד גם עם קהל קשה לשליטה כמו תלמידי תיכון. ההרצאה מאוד מעניינת, אנחנו מתמקדים במחקר הרפואי ובעקרונותיו. מדברים על קבוצת ביקורת, פלצבו, סמיות כפולה [double-blind], ניסויים על בַּעֲלֵי-חַיִּים, ועדת הלסינקי ועוד. אין לי כל כוונה להרחיב את הדיבור בנושא, זו איננה המומחיות שלי.

ההרצאה הסתיימה, הפסקה ולאחריה דיון. הקהל מאוד מעניין, יש בו טווח גילים רחב החל מסטודנטים צעירים דרך גילי המופלג ואף מעבר לו. שליש מהקהל נשים והשאר, מן הסתם, גברים [ספרתי]. לשאלת לוטם מי מאיתנו תלמידי מדעים או בעלי תואר במדעים מתרוממות כמעט כל הידיים. כאשר היא מחדדת את השאלה ומסבירה שמדעים זה פיסיקה, כימיה, ביולוגיה ודומיהם יורדות ידי כל אנשי המחשב והמהנדסים ונותרות ארבע ידיים בלבד. אנחנו פותחים בדיון ועולות שאלות שונות ומעניינות, לא חסרים בקהל ספקנים לשם הספקנות. משתמשים בדוגמא מתחום הפולמוס האם יש צורך לחסן אנשים נגד מחלות ואיכשהו הדיון מתקבע על חיסוּנים… חיסונים וחיסונים. כל ניסיון לקדם את הדיון מוכשל ואנחנו חוזרים לחיסונים. אחת מהנוכחות מאוד להוטה להתמקד בנושא זה. בין טיעוניה היא מעלה את נושא האגו ודבקות האנשים בטענה גם אם איננה מוכחת רק בגלל הצורך להיות צודקים. אני תוהה אם היא שמה לב להתעקשותה המעגלית סביב טיעוניה בנושא החיסונים. אני מנסה להטות את נושא הדיון ולשם כך מספר סיפור מעט ארוך מידי על גיליונות בטיחות של חומרים סינטטייים ונטייתם של אנשים להנעל על מידע מדעי מאומת ולנתבו לכיוונים לא רלוונטיים. משום מה נראה שהנוכחים די נהנים מהסיפור ואני משיג את המטרה – הפסקנו לדבר על חיסונים ועוברים לנושאים נוספים, אך לא לזמן רב. איכשהו כעבור מספר דקות אנחנו שוב שקועים בנושא החיסונים. לא שזה לא מעניין, להיפך, הייתי ברצון מקצה לנושא מפגש שלם אלא שלא זה הנושא לשמו התכנסנו וחבל לי להפסיד את הגיגיהם של הנוכחים בנושא השיטה המדעית.

בסיום הדיון לוטם נותנת לנו מאמר שמשווה את חקר האמת המדעית עם חקר האמת המשפטית. מאוחר יותר אני קורא את המאמר שמקשר באופן חד משמעי את המונח 'ספק סביר' עם תחום המשפט בלבד ומרחיק אותו מתחום המדע. המאמר להרשיע באמצעות נוסחה מתמטית מאת פרופ' מיה בר- הלל התפרסם בגליון 8 [יולי 2010] של אודיסאה.

אני, שזה מפגש ספקנים בפאב הראשון בו אני נוטל חלק, שואל מה עושים במפגשים האחרים ומהתשובה מבין שבדרך כלל מתפתח דיון שבו עוסקים בעיקר בהטלת ספק בנושא ההרצאה הנלוית. נראה שיש לזה פוטנציאל להיות מעניין. בשיחה עם לוטם לאחר המפגש היא מספרת שיש לה בלוג בשם מדע וחיות אחרות שעוסק בנושאים דומים ובו אפשר לקרוא גם על ספקנים בפאב. הרשימה השכנה לספקנים בפאב מפריכה מיתוסים שנקשרו לגינקו בילובה וכבר יש לי נושא שיחה נוסף עם לוטם.

אין לי ספק שאעשה כמיטב יכולתי להגיע גם למפגשים הבאים. כן, אני יודע שאתם כבר מטילים בכך ספק.

להתראות במרתף.

________________________ 17 באוגוסט 2010 __________________________

קישורים מעניינים:

%d בלוגרים אהבו את זה: