ארכיון תג: שלום עליכם

סְטֶמְפֶּנְיוּ – הקאמרי בחיפה

נראה שהצלם השתלט על הגרפיקאי, טען כנגדנו אחד המבקרים שהעריכו עבודה שהגשנו בקורס פוטוגרפיקה במכללה לעיצוב… והתוצאה מצויינת.

נראה שהכוריאוגרף השתלט על הבמאי, אני מהרהר בעודי צופה בהצגה סְטֶמְפֶּנְיוּ… והתוצאה היא חוויה מאוד מעניינת, מרתקת ומפתיעה. אני מניח שאילו נקלע שלום עליכם אל ההצגה היה גם הוא מרותק מההצגה ומופתע מן התוצאה שהתרחקה מאוד מהרומן היהודי – גלותי – יידישאי שכתב.

לא עשיתי שעורי בית לפני ההצגה. בלהט הזמנים אני יוצא מהעבודה בחופזה, אוסף את אשתי שתחיה בדרכי אל התיאטרון, ומקווה להספיק לקרוא משהו על ההצגה לפני שהיא מתחילה. מסתבר ששוב לא הגיעו התוכניות מהתיאטרון הקאמרי לתיאטרון חיפה, ובזמן הצפיה אינני יודע עדיין מי תרגם, מי המחיז, מי הלחין ואפילו מי ביים את ההצגה.

תפאורת ההצגה היא מעין יער של צללים מונוכרומטי ומספר ספסלים. זה הכל. פרט לכך הבמה פנויה לחלוטין ומוכנה להיות אולם ריקודים. התנועה היא המרכיב הדומיננטי בהצגה, היא מובילה את ההתרחשויות ומכתיבה קצב, וזאת מבלי לפגום בהתפתחות העלילה. התפאורה כמעט שאיננה משתנה לאורך ההצגה ואיננה מזכירה כלל את דמות העיירה היהודית-גלותית שמאפיינת את סיפורי שלום עליכם. התלבושות, לעומת זאת, מתבססות על הלבוש המוכר של יהודי העיירה ומועשרות בצבעים ובפרטים מאפיינים שמעידים גם על אופי הדמויות. בחירה מאוד מעניינת של התפאורנית ומעצבת התלבושות אורנה סמגורסקי.

clip_image001

בפתיחת ההצגה, לאחר שסטמפניו – יחזקאל לזרוב – רוקד לנו קטע נגינה בכינור, הנפשות הפועלות מציגות את עצמן זו אחר זו והכל בתנועה מתמדת – מעין כסאות מוסיקאליים שלכולם יש בהם מקום. מכאן והלאה ההצגה משולבת בתנועה כל הזמן. חלק גדול מהפעולות מומחשות באמצעות תנועה. הכלייזמרים רוקדים את נגינתם עם כלי נגינה דימיוניים שרוקדים בידיהם. מאוד מעניין ומלווה במוסיקה שנתפרה להצגה ביד אומן של אסף תלמודי. המוסיקה מרמזת על הסגנון הכליזמרי ועם זאת מדברת בשפה שכולנו מכירים גם היום. הניגון היידישאי לא קיים כאן כלל. ניגון הדיבור, הטמפרמנט והמוסיקה שייכים לעולם התרבות שלנו היום. מי שמחפש כאן שלום עליכם אוטנטי, עלול להתאכזב – זה בפירוש לא זה. מאידך, כפי שכבר ציינתי, יש לי הרגשה ששלום עליכם היה מתרגש מהפיתול הלולייני שסיפורו עבר בידי המחזאית-במאית עדנה מזי"א, הכוריאוגרף-במאי-שחקן-רקדן יחזקאל לזרוב והמוסיקאי אסף תלמודי.

סטמפניו של שלום עליכם הוא רומן קצר. לא זוכרים? יש תקציר בויקיפדיה. המחזה, כאמור, התרחק מהרומן המקורי וההצגה התרחקה עוד יותר. אחת התפניות המרתקות בעיני היא תמונת הריקוד של סְטֶמְפֶּנְיוּ הנשוי לפריידל עם רוחל'ה הנשואה למוישה-מנדל. קטע ריקוד זה מלווה בצלילי "עשן בעינייך" של הפלטרס. גם מי שלא מכיר את השיר, יכול להנות מהריקוד בליווי המוסיקה הרומנטית. בני דורי, ששירי הפלטרס נטלו חלק משמעותי בפסקול של תקופת ההתאהבויות, מכירים גם את מילות השיר. אני רואה את הריקוד, שומע את המוסיקה ובראשי נשמעות גם המילים שמתארות את ההתאהבות שנדלקת כלהבה ונמוגה בעשן – רמז לבאות.

ביציאה מהתיאטרון מישהי אומרת "אני דווקא נהניתי". למה דווקא? – אני שואל, והיא עונה – כי קראתי שהדיעות חלוקות. אני לא קראתי על ההצגה מראש ואין לי שמץ מושג מה חושבים עליה אחרים. אני בהחלט נהניתי. אם מישהו ציפה לראות מחזה מהווי העיירה היהודית אי שם בגולה, יכול להיות שהתאכזב – זה ללא ספק משהו אחר לגמרי, ויש לו זכות קיום משלו כיצירה עצמאית.

Smoke Gets in Your Eyes The Platters

They asked me how I knew
My true love was true
Oh, I of course replied
Something here inside cannot be denied

They said someday you'll find
All who love are blind
Oh, when your heart's on fire
You must realize
Smoke gets in your eyes

So I chaffed them and I gaily laughed
To think they could doubt my love
Yet today my love has flown away
I am without my love

Now laughing friends deride
Tears I cannot hide
Oh, so I smile and say
When a lovely flame dies
Smoke gets in your eyes

עשן בעינייך

צוות השחקניות והשחקנים שמופיע היום על הבמה שונה בחלקו מזה שמפורט באתר התיאטרון הקאמרי. בנוסף ליחזקאל לזרוב, אורלי זילברשץ, עדנה בליליוס ואלון דהן, אני מזהה על הבמה גם את דניאלה וירצר ודינה סנדרסון – כולם מצויינים, כולם משחקים, רוקדים ומעניקים חווית תיאטרון מסוג אחר.

ההצגה סטמפניו היא חווית תיאטרון תנועה מוסיקלי מרשימה.

הסיפור של שלום עליכם הוא חומר רקע בלבד ואיננו מספק את חווית העיירה השלום עליכםית – אם רק את זה אתם מחפשים אפשר לוותר. אם אתם רוצים לראות רומן מרגש – זה גם לא זה. אם אתם מעוניינים בחווית חושים מרנינה – לא לוותר.

בלי קשר לאיכות ההצגה, שני מטרדים מציקים לי שלא באשמת היוצרים. אני יושב שתי שורות מסוף האולם של תיאטרון חיפה ובכל זאת עוצמת ההגברה מחרישה את אוזני ללא כל טעם. בנוסף, ממש שתי שורות מאחורי ממוקם חדר הבקרה שמחלונו בוקעת תאורה אדירה שמאירה חלק לא מבוטל מהקהל. בכל פעם שתאורת הבמה נחלשת אני רואה את עורפי כל האנשים לפחות בחמש השורות שלפני מוארים באור לבן בוהק – חבל.

כנר על הגג

זה נשמע קצת מטורף, לא? אבל אני, שמכיר היטב את המחזמר מכל צדדיו, התרגשתי עד מחנק. בטרם אָלְאֵה אתכם בפִרטי הֲגִיגַי אני רוצה לציין שזו ההפקה הטובה ביותר של כנר על הגג שראיתי עד כה.
כוונתי, כמובן, להפקת התיאטרון הקאמרי של תל-אביב בבימויו של משה קפטן עם נתן דטנר בתפקיד טוביה החולב.

imageimageגיורא גודיק, מחלוצי המחזמר העברי, הפיק לראשונה את 'כנר על הגג' בארץ כמעט מייד אחרי שהמחזמר פרץ בברודווי. זו הייתה ההפקה השניה בעולם של המחזמר ומאז הוא ממשיך לעלות בכל ארצות העולם בהצלחה אדירה. טוביה החולב של גיורא גודיק היה השחקן יוסף "בומבה" צור שהיה מוכר בעיקר כשחקן קומי.

אני הייתי אז בן שתים עשרה שנים וכבר הכרתי היטב את כתבי ומחזות שלום עליכם, בעיקר אהבתי את הקומדיות 'עמך', 'האוצר' ו'קשה להיות יהודי'. בחירתו של בומבה צור ז"ל לתפקיד טוביה הייתה תמוהה בעיני, דווקא מחליפו, שמואל רודנסקי, דמה הרבה יותר לדמותו של טוביה כפי שהצטיירה אז בעיני. לא זכיתי לראות אף אחד משניהם. הכרטיסים היו יקרים ויקרי מציאוּת. רק כשהחל המחזמר לנדוד לבמות נוספות מחוץ לתל-אביב יפו ולהציג בהצגות יומיות לקחה אותי דודתי לראות את המחזמר בקולנע השרון בנתניה. שם לא הופיע בומבה צור ולא שמואל רודנסקי אלא המחליף השני – חיים טופול. כך זכיתי לראות את 'כנר על הגג' של גודיק עם הטוביה שנחשב בדיעבד לטוב מכולם. המחזמר הרשים אותי מאוד וכשיצאתי זכרתי אותו בשלמותו. למחרת שרתי במסדרון בית הספר את הקטע הרוסי של 'נשתה לחיים' והמורה לטבע גער בי על ההפרעה ובתור עונש שלח אותי לחדר המוסיקה. איזה עונש, כן ירבו.

באותה תקופה עלה המחזמר על במות רבות רחבי העולם בכיכוב מספר שחקנים-זמרים ישראליים. ההפקה הישראלית, כמו מרבית ההפקות הזרות, הייתה נאמנה לבימוי, לכוריאוגרפיה ולתפאורה המקורית. התפאורה הייתה מינימליסטית וקולעת מאוד. בקתה קטנה ועלובה במרכז במה מסתובבת. המינימליזם העביר נהדר את תחושת העוני של העיירה הקטנטנה ושכוחת האל 'אנטבקה' שדווקא בה עושה אותו אֵל שעות נוספות בתפקיד ידידו האישי של טוביה. התפאורה המינימליסטית הייתה מאוד חריגה בנוף מחזות הזמר והאופרות שהתהדרו בתפאורות ענק מורכבות ועשירות. אני מאוד אהבתי את התפאורה.

בשנת 1997 העלה התיאטרון העממי של אברהם דשא 'פשנל' את 'כנר עלהגג' עם חיים טופול בתפקיד טוביה. בשלב זה המחזמר היה כבר מוכר היטב לכולם גם מההפקה הקולנועית 'טוביה ושבע בנותיו' בכיכוב חיים טופול. הלכתי עם ביתי בת השבע-עשרה, ליבי, לראות יחד את המחזמר. המחזמר היה העתק כמעט מדוייק של ההפקה הראשונה. אותו בימוי אותה כוריאוגרפיה, אותה תפאורה ואפילו אותו טוביה. אבל אני הייתי שונה. בפעם הראשונה הייתי ילד והתלהבתי מה'שואו' ההולוודי, בפעם השניה הייתי אבא לבת בגילה של הודל ולמרות שהכרתי את כל המחזמר היטב התרגשתי מאוד.

ההפקה החדשה של 'כנר על הגג' שונה. דן אלמגור עיבד מחדש את התרגום שכתב לפני למעלה מארבעים שנה. הבימוי שונה לחלוטין, אמנם מכיל מספר מחוות לבימוי המקורי ובכל זאת לגמרי אחר. העיבוד המוסיקלי משתמש בכלים שלא עמדו לרשות ההפקות המוקדמות והתפאורה שונה בתכלית.
הלכתי למחזמר במוצאי יום העצמאות וגם הפעם הלכתי עם ביתי, ליבי. יש מבחינתי איזושהי סמליות בקשר בין סיפורו של טוביה נציג הגולה לתקומת העם היהודי בארצו. אמנם כשטוביה מגורש מאנטבקה הוא בוחר לנסוע לאמריקה, אך לפחות ינטה השדכנית מחליטה לעלות לירושלים. להזכירכם, מדובר בתחילת המאה העשרים, מדינת ישראל איננה קיימת עדיין. בצהרי יום העצמאות הוצג בטלוויזיה קטע מ'כנר על הגג'. היה זה הקטע בו חוה מודיעה לטוביה על כוונתה להנשא לפיידקה והוא מחניק את בכיו כמיטב יכולתו. דמעות חנקו את גרוני ומאותו רגע לא פגה התרגשותי עד ההצגה בערב והרבה אחריה.

השעה 20:30 ואני יושב ליד ליבי באולם מילוא שורה 9 כסא 19. יש לי קשרים. בחזית הבמה מסך ועליו רשימת ציטוטים מהמקורות שהמציא טוביה ותמונתו של הכנר על הגג. אני די מופתע לגלות שלא רואים את התזמורת ואת המנצח. אני נעול על תמונת הבמה של המחזמר מאז ומצפה לראות את המנצח מנצח על התזמורת ועל הזמרים ששרים על הבמה. במחשבה שניה, גם ב'המפיקים' וב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' לא נראתה התזמורת. לפני תחילת ההצגה, יחד עם ריטואל כיבוי הסלולריים מודיעים שיש מאחורי הקלעים תזמורת חיה. רק אז אני מבחין במוניטורים שמופנים לכיוון הבמה ועליהם נראה מנצח התזמורת. הניצוח בימינו מתבצע בשליטה מרחוק.

טוביה, נתן דטנר, נכנס לבמה לפני המסך וההצגה מתחילה… "כנר על הגג. זה נשמע קצת מטורף, לא? אבל…" לא אצטט את כל ההצגה. אם אינכם מכירים את מונולוג הפתיחה שמסתיים ב'מסורת', רוצו לראות את המחזמר בטרם ירד. אירועי במה אי אפשר לראות לאחר שירדו, זה אחד הדברים שלא תוכלו למצוא אפילו באינטרנט ירוּם הוֹדוֹ. תוך כדי המונולוג עולה המסך ומהשמיים יורדות אל הבמה בקתות העיירה אנטבקה ועל הגג – כנר. ואז הבקתות עולות מעט ומפנות מקום לשחקנים-זמרים-רקדנים 'מסור…ת מסורת'. התרגשות. כולם על הבמה מעוּלים. הכל מדוייק, מוקפד, נכון ומרגש. התפאורה עשירה מאוד, שונה לחלוטין מהמקורית. הרבה מאוד חלקי תפאורה באים מהצדדים ויורדים מלמעלה, כל דבר מתאים למתרחש על הבמה ומשרת היטב את הבימוי.

רוני תורן עיצב תפאורה מרהיבה מפורטת מאוד שמספקת להצגה הרבה מאוד חללי התרחשות שונים שמאפשרים יצירת תמונות ואוירה. התפאורה עושה עבודה נהדרת בשילוב עם הבימוי והתאורה, אך אני מקוּבע משהו על התפאורה המינימליסטית ההיא. תפאורת הפונדק שבו תוקעים טוביה ולייזר וולף כף כוללת מֵעֵין עץ נטוי קמעה שענפיו ועליו הן מדפים ובקבוקי שיכר – מאוד אהבתי את העיצוב.

התאורה מדהימה ועושה נפלאות עם התפאורה והבימוי. התיאטרון הקאמרי הלך עם ההפקה הזאת עד הסוף והשקיע הרבה מאוד כמעט בכל מרכיבי ההפקה. האפקטים של התאורה על הבמה ועל העיטורים שמסביבה בוקעים מכמות אדירה של מקורות תאורה מדוייקים ותוזמנים היטב. כמעט כתבתי שהתאורה מתוזמרת, לא אתפלא לגלות שגם מפעילי מחשבי התאורה ראו לפניהם את המוניטור עם המנצח.
© התיאטרון הקאמרי של תל-אביב

ראיתי כבר מספר וריאציות חלקיות של כנר על הגג ואת המחזמר בשלמותו בקולנע ועל הבמה מספר פעמים. מבחינתי, חיים טופול הוא הטוביה האולטימטיבי. נתן דטנר הפך את הקערה על פיה. נתן דטנר הגיש לנו טוביה אנושי, חם ומרגש. אם ניתן לי היום לבחור, נתן דטנר הוא הטוביה שלי. המשחק והשירה ובעיקר מה שלא נאמר במילים גרמו לי תחושות מרטיטות. בעבודת בימוי נהדרת הוציא משה קפטן מנתן דטנר רגעים מצמררים של שקט שאומר הכל. טוביה מקבל את הודעתה של חוה שהיא החליטה להתחתן עם פיידקה באיפוק ובקור רוח בעוד כל גופו זועק ונשימתו כבדה אך הוא איננו בוכה. טוביה איננו בוכה אך כל התנהלותו צועקת לשמיים ואני הוא זה שבוכה. יכול להיות שגם אחרים סביבי בוכים אך אני עמוק בתוך החוויה. רק לאחר מספר דקות של איפוק קורע לב גועה טוביה בבכי. הייתי אומר שנתן דטנר הציג את פסגת יכולתו כאמן, אך ההיסטוריה שלו מוכיחה שהוא לא חדל להפתיע.
אין במחזמר זה להקה, מקהלה או סטטיסטים. כולם ללא יוצא מן הכלל שחקנים-זמרים-רקדנים שאינם נותנים לעצמם שום הנחה. הצגה שכולם בה פשוט מעולים. את חני פירסטנברג, הודל, כבר שמעתי וראיתי בעבר במספר תפקידים וכל פעם שהיא מתחילה לשיר אני מופתע מחדש מהקול הענק שבוקע מהגוף של הג'ינג'ית הקטנטנה. עידו מוסרי בתפקיד מוטל החייט מפליא להציג את העלה הנידף שרועד לקצב דיבורו של טוביה עובר מטמורפוזה והופך להיות גבר שראוי לקבל את יד ביתו. לא אמנה כאן את השחקנים אחד לאחד, כולם פשוט מעולים כל אחד בפני עצמו ונותנים תמונה מרהיבת עין ואוזן בקטעי השירה והמחול הקבוצתיים.
רק כדי לא להשמע מלוקק מידי ניסיתי למצוא את מה שקסם לי פחות. התמונה היחידה שפחות קלעה לטעמי הייתה תמונת החלום. טוביה, גולדה, סבתא צייטל ופרומה-שרה היו מעולים וכן היו כל השאר אך התמונה בכללותה הייתה יותר מידי שואו הוליוודי לטעמי. מופע פעלולים מאוד מרשים אך אני הייתי מוותר ברצון על מחול השדים הרבגוני שהוא יותר משעשע מאשר מעורר חלחלה כפי שהייתי מצפה מחלום בלהות. בכל זאת, אלמלא הייתה חקוקה בראשי התמונה מההפקות הקודמות אני מניח שלא היו לי ציפיות שונות מתמונה זו שהייתה בסופו של דבר מופע מחול ושירה מרהיב.

לפני כחודש התקיים טקס פרסי התיאטרון ובו זכו יוצרי כנר על הגג בשלושה פרסים – פרס מחזמר השנה, פרס לשחקן בתפקיד ראשי לנתן דטנר ופרס עיצוב התנועה לכוריאוגרף האמריקני דניס קורטני. המחזמר זכה בפרס המחזמר, אך הבמאי שאחראי עליו לא היה אפילו ברשימת המועמדים לפרס במאי השנה. זה היה מוזר בעיני כבר בזמן הטקס. אחרי שראיתי את המחזמר בבימויו של משה קפטן אני מלא הערכה ליצירתו של הבמאי. מאחר שתמהתי מדוע נשמט שמו מרשימת המועמדים פניתי להתחקות אחר יצירותיו הקודמות. מהתוכניה למדתי שעיקר עבודותיו היו בעבר בתחומי ההפקות לילדים, מחזות הזמר וארועים טלוויזיוניים, אך לא הצגות תיאטרון רפרטוארי "מכובדות". האם יכול להיות שהבמאי איננו "מכובד" דיו ולכן איננו מועמד? לא, לא יכול להיות. זה אני המרושע שמחפש פגמים בשיקולי האקדמיה לתיאטרון.

לסיכום. לא להתלבט. אם לא ראיתם את המחזמר – רוצו לראותו.

מאת: ג'וזף שטיין עפ"י שלום עליכם
תרגום: דן אלמגור
בימוי: משה קפטן
תפאורה: רוני תורן
תלבושות: אורנה סמורגונסקי
מוסיקה: יוסי בן נון
תאורה: פליס רוס
תנועה: דניס קורטני

משתתפים:
תכנות ועיבודים לסמפלר: עמית פוזננסקי,
קורפטיציה: עשור אלקיים

שחקנים: נתן דטנר, שרית וינו אלעד, איציק כהן, רמה מסינגר, חני פירסטנברג, עידו מוסרי, טל בלנקשטיין, אילנית גרשון, אבי טרמין, יפתח אופיר, ניר גרינברג, נסים זוהר, דיוויד בילנקה, גלעד שמואלי, גיל קפטן, דניאל אפרת, יניב הדד, ענת סלונים, לימור עובד, חרות אשכנזי, ניסו שליו, יעקב תמרי, לירן ספורטה, יעל בדש, אנטון לפידוס, דקלה הדר, דימיטרי ברחוב, אוהד יהודאי, רועי קקון, מתן ריכליס, ערן חגי.

ילדות:תרין שלפי, נעמה מסנר, מיה לוי, רוני אקרמן, אנה איכר, יערה אקהויז.

אתר התיאטרון הקאמרי http://www.cameri.co.il/index.php?page_id=429

 

יוסי רן: 06 05 2009 00:45    כותרת הודעה: יצאתי מרושע

מסתבר שאני אכן מרושע שמחפש פגמים בשיקולי האקדמיה לתיאטרון. כשכתבתי את הפסקה על פרסי התיאטרון יצאתי מתוך הנחה שחברי האקדמיה נדרשו לבחור את במאי השנה מבין אלה שהוכרזו כמועמדים. מסתבר שטעיתי.
אמש, בדרכי חזרה מההצגה תיבת נח פגשתי בתחנת הרכבת את יונתן שוורץ שחזר מההצגה צוצי בה הוא משחק. יונתן הוא חבר האקדמיה, כלומר הוא ראה את כל ההצגות והיה שותף לבחירה. חלקתי איתו את תמהוני על כך שמשה קפטן לא היה מועמד לפרס במאי השנה. יונתן הסביר לי את שיטת הבחירה שאיננה מגבילה אותם לבחור מרשימת המועמדים אלא מבין כל הבמאים שבתחרות. בטקס לא מפרטים את רשימת כל הבמאים אלא את הרביעיה שדורגה גבוה מכולם. כלומר לא היה תכתיב התחלתי. משה קפטן לא נמנה עם המועמדים פשוט משום שהיו ארבעה שדורגו גבוה יותר. בדיעבד, נזכרתי שהייתי משוכנע שיצחק חיזקיה ראוי לפרס שחקן השנה על תפקידו 'סליירי' ב'אמדאוס'. התחרות התקיימה בטרם ראיתי את נתן דטנר מגלם את טוביה. לאחר שראיתי החלטתי שהוא אכן היה הראוי מכולם וכלל זה יכול להיות נכון לכל קטגוריה, אפילו במאי השנה. אז היו כאלה שחברי האקדמיה מצאו ראויים יותר לפרס. על כל פנים, משה קפטן זכה לעלות על הבמה ולקבל את פרס המחזמר על 'כנר על הגג'.

תרגומי שלום עליכם

לאחרונה, בעקבות תוכנית טלוויזיה שבה הוזכר סיפורו של שלום עליכם "החייט המכושף", נודע לי שקיימים תרגומים לסיפרי שלום עליכם בנוסף לאלה של י. ד. ברקוביץ'. על זה כבר סיפרתי ב'מספרי סיפורים והחייט המכושף – ככה וככה'. כשהבנתי שיש מתרגם נוסף לכתבי שלום עליכם, חשבתי שהוא תרגם רק את הכתבים שלא תורגמו על ידי י. ד. ברקוביץ'. מסתבר שטעיתי. בסוף הספר שבו קראתי את "החייט המכושף" נמצאת רשימה של ספרי שלום עליכם בתרגומו של אריה אהרוני ובה נמצאים בין השאר "טוביה החלבן", "מנחם מנדל", "מוטל בן פייסי החזן" ועוד סיפורים שאנו מכירים בתרגום י. ד. ברקוביץ'.

שלום עליכם - כתבים - תרבות הפנאיעכשיו אני קורא את תרגומיו של אריה אהרוני ל"דלים ועליזים" ו"אנשים קטנים בעלי השגות קטנות". גיבורו של "החייט המכושף" הוא גבאי בית הכנסת של החייטים שמכונה בפי כל "שמעון-אלי שמע-קולנו". למרות שמעולם לא קראתי בעבר את "החייט המכושף" הייתי משוכנע שכבר הכרתי דמות זו. שמעון-אלי הוא חייט 'איש חוט ומחט'. עוד ביטוי מוּכָּר. שימלי סורוקר החייט מ'עמך' קורא לעצמו בכל הזדמנות 'בן ישראל עמך, איש מספריים ומחט'. אני יודע זה מכבר ששלום עליכם ממחזר את סיפוריו, מחזותיו והדמויות שבהם בהרבה מאוד וריאציות [מכירים מילה עברית מתאימה?]. אז שמעון –אלי שמע-קולנו מצלצל מוכר וכן ביטויי החייט שימשו גם את 'עמך'. אני ממשיך לסיפור הבא "שבעים וחמישה אלף". בסיפור זה כולם עוסקים במרדף אחר הזכיה הגדולה בכרטיס הפיס שעבר מיד ליד, הושאל, הוחכר כנגד משכון והופקד בבנק. בסופו של דבר מסתבר שהכרטיס איננו זוכה, כולם טעו בקריאת המספר, הכרטיס הזוכה הוא מסדרה 2289 בעוד הכרטיס שבידיהם הוא מסדרה 2298. אופס… גם זה מצלצל מוּכָּר. כמובן, השטר של שימלי סורוקר "עמך". פתחתי את תרגומי הקומדיות של שלום עליכם ומצאתי שבשטר של "עמך" השורה היא 15,000 בעוד בשטר הזוכה השורה היא 150,000. ומאחר שאני כבר בספר הקומדיות, נפניתי לדפדף במחזה "האוצר" וראו את מי אני פוגש שם? נכון – שמעון-אלי שמע-קולנו, גבאי בית הכנסת של החייטים מספר שם על אשתו ציפה-ביילה-רייזה ששרויה זה חצי שנה בלא עֵז. הסיפור "החייט המכושף" כל-כולו קניית העז שלא הייתה עז ועכשיו אנו מוצאים את כל גיבורי הסיפור ב"האוצר".

משחזרתי לעיין בתרגומי י. ד. ברקוביץ' חזרה לראשי הנעימה החביבה והמוכרת של סיפורי שלום עליכם. תרגו אריה אהרוני נכתב לפני כעשר שנים ואני מניח שכוונתו הייתה לכתוב שפה עכשוית יותר ואולי גם לדייק יותר בתרגום. אני מרגיש טוב יותר עם תרגומי י. ד. ברקוביץ'. אין לי מושג איזה תרגום נאמן יותר למקור משום שאידיש אינני מבין, אך תרגומי אהרוני אינם נוחים לי לקריאה. התרגום משאיר מילים רבות, בעיקר את אלה שנאמרו ברוסית ובאוקראנית, לא מתורגמות אלא מוסברות בהערת שולים או בתוך הכתוב. גם מילים באידיש שלדעת המתרגם אמורות להיות שגורות בפי כל דובר עברית אינן מתורגמות בתוך הטקסט אלא בנספח פירושים בסוף הספר. הקריאה מייגעת משום שהעיניים צריכות לנדוד אל הערות השוליים ואל הנספח. התרגום של י. ד. ברקוביץ' ברור ושוטף, ויותר מכל מתנגן נכון. כשאני קורא את העברית מצטלצלת באזני הנעימה היידית. כשאני קורא בקול רם אינני יכול להמנע מהוספת ניגון היידיש לקריאה. תשאלו מאין לי ניגון השפה יידיש שאיננה שגורה בפי? ובכן, בילדותי בתל-אביב שחגגה חמישים שנים להקמתה, נהגה אימי זכרונה לברכה לשלוח אותי להביא מצרכים מחנויות המכולת בשכונתנו. באותם ימים היו מרבית תושבי המדינה עולים חדשים ושפתנו נדמתה למגדל בבל. המכולתניקים ויינטראוב ודוידוביץ' שמעו את בקשותי בעברית אך ענו לי ביידיש וחישבו את הסכום בקול רם תוך כדי הצגת הפתקה של החשבון בפני כדי שאדע את הסכום. אמנם לא הבנתי יידיש אבל נגינת השפה הסבירה היטב את מה שרצו המילים להביע. חָמִי, עליו השלום, דיבר עברית בניגון יידיש מובהק. רק הירקן שדיבר אל כולם עברית התעקש לדבר אלי לדינו שהרי אני בן למשפחה ספרדית שורשית. למותר לציין שגם לדינו לא הבנתי למעט מספר שירים ששרה לי סבתי בשנותי הראשונות. אז הניגון היידי איננו זר לאוזני ובתרגום י. ד. ברקוביץ' הנידון נשמר בעוד התרגום החדש יותר של אריה אהרוני פשוט איננו מנגן.

בעודי שוקל להזמין אחד הספרים האחרים שתרגם אהרוני כדי להשוותו לתרגום ברקוביץ' המשכתי לעלעל בכתבי שלום עליכם. כשהגעתי לקובץ "מדברים בעדם" מצאתי את הסיפור "חמישה ושבעים אלף" והנה יש לי שני תרגומים של אותו סיפור ואני יכול להשוות ולהתרשם. קודם כל, למרות שהתוכן זהה, המילים והמשפטים לא יכולים להיות תרגום של אותו טקסט כך שלפחות אחד מהם עיבד יותר משתרגם. הרגשתי היא שתרגום י. ד. ברקוביץ' הוא עיבוד בעוד אהרוני משתדל להיות נאמן יותר למקור למרות שהדבר פוגם ברהיטות הקריאה. אדגים – הסיפור פותח בתרגום אהרוני ב"אתה אומר 'פעקל' של צרות?… הכל נקרא אצלך 'פעקל'!… ". אצל ברקוביץ' הסיפור מתחיל כך "-אָמַרתּ: איש איש וצרור צרותיו… לאט לךָ, לא כל הצרורות שוים!". בהמשך מגיש לנו ברקוביץ' משפט שלם שאיננו קיים אצל אהרוני כלל. אהרוני משאיר בתרגומו את המילים 'פיטשעווקעס' ו'שא שטיל' שמוסברות בסוף הספר ואת 'בּוֹיבֶּרִיק' שמוסברת בהערת שוליים. אדגים במשפט נוסף. אהרוני מתרגם "אם אפסיק באמצע או אתקע ל'בּוֹיבֶּרִיק', שתזכיר לי איפה אני עומד". אותו משפט אצל ברקוביץ' הוא "אם יקרה מקרי להפסיק את סיפורי באמצע או להרחיק לארחות עקלקלות, תשיבני על עקבותי ותזכירני את המקום". בהערת שוליים מסביר אהרוני ש 'בּוֹיבֶּרִיק' היא עיירת קייט בסיפורי שלום עליכם וכאן היא במובן: "פינה נידחת, לאין מוצא".

אני נמצא כרגע קצת מעבר למחצית הספר בתרגום אהרוני והקריאה מזדחלת לאיטה. בינתיים נפתח תיאבוני לשוב ולקרוא שלום עליכם בתרגום ברקוביץ' ובעיקר את המחזות. אותם קטעים שקראתי עכשיו מ"עמך" ומ"האוצר" פשוט זרמו מאליהם והתנגנו כאילו קראתי אותם רק אתמול.

אני מניח שלאחר שאסיים קריאת הקובץ הנוכחי אנסה לשים ידי על קובץ המחזות ומערכונים בתרגום אהרוני. אני סקרן להשוות את תרגומי "עמך", "האוצר", "טוביה החולב" [החלבן], "קשה להיות יהודי" ואחרים.

יוסי רן: 10 04 2009 02:41    כותרת הודעה: אני ממחזר את עצמי

כתבתי שהייתי סבור ש י. ד. ברקוביץ' הוא המתרגם היחיד של שלום עליכם עד שגיליתי את אריה אהרוני. נראה לי שאני נוטה להיות מופתע מאותה ידיעה פעם אחר פעם. כבר כתבתי דבר דומה בעבר, אלא ששם המתרגם שגיליתי היה דן מירון.

לפני למעלה משנה שלח לנו רמי המלצה על "אסור להיות טוב!", סיפור מתוך "סיפורי זעם", מאת שלום עליכם.

מדובר בשמונה מסיפורי שלום עליכם, שהופיעו בעבר תחת הכותרת "מונולוגים", ותורגמו כעת בידי דן מירון. הלקט "מונולוגים" יצא גם בתרגום אריה אהרוני. את תרגום דן מירון לסיפור "אסור להיות טוב" אפשר לקרוא במלואו במדור ספרים של ynet.

מספרי סיפורים והחייט המכושף – ככה וככה

לפני כשבועיים בשעת לילה מאוחרת ראיתי בלוּפּ של חינוכית 23 קטע מפסטיבל מספרי סיפורים בנושא "נשים בסיפורי שלום עליכם". בין השאר סיפר אחד המשתתפים על קטע משעשע בסיפורו של שלום עליכם 'החייט המכושף'. באותו קטע, לדברי המספר שאת שמו אינני זוכר, מתקיים משא ומתן על מחירה של העז בו הקונה אומר 'ככה וככה' והמוכרת עונה ב'ככה וככה'. שמעתי ונדהמתי – ההיה כדבר הזה? הרי את ה'ככה וככה' כולנו מכירים מהמערכון 'מוסך' שכתב לגשש החיוור יוסי בנאי על-פי אפריים קישון. האם באמת נלקח הביטוי 'ככה וככה' מכתבי שלום עליכם? ואם כן, מאין צץ לנו פתאום סיפור בשם 'החייט המכושף'?

על המדף בביתי שוכן קובץ מכובד של כתבי שלום עליכם אותו קראתי בשלימותו ואת המחזות קראתי אף יותר מפעם אחת ומעולם לא שמעתי על 'החייט המכושף'. זינקתי אל המדף, שלפתי את כל הספרים והתחלתי לחפש את אותו חייט שנעלם ממני.
החיפוש בכתבי שלום עליכם בתרגום י.ד. ברקוביץ' איננו פשוט. העמודים 'ממוספרים' באותיות האלף-בית ותוכן העניינים איננו מצוי בראש הספר או בסופו אלא בכל מקום בו מסתיים לקט ומתחיל הבא אחריו. במילים אחרות, החיפוש דורש התעמקות לא מעטה בספרים ומאחר שהדפדוף מעורר זכרונות שקעתי פה ושם בקטעי קריאה מעניינים. את 'שימלה סורוקר' הלא הוא 'עמך' אני מכיר משחר ילדותי, התאהבתי במחזה כשראיתי את ההצגה בתיאטרון 'אהל' הזכור לטוב בביצוע מאיר מרגלית. ובכן, חפרתי לא מעט בכתבים וכלום, לא חייט ולא מכושף.

חיפשתי באינטרנט וגיליתי שלשלום עליכם יש ספרים נוספים שתורגמו על-ידי אריה אהרוני. עד כה הייתה מבחינתי זהות בין שלום עליכם לבין גיסו-מתרגמו י.ד. ברקוביץ ולכן לא העלתי בדעתי שמשהו מיצירותיו חמק ממני. את סיפורי שלום עליכם בתרגום אריה אהרוני לא קל למצוא. אתם כבר יודעים שאני נמנע כמידת יכולתי מלהוסיף ספרים לספרייתי העמוסה ממילא ומעדיף לשאלם בסיפריה הציבורית חינם אין כסף. אלא שהלקט 'דלים ועליזים, אנשים קטנים בעלי השגות קטנות' שבו נמצא 'החייט המכושף' נמצא על פי אתר הסימניה רק בספריות בודדות בארץ ואף אחת מהן איננה בחיפה או בתל-אביב. בלית ברירה הזמנתי את הספר באתר צומת-ספרים.

שלשום הגיע הספר לידי ומייד התנפלתי עליו כמוצא שלל רב. קודם כל, תרגום אריה אהרוני שונה מתרגומי י.ד. ברקוביץ'. הוא מתרגם רק את היידיש, את המילים הרוסיות הוא כותב כהגייתם ומסביר אותן בהערות שוליים שבנוסף לתרגום מבהירות את ההקשר, את האסוציאציה שהוא אמור לעורר ואת האירוניה שבה.
קראתי את בסיפור הראשון בספר, הלא הוא 'החייט המכושף'. סיפור מעניין, הומוריסטי כצפוי, מתאים לסגנון סיפורי העיירה שמוכר לנו מכל כתבי שלום עליכם. הסיפור טיפה מאכזב בסופו "תחילת סיפור המעשה הייתה שמחה מאוד, ואחריתו אוי ואבוי לי – עצובה…" ועל כך טורח שלום-עליכם להתנצל בסוף הפרק האחרון ומסיים ב"הצחוק יפה לבריאות. הרופאים מצווים לצחוק…".
ומה בעניין ה'ככה וככה'? בנושא זה פשוט מספר הסיפורים שלנו טעה. במשא ומתן על העז אין שום 'ככה וככה' אלא "המלמדית נקבה מחירה, והחייט נקב מחירו; היא הורידה, הוא הוסיף, פרוטה לכאן פרוטה לשם – השתוו". אז מאין לאותו מספר סיפורים ה'ככה וככה'? כמובן – מהפיאט של קאלאראשו. גם הוא כמו כל עם ישראל גדל על הגשש-החיוור ומבחינת כולנו כתבי יוסי בנאי…אפריים קישון…ניסים אלוני…שייקה אופיר…דן בן-אמוץ הם הקלאסיקה העברית כשם ששלום עליכם הוא הקלאסיקה היהודית.
אז הנה לפניכם המערכון מוסך
מוסך – חלק 1

מוסך – חלק 2

אסור להיות טוב

רמי:

זקו נרגן בוחן את חייו בהומור יהודי מושלם. "אסור להיות טוב!", סיפור מתוך כתבי שלום עליכם שיצאו לאחרונה.

"אסור להיות טוב!" כך פונה אלי יהודי מהוגן שגולת יבלת לו על החוטם ולוקח ממני סיגריה כדי לעשן. "אתה שומע מה שאני אומר לך? אסור להיות טוב! בגלל טוּב הלב שלי והאופי הרך המנוול שלי, הכנסתי את עצמי במו ידי לתסבוכת, טיפחתי לי אצלי בבית אסון, שני אסונות! כדאי לך לשמוע."…

קראתי ובאמת כדאי לשמוע

יוסי רן: 01 03 2008 00:11

כאן אפשר לקרוא את הסיפור בשלמותו. מתוך מתוך "סיפורי זעם", מאת שלום עליכם, הוצאת עם עובד, 225 עמודיםתודה על ההמלצה. עכשיו גם אני קראתי וכפי שאמרת "כדאי לשמוע". הסיפור מעניין מאוד אך בהיותו מונולוג בגוף ראשון הוא מעניין שבעתיים בשמיעה. אלא מה, אין מי שיקרא עבורנו כדי שנשמע. הפתרון המתבקש הוא לקרוא לעצמנו בקול רם או לפחות לדמיין קריאה כזו. בדרך זו אנו מוסיפים לדמות קול אופייני, מבטא ואולי אפילו צורה.

מאחר שאני מתעניין לאחרונה בהשוואת תרגומים, פניתי בתום הקריאה לנבור בכתבי שלום עליכם על מדף הספרים שלי. חשבתי לתומי שאלה כל כתבי שלום עליכם אך לא מצאתי שם סיפור זה. התרגום החדש של דן מירון מאוד יפה ומדבר בלשון זמננו. כשקראתי לעצמי את המונולוג יכולתי לשמוע את הניגון האידישאי בין המילים אך לא את ההיגוי האידי. בקריאת מחזות שלום עליכם בתרגום ברקוביץ קשה להמנע מלשמוע את העברית כאידיש.

תענוג להזכר בספרות ובמחזאות היפה, ספק תמימה ספק מיתממת ומלאת חוכמת חיים.

%d בלוגרים אהבו את זה: