ארכיון תג: שירים

לא רק חנהל'ה התבלבלה מנתן אלתרמן במאתיים

בנק ישראל הכריז שבימים אלה נכנס לתוקפו השטר החדש בסך 200 ש"ח שיופץ לציבור החל ביום רביעי, 23.12.15.

זמן רב אני מחכה להופעת השטרות החדשים שנושאים את דיוקנאות נתן אלתרמן ולאה גולדברג. הכרזות מוקדמות סיפרו לנו שעל השטר עם דיוקן המשורר נתן אלתרמן, נוכל לקרוא את מילות השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ', אחד משירי האהבה האהובים עלי במיוחד, זה עם הכוכבים ועם הירח הלוהט כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת.

הנה מגיע השטר הֶחָדָשׁ וַאֲנִי קורא בו מילים של שיר אהבה אחר לגמרי 'אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.'. אני תוהה מה קרה ל'פגישה לאין קץ' – קיבלנו את השטר בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

קריאה מדוקדקת של פרסומי מחלקת המטבע של בנק ישראל מבהירה לי שמילים פשוטות כמו אלה של השיר הלאומי שיר בוקר, יכול לקרוא כל אחד, אך כדי לקרוא מילים של שיר אהבה מורכב יותר צריך להתאמץ – חשיפה של כל אוחזי השטרות לשיר עמום ועתיר פרשנויות עלולה להסיח את דעתם בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת.

 200 שקלים חדשים - נתן אלתרמן

אז איפה בכל זאת השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ'? אם תבחנו את השטר בזכוכית מגדלת, תגלו אותיות זערוריות שזולגות מזוית עינו הימנית של המשורר ונפרשות לכיוון כתפיו. ככה זה – בשביל תרבות צריך להתאמץ.

כשרות לציבור שקרא עד כאן, החלטתי להגיש את מילות השיר בגודל קריא.
הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ

נתן אלתרמן

כִי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

לַסְּפָרִים רַק אַתְּ הַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת.
פִּתְאֹמִית לָעַד! עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת,
עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁוֹתֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל,
תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאֲלֻמּוֹת.

אַל תִּתְחַנְּנִי אֶל הַנְּסוֹגִים מִגֶּשֶת.
לְבַדִּי אֶהְיֶה בְּאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ.
תְּפִילָּתִי דָבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת,
תְּפִילָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ!

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל,
בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִּים,
אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִךְ,
מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִימּוּקִים.

טוֹב שֶׁאֶת לִבֵּנוּ עוֹד יָדֵךְ לוכֶדֶת,
אַל תְּרַחֲמִיהוּ בְּעָיְפו לָרוּץ,
אַל תַּנִּיחִי לוֹ שֶׁיַאֲפִיל כְּחֶדֶר,
בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

שָׁם לוֹהֵט יָרֵח כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת,
שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים,
שָׁם שִׁקְמָה תַפִּיל עָנָף לִי כְּמִטְפַּחַת
וַאֲנִי   אֶקֹּד לָה    וְאָרִים.

וַאֲנִי יוֹדֵע כִּי לְקוֹל הַתֹּף
בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת,
יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ-רֹאשׁ לִקְטֹף
אֶת חִיוּכֵנוּ זֶה מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת.

פגישה לאין קץ

בשיחת רשת נאמר 'מישהו עובד מאוד קשה לבלבל אותנו בצבעים של ה 20 , 50 ו 200' וכן 'האמת שהשיר המתאים ביותר הוא "חנהלה התבלבלה".. כן, גם זה אלתרמן… אבל אולי באמת דאגו לציבור, שמא יתבלבל גם הוא בין השטרות.'

השיחה, מהבלבול בין השטרות אל הבלבול בדבר מחבר השיר "חנהל’ה התבלבלה" מדליקה לי את ניצוץ גלגולו של ניגון ואני מחליט לכתוב על כך לקטגוריה גלגולו של ניגון בתרבות הפנאי.

חנהל'ה התבלבלה

השיר חנהל'ה התבלבלה הוא שיר על בלבול… שבלבל את כולם. השיר מיוחס בהרבה מאוד מקומות לנתן אלתרמן אך הוא בעצם "גרסה עממית", שלא לומר פארודיה, על השיר הסטירי הוא והיא על הגג אותו כתב אלתרמן לעדלאידע תרצ"ד [1934]. השיר נכתב ללחן חסידי ששמע אלתרמן בבית אביו, לחן שהתגלגל לידישפיל ושימש לשירה היתולית במספר הֶגְוֵנים שמרביתם עוסקים בסוגים שונים של בלבול.

השיר הוא דואט של זוג פְּרוֹבִינְצְיָאלִים, יְהוּדָה וחַוָּה'לֶה מעפולה, שמתגנדרים עם "דָּג מָלוּחַ" ושִׂמְלַת שַׁבָּת לקראת הנסיעה לקרנבל בעיר הגדולה שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע! הנה הדואט הוא והיא על הגג בביצוע ציפי שביט ובומבה צור – ההקלטה היא מתוך המופע "קונגרס הצחוק הציוני הראשון" משנת 1972. אפילו ביוטיוב כתוב ששם השיר "חנהל'ה התבלבלה" למרות שהמילים הן של הוא והיא על הגג שכתב נתן אלתרמן – הבלבול חוגג מכל עבר, לא רק חנהל'ה התבלבלה.

הוא והיא על הגגהוא והיא על הגג

מילים: נתן אלתרמן

הוּא:
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד,
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי.
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי.

הִיא:
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד,
אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד!
יְהוּדָה הַגִּידָה נָא,
שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה,
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.

הוּא:
חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי
מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה…
בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי
בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה!

הִיא:
אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל,
כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל
לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל…
אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא,
אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה,
אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה!

הוּא:
כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר,
הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה…
אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה
אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה.

הִיא:
יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר,
אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר,
לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר…
הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג,
אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק
שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק.

הוּא:
הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת
זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא!
אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת,
וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ!

הִיא:
יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם –
הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם,
הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם…
וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ
וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ…
פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ.

הוּא:
אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ,
אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ…
אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ
אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ.

הִיא:
אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים,
גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים,
אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים!
הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה
וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה,
שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע!

לימים הניגון החסידי, שעשה את כל הדרך ממזרח אירופה, הִתְמָּזְרֵחַ והפך להיות זמר מזרחי לכל דבר, ומשהתמזרחה הנעימה התמזרחו גם המילים. פרופסור אדוין סרוסי, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק במוסיקה יהודית תוך שימת דגש על מסורות צפון אפריקאיות ואלו של מזרח אגן הים התיכון וכן במוסיקה פופולארית ישראלית, כותב כך:

'השיר נהפך ל"שיר עם" והתגלגל בפי זמרים חובבים במסיבות וב"קומזיצים", במסגרות אזרחיות וצבאיות, כשזהות המחבר הלכה והיטשטשה. בינתיים חיבר סופר אלמוני מלים אלטרנטיביות למלותיו של אלתרמן, כאשר רק הפתיחה המקורית נשתמרה, עם שיבושים אחדים. הטקסט החדש היה בעל אופי סוריאליסטי, ובו מאצ'ו (מזרחי?) החפץ בבן זכר מאשתו החדשה מנסה להשפיע על המציאות בכוח המלים.'

צלילי העוד

השיר חנהל'ה התבלבלה התפרסם בפיהם של הלהקות צלילי העוד וצלילי הכרם ששרשרו אותו עם שיר השירים פרק ב' פסוק ד': 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי'.

השיר הפך ללהיט חפלות גורף בכל שכבות העם בהרבה מאוד גרסאות כיסוי – דקלון וחיים משה, גלעד שגב, צמד רעים, יזהר כהן, רבקה מיכאלי וחנן יובל ועוד. השיר קיבל אפילו גרסה פאנקית בפי להקת קילר הלוהטת.

קילר התבלבלה

חמש מהגרסאות הרבות של השיר מצוטטות בזמרשת וגירסה נוספת – הֶלְחֵם של כמה מהגרסאות משורשר עם 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן' קיים בשירונט. ניכר שהגרסאות אינן מפרי עטו של נתן אלתרמן – הן מכילות משחקי לשון ותחביר שאינם אופייניים לנתן אלתרמן.

שני דברים גרמו לי לפשפש במקורות השיר ה"מזרחי" חנהל'ה התבלבלה. האחד הוא השם חנהל'ה. ככל הידוע לי אין המזרחים והספרדים, כמוני, מוסיפים את הסיומת היידישאית 'לֶה' לשמותיהם. השני, שצרם לי אף יותר, הוא הצרוף 'יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת' בשיר מזרחי. בתחילה לא הצלחתי להבין מה למזרחים ולדג מלוח. כשקראתי את הוא והיא על הגג של אלתרמן, הכל הסתדר – הביטוי "דָּג מָלוּחַ" מוכר לי מחמי, עליו השלום, ששפת אימו הייתה יידיש. ערב חתונתי עם בִּתּוֹ שתחייה, אמר שאם אני בא לחתונה שלי בלי "דג מלוח", גם לו מותר.
הכרזת המדינה, תל אביב, 1948 - הצלמניה ©בשפתו של חמי, "דג מלוח" הוא כינוי לעניבה, וכאשר אדם מתגנדר הוא עונד "דג מלוח". דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת הם סמלי מעמד – ראו את תמונות גדולי האומה של אותם ימים, לכולם דג מלוח ולמרביתם קרחת.

הנה מילות השיר משירונט בקיזוז התוספת משיר השירים ובתוספת ניקוד.

פגישה לאין קץ זולגת מעין המשורר נתן אלתרמן - הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה

מֵעֲפוּלָה הֵנָּה בָּאנוּ יַחַד
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
עִם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד
הוֹ אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד
יְהוּדָה הִבְטִיחַ לָהּ
שֶׁתִּשְׁמֹר לה אֱמוּנָה
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה

יֶרַח דְּבַשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ
הֶחָתָן רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֶּן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ
חַנָּה'לֶה אָמְרָה לוֹ בֵּן
זֶה לְגַמְרִי לֹא יָפֶה
לֹא אֹבֶה וְלֹא אֶרְצֶה
אִם תִּרְצֶה בֵּן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לָךְ לְבַד
כִּי חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה וּפְרָט

יוֹם שִׁשִּׁי תרצ"ט פַּרְשַׁת וַיֹּאמֶר
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעֻדָּה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
וּמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר
חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מָה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה
אַךְ הַבַּעַל לֹא זָכַר
כֵּיצַד בָּא לוֹ בֵּן זָכָר
וְלִשְׂמֹחַ מְאֻחָר

אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי
וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּי קַח
הִיא אוֹמֶרֶת זֶה לֹא שֶׁלִּי
וְהוּא אוֹמֵר זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן
וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אָז אוֹתוֹ מִפִּיו נִשְׁאַל
מֵאֵין בָּאת מְנֻוָּל

יום אחד את תראי בסטודיו בחיפה

לפני כעשור, ב-25 בפברואר 2005, הלכנו – אשתי שתחיה ואני – למועדון המיילסטון בְּשׁוּנִי לשמוע את פייר עמנואל חנון בערב שירה ותיאטרון בשם Un Jour Tu Verra, ובעברית 'יום אחד את תראי'. החוויה הייתה ללא ספק מעולה. ב-7 ביוני 2006, התקיים אירוע תרבות פתוח רב משתתפים במדרחוב נחלת בנימין שבתל אביב, ובין השאר הועלתה אותה הופעה בחצר אחד מבתי הקפה. בצפיה שניה, אני יודע מה מצפה לי ופנוי לצלם תוך כדי צפיה והאזנה. כשנולד הפורום לתרבות הפנאי, שהפך לימים לבלוג זה, רמי סיפר לנו באחת הכתבות הראשונות על השיר בוטנים. בתגובה כתבתי אז:

מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015עמנואל חנון, בנוסף להיותו זמר, הוא שחקן בעל מימיקה מדהימה. אפשר לקרוא מפניו את מילות השיר גם אם אינכם מבינים צרפתית (כמוני). בתמונה זו הוא אומר:  "Mais bonjour mademoiselle Germaine" – אפשר להבין את המילים לפי המשחק והבעת הפנים.

בשבוע שעבר ראינו בסטודיו הצגה מרתקת בשם על הבגידה ובאותה הזדמנות נרשמנו להופעה הקרבה של 'יום אחד את תראי'. לשמחתי היינו מראשוני הנרשמים וזכינו להכנס להצגה. לכל השאר הודיע התיאטרון שבעקבות הביקוש תשוב אלינו ההופעה בקרוב לסיבוב נוסף.

ההופעה מתחילה, שיר בצרפתית רודף קטע משחק בעברית, ואחריו עוד שיר בצרפתית והכל בנינוחות רגשנית בסגנון צרפתי. פייר עמנואל חנון מדבר אלינו עברית ושר בצרפתית. הוא שחקן-זמר מעולה שיודע לשיר סיפור ולספר שיר. אינני מבין צרפתית, אך אני מכיר את מרבית השירים בתרגומם העברי שמתנגן בראשי ברקע. אריה זונשיין, אלי מגן ואורן פריד מלווים אותו בנגינה ולעיתים אף בשירה ובדיבור.

כשמגיע השיר של זָ'ק בְּרֶל La chanson des vieux amants שמוכר לנו כ'אהבה בת עשרים' אני נחנק מהתרגשות. השיר מדבר עלינו ואלינו שחווינו בעיקר את חלקיו הטובים של השיר. שירתו של פייר עמנואל חנון מלאה רגש מִדַּבֵּק. הבעות פניו ומחוות גופו משלימות את השירים לסיפורים סוחטי רגשות. אני מכיר הכל משתי ההופעות הקודמות ומתרגש גם ממה שקורה, וגם ממה שאני יודע שעתיד לקרות בעוד רגע. ההיכרות המוקדמת מקלה עלי לצלם בלי לפספס דבר, והיכרותי עם הצילומים מהעבר מושכת רותי לנסות לשחזר תמונות דומות ממרחק של כעשור.

מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015  מצגת תמונות מהופעות 'יום אחד את תראי' 2006 ו 2015

חוויה מדהימה שתדבר, לדעתי, לכל אחת ולכל אחד – גם אם אינם דוברי או חובבי השפה והתרבות הצרפתית.

פייר-עמנואל חנון – שירה, משחק וגיטרה
אריה זונשיין – פסנתר
אלי מגן – קונטרבס
אורן פריד – תופים
http://www.chansonim.com

איך אפשר שלא להתאהב עם ניחוחות בירה וקבב בשוק הטורקי בחיפה

האתר של עירית החיפה מבשר לנו על שלל אירועי החג שמתחרים על תשומת ליבנו והכל בחינם. אנחנו מחליטים בספונטניות לבחור בהופעת הלהקה ג'יין בורדו בשוק הטורקי. האזנה לשיר או שניים ביוטיוב מגלה לי שאני בעצם מכיר את שירי הלהקה שהייתה לאחרונה לחביבת הפלייליסט של גלגל"צ. בפעם האחרונה שהגעתי לשוק הטורקי בעקבות הודעת אתר העיריה על שוק יום שישי, לא מצאתי שם אפילו חתול שמחפש שאריות, אלא שאז היה מזג האויר שרבי ואביך, ואילו היום רוחות סתיו קלות מנשבות פה ושם.

מגיעים לכיכר פריז בשמונה וחצי בערב ומוצאים את כל החנויות פתוחות והככר הומה אנשים. המקום שהיה פעם מעוז החומוס נשלט על ידי קופיקס וקופיז שהפכו לבתי קפה של ממש עם שולחנות שפולשים לכל הרחבות ותורי ענק של אנשים צמאים ורעבים לכל דבר בחמישקל.

שוק עתיקות 1 שוק עתיקות 2

ממשיכים לתוך השוק המתקרא על ידי העיריה בשם 'מתחם 21' ומגלים שהשוק דחוס היטב בהמון אדם – הרבה מאוד נוער, צעירים, הורים עם ילדים וטף, ולא מעט ראשים מלבינים ומקריחים. נראה שנפלאות השוק שהבטיחה העיריה, בשילוב ג'יין בורדו, פיתו רבים מאוד לנטוש את הספה ולצאת השוקה.

שוק עתיקות 3 שוק עתיקות 4

עתיקות 1ברחובות המזרח והמערב שקרויים בימינו דוברין ונתן משתרע שוק "עתיקות" ויד שניה, וברחוב המרכז הקרוי גם משה אהרון הבמה המרכזית עליה תופיע עוד מעט ג'יין בורדו. הקהל מתגודד בכל איזורי השוק עם כוסות בירה. חנות הבורקס הטורקי – ממש מול הבמה עמוסה בבולסי בורקס עם ביצה קשה וממולם – לצד הבמה – משתרך תור ענק לפני "יעקב קבב". חגיגת הריחות מציפה את המתחם. שוק העתיקות מרתק במגוון המוצגים והאנשים שולחים ידיהם אל המלבושים ונראה שאפילו רוכשים לא מעט מהם.

בובות לב השוק 1

איך אפשר שלא - ג'יין בורדו - ביוטיוב

בשעה תשע, בדיוק מעורר השתאות, שומעים את הצליל הראשון של ההופעה. אנחנו דחוסים בין המוני באי השוק במערב רחוב הדקל הקרוי היום בשם קהילת סלוניקי – שם שממש מתאים לדוכנים שאיכלסו אותו כאשר היה עדיין שוק פעיל. מפלסים את דרכנו לצלילי ג'יין בורדו לכיוון הבמה ומוצאים את עצמנו בשערי הבורקס הטורקי. מכאן אפשר לראות את ג'יין בורדו מבעד לאות ט' של הבורקס הטורקי.

בורדו טורקי קטןהצליל של ג'יין בורדו הוא מעין קאנטרי עברי מתקתק שמזכיר את השירים שאהבנו פעם. שירה נקייה ויפה בליווי אקוסטי. חשבנו שהצליל הזה כבר עבר לבלי שוב, ולפתע אנחנו מגלים שהוא ערב לדור הנערות והנערים שגודשים את חזית הבמה. ההופעה נמשכת ואיתה ההמולה. אנחנו נודדים ממקום למקום ומגלים שהמקום בו הלהקה נשמעת הכי טוב הוא דווקא מאחורי הבמה. איננו לבד – רבים גילו כבר את זה. נערה שעוברת בקרבתנו מציינת שזה סגנון חדש לגמרי וגורמת לי להרגיש מאוד "חדש". מאחור אמנם שומעים, אבל לא כל-כך רואים. שבים לחזית הבמה, הבורקס, הקבב והבירה. מישהו מטפס על המרזב ומתיישב על אדן הקומה הראשונה ממש בקרבת המרפסות של דירות בתי השוק שקמו לתחיה.

מעריץ על הקיר קהל 1

ההופעה לקראת סיום. ירידה לצורך עלייה. הקהל דורש עוד ומקבל את All you need is love של החיפושיות עם שיתוף של כל הקהל שמגיב במלוא פה. דורון טלמון מציינת בהתלהבות שאנחנו קהל מצויין. זהו – נגמר.

מרצדסיוצאים חזרה דרך חורבות רחוב נתנזון המשתפץ לכיוון כיכר פריז שעדיין הומה אדם ממש כמו באמצע היום. בדרך החוצה פוגשים באחד מדוכני העתיקות מרצדס שהמוכר טוען שאיננה נוסעת – נראה לי שגם להדפסה היא כבר לא תצלח. פה ושם רואים כוסות בירה נטושות, אך עיקר האשפה מרוכזת בפחים – מאוד שונה ממזה שראינו בעכו לפני יומיים.

פחזבל פחזבל1

כיף לראות את עירנו חיה, נושמת, שרה, שותה ואוכלת בחמישקל עד אמצע הלילה – אולי בכל זאת משהו מתעורר אצלנו בחיפה.
חג שמח!

איך אפשר שלא - ג'יין בורדו - ביוטיוב

גלגולו של ניגון ליום הכיפורים

האלבום Let it Be יצא כחודש אחרי פירוק להקת החיפושיות ומייד בעקבותיו יצא הסרט. כעבור שלוש שנים וחצי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אין שום קשר בין שני המאורעות פרט לניגון אחד שהתגלגל מהראשון לשני ומייד התגלגל לכיוון אחר.

גלגולו של ניגון ליום הכיפוריםיום הכיפורים רשום בתודעתי אך ורק כמלחמה – אני הייתי חייל סדיר שנאלץ להתבגר בבת אחת והגיגי נציגי האלהים עלי אדמות על קדושת היום אינם מעניינים אותי.

המלחמה, להבדיל מקודמתה, הייתה נטולת שירים. לפני מלחמת ששת הימים, במהלכה ובזמן אופורית הנצחון, היינו מוצפים בשירים יפים, שירי עזוז וגבורה, שירים מגוייסים… ושיר מחאה אחד. הלהקות הצבאיות, ולא רק הן, שרו שירים חדשים שנוצרו עבור אותה מלחמה. שיר הנושא של המלחמה היה שירה של נעמי שמר 'ירושלים של זהב' – שיר שנכתב והתפרסם לפני המלחמה ועוּבָּה בבית נוסף בעקבותיה.

צנחן אחד, שלא שבע במיוחד נחת מאותה מלחמה, כתב מילים משלו לניגון של 'ירושלים של זהב'. השיר 'ירושלים של ברזל', שהיה שיר המחאה, הושמע ברדיו לא מעט. הגנרלים, המנהיגים והעם, שהיו שיכורי ניצחון, התעלמו מהביקורת, והצמידו בסלחנות למאיר אריאל את הכינוי – "הצנחן המזמר". כעבור שנה החלו לצמוח לנו שירי מחאה נוספים, חלקם אפילו הושרו בפי להקת הנחל, מוסווים היטב בעטיפה מתקתקה, שאיפשרה לכולם לשיר אותם בלי לתהות מדוע ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ושאלה – למה. השיר המקסים 'ירושלים של זהב' התגלגל להיות גם 'ירושלים של ברזל' ואפילו קיבל בדיעבד את ברכת המשוררת והמלחינה נעמי שמר.

ירושלים של זהב
מילים ולחן: נעמי שמר
מילים ולחן: נעמי שמר

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור.

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים

ירושלים של זהב

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

ירושלים של זהב…

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

   

ירושלים של ברזל
מילים: מאיר אריאל ונעמי שמר
לחן: נעמי שמר

במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב

מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום –
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור

הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות

נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות

ירושלים של ברזל…

ירושלים של ברזל

נפוצו כל גדודי המלך,
צלף – נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו

עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב

ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום –
לעד בין חומותיך
ישכון שלום

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, השיר Let it Be התנגן ברדיו כל הזמן. נעמי שמר כתבה לשיר נוסח עברי שונה בתכלית מהשיר של החיפושיות שנכתב על ידי פול מקרטני.
לו יהי של נעמי שמר הוא שיר תפילה לשובם בשלום של החילים מהמלחמה, בעוד השיר של מקרטני הוא מעין שיר נחמה שקורא להתעלוֹת על טרדות היומיום, להרפות ולהמשיך הלאה.
הביטוי Let it Be הוא בתרגום גוגל 'עזוב את זה', בתרגום בינג 'תניח לזה' ובמורפיקס 'עזוב אותו לנפשו' – כלומר הכל בסדר 
– הרפה – המשך הלאה.
מרדכי הורביץ – בעלה של נעמי שמר – דחק בה לכתוב לשיר לחן משלה ולא לבזבז אותו על מנגינה של זרים. כך נולד הלחן החדש והמוכר.

לוּ יְהִי
מילים ולחן: נעמי שמר

 לו יהי - הגשש החיוור ונעמי שמר בפני חיילים

עוֹד יֵשׁ מִפְרָשׂ לָבָן בָאֹפֶק
מוּל עֲנָן שָׁחֹר כָּבֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

וְאִם בַּחַלּוֹנוֹת הָעֶרֶב
אוֹר נֵרוֹת הַחָג רוֹעֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת
תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת
מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

מַה קוֹל עֲנוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ
קוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל תֻּפִּים
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

לוּ תִּשָּׁמַע בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה
גַּם תְּפִלָּה אַחַת מפִּי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

בְּתוֹךְ שְׁכוּנָה קְטַנָּה מוּצֶלֶת
בַּיִת קָט עִם גַּג אָדֹם
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

זֶה סוֹף הַקַּיִץ סוֹף הַדֶּרֶךְ
תֵּן לָהֶם לָשׁוּב הֲלוֹם
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

וְאִם פִּתְאֹם יִזְרַח מֵאֹפֶל
עַל רֹאשֵׁנוּ אוֹר כּוֹכָב
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אָז תֵּן שַׁלְוָה וְתֵן גַּם כֹּחַ
לְכָל אֵלֶּה שֶׁנֹּאהַב,
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

לוּ יְהִי, לוּ יְהִי
אָנָא – לוּ יְהִי
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.

   

Let it Be

Let it be, let it be
Ah, let it be, yeah, let it be
Whisper words of wisdom, let it be

And when the night is cloudy
There is still a light that shines on me
Shine on until tomorrow, let it be

I wake up to the sound of music,
Mother Mary comes to me
Speaking words of wisdom, let it be

Let it be, let it be
Let it be, yeah, let it be

Let it Be
Paul McCartney

When I find myself in times of trouble
Mother Mary comes to me
Speaking words of wisdom, let it be

And in my hour of darkness
She is standing right in front of me
Speaking words of wisdom, let it be

Let it be, let it be
Let it be, let it be
Whisper words of wisdom, let it be

And when the broken-hearted people
Living in the world agree
There will be an answer, let it be

For though they may be parted
There is still a chance that they will see
There will be an answer, let it be

Let it be, let it be
Let it be, let it be
Yeah, there will be an answer, let it be

נעמי שמר כתבה את לו יהי לניגונו של השיר Let it Be, ואז כתבה ניגון משלה לשירהּ לו יהי, לכן ניתן לשיר כל אחד מהשירים בלחנו של משנהו – מעניין לנסות. אני ניסיתי והנה התוצאות. ההקלטות נעשו בתנאים ביתיים בליווי פלייבק קריוקי או גיטרה, ואינני בדיוק זמר – ההאזנה על אחריותכן\ם – ראו הוזהרתן\ם.

לו יהי במנגינת Let it Be השיר Let it Be  במנגינת לו יהי

בשולי הדברים:

  • בשיר Let it Be האמא מרי באה בעיתות מצוקה ואומרת Let it Be.
    היו שייחסו את הסיפור למרים הבתולה – אם המשיח – אשר, על פי הברית החדשה, אמר לה המלאך גבריאל: "אל תפחדי מרים, כי מצאת חן לפני אלהים, הנה תהרי ותלדי בן…"… בתגובה אמרה מרים: "הנני שפחת אדני, יהי לי כדברך" – כך כתוב בלוקס 1.38 [תרגום חדש 1976] . אין לי מושג מה כתוב בתרגום האנגלי אך יכול להיות שלפחות באחד התרגומים, נכתב בתגובת האם מרים Let it Be.
    בראיון מאוחר יותר סיפר פול מקרטני שבתקופה הלחוצה של ההקלטות ב 1968, כאשר התקשורת בין החיפושיות הייתה מתוחה למדי, באה אליו בחלום אימו מרי – שמתה מסרטן בהיותו בן 14 שנים – ואמרה לו "It will be all right, just let it be"
    וכך השיר נולד.

  • במהלך השירות הסדיר הייתי אחראי, בין השאר, על מערכות ההגברה בבה"ד 1. בסיום כל קורס קצינים עלו הצוערים בזה אחר זה לקבל את סיכת המ"מ על רקע צלילי 'ירושלים של זהב'. אני הייתי זה שהשמיע את השיר בלופּ אינסופי, דבר שגרם לי לסלוד מהשיר לאורך זמן. היום שמעתי את השיר לאחר כארבעים שנים של המנעות – נראה שהחלמתי.

  • בשיר לו יהי בביצוע הגשש החיוור עם נעמי שמר בפני חיילים, הושמט הבית הכואב ביותר. הביצוע של חווה אלברשטיין כולל בית זה

אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת
תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת
מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

חוה אלברשטיין - לו יהי

תודה – הכל בסדר

אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה ואני חושב על שיר חיובי שיסיח את דעתי מהשיר 'ראש השנה' שהוצמד לתודעתנו כבר בראשית ימינו בדבק בלתי ניתן לפרימה. כוונתי לשיר מאולץ החרוזים של לוין קיפניס שכל ילדי ישראל נהנים להגותו "לאכול ילדה וילד". השיר החיובי הראשן שעולה בדעתי הוא 'הלוואי' שכתב אהוד מנור והלחין בועז שרעבי שגם מבצע את השיר. ומייד אחריו מבליח לראשי 'תודה' – נוסח עברי של עוזי חיטמן לשיר שהתפרסם בביצועו של יורגוס דלאראס. משהגדרתי את הקטגוריה גלגולו של ניגון אני נהנה להתחקות אחר שורשי שירים שנולדו בשפה זרה וזכו לנוסח עברי שאיננו דווקא תרגום של מילות המקור. בשירונט ובעוד מספר אתרי שירים כתוב שהלחן הוא של דלאראס, ואילו ביוטיוב מיוחס הלחן למלחין האולטימטיבי המכונה "יווני עממי". ללא כל מאמץ אפשר למצוא שמלחין השיר ומחבר המילים הוא סטברוס קוזיומטזיס שאיננו דלאראס ואיננו "עממי". אני מציין את זה משום שלא פעם אני מוטעה על ידי מלהגי רשת שכמותי, שמפרסמים מידע לא בדוק, שמצוטט ומצוטט לעייפה עד שהוא הופך ל"עובדה"- הרי זה כתוב באינטרנט, או בנוסח המקובל יותר "זה בגוגל".

ובכן, לראש השנה תשע"ו החלטתי לאמץ את השיר של עוזי חיטמן

תּוֹדָה

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל אוֹר עֵינַיִם,
חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם
עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם.
עַל שִׁיר קוֹלֵחַ
וְלֵב סוֹלֵחַ
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד
וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
עַל אֲדָמָה וּבַיִת חַם.
פִּנָה לָשֶׁבֶת,
אִשָּׁה אוֹהֶבֶת
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר,
תְּמִימוֹת וְישֶׁר
עַל יוֹם עָצוּב שֶׁנֶּעֱלַם.
תְּשׁוּאוֹת אַלְפַּים
וְכַפַּיִם
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

השיר התפרסם לראשונה בביצוע חיים משה ומאוחר יותר זכה לביצוע נוסף של טריפונס במסגרת הפרוייקט המוזיקלי עבודה עברית. בין לבין הקליט אותו גם עוזי חיטמן. שלושת הביצועים יפים ושונים.

תודה - עוזי חיטמן

תודה - חיים משה

תודה - טריפונס

תודה – עוזי חיטמן

תודה – חיים משה

תודה – טריפונס

תוכנו של השיר המקורי שנכתב על ידי סטברוס קוזיומטזיס והתפרסם ב 1975 בפי יורגוס דלאראס שונה בתכלית. זה איננו שיר תודה אלא שיר מחאה פוליטי שנכתב ביון בימי משטר הקולונלים במסווה של שיר אהבה – כך מפרש אותו יוסי חרסונסקי.

אולה קלה - יורגוס דלאאראס

הנה מילות השיר במקור היווני. אינני מבין את השפה היוונית, לכן נעזרתי במספר שיטות תרגום מכונה וחילצתי תרגום שאני מקווה שמיצג את המקור בצורה הוגנת.

Όλα καλά κι όλα ωραία

Ola kala ki ola wraia – Giwrgos Dalaras
Στίχοι: Σταύρος Κουγιουμτζής
Μουσική: Σταύρος Κουγιουμτζής
Πρώτη εκτέλεση: Γιώργος Νταλάρας

Όλα καλά κι όλα ωραία
χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα
και πού σοκάκι να τραγουδήσεις
δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις

Μίλα σιγά και μη φωνάζεις
είμαι κουτός και με τρομάζεις
δε θέλω κόσμο και φασαρία
αύριο μπαίνω στην ανεργία

Έχω ψυχή δεν έχω βράχο
πάλι με άφησες μονάχο
και μια σημαία σ' ένα μπαλκόνι
αλλάζει χρώματα και με σκοτώνει

Όλα καλά κι όλα ωραία
χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα
και πού σοκάκι να τραγουδήσεις
δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις

 

הכל בסדר הכל נחמד

אולה קלה – יורגוס דלאאראס
מילים: סטברוס קוזיומטזיס
לחן: סטברוס Kugiumtzis
ביצוע מקורי: יורגוס דאלארס

הכל בסדר הכל נחמד
אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת
שבתם לסמטה לשיר
זכרונות אסורים.

מדבר לאט ולא צועק
אני טיפש ומפוחד
איני רוצה את העולם בהמולה
מחר אני הולך על אבטלה

אין לי רוק-נשמה
שוב עזבת את מינכן
ודגל על ​​מרפסת
משנה צבעים והורג

הכל בסדר הכל נחמד
אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת
שבתם לסמטה לשיר
זכרונות אסורים.

בזמן קריאת התרגום אני נזכר בשני שירים שנקראים 'אצלי הכל בסדר' ובשניהם מבטא ה"הכל בסדר" את אותה תחושה סרקסטית שמקרין השיר היווני, כלומר – שום דבר איננו ממש בסדר, אבל אנו משכנעים את עצמנו ש"הכל בסדר" כדי שנוכל להמשיך הלאה.

אצלי הכל בסדר
מילים: שמרית אור
לחן וביצוע: בועז שרעבי

אותך אני אוהב ודאי לאורך כל הדרך
למרות שאת נסערת כבר ממישהו אחר
אותך אני אכאב ודאי יותר עם בוא הערב
ואם אשכח – הלב תמיד זוכר.

איתך היו ימי דולקים כאש תמיד בוערת
איך לובן צווארך צונח על כתף זרה.
איתך יקדו שוב עלומי בלהבה אחרת –
איך השריפה ההיא רק בי נותרה.

אצלי הכל בסדר
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה,
אצלי הכל בסדר,
היום כבר לא מתים מאהבה.

אותך אני אחלום בלילה עם אישה אחרת
והכאב ילהיב אותי כמו לפיד בוער,
אותך אני אנשום ודאי בכל דקה עוברת,
ואם אשכח, הלב תמיד זוכר.

אצלי הכל בסדר
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה,
אצלי הכל בסדר,
היום כבר לא מתים מאהבה.

אצלי הכל בסדר - בועז שרעבי אצלי הכל בסדר - ג'וזי כץ

אצלי הכל בסדר
מילים: יענקל'ה רוטבליט ומאיר אריאל
לחן: שמוליק קראוס ושלום חנוך
ביצוע: ג'וזי כץ

אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה
ואולי גם אמצא עבודה

על גג כניסה נפרדת
קצת עכור והתקרה יורדת
מרבד מקומט
אבל לי לא איכפת

כמה אנשים כבר חייכו אלי ברחוב
גם היכרתי שניים
אחד כזה גבוה שרוצה עלי לכתוב
מאמר בעיתון
כך שבינתיים

אצלי הכל בסדר
מאחד החלונות בחדר
רואים את הים
הסתכלתי משם

קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת
קצת פירות ויין
גם גבינות ומישהו מגיע עוד מעט
והדלקתי נרות
כך שבינתיים

אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה

האמת, פחדתי שאברח מפה מהר
תוך יום או יומיים
איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר
נשיקות לכולם
כך שבינתיים

תוספת מעט מאוחרת –

בעקבות תגובתה של מירי, שהגיעה שעות בודדות אחרי עליית רשימה זו, התפלאתי מעט על עצמי שהשיר המופלא של מרסדס סוסה לא קפץ לעולם האסוציאציות שלי.
נברתי מעט ברשת וגיליתי שגם השיר Gracias a la vida, שנכתב על ידי ויולטה פארה סנדובאל, זכה בגלגולו של ניגון לעברית. צרויה להב העניקה לשיר נוסח עברי.

תודה לַחיים
גרסה עברית ל GRACIAS A LA VIDA
מאת ויולטה פָּארה
מוקדש באהבה לבריז'יט גורביץ'. יהי זכרה ברוך.
מהפייסבוק של צרויה להב

תודה לַחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי עיניים, רואות זריחה מתקרבת
מבדילות חושך מֵאור ולבן משחור
מגלות גן סודי בסמטה נעזבת
מזהות בהמון איש אחד שאני אוהבת

תודה לָחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי צלילים כמו פנינים בשרשרת
ואת שפת המילים, להגיד בהן אמא
להגיד חבר שלי, להגדיר לי ארץ
ואת שפת הנשמה באמת נסתרת


תודה על הדרך – ארוכה ונמשכת
על הכוח לקום, לשאול וללכת
לטפס בהרים נוגעים בַּשמיים
לחצות עמק אבוד, בלי צל ובלי מים
עד שבאתי אליךָ, לחצר ובית

תודה לַחיים, שהעירו בי לב
בועט בסגור, מפרפר בַּפתוח
מתעופף סביב האש, מחפש חוף בטוח
ומוצא את עינך הצלולות כמו רוח

תודה לחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו צחוק ובכי ואת כל מה שבּנו
כל כך הרבה צער, והאושר היכן הוא
ומֵהם בא השיר והולך איתנו
בא השיר שלי, בא השיר שלנו

מירי מסיקה שרה Gracias a la vida – תודה לַחיים בשתי השפות, פותחת בלשון המקור ובדקה 3:00 עוברת לנוסח העברי של צרויה להב.

Youtube - מירי מסיקה - תודה לחיים

Youtube - Gracias A La Vida Mercedes Sosa Letra

מירי מסיקה

מרסדס סוסה

כמו בכל גלגולו של ניגון, הנוסח העברי של צרויה להב נאמן לעצמה יותר מאשר למקור. השיר זכה גם בתרגום עברי נאמן למקור בבלוג מעונן חלקית. לא הצלחתי לאתר בבלוג את שם הכותבת שהעניקה לשיר תרגום יפה וקולע, כך שאני מניח שהיא שומרת את זהותה למקורביה ואני בהחלט מכבד את בחירתה.

תודה לַחיים

Gracias a la vida

תודה לחיים שנתנו לי כל–כך הרבה,
נתנו לי שני מאורות שכאשר אפקח אראה,
את ההבדל הברור בין הבהיר לכהה,
ומול כוכבי הרקיע אשתאה,
ובהמון את פני אהובי אזהה.

תודה לחיים, שנתנו לי הרבה כל–כך
נתנו את השמיעה בעלת רוחב הטווח
לתפוס יום וליל, צרצר ואוח,
פטישים, נביחות, גשם עז ניתח,
וקולו של אוהבי, הרך כל כך.

תודה לחיים, על כל מה שהואילו לי לתת,
נתנו לי את הצליל ואותיות האלפבית
ועמו המילים, להצהיר ולהתלבט
רע, אח, אם ואור מאותת
ואת דרכה של הנשמה שאני אוהבת

תודה על החיים, על מתנותיהם הנדיבות.
נתנו את מצעדן של רגלי הדואבות
איתן על החופים הותרתי עקבות,
בהרים ועמקים, משלוליות לרחובות,
ולבית שלך, לרחוב, למבוא.

תודה לחיים, על מתנותיהם הגדולות.
נתנו לי את פעימות הלב העולות,
כשעיני מהרוח האנושית מתפעלות,
ולנוכח המרחק בין הצדק לעוולות,
וכשמביטה לעומק עיניך הצלולות.

תודה לחיים, על כל כך הרבה דברים
נתנו לי את הצחוק, ודמעות לצערי,
כדי להבחין בין שברי לאושרי.
שני החומרים המרכיבים את שירי,
והשיר שלך, שהוא שירי,
והשיר של הכל, שהוא שירי

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me dio dos luceros que cuando los abro
perfecto distingo lo negro del blanco
y en el alto cielo su fondo estrellado
y en las multitudes el hombre que yo amo.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado el oido que en todo su ancho
graba noche y dia grillos y canarios
martirios, turbinas, ladridos, chubascos
y la voz tan tierna de mi bien amado.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado el sonido y el abecedario
con el, las palabras que pienso y declaro
madre, amigo, hermano
y luz alumbrando la ruta del alma del que estoy amando.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado la marcha de mis pies cansados
con ellos anduve ciudades y charcos
playas y desiertos, montañas y llanos
y la casa tuya, tu calle y tu patio.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me dio el corazon que agita su marco
cuando miro el fruto del cerebro humano
cuando miro el bueno tan lejos del malo
cuando miro el fondo de tus ojos claros.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
me ha dado la risa y me ha dado el llanto
asi yo distingo dicha de quebranto
los dos materiales que forman mi canto
y el canto de ustedes que es el mismo canto
y el canto de todos que es mi propio canto.

תודה למירי שהאירה את עיני – ושנה טובה

תוספת מעט יותר מאוחרת –

יומיים אחרי פרסום הרשימה מזכירה לי ליבי שאם כבר מדברים על ’הכל בסדר’ כדאי להתייחס גם לשיר שמתכוון באמת ל’הכל בסדר’ כלשונו – ללא סרקזם. השיר של יעקב גלעד ויהודית רביץ עכשיו הכל בסדר הוא שיר הרגעה אמיתי – היו סודות, היה קשה להסביר, אבל עכשיו משהקרח נשבר אפשר להמשיך הלאה ויש מקום לסיפור חדש.

עכשיו הכל בסדר

מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודית רביץ

עכשיו הכל בסדר
שינוי ניכר באוויר
הכל נראה אחרת
ואין סודות להסתיר
רצית אותי לדעת
רציתי בך לגעת מזמן
אבל אתה נבהל

עכשיו הכל בסדר
שינוי ניכר באוויר
דיברנו ודיברנו
היה קשה להסביר
מתחת לפני השטח
עוד יש מבוכה ומתח
לאט לאט נמצא מקלט

טוב שהקרח נשבר
טוב שהכל נאמר
אם אין אהבה בוערת
אז אין אהבה אחרת
לאט לאט נמצא מקלט

הכל בסדר
אל תדאג אין מקום לחשש
הכל בסדר
יש מקום לסיפור חדש

עכשיו הכל בסדר
כהה הופך לבהיר
דיברנו כל הלילה
בחוץ הבוקר מאיר
מתחת לפני השטח
עוד יש מבוכה ומתח
לאט לאט נמצא מקלט

אוהו הכל בסדר

הכל נראה אחרת
ואין סודות להסתיר
אם אין אהבה בוערת
אז אין אהבה אחרת
לאט לאט נמצא מקלט

אוהו הכל בסדר

יהודית רביץ - עכשיו הכל בסדר

ועוד שיר ‘הכל בסדר’ שמרמז על עבר שהיה לא כל כך בסדר אבל העתיד יהיה טוב יותר מכוח ההחלטה שבאה בציווי עצמי – היי שקטה. ציווי של החלטה שמזכיר לי את ההחלטה את תלכי בשדה.

היי שקטה

מילים: רחל שפירא
לחן: יהודה פוליקר

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה כאילו אין בך דופי…

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

היי שקטה כאילו אין בך דופי…

עדי כהן - היי שקטה

בחולות עד סתם יום של חול

בחולות - סתם יום של חול - תל אביב הקטנה - תרבות הפנאיכבר אחרי חצות. אני מְשַׁלְטֵט, מגיע לערוץ הממחזר הראשון, ומוצא את עצמי צופה בתכנית ‘במדינת היהודים פרק 4 – סצנת המועדונים – חיי ההומור והבידור של סוף החמישים עד לאמצע שנות השישים’. סדרת נוסטלגיה שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2004 – נוסטלגיה על נוסטלגיה לנוסטלגיה, שחלק מאלה שמספרים בה על מה שקרה בעבר, גם הם אינם כבר בין החיים.

זהו בעצם הבידור של ילדותי. ספגתי בילדותי מנות גדושות של תרבות שאיננה מיועדת דווקא לילדים, ובכל זאת אני מופתע לגלות שחלק מהדברים שאני זוכר היטב, התקיימו ממש בשנים הראשונות לחיי. באותם ימים לא הייתה בארצנו טלוויזיה – כך שאת הכל ראיתי על הבמה. הניחוש שלי הוא שבהיעדר שירותי שמרטפות, הורינו לקחו אותנו איתם לתיאטרון ולמחוזות התרבות והבידור, וכך ספגנו תרבות אמיתית כבר מראשית ימינו.

התכנית כבר התחילה. מודי בראון מספר לנו על רביעית מועדון התיאטרון של סוף שנות החמישים.

יש בחיפה חתיכה
היא גרה ב
רחוב פנורמה
את הלב היא מרתיחה
גם פה בנמל של פנמה

איך היינו מבלים
עיניה כחולות כשמיים
זוג שדיה כגלים
שני שיבר ושליש ירכתיים

אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם.

איך שהן מנדנדות
– וואלה זאת ממול פצצה,
רק תקרא לה – היא תתן קפיצה
כמו חטפה פה עקיצה…

הלחן של 'רחוב פנורמה' הוא "עממי מקסיקני", ושל 'אין כמו יפו בלילות' הוא "לא ידוע". מעניין, חולפת במוחי המחשבה, זה חוסך תשלום עבור זכויות יוצרים.

אני שומע את המילים הכל-כך מוכרות של חיים חפר, ותוהה אילו מהומות היו מקימות אילו יצאו לאור היום. לפתע אני קולט שצנזורת הרחוב חזקה מזו הממוסדת. מי יעז להתגרות היום בציבורים רבים על ידי החפצת גוף האישה, דבר שהיה בחזקת מובן מאליו לפני מחצית המאה. במחשבה שניה, לפני מאה שנים לא הייתה עדיין אפילו זכות בחירה לנשים בארה"ב, אנגליה, גרמניה וצרפת, ואני מלין על "זוטות".

ממשיכים אל 'תל אביב הקטנה' ויוסי בנאי שר ומספר לנו על 'בחולות', שהוא בעצם שיר צרפתי במקורו שגוייר ממש שלא כהלכה על ידי חיים חפר, והפך להיות שיר צברי שורשי, עד כמה שצבר יכול להיות שורשי.

השיר שהושר בפי הצבא הצרפתי ב 1830 עבר מספר גִּלגוּלים "צבאיים" חוּדש במלחמת העולם הראשונה במגוון גרסאות באנגלית מִצְטָרְפֶתֶת, חלקן רוויות זימה ו"הומור צבאי גברי" ויש גם גרסאות עם שמץ מחאה אנטי מלחמתית – במידת האפשר, כמובן.

הנה אחת מהגרסאות האנגליות של –

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous

גרסה אנגלית נוספת רווית זימה נקראת

Three german officers Crossed The Line

Three german officers Crossed The Line

באתר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, כן – יש דבר כזה, מצאתי דף ששמו "קום התנדב לגדוד העברי" שירי מלחמת העולם הראשונה. בדף זה מצוטטת גרסה עברית ל "שלושה גרמנים"

שלושה גרמנים את הרַיינוּס חצו – פַּרלֶווּ
ולַפונדק הם נכנסו –
אינקי פינקי פַּרלֶווּ.
'פונדקאי, תן לנו את בִּתךָ! – פרלוו
אנחנו רוצים —– אותה.'
'בִּתי עודנה צעירה – פרלוו
ולא יפֶה —– אותה!'
'אבא, אינני צעירה – פרלוו
אותי כל השכונה —–,'
שלושה גרמנים את הריינוס חצו – פרלוו
ולגרמניה הם חזרו."

באותו דף מצוטטת גרסה שמקורה בבית הספר החקלאי "מִקווֶה מִקוֶה ישראל":

גימנזיסט חָלַב פרה – פרלוו
משך זנב במקום פִּטמָה.
במקום פטמה משך זנב
יצא לו קקה – לא חלב.

פאולה שרה בצרפתית אתMademoiselle from Armentières
ובסיום השיר יוטיוב מעביר אותנו לביצוע צרפתי נוסף של לין רנו. אינני מבין צרפתית, אך מההבעות ומאינטונציה ניתן להבין שהמילים דומות לגרסאות הקודמות.
Mademoiselle from Armentières
יוסי בנאי שר את 'בחולות' של חיים חפר שהוא, לעומת קודמיו, שיר עדין, תמים ורומנטי, עם קריצה קלה. ואני חושב על כך שהיום כבר מאוחר לשיר "…אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח… בחולות. יוסי בנאי שר בחולות

היה זה בחצות הליל – בחולות
כשזוג יצא לו לטייל – בחולות
ועל ראשו מגבעת קש, ולשפתיה טעם דבש
וכשחיבק אותה ממש, בהולם לבבה הוא חש
בחולות.

וכך נולדתי אני – בחולות
עלמת החן היתה אמי – בחולות
ולא צריך להיות נביא האיש ההוא היה אבי
חלוץ נחמד ולבבי, אל העולם אותי הביא
בחולות

וכך בנו הם את ביתם – בחולות
ובית אחר בית קם – בחולות
וכשצמחו כאן רחובות, הלכתי בדרכי אבות
ורק הגעתי למצוות, התחלתי ילדות לצבוט
בחולות

הייתי לה צביטה נותן – בחולות
וכך נולד לנו הבן – בחולות
חלפו לילות, חלפו ימים ובני גם הוא אינו תמים
בליל אביב, בליל קסמים, גם הוא הולך לו לפעמים
בחולות.

אני זוכר איך שרתי שם – בחולות,
את עלומי השארתי שם – בחולות,
גם לנכדי אני אומר: לו רק אני צעיר יותר
הייתי את הכל מוכר ובדבר אחד בוחר:
בחולות.

עוד יש מקום לאהבה – בחולות
תדעו לכם שזו מצווה – בחולות
הזמן עובר מהר כל כך, והוא הרי אוהב אותך
אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח
בחולות.

הגענו לתשובה החיפאית – רביעית הבנות של מועדון התיאטרון החיפאי הייתה, לדברי רבקה מיכאלי, הרביעיה הגדולה ביותר – היו בה, למרבה הפלא, חמש בנות.

פתאום, סתם יום של חול, תכנית יחיד בעידן של שלישיות. שמעון ישראלי שובר את כל המוסכמות ועולה לבד על הבמה עם שירים ומערכונים שכתב לעצמו. ואם לא די בכך, הוא מדבר על הדבר הרחוק ביותר מהזמר הציוני המגוייס:

סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף

לגעת ברוח עם שמעון ישראלי

התוכנית ממשיכה ליפו שכובשת לאיטה את מרכז הבידור העברי. בחמאם של דן בן אמוץ וחיים חפר מציגים את ‘משלי ערב’ – סאטירה על יחס מדינת היהודים לאזרחיה הערבים. אני, כילד, לא קלטתי את הסאטירה. זה אפילו לא כל כך הצחיק אותי. די מפתיע אותי לגלות שדן בן-אמוץ וחיים חפר נתנו כראות עיניהם פתחון פה לערבים על הבמה, דבר שהתפרש לפעמים גם כצחוק על חשבון הערבים. מעניין לדעת כיצד קיבלו אותם ערבים של יפו את דבריהם. כנראה לא תהיה תכנית שתדבר עם נציג אותם ערבים, פשוט כי איננו יודעים מי הם היו והיכן הם היום.

והנה עולה על הבמות עוד שחקן בהופעות יחיד – שייקה אופיר. שחקן מקצועי ומהוקצע שטרח לנסוע ללמוד אצל מרסל מרסו פנטומימה והרחיק עד ארה"ב בלימודי המשחק. אצלו אין פשרות, חיפופים ואילתורים – הכל מתוכנן, מבויים ומדוייק לפרטי הפרטים.

משלישיות דרך יחידים הגענו לצמדים. אפריים קישון מעלה עם שושיק שני ואריק לביא את הוא והיא ב 1960. ואז שבים אלינו יוסי בנאי ורבקה מיכאלי עם ילדות קשה – מהנדס ואשת מהנדס… אוווטווסטראאאדה.

ביפו המתעוררת מוקם תיאטרון אלהמברה, בחמאם – גשר הירקון ואיך קרה שהפשפש עלה למעלה עם רביעית מועדון התיאטרון. כבר 1963, אני בן 10, מתחיל לקלוט מהי אירוניה ומהי סאטירה, גם אם אינני יודע לכנות את הסגנונות בשמותיהם, וביהודה הימית מתגוררת משפחת שמחון – המשפחה הכי דומה לכולנו שדברה אלינו ממקלטי הרדיו שהיו מדורת השבט לפני היות הטלוויזיה. ההספד של דן בן אמוץ מ 1957 חוזר לשידור חי על מוות, כאשר דן בן אמוץ חוגג מסיבת פרידה מעצמו.

מחוץ לבמה מתפתח מסלול סאטירי חדש – ציפור הנפש – נפש הציפור – סאטירה מודפסת ומאויירת. דן בן-אמוץ, עמוס קינן ואורי אבנרי יוצאים להפגין בגליל למען דמות המדינה. לא למען שויון לערבים אלא למען מדינה שוויונית אשר "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" ללא אנשים ששוים… יותר.

הפרוטה והירח לפני עשרים שנה בשדירת שברי החלומות

הפרוטה והירחלאחרונה אני תופס את עצמי מפזם את השיר הפרוטה והירח ככה סתם באמצע יום העבודה. חברים שואלים אותי מה קרה ששלפתי את השיר מגנזך זכרונותי, וגם אני תוהה. לפני מספר ימים נזכרתי.

לספרים שאני קורא יש דמויות ולבני אדם יש פס קול. אינני יודע איך האנשים סביבי תופסים את הספרים שהם קוראים, אני מלהק להם דמויות – לפחות לגיבורים הראשיים. יש לי צורך לראות את האנשים ואת המקומות. לפעמים הצורה שאני "מדביק" לדמות ספרותית עולה מדמיוני, ולפעמים היא של אדם שאני מכיר. בדרך כלל, אותו אדם איננו מודע לכך, אך כאשר אני פוגש אותו, הדמות הספרותית מושאלת לו בדמיוני – לטוב ולרע. אני די משוכנע ששאול המלך הגבוה ושחום העור שלי אינני יודע על כך.

לפעמים אדם שאני מכיר מעורר בי זכרונות לשיר או לנעימה מסויימת. כאן הדבר פחות מובהק, כי לא לכל "הצמדת פס-קול" כזו יש הגיון שאני מבין. אני יודע שאני מקושר אצל אנשים עם השיר What a wonderful world – את הקישור הזה אני יצרתי. השיר מלווה אותי כל הזמן, ובדרך כלל בקול רם או מתיבת הנגינה הקטנה שמונחת על המדף שלי בעבודה. ובכן, בהיסח הדעת הצמדתי את 'הפרוטה והירח' לאדם שאני פוגש לא מעט. אין לי כל כוונה לספר כאן כיצד נוצר הקישור, על כל פנים, אחרי שאני פוגש אותו השיר מתחיל להתפזם בראשי מאליו, ומפעם לפעם אף בוקע מגרוני. מאחר שהתחלתי לפזמו יצאתי להתחקות אחר עקבותיו – כזה אני.

בתחילת המאה העשרים, ב-1919 – אם נרצה לדייק, התפרסם לראשונה הספר הפרוטה והירח מאת סומרסט מוהם. תרגומו לעברית יצא לאור בהוצאת זמורה בשנת 1986. לא ידעתי על קיומו ולא קראתי אותו, לפחות בינתיים.

הספר הפרוטה והירח מאת סומרסט מוהם בתרגומו לעבריתעשרים ותשע שנים לאחר יציאת הספר לראשונה, בשנת 1948, חיים חפר הגה את הרעיון להקים להקה צבאית – הצ'יזבטרון. לתוכנית הלהקה כתב חיים חפר שיר ששמו כשם הספר, אם כי נושאו שונה לחלוטין. במודע, או לא במודע, שאל חיים חפר את השם 'הפרוטה והירח' וכתב שיר חיזור שהלם את רוח התקופה, שהתאפיינה במחסור שעליו מתגברים באמצעות הומור עצמי. השיר נכתב למנגינת השיר Boulevard of Broken Dreams שהלחין הארי וורן בשנת 1933. אלא שהמנגינה של 'הפרוטה והירח' איננה זהה לזו של 'שדירת שברי החלומות', יש בה רמזים למנגינה אחרת – זו של השיר Veinte Años – עשרים שנה. את השיר הלחינה הזמרת הקובנית מריה טרזה ורה María Teresa Vera קצת אחרי שירו של הארי וורן, ונראה שהשיר מושפע מאוד מקודמו. מנגינת הפרוטה והירח נשמעת לי כעירוב של שני הלחנים.

הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ

מילים: חיים חפר

הַבִּיטִי נָא אֶל הַיָּרֵחַ

אוּלַי תִּהְיִי קְצָת מַבְּסוּטָה

בֵּינֵינוּ כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ

שֶׁבְּכִיסִי אֵין אַף פְּרוּטָה

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

מַה נוֹרָא הָאָבִיב

עִם גֵּרָעוֹן בַּתַּקְצִיב

לוּ רַק הָיְתָה פְּרוּטָה אַחַת

הָיָה הָאֹשֶׁר בָּא מִיָּד

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

זֶה צֶמֶד חֶמֶד מִנִּי אָז

אִם יֵשׁ פְּרוּטָה וְיֵשׁ יָרֵחַ

אָז הָרוֹמָן, חַבִּיבִּי, זָז

הוֹי הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

נַעֲלַיִם צָרִיךְ

וּמִכְנָסַיִם צָרִיךְ

וְגַם חֲגוֹר חָדָשׁ צָרִיךְ

בִּמְקוֹם דְּמֵי חֹפֶשׁ יֵשׁ בַּטִּיח

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

מַצָּב רוֹמַנְטִי עַד בְּלִי דַּי

כִּי לַפַּלְמָ"חְנִיק יֵשׁ יָרֵחַ

אַךְ אֵיפֹה הַפְּרוּטָה, אֶחָי?

הוֹי, הַפְּרוּטָה מִן הַיָּרֵחַ

רְחוֹקָה עַד מְאֹד!

*וּבֵינָתַיִם עֲבֹד

אוּלַי יָבוֹא עוֹד יוֹם אֶחָד

וְיִפָּגְשׁוּ בְּבַת אַחַת

גַּם הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ

הוֹי, הַפְּרוּטָה וְהַיָּרֵחַ!

הַנּוֹשֵׂא הוּא יָשָׁן

אַךְ הוּא מַתְאִים בְּכָל זְמַן

רֵעַי, לוּ פַּעַם אַךְ הָיְתָה

פְּגִישַׁת יָרֵחַ וּפְרוּטָה

הָיָה הַשִּׁיר יוֹתֵר שָׂמֵחַ!

הביצוע המקורי בפי הצ'יזבטרון
הביצוע המקורי בפי הצ'יזבטרון

בתכנית פלנחני"ק שולב בשיר בצירוף מערכון מקדים בביצוע ירדנה ארזי וגידי גוב
בתכנית פלנחני"ק שולב בשיר בצירוף מערכון מקדים בביצוע ירדנה ארזי וגידי גוב

להקת הנח"ל של 1989 שרה את הפרוטה והירח במחרוזת שירי עבר של הלהקה
להקת הנח"ל של 1989 שרה את הפרוטה והירח במחרוזת שירי עבר של הלהקה

הפרוטה והירח בביצוע זהו זה 2020

הפרוטה והירח בביצוע זהו זה 2020

Boulevard of Broken Dreams – 1939

שדירת שברי החלומות

בתרגום חופשי

אני הולך ברחוב של צער

שדירת שברי החלומות

כאן ג'יגולו וג'יגולט

מתנשקים בלב שקט

לשכוח את החלומות

 

צחק הלילה ותבכה מחר

עם התנפצות התכניות

וג'יגולו וג'יגולט

מתעוררים בלב רוטט

דמעות שברי החלומות

 

המקום בו תמצא אותי

נע תמיד מפה לשם

פה את נשמתי השארתי

בעבר שנעלם

 

שמחה גנובה שנמוגה כבר

עוד רגע לא תוכל לראות

אך ג'יגולו וג'יגולט

שרים רוקדים כאן בדואט

שדירת שברי החלומות

I walk along the street of sorrow

The boulevard of broken dreams

Where gigolo and gigolette

Can take a kiss without regret

So they forget their broken dreams

 

You laugh tonight and cry tomorrow

When you behold your shattered schemes

Gigolo and gigolette

Wake up to find their eyes are wet

With tears that tell of broken dreams

 

Here is where you'll always find me

Always walking up and down

But I left my soul behind me

In an old cathedral town

 

The joy that you find here you borrow

You cannot keep it long it seems

Gigolo and gigolette

Still sing a song and dance along

The boulevard of broken dreams

Frances Langford: Boulevard of Broken Dreams rec 1939
Frances Langford: Boulevard of Broken Dreams rec 1939

Maria Teresa Vera - Veinte años
Maria Teresa Vera – Veinte años

Maria Teresa Vera – Veinte años

מה אכפת לך שאוהב אותך,

אם אינך רוצה בי יותר?

באהבה אשר חלפה

לא כדאי להזכר

 

הייתי אשליית חייך

יום אחד רחוק כעת,

היום אני העבר

לא אוכל להסתגל.

 

אילו את הדברים שאנו רוצים

ניתן היה להשיג,

היית רוצה בי באותו האופן

כמו לפני עשרים שנה.

 

עם כמה צער נתבונן

באהבה אשר חלפה

זו חתיכה מהנשמה

אשר נעקרת ללא רחם

מקור התרגום: http://goo.gl/qDPftA

Qué te importa que te ame

si tú no me quieres ya

El amor que ya ha pasado

no se debe recordar.

 

Fui la ilusión de tu vida

un día lejano ya,

hoy represento el pasado

no me puedo conformar.

 

Si las cosas que uno quiere

se pudieran alcanzar

tú me quisieras lo mismo

que veinte años atrás.

 

Con qué tristeza miramos

un amor que se nos va

es un pedazo del alma

que se arranca sin piedad.

במהלך חיפושי מצאתי מאמר של יוסף חרמוני עם הסברים מאירי עיניים – מומלץ לקרוא גם את דבריו.

 [חיפוש המילים “הפרוטה והירח” בתוך העמוד יביא אתכם אל המאמר ואל תשובת אליהו הכהן].

ווקאליזה בתיקון ליל שבועות 2014

תיקון ליל שבועות - חיפה 2014כמידי שנה אנחנו הולכים לתיקון ליל שבועות במרכז הכרמל. הנושא השנה הוא סופרים עד שבע. אני רואה מהו הנושא ומייד קופצים לראשי שלושת שירי הסדרה משירי ארץ אהבתי של לאה גולדברג שירים שהמספר שבע מככב בהם. ציפיתי לשמוע לפחות "מדרש" אחד בנושא אותם שירים, אלא שלא לכך כיוונו יוזמי האירוע. השֶׁבַע של הערב, מתייחס לענייני שמיטה בעבר ובהווה, כמעין הכנה לשנת השמיטה הקְרֵבָה. בשנים קודמות, נמשך התיקון עד פתיחת השמיים עם אור ראשון. השנה האירועים מסתיימים בשעה שתיים וחצי בלילה.

אנחנו בדרכנו לקריאת מגילת רות שפותחת את האירועים. אין חניה. כל האיזור עמוס במכוניות, אנחנו חונים במרחק ניכר ומאחרים לתחילת קריאת המגילה. לא נורא, הרי אנחנו יודעים אותה כמעט בעל פה זה מכבר. שני שחקני 'החיפאית' קוראים את המגילה. את השחקן אני מזהה מייד, זהו רותם לוי שהכרנו בהצגות איש הרוח, הזונה והליצן והנבחרים בתיאטרון קרוב. את השחקנית אינני מכיר [לחשו באזני ואשלים]. שמעתי את מגילת רות בקריאות רבות ושונות. קריאתם של השחקנית והשחקן הצעירים משוחקת היטב – ממש כלבבי. לאחר הקריאה אני ניגש להחמיא להם – הם ראויים לכך.

פרופסור רולינדרמתקיימים, כרגיל, מספר מושבים מקבילים. אנחנו בוחרים באירוע המרכזי באולם רפפורט בו מספר לנו פרופסור עמוס רולינדר מה נשמט בחינוך. בחירה בהחלט מוצלחת. פרופסור רולינדר, בנוסף לכישוריו בתחום מחקר החינוך, הוא אומן במה מצויין. ההרצאה שלו היא בעצם הצגה מבויימת, משוחקת ומתוזמנת הייטב. הוא שובה את הקהל בדרך הצגת הנושאים, הבעיות ודרכי ההתנהגות. ההרצאה פונה בעיקר אל הורים לילדים. נראה שחלק נכבד מהקהל קרוב יותר להיות סבתות וסבים, מאשר הורים לילדים קטנים. הרצאה מאלפת שאני ממליץ לשמוע ולהפנים. בין השאר, מדבר רולינדר על כך שאין להיענות לנדנוד של ילדים. ילדים בימינו נוטים להתפרץ לדברי ההורים בזמן שאיננו מתאים, ולדרוש תשומת לב ללא כל התחשבות. יש לחנך אותם להיות חלק מהחברה – לדעת להקשיב, לדחוק סיפוקים ולהמתין לתורם. מישהי בקהל צועקת לעברו שאלה. המרצה מתעלם וממשיך כאילו לא שמע את השאלה. מישהי צועקת לעבר הצועקת הראשונה "הוא לא שמע אותך", וההיא מייד שבה וצועקת את שאלתה. פרופסור רולינדר מתעלם מהן לחלוטין – בדיוק כפי שהדריך אותנו ממש לפני דקות מועטות.

ביציאה מהאולם אנו פגשים מכרים. מישהי מציינת שההרצאה מכוונת להורים, והיא כבר סבתא. אני מייד משיב לה שהמסר העיקרי שהיא לוקחת מהאירוע הוא – לא לשבור להורים את המילה ולא לתת לנכדים את מה שמנעו מהם ההורים.

בעוד אנו מתלבטים לאיזה מהמושבים הבאים אנחנו ממשיכים, אנחנו מבחינים בתנועת קהל מסיבית לכיוון אולם האודיטוריום. לגמרי שכחנו – העומס באיזור נובע מכפל האירועים. ממש באותם מקומות ובאותו זמן מתקיימים אירועי ווקאליזה חיפה 2014, גם הם מבית אתוס חיפה. אנחנו ניגשים לרחבת האודיטוריום להקשיב לרגע ולהתרשם. חבורת "סינגלטון" שרה א-קאפלה, שיר ועוד אחד… וזהו הם יורדים. אנחנו מצטערים מעט שאיחרנו להופעתם, ובטרם נמלכנו בדעתנו לאן ממשיכים מתחילה הופעה ווקאלית מדהימה של שלוש זמרות ושלושה זמרים ששרים א-קאפלה במגוון סגנונות.

להרכב קוראים קוינטה וחצי, ואנחנו מרותקים. אשתי שתחייה מנסה לטעון שהם שרים על גבי ליווי מוקלט, אך עד מהרה ברור לנו שכל הצלילים שאנו שומעים בוקעים מגרונותיהם של חברי ההרכב. אנחנו מקשיבים מוקסמים עד סוף ההופעה, ומחליטים שעם הקולות האלה אנחנו מסיימים את הערב. בבית אני פותח את הפייסבוק של קוינטה וחצי ונותן להם לייק מכל הלב. עכשיו אני מחכה לראות מתי ישובו להופיע בחיפה.

קוינטה וחצי בווקליזה 2014 בחיפה - דצמבר ומשלטי

זהו. תם ונשלם תיקון ליל שבועות. להתראות בשנה הבאה בחג ביכורי שנת שמיטה.

לא נהפוך לשיר – אלה האחים שלי

אלה האחים שלי - מכל הלבמזה למעלה מעשור, במהלך השבוע לפני יום העצמאות, מאיים עלינו הרדיו הצבאי ש"עוד מעט נהפוך לשיר". השנה זה לא קורה – האח!
האם יכול להיות שמישהו שעה להגיגי והסיר את האיום מסדר היום שלנו? התכנית שנשאה שם מאיים זה הביאה לנו לא מעט שירים, חלקם טובים וחלקם טובים יותר, אם כי לא ברור שהדבר אכן היה על דעת כותבי השירים.

שירי הנופלים ומכתביהם לא נעלמו מחיינו, רק המתכונת השתנתה – וגם השם. השנה חיילים בשירות סדיר הלחינו ומבצעים שירי נופלים תחת השם אלה האחים שלי – שם שמביע אחווה בין בני האדם ומכבד את כולם – גם את אלה שעודם בין החיים.

כתבתי על “עוד מעט נהפוך לשיר” מספר פעמים בעבר. בערב יום הזכרון 2010 כתבתי על הצבוֹע, העיט וזכר הנופלים, ב-2011 התחננתי רק שלא נהפוך לשיר, ב-2012 פסקתי שלא נהפוך לשיר ! – לפחות לא אני, וכדי להבטיח שזה לא יקרה, צרפתי למאמר צוואת תרבות תרבותית.

אני מברך על השינוי, ומקווה בסתר ליבי שבהחלפת השם טמון רמז לתום עידן החינוך הלאומי לאובדנות. יש שיאמרו שחינוך לאבדנות איננו חלק מתרבותנו. כנגדם יאמרו אחרים שאין בשינוי השם רמז לכלום, החינוך הלאומי לאבדנות שריר וקיים. אני, לצערי, נוטה להסכים עם האחרונים.

לאלה שסבורים שחינוך לאומני לאובדנות הוא נחלת שלטונות טוטליטאריים, גזעניים וחשוכים, ברצוני להזכיר על מה התחנך הדור שלי, הדור של ילדי, ונראה לי שגם ילדי בית הספר של היום.

ילדי כיתות היסוד של בית הספר, יודעים ש"טוב למות בעד ארצנו"-טוב למות! טוב למות?! הם גם יודעים ש"שנית מצדה לא תיפול". “גיבורי מצדה” לא הניחו לאוייב להשפיל אותם, הם התאבדו בהמוניהם ובדרך גם הרגו את משפחותיהם. גם "מות קדושים" ו"קידוש השם" אינם ביטויים זרים במיוחד למערכת החינוך שלנו. אז, אם כל כך טוב למות, אז לפחות שעוד מעט נהפוך לשיר- לא? לדור שלי, סיפרו שאנחנו "דור התקומה", הדור שבא אחרי ה"צאן לטבח", לכן תפקידנו לשמור על המדינה למען כל העם היהודי באשר הוא. אנחנו שתינו כל מילה בצמא – זה היה ממש מובן מאליו שהגנת המולדת חשובה מחיינו האישיים.

כשבגרתי התגייסתי לצבא ההגנה לישראל, וכך נהגו גם אשתי וילדי. זוהי כמובן זכותנו וחובתנו למולדת. להסיר כל ספק – אני עומד מאחורי כל מילה ללא שמץ של ציניות, סרקזם או אירוניה – זוהי זכותנו וחובתנו למולדתנו. זוהי זכותם וחובתם של כל אזרחי המדינה שלנו. בטקס ההשבעה לצה"ל אמרנו מילים אלה:

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.

אני נשבע… להקריב את חיי. להקריב את חיי! להקריב את חיי?!

כל החיילות וכל החיילים נשבעים להקרבה זו. לדתיים ניתנת הברירה להצהיר במקום להשבע, ולחרדים ניתנת האפשרות להעדיף למות באוהלה של תורה. בימי הזוהר של הלהקות הצבאיות, עיקר היעוד שלהן היה להעלות את מורל החיילים תוך העברת מסרים חינוכיים, צבאיים ולאומיים. אחת המטרות הייתה להאדיר בעיקר את הכוחות הלוחמים בכלים הומניים שנוגעים ישירות בנימי הנפש ומתחזים לשירי אהבה וחדוות חיים – יש לי אהוב בסיירת חרוב, הטובות לטייסים, המלח שלי, שלווה… ועוד שירים רבים וטובים ששבו את אוזנינו ואת ליבנו.

בין השירים שנועדו להחדיר רעיונות לאומיים, הוגנבו פה ושם גם שירים "חתרניים". האריזה החביבה הסתירה מעיני הגנרלים שלנו את המסרים של שירים מסוג בשמלה אדומה של להקת הנח"ל. העניין הוא שגם המאזינים שרו את השיר בחדווה בלי לקלוט את התוכן. יענקל'ה רוטבליט הביא לנו את שיר לשלום עם מסר הרבה יותר ברור "שאו עיניים בתקווה לא דרך כוונות", מסר שטרד את מנוחתם של כמה ממנהיגינו הרוחניים וזכה ברקע אדום בכיסו של יצחק רבין. גייסות השריון הכריזו בשיר מי שחלם ש"מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם". להקת חיל האויר שרה לנו שמוכרחים להמשיך לנגן "על מיתר אחד פחות". כולנו שמענו, שרנו, נהנינו ורק מעטים בינינו הבחינו במסרים ובמחאה. זאת הייתה מנת חלקנו, עד שגנדי [לא ההודי] גילה בשירו של צנחן מסר שפוגע במורל. תיקון קטן השביע את רצונו עד ששמע את גבעת התחמושת עם הקריאה המפורשת לסירוב פקודה "מי שעוד רצה לחיות – אסור היה לו להיות על גבעת התחמושת", ופירק את להקת פיקוד מרכז. אחריו בא רפול שפירק את כל הלהקות, אך הן חזרו לחיינו בהתגנבות יחידים, והזכירו לנו בשיר חורף שבעים ושלוש ש"הבטחתם לקיים הבטחות".

די ליהגתי. שירים טובים נכתבו, נכתבים ויכתבו בידי אלה שכשרונם בוער בעצמותיהם. פה ושם יכול להיות גם לוחם בעל כשרון כתיבה, מאיר אריאל ויהונתן גפן – למשל. אך לא כל נייר שננטש בתרמילו או במגרתו של חייל שנפל, הוא בהכרח יצירה שמכבדת אותו ואת זכרו.

געגועים לאביתר בנאי הישן

 אביתר בנאי - יפה כלבנה - שוני - תרבות הפנאיבחול המועד פסח, מופיעים בזאפה-שׂוּנִי אביתר ואהוד בנאי – כל אחד לחוד. אביתר ביום רביעי, ואהוד בחמישי. חזותם החרדית נעשית דומה מיום ליום, אך שיריהם שונים. אני נהנה לשמוע את הגיגי אהוד בשישי-אישי בגלי צהל, אבל שיריו של אביתר, מדברים אלי יותר. בעיקר שיריו מהתקופה החילונית למהדרין – מתי נתנשק… וגו’. לאחר לבטים והתיעצויות נופל הפור לטובת אביתר.

הפקק בכניסה ל'פארק ז'בוטינקי', המוכר יותר בשם 'שׁוּנִי', ארוך ומבולגן. בסופו של דבר אנחנו חונים אי שם בפאתי מגרש עפר מרוחק במיוחד, ונושאים פעמינו לכיוון התיאטרון הפתוח. ההופעה אמורה להתחיל בשעה תשע בערב, ובאופן מפתיע למדי היא מתאחרת רק בעשרים דקות.

אביתר בנאי והלהקה עולים לבמה בלי יותר מידי פוזות – כמעט בלתי מורגשים. האורות מתחלפים ומתחיל השיר הראשון. אי שם מאחורי הבמה, ירח חיוור מנסה לפלס את אורו אלינו, מבעד לצעיף אפרפר של ענני אביב.

 אביתר בנאי - יפה כלבנה - שוני - תרבות הפנאיבהופעה חיה, מטבע הדברים, אין טעם לצפות לאיכות הצליל של הקלטת אולפן. הטעם בהופעה חיה איננו בשמיעת השירים, אלא בחוויה ההיקפית. יש הופעות בהן אנחנו מתבשמים מכח ההמונים. בהופעות מעין אלה, לא איכות הצליל היא החשובה אלא התלהבות הקהל – גוף אחד ששר יחד, נע יחד ומתלהב עד כלות החושים. הופעות אחרות הינן בעלות אופי אישי, אינטימי יותר. לא משנה מה גודל הקהל בהופעות אלה, כל יחיד בקהל שרוי בתוך בועה שהוא חולק עם האמנים, והעולם כולו נעלם. את שני סוגי החוויות אני אוהב מאוד. ראיתי מאלה ומאלה לא מעט, וגם הופעות מוסיקה מסוגים אחרים. על מרביתן סיפרתי כאן.

איננו יודעים מה בעצם צפוי לנו הערב. אביתר הוא משורר, מלחין וזמר מוכשר להפליא. אלי, מדברות קודם כל המילים – הלחן הוא מבחינתי משרתו של התוכן. את השירים הישנים והמושמעים אנו מכירים היטב. את אביתר בנאי החדש, המתחזק, אנו מכירים קצת פחות. על ההופעה החדשה יפה כלבנה איננו יודעים בעצם דבר. אינני יודע אם לצפות להופעה שבה החוויה נובעת מכח ההמונים, או להופעת "בועה" שבה הקהל נעלם ואני נשבה בחוויה אינטימית.

שיר, ועוד אחד, ועוד… די ברור שהקהל איננו מתעורר. אביתר בנאי צפוּן בתוך עצמו, אינו מתלהב ואיננו מלהיב. אני מנסה לכנס את עצמי אל חווית ה"בועה", ללא הצלחה. הקהל סביבי פעיל מידי, אבל לא בשירה עם הזמר, אלא בפטפוטים ובעיסוקים שונים. שתי הנערות שלשמאלי גולשות לכל אורך ההופעה בסמרטפוניהן. פה ושם מבליח משהו שמעורר את הקהל לרגע… תחרות כלבים… ודועך. אפילו מחיאות הכפיים חיוורות כמו הירח שעולה לאיטו מאחורי הבמה.

הנה סוף סוף שיר שמצליח לעורר את הקהל לשיר מעט עם הזמר. זהו השיר חתונה לבנה של שלום חנוך, וגם כאן הקהל איננו סוחב עד סוף השיר ודועך לעיסוקיו. אני באתי לחוות חוויה. אני מנסה למצוא את אופי החוויה שישאיר עלי את רישומו, ואינני מצליח. אני, כאמור, איש של מילים, וגם אלה אינן מגיעות אלי. השירים שאני מכיר בעל-פה, מזדמרים בראשי, אך את מילות השירים החדשים אינני מצליח להבין. משום מה, החליטו מעצבי הסאונד של ההפקה, להסוות את קולו של אביתר בנאי בהדהוד עם השהיה ארוכה במיוחד, שמצליחה לערבל את המילים לבליל בלתי ניתן להבנה. אפילו כאשר הוא מדבר אלינו, הדיבור מהדהד ואנחנו מתקשים להבין את סיפוריו. הקהל סביבי מנסה לשמור על קשב ונותר אדיש. ריכוז הכיפות ומטפחות הראש בקהל גדול ממה שאנחנו רגילים לראות בהופעות מוסיקליות מעין אלה. בעצם, קצת קשה לי להגדיר את ה'מעין אלה' אליהן אני מכוון. נראה לי שגם הסובבים אותי אינם יודעים למה בדיוק לצפות.

 אביתר בנאי - יפה כלבנה - שוני - תרבות הפנאיההופעה נמשכת. השירים ערבים לאוזן למרות הסאונד המוזר. התכנים אינם מצליחים לחדור אלי. ממש לקראת סיום ההופעה אביתר בנאי מפתיע אותנו עם מתי נתנשק והקהל מתעורר בבת אחת. אביתר משמיט מהשיר את המילים שאינן מתאימות לבנאי המתחזק, אך הן מצטלצלות מאליהן באזנינו – זו ההופעה לה חיכינו. לא רק אני, ניכר שכל הקהל מזדקף ושר יחד איתו… ובטרם הצלחנו להרים את החוויה – ההופעה מסתיימת. לאחר ירידה מסורתית מהבמה לצורך עליה, עוד שני שירים, השתחוויה, ודי ברור שהם לא ישובו עוד לבמה – הקהל כבר בדרכו החוצה. אני אומר לאשתי שתחיה, שהנהירה אל עבר הפתחים עוד בטרם הסתיימה ההופעה, דומה להתנהגות הקהל במשחק כדורגל, שכבר ממחציתו התיקו ברור מאליו, וכל מה שהקהל רוצה הוא להיחלץ מהחניה בטרם ילכד בפקק.

אנו עדיין משחרים להתפרצות של הרגע האחרון. קורה שאמנים שחוֹוִים את התעוררות הקהל, פורצים קדימה ומותחים את ההופעה לקראת חוויה מסוג אחר. לצערנו זה לא קורה, ואנחנו יוצאים לדרכנו הביתה, מתגעגעים לאביתר בנאי הישן, זה שלא פגשנו בהופעה זו.

בדרכי – כמו שקיוויתי

חתימתו של פול אנקה על המילים

סתם כך, ללא סיבה
כלום לא קרה הכל בסדר
אולי זו הסביבה 
זה המחנק אצלי בחדר

השיר נתקע בראש
אינו מרפה מושך למעלה
אולי כבר בא הזמן
ללכת הלאה

פול אנקה, בחור בן 27 כתב את My way עבור פרנק סינטרה שהיה אז בן 53, גיל שמנקודת הראות של בן 27, הוא כנראה הזמן לסכם את הקריירה. פרנק סינטרה לקח את הצלחת השיר ממש ברצינות, והכריז בגיל 55 על פרישתו מעסקי השעשועים. הפרישה החזיקה מעמד בקושי שנתיים, וסינטרה חזר לבמה 'כמו גדול', ונשאר עליה כמעט עד יום מותו.

שייקה לוי, הגשש, שר את השיר My way במתכונתו האלוויסית בסדרה אסתי המכוערת.
אהבתי את מה שהוא עשה עם השיר, אך לצערי לא מצאתי אותו כקליפ נח להאזנה. אשמח אם תעזרו לי.
קובי לוריא כתב עבור שייקה לוי נוסח עברי אישי למנגינת אותו שיר. זה איננו תרגום של המקור אלא פס-קול חייו של שייקה לוי, שחיבר לשיר מנגינה משלו. את מה שיצא, אפשר לראות ולשמוע כאן למטה.
את שני השירים My way ו כמו שקיויתי אפשר לשיר בשתי המנגינות – נסו ותהנו.

My Way פרנק סינטרה
My Way פרנק סינטרה
שייקה לוי

My Way

And now the end is near
And so I face the final curtain
My friend, I'll say it clear
I'll state my case of which I'm certain

I've lived a life that's full
I've traveled each and every highway
And more, much more than this
I did it my way

Regrets, I've had a few
But then again, too few to mention
I did what I had to do
And saw it through without exemption

I planned each charted course
Each careful step along the byway
And more, much more than this
I did it my way

Yes, there were times, I'm sure you knew
When I bit off more than I could chew
But through it all when there was doubt
I ate it up and spit it out
I faced it all and I stood tall
And did it my way

I've loved, I've laughed and cried
I've had my fill, my share of losing
And now as tears subside
I find it all so amusing
To think I did all that
And may I say, not in a shy way
Oh, no, no not me
I did it my way

For what is a man, what has he got
If not himself, then he has not
To say the things he truly feels
And not the words of one who kneels
The record shows I took the blows
And did it my way

כמו שקיוויתי

עכשיו, כל כך מוזר
החגיגה כמעט נגמרת
פתאום אני ניזכר
כל כך לבד הייתי ילד

הצחקתי בימים
אבל לילות שלמים בכיתי
מזל, הם צחקו
כמו שקיוויתי

ידעתי עוד בכפר
אין לי ברירה רק להצליח
עשיתי כל דבר
בלי לייפות בלי לטייח

תכננתי צעדיי
ולפעמים כיוון שיניתי
אולי זה סתם מזל
שלא טעיתי

ילד קטן בלי משפחה
בתוך חברה כל כך קשוחה
פשוט נשכתי ת'לשון
אני מוכרח להיות ראשון
עם קצת מזל הפור נפל
כמו שקיוויתי

היו לי אהבות גם אכזבות
אני יודע
פתאום כשאין דמעות
הכל נראה משעשע
לחשוב שזה אני
שים סוער כזה חציתי
כעת הים שקט
כמו שקיוויתי

אדם מה יש לו ביקום
אם לא עצמו אז אין לו כלום
הצלחתי בלי להתרפס
להיחלץ ולטפס
אם תשאלו קרה פה נס
כמו שקיוויתי

Elvis
פול אנקה–דואט עם הקלטת פרנק סינטרה

אלוויס פרסלי שר את אותו שיר והביצוע שלו הוא מקור ההשראה של שייקה לוי – אלוויס של אסתי. בינתיים גם פול אנקה התבגר, ושילב בהופעתו את השיר כמחווה לפרנק סינטרה במתכונת של דיאלוג-דואט עם ההקלטה של פרנק סינטרה. אריק לביא תרגם וביצע גם כן את השיר בדרכי שלי. השיר מבוסס על לחן של קלוד פרנסואה וז'אק רבו. מילות השיר הצרפתי Comme d'habitude שונות לחלוטין מאלה של פול אנקה וכן מהגרסאות העבריות. הנה המילים בצרפתית, הגרסא של אריק לביא ובשולי המילים יש קישורים לביצועים ביוטיוב שאינם ניתנים להטמעה בבלוג – ענין של זכויות יוצרים.

Comme d'habitude

Je me lève
Et je te bouscule
Tu ne te réveilles pas
Comme d'habitude
Sur toi je remonte le drap
J'ai peur que tu aies froid
Comme d'habitude
Ma main caresse tes cheveux
Presque malgré moi
Comme d'habitude
Mais toi tu me tournes le dos
Comme d'habitude
Alors je m'habille très vite
Je sors de la chambre
Comme d'habitude
Tout seul je bois mon café
Je suis en retard
Comme d'habitude
Sans bruit je quitte la maison
Tout est gris dehors
Comme d'habitude
J'ai froid je relève mon col
Comme d'habitude
Comme d'habitude
Toute la journée
Je vais jouer à faire semblant
Comme d'habitude
Je vais sourire
Comme d'habitude
Je vais même rire
Comme d'habitude
Enfin je vais vivre
Comme d'habitude
Et puis le jour s'en ira
Moi je reviendrai
Comme d'habitude
Toi tu seras sortie
Pas encore rentrée
Comme d'habitude
Tout seul j'irai me coucher
Dans ce grand lit froid
Comme d'habitude
Mes larmes je les cacherai
Comme d'habitude
Comme d'habitude
Même la nuit
Je vais jouer à faire semblant
Comme d'habitude
Tu rentreras
Comme d'habitude
Je t'attendrai
Comme d'habitude
Tu me souriras
Comme d'habitude
Comme d'habitude
Tu te déshabilleras
Comme d'habitude
Tu te coucheras
Comme d'habitude
On s'embrassera
Comme d'habitude
Comme d'habitude
On fera semblant
Comme d'habitude
On fera l'amour
Comme d'habitude
On fera semblant
Comme d'habitude

 

בדרכי שלי

תרגום: אריק לביא

הנה, הסוף קרוב,
הזמן חולף לו עם הרוח.
רעי, לכם אומר,
בלי בושה – הכל פתוח.

חיי היו יפים,
מדבריות רבות עברתי.
אבל, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי!

לא פעם, את נפשי
ללא סיבה, נשאה הרוח.
בניתי ארמונות
על יסודות בלי שום ביטוח.

אוצרות זהב נוצץ
באשפתות אני חיפשתי.
אבל, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי !

היו זמנים, כן ידידי,
בהם טרפתי עד בלי די.
וכשגבר בי הספק
זעקתי בגרון חונק.

אבל גם אז, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי !

אהבתי סתם לצחוק,
היו ימים שגם בכיתי.
ועכשיו, כשהכל נגמר
אני יודע, שרק זכיתי.

עשיתי דרך ארוכה,
בה גם נפלתי ושוב קמתי
אבל, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי!

כי מה יש לו, לבן אדם,
רק את עצמו, וזה לא סתם
לומר את מה שבליבו
גם אם כולם תמיד נגדו.
לכן, אני, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי!

כן, בדרכי שלי,
תמיד הלכתי.

השיר הצרפתי  Comme d'habitude של קלוד פרנסואה וז'אק רבו ביוטיוב בביצוע קלוד פרנסואה  

השיר והסיפור של אריק לביא ביוטיוב

[תוספת מאוחרת -  03 בספטמבר 2015 ]

בסיום הרשימה בחולות עד סתם יום של חול נמצאת הקלטת התכנית לגעת ברוח עם שמעון ישראלי ובסיומה [דקה 27:30] יואב גינאי שואל אותו אם יש לו חלום. על כך עונה שמעון ישראלי במספר שורות משיר שכתב – שורות שנשמעות באזני כ I did it my way 
של שמעון ישראלי:

כי כל מה שרציתי אני עדיין רוצה
וכל מה שעשיתי, הייתי חוזר ועושה
אף שיר משירי לא היה לשווא
כך אני חושב, נכון לעכשיו.

לא הצלחתי, לצערי, למצוא הקלטה של השיר ברשת – הנה השיר בשלמותו:

נכון לעכשיו

שמעון ישראלי  /  מילים: שמעון ישראלי  /  לחן: אירית ישראלי

נכון לעכשיו אני ניצב,
על פרשת חיי המוזרה,
כמו עומד בפני שוקת שבורה
אבל אני אומר אני לא מצטער

נכון לעכשיו תמונת המצב
אני מישיר מבט אל כל שנותי
אל האור והצל של ימי
ושוב אני אומר: אני לא מצטער.

כי כל מה שרציתי אני עדיין רוצה
וכל מה שעשיתי, הייתי חוזר ועושה
אף שיר משירי לא היה לשווא
כך אני חושב, נכון לעכשיו.

וגם אם עיני טחו מראות
פעמים, מעוצמת החשיכה,
פעמים מן הקירבה למאורות
גם אז אני אומר: אני לא מצטער

נכון לעכשיו זה המצב
עם השנים כשלתי לא אחת
אך מעולם לא השפלתי מבט
לכן אני אומר: אני לא מצטער

כי כל מה שרציתי אני עדיין רוצה
וכל מה שעשיתי, הייתי חוזר ועושה
אף שיר משירי לא היה לשווא
כך אני חושב, נכון לעכשיו.

נכון לעכשיו, סיכום המצב,
אני ממשיך ללכת כמו תמיד,
ולא חשוב מה יביא העתיד
אני פשוט אומר,
אני לא מצטער.

 

הצוענים של יפו – בירושלים

תוכנית הצוענים של יפו שאתר תאטרון החאן הירושלמיסוף סוף מגיעים אלינו הצוענים של יפו. ההצגה עלתה לראשונה בהבימה בבימויו של נסים אלוני ב1971 וירדה ב 1974 אחרי 101 הופעות – מספר עצום לאותם ימים. אני מאידך, התגייסתי לצה"ל ב 1971, והשתחררתי ב 1974 אחרי המלחמה וכל מה שסבב אותה. למרות שהשתדלתי מאוד להתעדכן בענייני תרבות, בקושי הייתי מודע לקיום ההצגה באותם ימים. מאוחר יותר הובהר לי מה הפסדתי ומאז אני מחכה שההצגה תשוב אלינו.

לפני ארבע שנים התקיים באוניברסיטת תל-אביב ערב בנושא יצירתו של נסים אלוני. באותו ערב סיפר לנו השחקן-במאי, יוסי פולק, על חיבורו אל נסים אלוני, ועל נסיונותיו להעלות את מחזותיו ובעיקר את הצוענים של יפו. במשך שנים ניהל יוסי פולק מגעים עם תיאטרוני ארצנו בנושא העלאת ההצגה. הקאמרי כבר התחייב להעלות את הצוענים של יפו בבימוי יוסי פולק, וחזר בו. כולם מכירים בגדולתו של נסים אלוני, אבל המנהלים האומנותיים של התאטרונים הרפרטואריים פוחדים, הם מעדיפים לתת לקהל המנויים אוכל לעוס היטב ונוח לעיכול. אינני משוכנע שהחשש של המנהלים האמנותיים מוצדק. נראה לי שמרבית הקהל ראוי לקרדיט גבוה מזה שנותנים לו המנהלים האומנותיים. בנוסף, נסים אלוני הוא אביה הרוחני של "השפה הגששית" שהייתה ועודנה שגורה בפי רבים.

לאחרונה נודע לי שההצגה עומדת לעלות בתיאטרון החאן הירושלמי בבימוי יוסי פולק. מיקי גורביץ' – המנהל האומנותי של החאן הירושלמי – פתח את דלתותיו ליוסי פולק, שנדחה על-ידי הקאמרי, ונתן לו את התיאטרון, את הצוות ואת כל האמצעים הדרושים להעלאת הפקה ראוייה. עוד אני מתרשם מעצם הידיעה, וליבי מפתיעה אותי בשתי בשורות. האחת, את תלבושות ההצגה עיצב מיודענו משכבר – מאור צבר. השניה – אנחנו מוזמנים לחזרה הגנרלית. התרגשות.

יום שישי, 3 בינואר 2014. אני יוצא לדרכי אל תאטרון החאן הירושלמי. בימי החנוכה השנה טבעתי את הפסוק יְרוּשָׁלִַים פְּקָקִים סָבִיב לָה וַחֲנִיָּה בָּהּ אַיִן א1, לפיכך אינני מתכוון להגיע עד ירושלים במכונית. אני חונה בחניון הרכבת בתל-אביב, וממשיך משם יחד עם ליבי לירושלים בתחבורה ציבורית. אנחנו חוששים מאוד שמא נאחר, לכן מקדימים באופן ניכר. בכניסה כבר מתגודדים אורחי הגנרלית, אנשי במה ומקורביהם. אנחנו רוכשים לנו תוכניות של ההצגה. תיאטרון החאן הפיק תוכניה מהודרת במיוחד להצגה זו. מאוחר יותר נגלה שהתוכניה נמצאת באתר התאטרון. בחזרה גנרלית, הקהל נוטה להתייחס אל כל הנוכחים בחופשיות רבה מהרגיל, יש הרגשה שכולם מכירים את כולם, כמעט מייד מתחילה התוכניה שלי לנדוד מיד ליד, ואני מוצא את עצמי משוחח בידידותיות עם אנשים שלא פגשתי מעולם. בינתיים מגיע מארחנו, מעצב התלבושות – מאור צבר – ומגלה לנו שהצבעים בתוכניה אינם מייצגים, הצבעים שנראה על הבמה עזים יותר – צוענים יותר. אנחנו מכירים את עיצובי התלבושות שלו, יודעים שדמיונו הפראי מוליך אותו למקומות מפתיעים, ובכל זאת מופתעים כל פעם מחדש – לכך עוד נגיע.

הגיעה השעה. אנחנו ישובים במקומותינו בשמאל השורה הראשונה. אולם החאן קומפקטי, הבמה נמוכה והצפיה נוחה. על הבמה מוצבת התפאורה שעיצבה נטע הקר. יש בתפאורה פה ושם רמיזות למוטיבים של יוסל ברגנר, אך בגדול, זוהי תפאורה מקורית שעוצבה להפקה הנוכחית. ההצגה מתחילה. אין עוד עיר כמו יפו… זו איננה המנגינה שאני מכיר. גרשון וייסרפירר כתב לחנים חדשים לכל ההצגה. המוסיקה נשמעת לי הרבה יותר צוענית מזו של פולדי שצמן מהימים ההם. בעצם, מאין אני בכלל מכיר את המנגינות מההפקה הקודמת? הרי לא ראיתי אותה. אני קולט שאינני שומע בראשי את קולו של רפאל קלצ'קין – לאון מוזיקנט של 1971 – אלא את קולו של גיל. מאין הוא מכיר את זה? מסתבר שליבי נתנה לו דיסק עם כל שירי ההפקה המקורית, ועכשיו מתבלבלות בראשי שתי מנגינות שונות לחלוטין לאותם שירים. המנגינה ששר ניר רון – לאון מוזיקנט של היום – מתחבבת עלי מייד. וייסרפירר קלט היטב את רוח הצוענים של יפו והעניק להצגה אופי מוסיקלי ממש לטעמי.

ההצגה עשירה בתנועה. הבמאי – פולק האב, שגילה לאחרונה את קסם המחול והחל לחולל עם להקת בנו, הפקיד את מלאכת הכוריאוגרפיה בידי אלה רוטשילד, שרקדה בעבר בלהקת המחול 'ענבל פינטו ואבשלום פולק', וזו עיצבה להצגה תנועה עשירה שמפעילה את כל המשתתפים. יחד עם התלבושות שמדברות היטב עם התנועה והצליל – זוהי ממש חגיגה לעיניים ולאזניים.

כאן יפו. עיר שנוסדה לפני המבול, כתוב בספרים. עושים שיפוצים, אבל שום דבר חדש. מאחורי הים. ישן. ממולי, רחוק, הרים. ישן. במזרח, בצפון, בדרום, ערים קדושות עם שירי עלילה, עם מזמורי הלל, עם אגדות. פה אין הרבה. אגדות. גם מזמורים. כלום. כמעט. אבל היה כאן הרבה רצח. תמיד. עם הפסקות קצרות. אז אולי העיר, כמו זונה עתיקה מלפני מבול, מחייכת : עוד רצח, פחות רצח… הפרפר.. פרפר הנשמה של צועני… פה… ביפו… אין ג'אפה.. יפו…עיר מקלט… עיר מלא חמסין… מלא תפוזים… מלא צוענים…

אל יפו של נסים אלוני הגיעו שני פליטים של מלחמת העולם השניה – זארא הצועניה ותומס היהודי. כשהיו במחנות, באירופה, נשבעו זה לזו שאם יוולדו להם צאצאים משני המינים – הם יתחתנו. מהשבועה המקוללת, שניתנה בשם הצאצאים שעדיין לא נולדו, מתפתחת עלילה עקובּה מדם. המאפיין המשותף לכל הנפשות הפועלות הוא אבדן השורשים. כולם פליטים, כולם זרים. אני הכרתי היטב את יפו של הימים בהם נכתב המחזה. יפו הייתה מועדון צוענים של יהודים פליטי בולגריה, שחיו ושרו את היום כאילו אין מחר. בינתיים התברגנו בולגרי יפו, עזבו את האזור והשאירו אותו בידי תושביו המקוריים – אלה שנוכחותם נפקדת לחלוטין מההצגה.

ההצגה משלבת נוכלוּת, תככים ורציחות עם שמחת חיים עליזה, צוהלת, שרה ורוקדת את הכאב. הבלבול יוצר חוויה מהסוג שנסים אלוני יודע לרקוח נהדר, אך הסיכויים שהיא תעבור אל הקהל תלויים בשילוב של כל המרכיבים בתמהיל מדוייק. בעבר, היה המחזאי אחראי על זה בעצמו. הפעם הבמאי איננו נסים אלוני אלא תלמידו – יוסי פולק. לא ראיתי את ההצגה המקורית, אך קשה לי להאמין שיכלה להתעלות לרמתה של זו הנוכחית. לצערי אינני יכול לשוב ולראות את המקורית, וקטע הוידאו היחיד שהצלחתי לגלות חושף מעט מידי מאותה הצגה.

קטעי ההצגה הצוענים של יפו נמצאים בין הדקה 9:28 לבין 16:45

צילום - אסף אשכנזי. רב פקד לזר [יהויכין פרידלנדר], מריולה [נילי רוגל],  מאדאם זארא [ג'יטה מונטה] בשמלה ממכנסיים ותומאס וליגורא [אריה צ'רנר]ז'יטה מונטה היא מגדת העתידות הצועניה מאדאם זארא. דמות מאוד רבגונית. היא משרה עלי את השמחה ואת העצב שלה לסירוגין ואני צוהל ונחרד יחד איתה. בהפקת שנות השבעים הייתה זו חנה רובינא. לא זכיתי לראות את חנה רובינא על הבמה, אך תמיד היא הייתה, מבחינתי, עטופה בהילה מפחידה. אני מניח שהייתי מתקשה לראות את שמחת הצוענים אצל רובינא – אך אין לדעת. ז'יטה מונטה, על כל פנים, היא צועניה ממש כלבבי. מעצב התלבושות, מאור צבר, הלביש אותה בשמלה שנתפרה מהרבה מאוד מכנסיים. בחלקה השני של ההצגה נפגוש אותה עטוייה שמלה משרוולי חולצות. המוטיב של מיחזור בגדים ישנים לבגדים מחודשים הוא מעין מאפיין של הצוענים. בתמונת החתונה, לובשת הכלה שמלת כלולות עשויה ממפות ומפיות תחרה.

הליהוק בהצגה קולע מאוד. אני מקפיד לכתוב את זה משום שפעם מישהו הסיק, שאם הדגשתי אחד השחקנים – כל האחרים לא היו ראויים. ובכן – כל השחקנים מצויינים, כולם משתלבים היטב בתמונה הכללית שגדושה בשירים ובריקודים, וכמו תמיד – יש שתופסים את תשומת ליבי מעט יותר מהאחרים. בחרתי הפעם להתמקד בשניים מבין מובילי העלילה – סקרסלה ובוגו – שתי דמויות מאוד מיוחדות שמעניקות לכל ההשתלשלויות מימד ריאליסטי ומימד מופרך בעת ובעונה אחת.

צילום - אסף אשכנזי. גרשון ויסרפירר מנגן וארז שפריר - סקרסלה - לוחש לאוזני בוגו - יוסי עיני.יוסי עיני הוא בוגו – נוכל ערמומי שמשנה את עורו, ומציג לכל אדם דמות שונה על פי הצורך הרגעי. חבר נאמן חסר מוסר, שיכול לבגוד בכל חבר בכל רגע. צועני חופשי, חסר שורשים, רוצח חסר מצפון לעת מצוא, ונאמן עד כלות… לעצמו בלבד. דמות לא פשוטה שיוסי עיני ממלא אותה בתוכן באופן מרשים ומנווט דרכה את האירועים. בוגו של אז היה יוסי בנאי, אחד השחקנים המזוהים ביותר עם נסים אלוני. אני סקרן מאוד לראות את יוסי בנאי בתפקיד זה – דבר שלא יקרה. יוסי עיני בבימוי יוסי פולק הוא, על כל פנים, בוגו פשוט מעולה. זוהי הדמות המגוונת ביותר בהצגה, לפחות לטעמי, ואני בטוח שגם נסים אלוני היה מברך על ליהוקו של יוסי עיני לתפקיד. אם כי אינני מכיר את נסים אלוני ואין לי כל דרך לדעת.

ארז שפריר הוא סקרסלה – תמים, חינני, בלתי מזיק. כולם מרגישים חופשיים לדבר בנוכחותו ולכן הוא יודע הכל לפני כולם ומנווט אותם בקלות לכל עבר. השוטה החכם – מעין ליצן חצר שיכול לאמר הכל והכל גלוי לו. ארז שפריר מציג את הדמות הקסומה הזו באופן שגורם לי לחבב אותו כמעט מייד. הוא נדחף לכל מקום מבלי להיות מורגש ומשלים את הפרטים כאילו לא הוא אמר אותם. הוא יכול להיות המבשר שלעולם לא יהיה אשם בדבר הבשורה. הוא מגלה "בסוד" ללאון מוזיקנט שראה את סמול – השחקן אריאל וולף – בתחפושת הדב. הוא חולק את אותו "סוד" גם עם רגינה מוזיקנט – השחקנית אודליה מורה-מטלון – למרות שלא אמור היה לגלות, ומגלה אותו “סוד” גלוי גם לדני קובזא – השחקן יואב היימן. הוא גם הראשון ששומע מפי זארא על חתונת בוגו עם ביתהּ מריולה – השחקנית נילי רוגל. בהצגות שנות השבעים היה זה שמוליק סגל. מבנה הגוף של שני השחקנים דומה למדי, וקל לי מאוד לראות את שמוליק סגל בתוך הדמות שמציג ארז שפריר. לא אתפלא לגלות שהבמאי ליהק וביים את סקרסלה בדיוק נאמן לדמות שהציג שמוליק סגל. דג הדיקט שלהם, על כל פנים, מאוד דומה.

התפאורה שעיצבה נטע הקר עשירה, דינמית ומתאימה את עצמה לשינויים בהתרחשות מבלי להשתלט על המרחב יתר על המידה. יש בעיצוב התפאורה מספר הברקות שממש אהבתי. המנורות המתנדנדות, למשל, מעניקות לתמונות אופי מאוד מעניין, ומוסיפות מעין דמות חיה שנעה באופן עצמאי ובלתי נשלט.

את כל ההצגה מלווה המוסיקה של גרשון וייסרפירר, שמופיע כמעט כל הזמן על הבמה עם איזשהו כלי נגינה. המוסיקאי הוא חלק בלתי נפרד מההצגה, כמו סקרסלה – הוא מעורב כמעט בכל דבר, וכמו כל הדמויות יש לו התנהגות ואמירה שהמילים בה הן המוסיקה. הבחירות של יוסי פולק מאוד מוצאות חן בעיני. במחשבה לאחור – אני משווה כאן הצגה שראיתי, עם הצגה שהייתי מאוד רוצה לראות אילו היה הדבר אפשרי. ההשוואה איננה הוגנת כלפי ההצגה ההיא. הנאתי מההצגה הנוכחית כאילו מגמדת את ההיא שלא ראיתי, ומורידה ממנה את ההילה של הבלתי מושג. אבל, כרגיל, אולי זה רק אני.

ההצגה אמנם מרובת משתתפים, אך נראה לי שהיא קלה לניוּד. אני מקווה לראות אותה שנית כאשר תגיע אלינו לחיפה, או לפחות לתל אביב.

ההצגה הצוענים של יפו היא חוויה מבויימת ביד אמן, שמשלבת סיפור מדהים עם תנועה צליל וצבע עשירים, בביצוע להקת שחקנים מעולה . פשוט חבל להפסיד.

אני מקווה שההצגה תמשיך לרוץ מעבר למאה ואחת הפעמים שרצה ההצגה המקורית, ושתגיע לכל רחבי הארץ ולכל הקהלים שלא זכו לראות את גדולתו של נסים אלוני, רק משום שמנהלי התיאטרונים נמנעים מלהציג את מחזותיו.

יוצרים – החאן 2014
מחזה – נסים אלוני
עריכה – דורי פרנס
בימוי  – יוסי פולק
עיצוב תפאורה – נטע הקר
עיצוב תלבושות  – מאור צבר
מוסיקה – גרשון וייסרפירר
עיצוב תאורה  – רוני כהן
תנועה – אלה רוטשילד

שחקנים:
לאון מוזיקנט  – ניר רון
נגן – גרשון וייסרפירר
דני קובזא, קריין  – יואב היימן
מאדאם זארא, צועניה – ג'יטה מונטה
מריולה, בתה  – נילי רוגל
גיטריסט  – גרשון וייסרפירר
סקרסלה שומר סף  – ארז שפריר
תומאס וליגורא  – אריה צ'רנר
רגינה מוזיקנט  – אודליה מורה-מטלון
מיס בל  – יעל טוקר
רב פקד לזר  – יהויכין פרידלנדר
בוגו צועני – יוסי עיני
סמול וליגורא  – אריאל וולף

יוצרים – הבימה 1971
מחזה – נסים אלוני
עריכה – נסים אלוני
בימוי  – נסים אלוני
עיצוב תפאורה – יוסל ברגנר
עיצוב תלבושות  – יוסל ברגנר
מוסיקה – פולדי שצמן
עיצוב תאורה  – נתן פנטורין

שחקנים:   
לאון מוזיקנט  – רפאל קלצ'קין
נגן – מאקס הודס
דני קובזא, קריין  – דוד ירדני
מאדאם זארא, צועניה – חנה רובינא
מריולה, בתה  – אדית אסטרוק
גיטריסט  – שמעון אדלר
סקרסלה שומר סף  – שמואל סגל
תומאס וליגורא  – אהרון מסקין
רגינה מוזיקנט  – סטלה אבני
מיס בל  – אביבה מרקס
רב פקד לזר  – שמעון פינקל
בוגו צועני – יוסי בנאי
סמול וליגורא  – יוסי פולק
קולו של קריין  – מיכאל ורשביאק

 

גבירתי הנאוה – הבימה 2013

אילו אמר לי מישהו שאתרגש עד דמעות מהשיר "טיפ טיפת מזל", במחזמר גבירתי הנאוה, הייתי אומר שככל הנראה נטרפה עליו דעתו. אף אחד לא אמר לי דבר כזה – אך זה בדיוק מה שקרה.

שער תוכנית המחזמר גבירתי הנאוה - הבימה 2013את היום אני מבלה עם ליבי. קבענו מראש שאנחנו נפגשים ככה סתם, ללא כל תכנית מוגדרת. כל אחת מפגישותינו האחרונות הסתיימה כשיש לנו עוד הרבה מאוד דברים להגיד, ואף פעם איננו מספיקים הכל. אז אנחנו נפגשים בשעות הצהריים בתל-אביב, מטיילים מבית קפה לבית קפה, מדברים, חורשים חנויות וחוויות, ובערך בשעה שבע ורבע בערב, נקלעים בדרך מקרה לככר הבימה.

הערב מוצג המחזמר גבירתי הנאוה. אין ספק שהכרטיסים אזלו זה מכבר. אנחנו מחליטים לנסות בכל זאת, עם טיפ טיפת מזל, נוכל אולי לצוד כרטיסים מוחזרים. כעבור כעשרים דקות מצליחים לקנות זוג כרטיסים במרכז השורה האחת עשרה באולם רובינא – היש מקומות טובים מאלה? רוכשים תוכניה ערוכה היטב, שמעשירה את החוויה לפני ההצגה ואחריה, ונכנסים.

בחזית הבמה מסך תפאורה מצוייר. מאחוריו עוד מעט יתגלו כל איזורי ההתרחשות. כבר ראיתי את המחזמר שלוש פעמים בעבר על הבמה, ותמיד הייתה התפאורה עשירה מאוד. התפאורה של ערן עצמון נאמנה למדי לתפאורות שראינו בעבר, וקולעת היטב לרוח המחזמר. עם זאת, נראה לי שהפעם התפאורה עשירה, מגוונת ומורכבת מאלה שראינו בהפקות הקודמות. אחד הדברים המרשימים הוא שינוי צבעי התפאורה. את זה אני מבין רק לאחר ההשתחוויה, כשהתאורה יורדת, ואנו מגלים שתמונת מסך הרקע של לונדון היא בצבעים אפורים, ואת שינויי הצבע מעניקה התאורה. השילוב של התאורה של קרן גרנק, עם התפאורה של ערן עצמון, והתלבושות של ילנה קרליך, משלים תמונה מאוד מרהיבה וקולעת.

איור מתוכנית המחזמר גבירתי הנאוה - הבימה 2013המפגש הראשוני בחזית הקוֹוֶנט גרדן בלונדון, ממש מוּכר. כמי שראה את המחזמר בקולנֹע ובמספר הפקות על הבמה אני מתקשה לא להשוות. אני מגלה גם שאני יודע בעל-פה חלק ניכר מהטקסטים המדוברים והמושרים, ואפילו מבדיל בין הגלגולים השונים של אותו טקסט. אני חי בתוך המחזמר, נהנה, ולמרות שהכל צפוי וידוע מראש – מתרגש לא מעט. נתן דטנר הוא פרופסור היגנס לתפארת. מדוייק, קולע ומרגיז במינון הראוי. הוא מפגין את קור הרוח האדיש לאורך ההצגה, ומדגיש בכך היטב את המהפך שמתחולל בו כשההתרחשויות יוצאות מכלל שליטתו. שני כהן בתפקיד אלייזה דוליטל – זו שרבים צקצקו בלשונם ואמרו שהיא איננה זמרת – עושה לכולם בית ספר. אולי היא לא הייתה זמרת כאשר לוהקה לתפקיד, על הבמה היום, היא ללא ספר זמרת שמפיקה מגרונה את הצלילים המדוייקים בשירה ממש כמו בדיבור. המשחק שלה נוגע ללב ומאוד מאוד אנושי, הרבה יותר מזה של האלייזות שראינו בעבר. כך לפחות לטעמי.

באופן מפתיע למדי, הדמות שמרגשת אותי יותר מכולן היא זו של אלפרד דוליטל. פיני קדרון הוא האלפרד דוליטל האולטימטיבי מבחינתי. אהבתי את בומבה צור ואת אריק לביא בתפקיד זה, אך פיני קדרון מקפיץ את התפקיד לגבהים חדשים. הוא איננו עושה את זה, מן הסתם, לבד – הבימוי של משה קפטן, הכוריאוגרפיה של אביחי חכם והעיבוד המוסיקלי של יוסי בן-נון, נותנים לו את הכלים שבאמצעותם הוא כובש אותי מהבמה.

השיר טיפ טיפת מזל נחלק לשלושה חלקים שביניהם נמשכת ההצגה. באחד החלקים, משתנה קצב השיר ונכנס קטע מחול מדהים בסגנון שונה לחלוטין מסביבתו. בסיום אותו קטע שבים אל השיר במתכונתו הראשונית, ואני מגלה שאני שטוף דמעות מהתרגשות. זה מעולם לא קרה לי בעבר. הקטע איננו מרגש רעיונית – זו התרגשות מהביצוע האמנותי נטו.

התמונה מתוכנית גבירתי הנאוה - הבימה - 2014

המחזמר גבירתי הנאוה הוא מהקלאסיים במחזות הזמר. הכל צפוי וכל השירים מוכרים, לכן אינני מוצא טעם להתייחס לתוכן, אלא לביצוע האמנותי של ההפקה המסויימת הזו. החוויה מאוד מאוד מרגשת. אני נהנה במיוחד מהכוריאוגרפיה המרהיבה ומהלהקה – ובדרך כלל אינני כזה. מחול אינננו הצד שמלהיב אותי בדרך כלל. יכול להיות שבגלל שאני מכיר הכל – עלילה, מילים, מוסיקה ואפילו תפאורה – היטב, נותרים לי הפעם משאבי נפש להתרגש מהחדש ומהבלתי מוּכר.

המחזמר גבירתי הנאוה – הבימה 2013 –
הוא הפקה מעולה שאשמח מאוד לראות ולשמוע שנית.

אני מניח שהמחזמר יתקשה לנדוד מאולם רובינא של הבימה. התפאורה נכנסת לבמה מכל הכיוונים, ולכן היא דורשת חללים בגודל של במה שלמה מכל צידי הבמה, וכן יכולות שינוע מורכבות. מספר האולמות בארץ שיכולים לקלוט תפאורה כזאת מועט מאוד. בנוסף לכך, צוות ההצגה כולל, בנוסף לכל אלה שאנחנו רואים על הבמה, תזמורת, והרבה מאוד אנשים שמלאכתם נעשית מאחורי הקלעים.

אני מסופק אם המחזמר יוצג מחוץ לתל-אביב. אז אם אתם בירושלים, בבאר שבע, בחיפה – כמוני, או בכל מקום אחר – ממש שווה להתאמץ מעט ולהגיע אל ההצגה בהבימה. אני הגעתי ברכבת ושבתי ברכבת מאוחר מאוד בלילה והחוויה בהחלט הצדיקה את זה.

מאז יום הבילוי עם ליבי, שהסתיים במחזמר גבירתי הנאווה, אני מפזם כל הזמן את כל שירי המחזמר. את שיריה של אלייזה, את אלה של פרופסוור הגינס וקולונל פיקרינג, ואפילו את שירו של פרדי אינספורד היל. השירים שאינני שר כלל הם שיריו של אלפרד דוליטל – פיני קדרון. שירים אלה נדבקו אצלי בראש היטב לכוריאוגרפיה מורכבת ומרשימה ועיבוד מוסיקלי שונה מזה ששגור בראשי מההפקות הקודמות. אני מתחיל לשיר את טיפ טיפת מזל, אבל יוצא לי הביצוע של בומבה צור, ואני מתבאס שאינני זוכר, ואינני מסוגל לבצע את החידוש המדהים של פיני קידרון והלהקה. אני רוצה לרקוד… אבל אינני יודע.

יוצרים

מוסיקה : פרדריק לאו
מחזה ופזמונים : אלן ג'יי לרנר
תרגום : דן אלמגור , שרגא פרידמן
בימוי : משה קפטן
ע. במאי : אורית גפן
עיצוב תפאורה : ערן עצמון
עיצוב תלבושות : ילנה קלריך
ניהול מוסיקלי : יוסי בן-נון
הדרכה ופיתוח קול : דוקי עצמון

עיצוב סאונד : איציק פריד
כוריאוגרפיה : אביחי חכם
עיצוב תאורה : קרן גרנק
פאות : אסנת שגיא
עוזר מנהל מוסיקלי : אוהד בן אבי
עיבודים לסמפלר : ליאור רונן
ניהול ליהוק : רות טון
מנהלת הפקה : דנה כץ נאמן
ע. מעצבת תלבושות : ארז מעיין

שחקנים

פרופסור היגינס : נתן דטנר
אלייזה דוליטל : שני כהן
קולונול פיקרינג : דב רייזר
אלפרד דוליטל : פיני קידרון
גברת פירס : רובי פורת-שובל
פרדי אינספורד היל : אדם להב
גב אינספורד היל : גבי אוהד דוד

גב אינספורד היל : גבי אוהד דוד
גב היגינס : מרים גבריאלי
גב' הופקינס : יפה תוסיה-כהן
מלכת טרנסילבניה / ליידי בוקסינגטון : לירון יואלי
ג'יימי : ניר שיבר
הארי לורד בוקסינגטון : רועי קקון
זולטן קרפאטי / ג'ורג המוזג : שלומי ברטונוב

להקה

מוסיקאים

אורן חבוט , אשוט גספריאן, ג'סיקה אוזן,
דוריס נמני , טליה בן מזי"א, מיכאל עינב,
נעמה נחום , ענת טוביה, ערן חגי נויברג,
קארין שיפרין, רינת גולדמן, תות מולאור,
תמר אילנאי , הילה שלו

להטוטני רחוב
דור הררי, דור רייבי, תומר דהן

פסנתר וניצוח : אוהד בן אבי
קלידים וסמפלר : גיורא ליננברג , ליאת פרלוג מאירי
כלי הקשה : יוני גבעוני , אסף רוט
קלרינט : אור סידי , קרן גולדנצוויג
חצוצרה : אודי דונטקובסקי , דורון סילשי
טרומבון : לואיזה סלומון , יונתן וולצוק
חליל : עדי קייזר
קונטרבס : ענבר פז

בשולי השוליים:
האות אלף במילה נָאוָה נחה – כלומר אין להגות אותה כלל.
אנא, אמרו גבירתי הנָאוָה – Nava, ולא גבירתי הנָאָוָה – NaAva

סוכר חמוץ – רונה ונורית בסטודיו בחיפה

clip_image002אני מתעורר בשבת בבוקר ובראשי עננים. זה היה השיר האחרון ששמעתי אמש. מביט מהחלון אל העולם – לא גשום, והחזאים דוקא הבטיחו לנו גשם.

לפני מספר שבועות בישר העלון של תיאטרון הסטודיו החיפאי על הופעה משותפת של נורית קרני ורונה בר. "סוכר חמוץ", כך הן קוראות למופען המשותף. את שתיהן אני מכיר זה מכבר. שמעתי וראיתי כל אחת מהן שרה בהזדמנויות שונות בעבר. פיסבוקיהן משתפים אותנו עם חוויות לימודי המוסיקה שלהן, ובכל זאת, החיבור ביניהן להופעה משותפת הפתיע אותי. שתיהן כותבות טקסטים מאוד אישיים, אך המוסיקה שלהן, לפחות מה שהכרתי עד כה – שונה.

בינתיים מזכירים לנו הפייסבוק והסטודיו שהמופע קרב, אפילו מסרונים אישיים מגיעים אלינו. אין צורך בכל התזכורות, ממילא הייתי מגיע גם להופעה של כל אחת מהן לחוד אם הייתה מתקיימת בחיפה. מלבד זה, החיבור מאוד מאוד מסקרן. מעולם לא שמעתי אותן שרות יחד. אני מכיר היטב את הקולות של שתיהן ואינני מצליח לחבר בראשי את השירה המשותפת. הפייסבוק מספר שההופעה ביום שישי בתשע בערב, בכרזה של הסטודיו כתוב עשר, ובמסרון "פתיחת דלתות ב 21:00".

ביום שישי בשעה תשע אשתי שתחיה ואני מתיצבים בפתח תיאטרון הסטודיו בחיפה. רונית מברכת אותי על הענקת פרס בטקס קיפוד הזהב. אני מגחך, את היחידה שיודעת על זה, בשום מקום לא נכתב כמעט דבר על טקס הענקת פרסי קיפוד הזהב. עדיין יש מקומות פנויים בשורה הראשונה. מתמקמים, מחליפים מילים וחיבוקים עם אנשי הסטודיו וכן עם רונה ועם נורית. הקהל נאסף לאיטו. ההופעה אכן אמורה להתחיל בעשר. אשתי שתחיה מציינת שגם מסע הבלוז של איתי פרל התחיל בעשר.

הקהל מתרבה מרגע לרגע, מסכת החיבוקים מעידה על כך שכולם מכירים את הזמרות באופן אישי. אני פוגש מכר שלא ידעתי שמכיר את נורית ואת רונה, הקשרים בעולמנו מפגישים אותנו במחוזות שונים ומפתיעים. על הבמה שלושה כסאות, שלושה מיקרופונים ושתי גיטרות. הגיטריסט זהר רץ, ילווה ככל הנראה את השירה גם בקולו.

הגיעה השעה. יונתן, מנהל הסטודיו, עולה להשמיע את המניפסט הקבוע ולעדכן אותנו באירועים הבאים בסטודיו, יש למה לצפות. אני שמח לראות שהסטודיו המתחדש מביא לנו, בנוסף לרפרטואר אליו הורגלנו, גם הופעות שבעבר הגיעו למרתף 10 הזכור לטוב.

נורית ורונה עולות לבמת הסטודיו, זהר נוטל את הגיטרה, וההופעה מתחילה. רונה שרה שיר בליווי זהר שמעביר בסיום השיר את הגיטרה לנורית שתלווה את עצמה בשיר הבא. כל אחת שרה את שיריה בנפרד, וכולם כל הזמן על הבמה. ההרגשה היא כמו במסיבה פרטית שכולם יושבים בה יחד. אין כניסות לבמה ואין יציאות. כולם מכירים את כולם והמופיעות מרגישות חופשי לדבר עם עצמן ועם הקהל גם טקסטים לא מתוכננים.

רונה שרה את השיר גשום שהכרנו כבר ב"רעל מסוג אחר", ומיד אחריה נוטלת נורית את הגיטרה ושרה גשם. אינני מכיר חלק ניכר מהשירים. לשתיהן יש שירים שלא היו בדיסק ובהופעה של נורית במרתף 10 ולא ברעל מסוג אחר של רונה. משום מה ציפיתי לשמוע את החומר המוכר, לא חשבתי על כך שעם הזמן נולדו שירים חדשים. ההופעה הנוכחית קרויה "סוכר חמוץ" ומתוארת כ"רוק נשי, אישי, רגשי, שרמנטי, ספונטני ובעל חוש הומור". תוכן השירים נכנס עמוק לתוך פרטים אישיים ואינטימיים עד כדי מבוכה – הרגשה של מציצנות. אלא שבעצם איננו מציצים אל עולמותיהן הפנימיים, הן חושפות אותם בפנינו. בין שיר לשיר חולקת נורית מחשבות עם הקהל ואומרת שהיא כבר איננה מרגישה צורך להתנצל ולומר ש’זה היה מזמן’ ו’היא כבר במקום שונה לגמרי’. נורית פונה בחלק משיריה, בגוף ראשון, אל גבר נעלם, ואומרת לו הכל בצורה גלויה… וכולנו שומעים. גם המילים של רונה חולקות חוויות מחדרי חדרים. כשאני חושב כיצד לתמצת את תאור המופע, המשפט הראשון שעולה בדעתי הוא "מופע של חשפנות רגשית, נשית, מאוד אינטימית". לפני אחד השירים נורית מבקשת מאיתנו – הקהל – להאנח, הקהל נאנח פה אחד ונורית מכריזה שהשיר הבא נקרא אומללוּת.

imageשירי המופע אינם קלים. יש בחלקם הלקאה עצמית, האשמה והשלמה מלנכולית. גם במעברים בין השירים הן חולקות איתנו חוויות אישיות, בעיקר מן הקשר המפרה שנוצר ביניהן, והשיב את נורית אל הבמה. לקראת סוף המופע, אולי להמתקת הסיום, הן שרות לנו ביחד "אני אוהב שוקולד", ולפתע האוירה משתנה, הקהל מצטרף לשירה ומשב רוח קליל אופף את כולנו. מחיאות כפיים… ועוד… הקהל קורא להדרן. נראה שהן לא התכוננו לכך. מבוכה קלה – מה לשיר? הקהל המריע דווקא יודע מה הוא רוצה ונוקב בשמות מספר שירים. נורית שבה ושרה לנו את "העננים" שלה שאנחנו מכירים מההופעה הקודמת. רונה שרה "תחתונים אדומים" – נדמה לי שזה איננו שם השיר, אך כך מכיר אותו הקהל. שני השירים אופטימיים ומרוממים את הרוח. ההופעה מסתיימת ואף אחד לא הולך, מרבית הקהל נשאר להחלפת חיבוקים ונשיקות.

מצגת שקופיות - סוכר חמוץ - רונה ונורית בסטודיו בחיפה

העיר הזאת – מחזמר ראפ בלשי מבית ויקטור ג'קסון

העיר הזאת באתר של ויקטור ג'קסוןמחזמר הראפ הבלשי העיר הזאת מגיע אלינו לתיאטרון חיפה. זה מכבר אני זומם לנדוד תל-אביבה לראות אותו. לא שאני יודע עליו משהו מעבר למה שראיתי בסרטון הפרומו, אבל זה הספיק כדי לתפוס אותי. אז ביקשתי מאשתי שתחיה להזמין לנו כרטיסים ל"העיר הזאת" כהצגת בחירה. זה טוב? לפני כשבועיים, כשעניתי על שאלה זו בחיוב, לא ידעתי, ניחשתי – לפעמים זה מצליח. בדיעבד, זה הרבה יותר מטוב – זוהי חוויה אומנותית שמשלבת סיפור בלשי מרתק עם כתיבה עשירה, מוסיקה טובה, ביצוע מעולה והומור שנון. הנאה צרופה.

הכניסה לתיאטרון מלאה בצעירים ובבני נוער. זה משמח אותי, סוף סוף מגיע לתיאטרון חיפה משהו שמביא אליו גם את הנוער. צריך להביא אלינו לחיפה הרבה הצגות מעין אלה כדי לשמור על הצעירים בעירנו – אני מקווה שיש כאן גם רמז לבאות. אנחנו יושבים בשורה הרביעית בכנף השמאלית של התיאטרון, מקום שרואים ממנו את הבמה היטב ורואים גם את הקהל באולם מעט מלמעלה.

ההצגה מתחילה. את הפתיחה אני מכיר מהטיזר שמוביל אותנו אל תוך העלילה ומבהיר לנו את אופיו של הסיפור. יש כאן משהו בסיגנון פילם נואר עם הרבה מאוד קריצות לכיוונים שונים מתחומי אומנויות הבמה, ספרות, קולנע ומוסיקה ממיטב התרבות עליה גדלנו כאן בארץ מימי ילדותי ועד התרבות הכי עכשוית.

הפייסבוק של העיר הזאת

המחזמר הוא במרביתו טקסט מחורז ומושר בסגנון ראפ. השירים גדושים במשחקי מילים, כפל משמעות, רמיזות לאסוציאציות מתחומים אחרים וציטוטים לא רלוונטיים שמשתלבים בראפ באופן טבעי לחלוטין. גם הסגנון המוסיקלי מגוון. לא הכל ראפ, מידי פעם מבליח שיר מלודי וקטעי שירה הרמונית. כולם מוסיקאים טובים – כל אחד בתחומו, וכולם שחקנים שמגלמים את דמויותיהם היטב. הטקסטים מערבים פעולה דרמתית עם סיפור "הצידה" של מחשבות הדובר, והתוצאה בדרך כלל ממש מצחיקה. אני נהנה מאוד מהחידודים השנונים. אין כאן בדיחות עם פאנצ'ים, אלא הומור שנבנה על אסוציאציות ומשחקי לשון. לרקע התרבותי ישראלי של הקהל יש משמעות. הקהל צריך להכיר את מקורות תרבותנו ולזהות במהירות את הציטוטים שמשתלבים בהצגה. לקראת סוף ההצגה יש שיר שכל מילותיו לקוחות משירים אחרים – אני מתמוגג ואיתי כל הקהל.

לעזאזל איך היא ידעה שיש לי חולשה לחולשות… אתה מבין מה זה יחיד מול רבים? … אור – אורות, חור חורים… אלו רק שתי דוגמאות קטנות מאוצר הנונסנס שמפוזר לכל אורך ההצגה. אני קולט מלמול מהשורה מאחורי. בחורה ובחור שיושבים מאחורינו מְרָפְּרְפִּים את כל הטקסט יחד עם הזמרים-שחקנים שעל הבמה. לפתע אני קולט שחלק לא מבוטל מהקהל מכיר את כל ההצגה בעל-פה. זוהי הצגת קאלט שהקהל שב לראות שוב ושוב ובין לבין טוחן קטעים ביוטיוב.

העיר הזאת - יחיד מול רבים

ביציאה סיפרו לי היושבים מאחורי שאפשר למצוא ביוטיוב את כל ההצגה. בבית אני משוטט בין היוטיובים של העיר הזאת. יש כל-כך הרבה קטעים שאני רוצה לראות שנית ואינני מוצא ביוטיוב. כנראה ארצה לראות את ההצגה בשנית… ואולי בשלישית – רק שימשיכו להגיע אלינו לחיפה.

תוספת מאוחרת – 14/08/2017 – המחזמר תורגם לאנגלית לקראת הופעה טעונה בפסטיבל אדינבורו. הנה יחיד מול רבים באנגלית.

מומלץ… מומלץ… מומלץ… פשוט כיף!

התמונה מהפייסבוק של ההצגה העיר הזאת.

יוצרים: להקת "ויקטור ג'קסון" – עמית אולמן, עומר הברון ,עומר מור
מבצעים: עמית אולמן, עומר הברון ,עומר מור, דורית ליליין, רון אראל

%d בלוגרים אהבו את זה: