ארכיון תג: קלבת שבת

מירי מסיקה בקלבת שבת – חיפה 2011

SAM_1433קלבת שבת אחרונה לעונה זו. הפעם מקבל את פנינו בכניסה ליצן בלון ענק שנישא על שני מפוחים – אין גבול לדימיון. הדוכן של גולדמונד ספרים איננו, במקומו יש קבוצה שמדגימה קפוארה או משהו כזה. מסתבר שהם מרתקים את הילדים יותר מניידת המדע בדרכים של המדעטק שעומדת מבויישת בצד.

מגיעים לרחבת ההופעות המרכזית ומגלים על הבמה את להקת קילר הלוהטת. יורם מארק רייך מקילר הלוהטת הוא גם היוזם, המארגן והמגיש של אירועי רוקולנע וכבר בשבוע שעבר הודיע לנו ברוקולנע פול מקרטני שהם מופיעים השבוע בקלבת שבת לפני מירי מסיקה. הוא גם הודה בפנינו שביתו בקשה ממנו לא לעשות פדיחות. מה שלא יהיה – הרעיון שקילר הלוהטת תופיע כלהקת חימום להופעת מירי מסיקה נשמע לי הזוי למדי.

מרכז השורה שבחזית הבמה כבר נכבש בידי אחרים ואנחנו מנסים להתמקם מעט מאחור. מירי מסיקה עולה מלווה בלהקתה. חלק מהשירים של מירי מסיקה קשים ואישיים, לא ממש שירים שמחים ובודאי לא שירים לשירת המונים. ההופעה נהדרת, מירי מסיקה מסמנת לקהל מתי מתאים להצטרף אליה והקהל מבין לבד מתי זה לא כל כך מתאים.

הנגנים מתחילים ללוות את השיר הבא ומירי מסיקה עוצרת אותם ואומרת אנחנו בחיפה, זוהי עיר מעורבת ומעבירה אותנו לשיר ברכת המלך שחלקו עברית וחלקו ערבית.

אפשר ללחוץ על היוטיוב להכנס לאוירה.

האירוע מתקיים במקום פתוח ללא מחיצות של תאורת במה בין האמנים לבין הקהל ומירי מסיקה מזהה אנשים בקהל ומסמנת להם לשלום. באחד השירים היא מגלה מישהי בקהל ומנסה להושיט לה את המקרופון, אלא שהפרש הגבהים לא מאפשר לה להגיע אליה. היא מזמינה אותה בתנועות ידיים להצטרף אליה על הבמה וכשהנערה נוטלת את המיקרופון בוקע מפיה ביצוע יפה של השיר שרק לפני רגע שמענו מפי המקור. בסיום השיר מציגה לנו מירי מסיקה את הנערה כאחת המועמדות שהכירה באודישנים לכוכב נולד, לצערי לא קלטתי את השם.

Vodpod videos no longer available.

ההופעה מצויינת אך אני, ממש לא באשמת אלה שעל הבמה, עסוק בהשרדות. גבר שעל ידיו ילדה קטנה נדחף בינינו באלימות, מפלס את דרכו בקו ישר דרך האנשים ומתמקם לידי, שלא לאמר עלי. אילו היה מדובר רק בדחיפות אולי הייתי מעיר לו אך ריח הבושם שהזליף על עצמו בכמות אדירה דוחה אותי כל כך שאני מעדיף להסוג מספר שורות לאחור. אני כבר רגוע ונכון להנות מההופעה כאשר מסביבי פוצחים שלושה אנשים – גבר, נער ואשה שלא ברור לי אם יש ביניהם קשר – לזייף בקולי קולות ישר לתוך שתי אוזני את השיר שמירי מסיקה שרה. אין ברירה, אני נסוג עוד מספר שורות לאחור ומוצא את עצמי באזור שבו מתקהלים אותם אנשים שבאו לדבר ביניהם ומאחר שההופעה רק מפריעה להם לשמוע את עצמם – הם צועקים. זהו לא נותר לי לאן להמלט. אני מנסה להפעיל את כל הפילטרים הפנימיים כמידת יכולתי אך אוזני כבר מצלצלות בעוז. בכל זאת אני מצליח לגרום לעצמי להנות במידת האפשר מהופעה מאוד מוצלחת. עכשיו אני צריך למצוא לעצמי הופעה נוספת של מירי מסיקה – אני זקוק לחוויה מתקנת.

לקראת סיום מירי מסיקה מספרת לנו כיצד השיר אם ננעלו של רבי שלום שבזי עזר לה בלידה. היא שרה רק את המשפט הראשון בשיר "אם ננעלו דלתי נדיבים דלתי מרום לא ננעלו" – משפט שאומר הכל, ולמרות שהדבר לא נאמר אני מעוניין להקדיש את השיר בשמה ליושבי האוהלים שמוחים נגד חוסר הצדק החברתי ומחזק את ידיהם לא לאבד תקווה. אינני מאלה שמצפים ש"דלתי מרום" יפתרו עבורי בעיות אבל האמונה בצדקת הדרך תביא בסופו של דבר לתוצאה ואסור לוותר אפילו כאשר ננעלות "דלתי נדיבים" בתואנות של מצב בטחוני למשל. [אופס גלשתי לאמירות מהסוג שממנו אני משתדל להמנע בבלוג תרבות הפנאי].

חשבתי לנסות לשחזר את הסיפור כיצד השיר עזר למירי מסיקה בלידה ומצאתי שמישהי צילמה את הקטע בשלמותו בהופעה באשדוד – הנהו לפניכם.

זהו. חסל סדר קלבת שבת לקיץ 2011 – להתראות בקיץ הבא.

יוני רכטר בקלבת שבת – חיפה 2011

מגיעים למתחם קלבת שבת בחיפה ואת פנינו מקבל הפעם בלון ליצן שונה מזה של השבוע שעבר – מגוונים. עוצרים בדוכן של גולדמונד להסניף את ריח הספרים שנקראו על ידי אחרים וממשיכים לניידת המדעים בדרכים של המדעטק. היום מדגימים לילדים תעלולים צבעוניים עם חומצות ובסיסים, לא קסמים, הכל מוסבר והילדים נראים מרותקים.

מגיעים לרחבת ההופעות. המערפלים עובדים במלוא עוצמתם ואני, למוד ניסיון מהפעם הקודמת, חושש להרטיב את המשקפיים והמצלמה ומוותר על האפשרות להתקרב לבמה. לפתע אני מבחין בצלמת וידאו וצלמת סטילס ממש במרכז חזית הבמה, עוד אני תוהה כיצד הן אינן חוששות למצלמותיהן ואני קולט שישנו שטח הפקר ממש מול מרכז הבמה שאליו לא מגיעים מתזי הערפל. מפלסים את דרכנו בדיוק כאשר קבוצת ילדות מפנה את מקומה בין שתי הצלמות והנה אנחנו עומדים במקום טוב באמצע.

SAM_1350כלי הנגינה כבר ערוכים על הבמה. לפני עמדת הגיטרה החשמלית כונן גדול וצבעוני עם תוים. תוים? – מה לגיטרה חשמלית ולתווים אני תוהה ביני לבין עצמי ומייד קולט שהמוסיקה של יוני רכטר איננה מתפשרת, אפילו הגיטריסט צריך תוים. הנגנים עולים. הגיטריסט הוא אהרוני בנארי שמלווה את יוני רכטר כבר למעלה מעשור, גיטריסט שיודע להפיק מכלי הנגינה שלו נשמה של בלוז מהסוג שאני אוהב. בנוסף יש גם גיטרה בס, מערכת תופים, כלי הקשה וכמובן הפסנתר של יוני רכטר. לצערי לא קלטתי את שמות הנגנים. מאוחר יותר יוני רכטר יפנה אל נגן כלי ההקשה בשם ג'וֹקה או משהו כזה.

יוני רכטר מתישב ליד הפסנתר ומתחיל לשיר. בחזית הבמה שלושה מיקרופונים מיותמים. נגמר השיר ואל הבמה עולה זמרת קטנת מימדים בשמלה שחורה וברגע שהיא מתחילה לשיר כולנו נדהמים מאין בוקע הקול הענק והמרשים.

YaelZviמסתבר שזו יעל צבי. לא שמעתי עליה עד כה אך מששמעתי אותה על במת קלבת שבת שלנו בכוונתי לארוב להופעה שלה. סיקרנתי אתכם? – הנה מצאתי ביוטיוב ביצוע מרגש של יעל צבי לשיר העיר הזאת וכן מצאתי איזכורים להופעות שלה מהעבר במיילסטון בשוני ובמכמורת. עכשיו אני מחכה שתגיע אלינו לסטודיו בחיפה או למרתף 10.

עוד לא נרגענו מיעל צבי והנה מצטרפת אליה יעל נוספת וגם היא קטנה עם קול גדול – יעל נחשוןהנה דוגמית גם משירתה. אל המיקרופון השלישי ניגש איתי פרל ובידו גיטרה. יוני רכטר יודע לבחור היטב את מי שילוו את שירתו. איתי פרל מציג שיר שתיכף ישיר – 'זה שיר על בנאדם שבשום מקום לא מרגיש כמו בבית – נקדיש אותו לאנשים שגרים באוהל'. איתי פרל מציין שמחר בערב יש כאן בחיפה עצרת מחאה למען צדק חברתי. השיר אפילו לא אני איננו של יוני רכטר, איתי פרל כתב, הלחין ושר את השיר ויוני רכטר מפרגן לו את כל הבמה.

בינתיים מספר לנו יוני רכטר על שיר חדש של יענקלה רוטבליט הירושלמי, שיר על תל אביב. שיר בלוזי שהמילים, הלחן, העיבוד, צירופי הקולות ובעיקר הגיטרה של אהרוני שובים אותי. השיר אמור לצאת לאור ממש בקרוב ובינתיים לא הצלחתי לגלות אותו בשום מקום. הנה כמה מילים ממה שקלטתי "ראיתי בעולם כהנה וכהנה ותמיד חזרתי הנה תל אביב שלי … העיר הזו שלי כמו איננה מזדקנת … בלילה וביום…" ולפתע מבליח אל תוך השיר ה"תל אביב … ים כחול עיר וחול רק אחת אני יודע" של אריס סאן וחוזרים אל הבלוז שלנו שמסתיים בקול נשי ענק של אחת היעלות "תמיד חזרתי אל העיר שלי" – אם אינני טועה הייתה זו הפעם יעל נחשון.

מתל אביב ממשיכים לנמה יפו ומכאן להמסע הגדול של עלי מוהר ויוני רכטר שמקפיץ את כולנו בכיף – שווה ללחוץ על  היוטיוב להכנס לאוירה. אז מה אם בן אדם, העיקר זה הרומנטיקה – יוני רכטר עוצר לרגע את השירה לספר לנו שעלי מוהר שכתב את מילות השיר תמיד היה אומר שכשהוא מקבל ממנו מנגינה הוא רק מעוניין לשרוד אותה אבל תוך כדי זה יוצאות לו כל מיני אמיתות לא מודעות שרק אחרי שנים הוא מבין שהוא ביטא משהו מאוד עמוק בנפשו. כאן הוא עוצר את אהרוני בנארי שממשיך לאלתר ברקע בגיטרה ואומר לו 'סליחה שניה זה משפט מאוד חשוב' – "לא חשוב אישה העיקר זה הרומנטיקה" וממשיך לשיר את השיר בתרגום פרטי שלו לאנגלית ושב לעברית עד שגולש לעוגן הרם.

עוד שיר ועוד… ויורדים מהבמה והקהל כמובן לא מניח ליוני רכטר… אז החבורה חוזרת לשיר מחרוזת שירי ילדים מהכבש השישה עשר ובין לבין מה עושות האיילות בלילות וגברת עם סלים וממשיכים ליו יה של פוגי והשמחה על הבמה ובכל הרחבה גדולה – כיף אמיתי.

שוב יורדים והקהל מריע עד שיוני רכטר וחבורתו שבים בהנאה ברורה אל הבמה לביצוע יפהפה של עטור מצחך.

לקראת הסוף שוב מזכירים לנו את עצרת המחאה בחיפה מחר בערב. השעה כבר קרובה לשמונה בערב. בדרך כלל ההופעות בקלבת שבת קצרות יותר אלא שהפעם הקהל לא הניח ליוני רכטר לעזוב והוא ולהקתו נענו בשמחה לקריאותינו וניכר היטב שגם הם נהנים מאוד מההופעה ומאהבת הקהל הרטוב.

זהו. צריך לרוץ הבייתה להתקלח, בעוד כשעתיים יש לנו רוקולנע פול מקרטני בסינמטק חיפה.

זו ללא כל ספק ההופעה המהנה ביותר שחווינו בקלבת שבת העונה, לפחות בינתיים, בשבוע הבא מירי מסיקה.

Vodpod videos no longer available.

יהודית רביץ בקלבת שבת – חיפה 2011

ההופעה המרכזית של קלבת שבת חיפה מתחילה אחרי שש בערב. אנחנו מגיעים בדרך כלל ברגע האחרון ובכל זאת מצליחים להשתחל למקום טוב ממש קרוב לחזית הבמה. כך היה כשהלכנו לקלבת שבת עם גידי גוב, אלא שכל האזור היה פקוק לחלוטין על ידי חכמים כמונו שמנסים לפלס דרכם. אין חניה במרחקים אדירים מהמקום. אין לנו בעיה לחנות רחוק ולהגיע ברגל, זה מה שאנו עושים כשהולכים להופעות במרכז הכרמל, אלא שהפקק מוביל אותנו ואיננו יכולים להגיע אפילו לחניה רחוקה עד שאין כבר טעם להצטרף להמונים שבאו לשמוע את גידי גוב.

היום מופיעה יהודית רביץ, ואנחנו צופים המולה דומה ומקדימים להגיע. חונים מראש רחוק כדי שנוכל להחלץ לאחר ההופעה בקלות יחסית. בחמש אנחנו כבר בכניסה למתחם. בלון ענק דמוי ליצן מקבל את פניננו ובהמשך אנחנו נתקלים בתצוגת הספרים של גוֹלדמוּנד. אינני יכול להמשיך עד שאסיים לנבור בספרים שכבר היו של מישהו אחר. ממשיכים. בחזית ניידת המדעים בדרכים מקובצים ילדים סביב מדריך של המדעטק שמדגים כל מיני תעלולי פולימרים. הילדים נראים מרותקים.

מגיעים לרחבת ההופעות ומגלים שהמקום לוט בערפל מלאכותי. מישהו מצא שהדרך להקל עלינו בימים חמים אלה הוא לרסס את כל האזור ברסיסי מים. בחזית הבמה וכן באזורי הרחבה מפוזרים מאווררים שבוזקים ערפל על הקהל המיוזע ממילא. המשקפיים מתערפלים מייד ואני מגשש את דרכי תוך חיפוש משהו יבש לנקות את העדשות. אינני מעז להוציא את המצלמה. אנחנו מחליטים לעלות למעלה הגבעה – רחוק מהמאווררים. מסתבר שגם כאן פוזרו מתזי עירפול עיליים. מתמקמים ממש בפסגה – מעבר לשורת המערפלים. על הבמה זמרת שאינני מכיר שרה גרסאות כיסוי של שירים מוכרים. היא שרה מאוד יפה ומצליחה להלהיב את הקהל. לאחר שהיא יורדת מהבמה המנחים מודים לזמרת, מסתבר ששמה שרון חכם – שווה לזכור.

SharonHahamInFog

הנה הגענו להופעה המרכזית. יהודית רביץ עולה על הבמה ומייד כובשת את הקהל. זו איננה הפתעה, ראיתי אותה על הבמה לא פעם ותמיד הקהל נכבש בקסמה מהשיר הראשון ועד האחרון. אחרי השיר איזו מן ילדה יהודית רביץ עוצרת לדבר על הימים המאוד מיוחדים שעוברים עלינו בארץ ועל הכח של האנשים ומזכירה לנו שמחר במרכז חורב ב 8 בערב יש הפגנה בעניין הדיור. שרה באהבתנו ולמחרת לקחת את ידי בידך. ממשיכה מגעגוע עד ארבע לפנות בוקר ועכשיו הכל בסדר. בין לבין היא שרה גם שירים של זמרים אחרים ורואים עליה שהיא באה מאהבה.

הקהל מכיר את כל השירים היטב וכולם שרים יחד איתה ולפעמים אף בלעדיה והשמחה פורצת מכל עבר. עוד מילה טובה על ארץ.טרופית יפה ונפרדים.

בשבוע הבא אתניקס.

image
image
fog
יהודית רביץ
יהודית רביץ
יהודית רביץ

גלי עטרי פותחת את עונת קלבת שבת – חיפה 2011

ערב שבת. עוד מעט שש בערב. אנחנו בדרכנו חזרה מתל אביב. אני אחרי הלילה הלבן של תל אביב ועברו עלי כבר כמעט 36 שעות ללא שינה. אשתי שתחיה, עירית, נוהגת – מסוכן להפקיר את ההגה בידי. הערב נפתחת עונת קלבת שבת עם גלי עטרי. אני מת מעייפות אבל אנחנו לא מוותרים לעצמנו.

רחבת ההופעות שבמתחם הנמל איננה עמוסה במיוחד. תושבי חיפה עדיין לא הפנימו את הקיץ. ההופעה מתעכבת מסיבה לא ידועה ובינתיים מתרבה הקהל – נוער, הורים עם ילדים, תינוקות וגם קשישים. מעולם לא הצלחתי להבין את המכנה המשותף לבאי קלבת שבת. זה בעצם לא כל כך משנה – אני אוהב את אירועי הקיץ הדביקים ומהבילים עם האמנים מהשורה הראשונה שחלקם מופתעים לגלות שגם בחיפה יש קהל ואפילו קהל חם, תוסס ומגיב כהלכה.

הנה גלי עטרי עולה לבמה עם להקה. השירים של גלי עטרי מלווים אותנו מזה שנים רבות וכולם מכירים את כל השירים ומצטרפים. את ולנטינו ושירי חלב ודבש ובראשם הללויה היא שומרת לסוף המופע. השירה של גלי עטרי מהוקצעת כרגיל אך משהו בליווי לא כל כך עובד. העיבודים מעט רדודים ובעיקר חסר לי צליל הענבלים הגדולים שמהדהדים בהמון צלילים בשיר הללויה. אין דבר, השירים אותם שירים, גלי עטרי היא גלי עטרי ואנחנו חוזרים הביתה כשבראשינו ובפיותינו מתגלגלים השירים עד שהעייפות מכריעה אותנו.
Vodpod videos no longer available.

בשבוע הבא – גידי גוב.
שבוע טוב.

רמי קליינשטיין בקלבת שבת 2010.

אנחנו מנסים להתחכם ולהגיע לחניה קרובה יותר למתחם קלבת שבת בקמפוס הנמל ונתקעים בפקק בכניסה לחניה. ניסיון כושל לחסוך שלוש דקות עולה לנו בכעשרים דקות פקק וכשאנחנו מגיעים סוף סוף אל הבמה המרכזית בסביבות שש ועשרים רמי קליינשטיין והמועצה כבר על הבמה.

בסיום השיר הראשון שאנחנו שומעים רמי קליינשטיין אומר כמה מילות פתיחה מהן אנחנו לומדים שכנראה הפסדנו רק שיר אחד. רמי מבטיח שנשמע את כל השירים המוכרים לרבות הרבה שירים שכתב ל"זמרת אחת". העומס היום עצום. מזג האויר השתפר באופן ניכר ביחס לשבוע שעבר, אמנם עדיין חם מאוד ולח אבל הכל יחסי, בשבוע שעבר בזמן ההופעה של שלומי סרנגה החום היה ממש מעיק ומרבית האנשים הסתגרו בבתיהם, היום כולם בקמפוס הנמל. אנחנו מנסים להתקדם לכיוון הבמה כמיטב יכולתנו ולבסוף מצליחים לכבוש חלקה שממנה ניתן לראות לא רע כמעט את כל הבמה ואת הפסנתר.

זו לי הפעם הראשונה שאני רואה את רמי קליינשטיין בהופעה חיה. משום מה היה לי הרושם שהוא יושב בהופעותיו ליד הפסנתר, מנגן ושר, כך זה נראה באותם מקרים שראיתי אותו בטלוויזיה. ובכן זה ממש לא כך. רמי קליינשטיין שר עם כל הגוף וחוגג את ההופעה בגדול. הוא איננו נח לרגע, אפילו כאשר הוא יושב ליד הפסנתר הוא מניף מידי פעם יד למעלה ומניע את כל גופו. בשאר השירים הוא מתרוצץ על הבמה מקצה לקצה, מניף את ידיו לכל הכיוונים, כורע אל הרצפה ועובר בין נגני להקת הליווי שלו 'המועצה'. מידי פעם רמי קליינשטיין יורד אל הקהל וחוזר חזרה. הוא נהנה מאוד מהאינטראקציה עם הקהל, כאשר הוא שר למטה בקרב הקהל מישהו מגיש לו את כוס הבירה שלו באמצע השירה ורמי קליינשטיין מוצא זמן להגניב לגימה ולהחזיר לאיש את הכוס.

אינני מוצא טעם לפרט את שמות השירים, כולם מוכרים היטב. רמי קליינשטיין מביע את תוכן השירים בתנועות ידיים וגוף ולפעמים נדמה שאפשר לנחש מה הוא שר מבלי לשמוע אותו, רק לפי תנועותיו. הפעם אחסוך להג, התמונות תדברנה בעד עצמן.

 RamiK01n RamiK02n RamiK03n

 RamiK05n RamiK06n

RamiK04n RamiK07n RamiK10n

RamiK20n RamiK16n

RamiK17n RamiK18n  RamiK11n

RamiK13n RamiK12n

RamiK14n RamiK21n RamiK15n

למרות ההקלה בחום עדיין חם מאוד. הפעם גם הנגנים מצויידים במגבות ובשתיה והם מוחים את זיעתם ושותים בין שיר לשיר. לקראת סוף ההופעה רמי קליינשטיין יורד מהבמה, ירידה לצורך עליה, וחוזר לשיר לנו את שתישאר צעיר לנצח וכל הקהל שר איתו. האוירה מאוד טובה, הנאתו של רמי קליינשטיין מהאירוע גלויה וברורה והוא מדביק את כל הקהל בהנאתו.

הופעה בכיף.

בשבוע הבא עברי לידר. אם אינני טועה בשבוע הבא מסתיימת עונת קלבות שבת. יכול להיות שלא אגיע להופעה של עברי לידר משום שיש לי מספר אירועים נוספים שאינני רוצה להחמיץ.

שלומי סרנגה בקלבת שבת 2010

חם. חם מאוד. מזה מספר ימים מפמפמים לנו כל אמצעי התקשורת שיום שישי זה הוא היום החם ביותר בקיץ השנה, שהיא על-פי המטאורולוגים אחת העונות החמות בכל הזמנים בעולם. אחד לאחד נעלמים לי אלה שאמרו שיבואו לקלבת שבת, כולם מעדיפים להצטנף היום בחיק המזגן אפילו במחיר ויתור על קלבת שבת עם שלומי סרנגה. אני חובב בעיקר בלוז ורוק, מוסיקה יוונית איננה בדיוק המוסיקה שלי, אז למה בעצם אני מתעקש כל כך להגיע להופעה של שלומי סרנגה בעוד כל האחרים תופסים מחסה ממוזג? … או, טוב ששאלתם.

לפני שנגיע להופעה יש לי סיפור אישי. לא מזמן החלפתי מקום עבודה. ביום העבודה הראשון עברתי עם המנהל שלי מחדר לחדר להכיר את האנשים איתם אבלה את ימי בעבודה. באחד החדרים ראיתי דגלים, צעיפים וכרזות של ברצלונה, כשסיפרתי לעובד באותו חדר שלפני שבועיים חזרתי מברצלונה עם גיטרה הוא הצביע אל החדר הסמוך ואמר שהגיטריסט שלנו הוא נרי. המנהל שלי הרחיב וסיפר שנרי פרידנר הוא נגן בוזוקי וגיטרה שמלווה את שלומי סרנגה. כשחזרתי לעמדה שלי חיפשתי את נרי פרידנר ביו-טיוב וכך גיליתי שנוסף לכך שהוא מלווה את שלומי סרנגה יש לו להקה בשם Ouzone [משחק מילים נחמד] וכן מצאתי שם קטעים מהופעה בה הוא מנגן בבוזוקי והתזמורת האנדלוסית החדשה מלווה אותו. מאז כל הזמן מתגלגלים באוזניות שלי קטעים שנרי מנגן ואני מתחיל אפילו להסתגל לצליל הבוזוקי. יותר מכל ננעלתי על עיבוד גיטרה המדהים שלו ללחנו של חיים ברקני לאת תלכי בשדה של לאה גולדברג.

הנה אני נוהג לבדי בדרך לקלבת שבת. השעה כבר שש בערב, בדרך כלל בשעה זו אין למצוא חניה ברדיוס די נכבד מקמפוס הנמל. אני מתקרב, יש חניה בשפע, אפילו הכניסה למתחם ברכב איננה חסומה כרגיל על ידי שוטרים וכך אני מגיע לחנות במגרש החניה הריק למדי של קמפוס הנמל. רחבת קלבת שבת פחות מלאה משהייתה בשבועות הקודמים אך השורה הראשונה בחזית הבמה כבר מלאה ויש בה מספר אנשים שלא ראיתי בעבר. אני מצליח להתמקם מאחורי ילדה שלא תסתיר לי כך שאני כמעט בקו הראשון. לימיני עומד בחור גבה קומה מאוד ואני חושב על כך שהוא בודאי מסתיר ללא מעט אנשים אך ברור לכל שהוא נחוש לשמור על מקומו בחזית.

הנגנים עולים לבמה ומתחילים לנגן. מנחה קלבות שבת כבר הכריז את שמו של שלומי סרנגה, כולנו מוחאים כפיים ורואים אותו מתקרב אל ירכתי הבמה בג'ינס וטריקו – כאחד האדם. סרנגה איננו עוטה עליו פוזה מנוכרת, הוא אוהב להתחכך בקהל שלו, מעריצים שמכירים אותו היטב ניגשים אליו והוא נענה לכולם בחיוך בעוד כולנו מחכים שיעלה לבמה. אין דבר, יש זמן, הנגנים מנגנים בינתיים מוסיקה בסגנון יווני, כולם נגנים מעולים ומובילי אוירה טובים והנה שלומי סרנגה על הבמה.

Sarange-Neri

הסביבה החברתית שלי איננה מכירה ממש את שירי שלומי סרנגה. שמעתי לא פעם שאנשים לא אוהבים את האינטונציה הבכיינית של שירתו. היו שאמרו לי שלא משנה מה הוא שר, זה נשמע מדכא. מה שאנחנו פוגשים על הבמה היום איננו מזכיר בשום פנים דיכאון, להיפך, יש לנו חפלה יוונית מאוד מאוד שמחה. שלומי סרנגה שר ומחייך לא מעט במהלך השירה ואני מחליט שרשימתי זו תתעד את שלל החיוכים של סרנגה להפריך את המיתוס.

S_Smile5

אני מגלה שאני מכיר לא מעט משיריו ממש מקרוב ואפילו יודע להצטרף למילים אך הבחור הגבוה שלימיני שייך לליגה אחרת, הוא שר כל הזמן יחד עם סרנגה וממש יודע כל שיר לפרטי פרטיו, השירה שלו איננה מתנגשת עם זו של סרנגה וניכר שהוא שולט בכל הדקויות – מעריץ נלהב ונאמן ללא ספק. בינתיים הילדה שלפני מפנה לי מעט מקום ועכשיו גם אני בשורה הראשונה.

Towel1

חם מאוד. על עמוד המיקרופון תלויה מגבת גדולה ולידו בקבוק מים. מידי פעם סרנגה נוטל את המגבת לנגב את הזיעה מפניו וללגום מהמים. ככל שהזמן עובר והאוירה מתחממת הוא נזקק למגבת יותר ויותר ואני חושב על הנגנים שעובדים מאוד קשה ושליטתם באצבעות קריטית לנגינתם ודווקא להם אף אחד לא דאג למגבות.

E-Guitar להקת הליווי כוללת גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, שני בוזוקי, דרבוקה, קלידים ותופים. כל הנגנים מפגינים שליטה מדהימה בכלים ובסגנון, ההובלה עוברת מידי פעם מכלי לכלי ובסך הכל אני מופתע לגלות שהצליל מאוד ערב לאוזני שאינן מורגלות לצליל היווני. לפעמים נדמה לי שאני שומע קול כינור אך אין כינור על הבמה, כנראה הקלידים מתחזים למספר כלים נוספים.

 
S_Smile7 

S_Smile11

S_Smile12

Neri-Guitar

Bouzouki

Neri-Bouzouki

S_Smile9

חלק מהשירים הם ביוונית וחלקם בעברית. אני מכיר רק את אלה העבריים אך גם ליוונים יש ניחוח מוּכר. לסרנגה יש קול עם עושר נדיר והוא יודע להשתמש בו היטב. למיטב ידיעתי, סרנגה איננו כותב שירים או לחנים אלא בוחר לעצמו את המיטב ממה שכתבו עבורו אחרים. רבים משיריו בעברית הם למעשה גרסאות עבריות ללחנים יווניים.

מידי פעם סרנגה פונה אל הקהל ושואל איפה הרקדנים והרקדניות אלא שמזג האויר איננו מעודד יותר מידי לתנועה. פה ושם מישהי מנסה לזוז מעט לצלילי השירים ונרגעת די מהר כשהחום והלחות מכריעים אותה.

Water

חולצתו של סרנגה כבר רטובה לחלוטין מזיעתו. מאוחר יותר אגלה שגם חולצתי ספוגת זיעה למרות שאינני שר או רוקד. חם, חם מאוד. כבר אמרתי? השירים מוכרים ואני מגלה שבעצם מעולם לא הקשבתי למילים כראוי. השיר מונו שאליו התייחסתי כאל שיר דיכאון מסתבר בהאזנה קשובה כשיר אופטימי "מונו מונו, אני לבד וטוב לי מונו / כל החיים שלי הם מונו / מאהבה אני נמלט אין מאושר ממני". אני עדיין מחכה לאת תלכי בשדה אך בין שיר לשיר שלומי סרנגה מכריז שזוהי חפלה יוונית ואני מבין שהשיר לו אני מחכה לא שייך לכאן – חבל.

סרנגה מציג את המלווים מספר פעמים לאורך ההופעה ונותן להם מקום להתבטא. לקראת הסוף הוא מציג אותם אותם אחד לאחד, משה אטיה – גיטרה, נרי פרידנר – בוזוקי וגיטרה, אהרון קמיגורוב – קלידים, אודי אור חיים – תופים, דודו ניצני – דרבוקה, עודד גולדשמידט – באס, צפי שלמה – בוזוקי [את השמות העתקתי מרשימה אחרת, אינני זוכר בעל-פה את כל השמות למעט נרי פרידנר]. תוך כדי הצגת הנגנים הסולו עובר מנגן לנגן שמפגין את יכולתו.

בסיום ההופעה שלומי סרנגה שר לנו את שירו של אריס סאן הזכור לטוב 'דם דם' שמזכיר לי ימים בהם תקליטו של אריס סאן ותקליט יצירות של שופן הסתובבו לסירוגין על הפטיפון של אימי.

זהו, ההופעה נגמרה וכולנו רצים חזרה למזגן. לפני שנפרד אני ממליץ להאזין ל'את תלכי בשדה' בביצוע סרנגה וובליווי נרי פרידנר. לאחר האזנה ראשונה הקשיבו פעם נוספת ונסו להפריד את הקשב בין השירה לבין הליווי המדהים. זה ליווי שכל כך קסם לי וגרם לי לקנא בנגינתו של נרי פרידנר.

בסופו של יום אין לי כוונה לשנות את טעמי ולעבור מבלוז למוסיקה יוונית אך ההופעה היום השאירה לי פינה חמה בלב גם למוסיקה זו, אולי טיפה חמה מידי. בכל מקרה אני מחכה לשמוע על ההופעה הבאה של להקת Ouzone.

בשבוע הבא רמי קליינשטיין.

ריקי גל בקלבת שבת 2010

space

היום ריקי גל מופיעה בקלבת שבת. בשיחת שולחן הצהריים במקום העבודה אמרו כמה מעמיתי החדשים שבכוונתם לבוא. הם אינם הולכים לקלבת שבת דרך קבע כמוני אבל הופעה של ריקי גל הם לא מתכוונים להחמיץ. ככל הידוע לי ריקי גל איננה מרבה להופיע בשנים האחרונות אך יש באמתחתה מאגר אדיר של שירים שאנחנו מכירים מימים ימימה. אני חושב על שירי ריקי גל וקולט שהשירים שאני אוהב במיוחד הם דווקא השירים האישיים, שירים אינטימיים שחלקם קשים, ממש לא שירי חגיגה שמתאימים לקהל רחב ומגוון במתחם גדול ופתוח כמו קמפוס הנמל המתחדש בחיפה, אני מניח שלא נשמע שירים אלה הערב.

אני כבר מוכן מהשבועות האחרונים להמולה שמעוררת נוכחות מצלמות הטלוויזיה ומשלים מראש עם כך שאת ההופעה אראה היום ממרום הגבעה, בחום ובלחות שח היום אין לי כוונה לפלס דרכי לחזית הבמה. כבר למדנו שההופעה המרכזית מתחילה מאוחר יחסית בגלל הטלוויזיה ואנחנו מגיעים בשש ועשרה. כצפוי, ההופעה של ריקי גל עדיין לא התחילה ולהפתעתנו הרחבה איננה עמוסה, ממש כמו בתחילת העונה לפני פלישת הטלוויזיה. אני מביט אל מגדל הצילום ואל הבמה, באמת אין צלמי טלוויזיה. שורת הקהל הצמודה אל הבמה מלאה באנשים שבאמת באו לראות ולשמוע את ריקי גל, יש בהם מבוגרים וילדים, לריקי גל יש קהל בכל גיל. שש ועשרים וההופעה עדיין לא התחילה, האם בכל זאת מחכים לטלוויזיה? אנחנו מתמקמים במעלה הגבעה וריקי גל עולה לבמה בלבוש לבן מכף רגל ועד ראש ומצטרפת אליה הלהקה – גיטריסט, בסיסט, מתופף וזמרת.

Riki&Band

ריקי פונה אלינו ומדברת על התרגשותה. איכשהו זה נראה יותר כמו אירוע חברתי מאשר הופעה שכל מילה בה תוכננה מראש. השיר הראשון הוא בצער לא רב ביגון לא קודר – זוהי מבחינתי בחירה קצת מפתיעה, שיר בעל תוכן קשה מאוד אבל ככל הנראה אני הוא זה שטועה, הקהל נהנה מאוד ושר בשמחה רבה עם הזמרת. אני כבר מורגל בכך שאנשים אינם מקשיבים למילים שהם עצמם שרים למרות שריקי גל מעבירה את המילים באופן שקשה מאוד להתעלם מהן. לפני שאמשיך בסיפורי ההופעה אני רוצה להבהיר את כוונתי לאלה שבמקרה אינם מכירים את נושא השיר. השיר לקוח מההצגה 'קטשופ' של חנוך לוין, הצגה שמשתלבת בין 'את ואני והמלחמה הבאה' ו'מלכת אמבטיה'. הצגות אלו התריסו מול האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים ותעשיית ההנצחה שבה הורים חגגו בתקשורת אירועי הנצחה של ילדיהם שלא שבו מהמלחמה ובמקביל ציפו מבנות הזוג של הנופלים להשאר נאמנות למת לנצח – להיות מצבה חיה ולא להמשיך בחייהן. מלכת האמבטיה גררה תגובה ציבורית רועמת שהורידה אותה מהבמה אבל השירים טפטפו החוצה עטופים במנגינות נעימות לאוזן כמו זו שהלחין מתי כספי לבצער לא רב ביגון לא קודר וזו שהלחין שמוליק קראוס לחייל של שוקולד. כדאי ללחוץ על הלינקים ולקרוא שנית את מילות השירים בלי המנגינה כדי לקלוט את עומק הזוועה. על תעשיית ההנצחה כתבתי ביום הזיכרון האחרון את הצבוֹע, העיט וזכר הנופלים. סליחה על העכרת האוירה… חוזרים לחגיגה.

Refreshment הקול של ריקי גל עשיר ומלא ממש כמו אז, כאילו לא עברו עשרות שנים מאז נשמעו שיריה לראשונה. כולנו שרים יחד מערבה מכאן, נערת הרוק, יש לי חולשה לרקדנים ולמרות הבריזה חם, חם מאוד. ריקי גל מבקשת משהו לנגב את הזיעה, מאי שם נזרקת אליה מגבת ומעתה עד סוף ההופעה תעטר את צוארה של ריקי גל מגבת ארגמן. בינתיים הגיעו צלמי הטלוויזיה אך המסיבה כבר בעיצומה ונוכחותם איננה משנה הרבה. נראה גם שהפעם לא הגיעה עם הצלמים חבורת ה'מצטלמים'.

החום מעיק וצוות מוכרי הפירות הצוננים מסתובב בקהל בהרכב מתוגבר.

ריקי גל איננה מנסה לעשות לנו רק מסיבה שמחה ומגישה לנו גם את שיריה הפחות שמחים ולפעמים אפילו קשים, השירים שאני כל כך אוהב כמו ילד אסור ילד מותר ומקום לדאגה. ריקי גל שרה את השירים ומודעת לכל מילה, את זה ניתן לראות אפילו בשפת הגוף שלה שאומרת את המילים. הביטו בתמונות, אפשר לדעת על מה מדבר כל שיר על פי מבע פניה.

Riki5Riki4  Riki1 Riki2

ריקי גל מספרת לנו שזו ההופעה השלישית בסך הכל עם הלהקה ומרמזת בכך שהם עדיין לא מוכנים עם כל השירים שלה, נפרדת מאיתנו ויורדת מהבמה והלהקה בעקבותיה. הריטואל הרגיל של ירידה לצורך עליה ואכן ריקי גל חוזרת אלינו אך הלהקה איננה באה בעקבותיה. ריקי גל שרה לנו את מקום לדאגה א-קפלה ובשלב מסויים מצרפת אותנו לשירה כשהיא מכריזה את מילות השורה הבאה וכל הקהל שר אחריה. האוירה נהדרת. הלהקה מצטרפת וכעבור שיר או שניים מגיעים את השיר של ריקי גל האהוב עלי ביותר היי שקטה, שיר של רחל שפירא שמילותיו המאוד קשות גרמו לי לא פעם להרבה מאוד תהיות מה הביא את המשוררת לתפיסת מציאות כל כך מחניקה. הייתי בטוח שריקי גל לא תשיר לנו שיר זה בהופעה ואני שמח שהיא סיימה בהיי שקטה את ההופעה. סיום עם שיר כזה הוא איננו מאפשר נסיגה, הרי לא יתכן שהקהל יקרא לזמרת חזרה במחיאות כפיים קצובות בעקבות שיר כל כך מעיק.

ההופעה הסתיימה כשעה לאחר שהתחילה, הופעה קצרה. אנחנו פונים לדרכנו כשהיי שקטה עדיין מתנגן בראש ואיננו מרפה. חוויה מאוד מיוחדת, אני מקווה שריקי גל מתכננת לנו מופע עם שירים חדשים ואולי דיסק בדרך. אני מחכה.

בשבוע הבא דנה ברגר מארחת את איתי פרל.

%d בלוגרים אהבו את זה: